בחשכה גדולה


מועדים לשמחה קוראות וקוראים.

מי יתן ורק טוב יקיף אתכם. מי יתן ותזכו לשנה טובה.

מי יתן ותזכו לנקום, אני מאמין גדול בנקמה. לשלם באש על דם , באש ותמרות עשן.

בנקמה, אין שמץ של נחמה אבל יש הרבה על מה, הרבה הרבה על מה.

על הפוסט האחרון קיבלתי בסך הכל תגובה אחת, אבל תגובה מאוד יפה והייתה שאלה שלא רציתי לענות בעצמי.

אושו עשה שם את מרבית העבודה ואני רציתי להביא אותו גם שייתן את התשובה, ואז אמרתי לעצמי שזה כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'".

כאילו מה הקטע?

למה להביא דווקא את אושו, למה לא להביא מישהו אחר, נגיד את רבי נחמן , נגיד את הבעל שם טוב?

מה דפוק בכל המערכת שאפשר להביא רק את אושו, מה הקטע?

והאמת ששום דבר לא דפוק במערכת. לא בזאת.

אם יש משהו בעולם שהוא בסדר, אז זו האמת.

נכון, האמת היא מידת הדין , והעולם כידוע לא יכול להבנות במידת הדין, אז הוא נבנה במידת החסד.

וכאן יש קטע טריקי.

כי העולם נבנה במידת החסד, והעולם הוא זבל, הוא חרא, הוא גועל נפש.

ואז אתה מחפש מה טוב בעולם הזה, מחפש ומחפש ואז אחרי הרבה הרבה זבל שאתה אוכל\ אתה מגלה שיש משהו טוב בעולם. האמת. האמת טובה. האמת מצויינת.

איייין על האמת.

אמר הבודהא:

"ארוך הלילה לער, ארוכה הדרך לעייף, ארוכים החיים לכסיל שאינו מכיר בתורת האמת."

האמת, האמת, האמת, הדבר היחיד שטוב בעולם הוא האמת והאמת היא דין ולא חסד.

זה מעניין.

זה בסופו של דבר מרושע.

אתם יודעים כמה חסדים אדם יכול לקבל והם ירקבו לו בידיים? כמה הם יסריחו, כמה שהם יהפכו לנטל, לכאב, לאסון?

אין סוף לבגידת החסדים.

אבל האמת, האמת נהדרת, כמו יהלום היא קשה וזוהרת. לעולם לא תכזיב האמת, היא אור, אור אמיתי, מגדלור.

טוב, אושו, יתברך שמו, סבבה? הוא התחיל, תנו לו לסיים.

הנה הבמה, כולה שלו.

שאלה

בהגוון אהוב,

האם האור של רבי נחמן לא היה יותר מדי גדול לרבי נתן?

האם מה שאנחנו קוראים בספרי ברסלב זה מה שרבינו באמת התכווין?

תשובה

הרבה מאוד שנים ישבתי על כסא ועניתי לשאלות של אנשים. אולי עשרים שנים, אולי עשרים וחמש. אלו שנים רבות , זה הרבה זמן ושאלו אותי מאות רבות של שאלות, אולי אפילו אלפים.

אני לא זוכר את כל השאלות, אני גם לא זוכר את כל השואלים, היו רבים כל כך, גברים ונשים. אני זוכר רק את מה שחשוב, אם היה עניין מיוחד, אם הייתה חשיבות מסויימת , אותה אני זוכר.

זה מביא אותנו לטעות גדולה שאנשים עושים כשהם מדברים על הבודהא, הם טוענים שלבודהא הייתה ראיה כללית, הוא היה רואה את כל האנשים באופן שווה, את כל הדברים כדבר אחד. הם טועים ואומרים שבעיני הבודהא לא היה הבדל בין אנשים שונים, שבעיניו נראה הכל אותו הדבר.

זו טעות גדולה.

הבודהא הבחין בפרטים, הוא פשוט הבדיל בין העיקר לטפל, הוא הבדיל החשוב, לשולי לסתמי. הייתה לו ראיה אמיתית. הוא היה רואה עני, מקבץ נדבות והיה רואה חיה, מכונה. הוא היה רואה עשיר נישא על אפיריון , מוקף במשרתים, והיה רואה בו את אותו הדבר, את אותה הטיפשות. לכן אנשים חשבו שהכל שווה בעיני הבודהא, אבל זה לא נכון, אם היה דבר חשוב , הבודהא היה מבחין בו, הוא היה רואה את האמת.

גם אני רואה את האמת.

אני רואה אותך, את האמת שלך. אני לא יודע איך קוראים לך, אני לא יודע איך אתה נראה והיכן אתה מתגורר, אבל את האמת אני רואה, במה שחשוב אני מבחין ומבחין היטב.

אז שאלו אותי הרבה שאלות, הרבה נשים והרבה גברים ובאופן כללי אני יכול להגיד שבכולם אתה היית מקנא. היית מקנא במראה שלהם, היית מקנא ברכוש שלהם, בחברים שלהם , בבני הזוג שלהם. היית רואה אותם ואומר "הלוואי שהייתי כך, הלוואי שהיה לי כך" , אילו היית רואה אותם עכשיו, היית מקנא.

האנשים האלו חלקם היו עשירים מאוד , חלקם היו פופולאריים מאוד, חלקם היו מלומדים גדולים או אמנים מפורסמים. היו בינהם גם נשים יפהפיות. היו לך סיבות לקנא בהם, הרבה סיבות, אבל בדבר אחד אתה לא צריך לקנא בהם. בסיכוי שלהם להגיע לאמת. לך יש סיכוי טוב. כל כך הרבה שנים ישבתי ושמעתי שאלות, כל כך הרבה אנשים שאלו אותי ולא ראיתי אחד ויחיד מכולם שיש לו סיכוי להגיע לאמת כמו הסיכוי שיש לך.

אולי זה קטן בעיניך, אולי כסף ומעמד ומין , הם בעיניך הדברים החשובים , אולי ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח , אתה רעב לאמת הרבה יותר מהם והרעב הזה יכול להצעיד אותך קדימה , הלאה והלאה.

סוטרת הלב היא המסמך המרכזי , הכי חשוב, הכי משמעותי של הבודהיזם.

זה מסמך מדהים, זו שירה, מעט מילים שמסודרות באופן מסויים שנותן להן עוצמה מיוחדת, עוצמה לשנות את העולם.

בסוף הסוטרה מופיע המשפט הבא "צא צא צא אל ההארה"

מי שרעב לאמת, הוא יכול לצאת.

ואתה יכול , מכיוון שאתה כל כך רעב, כל כך כואב והרעב הוא מנוע שיכול להביא אותך יום אחד אל הצד השני, אל פסגת ההר , אל המקום בו לא קיים רעב יותר, רק אסירות תודה, רק שלמות והשלמה.

בחסידות ברסלב אומרים דבר מעניין על רבי נתן, אומרים עליו את המשפט הבא, אומרים שלרבי נחמן היו כמה תלמידים יותר טובים מרבי נתן.

למעשה הם אומרים את האמת, אבל כמו הרבה פעמים בחסידות ברסלב, אומרים דבר אחד ומתכוונים שאנשים יבינו את ההפך.

אומרים את האמת באופן כזה שאנשים יבינו שקר.

גם כאן זה כך, אומרים שלרבי נחמן היו תלמידים יותר טובים מרבי נתן ואנשים מבינים שאומנם רבי נתן היה מלומד גדול, וחסיד גדול וצדיק גדול, ואמנם הוא היה ה"עלוי מנמירוב" , אמנם הוא הבין היטב את רבי נחמן ואף על פי כן, היא כמה אנשים בחסידות ברסלב שהיו גדולים וחשובים וחכמים יותר ממנו. זה מה שאנשים הבינו וזה שקר.

מכל התלמידים של רבי נחמן מברסלב, רבי נתן היה הכי גרוע.

הכי גרוע, הכי אפס. הוא היה מלומד, זה נכון, הוא בא ממשפחה של מלומדים עשירים אבל זה לא עזר לו. הוא לא הבין כלום ממה שאמר רבי נחמן, הוא היה הכי טיפש.

רבי נחמן היה מורה גדול.

גם אם תחפשו בכל ההיסטוריה, גם אם תחפשו בכל העולם, לא תמצאו מורה כמו רבי נחמן, הוא היה יכול לשחרר אנשים במשפט אחד, אפילו במילה אחת.

היו באים אליו אנשים נפחדים, היו מגיעים אליו אנשים מטורפים, אנשים בדיכאון. הוא היה משחרר אותם ברגע.

לאיש אחד הוא היה אומר "זה בסדר, תעבור דירה" , לאיש אחר הוא היה אומר "אתה צריך להחליף מקצוע ולהיות עגלון".

בדרך כלל זה הספיק. הייתה לו ראייה מושלמת לרבי נחמן , הוא היה מבין את המצוקה של האדם ובמילה אחת הוא היה יכול לפתור את הכל והאדם היה חוזר לביתו מסופק ומאושר.

היה לו משפט , לרבי נחמן , הוא היה אומר "גם קצת זה משהו".

איזו גאונות, בעולם שבו אנשים תמיד רוצים עוד ועוד, בעולם של תחרות ושם קנאה ושל שנאה, להגיד "גם קצת זה משהו" זה גאוני. הבודהא לא היה אומר את זה, ישו בעצמו לא היה מדבר ככה, אבל רבי נחמן הצליח. הראיה הייתה חודרת והוא הבין את העולם האנושי יותר מכל השאר.

אבל היה לו תלמיד אחד שלא הבין כלום. זה היה נתן, "העילוי מנמירוב". שמונה שנים הוא היה אצל רבי נחמן , הוא עקב אחריו כמו צל. הוא היה מסתובב בין התלמידים הותיקים של רבי נחמן ושואל אותם על דברים שרבי נחמן אמר לפני שנים והוא היה רושם הכל.

זה היה כפייתי אצלו, הוא היה צריך לדעת הכל , לתעד הכל והוא כתב וכתב אבל לא הבין כלום.

ואז רבי נחמן מת, הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, עוד לא היה בן ארבעים. המוות שלו היה נורא, הייתה לו מחלה בריאות והוא נחנק. המוות שלו היה כרוך בסבל איום, אבל הוא קיבל אותו באומץ, קיבל אותו באושר ושמחה. אמרתי לכם, מכל המורים גדולים, רבי נחמן מברסלב היה באמת מושלם, באמת מיוחד.

לכן עכשיו אתה מבין למה השאלה שלך היא שאלה מצחיקה.

אתה שאלת אם האור של רבי נחמן היה גדול מדי בשביל נתן מנמירוב, בהחלט היה גדול מדי. רבי נתן ראה את האור אבל לא הבין כלום. ברור שאתה מבין יותר. כשאתה עולה לאוטובוס, תסתכל על האנשים. כל אחד מהם היה מבין יותר מרבי נתן. זה מעניין מאוד, אילו הוא לא היה רואה את האור הזה, הוא היה יכול להמשיך בחייו.

בכל מקרה, לא היו לו חיים טובים, אבא שלו היה אכזרי, אישתו הייתה מופרעת, היו לא הרבה בעיות לרבי נתן, אבל לפחות היה נחסך ממנו התסכול העצום שהיה לו מהנוכחות של רבי נחמן.

רבי נחמן, אולי הגדול במורים שהעמידה התנועה החסידית , אדם יחיד בהיסטוריה שעזר לרבים כל כך ורבי נתן נמצא לצד אדם כזה, כל אדיר , כל כך נשגב ועדיין רבי נתן לא מבין דבר, עדיין הוא אומלל, עדיין במצוקה עזה.

אחרי שרבי נחמן נפטר, רבי נתן עוד חי שלושים שנה ובמשך השנים הללו, האומללות שלו משנה צורה, האומללות הופכת לאובססיה, הוא רותם את עצמו למטרה להנציח את רבי נחמן, את התורה שלו , להנציח את החיים שלו.

רבי נתן הכיר את רבי נחמן במשך שמונה שנים, אבל רבי נחמן היה מורה יותר משתים עשרה שנים קודם לכן , ורבי נתן אוסף כל פיסת מידע, כל שמועה , כל זיכרון . הוא רושם , הוא כותב , הוא מפרסם.

הוא הופך להיות מצבה חיה לחייו של רבי נחמן. אנשים חושבים שהמצבה של רבי נחמן נמצאת באוקראינה באיזה מקום. זו לא האמת, במקום ההוא לא נמצאת הגופה של רבי נחמן, הוא גם לא נקבר שם.

אבל לרבי נחמן יש מצבה, רבי נתן היה המצבה שלו ואחרי שרבי נתן נפטר, הספרים שרבי נתן כתב על רבי נחמן, הם נשארו המצבה, הם קיימים עד היום.

אני אגיד לך משהו לגבי ספרים.

