אדום עולה באומן


אז הייתי באומן בחנוכה והאמת היה ממש מדהים.
זתומרת, המקום הקבוע הקבוע שלי היה תפוס והייתי צריך לגור במקום שלא הכרתי.
שם מצאתי את עצמי עם חבר'ה צעירים מאוד נחמדים, שהגיעו לאומן מצויידים בכל טוב. גם סיגריות, גם ויסקי וגם גראס, רק את הכוסיות הם השאירו בארץ.
עארסיות
החדר שלנו, הפך מהר מאוד להיות מין מרכז עצבים כזה.
כל מי שרצה לשתות כוסית, או לעשן משהו, או סתם לשבת עם חברים ולטחון במבה וביסלי, הגיע אלינו, ומצאתי בליבה של ציוויליזציה נסתרת, שכנראה קיימת באומן כבר שנים רבות, אבל קיומה אינו ידוע או לפחות מוכחש על ידי מה שמכונה "ברסלב הנורמאלית"
מבחינתי, זה היה מצויין.
קודם כל , אני מתעסק די והותר עם ברסלב החרדית הפלצנית והמשתחצנת ולא הייתה לי שום סיבה , לחפש באומן את אותם שטריימלים יידישאים יהירים ומשעממים.
דבר שני, בעזרתו יתברך, נקלעה לידי הזדמנות לפרוש את משנתי באזני ציבור שבדרך כלל רחוק מאוד מחוג מכרי, אבל לא פחות צמא לידע ברסלבי אמיתי ורענן.
בעניין הזה , אחים ואחיות, בהחלט עשיתי חיל.
מה שהסתבר לי, תוך כדי שיחות עם חברי לחדר, זה שצעירים רבים עוברים שטיפת מוח דורסנית ואלימה שמנסה לכפות עליהם להתחתן.
מפחידים אותם בכל מיני קשקושי סבתא ורעות רוח, כאילו הם "פוגמים" כאילו רבינו לא רוצה אותם רווקים וכן הלאה וכן הלאה, שטויות שלא יאמנו.
אתם צריכים להבין במי מדובר.
אלו אנשים מאוד לא בוגרים, שהגיעו מרקע קשה של אלימות ופשע, רובם לא התקבלו בכלל לצבא בגלל תיקים פליליים וכיוצא באלו, ואת הלילות שלהם הם מבלים במועדונים שונים במסיבות של אלכוהול וסמים קשים.

אני לא נכנס כרגע לניתוח סוציאלי של הגורמים ליצירת אוכלוסיה כזו ואפילו לא לסיבות שהביאו אותם לאומן. מה שהטריד אותי זה שיש מי שמנסה להכניס אנשים כאלו בכוח למערכת זוגית ולתא משפחתי , שהם ממש לא מסוגלים לתפעל.
אז ישבתי איתם שעות והסברתי להם שהכלל של בן שמונה עשרה לחופה כבר מזמן אינו בתוקף, ונישואים הם דבר פוגעני ומסוכן לכל מי שאינו מוכן אליהם מבחינה כלכלית ונפשית.
גם ציינתי בפניהם שיש מושג הלכתי שנקרא "פילגש" שבאמצעותו הם יכולים לקיים יחסי מין, בלי להתחתן ובלי להתחייב, ובלבד שבת הזוג שלהם אינה נידה.

אני חייב לציין, שבהתחלה, הגישה שלי נתקלה בהתנגדויות מסויימות, אבל הפעם הרוח הכללית נשבה לצידי, כי הרי סיפרתי לאנשים בדיוק מה שהם רצו לשמוע.

בקיצור, לא התפלאתי שמצאתי את עצמי מסתובב ושר את "אדום עולה בבלומפילד".

הדובדבן החשמלי


כבר אני אגיע לנושא אומן.
היתי אצל חמותי שתחיה וראיתי אצלה את הספר הבא:מאוד התלהבתי, כי אני מאוד אוהב ספרי טיולים, ואומן היא פחות או יותר, המקום היחיד אליו אני מטייל בשנים האחרונות.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי ובלב הולם ומה אני רואה?

מה תעשה אישה, שבעלה לא מסכים שתיסע לאומן?

