לא עוזב את העיר


הודעה טכנית למדי.

עקב סיבות שאינן בשליטתנו, אנחנו לא נהיה באומן בראש השנה הקרוב.

בכל אופן,

אתם יכולים לקים את מפגש "מחויב המציאות" עם בא לכם ולרכל עלי חופשי.

יאללה בסטייל, תחזיקו מעמד.

הדובדבן החשמלי


כבר אני אגיע לנושא אומן.
היתי אצל חמותי שתחיה וראיתי אצלה את הספר הבא:מאוד התלהבתי, כי אני מאוד אוהב ספרי טיולים, ואומן היא פחות או יותר, המקום היחיד אליו אני מטייל בשנים האחרונות.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי ובלב הולם ומה אני רואה?

מה תעשה אישה, שבעלה לא מסכים שתיסע לאומן?

שתתגרש, כאילו דא.
לא שאנחנו תומכים בגירושין חס וחלילה, אבל לא ציפינו למצוא את ורדה רזדיאל-ז'קונט בתוך ספר למטייל. אנחנו אוהבים את ורדה, כמובן, אבל כל דבר במקומו. בקיצור, הספר חרא, הוא לגמרי לא מבצע את תפקידו ואני בעזרת השם, בלי נדר, ינסה לעשות את מה שהוא ניסה לעשות, כלומר, לכתוב איזה קטע לונלי פלאנט כזה על אומן, לקראת אמצע הקיץ, כשהקבוצות הגדולות של הנשים ממריאות.
בעזרת השם, יש הרבה נושאים לכסות, החנות של החמודה, החנות של האנטישמית, פורשט, השוק,איפה הכספומטים ואיפה משיגים אטמי אוזנים. השם יזכנו.
טוב,יאללה.
אומר רבינו בשיחות הר"ן אות כ"ו:

אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו

ועל המשפט הזה שואלים החסידים שאלה גדולה. הרי כתוב בתהילים "וחטאתי לנגדי תמיד." אז אם כך, אדם לא אמור לשכוח את החטאים שלו.
התשובה היא, שבאמת השכחה היא דבר גדול, אבל בכל זאת , אדם אמור לזכור קצת חטאים, כדי לא להגיע לידי גאוה.
אצלי זאת באמת בעיה, כי לאחרונה קיבלתי מחמאה מאוד גדולה והיא באמת יכלה להכניס אותי לתחושת גדלות ולדרדר אותי מבחינה רוחנית.
תשמעו מה היה.
אתם זוכרים שפעם תקפתי כאן את "אדרבה"?
אחרי הסיפור הזה הם שלחו אלי שליחים, שסיפרו לי עד כמה הם אוהבים אותי וכמה שאני נפלא וביקשו שאני אכתוב בשבילם משהו.
הם ביקשו, ואני כתבתי .
אני לא שוה הרבה, אני מודה, אבל האנשים ידעו מה הם מבקשים וממי, הם קוראים אותי מדי פעם.
הקיצר, עובר גיליון, עוברים גיליוניים וכלום, לא מתפרסם.
לא נעלבתי. בכנות, אין לי ממה.
אבל התפלאתי. הם באו אלי ואמרו שזה יהיה מדהים אם אני אכתוב להם. היה לי את הרושם שהם באמת רוצים את זה.