אנשים אומרים עלי את הדבר הבא , הם אומרים, אותו האיש דיבר תמיד נגד הספרים, ובעצמו כתב מאות ספרים. הוא אמר שהספרים הם מוות, הם מילים מתות, הם מילים הורגות ובעצמו כתב וכתב ופרסם. הם אומרים עלי שאני שקרן ואני צבוע. אומר דבר אחד ועושה את ההפך הגמור.

האמת שכתבתי בסך הכל ספר אחד, יכול להיות ששניים. זה לא משנה, זה היה לפני זמן רב. כל הספרים האחרים נכתבו על ידי תלמידים. הם לא שלי, הספרים שלהם. גם הספרים של רבי נחמן, הספרים של תורת חסידות ברסלב, הם לא של רבי נחמן. הם רק המצבה שלו, רבי נתן כתב אותם, וברוב המקרים , הוא לא הבין מה הוא כותב.

אז עכשיו נשאלת השאלות הבאות, האם הספרים מועילים ? האם הספרים מזיקים? האם הספרים יכולים להיות מזיקים ומועילים בעת ובעונה אחת? האם הם יכולים להיות מועילים במצבים מסוימים לאנשים מסויימים ומזיקים לאחרים?

צריך להיות זהירים כשעונים על השאלה הזו.

כולם מדברים היום נגד ספרים. יש לזה סיבה. הספרים הם זולים, סדנאות יכולות  להיות יקרות מאוד, טיול עד לאשראם, עד לגורו , יכול להיות יקר.

דברים יקרים פירושם רווח כלכלי לאנשים מסוימים, אבל ספרים היום ניתן להשיג במחיר נמוך מאוד, לכן אנשים מדברים נגד הספרים.

אבל אני סבור שספרים יכולים להביא תועלת במקרים מסויימים.

תחשבו על אישה צעירה, יש לה גוף דק, בהיר וחלק. מלמדים אותה שהגוף שלה נועד להיות מנוצל להנאות של גברים, או אולי רק להנאות של גבר מסויים. בשלב מאוחר יותר היא תצטרך לשאת בגוף שלה את הצאצאצים שלה ואחר כך היא תאכיל אותם באמצעות נוזל שהגוף שלה יפיק.

אחרי שהצאצאים יגדלו היא תצטרך לטפל בהם, היא תצטרך לבשל להם, לעיתים גם תצטרך לעבוד כדי שיהיה לה כסף לקנות לצאצאים מזון ובגדים.

כך מלמדים את האישה הצעירה, מלמדים אותה שהיא גוף שנועד להיות מנוצל, עד שיהיה שבור והרוס.

תחשבו גם כן על גבר צעיר, הוא יוצא לעולם, הוא תמים, הוא טוב לב. אז אומרים לו, אתה חייב להצליח בבחינות , ואחר כך אתה חייב לעבוד ולעבוד ולהרוויח כסף, כי תהיה לך אישה ויהיו לך ילדים ותצטרך לדאוג להם ולפרנס אותם ואומרים לו שהוא ימשיך לחיות כך במשך עשרות שנים. בבוקר הוא ירוץ לעבודה, בערב הוא יחזור לביתו עייף ומותש , יום אחרי יום, שנה אחרי שנה וזה יימשך וזה יימשך עד שהוא יהיה זקן שבור וחסר תועלת.

זה מה שיודעים אנשים צעירים , נשים צעירות וגברים צעירים.

אבל אז הם נתקלים בספר. לא משנה איזה ספר. זה יכול להיות ספר על ישו, ספר על בודהא, איזה ספר שלא יהיה והספר הזה מספר להם שיש חיים אחרים. הספר הזה מספר להם שקיימת מציאות שונה, מציאות ללא ניצול, מציאות ללא עבדות.

במקרה כזה, ספרים יכולים להביא תועלת רבה, הם כמו נר בודד בחשכה גדולה.

זה נכון שספר לא יכול לפתוח את הדלת אל האור, אבל הוא יכול להצביע על העובדה שדלת כזו קיימת. במקרה הזה , לספר יש תפקיד חשוב בחיי האדם.

מתי הספרים מפסיקים להביא תועלת והופכים להיות מזיקים.

אני שמעתי על אדם אחד, קראו לו עובדיה. האדם הזה התגורר בעיר ירושלים. האדם הזה היה איש נתעב , הוא היה פושע, פושע מרושע. עם כל זה, הוא היה מלומד גדול בחוקים של הדת היהודית. מספרים על הבית של האדם הזה, שהקירות, כל הקירות הבית שלו, היו מכוסים בספרים.

עוד מספרים, שהאדם הזה, היה כל כך מלומד עד שידע את כל אחד מהספרים בעל פה. אנשים היו שולפים ספר מתוך אחד מהקירות והיו שואלים אותו מה כתוב בראש עמוד מסויים בספר והוא היה יודע להגיד. הוא היה מלומד גדול, מלומד אדיר, אבל אדם רע ואכזרי. אלפי ספרים הוא זכר בעל פה , אבל היה אדם רע. רע מאוד.

הסיפור הזה מלמד אותנו כמה דברים, והדבר החשוב שאנחנו יכולים לזכור הוא שהספרים מזיקים כשהם הופכים להיות קירות, כשהם הופכים להיות בית כלא. כאשר חייך מוכתבים על ידי הספרים, כאשר בכל רגע אתה חייב ספר שינחה אותך לאן לפנות, אז הספר הופך להיות מסוכן, אז הספר הופך להיות סוהר.

זוהי התשובה לשאלה האחרונה שלך.

עכשיו אתה מבין מה אתה קורא, כאשר אתה פותח ספר של רבי נחמן.

עכשיו אתה כבר צריך לדעת שלא רבי נחמן כתב, זוהי רק מצבה. המצבה נוצרה בשביל המתים, להזכיר שהתקיימו פעם.

אתה השואל, אתה האיש הרעב , האיש חסר המנוח, אתה צריך לזכור שאתה חי והמצבה חשובה לך, לא בגלל שיש בה עצמה איזו תועלת, אלא בגלל שהיא מזכירה לך שפעם, גם רבי נחמן היה חי, גם הוא, המורה הגדול, גם הנאור הבהיר, הוא היה חי כמוך. הוא נשם אוויר כמוך, הוא צעד על הקרקע כמוך וכאשר אתה תפנים את הידע הזה כל פעם שתפתח את הספרים, אתה תגיע למצב שלא תהיה זקוק להם יותר. אתה תנשום ותצעד ובכל רגע תתחזק ותבין יותר את רבי נחמן ואת תורתו, עד שגם אלו ייעלמו ותשאר רק אתה , אמיתי ובוהק ובהיר. ניזון מאמת , חי לאור האמת, בן אלמוות וחסר פחד.

זו התשובה בשבילך, תלמיד אלמוני.

עכשיו אני פונה לדרול,

דבר ראשון, אני בא כשאתה מבקש , אבל האמת היא שכבר הרבה שנים שאינך זקוק לי. פרוש כנפיים ועוף אל המרומים, אין בעולם שמש יוקדת מספיק להמס את כנפיך.

דבר שני , אמא שלי הייתה נצר לשושלת מפוארת ועתיקה של מגידי עתידות. הם היו מסוגלים לנבא לך כמעט כל דבר. הם היו יכולים להגיד לך, בעוד שלוש שנים, תעבור דירה, או בעוד מאה יום תצטרך לקנות נעליים חדשות. למרות שאני בן לאותה המשפחה, אף פעם לא מצאתי עניין לעסוק בידע הזה. היום אני אחרוג בשבילך ממנהגי ואבטיח לך , עוד תזכה לנקם, יום יבוא של נקם ושילם.

 

 

 

 

 

 

שטח הפקר


אז אנחנו ממשיכים בסיפור הזה.
דיברנו על המרכז הראשון שבו נולדת אנרגיית החיים ועל המרכז השני אליו האנרגיה עולה.
שימו לב למשהו מעניין.
היסוד שמתאים למרכז השני , הוא יסוד המים.
רואים את זה גם בציורים הינדיים של המרכז השני , שם מציירים אותו כפרח שבתוכו ירח המשתקף בים.

מצד שני, אם אתם זוכרים , רבינו מתייחס אליו בליקוטי מוהר"ן בתורה רנ"ג ורנ"ג הם אותיות נגר, כשנֶגֶר, פירושו בעברית מקור או מאגר מים. זה לא סתם קוריוז.
אנחנו מוצאים את הקישורים והרמזים האלו, לאורך ולרוחב כל ספרות ברסלב.
אז כדי שנוכל להתקדם , הבא ונעשה סדר.
כאשר רבינו מדבר על "אש" הוא מתייחס לאנרגיית החיים באופן כללי, ואילו לאנרגיית החיים יש כמה וכמה מצבים, ובמצב השכיח שלה, היא מתרכזת במרכז השני, מה שמכונה בפי היפאנים הארה ובפי ההודים סוודיסטנים ובלשון הניו אייג' "מרכז המין".

עד כאן החזרה.
נמשיך אם כן.
איך אנחנו יכולים להסביר את המונח "אנרגיית החיים", בלשון שתובן גם על ידי בוגרי מערכת החינוך?
אנחנו יכולים להגיד שאנרגיית החיים היא "פוטנציאל" ואילו המצב שלה הוא "מוטיבציה".
לכן מכאן אנחנו יכולים להבין שכשאדם נמצא בסכנת חיים, המוטיבציה שלו היא להציל את חייו , שזו המוטיבציה הראשונה, ואילו במקרים אחרים , האדם נמצא במוטיבציה השניה, שהיא להתרבות.

עכשיו ישנו משהו חשוב, שרצוי להזכיר.
בעניין הזה, מוטב להגיד מעט מדי, מאשר הרבה, כי הנושא הזה כל כך מהותי ויסודי בנפש האדם, עד שכל ברבור מיותר, הופך להיות בסיס לשרשרת אינסופית של בלבולים ולכן כשמדברים על העינינים האלו, עושים זאת במתינות רבה, עקב בצד אגודל.

בשלב שהגענו אליו, אנו יכולים לשאול שתי שאלות.
השאלה הראשנה היא, האם אנרגיית החיים , יכולה להגיע לעוד מקום, חוץ מהמרכז הראשון והשני והשאלה השניה היא, שאם היא יכולה , למה היא לא מגיעה?
לשתי השאלות ישנה תשובה אחת, והתשובה היא שלמערכת האנרגטית של האדם, נכנס עוד שחקן מרכזי שמשפיע על ההתנהגות של אנרגיית החיים.
השחקן הזה נקרא בפי המומחים "מיינד אגו", והוא מייצג את ההכרה העצמית של האדם על פי שכלו.

יש הרבה מאוד מה לספר על השחקן הזה, ואנחנו לא נעשה את זה כאן.
מה שחשוב מבחינתנו, הוא שהמיינד-אגו, יונק את אנרגיית החיים של האדם ומשתמש בה לצרכיו.
הוא לא יכול, או לא רוצה, לקחת את אנרגיית החיים כשהיא נמצאת במרכז המין, כי אילו הוא היה גוזל אותה משם, האדם כבר לא היה מעוניין להתרבות ואז האנשים בעלי המיינד אגו היו נכחדים, אבל הוא מנסה לקחת , כל טיפה של אנרגיית החיים, שאינה מנוצלת לשרידה או להתרבות.

אם כך, מהו הקונדוליני.
הקונדוליני, הוא התנועה הספונטנית של אנרגיית החיים, מעל ומעבר למרכז המין.
כלומר, בהתקיים הקונדוליני, המוטיבציה של האדם מתרוממת באופן טיבעי, אל מעבר ליצר השרידה ויצר ההתרבות , אל מצבים הכרתיים גבוהים יותר.
החכמים היוגים , דימו את התנועה הזו, לתנועת התרוממות של נחש, לכן המילה "קונדוליני" שמשמעותה "נחשי".
מכאן אנחנו מבינים דבר חשוב, והוא שהקונדוליני, הוא מצב תיאורטי, שאינו קיים במציאות.
במציאות, כל אנרגיה עודפת, שאינה קשורה להתרבות או לקיום, נחטפת על ידי המיינד-אגו.

זאת אומרת, שמבחינה אנרגטית, לאדם שאנחנו מכירים, יכולות להיות רק שתי מוטיבציות, או מוטיבציה של קיום, או מוטיבציה של התרבות.
לכן באופן טיבי, האדם לא יכול להתגבר על יצרו.
אנרגיית החיים כשנמצאת במרכז השני, היא המרכיב הדומיננטי בהוויתו.
רק כאשר, האדם נמצא בסכנת חיים מוחשית, גובר יצר הקיום על יצר ההתרבות והאדם מתרכז בהגנה על חייו.


אז מה אנחנו עושים, כדי להביא את האדם לרמות תודעה יותר גבוהות?
מה אנחנו עושים כדי לפתור את האדם מהדחף הניצחי למין ולהתרבות?

אנחנו עושים תרגילי קונדוליני.
אנחנו מייצרים סימולציה של עליית קונדוליני, או במילים יותר טכניות, אנחנו לוקחים את אנרגיית החיים של האדם ומעיפים אותה למעלה, אל מעבר למרכז המין.

