מי אל כמוך?


היי קוראות וקוראים,

אתמול שאלה אותי בחורה אחת, מתי נכנסתי לברסלב. אמרתי לה שאני לא יודע , אני רק זוכר שבשנת 1997 , יצאתי עם מישהי והיא זרקה אותי והרגשתי מחורבן ופתחתי את הספר "עלים לתרופה" ושם קיבלתי מרבי נתן את המשפט הבא :

ואל תתקנא בשולחנם של שרים , כי שולחנך גדול משולחנם

מגניב.

אחר כך ניזכרתי שכמה חודשים קודם, עמדתי ברחוב מוהטמה גאנדי בפונה ואמרתי "תיקון הכללי" ושנה קודם, הייתי עוד בצבא ויצאתי עם קצינה אחת ג'יניג'ית וכשחזרתי דרך התחנה המרכזית, קניתי שם את הספר ליקוטי מוהר"ן, בכריכה צבעונית בהוצאת הקרן, עד היום הוא נמצא אצלי על יד המיטה.

לא יודע מתי הגעתי לברסלב, באמת שלא, אבל זה בהחלט היה מזמן.

לא הייתי באומן בראש השנה, סיפור מעניין, תשמעו.

טסתי לקייב דרך איסטנבול. הטיסה איחרה בשעה והמטוס לאוקראינה כבר עזב את טורקיה.

היו איתי עוד כמה בדרך לקייב, ואמרו לכולנו שיש טיסה לאודסה עוד כמה שעות.

אני התקשרתי לחברת ההשכרה ששמרו לי רכב בקייב ושאלתי אם אפשר להעביר את ההזמנה לאודסה.

הם אמרו שאי אפשר אבל שהאוטו יחכה לי בקייב. כבר שילמתי בשבילו הרבה כסף.

אז באתי לחברת תעופה ואמרתי להם שהתכוונתי להגיע לקייב ולשם אני רוצה להגיע.

אמרו לי שיביאו אותי לקייב.

השעה הייתה בערך שש בערב והטיסה הבאה לקייב הייתה בשתים עשרה בצהריים למחרת. הם הציעו להסיע אותי למלון באיסטנבול כשההסעה, הלינה והארוחות, הכל על חשבונם.

הסכמתי והודעתי בוואטסאפ לבחור שהיה אמור להשכיר לי חדר באומן, שאני לא אגיע הלילה.

בענתיים ההסעה מגיעה, אנחנו מתחילים לנוע בתוך איסטנבול ואני מקבל הודעה מהבחור שיש לו המון לקוחות והוא לא יכול לשמור לי את החדר.

ואז מחשבות מתחילות לרוץ לי בראש.

הרי אני המון באומן ואני יכול לברר אצל ההוא ואצל ההוא אם יש להם מקום בשבילי, אבל אני יודע שזה בלאגן עכשיו. כל מה שטוב תפוס ומה שלא תפוס עולה המון ואני ממש לא ידעתי מה לעשות.

ואז ההסעה עוצרת ואני נדהם.

הביאו אותי להילטון.

3754059_297_z פאר והדר מעל לכל דימיון, סאונה, ג'אקוזי, חדר כושר הכל ברמה עולמית.

אוכל , שתיה , הכל בחינם.

ואז אני תופס את עצמי ואומר לעצמי

"רגע אחד, מה הקטע כאן?"

עשרים ושמונה פעמים כבר הגעתי לאומן.

עשרים ושמונה פעמים, כבר הייתי אצל הצדיק, הכל תמיד הלך חלק ופתאום גם הטיסה מאחרת , גם החדר מתבטל , איך זה יכול להיות.

אוי ואבוי לי אם עכשיו אני אמשיך לנסות להגיע לשם.

הרי זה מה שרבינו מלמד אותנו

וְעִנְיָן זֶה גַּם בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּכְרִיחִין עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְאֵיזֶה דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר הַהֶפֶךְ דַּיְקָא. וַאֲפִילּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם צְרִיכִין לִפְעָמִים זאת לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי  כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וּמַכְרִיחִין עַצְמוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ. צְרִיכִין לִפְעָמִים לְהַמְתִּין וְלִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר. וְיַמְתִּין קְצָת עַד שֶׁתָּבוֹא עִתּוֹ. חיי מוהר"ן תל"א

הנה הבנתי.

לאומן אני לא יכול להגיע.

מצד שני הצדיק איתי, דואג לי למלון חמישה כוכבים. דואג לי למזון , לאמבטיה ולכל הדברים האחרים.

למחרת, טסתי לקייב, לקחתי את האוטו ונסעתי מזרחה לאורך הדנייפר.

לילה ראשון הייתי בצ'רקסי , לילה שני בפולטאבה המהממת ובערב ראש השנה כבר זכיתי להכנס לבית הכנסת האדיר שבעיר חרקוב. העיר השניה בגודלה באוקראינה, משם גם הטיסה שלי הייתה אמורה לצאת שלושה ימים אחר כך בחזרה לארץ.

הלכתי לתשליך עם הקהילה היהודית שם. צעדנו בסמטאות מתפתלות עד שלפתע מצאתי את עצמי עומד על גשר מעל נהר אדיר וסואן, שבכלל אי אפשר לתפוש מה הגודל שלו, הוא נראה גדול פי מאה מהנחל ההוא שעושים עליו תשליך באומן.

37136931_1097174607124244_3845131911978549248_n

לידי עמדו בערך עשרים יהודים , הרב של הקהילה הקריא להם את נוסח התפילה מילה אחרי מילה והם חזרו אחריו.

ואז התחלתי להגיד את התשליך "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע"

ואז בשאגה נפתחו השמיים וגשם שוטף התחיל לרדת בעוז וברכה עצומה ירדה עלי, כשהבנתי שכשאתה האדם הנכון , כל מעשה שלך הוא מעשה נכון, כל מקום בוא תהיה הוא המקום הנכון. ובזמן שהגשם יורד, הדמעות שלי את מרטיבות את הדף של המחזור, זולגות מעיני, דמעות של שמחה ושל הכרת תודה, על עוד שנה שמתחילה ממקום של אמת, ממקום של עוצמה.