לקח לי זמן להבין מה קרה כאן ואז תפסתי איזו מחמאה קיבלתי.
הם פשוט חשבו שאני כמוהם, אוקיי? הרי מה הם עושים שם ב"אדרבה"? לוקחים סרט מפגר, עלוב, חסר צורה, חסר תסריט שכולו פוזה נבובה ומשמימה ואומרים שזה סרט מרתק ומהפכני, או שהם לוקחים איזה מטומטם שמחנטרש על הפסנתר כל מיני קישקושים, שאף אחד לא טורח לשמוע וכותבים עליו שהוא יוצר מיוחד ושכולם מחכים לאלבום הראשון שלו.
זה מדהים מה שהם עושים, זו כף זכות. אני לא מבין בזה, אבל זה עיקרון מאוד חשוב בברסלב, לקחת שתן של חזירים, לרחרח אותו ולהגיד "אחחח שאטו דה קומפנסן בארטיולט בציר 1968, עם ניחוח אקליפטוס אנטרקטי ושמץ של פריחת הדובדבן החשמלי."
זו יכולת נערצת ו"אדרבה" עושים את זה כל הזמן. הם לוקחים זבל, עליבות ומיאוס ואומרים "כי תועפות הרים לו".
הטעות שלהם היתה, שהם חשבו שגם אני כזה. כלומר, הם חשבו שאם הם יגידו לי לכתוב והם לא יפרסמו, אני גם כן אחשוב שזה מופלא שפירסמו מאמר שלי ב"אדרבה" וזכיתי לתהילת נצח, או לפחות למיצוי הפוטנציאל הפובליצסטי שלי.
גם אני הייתי שמח מאוד אם היתי ככה, קוראים אהובים, אבל חוששתני שאני רחוק מאוד מהמדרגה הרוחנית הזו.
יש כזה פסוק בספר משלי "צדיק אוכל לשובע נפשו, בטן רשעים תחסר". זה פסוק מדהים, הוא אומר שני דברים. קודם כל הצדיק מכון לנפש ואילו הרשע לא מכוון לשום דבר. הרשע מכוון על ידי הבטן שלו וכל מה שיש לו בבטן זה חיסרון. אז הרשע תמיד במצוקה, כי הוא נושא איתו את החיסרון בבטן ואילו לצדיק תמיד יש יותר ממה שהוא צריך, הרי נפש, לא ממש צריכה את האוכל הזה.
מכאן אנחנו למדים שההתנהגות של אנשי "אדרבה", מעידה עליהם שהם צדיקים, כי הם בוודאי שלא זקוקים למאמרים גרפומאנים, מוטעים ומתישים, ובכל זאת הם שמחים בהם ומפרסמים אותם וגאים בצורה שהעיתון שלהם נראה.
זו גדולה אמיתית, זו טרנספורמציה, אבל אני ממש רחוק מזה.
נגיד, החודש החולף היה החודש המצליח ביותר מבחינת צפיות ב"מחויב המציאות". אלפים גלשו הנה, קיבלנו תגובות, קיבלנו מחמאות ואנחנו עדין מקבלים.
האם זה הופך אותי למרוצה? לא. זה כבר היה ועכשיו הרעב פה. הרעב תמיד פה.
מצד שני, יש מי שן פרסם אותי ואני חורג כאן ממנהגי.
בדרך כלל, אני לא מדבר על דברים שאני עושה מחוץ לבלוג. הסביבה הסטרילית, הסולפסיסטית חשובה לי ובטח חשובה גם לכם, הקוראים. מצד שני, ירקתי דם, עד שהצלחתי להעביר סיפור קצר שלי, את הצנזורה באתר היצירות החרד"לי "ביכורים".
כמה שעשו לי את המוות.
הנה זה.
"
מאוד היה לי חשוב לפרסם אותו ואני מזמין אתכם לקרוא, מקוה שתהנו.
דבר אחרון לפני השינה, הייתי באומן, כמו שכתבתי וזה סידר לי כמה דברים. לא מספיק, אבל לרשעים אף פעם לא מספיק.
שמתי לב למשהו מענין.
בערב הראשון שהגעתי, אחרי המקווה ו"תיקון הכללי" וכן הלאה, למדתי עם כמה חברה את תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, שהיא מדברת הרבה על שבועות והיה שם קטע שאנשים לא השלימו איתו.
אני מדבר על זה:

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

אני הסברתי להם את הפשט הכי בסיסי של התורה הזו, שאומר שאסור להתערב במעשים של אנשים אחרים, בדעות שלהם, בהבנות שלהם וכן הלאה, כי רבינו אומר, שאתה לא יודע מה הם צריכים. אין כאן במה לשחק. ברור שאפשר להפיץ כל הזמן, אתה יכול לכתוב ספרים או למכור אותם, או לכתוב תסריט או גראפיטי, אבל אז אתה הרי לא יודע למי יגיע המסר. זו השגחה פרטית וכך צריך לנהוג.
מה שאסור לעשות, זה לבוא לאדם ספציפי ולנסות לעצב אותו, כמו לדוגמא, להגיד לו שהוא צריך להתחיל לשמור שבת, או להפסיק לפנטז על קייט אפטון.kate
ההתערבות הזו היא אסורה ופסולה ורבינו עומד נגדה בכל דבריו ובכל תורותיו, לא רק כאן. גם ב"תקעו תוכחה" ובעוד מקומות.
הענין הוא שאנשים לא מסכימים לקבל את זה.
לא מקובל עליהם העיקרון שחים של אנשים אחרים, הם לא עניינם. זה מוזר באמת, כי זה מה שרבינו אומר.
בשם אלוהים, האנשים האלו בעלי תשובה, נכון?
רובם לפחות.
אמרו להם לאכול בד"ץ, שזה שטויות, והם הסכימו.
אמרו להם ללכת עם שטריימלים וקאפוטות, שזה גם מיותר לגמרי והם מסכימים.
אמרו להם להתפלל בנץ שזה לא הלכה ולא שום דבר והם קמים ומתפללים בנץ.
אמרו להם להקפיד על שמירת עיניים שזה שולי וזניח ולא הלכה ומקור לטעויות ולשטויות אינסופיות, אז הם מקפידים.
אבל דווקא כאן, שכל מה שהם צריכים זה לסתום את הג'ורה שלהם, הם לא מצליחים.
איך זה יכול להיות?
התשובה גם כן נמצאת בתורה נ"ו.
הרי קיים הצדיק והצדיק שולט על כל הנשמות בחשאי.
אבל מה קורה בגלוי? בגלוי יש אנשים אחרים, יש מנהיגים אחרים, יש מורי דרך אחרים וההתערבות שלהם פוגעת באדם.
זה לא נכון שהיא פוגעת בצדיק. אין להם גישה אליו, אבל הם פוגעים באנשים, מעוותים להם את הנפש ואלו בדיוק בעלי התשובה שלא מצליחים לקבל את הרעיון. כי הם עוותו והעיות נמצא בתוכם ונודד איתם, כמו שהרשע בספר משלי, נושא עימו את החיסרון לכל מקום.

אותם מחזירים בתשובה, למעשה יצרו מין קריש בתוך הנשמה של האנשים האלו, הם כאילו מקושרים לצדיק, אבל לא באמת יכולים להתחבר אליו נפשית ואינטלקטואלית בגלל שאין להם באמת את התודעה המתאימה.

לא יודע. ככה זה נראה לי, אבל כבר אמרתי, במדרגות אני ממש למטה , ובכל זאת, האנשים האלו היו באומן ובעולם שלנו, אין יאוש.

לילה טוב

 

סרטים, הכל סרטים


אני אגיד לכם מה עבר בראש אצל המפיקים של "זיכרון גורלי 2012"
הם אמרו לעצמם "הבה נלך לאורו של ג'ורג' לוקאס הגדול. יש לנו רובי לייזר? יש לנו חלליות? יש לנו רובוטים? אז בשביל מה צריך תסריטאי?"
אמרו ועשו.
אלא מה? הלייזר שלהם הוא לא לייזר, והחלליות הן בעצם מכוניות מגנטיות וגם הכאילו תסריט של לוקאס, הרבה יותר טוב ממה שיש להם.
בכל זאת, אתם חחייבים לראות את הסרט בזכות קייט בקינסייל שמתקתקת שם תפקיד ראשי עוצר נשימה ומקפיא דם בתור אישתו המזוייפת של הגיבור. אנחנו יכולים ללמוד מזה דבר חשוב, שגם כשאין תסריט, אפשר לשחק כמו שצריך. אין יאוש.
בברסלב, לא חסרים תסריטאים. יש גם במאים, מפיקים, שחקנים, מעבדים, תפאורנים, יש מה שתרצו. רק קולנוע הם לא עושים.
יודעים על משהו שהם עשו? תגידו.
בקיצור, הכל היה בברסלב, חוץ ממבקר קולנוע, עד שאני נכנסתי לתמונה.
תשאלו בצדק "מה פתאום אתה אומר שנכנסת לתמונה? מי אתה בכלל?"
נכון מאוד.
אף אחד אני, כדברי הדיבוק ב"מגרש השדים".
אני לא לומד אצל גיסין.
אני לא מכיר את אהוד בנאי.
שולי רנד לא הזמין אותי להר מצווה של הבן שלו.
אני לא מתגעגע למאיר אריאל ואפילו אדרבה, לא פירסמו את המכתב שלי.
וזה מה שיפה בלהיות מבקר קולנוע, אתה לא צריך להכיר אף אחד, אתה לא צריך להתגעגע לאף אחד, אתה צריך רק קו DSL ואתה משתין בקשת.