אילו היינו יכולים לקחת את כל אנרגיית החיים של האדם ולהזיז אותה, היינו משנים באופן קיצוני, את האופי שלו ואת השקפתו. את זה אנחנו לא יודעים לעשות כרגע, אנחנו כן מצליחים לקחת קצת מהאנרגיה, וזה מספיק כדי לחולל שינוי מסויים וזמני.
תרגילים כאלו, ידועים מאוד בתורת היוגה-טנטרה-מדיטציה.
התרגיל הכי מוצלח מתוכם שאני מכיר, הוא מה שאנחנו מכנים "אושו קונדוליני" או "מדיטציית קונדוליני". בעיקרון, זה רצף של תרגילים שנמשך בסך הכל שעה.

חשוב מאוד לתרגל לפי ההוראות, חשוב לא לאלתר , לא להאריך ולא לקצר.
אם עושים את התרגיל הזה כמו שצריך הוא עובד.

כאן יש הסבר מוסרט ומוצלח.

מה המשמעות של כל הפעולה הזו?
בדיוק מה שאמרנו, המוטיבציה של האדם שמאופיינת בשרידה או בהתרבות, משתנה.
הוא כבר לא מעוניין באף אחת מהשתיים.
התוצאה של השינוי במוטיבציה, היא הקלה גדולה והתרעננות.
כל התאוות של האדם , ניזונות משתי הרמות התחתונות של האנרגיה, תאוות המין, תאוות הכבוד, תאוות הבצע , תאוות האכילה, כולן נחלשות בצורה חדה.

נסו ותראו. זה עובד.
אז זו התשובה בשבילך, מי שלא תהיה.
יש דרך החוצה.
עדיין לא סיפרתי שום דבר על מה שנימצא בחוץ, אבל זה למעשה הרעיון של אושו, לא לספר על מה שניתן להשיג, אלא לדבר על הבעיות ועל הדרכים להשתחרר מהן, לפחות.

זה טוב,
יחסית למה שאתם מכירים, זה גן העדן.
גן עדן מוגבל, אבל עדיף על גהנום ניצחי, האין זאת?

או, כמו שאומרים החבר'ה, אם כבר מין, אז מין מסוכן.

יאללה חברים.

אדוני ישמור צאתכם ובואכם, מעתה ועדדדדדדדדדדד עולם.

תמיד בלא כלום


יש לי כמה הודעות.
קודם כל כתובת הדואר של האתר , drall@shoresh.org.il, שבקה חים לכל חי. מזה כמה שבועות, שהיא לא זמינה ואני מתנצל בפני כל מי שלח לי לשם. אין לי גישה לשם.
יש לנו כתובת חדשה drall@inn.co.il, ואתם לגמרי מוזמנים להשתמש בה.
יש מי שישאל, למה להחליף את כתובת חרד"לית אחת בכתובת חרד"לית אחרת והתשובה היא, שאנחנו פשוט אוהבים להתלונן על חרד"לים, מגיע להם.
חוץ מזה, אני רק רוצה לציין כי החרד"לים הם תרבות גוועת, כי גינזבורג ומורגנשטרן אוכלים בהם בכל פה ועל זה אפשר לשאול שתי שאלות:
1. ממתי החרד"ל נקראים "תרבות"?
2. הרי זה דבר איום ונורא שמורגנשטרן וגינזבורג משתלטים על החרד"ל, כיון שהחרד"ל בכל זאת, הרבה יותר מוצלח מהם.

התשובה היא שהא בהא תליא.
החרד"ל הוא תרבות רק יחסית למורגנשטרן וגינזבורג וכדאי לו להתחסל, על ידי גרועים ממנו , כיוון שאז מישהו עוד עשוי להתגעגע אליו.
אז למה באמת , פתאום החלטתי להתעסק עם החרד"ל? ובכן, אילו הייתם נאלצים כמוני, לבוסס פעמים בשבוע בטינופת של נטורי קרתא, גם אתם היתם רוצים להתאוורר.

עד כאן?
עוד הודעה חשובה, עוד כמה ימים, הולכת לצאת לאומן, קבוצה של נשים ואני באמת ממליץ בכל פה.
uman201411

כדאי לכן לנסוע, חמודות, כדאי , כדאי מאוד, כי הקבוצה הזו היא ממש סדנה והיא מתרכזת בכוחו של הצדיק , כפי שהוא מתבטא בקבצן השישי, במעשיית "שבעת הקבצנים".
כיוון שאנחנו כאן בין חברים, תנו לי להגיד לכן משהו בכנות.
תמיד טוב לנסוע לאומן, אבל רוב הקבוצות של הנשים , הן די זיבליות.
יש את הקבוצות של הדוגמניות/זמרות לשעבר , שהיום מתהדרות תרבוש סולטני על הראש ויודעות לדבר בעיקר על היכרותן האינטימית עם דודו טופז, מתי כספי ופופאי המלח.
יש את הקבוצות של הרבניות העארסיות שיקשקשו לכן בראש עם חמישים צמידים בכל זרוע ויברכו אתכן כל שעה עגולה , בשפע של בנות ובנים, מנוזלים ומעצבנים וזאת בלי לזכור שאתן , נניח, רווקות ושאתן לא מאמינות בפיצוצי אוכלוסיה ויש כמובן, את המדריכות ההוליסטיות המרחפות מאור הגנוז ודומיו, שיעטפו אתכן בצעיפים, צניפים ומטפחות וימכרו לכן מי פה אורגאנים בשמונים שקל למנה.

לא חבל , לנסוע כה לצדיק?
הקבוצה הזו, היא קבוצה טובה, היא מתעסקת ברוחניות אמיתית, היא מאמנת ומתרגלת והסגל שם משופשף מאוד, והוא יביא ויחזיר אתכן בשאגה אל החיים.
שווה, שווה, שווה.

אז אלו היו ההודעות שלי.
יכולתי לסיים כאן ואני באמת עייף , אבל אני יודע שפטור בלא כלום אי אפשר, אז בואו נעשה את התרגיל הבא.
שמעתם את שלום ארוש מדבר על התבודדות, נכון? לא נכון? כיף לכם.
שמעתם את ארז משה דורון מדבר על התבודדות, את הרב יעקב ישכיל, את יהודה סיוון, את מיכי יוספי ואולי אפילו אורי שרקי או אחרים ממחנה החרדקוקים.
שמעתם, ואני מקוה שאתם בכל זאת עושים התבודדות , כי היא באמת מעלה ,למרות שאלו שמדברים עליה, הרבה פעמים, לא מבינים בה, כמו שהם לא מבינים בשום דבר אחר.

עכשיו אני אראה לכם איך אושו מדבר על התבודדות ותבינו בעצמכם מה הבדל בין חמור במרק פירות לבין שמיטה בהר סיני.

אין מי שמקשיב לתפילתך.
תפילתך היא מונולוג.
אתה מתפלל אל השמים הריקים.
זכור שלא תקבל כל שכר על התפילה, אבל התפילה היא פרס גדול, לכל מי שמבין מה היא.
התפילה עצמה, היא תופעה מופלאה, כל כך מופלאה, שאין טעם בשכר אין צורך בפרס.
אלוהים הוא מכשיר, שנועד ללמד אותך להתפלל. אחרי שלמדת , אין בו צורך יותר.
התפילה מספיקה, יותר ממספיקה.

יאללה חברים,
רבינו אומר, שצריך להתחדש.
מה הפשט? להשאיר את הישן מאחור, כמו שאנחנו משאירים מאחורינו צואה באסלה.
זה בדרך כלל ממש לא פשוט, אבל יש שירים שעוזרים לי בזה. שירים שגורמים לי למלא את הריאות בניחוח של נגיעה בנצח ונותנים גם האפשרות להתעורר לרגעים יקרים, ממטעני העבר ולהביט בעולם בעיניים טריות.

אלה , אלה?

המקווה של שבועות מחרתיים.
צריך לטבול טיפה לפני עלות השחר , שזה בערך בארבע וחמישה.

לילה טוב. חג שמח.

כי משורש נחש יצא צפע


היי חברים וחברות, מקסימים ומקסימות.
אתם יודעים בוודאי שאני באריזות עכשיו, מתפעל את הבלוג החדש, מתכנן תוכניות וכן הלאה.
הרבה אנשים כתבו לדואל ביקשו את הכתובת של הבלוג החדש, וגם קיבלו ויש נרשמים והכל בסדר.

בסך הכל ההרגשה הכללית שלי היא הקלה. קשה היה לי לפעול תחת ענן, קשה היה לי לפעול תחת לחצים ואיומים מכל מיני מטומטמים ומנוולים, אבל המשכתי, המשכנו, כל זמן שזה היה רלוונטי. אלא שהעולם משתנה ואנו משתנים איתו וברסלב החופשית כבר עובדה קיימת. היא לא החזון שלי, היא כולה של רבי נחמן בן פיגא והוא הצדיק, שזורם בעורקי העולם ואין איש שמרים או מוריד את ידו בלי רשותו.

אני, צריך לעשות דברים אחרים, זה צפוי. כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי צרכיו, כולנו נעים, כל אחד למקומו.
אבל סוף השנה הגיע ולפני שאני ממשיך את משמרתי במקום ובזמן אחרים, אני הייתי רוצה לדבר על מה שנעשה בשנה שעברה.
ובכן,
כמו שמסרו לי מהנהלת האתר, היו יותר מ37,000 צפיות בבלוג הזה במהלך שנת 2013.
הצטרפו עשרות מנויים, נכתבו מאות תגובות.
זה אומר שהיינו כאן, שעשינו משהו.
יותר ממאה כניסות ביום, מכל חמשת היבשות, זה לא דבר שאפשר או כדאי לזלזל בו.
 

הנה תקציר:

אולם האופרה בסידני יכול להכיל 2,700 איש. בבלוג הזה ביקרו בערך 37,000 פעמים בשנת 2013. אם הבלוג היה אולם האופרה בסידני, הוא היה מוכר את כל הכרטיסים לבערך 14 הצגות כדי שיצפו בו אותה כמות אנשים.

לחץ כאן כדי לראות את הדוח המלא.

אוקי, יופי, כל הכבוד.
יש עוד סיבה שהתכנסנו ככה היום, וזה שקיבלתי שאלה מענינת מאחד מהמנוים הותיקים. הוא בחור אמריקא והוא כתב לי כך (בהשמטת פרטים מזהים)

To my friend "Drall" I really enjoyed the free Braslev blog and am a bit sorry to see it go.Iam sort of addicted to Likutei Moharan and Breslever things in general. Nevertheless,I always feel uncomfortable because the sexual repression in Braslev is a bit too much for me to handle. Any thoughts on this matter?Obviously your previous blog was a commentary on this issue but I'd be interested in hearing how you deal with this when you're around real Breslever like R. Teichner.I

ובכן, קודם כל, אני יודע שליכלכו עלי בלי סוף, שאני תומך בפריצות, ובאוננות ובתועבה.
זה שקר וכזב.
אני מוכן לצפצף גם על הרבנים וגם על מה שהם אומרים, אבל אני בחיים לא אפנה נגד הטאו טה צ'ינג וכך נכתב שם בפרק ס'

לפיכך מונע החכם הקצנה, התנשאות והתמכרות לתאווה

קצר ומדויק.
כל התמכרות, כל תאווה, יוצרת מצב של עיוות התודעה. בגלל זה חסידות ברסלב מתנגדת לתאוות, ובגלל זה הזן בודהיזם עושה את אותו הדבר.
עיסוק לא בריא במין ובמיניות, הוא לא סתם תאוה, הוא יותר גרוע, תראו מה רבינו כותב על זה בתורה רנ"ג

יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף הָאֵשׁ הַזֶּה הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכּל וְעַל יְדֵי מִעוּט שֵׁנָה, הָאֵשׁ הַזֶּה נֶחֱלָשׁ וְאֵין לוֹ כּחַ לִבְער אַך שֶׁ מַּזִּיק לְהַמּחַ מִעוּט שֵׁנָה וְכֵן רִבּוּי שֵׁנָה כְּשֶׁהָאָדָם מַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִישׁן הַרְבֵּה גַּם זֶה מַחֲלִישׁ וּמְמַעֵט הָאֵשׁ הַנַּ"ל וְגַם זֶה מַזִּיק לְהַמּחַ רַק כְּשֶׁאָדָם יָשֵׁן בְּמִדָּה כָּרָאוּי אֲזַי תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל בְּתָקְפָּהּ וְכחָהּ כִּי לא נֶחֱלָשׁ הָאֵשׁ הַנַּ"ל