לא, לא הייתי באומן.

אני גם לא אחזור לשם, עד שיחזירו אותי ואולי אף פעם לא.

אחרים היו, כמה מהם אנשים טובים, רובם חלאות, חזירים יהירים מהעדה החרדית ובעלי תשובה גסים ומתפתלים כמו תולעים שחורות.

היכלו של הצדיק, נישא ונעלה מעל כל העולמות.

הוא ריק מאדם בראש השנה כמו בכל יום.

כבר הרבה מאוד שנים שהוא עומד מואר ונאדר ושומם ומרוקן.

גם אני לא שם, עוד לא הגעתי.

אבל הכסא שלי עומד לו שם שמור,  והשולחן שלי, השולחן שלי גבוה מהכל.

אל תיסעו לאומן בראש השנה


שלום אחיות ואחים.
השם עימכם.
061713_1346_1.png
אני רואה לנכון להמשיך להתריע ולהזהיר מפני הנסיעה לאומן בראש השנה.
שנים רבות כתבתי בעד העליה לרגל, תמכתי בה, הזמנתי אנשים לנסוע.

התחרטתי.
היום אני יודע שטעיתי ואני שמח על מזלי הטוב , שגרם לי להכיר בטעותי ולהודות בה.
גם לכם יש מזל.
שמעתם את הקול שאומר לכם "אל תיסעו"

בראש השנה, אומן היא פתח הגהנום, מי שיגיע יפגע.
hell
אל תסעו ואל תגיעו.
אתם זוכרים את הסרט הראשון של בטלסטאר גלקטיקה? זה היה בסוף שנות ה70.
הפליטים האנושיים הגיעו לאיזו מושבה של יצורים חרקים וכאילו החרקים האלו קיבלו אותם יפה מאוד , אבל באמת , הם היו תופסים אותם אחד אחד וטורפים אותם.

זאת אומן של ראש השנה.

לפני שנה בערך, שאלתי את אלה ולא קיבלתי שום תשובה.
איך כל כך הרבה אנשים שאין להם שום מדרגה רוחנית, עושים כזה מאמץ להגיע לראש השנה.

הרי לכאורה, בכל העניינים של עבודת השם, אדם בדרך כלל לא כל כך מתלהב. הנחושים והמתמידים מצליחים והבינוניים ומטה נכשלים.

איך זה שבעליה לרגל הזו, כל כך הרבה מצליחים ועוד מצליחים.
מי שלא מצליח בכלום, בזה דווקא מצליח.

והנה התשובה, זה היצר דוחף אתכם לשם, הוא מניע את המטוסים שלכם , הוא מנחית אותכם, הוא דואג שיהיה לכם סבבה שתעשו החיים עם כל החבר'ה על הרכבת לגהנום.

זה הכרוז שלי ואני חוזר עליו.

אל תיסעו, אל תצטרפו אל העדר.

ובחרתם בחיים.

אמן.

סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

לא עוזב את העיר


הודעה טכנית למדי.

עקב סיבות שאינן בשליטתנו, אנחנו לא נהיה באומן בראש השנה הקרוב.

בכל אופן,

אתם יכולים לקים את מפגש "מחויב המציאות" עם בא לכם ולרכל עלי חופשי.

יאללה בסטייל, תחזיקו מעמד.

יוסי בוא הביתה.


לא מזמן התייחסנו כאן לספר שיח שרפי קודש?

אמרנו שזה ספר לא מהימן ולא רציני, שאי אפשר לסמוך על הדברים שכתובים שם.
לא שיש לנו בעיה עם שרפים, שרפים ובעיקר שרפיות הן אחלה.

הבעיה שיש לנו, היא בעיה אחרת.
לפני שלושים שנה בערך, התחילה אופנת ספרי הזבל בברסלב.
אני לא מדבר על "השתפכות הנפש" ועל "משיבת נפש", שהם ליקוטי ציטוטים לפי נושאים, שאולי הם חסרי תועלת והם מזיקים, אבל עכ"פ הם מורכבים ממקורות ברסלביים אותנטיים.
אני מדבר על כל מיני ספרי זבל קשקשניים , של רבנים פלצנים , שעושים את עצמם מבינים גדולים בברסלב, אבל בעצם מייצרים רק הבלים ורעות רוח.
הדוגמא הקלאסית לספרי הזבל , זו הסדרה המשמימה "אשר בנחל" של אליעזר שיק שאין בה כלום חוץ מהטפות מוסר עלגות, אבל היא זכתה להמשכים משמימים כמו טלאנובלה אוסטרלית.
קצת יותר קצרה, אבל לא פחות מיותרת וטרחנית , היא הסדרה שאותה הזכרתי "שיח שרפי קודש". תכל'ס קשה להגיד שתשפוכת ההבלים הזו ראויה לציון, ברובה היא נראית כמו טור רכילות אינסופי של העדה החרדית.
הקטעים שם הם בסגנון של

והבחור המצויין האדיר במעלות רבי שטינקר שפיצקאקער , בא בשנת תרל"ט בקשרי שידוכים עם הבתולה המהוללה מוכטא פיכסא ביתו של הגאון הידוע רבי שמענדריק שמאלצפרעסר

זו בערך רמתה של היצירה הספרותית הזו.
שתי סיבות יש לזה שאני מזכיר אותה היום.

קודם כל, כל תעמולת הזבל של המחזירים בתשובה שרבינו אמר ללכת לפי השולחן ערוך, בנויה על קטע מתוך "שיח שרפי קודש" לפיו אמר רבינו שאפשר, חס ושלום, לקמט את ליקוטי מוהר"ן ובלבד שלא לשנות מהשולחן ערוך.
זאת שטות מוחלטת, שכל מי שיש לו הבנה מינימלית בהלכה יבין את זה. בהרבה מקרים, אף אחד לא הולך לפי השולחן ערוך, לא בברסלב ולא במקומות אחרים. ישנם פוסקים אחרים , כמו הרמ"א, שנוהגים על פיהם. כל הסיפור הזה של הליכה לפי השולחן ערוך, בה כדי להונות את בעלי התשובה האומללים ולהפיל אותם לתהום הבדצים.