שתתגרש, כאילו דא.
לא שאנחנו תומכים בגירושין חס וחלילה, אבל לא ציפינו למצוא את ורדה רזדיאל-ז'קונט בתוך ספר למטייל. אנחנו אוהבים את ורדה, כמובן, אבל כל דבר במקומו. בקיצור, הספר חרא, הוא לגמרי לא מבצע את תפקידו ואני בעזרת השם, בלי נדר, ינסה לעשות את מה שהוא ניסה לעשות, כלומר, לכתוב איזה קטע לונלי פלאנט כזה על אומן, לקראת אמצע הקיץ, כשהקבוצות הגדולות של הנשים ממריאות.
בעזרת השם, יש הרבה נושאים לכסות, החנות של החמודה, החנות של האנטישמית, פורשט, השוק,איפה הכספומטים ואיפה משיגים אטמי אוזנים. השם יזכנו.
טוב,יאללה.
אומר רבינו בשיחות הר"ן אות כ"ו:

אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו

ועל המשפט הזה שואלים החסידים שאלה גדולה. הרי כתוב בתהילים "וחטאתי לנגדי תמיד." אז אם כך, אדם לא אמור לשכוח את החטאים שלו.
התשובה היא, שבאמת השכחה היא דבר גדול, אבל בכל זאת , אדם אמור לזכור קצת חטאים, כדי לא להגיע לידי גאוה.
אצלי זאת באמת בעיה, כי לאחרונה קיבלתי מחמאה מאוד גדולה והיא באמת יכלה להכניס אותי לתחושת גדלות ולדרדר אותי מבחינה רוחנית.
תשמעו מה היה.
אתם זוכרים שפעם תקפתי כאן את "אדרבה"?
אחרי הסיפור הזה הם שלחו אלי שליחים, שסיפרו לי עד כמה הם אוהבים אותי וכמה שאני נפלא וביקשו שאני אכתוב בשבילם משהו.
הם ביקשו, ואני כתבתי .
אני לא שוה הרבה, אני מודה, אבל האנשים ידעו מה הם מבקשים וממי, הם קוראים אותי מדי פעם.
הקיצר, עובר גיליון, עוברים גיליוניים וכלום, לא מתפרסם.
לא נעלבתי. בכנות, אין לי ממה.
אבל התפלאתי. הם באו אלי ואמרו שזה יהיה מדהים אם אני אכתוב להם. היה לי את הרושם שהם באמת רוצים את זה.