זו כמובן אינפורמציה מאוד בסיסית, שאנחנו מכירים מלימודי המדיטציה.
מה שאנחנו יודעים חוץ מזה, זה שאותה אש עליה רבינו מדבר, אותה אנרגיה שהוא מכנה "אש" היא אנרגיה שהיא מינית רק בצורתה הבסיסית ויש לנו דרכים לתעל אותה ולהפוך אותה לכלי להרחבת התודעה.
כך שבאותה התמכרות לתאות, במיוחד לתאוות מיניות, קיימת טעות, של שימוש באנרגיה בצורה מסולפת ואנחנו נגד זה. תמיד היינו. זהו היסוד של הזן בודהיזם, זוהי משנתם של מורינו הגדולים אושו, גורודייף וכן הלאה.
מי בעד התמכרות לתאוות?
מי שנגדנו, מי שנגד הבלוג הזה ורבני הזבל שמכנים את עצמם ברסלבים, כי באמצעות ההתמכרות לתאות, הם יוצרים אצל המאינים הסתומים רגשות אשם שהופכים אותם לנשלטים.
עכשיו אני אספר סיפור אמיתי, שקרה בערך לפני שנה.
היה רב ברסלבי גדול שאני מכיר ואני לא יכול לכתוב את השם שלו כאן, כי אנחנו עדין בהסכם עם העדה החרדית, שלא יתפרסמו כאן ציטוטים מהרבנים "שלהם".
לרב הזה, הגיעו הרבה בחורים צעירים, תלמידי ישיבות והתחננו בפניו, שיעזור להם להתגבר על זרמי ההורמונים, שמוציאים אותם מצלילות דעתם ומפילים אותם ליאוש ודיכאון.
ברור שהרב ההוא, שהוא אדם חביב ביותר, ניסה לחזק אותם וניסה לעודד אותם כמיטב יכולתו, ואני לא אומר שהוא לגמרי לא הצליח. הניסיונות שלו בודאי סייעו במשהו, אבל הוא לא הכיר את השיטות של פונה.
בפונה יש שיטות שיגרמו לסטרייט צעיר ובריא להכנס לג'קוזי עם ברוקלין דקר ולחשוב רק על התאמת הצבעים בסלט הפירות שאכל בארוחת הבוקר של שלשום.
זה לא בדיוק ככה, כי למין יש גם היבטים פסיכולוגיים ולא רק ביולוגיים, אבל בגיל צעיר, יותר משלושת רבעי הבעיות הן הורמונליות ובהן אנחנו יודעים לטפל, לא רע.
אז באתי אל הרב, מתוך רצון אמיתי לעזור לו להפטר מכל הבכיינים האלו ואמרתי לו שאני יכול לסייע, באמצעות כמה שיטות שלמדתי בהודו.
אמרתי לו שישלח אלי את האנשים ואני כבר אסדר אותם.
הוא חשב שזה רעיון נפלא, כי באמת עשו לו את המות והוא שלח אותי לאחד מהעוזרים שלו, שכיהן על תקן של עובדת סוציאלית לכל הדפוקים והשבורים.
העוזר שמע על מה מדובר וכמובן התנגד.
הוא אמר שבחורים שנמצאים בישיבות, אסור לקבל שום דבר , אלא מהרבנים שלהם.
לכן הוא הציע לי ללמד את השיטות שלי, רק לנשים.
לא היה לי כוח להתעסק איתו ובטח לא להתעסק עם הנשים שלו, שאני באמת לא יודע אילו בעיות היו להן, אז חזרתי לרב ועדכנתי אותו.
הרב אמר, שהעוזר מבלבל במוח, לא במילים האלו, כי הוא אדם טוב ממני בהרבה, אבל הטיעון של הרב היה, שאילו תלמידי הישיבות, היו יכולים לקבל את הכל בישיבה, הם לא היו מגיעים עד אליו כדי להכנס לו לורידים.
אבל לא יצא מזה כלום, כי הרב אמר שצריך לקבל אישור מאיזה בד"ץ והבד"ץ לא היה איתו בקשר ולי היו דברים אחרים להתעסק איתם וכנראה שגם לו היו.
אז בקיצור,
אני נגד הדחקה מינית.
ברסלב גם כן נגד הדחקה מינית, כי זו מלחמה נגד עצמך ובמלחמה הזו יש הרוגים.
האנרגיה המינית צריכה לזרום למעלה, לשנות צורה, לפתח את האדם ולתת לו כלים להתעלות.

מי שמבין את זה, לא ידבר על יצר הרע ולא על פגם הברית ולא על שמירת עינים.
הוא ידבר על מדרגות.
כמו בהגדה של פסח,
השתה עבדי , בשנה הבאה בני חורין.
ועד השנה הבאה יש בסך הכל עוד שעה וחצי.
אז תחזיקו מעמד.
דלתות נפתחות.

נר מצווה ותורה אור וכל המחמיר חמור


בשבוע שעבר היתי בשיעור אצל הרב יהושע אנגלמן,
הלכתי לשם, כי כל הזמן שמעתי על שג"ר ואנגלמן הוא תלמיד שלו.
אז אני אגיד לכם מה.
אנגלמן בחור חמוד.
לגמרי לא מזיק.
למעשה, במקום שהוא נמצא הוא מועיל כיון שהוא רך כתחבושת מרופדת ואילו הקלינטים שלו, הם מיזרוחניקים בוגרי ישיבות הסדר ומיזרוחניקיות שגם הן עברו את המוסדות האלו באיזה אופן ולאנשים כאלו, הרכות של הרב יהושוע עשויה רק להועיל. אולי לא דיברנו על הנושא הזה אף פעם, אבל ישיבות ההסדר זה דבר רע.
לא שאנחנו נגד צבא. אנחנו בעד. אנחנו גם בעד לימוד תורה. כולנו לומדים , אבל זה כמו סטיק אנטריקוט וגלידת וניל. כל אחד מהם חביב בדרכו, אבל כשמערבבים אותם זה גועל נפש. כך גם ישיבות ההסדר.
הבעיה פה, היא פאבלובית. אם אתה לא מפריד את האימונים הצבאיים ואת העיסוק בתורה, אזי התת מודע שלך מבין, ששני הדברים האלו מתנהלים באותו האופן, כלומר שתהליכים דתיים או רוחנים, פועלים כמו מנגנון היריה של מקלע או מנוע של טנק.

ככה זה קורה, אם תרצו או לא תרצו ובאמת התוצרים של הישיבות האלו, מגיעים עם תפיסות דתיות, נוקשות, לוחמניות וקיצוניות.;לכן אנגלמן החביב, ההססן והגמיש, יכול לסייע להם מאוד.

הוא חכם יותר מהרבנים הלוחמים שלהם, אבל הרבה פחות קיצוני.השיעור היה בנושא חנוכה, פחות או יותר, ומה שהאנגלמן הזה אמר, היה שה"שפת אמת" , ראה בנרות חנוכה סוג של חיפוש ובריבוי הנרות, הצהרה לגבי "ריבוי אמיתות".

דא, דא, דא, דוקטור אנגלמן. ספר את הסיפור על ריבוי האמיתות לממשיכי דרכו של ה"שפת אמת", קרי לעדרים של חסידי גור, ארוכי המעיל ומחודדי הכיפות.&t;ספר את זה אולי, לחסידות גור, המפחידות האלו.אנגלמן

; תבינו, אני לגמרי בעד התופעה.אני אפילו התייעצתי עם בד"ץ "מחוייב המציאות", והחלטנו להחתים את אנגלמן בחותמת הכשרות שלנו, לאות ולסימן שהוא ממש בסדר, הוא "בובה של דוקטור" כדברי מוטי גלעדי בפסטיבל לשירי הילדים משנת 1980.

; בשביל המיזרוחניקים של קטמון הוא מצויין ואילו הוא היה מדבר אל הדחלילים של מאה שערים, זה היה עוד יותר טוב, למרות שאני כבר בספק עד כמה, הם מסוגלים לקלוט מסרים מופשטים. בשבילנו הזן בודהיסטים (ואני זן בודהיסט, עד כמה שאני מצליח), קצת קשה לשמוע את הרעיון של ריבוי אמיתות, כי אתם יודעים "האמת היא אחת, אורה קר, קולה נורא" כמו שלימדונו רבותינו

אבל בסך הכל, היה אחלה.;טוב, אומן, באנו , ראינו , ניצחנו. הפעם, תודה לאל, אכלתי סעודות שבת, אצל חיים בן יוסף במלונית.;אין על האוכל של חיים. גם המלצריות, טפו טפו טפו, היו יכולות למלצר בהילטון ולא רק בהילטון בקייב.tבגלל שלא הגעתי עם אף קבוצה, הושיבו אותי בשולחן המשותף, שם בעיקר היו עארסים שהתעניינו בשופינג האומאני המהולל, ובנושא הזה, בהחלט מצאתי איתם שפה משותפת.
אבל עארסים באומן, זה לא חידוש. עארסים פרים ורבים בכל מקום שהמחירים זולים והשלטון רופף. אלו שעניינו אותי, היו דווקא שני צעירים מישיבת הדגל של ש"ס. בזכותם בעיקר, השיחה בשולחן, עסקה בעיקר בפוליטיקה פנים חרדית. מי שתרם חוץ ממני, לקצת ברסלביות, היה בחור אחד מגמגם, שהיה בקי להפליא בליקוטי מוהר"ן, אבל בקושי הבינו מה הוא אומר.
באיזה שלב, החלטתי לגלגל את הכדור בחזרה לשסניקים ושאלתי, אם הם יכולים להביא איזה חידוש או הברקה ממנו.

התשובה שקיבלתי היתה "כל המחמיר , חמור" ועל זה אני יכול להגיד שכל המורשת של עובדיה, היתה שוה, בשביל הציטוט הזה.

רצה הגורל ומי שחלקו איתי את הדירה, היו שניים מאנשי שובו בנים. אחד היה בסדר. נגיד.

השני, היה סיפור אחר לגמרי.

כשהייתי ילד, כל הזמן היתי חוזר על המשפט "כל אחד יכול להיות רובוט". זה ניסיון לתרגום חופשי של הפיזמון בשיר מיסטר רובטו של "סטיקס".

בתור ילד , לא ממש ידעתי, למה אני אומר את זה, אבל עכשיו הבנתי. הטיפוס הזה, מהשובו בנים, עשה הכל לפי הספר. הוא קם חצות וקרא זוהר ועשה התבודדות והכל טיפטופ ובכל זאת הייתה לו מדרגה של בלטה. הוא היה סתום לגמרי. סתום בלחץ. רוחניות ברמה של קרש וזה באמת העניין, שכל אחד יכול להיות רובוט, ולעשות את הדברים בצורה רובוטית.

הרבה שואלים איך זה קורה, הרי, סוף כל סוף, מי שזוכה למדרגות , עושה השתדלויות, אז למה מי שעושה השתדלויות, לא זוכה למדרגות.

חברים, אין מה לעשות. המתמטיקה הצ'קראלית עובדת כאן.
המאמץ מביא לאגו, האגו ניצב בין האדם לבין האמת והאמת היא האמונע, והיא הדבר שמביא את המדרגות.
לכן, ההשתדלויות מסייעות, רק למי שיש לו אמונע, כלומר הוא קשור לאמת בקשר כזה, שהאגו לא נמצא בינו לבין האמת.
נשמע שאני מזבל את השכל, אבל זה נורא פשוט.
אדם צריך להיות נאמן לעצמו. זאת "אמת".
אם הוא נאמן לעצמו, אז הוא מספיק קרוב לאמונע, כדי שההשתדלויות יעזרו לו להגיע למדריגות.
אם הוא נאמן למה שאמרו לו הבבונים בשובו בנים, אז לא נאמן לעצמו ולא קרוב לאמת, הוא קופיקו ומקסימום גורילו.
לא יעזור לו כלום, קדחת הוא יקבל ולא מדרגות.

עכשיו , עניין נורא חשוב.
השבוע ביום חמישי נתאסף כולנו לחגוג את ההילולה של רבי נתן מנמירוב, בבית הכנסת באר שבע , בצומת רייכמן וזוננפלד בירושלים, בשעה שבע.
זו ההילולה הגדולה של חסידות ברסלב והיא נערכת, כיאה וכראוי, בערב צום העשירי בטבת , מתוך קריצה מורעלת לשבתאות באשר היא.

כך נשיר ונשמח בערב הצום, כפי שנהגו חסידי ברסלב מאז ומעולם.
יש לנו עוד חג השבוע.
יום הולדתו של אושו יתברך חל בדיוק מחר.
טיוהאר בזמנו שאל, מה אנחנו מתכוונים לתת לאושו מתנה?
ובכן, הוא לא צריך מאיתנו שום דבר וגם אין לנו מה לתת לו, חוץ מההוקרה על דרכו המפוארת. מה שהוא עשה באותן שלושים שנה, בהן לימד את תורתו למליונים, הוא דבר שלא נראה כמוהו, וספק אם יראה. האור הנצחי של פונה, שזורם דרך חיינו ומעניק להם עומק ומשמעות, הוא הדבר שבו אנחנו צריכים להכיר וההודאה עליו היא המירב שלו אנחנו מסוגלים.
טוב, תמיד יש גם הפצה.
בכל אופן, דבר אחד אושו לא הצליח לעשות וזה להעמיד לעצמו תלמיד כמו רבי נתן. תלמיד מספיק גדול, כדי להפוך לחליל בידי המאסטר, תלמיד מספיק כדי להיות קיר, עליו יוטל הצל של המורה.
אחרי אושו, כמובן, באו עוד מורים נאורים שהלכו בדרכו, כמו סנדרשי , כמו קיראן, אבל אלו הגיעו אחר כך.
אושו לא זכה להעזר בהם בחייו.
כך בשבוע אחד, אנחנו חוגגים, יום אחרי יום, את הולדתו של המורה הגדול, לצד מות של התלמיד הנאמן.
שניהם טמונים יחדיו, עמוק בליבנו, אסיר התודה.