הסיבה השניה היא הסיפור עם ישו.
זוכרים את הפוסט הזה?

תראו איזה דבר מדהים מצאתי לגבי ישו הנוצרי.
הנה ציטוט אמיתי מתוך שיח שרפי קודש.

בחגא הנוצרי הנקרא סאראג סוועטייע, שספרו לפני רבינו בליל ניטל על סיבת חג אחד מחגי הנוצרים, הנקרא "חג הארבעים" שפעם ישבו ארבעים אנשים באיזה מקום ולא היה להם מה לאכול ונעשה להם נס שמצאו ככר לחם והספיק לחם מועט זה לכל הארבעים איש הנ"ל, אולם זה שספר זאת לרבנו הפך הנ"ל, דהיינו שספר שהיו ארבעים לחמים עם חמשה אנשים ונעשה צחוק גדול, ואז נענה רבינו ואמר: מהראוי שיוסל כבר יחזור, "יוסל קער זאך שוין אומקערן"

זה דבר מדהים.
מדברים על ישו הנוצרי ורבינו אומר "הגיע הזמו שיוסל יחזור."
מי זה יוסל? יוסל הוא הכינוי שנתנו יהודי מרכז אירופה לישו הנוצרי, בדרך כלל הוסיפו לזה איזה שם תואר כמו יוסל הממזר.
זוהי ברסלב האמיתית, מתעסקים בה במהות.
בליל חג המולד, מגיע רבי נחמן למסקנה שצריך להחזיר את ישו הנוצרי או את כל הנצרות בחזרה.
לא יודע לאן צריך להחזיר אותו, דורש עיון, אוקיי?

כמובן שבטלני העדה החרדית , לא ממש מודעים לעיניינים רוחניים כאלו , אז הם מתחילים לחפש מי זה היוסל, שצריך לחזור, וכדרכם מוצאים איזו חתיכת רכילות אדיוטית.

בליל שבת הראשון, כשהעתיק רבנו את מקום מושבו לעיר ברסלב, ובאו מבני העיר לקבל את פניו, בא גם החזן יוסף שכינו אותו "יוסל חזן", וסייע לרבנו בדירתו, כי רצה להחניף לו, משום שתושבי העיר לא אהבו אותו. אולם רבנו לא קירב אותו, ובליל שבת הראשון כשבאו תושבי העיר אל שולחנו של רבנו, היה ביניהם גם "יוסל חזן", ורצה לזמר לפני רבנו את הזמר: "מנוחה ושמחה".

לפני שהתחיל "יוסל חזן" לזמר, פתח רבנו בדברי תורה (ליקו"מ, סימן ג): "הנה מי ששומע ניגון ממנגן רשע" וכו'. ותיכף סתם החזן את פיו. ורבי אברהם בן רבי נחמן, בספרו מעשה זה, דייק ואמר, שעל כן לא התחיל רבנו לומר דברי תורתו במעלת המנגן הכשר, אלא התחיל התורה בעניין המנגן הרשע, כדי שלא יחשוב יוסף החזן שעליו מתכוון רבנו, שהוא מנגן כשר, ולכן היה ההכרח לפתוח בשלילת החזן, כדי שיסתום את פיו.

זהו, מצאו איזה חזן חסר חשיבות כדי להלביש עליו איזו רכילות אדיוטית, ככרה עובדים בספרות הזבל וזו האמינות שניתן לייחס להם.

טוב, מישהו ביקש כאן ראשי תיבות ברסלביים לחודש אלול, אז מצאתי משהו.
מסתבר שלפי רבינו חודש אלול הוא הזדמנות מצויינת לשדל נשים .
הנה זה מה שכתוב ליקוטי תנינא , תורה פ"ז

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצְאִין הַזִּוּוּג כִּי עַל יְדֵי הַתִּקּוּן הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כִּי מִקּדֶם לא הָיְתָה נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ, כִּי. נָטְתָה מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לִמְצא זִוּוּגוֹ וַאֲפִילּוּ אִם מוֹצְאָהּ, אֵינָהּ נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל עַל יְדֵי כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהֵם הַתִּקּוּן לָזֶה עַל יְדֵי זֶה חָזַר וְנַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל וְזֶה הַסּוֹד מְבאָר בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אֱלִיעֶזֶר כִּי אַבְרָהָם מָסַר לוֹ הַסּוֹד הַזֶּה וְזֶה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
רְאֵה וְהַבֵּט נִפְלְאוֹת תּוֹרָתֵנוּ כִּי רָאשֵׁי תֵבוֹת פָּסוּק זֶה הֵם אוֹתִיּוֹת אֱלוּל
וּבָאֶמְצַע הֵם תֵּבוֹת תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱלוּל, הַיְנוּ סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל עַל יְדֵי זֶה תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת בְּעַצְמָן שֶׁדִּבֵּר אַבְרָהָם עִם אֱלִיעֶזֶר מֵעִנְיַן הַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא לא תִּתְרַצֶּה לֵילֵך אַחֲרָיו דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
בְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת עַצְמָן גִּלָּה לוֹ סוֹד הַתִּקּוּן לָזֶה דְּהַיְנוּ סוֹד אֱלוּל, הַמְרֻמָּז בְּרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן לָזֶה

טוב, אני מאחל לכל קוראיי וקוראותיי שימצאו החודש את זיווגם, או לפחות ימצאו מישהי או מישהו להעביר איתו את הזמן עד אז.

המשך שבוע מדהים

משמר הלילה


טוב, זה מתוכנן להיות הפוסט האחרון בנוגע לראש השנה תשע"ד והגיע הזמן לנסות להיות קצת רציניים.
בכל אופן, נגיד שניסינו.
אחת מהיצירות החשובות בחיי היא סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' מרטין. אני לא מדבר כרגע, על סדרת הטלויזיה "משחקי הכס" , שהיא בלי קשר סדרה מצוינת, אלא על הספרים עצמם.