חוץ מזה, ידעתם שסוגרים את אדרבה? כתבו את זה בדף הפייסבוק שלהם.
אולי פעם ניכנס לעומק לסיבות בגינם אלוהים כל כך רצה לסיים עם "אדרבה", אבל היום כבר אמרנו, "סרטים".
אז ראיתי שני סרטים השבוע, זה לעומת זה.
אחד זה ההוביט החדש, (היה גם סרט מצוייר שיצא ב1978) והשני זה "המשגיחים" שהייתי קורא לו "סרט בוסר", בלי לשכוח להזכיר, שבוסר כזה ראוי שלא יבשיל.
זה לא טרוויאלי להשוות בין סרט שעןלה כמו קניון שבעת הכוכבים על כל תכולתו, לבין סרט שתקציבו נע סביב עלות באסטה ירושלמית, אבל אפשר לעשות את זה, כי יש דברים מהותיים שלא עולים כל כך הרבה כסף, לדוגמא תסריטאי.
גם ב"משגיחים" חסכו בתסריטאי, אבל לא הייתה להם את קייט בקינסייל שתציל את הסרט, אלא רק חבורה של עארסים, שבאו כדי להשאר. אני לא יודע אם מדובר בעארסים ממש, או בשחקנים שמשחקים עארסים, או שמא בשחקנים עארסים שמשחקים עארסים, אין לי ממש מושג. עארסים לא מעניינים אותי, בשום מצב צבירה. אני רואה אותם על בסיס יומיומי ואני לא אפתח את המחשב כדי לראות אותם שוב.
לא כדי לראות אותם משחקים שש בש, לא כדי לראות אותם מגלגלים ג'וינט, לא כדי לראות אותם משחקים אותה רגישים ושרמנטיים ליד עארסיות עם עגילים בקוטר מסחרי.
אולי שווה לראות את קטעי המכות, כי אלו יחסית נדירים בקולנוע הישראלי וכאן באמת אני נותן קרדיט ליוצרי "המשגיחים". קטעי המכות אותנטיים וזורמים וזאת נקודת האור היחידה בסרט המעיק הזה.
ברמה הפרקטית, אם יש איזה עארס, שבעקבות הסרט יחליט להתקרב לרבינו, אני רק מציע שיטבול לפני ההתבודדות ולא אחריה, כפי שעשה גיבור הסרט. אחרי טבילה, הכל מסתדר יותר טוב.
אני מכיר וגם יודע כמה התלהבו מ"המשגיחים", כמה עשו ממנו "ניצחון לעולם התשובה" ו"זו יצירה" ובלה בלה בלה ואני אומר דבר פשוט. בחיים לא עשיתי, אבל אני כותב על קולנוע מאז פול וורהובן עשה את אינסטינקט בסיסי הראשון ו"המשגיחים" הוא לא "יצירה", הוא "יציאה". הוא לא ראוי להקרא סרט בורקס.
כשיהודה ברקן וזאב רווח, היו עושים סרט וולגארי כמו "תלווה לי את אשתך" או "הגונב מגנב פטור", היה קטע, הייתה עלילה. האותנטיות הייתה מגיעה מאליה.
אם נחזור רגע לתורת רבינו הקדוש.
היה זה כמדומני הרב אברהם בר נחמן, מנהיג חסידי ברסלב בארץ ישראל לפני שמונים שנה, שכתב בספרו המדהים "כוכבי אור"

אל תתפלאו שהאדם הוא בריה קטנה כל כך ובכל זאת כל העולמות העליונים תלויים בו, כיוון שבידוע מעט מחזיק את המרובה