 

כרמלה גרוס ווגנר חיים את החיים


כמו שאתם רואים, חמודות וחמודים,
אני לא במצב לכתוב, אני מתחיל וזונח, פותח ולא מצליח לסיים.
מצד שני, יש מי שכוחו במותניו, ברוך השם ומלמד ומפיץ את דעת רבינו ואת תורת רבינו וזה הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א ואני שמח לצין שהוא התחיל סדרת הרצאות חדשנית בנושא סיפורי מעשיות והנה טעימה קלה, כדאי לבוא.

אני הקשבתי כבר לשלוש הרצאות שלו בנושא האגדה הראשונה מתוך סיפורי המעשיות "מעשה באבידת בת מלך" והוא כהרגלו, אחרי חמישה שיעורים עדין עסק בשלושת השורות הראשונות.
הרבה מאוד דברים נאמרו על בת המלך ואבדתה.
Princess.Peach.600.1561540
השאלה הראשונה שניתן לשאול היא , מי היא בדיוק בת המלך? או יותר נכון, מה זה בת המלך?
אל התשובה מגיעים, הרבה פעמים, מתוך זה שלמלך היו שישה בנים ובת אחת.
אז אני שמעתי מיובל דיין שבת המלך היא השבת וששת הבנים הם ימות השבוע ומהרב שמעתי שהבת היא המלכות ושת הבנים, הם שת הספירות חג"ת נה"י וגם שמעתי ממנו שששת הבנים הם ששת צדיקי יסוד עולם, כלומר החמישה שאנחנו מכירים והמשיח וכו' וכו'
אני ברשותכם, מגיע אל בת המלך מכיון אחר.
בואו ניזכר בתחילת המעשיה.

מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.
פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור:
שהלא טוב יקח אותך ( דער ניט גוטער זאל דיך נעמען).
בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

אני בכלל לא חושב שששת הבנים הם שישה צדיקים, אף אחד לא מזכיר אותם בהמשך העלילה. גם ששת הימים וששת הספירות, לא מספרים לי כאן כלום.
לכן אני עוזב את הגישה הזו ומנסה להבין את מהות הסיפור מכיון אחר.
מה בקשר למשפט הנזרק שהלא טוב יקח אותך?
כאילו, ככה אתם מכירים את רבי נחמן?
כך לדעתו מדברים מלכים אל בנותיהם?
ואם נניח, המלך מסמל את במעשיה הזו, את אלוהים הטוב והכל יכול, האם בברסלב מכירים אלוהים שמדבר ככה?
האמת שלא.
בברסלב, אלוהים חמוד, בברסלב, אלוהים הוא הטוב המוחלט, אצל רבינו הקדוש, אין כמו אלוהים.
לכן לא נותר לי אלא להסיק שהמשפט שהלא טוב יקח אותך אינו סוג של קללה בסגנון "הלוואי שהלא טוב יקח אותך", אלא הוא הגדרה של מצב.
כלומר, את בת המלך? את יפה, את טובה, את עדינה וחכמה וכישרונית ולכן, הלא טוב יקח אותך.
האחים שלך הם בהמות, הם אלימים, הם טיפשים, הם משעממים ולכן הם לא מענינים אף אחד, אבל את, מקסימה שכמוך, את נתח עסיסי ואותך יקחו.
עכשיו, הכל הגיוני.
מה זה "לא טוב"? למה להשתמש בביטוי הזה דוקא?
כי "לא טוב" הוא לא "רע", הוא לא דמוני ולא מרושע, הוא רק "לא טוב", הוא סתמי, הוא מיותר, הוא ביזבוז.
וכאן רבינו חושף עיקרון רוחני מדהים ונפלא שאני יודע אותו שנים ועד היום לא ראיתי שאף אחד מדבר עליו בפירוש.
כל דבר בתוכינו שהוא טוב, שהוא נעלה, שהוא נשגב, נאכל, מתמוסס, נאבד, נעלם.
הלא טוב לוקח אותו.
אני אתן לכם דוגמא.
נגיד אתם הולכים לטיול בטבע. אתם מסיימים מסלול אתגרי ומרתק, אתם מלאים באנרגיה, בסיפוק , בהתרוממות רוח.
ואז מה קורה?
אז הראש מלא במחשבות רחפניות חסרות שחר ולפעמים יושבים ומפטפטים ומרכלים ולפעמים אוכלים יותר מדי ובסופו של דבר מה שנשאר מהחויה המדהימה, זה הרגשה של החמצה וקצת בחילה.
נכון, נכון, האגו יגיד לכם "עשיתם את זה"
כל מאמץ טוב לאגו, אבל האגו הוא זיוף, הוא מניפולציה, את התועלת האמיתית החמצתם.
לכן אושו, בסוף כל התרגילים המפרכים, היה נותן פרק זמן מספיק ארוך, להתבוננות, לנוכחות, להמתנה. בזמן הזה, לא היה צריך לעשות כלום, רק לשים לב ולהרגיש.
האם הרעיון הזה שינה את העולם? כן, אלף פעמים כן, הוא נותן לנו עוד זמן עם האמת וזה הזמן הכי חשוב.
אוקי,
הסיפור הוא כזה, הרב ביקש ממני לקחת אותו היום לקברי צדיקים בצפון.
אמרתי לעצמי "כמה נפלא".
אני אעלה בבוקר לירושלים, אשתתף בתפילת "נשות הכותל" בראש החודש, אראה את החרקקים והחרללים והמדובללים, צווחים וצורחים, ואזד כמו פנתר, אסע לירושלים החרדית ואקח את הרב הנטורי קרתא שלי למסע בארץ צדיקי העולם.
אני מת על המעברים החדים האלו בין העולמות, כרמלה גרוס וגנר, חיים את החיים. גם אתם יכולים.

בסוף זה לא יצא, כי היה לי עוד טרמפיסט ובסוף הגעתי לירושלים די מאוחר, אבל העיקר הכוונה.
אוקיי, בואו נתקפל,
הממממ , ידידנו גדעון שלח לי את השאלה הבאה.

המצוות המעשיות, עיקר המטרה שלהם היא לכופף את הרצון שלך לרצון חיצוני לך, אם תראה את המצוות באור הזה, ותבין את חשיבות הכיפוף של הרצון, ממילא תראה שכל הדיון לגבי הרלוונטיות של המצוות לגביך ולימינו, אין לו עוד טעם. במילים אחרות, אתה צריך להבין שהעיקר בדתות השונות הוא כפי שאתה מכנה זאת – מלחמת היצר, קרי: לטהור את הגוף מהתמכרות להנאות החומר, ומן האגו. אם את זה אתה לא מקבל, מה הטעם לעסוק בכלל בעניין הדת? מדוע לא לעסוק בדברים אחרים? אלא אם כן מטרתך ללעוג, או להשתשע. כאילו, אני לא מבין, מה הטעם לעסוק ברוחניות ולהשאר חומרני? יש הרבה שחיתות בממסד הדתי של היום, אז התאכזבת מזה ונשארת תקוע בין שמים וארץ? אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

זה נראה טיפה מניפסטי, אז הבה נסה להתמקד כאן במשהו כמו

אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

ובכן גדעון, אני מציע לך לקרוא ספר שנקרא "כשהנעל מתאימה".
מה שמסבירים בספר הזה, הוא שאין טעם להלחם ביצר, כי זו מלחמה נגד עצמך ובמלחמה כזו, יש נפגעים מכל הצדדים.
היחיד שמרוויח מהמלחמה ביצר , הוא החיקוי השיקרי של האישיות שנקרא "האגו" שהוא נבנה ומתפתח מכוח ממאמצים שאתה עושה, ולא משנה מטרתם של המאמצים הללו. "מלחמת היצר" היא "מלחמת שלום האגו", אין לה שום משמעות רוחנית. כשאנחנו נלחמים ביצר, אנו מתרכזים בתפל ואנחנו מתעלמים מהעיקר.
לכן אנו מלמדים שיש לעשות את ההפך.
יש לשים את העיסוק הרוחני בראש מעיינינו ולבקש ולדרוש התקדמות רוחנית משמעותית, בלי להתעסק במלחמת היצר.
היצר יפריע לנו בתהליך, כמו העבודה והלימודים ומזג האויר, אבל ככל שנתקדם, נוכל להתמודד טוב יותר.
אלו החיים, בזה קסמם.
תודה לכרמלה גרוס ווגנר ושיהיה לנו חודש טוב.
מה נראה לכם שמענו היום באוטו, בדרך למירון?

מגיע לכם לחיות, הגיע הזמן.

המנון לאתאיזם


בדבר אחד האתאיסטים צודקים לגמרי, האדם המציא את אלוהים.

לא שאלוהים אינו קיים. קיים מאוד.

אחד משמות האל באיסלם הוא מָאוּג'וּד , כלומר "קיים" ואין קיים כמוהו.

לא שאלוהים לא התקיים לפני האדם. התקיים בהחלט.

אבל הם צודקים לגמרי בכך שהאדם המציא את אלוהים ולא רק זה שהמציא את אלוהים, הוא ממציא את אלוהים כל הזמן מחדש.

למה אני מתכוון?

בגלל שאנחנו לא יודעים להסביר תופעות רוחניות, אנחנו בונים איזה מודל ולמודל הזה ישנה קוסמולוגיה מסוימת. מה הכוונה כאן בקוסמולוגיה? מבנה אלוהי יקומי כלשהו, שאומר לדוגמא שיש אלוהים והוא יושב על כסא הכבוד ומתחתיו ישנו בית דין של מעלה ומלאכים ושרפים וכן הלאה.

אנשים חושבים שהמודל נובע מהקוסמולוגיה, אבל ההפך הוא הנכון, הקוסמולוגיה נובעת מהמודל.

המצאנו את כל הפמליה של מעלה,כדי להסביר איזו תופעה ואם כל יום נתקל בתופעה אחרת ונמציא מודל חדש, גם תומצא קוסמולוגיה חדשה, יומצא אלוהים חדש.

זה חלק מהתהליך של השכל האנושי, כשהוא נתקל בלא נודע, הוא מפענח אותו והפענוח הזה, המשמעות שלו היא תיאולוגית. הוא מיצר מחדש את האלוהות ואת הבריאה.

תכף נחזור לזה, אבל ראשית נתייחס להצהרה הזו שהשמיע ידידנו המכובד, נריה הי"ו בפוסט האחרון שלנו.

ובכן זה מה שהוא אמר:


אני כבר זמן רב חושב על הכיוון הזה ,תמיד הרגשתי שרבי נתן לקח ברצינות תהומית את העניין של רבינו ככה שהוא אפי' מתעד את הדאחקות שלו (ואמר בלשון צחות וכדו') בצורה נורא רצינית וכל דבר הוא ברר ושאל וחפר לרבינו ושוב בדק אם מה שהוא עושה זה נכון(כמו הסיפור עם ה"דער אמיתר אמת" שהציעו למוהרנת להיות רב) ובגלל זה הוא העביר את הכל הכי קרוב למקור שיכול להיות כי הוא לא חשב מה הוא חושב ומרגיש ורוצה אלא מה רבינו .זה לא נקרא כלי משחק אלא תלמיד ולא ניצול אלא ביטול,זה עלול להראות דומה.אשריך לא ידעתי לשים את זה בכלים בודהיסטים אושואיסטים פונאיים ושאר ירקות.

אז ככה, חביבי.

בזן נהוג לומר "אוי למורה ואוי לתלמיד".

מה הרעיון? מכירים את הביטול, את הלימוד ואת היחסים בין המורה לתלמידיו אבל כל אלו לא חשובים. מה שחשוב הוא השחרור, הטראנספורמציה.

אנחנו לא לומדים כדי להיות חכמים ואנחנו לא מתקרבים אל המורה כי הוא אדם נעים, או כי הוא צדיק, או כי כיף לנו איתו. אנחנו רוצים שחרור, אנחנו רוצים הארה ומה שאני אומר בהקשר של מוהרנ"ת, זה שאני לא יודע אם הוא זכה. עכשיו תשכח את פונה ואת המזרח ואת הניו אייג' ואת הכל. אני אגיד לך מה שלימדו אותי רבותי הברסלבים ממאה שערים. הם נתנו הסבר למה קראו לספר על רבינו "חיי מוהר"ן" ולספר על רבי נתן "ימי מוהרנ"ת". ההסבר שלהם היה שלרבי נחמן היו חיים, כלומר, כל הקיום שלו היה מהות אחת מושלמת, ואילו למוהרנ"ת היו "ימים", כלומר אצלו היה יום ככה ויום ככה.