לקח לי זמן להבין מה קרה כאן ואז תפסתי איזו מחמאה קיבלתי.
הם פשוט חשבו שאני כמוהם, אוקיי? הרי מה הם עושים שם ב"אדרבה"? לוקחים סרט מפגר, עלוב, חסר צורה, חסר תסריט שכולו פוזה נבובה ומשמימה ואומרים שזה סרט מרתק ומהפכני, או שהם לוקחים איזה מטומטם שמחנטרש על הפסנתר כל מיני קישקושים, שאף אחד לא טורח לשמוע וכותבים עליו שהוא יוצר מיוחד ושכולם מחכים לאלבום הראשון שלו.
זה מדהים מה שהם עושים, זו כף זכות. אני לא מבין בזה, אבל זה עיקרון מאוד חשוב בברסלב, לקחת שתן של חזירים, לרחרח אותו ולהגיד "אחחח שאטו דה קומפנסן בארטיולט בציר 1968, עם ניחוח אקליפטוס אנטרקטי ושמץ של פריחת הדובדבן החשמלי."
זו יכולת נערצת ו"אדרבה" עושים את זה כל הזמן. הם לוקחים זבל, עליבות ומיאוס ואומרים "כי תועפות הרים לו".
הטעות שלהם היתה, שהם חשבו שגם אני כזה. כלומר, הם חשבו שאם הם יגידו לי לכתוב והם לא יפרסמו, אני גם כן אחשוב שזה מופלא שפירסמו מאמר שלי ב"אדרבה" וזכיתי לתהילת נצח, או לפחות למיצוי הפוטנציאל הפובליצסטי שלי.
גם אני הייתי שמח מאוד אם היתי ככה, קוראים אהובים, אבל חוששתני שאני רחוק מאוד מהמדרגה הרוחנית הזו.
יש כזה פסוק בספר משלי "צדיק אוכל לשובע נפשו, בטן רשעים תחסר". זה פסוק מדהים, הוא אומר שני דברים. קודם כל הצדיק מכון לנפש ואילו הרשע לא מכוון לשום דבר. הרשע מכוון על ידי הבטן שלו וכל מה שיש לו בבטן זה חיסרון. אז הרשע תמיד במצוקה, כי הוא נושא איתו את החיסרון בבטן ואילו לצדיק תמיד יש יותר ממה שהוא צריך, הרי נפש, לא ממש צריכה את האוכל הזה.
מכאן אנחנו למדים שההתנהגות של אנשי "אדרבה", מעידה עליהם שהם צדיקים, כי הם בוודאי שלא זקוקים למאמרים גרפומאנים, מוטעים ומתישים, ובכל זאת הם שמחים בהם ומפרסמים אותם וגאים בצורה שהעיתון שלהם נראה.
זו גדולה אמיתית, זו טרנספורמציה, אבל אני ממש רחוק מזה.
נגיד, החודש החולף היה החודש המצליח ביותר מבחינת צפיות ב"מחויב המציאות". אלפים גלשו הנה, קיבלנו תגובות, קיבלנו מחמאות ואנחנו עדין מקבלים.
האם זה הופך אותי למרוצה? לא. זה כבר היה ועכשיו הרעב פה. הרעב תמיד פה.
מצד שני, יש מי שן פרסם אותי ואני חורג כאן ממנהגי.
בדרך כלל, אני לא מדבר על דברים שאני עושה מחוץ לבלוג. הסביבה הסטרילית, הסולפסיסטית חשובה לי ובטח חשובה גם לכם, הקוראים. מצד שני, ירקתי דם, עד שהצלחתי להעביר סיפור קצר שלי, את הצנזורה באתר היצירות החרד"לי "ביכורים".
כמה שעשו לי את המוות.
הנה זה.
"
מאוד היה לי חשוב לפרסם אותו ואני מזמין אתכם לקרוא, מקוה שתהנו.
דבר אחרון לפני השינה, הייתי באומן, כמו שכתבתי וזה סידר לי כמה דברים. לא מספיק, אבל לרשעים אף פעם לא מספיק.
שמתי לב למשהו מענין.
בערב הראשון שהגעתי, אחרי המקווה ו"תיקון הכללי" וכן הלאה, למדתי עם כמה חברה את תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, שהיא מדברת הרבה על שבועות והיה שם קטע שאנשים לא השלימו איתו.
אני מדבר על זה:

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

אני הסברתי להם את הפשט הכי בסיסי של התורה הזו, שאומר שאסור להתערב במעשים של אנשים אחרים, בדעות שלהם, בהבנות שלהם וכן הלאה, כי רבינו אומר, שאתה לא יודע מה הם צריכים. אין כאן במה לשחק. ברור שאפשר להפיץ כל הזמן, אתה יכול לכתוב ספרים או למכור אותם, או לכתוב תסריט או גראפיטי, אבל אז אתה הרי לא יודע למי יגיע המסר. זו השגחה פרטית וכך צריך לנהוג.
מה שאסור לעשות, זה לבוא לאדם ספציפי ולנסות לעצב אותו, כמו לדוגמא, להגיד לו שהוא צריך להתחיל לשמור שבת, או להפסיק לפנטז על קייט אפטון.kate
ההתערבות הזו היא אסורה ופסולה ורבינו עומד נגדה בכל דבריו ובכל תורותיו, לא רק כאן. גם ב"תקעו תוכחה" ובעוד מקומות.
הענין הוא שאנשים לא מסכימים לקבל את זה.
לא מקובל עליהם העיקרון שחים של אנשים אחרים, הם לא עניינם. זה מוזר באמת, כי זה מה שרבינו אומר.
בשם אלוהים, האנשים האלו בעלי תשובה, נכון?
רובם לפחות.
אמרו להם לאכול בד"ץ, שזה שטויות, והם הסכימו.
אמרו להם ללכת עם שטריימלים וקאפוטות, שזה גם מיותר לגמרי והם מסכימים.
אמרו להם להתפלל בנץ שזה לא הלכה ולא שום דבר והם קמים ומתפללים בנץ.
אמרו להם להקפיד על שמירת עיניים שזה שולי וזניח ולא הלכה ומקור לטעויות ולשטויות אינסופיות, אז הם מקפידים.
אבל דווקא כאן, שכל מה שהם צריכים זה לסתום את הג'ורה שלהם, הם לא מצליחים.
איך זה יכול להיות?
התשובה גם כן נמצאת בתורה נ"ו.
הרי קיים הצדיק והצדיק שולט על כל הנשמות בחשאי.
אבל מה קורה בגלוי? בגלוי יש אנשים אחרים, יש מנהיגים אחרים, יש מורי דרך אחרים וההתערבות שלהם פוגעת באדם.
זה לא נכון שהיא פוגעת בצדיק. אין להם גישה אליו, אבל הם פוגעים באנשים, מעוותים להם את הנפש ואלו בדיוק בעלי התשובה שלא מצליחים לקבל את הרעיון. כי הם עוותו והעיות נמצא בתוכם ונודד איתם, כמו שהרשע בספר משלי, נושא עימו את החיסרון לכל מקום.