כך גם עובדת האותנטיות בקולנוע.כל זמן שהיא מעט, היא מחזיקה את המרובה. זאב רווח, די לו בשבר משפט בנוסח "ביז'ו יאללה עצבים" כדי להיות אותנטי. הוא לא צריך למלא סצנות ועוד סצנות בסלנג, בצ'פחות ובשאכטות כדי להראות אותנטי. אילו הוא היה עושה את זה, זה היה גרוע, זה היה מוגזם, בקיצור, זה היה מה שישנו ב"משגיחים".
יופי, אז אנשים מתגאים בזה שהם הוציאו כסף מהקרן לעידוד הקולנוע הישראלי ווקנו איתו מדבקות "נ-נח" בשביל ההפקה. טוב, אם זה מה שגורם לכם אושר, גם התבודדות שאחרי הטבילה, בספק עם תעזור.
רק רציתי לציין בהקשר הזה, שאין לי שום דבר נגד עארסים, אני מאוד אוהב עארסים. במיוחד לאכול אצלם.
אני כל כך מקווה שבראש השנה, אחת מחבורות העארסים באומן, תזמין אותי לארוחת "על האש".
כמה אני כבר יכול להתענות עם האוכל האשכנזי החניוקי הזה? ואל תגידו לי "סלט חצילים", סלט חצילים זה לא אוכל. אני לא רוצה סלט חצילים, אני רוצה שישליק נוטף שומן ומדמם.
אוקי, תודה.
דיברנו על מנהיג חסידי ברסלב, הרב אברהם בר נחמן, זכרונו יגיד עלינו. הרב ברנר סיפר לי שהרב אברהם אמר שיש להתכונן לשלושה דברים לחצות, לטלית ולשעבס.
מה הכוונה? הכוונה היא שדווקא את הדברים הקשים, צריך לעשות עם כוונה.
ההיגיון יגיד לנו ההיפך. מעשה שהוא פעוט, יש לכוונה שלו משקל גדול יותר לעומת הכוונה של מעשה משמעותי.
נגיד כמו טבילה במי הקרח של מקווה האר"י. ברור לנו, שעצם מציאותנו בתוך המים, היא החשובה ופחות חשוב עם באמת אנחנו יודעים לכוון בטבילה.
מה שאומר לנו אברהם בר נחמן הוא מתוחכם.
אם יש מישהו שקם בחצות הלילה, הוא צריך להתכונן לזה.
אם יש מישהו שקם לפני הנץ החמה כדי לברך על הטלית בדיוק בזמן, צריך להתכונן.
מה הכוונה להתכונן? להיות בישוב הדעת, לקשר את עצמו, למקד את עצמו במעשה וזה אפילו שהמעשה עצמו הוא מעשה גדול וקשה, שברור שעצם עשייתו היא העיקר.
גם בשבת זה אותו הדבר.
יש אנשים שעורכים שבתות מדוייקות.
אם הם דתיים, הם שרים את כלללללללללללללללל הזמירות ומקפידים להפריד בין הדגים לבשר באמצעות מרק ונחים רק אחרי שהתפללו מנחה גדולה.
אבל אם כדי להגיע לשבת המפוארת, הם צריכים להשתולל ולהשתגע עד הדלקת הנרות, אז השבת אינה מושלמת.
צריך להתכוון לקיים את השבת. צריך להכניס את השבת למודעות ולא רק לייצר אותה טכנית.
אם מסתכלים על דבריו של רבי אברם, אפשר להבין את הסרט ההוביט.
נכון שיש מאה חמישים מיליון דולאר וזה סכום עצום ואדיר וניתן לקנות בו ואכן קנו בו, בלי סוף תחפושות ואיפורים ותפאורות ואנימציות של שדים וזאבים. אבל זה לא הכל. העיקר הוא שכל טרול, שכל גובלין, שכל גמד ב"הוביט" יודע את מקומו. הוא מכיר את הדמות שלו, יודע מה היא רוצה ויודע למה היא שם ולאן היא מתקדמת.
זה נקרא "משחק", זה קולנוע איכותי.
יותר מזה, כל גץ וכל ניצוץ שיוצא מהארובה של הבית של בילבו, נוסק במסלול מדוייק ויוצר את האפקט הנכון.
ככה עושים קולנוע בגלל זה אנחנו טורחים לצפות בו.
אותה כוונה, אותו רצון לממש את הרעיון, לממש את השאיפה, הוא מה שחסידות ברסלב מדברת עליו תמיד.
הרב עופר ארז שליט"א מדבר עליו, הרב ברנר מדבר עליו, הרב קלוגר מדבר עליו וככה אמרו ודיברו חסידי ברסלב מאז רבינו הקדוש ותלמידו המוהרנ"ת ותלמידו נחמן מטולטשין ובנו הצדיק רבי אברהם ב"ר רבי נחמן.
והם דיברו על זה, כדי שאנחנו, כשנהיה בתוך המים הקרים, נדע בשביל מה אנחנו שם ונדע מה אנחנו עושים שם.
כך ביצע את זה הלכה למעשה גם פיטר ג'קסון הבמאי המופלא שהביא לנו את ההוביט ואת שר הטבעות ואת יצורים שמיימיים ובעזרת השם יתברך, עוד היד נטויה.
סוף דבר, הכל נשמע.
רוצו להוביט וכשתראו את האש הבוערת באח אצל בילבו, תזכרו ברב אברהם בן רב נחמן ובאש אחרת, אש ניצחית .