הם עושים את העבודה, במובן הרחב של המילה, הם לוקחים אתכם למקום.
לא משנה, אתה יכול להיות ילד אומלל בפריפרייה הנידחת והמזוהמת ואף על פי כן, כשתקרא את "שיר של אש ושל קרח", זה יכול לעשות לך את זה. זה מופלא, לא משנה באיזה חור אלוהים תקע אותך, ובינינו, אלוהים לפעמים קשה בענין הזה. לא משנה עד כמה אתה נידח ורחוק, זרוק במשפחה עלובה, בפריפריה הנידחת, בלי מקצוע, בלי עתיד, בלי כלום, לא משנה.
ג'ורג' מרטין, עשוי לעשות לך את זה, אתה יכול להיות שכיר חרב, מצטנף במארב, נחנק בזיעה של עצמו, או יכול להיות סריס בבית בושת מפואר, מרופד בקטיפה ובמשי, כשמסביבך רוחשות מזימות בין יצאניות יפהפיות, ערומות פרט לזהב ויהלומים וזה עוד כלום.
אתה יכול להגיע עד קצות העולם, ללחרחר בצמא תחת שמש יוקדת במדברות אבודים, שוממים, או להפליג בחצות, בספינת שודדים,לתוך נמל נם, רווי במסתורין, כשפים ואוצרות.
זאת לא אשליה, זאת חויה אמיתית, שנוצרת מזיוג בין המוח הבתולי שלך, לבין הסופר שמתפרע בתוכו.

שיר של אש ושל קרח, תזכרו את זה.
עכשיו, יש שם את הסיפור הזה, עם משמר הלילה.
זה מין ארגון, מסדר צבאי כזה, שמגיעים אליו גם מתנדבים וגם פושעים, שמעדיפים אותו על עונש אכזרי כזה או אחר. המסדר מגן על כל ממלכות האדם נגד כל מיני כוחות אופל ויש לו כללי התנזרות מסויימים שמרוכזים בשבועה היפה והמרטיטה שלו, כמו שרואים בסדרה.

כך הולך התרגום:

לילה יורד וכעת מתחילה משמרתי.
היא לא תסתיים עד יום מותי.
לא אקח לי אישה, לא יהיו לי אדמות, לא אוליד ילדים. לא אחבוש כתר ולא אזכה בתהילה.
אחיה ואמות על משמרתי.
אני החרב בחושך.
אני השומר על החומות.
אני האש הבוערת נגד הקור, האור המביא את השחר, הקרן המעירה את הישנים, המגן המגונן על ממלכות האדם.
אני מקדיש את חיי ואת כבודי למשמרת הלילה בלילה זה ובכל הלילות שיבואו .

זה לגמרי מרטין ואני מצטמרר כשאני מצטט אותו כאן, כי אני לגמרי בקטע הזה, אבל זה פשוט לא נכון.
החיים האמיתיים, הם לא ספר פנטזיה.
בחיים האמיתיים, השבועות האלו לא עובדות. כך אומר רבינו, כך סיפרו לנו המורים שקדמו לו, אצלנו לפחות. כך אנו יודעים, כי למדנו מהטובים ביותר, על החיים האמיתיים והם סיפרו לנו כי בחיים האמיתיים כוחנו בחמלתנו,כוחנו בפנימיותינו.
את זה ראיתי היום, כשרקדתי עם כל החבר'ה בבית השואבה, ושמתי עין, על השמן המסכן הזה שעמד בצד.
כוחנו בחמלתנו, לא ברחמים.
רחמים זו לא חמלה.
זו לא חוכמה להסתכל על איזה עלוב נפש ולהגיד "יאו, איזה מסכן, הוא בחיים לא ישיג את הבחורות שאני משיג."
סליחה.
מחוייב המציאות R
לכל החברות של אישתי, שקוראות את הבלוג, אני רוצה להבהיר, שזו רק דוגמא, אני לא משיג שום בחורות, גם לא השגתי אף פעם. זאת לא הנקודה.
אוקיי? עוד דוגמא,זה לא חוכמה להגיד "איזה מסכן, עלוב נפש תולעת שכמוהו, הוא אף פעם לא יזמין עוגת גבינה בשבדית מושלמת"
או "אותו אף פעם לא יזמינו לחתונה ההיא עם הסאשימי והאנטריקוט על גחלים".
רחמים זה זול. רחמים זה קטן.
חמלה היא משהו אחר לגמרי, היא רצון אמיתי לסגור את הפצעים החשופים האלו וזה כוח.
אני לא מוכר לכם כאן מניפיסט שמאלני ורגיש. גם זה בולשיט, חמלה היא כוח, ואם אתה לא יודע לשלוט בכוח, הוא הופך להיות מסוכן.
אבל אם כל זה, את האמת לא ניתן להכחיש. הכוח בחמלה, הכוח בפנים.
אם אנחנו נישבע את שבועת משמר הלילה, נרחם רק על עצמינו, שבועות נצחיות, הן ערובה לכישלון, לרחמים עצמיים שהופכים לאגואיזם, לטירוף ולבערות.
זה גם מה שכותב ג'ורג' מרטין, קראתי את הספר.
מעטים, אם בכלל, מאנשי משמרת הלילה, באמת עמדו בשבועתם.
כל זה לא אומר שאנחנו יכולים להתעלות, בודאי שאנו יכולים, בשביל זה אנחנו כאן.
כשיש לנו הזדמנות, כשיש לנו את היכולת, אנחנו יכולים להצליח, להפעיל מאמץ לזמן קצוב ולמצוא את עצמנו מזנקים קדימה.
זה מה שקרה לי בראש השנה, כשגזרתי על עצמי תענית דיבור ביום הראשון.
זה לא היה פשוט, כי אומן בראש השנה היא כמו מושב זקנות, כולם מפטפטים ומרכלים, כאילו אחריהם המבול.
אבל עשיתי את זה, שתקתי שתיקה מוחלטת, כשאני מקפיד לבטא רק ברכות ותפילות הכרחיות לחלוטין, וככל שהזמן עבר וחלף וככל שהתקדמתי יותר משעה לשעה שלח שתיקה, הרגשתי שאני מתרומם יותר מעלה מעלה, כמו פנס רפאים סיני שנוסק בדממה אל תוך אפלת הלילה.
כך אמר הבודהא, בדהמפדה פרק 29

מודע בין נבערים, ער בין הנמים, כך גם החכם, כסוס האציל המותיר מאחוריו את העדר.