אותם מחזירים בתשובה, למעשה יצרו מין קריש בתוך הנשמה של האנשים האלו, הם כאילו מקושרים לצדיק, אבל לא באמת יכולים להתחבר אליו נפשית ואינטלקטואלית בגלל שאין להם באמת את התודעה המתאימה.

לא יודע. ככה זה נראה לי, אבל כבר אמרתי, במדרגות אני ממש למטה , ובכל זאת, האנשים האלו היו באומן ובעולם שלנו, אין יאוש.

לילה טוב

 

פרצופים של נשמה


 
 

הייתי צריך לכתוב כאן נגד המופע המשותף של הרב ארוש ורונן חזיזה ביום שני ברמת גן, אבל לנוכח הרצח הטראגי של אביתר בורובסקי הי"ד, החלטתי שספירת העומר היא לא הזמן הנכון לתדלק מחלוקות. מי יודע מה יכול למנוע את הרצח הבא. כך שבמקום לדבר נגד, אני אגיד משהו בעד. דבר טוב הולך להתרחש השבוע, גם כן ברמת גן. ארבעת המופלאים מדפש מוד הולכים להופיע והולכים לגעת בליבם  ובנפשם של רבבות אנשים, שהולכים לאורם כבר שלושים שנה. כמו רבים, גם אני נולדתי מחדש בשנת 1988 כשיצא התקליט "חגיגה שחורה", גם לי הוא היווה בזמנו מצפן שהגדיר נתיב של שפיות, בתוך הים הגועש של גיל ההתבגרות. מדהים לראות כל שנה מחדש, דורות איתנים של ילדים, שגם הם מוצאים בדפש מוד , צוהר לפתיחת הנפש ולהתעלות.

"אל תשכח את השירים שהצילו את חייך" , אומר מוריסי מהסמיתס.

אוי למי ששוכח, ארורים הרשעים, שאין טובתם שלמה.

אוקיי, אז כמו שאתם זוכרים, בפוסט הקודם עלה העניין של הסבא והפתק ושם קיבלתי את התגובה הבאה מאחד מהגולשים האנונימיים.

  • דרול,לא מתאים לך
    מה נהיית גם קוצ'י מוצ'י?
    מצד אחד להאמין לסבא שמספר שהוא קיבל פתק ובאותה נשימה לא להאמין לו כשהוא מדבר על המשמעות של זה?
    אתה אוכל בשרי ונשאר פרווה?לפחות תחכה שעה כמו ההולנדים
    אם כתוב בפתק ועליך אמרתי מיין פיירעל…וגם לטענתך שזה פתק אישי אז באופן אישי רבינו גילה פה שעל סבא הוא אמר האש שלי תוקד…אפשר להתעלם מזה?
    ומה זה דורש?
    לקרוא קצת יותר במכתבים של איבי הנחל בשביל לתפוס קצת יותר כמה גדולת הצדיק היא טוטלית,
    לעסוק קצת יותר בחצות התבודדות וספרי רבינו כי זאת הדוג שצריך לקחת מהסבא
    ולהפיץ את האור כמו שאתה דואג לעשות בבלוג המקסים הזה
    סבא יצר קשרים עם שזר בן צבי ובן גוריון,עם עגנון עם ביאליק ועם מרטין בובר והכל במגמה להאיר את אור הצדיק בעולם,זאת החשיבה זאת ברסלב וזה מה שמנסים לעשות כאן בבלוג..
    אה ושכחתי,לא יזיק להגיד קצת נ נח..מה רע?
    כמובן שזה מה שאני אישית מנסה ללמוד מדמותו של הסבא ואין בכך שום קביעה שזאת האמת הסופית הברורה והמוחלטת:)