 

מכתב למערכת אדרבה


עשרים שנה חלפו עד שבעלי התשובה הבינו שהחברה החרדית אינה מעוניינת ואינה מסוגלת לקלוט אותם כאזרחים שווים. מאות ואלפי טרגדיות אנושיות שהתרחשו במשך עשרים השנים הללו, מתוארות לעיתים על דפי "אדרבה" , חלקן אפילו תוך הטלת אחריות על החברה החרדית, שאשמה לכאורה בסבלם של בעלי התשובה.

ובכן, את החברה החרדית , אין להאשים,כיוון שזו חברה שעומדת על כרעי תרנגולת, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אידיאולוגית ולא הייתה שום סיבה לחשוב שהיא תוכל להכיל עשרות אלפי זרים, משוללי כישורים לשרידה בתנאי קהילת מצוקה.

היום נישמעים קולות הקוראים לניתוק בין הציוויליזציה הסוציואקונומית החרדית, לבין קהילות החוזרים בתשובה, אלא שהניתוק הזה רחוק מלהספיק, כיוון שהבעיה הקיומית של החוזרים בתשובה , רחוקה מלהיות סוציו אקונומית.

כאשר החזון איש הרים את חומות הגטו החרדי, בתחילת שנות החמישים, הוא לא יצר רק "חברת לומדים" , כמו שאנו רגילים לחשוב. הוא גם כונן וטיפח מערכת שיצרה דפורמציה רדיקאלית בהלכה, באמצעות ניפוח של חומרות והקצנות.

זו למעשה תרבות הבד"צים, השוררת מזה עשרות שנים בחברה החרדית בארץ ואין לה שום משמעות תיאולוגית. מטרתה הייתה יצירת חיץ פוליטי בין הציבור החרדי לבין ישראל החילונית הפורחת והתוססת.

הבדצים הינם למעשה , כלא וירטואלי .

כל מי שנכנע לסמכותם, ימצא תמיד תחת שליטתם של המנהיגים החרדיים הפוליטיים , כיוון שרק תחת הגמוניה חרדית, יכולים להתקיים התנאים לקיום המצוות לפי הקריטריונים הרדיקאליים של הבדצים, שאין להם שום קשר עם המנהגים הדתיים של הקהילות היהודיות לפני קום המדינה.

כך נוצר מצב בו בעלי התשובה מכריזים על רצונם להתנתק מהחברה החרדית שאינה מתאימה להם, אבל בפועל הם עדיין כלואים בה ומשועבדים לה, לרבניה ולמנהיגיה. גם כאן אין להלין על החרדים. הכלא השקוף של הבדצים, מעולם לא נועד ללכוד את בעלי התשובה , אלא את בני החרדים עצמם, לבל יטמעו בתרבות הישראלית.

אין כאן הכוונה לתאר את בעלי התשובה כפתאים או שוטים, שנכנעו בקלות למניפולציות דתיות. אין לי ספק שעל בעלי התשובה נמנים אנשים נבונים מאוד, אלא שגם הפחת לתוכה נפלו , תוכננה במיוחד דווקא כדי ללכוד אנשים חושבים ומיושבים.

קל מאוד להוקיע אם גסה ופרימיטיבית, שמכריחה את בנה לקום בשבת בבוקר כדי להנות מ"אורות" תפילת הותיקין , או אב אכזרי ואלים שמתעלל פיזית ונפשית בילד בן 7 ובלבד שהאחרון יסיים לדקלם את "התיקון הכללי". אלו תופעות בזויות ומכוערות, המאפיינות לעיתים בעלי תשובה, אבל הן מצויוות הרבה פחות בחברה חרדית "נורמאלית".

החברה הזאת משתלטת על חבריה , דווקא באמצעות הכוונה ל"מצויינות" ול"מתמידות", כאשר משמעותן האמיתית של המילים האלו היא יתר הקפדה, עודף החמרות , הסתגרות והקצנה דתית. לפח זה נופלים בעלי בעלי התשובה בקלות, כיוון שיש להם מוטיבציה טיבעית להעצים את החוויה הדתית שלהם , הם מרחיקים את עצמם מהחברה הנאורה והמתצקדמת ונכלאים מרצון בגטו תרבותי חשוך, שבו הם הנחותים שבאזרחים.