אבל מה שבאמת עלה במחשבתי באותו הזמן, הוא שבועת משמרת הלילה.
אני אפילו לא יכול לתאר, את ההארות שחלפו בי בזמן אותה שתיקה. רמת המודעות היתה כל כך גבוהה, עד שניסיון לשחזר אותה עכשיו נראה כמעט מצחיק.
אני זוכר לדוגמא, שבאותו הבוקר, לבשתי את הקיטל ואחרי כמה דקות , הסרתי אותו באופן סופי ותליתי אותו על קולב.
באותו הבוקר הכתה בי ההבנה, שלובשים קיטל בראש השנה כדי להדמות למלאכים והסיבה שרוצים להדמות למלאכים, היא בגלל שמלאכים לא נשפטים בראש השנה ואיכשהו הבנתי שאני מחוץ למשחק הזה, שאף אחד בבית דין של מעלה, אינו מחפש אותי כרגע.
זו רק דוגמא אחת, מהרבה הבנות שניצנצו אצלי באותו הזמן, אני לא ממש זוכר אותן כרגע, אבל יכול להיות שזה יחזור באיזה שלב.
שום דבר, לא באמת נאבד, אמר בזמנו הרב ברנר.
עוד דבר אני זוכר עכשיו. ב"שיר של אש ושל קרח" ישנו מפקד פירטים אחד, בשם יורון עין העורב. ליורון הזה, ישנה ספינה בשם "שתיקה", שציותה מורכב מחרשים אילמים ועל חרטומה נמצא פסל של בחורה חסרת פה.
באחת מההזדמנויות יורון נושא מונולוג ארוך ובו הוא לועג לתפילותיהם של המאמינים באלים "הם מתפללים" כך הוא אומר "שהאלים יצילו אותם מרעב, יצילו אותם ממלחמה, יצילו אותם ממחלות, יצילו אותם מ"השתיקה"."
זה גם כן משפט שחזרתי עליו בליבי הרבה פעמים באותו היום "הצל אותי מהשתיקה."
זה היה נפלא.
באמת, לא חשוב איפה אתם נמצאים בראש השנה, אם אתם יכולים להיות בשתיקה באותו יום ראשון, אתם עושים דבר גדול מאוד.
מעבר לזה, פגשתי הרבה מאוד מכם, קוראי הנאמנים והאהובים במהלך ראש השנה הזה.
את אובי ואן, את נריה, את תומר , את אילן ועוד כמה ואני חיב לצין שכל כך התרגשתי מכל האהבה שקיבלתי מכם ומהשמחה הזאת על הבלוג ועל המשמעות שיש לו בעיני אנשים.
אני חושב לסגור כאן, זו האמת, יש לי דברים אחרים לעשות וכל דבר מתחיל בזמנו ונגמר בזמנו. אתם יודעים את זה, אבל עד אז, אני פשוט אסיר תודה על תשומת הלב הנפלאה שאני זוכה לה פה.
שום דבר אינו נאבד.
זהו לגבי ראש השנה באומן, נראה לי.
חבל שלא הייתם אתמול בהילולת רבינו בבית כנסת באר שבע, היה לגמרי פיצוץ.

זהו, לילה יורד , עכשיו מתחילה משמרתי.

לסיפור יש המשך


מחוייב המציאות PG
את הרגעים האחרונים של ראש השנה תשע"ד, ביליתי וביליתי יפה בשיעור אצל יובל דיין, הי"ו.
זו היה אופן מצויין לעשות את זה, לסיים את החג עם חברים ועם סיגריות ולשמוע סיפור מעניין, אלא שהחברים של יובל הם לא החברים שלי, סורי לגבי יובל עצמו אני לא יודע.
הסיגריות הן רעות, תמיד, לכולם והסיפור היה בסדר, למרות שלא היה מושלם.
לגבי יובל דיין, אני רוצה להגיד משהו.
אין לי מושג מה הוא חושב עלי, אני נוטה לחשוד במי שהוא בסדר עם כולם ובמקרה של יובל, זה חשד בכשרים, כי הוא באמת בסדר גמור.
הוא מזכיר לי את הפרסומת הזו לספרייט משנות ה90.