זה מה שאמרו לי במאה שערים. וזה מוכיח את הענין של ההארה. רבי נחמן מתעורר בגיל צעיר מאוד וכך עוברים עליו כל חייו, במודעות עליונה מוחלטת ואילו רבי נתן, נמצא לעיתים ברמה תודעתית מרקיעת שחקים ולפעמים הוא נמצא במצב של בלבול וחוסר אונים.
במצב הזה הודו רבני ברסלב בכל הדורות. זו הצורה שהגרעין הקשה של החסידות ראה, הבין והכיר. אפילו הרב ברלנד בשיחה לרגל ההילולה של מוהרנ"ת לפני שנתיים, כשהסתתר בצפון הארץ אמר שרבי נחמן משול לאור החמה ורבי נתן משול לאור הלבנה. החמה מטיבה תמיד זורחת ואילו הלבנה לפעמים מוארת, לפעמים חשוכה ולפעמים היא באיזה מצב ביניים.
כשיטה, אני לא חושב שחסידות ברסלב קיבלה את מציאות הארת הבודהא, כפי שאנחנו מכירים אותה בבודהיזם לזרמיו. הכפירה המודחקת הזו, אולי היא הסיבה שאתה נרתע מההסבר שלי.

אלא שזו תיאוריה ע"ג תיאוריה, מסוג השעשועים שאנחנו מרשים לעצמנו לערוך דווקא מכיוון שאנחנו באמת "יושבים בין ידידים" במובן הוירטואלי. אילו אני או אתה היינו מתמודדים עם תוצאותיה של הנבערות והחשכה, היינו דורשים מעצנו לתת תשובה יותר מעמיקה והגונה לחסרונה של ההארה הזו במסורת ברסלב.
עד כאן, בנושא הזה.

עכשיו משהו יותר חשוב.
ראיתם את השאלה הזו?

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם,
הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…
נכון,לרוב העולם אי אפשר אפילו לספר את זה אבל מי שנכנס לפה הוא לא רוב העולם…צריך להמשיך להתפלל שנזכה לעיניים שרואות מעבר לקיים ומבעד למסכי ענן הערפל…
עכשיו שאלה,
הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."
עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו
על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,
ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

לשאלה הזאת באמת קשה לענות, כי היא מלאה בכל מיני הנחות מוטעות וקפיצה למסקנות משונות וזו הסיבה שאני שונא ללמד פרונטאלית, כי מגיעים אנשים עם האנרגיות של הרחוב והמנטליות של תוכניות ריאלטי ומיד מראים עד כמה יש להם דעות מגובשות בנושאים רוחניים מופשטים ובסודות וברזים של עולמות עליונים ובפילוסופיות עמוקות ששניים וחצי אנשים במהלך ההיסטוריה הבינו אותם עד הסוף.


בוודאי שאני לא מדבר על אובי ואן, הבחור שאל את השאלה, הוא אדם מצויין ואהוב ונבון, אבל הוא מתחכם ובגללו אני צריך לעבוד ממש קשה, אז אני אפסיק לרחם על עצמי ואגש לענין.


בגלל שהשאלה ארוכה ומוכרבת, נלך בשיטת אושו ונעשה לה פירוק לגורמים

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם, הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…

בודהיזם הוא תפיסה רוחנית מסויימת. לא מלמדים אותה בברסלב היום. נדיר מאוד שמישהו מגלה אותה ומיישם אותה בעצמו. לכן אתם לא בודהיסטים ולא למדתם בברסלב בודהיזם. מה שיכול להיות, וזה גם נדיר, שיבוא איזה בודהיסט שיחצה את הקווים ואז בפריפריה שלו הוא יהיה ברסלב, אבל בתוך תוכו, הוא ימשיך לשמור על עקרונות הבודהיזם. זה לא ממש קורה, בעיקר בגלל שבודהיסטים כאלו פנימים, הם דבר מאוד מאוד נדיר. למצוא אחד כזה שהחליט להיות ברסלבי, זה כמו למצוא מחט בערימה של שחת.

הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."

זה נכון מאוד. והרב עופר הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
מה הופך את הרב עופר ארז לבודהיסט? העבודה הרוחנית שלו על שני הקצות. מצד אחד מוטיבציה, מצד שני התנזרות.
כשאני מדבר על התנזרות, אני לא מתכוון למצות לא תעשה ושמירת כשרות וכל הקישקושים האלו, אני מתכוון להמנעות מכל דבר שפוגע באדם מבחינה רוחנית.
איך יודעים מה זה?
צריך להרגיש.
השיטה הזאת של ההרגשה מה נכון ומה לא נכון, מאוד שנואה בברסלב של היום. גם הרב עופר ארז מתנגד לה.
למה היא שנואה? כי ככה אי אפשר להחזיר אנשים בתשובה. אם תגיד להם, שהם אמורים להרגיש מה לא טוב בשבילם, אז הם יגידו שמרגיש להם מצויין לנסוע לים ולאכול חזיר ואז לא החזרת אותם בתשובה ואוי ואבוי.
מי שמרגיש את הדברים האלו, זה תמיד הנשמות הגבהות, בדרך כלל בסגנון.
כמו שאמרתי בפוסט קודם, נשמה גבוהה בדרך כלל אינה רגועה, בגלל שהיא יותר מדי קשורה לרוחני והחומר אינו מספיק לה. מכיוון שכך, יש סיכוי שהיא תעבור איזה תהליך שיגרום לה לפתח רגישות רוחנית. זה מתאים לה, היא תימשך לפיתוח הרגישות הזו, כי היא תמצא בו תועלת. בזכות הרגישות הזאת, היא תרגיש יותר טוב.
אז האם הבודהיסטים נשמות גבוהות? האם הם רגישים?
לא יותר מכל אחד אחר, אבל הם עוקפים את הבעיה הזו בשיטה שלהם שהיא מדהימה בפשטותה, אצל הבודהיסטים הכל אסור.
הכל.
לנזיר הבודהיסטי אין משפחה, אין בית, אין רכוש, הוא לא שותה , לא מעשן, לא מקיים יחסי מין ואוכל רק מעט אוכל תפל שיחזיק אותו על הרגליים.
האם זה עובד?
תלוי מה המטרה.
אצל הבודהיסטים המטרה היא לא להשיג מדרגות רוחניות, המטרה היא להמנע מסבל ואת המטרה שלהם הם משיגים יופי.
אצל הברסלבים, אין התנזרות, חוץ מאשר אצל אנשים גדולים באמת, שמרגישים את זה, כמו הרב עופר ארז שליט"א, אבל הוא לא יעביר את המסר הלאה. פוליטיקה.
הלאה,

עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו

כבר הסברתי למה זה לא נכון, הוא לא עשה עבודה ברסלבית, הוא עשה עבודה בודהיסטית, הוא מלמד אותה, כי לרוב האנשים היא לא תגרום להגיע ל"מדרגות", סתם היא תציל אותם מהסבל וזה לא דרכה של חסידות ברסלב.

בחסידות ברסלב, לא צריכים להנצל מהסבל. זו לא המטרה.

אמרת עוד משהו, אובי ואן?

על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,

אני בטוח שלא עבר בסיינטולוגיה בכלל, אבל חוץ מזה, אני לא יכול להגדיר את השיטה שלו. הוא באובססיה. מגיל 12, נראה לי הוא רץ במעגלים מסביב לכל חסידי ברסלב הותיקים. הוא מדשדש בלילות לקברי צדיקים נשכחים בין הסלעים, הוא רעב וקפא במירון פעמים אינספור, הוא לומד ומלמד ולומד ומלמד, עד שהוא מתמוטט. כשאדם בונה כלים כאלו, הוא כמו שואב, ששואב את אלוהים.

אתה רוצה לנסות את השיטה, אובי ואן? ספק אם אבירי ג'דיי יעמדו במשימה.

אז זה הסוף?

ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

פונה הוקמה מתוך ניסיון חדש ונועז, ללכת בדרך ההפוכה. הדרך הקשה יותר. בפונה קודם כל מפתחים רגישות. כל השיטות האחרות, כולל ברסלב, כולל הבודהיזם אומרות לך "זו האמת, עכשיו תעבוד כדי להגיע אליה".
פונה אומרת "אנחנו לא אומרים לך מה האמת, אנחנו רק נלמד אותך איך לזהות אותה כשתגיע אליה."
זה הכי קשה, אין במה להאמין, אין נכון או לא נכון, אין מטרה, יש רק כניסה פנימה, רק עירנות, רק רגישות.
אני הייתי שם ואז הגעתי לאומן וראיתי.
אבל את הדבר הזה שראיתי, אין לי איך לתת לך, אובי ואן קנובי, כי אין לך עיניים לראות את הקולות האלו, אין לך ידיים לשחות שם.
אז אתה נשמה גדולה ואתה מרגיש משהו, כמו שדה מגנטי, כמו דגדוג כזה, כמו הרגשה של וודאות, אבל אין לך את הכלים, להרכיב שפה מכל הרמזים האלו, אתה מגשש באפילה.

יאללה.
נשמע ונתבשר.

 

מילים אינן אמת, שתיקה אינה אמת.


ערב טוב וחג שמח.
העליה האחרונה בסטטיסטיקות של הבלוג מביאה איתה גם יותר תגובות, יותר מכתבים.
זה מצויין, כמובן, זה דורש ממני להערך בהתאם.
יש לי, וגם היו לי חברים גורואים.
העבודה של גורו, היא עבודה די פשוטה.
יש לו שעות פעילות, בהן הוא מגיע לאיזה מקום, יושב על כיסא נוח ונעים ונושא מבט רך ונדיב, אל חבורת מעריציו ותלמידיו ומתבל חוכמה ניצחית עם דאגה לאיכות הסביבה וכולם נהנים.
אחרי שהוא מסיים את ההצגה, הוא חוזר הביתה, מעיף את הכפכפים ורואה NYPD.
זה לאאומר שהוא נביא שקר, חלילה וחס, נביא שקר הוא מי שמטיף לצניעות ושמירת עיניים ובמקביל מנצל מינית כל מיני נשים מטומטמות, או מי שאומר שבשממים כועסים עכשיו כמו בזמן חטא העגל וכן הלאה. לגורו בסך הכל יש עבודה נוחה ומשתלמת וכדי להצליח בה הוא צריך קסם אישי וידע נרחב, שאלו שתי תכונות שאף פעם לא יהיו לי.
אבל היתרון הגדול לדעתי של הגורו, זה שהוא מגיע מוכן לשעות הקבלה שלו. מהבחינה הזו, הוא אף לא מופתע.
אצלי זה אחרת.
אני יכול לאכול פלאפל ובאמצע לקבל איזו פניה או הודעה , שמשאירים אותי עם פה מלא ועם הלשון בחוץ, גם יחד ואז אני שואל את עצמי "באמת בשביל מה?" וגם לזה, אין לי ממש תשובה.
על מה אני מדבר?
הנה, כתבתי בזמנו פוסט בשם נשל הנחש וקיבלתי עליו כל מיני תגובות. אחת מהתגובות הגיעה מבחור בשם אלחי והיא הלכה ככה:

"ועוד אמר כי יש נשמות גדולות שצריכות לילך עד מאן דלית ביה אדם כדי לשוב לבחינת שה תמים וזה בחינת זדונות נהפכין לו לזכויות"
בע"ה נהיה יותר אמיתיים, יותר ענווים, נצא מעצמנו לקבל גם את מה שלא מובן לנו (ואולי נראה קצת טיפש ונאיבי), אולי נוכל לשתוק קצת כי באמת אין לנו מה לומר ולחדש ולצעוק בעולם, קוראים לזה לצאת מהאגו. ואם נהיה אמיתיים מספיק ויראי-שמיים מספיק ונהיה בעמדה של 'גבולות' (=דינים, מה שנקרא- לצמצם את עצמינו) רק אז נוכל להיפתח לחסד בלי גבול, לאהבת אינסוף.

בברכה מעומק הלב

כיוון שלא היה לי מושג מה הבן אדם הזה רוצה ממני עניתי לו "כל הישועות", לא בגלל שאני מזלזל בו או במה שהוא אמר, אלא בגלל שפשוט חשבתי שאין קשר תפיסתי בין הםוסט לבין מה שהוא אמר ולא רציתי להגיד לו סתם "מה אתה מבלבל במוח", כי הוא נראה לי רציני וקיוויתי שהוא איכשהו יבין שאני לא עד כדי כך חכם ושצריך פשוט להסביר לי בסבלנות.