ניתן להבין בקלות, כי גם הניסיונות להקים מסגרות עצמאיות, חינוכיות ודתיות לבעלי תשובה, רב ניזקן על תועלתן , כיוון שבעלי התשובה מטיבם הם אינדבדואליסטים יותר ואינם מקושרים באופן מאורגן לרשויות ולשלטונות. בתנאים כאלו, יצירת מסגרות עצמאיות כרוכה בהוצאת הרבה יותר מדי אנרגיה והתוצאות הן, שמספר זעום של ילדים מקבל חינוך חדשני, הרפתקני ולא ברור ואילו הרוב המכריע של הילדים מופקר לגרועים שבמוסדות החרדיים.

גם אותה חבירה חדשה ואופנתית של בעלי תשובה לקהילות החרד"ל ולישוביו אינה פיתרון מוצלח. בחרד"ל ישנם הרבה אנשים חביבים להפליא, מכניסי אורחים וטובי לב, שמקבלים את בעלי התשובה בשמחה ובחיבה. עם כל זה, החרד"ל במהותו הוא קונגלומרט של קבוצות פונדמנטליסטיות ופלגניות ובהסתפחות אליו ימצאו את עצמם בעלי התשובה, באינספור מלחמות קטנוניות שהן לגמרי חסרות טעם מבחינתם (המהומה המתוקשרת האחרונה מתחוללת בגין איסור על צפיית אבות בהצגה של ילדות בבי"ס יסודי), חוץ מזה, עיקר קיום החרד"ל הוא בישוביו המבודדים , שכרגע קשה למצוא בהם דירות גם לחרד"לים עצמם.

האמת ניתנת להאמר, כי אין מכנה משותף אמיתי בין החרד"ל לבעלי התשובה למעט אולי שילשולי הפיאות של הגברים ותחבושות הראש אצל הנשים.

במודע או שלא במודע, בעלי התשובה הם האחראיים למצבם הכלכלי והחברתי הבעייתי, כיוון שגם אם הם מתנערים בקולניות מההגמוניה החרדית הפוליטית, הם עדיין משועבדים לה דרך התפיסה ההלכתית של הבדצים, שהיא תפיסה פוליטית מניפולטיבית, שנועדה להפריד בין הקהילות החרדיות לכל שאר היהודים.

האמת היא, שמקומם הטיבעי של בעלי התשובה הנבונים, הינו דווקה בצד הפלוראליסטי מודרני של הציונות הדתית , כיוון ששם קיימת גם ההכלה והלגיטמציה לחוויה הדתית האישית , כפי שבאה לידי ביטוי בחזרה בתשובה ואילו מצד שני קיימת מוכנות להתמזגות ולשיתוף פעולה עם המציאות הישראלית החילונית, ממנה הגיעו בעלי התשובה ואותה הם מכירים היטב.

לציוניןנןץ הדתית המתונה ישנם כבר מוסדות חינוך רבים בכל רחבי הארץ ובתי כנסת לאלפים ולכן ההתמזגות איתה לא תאלץ את בעלי התשובה לטרוח ולהקים מוסדות חדשים , יש מאין.

כמובן שמבחינת סיטונאי התשובה, הציבור דתי המתון הינו טמא ומשוקץ. התעמולה שלהם מבוססת על מלחמת קודש נגד ישראל האזרחית ונגד תרבות המערב "המתיוונת". מי שירצה להשאר נאמן לאותם עסקנים ופוליטקאים חרדיים, ימצא את עצמו ממשיך להיות נשלט על ידי ההוויה החברתית החרדית, שתמשיך לדון אותו למעמד של אזרח נחות ומבוזה.

כמה בעלי תשובה ישכילו להתנער מתרבות הבדצים ולתפוס את מקומם הראוי כאזרחים שווים בישראל הנאורה? כמה מהם ישכילו לוותר על שיער הפנים הפליאוליטי ועל ילודת היתר ההרסנית וישובו אל מרכז העשיה והיצירה הישראלי בערים הגדולות ובגוש הדן?

נסיים במה שהתחלנו, עשרים שנה חלפו עד שהבינו בעלי התשובה שהחברה החרדית לא תהיה להם לבית, כמה זמן עוד צריך לחלוף עד שישכילו להבין היכן הוא ביתם האמיתי.

 

 

 

גילוי נאות: הכותב אינו בעל תשובה ומכתב זה זכה להסכמת רבותיו.

 

רק דבר אחד שכחתי לכתוב שם וזה להזכיר את הלבוש ההוגנטי המאוס