למה אנחנו אוהבים את יובל דיין? מאותן סיבות שכל האנשים העשירים, המפורסמים והיפים שמזמינים אותו אליהם הביתה, אוהבים אותו.
כי הוא נראה טוב, כי הוא רהוט, כי הוא כריזמטי ותמיד יש לו סיפורים מרתקים.
בכל אופן, לי קשה לקחת ברצינות, מישהו שכל כך מוצלח בshow business, אבל זו באמת רק בעיה אצלי.
הקיצר, ככה הולך הסיפור של יובל.
לרבי נחמן היה נכד שקראו לו אברהם ואברהם הזה היה מאוד עשיר, היו לו הרבה יערות והוא היה סוחר בעצים. אחד מהיערנים שעבדו אצלו היה שמשון, חסיד ברסלב מבוגר שהיה קשור לרבינו ואחר כך גם לרבי נתן והיה אדם צנוע ועני מרוד.
לשמשון היו שתי בנות והוא היה צריך כסף כדי להשיא אותן, אז הוא פנה לבוס שלו, לאברהם וביקש ממנו הלואה של שלוש מאות רובל, שבעזרתם יוכל לחתן את בנותיו והוא הבטיח לאברהם, שהוא יחזיר לו את הלואה בתשלומים קטנים.
אברהם נתן לו את הכסף ואז הבנות התחתנו וכמה ימים אחר כך, שמשון מת, בלי שיספיק להחזיר אפילו רובל אחד מהחוב.
באחד הלילות, חלם אברהם חלום ובחלומו הופיע שמשון והתחנן בפניו שיותר לו על החוב.
אברהם לא היה פראייר, הוא הסכים לוותר על החוב בתנאי אחד, שמשון חייב לספר לו מה עבר עליו בעולם האמת.
שמשון הסכים וזה מה שהוא סיפר.
הוא עלה לשמיים וישר הגיע לבית דין של מעלה.
הדיינים שאלו אותו אם הוא היה מקושר לאיזה צדיק.
שמשון ענה להם, שהוא היה קשור לרבי נחמן מברסלב.
"האם היית רוצה לשהות בהיכל של רבי נחמן גם בעולם האמת?" שאלו הדינים.
"בוודאי." ענה שמשון.
"דע לך ," אמרו הדיינים "כי רבי נחמן שוכן במקום הכי אפל ומתועב בגהנום, מקום איום ומקולל, שאף נשמה לא הצליחה לצאת ממנו. אם תבחר ללכת לשם, נשמתך תסבול ייסורים איומים לנצח נצחים."
"לא מעניין אותי." השיב שמשון "מוטב לי לסבול לעד בגהנום ובלבד שאהיה במחיצת רבי נחמן."
"רגע אחד," אמרו הדיינים "יש מישהו שרוצה לדבר איתך."
אל בית הדין נכנסו האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב ואמרו לשמשון "אתה מזרע ישראל, יוצא חלצנו, עליך התפללנו לפני השכינה הקדושה שימצא לך מקום בגן עדן. בוא בעקבותינו ותזכה לחיות לנצח בגן העדן לצידנו."
"אבותי הקדושים," אמר שמשון "נכון שנולדתי יהודי, אבל רק בזכות רבי נחמן הבנתי שיש טעם בעמי ומולדתי, רק בזכותו הצלחתי לשמוח ביהודתי וכעת מן הדין שאבלה את הנצח במחיצתו."
יצאו האבות הקדושים ונכנס משה רבינו.
"אתה מבני ישראל" אמר גדול הנביאים "רגליך עמדו בחורב ושמעו את עשרת הדברות, למענך ולמען אחיך הורדתי את התורה מהשמים אל הארץ. בוא בעקבותי ואני אלמד אותך בהיכלי, את כל סתרי התורה ותזכה לחזות בעצמך כי תורת השם תמימה ומשיבת נפש."
"תודה לך משה רבינו," ענה שמשון "אבל אני אף פעם לא הבנתי בספרים. מה שקראתי היה לא מובן או משעמם. רק רבינו נחמן בן פיגא הסביר לי שיש תורה מעבר למילים ומעבר למחשבות ורק בזכותו הצלחתי ללמוד את הדרך הנכונה בה אדם צריך לחיות. מכיון שכך, כל מה שאני רוצה הוא להמשיך ללמוד אצל רבי נחמן ורק אצלו."
הלך משה ונכנס הבעל שם טוב הקדוש.
"שמשון היקר!" קרא הצדיק "אתה הרי אדם פשוט ואני כל חיי אהבתי את האנשים הפשוטים ועמלתי קשה לקרב אותם אל עבודת השם יתברך ואל השמחה בעבודתו. בוא אל היכלי ושם ביחד נעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב."
"רבי ישראל הצדיק." השיב שמשון "אתה שהורדת את נשמת רבינו לעולם, צריך לדעת לבד למה אני מוכן לרדת אל הגהנום ובלבד שאהיה במחיצתו"
הלך הבעל שם טוב והדיינים נועצו בינהם.
"טוב שמשון," ענה אב בית הדין "כיוון שאתה מתעקש, נעשה כבקשתך, לך לך אל היכל רבי נחמן מברסלב."
ואז מצא שמשון את עצמו עומד מול היכל נהדר שהיה בנוי באחו ירוק ויפהפה מלא בפלגי מים רעננים וההיכל היה יפה ומפואר יותר מכל ההיכלות האחרים ברקיע כיון שצבעיו השתנו במהירות וזהרו באור נפלא.
שמשון התקרב אל שערי ההיכל וראה שבפתח עומד הרב נפתלי, תלמיד רבינו.
"הרב נפתלי" קרא שמשון אל השומר "זה אני, שמשון, הגעתי הנה. אנא הנח לי להכנס."
"אני מכיר אותך שמשון" ענה נפתלי "אבל אני לא יכול לתת לך להכנס. לרבי נתן יש רשימה ורק מי שרשום בה זכאי לעבור בשערים האלו."
רבי נפתלי נכנס אל ההיכל ואחרי כמה דקות, חזר ויחד איתו רבי נתן מנמירוב.
"שלום שמשון" אמר רבי נתן "הבאתי איתי את הרשימה. הבה נבדוק אם אתה רשום בה."
רבי נתן הוציא מכיסו פנקס קטן , עלעל בו ולבסוף אמר "שמשון, אתה רשום בפנים, אבל עדיין אסור לך להכנס עד שתטבול בנהר הדי נור."
בזמני, כשאמרו "נהר די נור", התכונו לשביל החלב, אבל כאן הייתה כוונה אחרת.
רבי נתן הוביל את שמשון הרחק מההיכל. הם הלכו והלכו, ובזמן שהם התקדמו, תקפו אותם עוד ועוד כנופיות של מלאכי חבלה, אלה מה? כל אימת שמלאכי החבלה ראו את רבי נתן, הם נמוגו לאין.
בסופו של דבר, הגיעו רבי נתן ושמשון אל נהר של אש, הוא הדי נור ושם היה שמשון צריך לטבול את גופו.
רבי נתן נכנס לטבול ראשון, ושמשון ראה שלא קורה לרבי נתן כלום, אלא הוא מתנהג כאילו הוא טובל באמבטיה.
מכיון שכך, נכנס שמשון בעצמו לנהר והרגיש כמובן שהוא נשרף, אבל אחרי כמה זמן, הוא התחיל להתרגל, עד שבסוף כל טבילה הפכה לתענוג, יוצא מן הכלל.
אחרי שיצאו מן הנהר , אמר לו רבי נתן "עכשיו אחרי שטבלת, אתה כמעט יכול להכנס להיכל, רק מה? יש לך חוב של עוד שלוש מאות רובל שאתה צריך להסדיר."
זו הסיבה ששמשון מיהר להכנס לחלומו של רבי אברהם ןלבקש ממנו מחילה על החוב.
אוקי, עד כאןסיפר יובל את סיפורו, ומיד התחיל להסביר כמה מדאיגה אותו הרשימה הזו של רבי נתן ועד כמה הוא בטוח שהוא לא רשום שם וכן הלאה הלאה וכן הלאה פילפולי בוקי סרוקי והתבכינות שאינם מעיניני ואינם מעיניינכם.
מה שכן צריך לענין אותנו הוא ההמשך של הסיפור, שיובל לא סיפר, כי הוא לא מכיר אותו, אבל לסיפור יש המשך, אוהו יש לו.
אז ככה,
שנים רבות רבות רבות אחרי פטירתו של שמשון, מגיע עוד אחד אל השמים ופוסע חרישית על רצפות הגביש הכחלחלות של שערי גן העדן.
הוא מתקרב באדישות אל הדיינים של בית הדין של מעלה ושואל "איפה זה כאן ההיכל של חסידות ברסלב?"
"אתה חסיד ברסלב?" שואל דיין אחד.
"לא ממש." עונה ההלך.
"אתה מקורב לרבי נחמן מברסלב?" שואל דיין שני.
"לא שידוע לי." הנווד משיב.
באותו זמן עומד בראש בית הדין המלאך מטטרון האדיר שפניו אפלות וסערות של ברקים כחולים משתוללות בעיניו.
"שמע נא," הוא שואג "היכלו של רבי נחמן עבר ועתה הוא שוכן בתועפות המערבולת שבפסגת הרקיע השביעי. אין שום סיכוי שנשמה כמו שלך תוכל לבצע את הטיפוס."
"נראה לי שהבנתי אותך" אומר האיש, שמרגיש שבעולם האמת, הוא פשוט לא מסוגל לשקר.
"מצד שני," הוסיף המלאך "המרכבה עולה לשם בעוד ארבע דקות, אני מתאר לעצמי שאתה לא ממש ממהר."