תוך כדי הערב הזה, כשחגגתי עם המוני הרמת גנים האחרים בכיכר אורדע, קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

חשבתי כמה זמן על תשובה שנונה וקצרה ואחריה נקודה. ואז עוד מילה. ושוב נקודה. מין תגובה כזאת שתגרום לך להרגיש כאילו חטפת סטירה של חוסר עניין. סוג של "כן, יופי" מייבש כזה.
אבל אולי אתה צודק. לא מגיע לי יחס. בסך הכול אדם קורא מאמר, שאם להיות כנה יש בו משהו מבהיל.
כשאדם שובר, מה שעשית במאמר הזה ללא ספק, זה מבהיל.
הרפלקס הטבעי שלי הוא לנסות לראות את הדברים באופן חיובי. סוג של 'זדונות נהפכים לו לזכויות' לראות איך הבחור 'האובד ומתבלבל' בסך הכל רוצה לחזור הביתה, אז תוקעים איזה משפט נוסח ר' נחמן בתקווה שהשיפוט הלא-אובייקטיבי שלך כלפיו יגרום לך לתחושה של הבנה, ואלי גם יחלחל קצת. ואז פשוט מחכים שהאדם ישבר ויבכה והצטער ויבין כמה הוא טועה וכמה *אני* צודק.
אני מצטער. זה טעות.
אני לא מסכים עם כל דבר שכתבת במאמר, אבל אם אני אחקור את עצמי באופן אמיתי הבהלה היא בעיקר מהמרחק בין דבריך לבין מקומי.
כשאדם שובר (ע"י לקיחת מה שנראה לאנשים מסוימים כX ולהפוך אותו לY, הוספת תמונות פרודוקטיביות באופן רנדומלי ועוד..) זה מפני שX נראה לו כלא אמיתי מספיק, מזויף.
זה מפני שהוא רוצה לבנות משהו אמיתי יותר, אותנטי יותר, גם אם בדרך הוא שוחט הרבה פרות קדושות.
אז, התנצלותי. אשמח לתגובה או דיאלוג כלשהו.
אם תענה משהו שנון וקצר, אני אעלב וארגיש כמה אתה בלתי מושג וחכם.

מצטער על רצינות היתר, מתחבאת שם ציניות, עמוק בפנים.

עכשיו כבר הבנתי שהוא נעלב מהתשובה שלי ולכן אני עונה לו, לא בגלל שאני חכם ולא בגלל שאני מבין את השאלה, אלא בגלל שחשוב לי לכבד את האנשים שקוראים וכותבים כאן. אני לא מזלזל בהם, הם חשובים לי, אתם חשובים לי.

ובכן אלחי, בוא תקשיב למשל שכרגע אין לו נמשל.
לוקחים אדם שהוא אנלפבית, לא משנה באיזה גיל ומלמדים אותו אותיות. אלף, בית, מם וכן הלאה. בסופו של דבר הוא שולט באותיות וכשזה קורה אנחנו אומרים לו "מילים אינן אמת, יש גם ניקוד"
אז אנחנו מלמדים אותו הברות דַה, בוּ , מֶה וכשהוא כבר שולט בהברות, אומרים לו "הברות אינן אמת, הברות מצטרפות למילים" וכמובן שהוא רוצה ללמוד מילים ומצליח ללמוד מילים ואז מה קורה?
אומרים לו "מילים זה לא מספיק, צריך לדעת לצרף את המילים למשפטים" וככל שהוא מתאמן בלייצר משפטים ממילים, הוא מבין, כמה קל לשקר.
ממש קל.
עכשיו, הוא כבר יודע להרכיב משפטים והוא שואל אותנו "למה לימדתם אותי לשקר?"
והתשובה שלנו היא כזו "מה אתה חושב לעצמך? שאילו לא היינו מלמדים אותך שום דבר, היית אמיתי?"
זו נראיתתשובה נבזית, ממש כמו "כל הישועות", אבל היא התשובה הנכונה, כיוון שמילים אינן אמת, כמו שהשתיקה אינה אמת.
האמת לא מעניינת אותנו, כי אין לנו שום קשר אליה, אנחנו לא יכולים לתפוס אותה, כי אין לנו את הכלים. יש לנו מילים והמילים אינן אמת.
במקרה הטוב, אנחנו נתקלים באמת במקרה. גם אז,זה מצב זמני, כי התודעה שלנו היא תוצר קונספטואלי ומלאכותי, אין לה היכולת לנוע באותו מימד אמיתי.
מה שאנחנו אומרים בברסלב, זה שהצדיק יש לו כוחות ומה שהוא יכול לעשות, בהקשר הזה, הוא לשגר אותנו בכיון האמת.
גם אז, שיהיה ברור, הפגישה שלנו עם האמת היא זמנית וההכרה שלנו, לא ממש מתמודדת עימה.
אבל זה משנה את המצב, כי כשהצדיק מתערב, הפגישות שלנו עם האמת נעשות תדירות יותר.
מה שאנשים מסרבים להבין, זה שהשינוי במסלול, הוא שינוי חיצוני.
זה לא נראה להם הגיוני בכלל. ההגיון שלנו אומר, ששינוי רוחני, הוא בהכרח שינוי פנימי.
הלוואי שזה היה ככה, היינו חוסכים הרבה אי הבנות, אבל כבר גארי גייגקס ב"מבוכים ודרקונים, ספר השחקן גרסה שניה", מספר לנו שגם אדם מרושע מאוד, עשוי לנהוג בחביבות ונדיבות,אחרי שהוא אוכל סעודה טובה בפונדק חמים.
גם כאן, יכולה להתקיים אותה תופעה, הקרבה לצדיק משפרת את הנפש, אבל במידה מסויימת, גם השינוי הנפשי הזה, הוא שינוי חיצוני.
אז אתם אמרת "לצאת מתוך האגו".
מה זה אגו, בבקשה?
זאת מילה שפםרויד המציא, אבל אנחנו משתמשים בה כדי לתאר מנגנון נפשי רחב מאוד שכולל הכרה,ספיגת מידע,רצונות, סדר עדיפויות, זיכרון וכן הלאה.
באופן מעשי, האגו הוא גם הבית שלנו, גם כלי העבודה שלנו וגם כלי הרכב בו אנו נעים. מה המשמעות שלנו בלעדיו?
אין לזה ממש תשובה, כי "לצאת מהאגו", זו סיסמא לא מעשית. משתמשים בה הרבה פעמים באופן מניפולטיבי, כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם לא בסדר, כדי להוציא מהם משהו, כסף, מין, ציות.
תכל'ס, האגו, זה פחות או יותר, כל מה שיש לך, כשתצא ממנו, תצא מהתמונה.
הבודהא הגדיר את זה מאוד יפה. הוא אומר את המשפט הבא בדהמפדה, נדמה לי בפרק שלישי.

מכוח העצמי נוצר הסבל, מכוח העצמי נגרם העוול, בכוח העצמי ירחיק אדם עצמו מרע ובכוח העצמי האדם נגאל.

חד וחלק. מה שתצליח לעשות, תצליח לעשות בזכות האגו. נכון שהוא גם מפריע לך, אבל זה שיש.
עכשיו אתה יכול לשאול אותי, למה אני מציע לך מילים, ואפילו מילים של הבודהא, בעוד שמקודם אמרתי לך שמילים אינן האמת?
נכון, מילים הן רק מילים, אבל כמו האגו, זה מה שיש.

נשל הנחש


נדבר היום על האנרגיה המינית, עיתוי מצוין בראש חודש אדר.
הסינים היום חוגגים גם את ראש השנה שלהם, והעיתונים לפחות מספרים שזו שנת הנחש, אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני בעד.כל דבר עדיף מחודש אדר שהוא לגמרי שנוא עלי.
האמת שתמיד שנאתי את פורים, אבל רק שהגעתי לברסלב הבנתי למה.
מה שאנחנו עושים בחסידות ברסלב בפורים, זה טקס אחד גועלי להפליא שעיקרו לשתות אלכוהול, עד שמגיעים למצב של הקאה.
את הטקס המבחיל הזה עושים, בגלל שלפי תורת ברסלב, ההקאה הזו מתקנת את כל שפיכות הזרע האסורות עאלק, שהתרחשו מאז התיקון האחרון.
מילא, אם היינו בברסלב בקטע אלכוהולי כמו חסידויות פולין הממוסטלות, אבל איפה? האלכוהול שנוא בברסלב והחסידים הרציניים מתרחקים ממנו ומכל מה שמזכיר אותו.

כך, כזכור, נוצרה חסידות ברסלב.
נתן מנמירוב נמלט מהמסיבות החסידיות בברדיצ'ב והגיע לברסלב שם פגש את רבי נחמן ומשם התחילה ההיסטוריה.
מדהים עד כמה שזיקני החסידים מבצעים באדיקות את פולחן ההקאות עד היום, לא שהם כאלו חוטאים, אין אנשים יותר טהורים מהחסידים של רבינו, תוכם כברם ועיניהם שקופות, אלא שבברסלב יש קטע כזה של לא לפרוש מהציבור.
אתה אומר "אשמנו בגדנו" גם אם לא אשמת ולא בגדת.
אוקיי, אז העתוי מצויין.
מהי האנרגיה המינית?
האנרגיה המינית היא קודם כל משהו טיבעי וטוב.
האדם נולד, הוא צריך כוחות עצומים כדי להתקיים, כדי לגדול, כדי ללמוד.
ברגע שמצבו הפיזי מתייצב, פחות או יותר באמצע גיל העשרה, אותה אנרגיה שעד עכשיו גידלה אותו, עוברת שינוי ובמקום להיות מונעת גדילה, היא הופכת להיות מונעת התרבות.
הטרנספורמציה הזו, היא תהליך שמתרחש כבר מיליוני שנים, אצל כל החיות המפותחות ואחרי השלב הזה מגיע שלב הקינון וההורות וחוזר חלילה.
אצל החיות זה עובד בסדר גמור,אבל אצל האדם זה טיפה מסתבך.
אני בכוונה מקטין את המשמעות של ההסתבכות, כי היא לא באמת קריטית.
לאדם ישנם שני שלבים שמקדימים את שלב ההורות.
שלב ראשון, ידוע לכל, הוא השלב של בניית האינטלקט.
בדרך כלל השלב הזה מתרחש בין גיל 14 לגיל 20.
אבל זה לא השלב היחידי. ישנו עוד שלב מאוחר יותר , בין גיל 20 לגיל 27, שבו האדם מפתח את כישוריו הרוחניים. כלומר, עד גיל 27 על האדם עוברת תקופה שיש לו אנרגיה מינית זמינה, אבל הוא עדיין לא בשל להורות ולהתרבות.
האנרגיה המינית הזו היא לא מטרד, היא גם לא נטל.
היא המהות האנושית, היא יסוד כוחו של האדם להתקדם ולהתפתח. היא מאפשרת לו להתרח גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינה נפשית. בלעדי האנרגיה המינית, האדם הוא רוח רפאים.
כך הישג רוחני או מחשבתי של האדם, הוא תולדה של אותה אנרגיה מינית , שהיא עצמה גלגול של כוחות החיים של האדם, איתם הוא יצא מהרחם.
זה אומר, שאסור להלחם נגד האנרגיה המינית, אסור לבלום אותה, כי בצורה הזאת האדם מנוון את עצמו ומטמטם את עצמו. דיכוי האנרגיה המינית הוא התאבדות.
זה המצב שבו נמצאים הרבה אנשים, לדוגמא החרדלון הזה שישב לידי פעם פעם, כשהתפללתי באחת מישיבות ההסדר ועשה לי חור בראש עם הצווחות שלו.
הוא והחברים שלו בבעיה. כי יש להם אנרגיה מינית שהלוואי עלי ואין להם ממש מה לעשות איתה.
אנשים נורמאליים שנמצאים בסיטואציה הזו, יכולים כל מיני דברים שאינם כוללים חתונה.
הם מנהלים רומאנים, הם יוצאים, הם צורכים פורנוגרפיה ברמה כזו או אחרת, כל הדברים האלו מקלים על הסיטואציה וכיוון שהם הקלה על מצוקה פסיכופיזית אמיתית, ניתן ללמד עליהם זכות, כפשוטו.
האופציות הללו אינן פתוחות בפני החרדלון הצעיר ולכן הוא די משתגע, עד שהוא שסוף סוף מצליח לזחול אל החופה בגיל 20.
מכאן נראה כי השנים הקריטיות להפתחותו של החרדלון עוברות עליו בשני מצבים עוקבים.
בשלב הראשון הוא מטורף ואכול רגשות אשמה ובשלב השני הוא עוסק בהתרבות כושלת והסיבה שהיא כושלת, היא בגלל לגמרי לא בשל אליה.
מה אתם חושבים שיהיה בסופו החרדלון? האם הוא יגשים את האינדבדואליות שלו? האם הוא יגיע להישגים רוחניים או אינטלקטואלים?
בוודאי שלא.
הוא יפיץ את אותו סינדרום ניווני גם לבניו אחריו., אישיותו הקיצונית והבלתי מפותחת, תצמיח פירות מעורערים ורעילים.
תמיד שואלים בתקשורת "מאיפה האנשים מגיעים?" ובכן, זו התשובה ולא יעזור כלום.
עונשים לא יעזרו וחינוך לדמוקרטיה לא יעזור, כיוון שהבעיה מחופרת בהוויתו האנרגטית של האדם.
אז כמובן שהכי קל להאשים שאני מקלקל את הנוער ואני לא ברסלב אמיתי אלא ניאו ברסלב ואני תומך בפריצות, באוננות, בניאוף ובמסיבות אסיד (יש עוד כאלו?).
אבל זה לא נכון.
האנרגיה המינית, כפשוטה, מחנכת את האדם לעסוק במין.
זו המודעות שהיא מייצרת מטיבה. לא צריך להוקיע את אלו שנכנעים לכוחות הקמעיים הללו ולכן גם רבי נחמן מברסלב אומר שבגיל צעיר אי אפשר להמנע מהדברים האלו.
מצד שני, אותו העיסוק במין אינו מטרתו האמיתי של האדם, גם לא באמצע שנות העשרים.
זו פשוט מודעות לא מפותחת.
מה שצריך לעשות עם האנרגיה הזו, הוא לנצל אותה לתכליתה האמיתית, כלומר להשתמש בה לצורך התפתחות רוחנית.

זה לא טרוויאלי.
הרבה מורים גדולים בהיסטוריה, טענו ההפך. הם אמרו שהם לא הגיעו לשום הישג רוחני, עד שהתשוקות לא הפסיקו לשגע אותם, אבל זה לא נכון.
יש דרכים להוציא מעז מתוק.
אני נותן לכם כאן משהו קצר ומאוד תמציתי, אבל אל תזלזלו בו, כיוון שהוא סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.
זאת לא האופציה היחידה, ישנם עוד הרבה עיניינים אבל זו התחלה מצויינת ומי שיתקרב, אזי ככל שיתקרב יבין וידע יותר ודרכו תהיה גלויה הלאה ולמעלה.

אני שמח להציג לגם תרגיל שנקרא "אושו קונדוליני". הוא תרגיל שנמשך שעה והוא די פשוט לעשיה.
השעה הזאת בהתחלה נראית הרבה מאוד, אבל היא גואלת אתכם מהייסורים שנמשכים כבר שנים, מבילבולים, מאומללות וחיים בחשיכה.

כאן יש את הטכניקה , ישנו הסבר מפורט והדרכה ומוסיקה והכל.
כל מה שאתם צריכים זה יוטיוב ויש לכם, נכון?

טוב, אני מאחר לשיעור ועוד לא אכלתי.
אז תסלחו לי בשלב זה.

ושתהיה לכם שנת נחש נפלאה.

אתם יודעים שהשנה היא שנת נחש המים, על פי האסטרולגיה הסינית?

אתם יודעים שהיא חוזרת פעם בשישים שנה?

אולי זה כמו החילזון של התכלת, גם הוא עולה לחוף פעם בשישים שנה. אולי זה נחש המים?

די וביי.

תהי תורת רבינו הקדוש צלכם על יד ימינכם לעולמי עד.

פרסומות, ישועות ונחמות


בדיוק חזרתי מערב האמורי, ערב מוצלח מאוד, לעניות דעתי, שמגרעתו הבולטת הייתה, שנערך ברוטשילד 69, שהוא בניין שפלשו אליו. נראה לי שהשהות במבנה גזול, יש בה גם כן אבק גזל, וזה לא דבר שהייתי מעוניין להיות מעורב בו. בכל אופן, הערב היה מאוד מרתק מבחינתי. במיוחד מצאה חן בעיני ההרצאה של גל כץ, שדיבר על שני סוגים של שמאל. שמאל נרקסיסטי כמו מרצ ו"הארץ" שמתיימר להיות אוניברסלי ולמעשה הוא פרטיקולארי ושמאל אחר שאפילו לא מתיימר להיות אוניברסלי, ההומואים שהם בשמאל, כי הם יודעים שבימין שונאים אותם (הסיבה היא בניסוח שלי ולא של גל).
בדרך חזרה, הגעתי למסקנה המתבקשת שיש לנו את אותו המצב בחסידות ברסלב.
ברסלב הנרקסיסטית, כמו פלג השול, שהוא כאילו ברסלב האותנטית ובפועל הוא "נטורי קרתא" לכל דבר ומנגד ברסלב האחרת כמו "שובו בנים" וחסידי המוהרו"ש, שהם לא יהיו אותנטיים אף פעם וזה לא ממש מטריד אותם.
אתם הבנתם שאני משווה את "שובו" להומואים, או שאני צריך לחזור על זה?
נעבור עם כך לפרסומות.
נשים ואחיות יקרות,
אתן אוהבות את רשב"י?
אתן אוהבות את רבינו הקדוש?
מתחשק לכן לעבור חוויה רוחנית עצומה, התעלות נפש והתרוממות רוח?
אז זהו, שבעוד שבועיים ט"ו בשבט ומתארגנת שבת של נשים במירון.
הייתה אחת בקיץ והבנות אמרו לי שהיה מדהים.
הנה הפלאייר.

נראה שווה.
רציתי לענות למיכל על שתי שאלות שהיא שאלה בפוסטים קודמים.
האחת על "שמרי המח".
זו השאלה המקורית:

תודה דרול. תמיד מטלטל. ואם כבר הזכרת את תורה נ"א כבר איזה זמן מנסה להבין את סוגיות שמרי המח וזיכוכם. תוכל קצת להסביר?

מיכל

זה מה שהשבתי בזמנו:

זה הפסוק המקורי בירמיהו

שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל-שְׁמָרָיו, וְלֹא-הוּרַק מִכְּלִי אֶל-כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל-כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ, לֹא נָמָר.

מה שכתוב בשיחות הר"ן זה:

עָנָה וְאָמַר: אוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַחֲמָנוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אוֹ יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת
אוֹ שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵיהֶם
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' וְגַם רַחֲמָנוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ
קדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמּחַ לְמַטָּה
עַד שֶׁלּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם

על פניו, נראה "ששקיטת השמרים" היא טיהורה של המודעות מדחפים תת מודעים והשפעות מהחוץ. זו רוחו של המשפט המקראי וכך נראה לפרש את שיחות הר"ן לפי התפיסה הבודהיסטית הרווחת.

אבל ייתכן שיש כאן פירוש עמוק יותר ואני אצור קשר עם אחד מהמומחים בתורת ברסלב ואשיג לך תשובה מוסמכת.

טוב, הפסוק הבמקורי מירמיהו מופיע בכתבי רבינו לפחות עוד פעם אחת, בליקוטי תנינא תורה י'.

עַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר שִׂמְחָה אֶל הַמּחַ אֲזַי מחוֹ וְדַעְתּוֹ בֶּן חוֹרִין, וְאֵינוֹ בִּבְחִינַת גָּלוּת וַאֲזַי יוּכַל לְהַנְהִיג אֶת מחוֹ כִּרְצוֹנוֹ וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ מֵאַחַר שֶׁמּחוֹ בְּחֵרוּת וְאֵינוֹ בְּגָלוּת כִּי עַל יְדֵי גָּלוּת אֵין הַדַּעַת מְיֻשָּׁב כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִילָה יב:) עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב דִּמְיָתְבָא דַּעְתַּיְהוּ מֵחֲמַת שֶׁלּא הָלְכוּ בְּגָלוּת שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה מ"ח) : "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְכוּ וּבַגּוֹלָה לא הָלָך, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ" וְכוּ וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים

כאן יש לנו שני מקורות ששניהם מדברים על יישוב הדעת ושניהם מתייחסים לאותו הפסוק.
איזו הבנה מוסיפה לנו תורה י'? היא מוסיפה לנו את נושא הנקודה הטובה.
נחזור לאושו.
בגלל שאני מהנדס ולא פילוסוף, אני סיכמתי את התפיסה של אושו לגבי פעילות המוח, בצורה מכאנית.
השכל הוא מכונה שמטרתה לפתור בעיות.
האנומליה של השכל, היא שהוא רוצה כל הזמן לפעול ולכן, אם אין לו בעיות לפתור הוא ממציא אותן.
המצב הזה היה ידוע לרבינו והוא מכנה אותו בשם "גלות".
למה גלות? כי אדם נמצא, היכן שהמחשבות שלו נמצאות, ואם הן נמצאות בפיתרון בעיות דימיוניות, אזי הן לא במקומן הנכון.
הצורה בה מתמודד רבי נחמן בן פייגא עם תופעת האנומליה של השכל, היא באמצעות נקודות טובות, כי מציאת הטוב בכל דבר, מהווה פעולת נגד לפעילותו הרגילה של השכל במציאת בעיות כדי לפתור אותן.
נכנס כאן גם מרכיב האגו, שלפי התפיסה שלנו הוא והשכל עובדים ביחד. הבעיה של האגו היא שתמיד הוא לא מספיק גדול ואז הוא שולח את השכל למצוא פגמים מסביב, בעולם, באנשים, ואז כל פגם שנמצא בחוץ, נאסף כדי להגדיל את האגו והאגו לא יודע די.
זה נראה מאוד קצר, אבל זה כל הסיפור. האנומליה של השכל היא הבסיס לחיינו.
הפיתרון של רבי נחמן, לא נראה הגיוני לעיניים בודהיסטיות.
הרי גם חיפוש נקודות טובות, הוא יצירת בעיה, הוא זימון של מחשבות ורעיונות.
זה כמו שאמר יוסי שריד פעם, לא מכבים אש בדם.

השאלה שהייתה צריכה להישאל כאן, היא מה ההגיון בפיתרון של רבי נחמן. איך הוא מיישב את הבעיתיות שבשיטה שלו.
כדי להסביר, אני מעדיף לשאול שאלה אחרת , למה רבי נחמן בן פייגא, לא הגיע לפיתרון הבודהיסטי, שאנחנו כולנו מכירים. למה הוא לא הגיע לויפאסנה, למה לא הוא לא הגיע לסחרור הסופי, או לג'יבריש , או לכל סוג אחר של מדיטציה?
אנחנו יודעים איך זה עובד. אנחנו יודעים איך להמם את השכל, איך להחליש את המחשבות, איך לדלל אותן. המורים הגדולים מלאו צו ועד גורודייף לימדו אותנו.
המפתח להבנה הזו, נמצא דווקא בטנטרה. לא בתרגילי המין הוירטואוזיים, אלא דווקא בפילוסופיה. הטנטרה מלמדת אותנו שהעין השלישית רואה את האמת, רואה את הנסתר.
זה מביא אותנו לשאלה השניה מהפוסט הקודם

אגב, סוגיה אנרגטית: תורת ברסלב והקונדליני – מה אתה אומר?

מה אני אומר? לא נישאלתי שאלה גדולה מזו כל ימי חיי ואני לא יודע את התשובה. אני לא מכיר את תורת ברסלב עד כדי כך. אולי עוד שנים של לימוד ואני אוכל לספק תשובה מוסמכת לפי תורת ברסלב.
מצד שני, את הקונדוליני אני מכיר. היו לי חוויות קשות מאוד איתו.
אנחנו רגילים לראות את הקונדוליני כמודעות שמתרוממת, במקביל להתפתחות המודעות. המודעות מתחילה בקיום, ממשיכה להתרבות, לרגשות, ליצירתיות לשיתוף פעולה ומגיעה לנבואה ולאלוהות.
זה נתיב הקונדוליני.
אבל מה קורה אם יש שהמודעות שלו לא מתרוממת, שכבר מתחיל מלמעלה?
זוכרים את הספר "חולית" של פרנק הרברט?
אחותו של מואדדיב, עליה נביאת הפיגיון, נולדה עם ידע של מאות דורות של מכשפות. אצל רבינו הקדוש קרה דבר דומה, אך לא זהה. הוא לא נולד עם ידע, אבל נולד עם קונדוליני זקוף לאורך כל הצ'אקרות, ז"א אומרת שהמודעות, הייתה כל הזמן בעין השלישית. הוא ראה את האמת, את הנסתר.
כשמבינים את זה, מבינים את הצורה בה נכתבו ליקוטי מוהר"ן, הם אינם השתלשלות הגיונית של רעיונית, אלא פענוח של תמונות שנקלטו ממעוף הציפור של העין השלישית שהיא הצ'אקרה השישית, הנבואה.
את תמונות האלו, רבינו מתרגם לשפת האשליה, לכן קשה מאוד להבין את הספר ההוא. הוא לא נתפס, הוא הלם.
נחזור לעניינינו,
ברגע שרואים את האמת, השיטה הבודהיסטית, כבר לא נראית כל כך הגיונית, כי עיניינה הוא מלחמה במערכת המיינד-אגו וקשה מאוד להלחם עם מישהו שרוכב לך על הראש. אם תתן לו מכה, אתה יכול לפגוע בעצמך.
לכן הנקודות הטובות, באופן מוזר, יעילות יותר.
כי הן מלחמה של השכל בעצמו.

נראה לי שמיציתי להפעם.
שבת שלום.