זמן קצר ובלתי מדיד לאחר מכן, ירד האיש בקפיצה מהמרכבה וצעד בקלילות אל היכל רבי נחמן מברסלב, שהיה מבנה כביר ונראה כאילו הוא עשוי מאורות מסנורים בצבע לא ברור.
ליד השערים המהבהבים זיהה הנוסע את רבי נפתלי לפי המעיל האפור והמרופט, הזקנקן הקלוש והפאות העגולות בסגנון תלמוד תורה בוסטון.
"אתה בטוח שהגעת למקום הנכון?" שאל הרב נפתלי את האיש.
"אני מחפש את הרב ברנר." השיב האיש ולמשמע השם המפורש, רטטו שערי ההיכל ונפערו לצדדים במהירות, תוך שהם משמיעים צליל של זכוכית נסדקת.
"הרב פה." השיב רבי נפתלי במהירות "אתה צריך ממנו משהו במיוחד?"
"לא ממש." האיש עיווה את פניו בתנועה מהירה, שאולי היתה יכולה להחשב כחיוך "האמת היא שהייתי מסיע אותו מדי פעם וחשבתי שאולי, הוא יוכל שוב להעזר בשירותיי."
רבי נפתלי קימט את מצחו הצהבהב, אבל אז נזכר גם הוא שבעולם האמת, לא משקרים והוא השיב חיוך רחב לזה שהגיע.
"הרב ברנר עם רבינו." הוא הסביר "יש לו כמה בירורים בליקוטי הלכות ויקח זמן עד שהוא יצא. אני לא יודע אם מדובר בחודשיים או שנתיים, אבל בהחלט מדובר בתקופה ממושכת. אתם כמובן יותר ממוזמנים להמתין לו בפנים. "
ובדברו סר נפתלי מהפתח והאיש שהגיע, פסע פנימה.
מבפנים היה ההיכל נראה אפילו גדול יותר, אם כי חשוך למדי.
אורות עמומים נדדו בתוך הקירות השקופים העצומים ויצרו תחושה שהמבנה נמצא בתנועה תמידית.
לאחר שעה או שעתיים של שוטטות בהיכל האינסופי, הבין הנוסע כי המקום ריק כמעט לגמרי. מדי פעם השגיח בדמות אחת או שתיים שחלפו באולמות העצומים, אבל נוכחותם המזערית, רק הדגישה את הריקנות והבדידות.
אחרי קילומטרים רבים של הליכה, הצליח המבקר לראות רק את ברייטער ומנדלאיל שהופיעו בדמות זאטוטים צחקנים ושיחקו במין משחק בסגנון דמקה, שכליו היו עשויים מאש כתומה ומאש לבנה, כשמדי פעם שילבו הכלים ידים ופרצו במחול מעגלים סוער, לקול צחוקם של הילדים.
גם הרב צ'צ'יק ורבי אברהם חזן ניצפו ביחד כשהם מנסים לקלוע ציצית, ממה שנראה כמו חוטים של ערפל זוהר.
לרגע קצרצר ראה ההלך דמות תזזיתית דוהרת במנהרות ותנועותיה הקדחתניות הזכירו לו את דוקטור עמרם גפני, אבל הדמות נעה במהירות כזו, שההלך איבד את עקבותיה מיד.
בסופו של דבר, התיישב ההלך על ספה רכה מרופדת בפרוה מבושמת ונעץ מבט מהורהר בחלל הריק שבין הקירות המרצדים.
"הי אתה," מלאכית בלונדינית שהייתה עסוקה בטאטוא הרצפה קרבה אליו ושאלה "אולי יש לך סיגריה? לי לא הרשו להכניס הנה שום דבר."
Jaime
האיש נעץ במלאכית מבט בוחן ולהפתעתו הוא גילה שהיא דומה באופן מוחלט לג'יימי פרסלי.
"סוף סוף מישהו מזהה אותי." נאנחה המלאכית. היא הסבירה שהיא נשלחה להיכל כחלק ממכסה קבועה של בלונדיניות מפורסמות, שתפקידן היה לבצע עבודות תחזוקה שוטפות בהיכלו של רבי נחמן.
"אל תשאל," היא נאנחה "קים ויילד באה ביחד איתי, אבל פעם אחת היא שרה בזמן הספונג'ה ומיד הבינו שאין אף אחד כאן שמגיע ליכולת הווקאלית שלה, אז תיכף היא קיבלה קידום והיום כל מה שהיא צריכה לעשות, זה להוביל בערב שבת את "לכה דודי" ואת השיר על בר יוחאי".
ההלך הניד את ראשו בהשתתפות בצער ושלף מאחד מהכיסים של המעיל הצבאי שלו חבילת סיגריות ירוקה ומעוכה.
"תודה רבה," הבלונדינית הציתה ושאפה עשן ואז פרצה בשיעול ממושך.
"מה זה הזבל הזה?" היא שאלה בקול חנוק "הבאת את זה מהדיוטי פרי?"
"לא מהדיוטי." מלמל האיש בתשובה.
"לאן הגענו, אם אפילו נובלס מזייפים?" תהתה המלאכית.
"אני אגיד לך מה מעניין אותי." הוא הרים גבה והמשיך בקול מהורהר "הרי היו איזה ארבעים אלף איש באומן וכאן כמעט שאין אף אחד. איפה כל החסידים? איפה כל הרבנים? איפה ברלנד? איפה שטרן? איפה ארוש ושיק?"
"את זה אני דווקא יודעת," המלאכית גיחכה ברשעות ולרגע לבשו פניה את אותה הבעה הוליודית טורפנית.
"הרי כולם כבר מכירים את הסיפור על שמשון." היא הסבירה "אז הם ישר מתנדבים לרדת לגהנום, כדי לשהות עם רבי נחמן ומה אתה יודע? אף אחד לא טורח להוציא אותם משם."

מישהו אמר קים ויילד?

שנה טובה, פינוקיו


אומן ראש השנה – סיכום ביניים

את ברלנד, רבינו העיף.
את מורגנשטרן, רבינו העיף.
לראשונה בהיסטוריה, טסתי במטוס עם טלוויזיה פרטית, בורר סרטים, שקע לסמרטפון , דיילות חטובות וקולה חופשית.


אני לא מדבר על זה, שחלק מהדרך ישבה לידי בלונדינית רוסיה מדהימה, שמשום מה, לא רצתה להפסיק לפטפט איתי.
מצד שני, אני ישן באכסניית לנדאו המהוללת במיטה עליונה כשהתקרה נמצאת עשרים סנטימטרים מעלי וזו בהחלט בעיה, גם למישהו שאין לו אף ארוך.

 

מנצלים הזדמנות זו לאחל לכל קוראי האהובים שנה טובה, גמר חתימה טובה, כסף קל, מין בטוח, בריאות ואושר והבנה בכל רזי העולמות העליונים

אין כאן איש


אחת אחת נטרקות הדלתות.
אחד אחד כבים אורות בחלונות.
בערים המתות מתבדרים הצללים,
מותירים אחריהם רחובות רפאים.
בבתי הקברות פעורים הבורות,
מצבות הפוכות, אבנים נשברות.
גם כאן כלום לא נשאר,
גם פה איש לא נותר.
ברישרוש חרישי מיליוני נשמות,
פורשות לצדדים, זוג כנפיים סגולות
ונהר גועש ושוצף ושוטף, זורם בשחקים
ונשפך אל תוך אומן העיר,
אל תוך חיק הצדיק

וגם אני נוסע.

 

כמה הודעות

1. מפגש בלוג, ייערך אי"ה ביום רביעי בשעה 12:00 בבית חב"ד באומן, בתוך קרית ברסלב. אם לא יהיה עדיין מסודר, ניפגש לידו.

2. הרב ברנר ביקש שמי שיכול, יגיד את התיקון הכללי בערב ראש השנה, כולל התפילה מאחורה של רבי נתן, זה נחשב כוידוי דברים.

3. שיעורים של הרב ברנר יתקיימו בליל "זכור ברית" בקומה השניה של הקלויז האשכנזי – ביידיש. אחרי תשליך, בקלויז האשכנזי בעברית וכמובן בשבת בקלויז הספרדי ב15:30 , תתעדכנו בלוחות המודעות.

 

זה אל זה ואמר


חמודות וחמודים, שבוע טוב!

061713_1346_1.png
מדיניות בלוג זה תמיד תמכה בעליה לרגל לציון הקדוש באומן.
כך לימדונו רבותינו, כך נהגו מאז ועד היום.
עם כל זה, בשבוע שעבר דנו והזכרנו דעות אחרות, שאינן מצדדות בעליה לרגל.
צוטטו כאן דעות של רבני מיזרוחניקים, שאין להם מושג בתורת ברסלב וגם דעה של רב אחד נטורי קרתא, שלדעתי גם הוא לא הבין מה הוא רוצה מעצמו.
בכ"א, הייתי רוצה להביא כאן, עוד טענה נגד לעליה לרגל, שמבוטאת על ידי אליעד כהן הי"ו, בעל האתר הברסלבי הגדול ברשת ובכלל אדם דגול. את הדעה שלו הוא מנסח בבהירות ובדיוק והרי היא לפניכם:

זה באמת ניסוח ברור, בניגוד לכל הדעות המבולבלות והמעורפלות שנשמעו כאן בעבר וראוי לתת לה את הכבוד הראוי.

חלק מהכבוד, זה גם לתת לה קונטרה מהדהדת בדמות שיחה של הרב ברנר :

שבוע טוב:-)