הייתי מאוד מוטרד כשקיבלתי את התגובה הזו והרגשתי שאין לי כרגע כלים מספיקים כדי להתמודד איתה. לכן, פניתי לקבלת סיוע.

נסעתי להר המנוחות, לציון של רבי ישראל אודסר, ושם ביקשתי לקבל תשובה הולמת.

לשימחתי, תוך כמה דקות, הייתה לי תשובה ביד ואני מציג אותה לטובת הציבור.

תראו, ישנה שאלה לגבי הרלוונטיות של הפתק לאותם אנשים שלא קיבלו אותו.

למה בכלל שזו תהיה שאלה? הרי מי שקיבל,קיבל ומי שלא קיבל אין לו בעיה. לא חסרות עצות והנחיות בתורת ברסלב. אין צורך בפתקים ואפילו לא במברקים. הנה אני בלי פתק ובלי קבלה, עליתי לציון של הצדיק וקיבלתי מה שאני צריך.

ובכן, יש טוענים ככה, כיוון שבפתק נאמר "ועליך אמרתי האש שלי תבער עד בוא המשיח", ניתן להסיק כי הסבא הוא האש של רבנו וכל מי שרוצה ללכת באור רבינו, צריך לפנות אל הסבא.

גם כאן ניתן לפתור את העניין בצורה טכנית פשוטה, הרי הסבא נפטר בשנת 1996 ומכיוון שהוא נפטר, ממילא ניתן לחזור לשיטה שהייתה לפניו, כי הרי נכתב "ועליך אמרתי" ולא נכתב לדוגמא "עליך אמרתי ועל כל מיש הולך עם פונפונים כמוך גם אמרתי". זו דרך פשוטה שאמנם הייתה מזכה אותי בכמה שריקות בוז מצד הננחים, אבל בעיני כל העולם, היא הייתה מהווה תירוץ מניח את הדעת לסתימת הגולל על השאלה.

לי הפיתרון הזה לא מספיק, כי לדעתי ישנו כאן סילוף גדול ועצום בתורת ברסלב. הרי רבי נחמן בעצמו זי"ע, לא טען שהוא צדיק יסוד עולם. הוא רמז על זה פה ושם ואמר שנישמתו היא פלא גדול, אבל בפועל הוא לא אמר דווקא על עצמו שהוא הצדיק המוחלט. רבי נתן בליקוטי הלכות, מסביר שכל העבודה של האדם, זה להתפלל כדי שיתגלה לו מי הצדיק האמת שיש להתקשר אליו. מוזר, נכון?

למה שלא יגיד שרבי נחמן בן פייגא, הוא הצדיק האמת? למה שהוא לא יגיד שרבי נחמן הוא אותו האילן שמצל על כל העולם?

בכל המקומות זה מה שעושים. לוקחים איזה עגל, או איזה פונפון, מציבים אותו על ראש ההר ואומרים "אלו אלוהיך ישראל", אבל תורת ברסלב היא משהו אחר. בתורת ברסלב אדם צריך לבצע עבודה פנימית כדי להגיע אל האמת. האמת מסתתרת, כמו שאמר הרקליטוס, טבעה האמיתי חבוי ועבודת האדם היא לחשוף אותה, קודם כל בעיני עצמו.

כדי להמחיש את העניין, אנחנו צריכים להבין מונח פופולארי מדי בברסלב שנקרא "מפורסם של שקר".

אני יודע שבברסלב יש אנשים שמתעסקים רק בזה, אבל אני משתדל להמנע מכך, כיוון שאני זוכר מה שאמר רבי אברהם ב"ר נחמן על הנושא. הוא אמר "העיקר שאני לא אהיה מפורסם של שקר".

כאן קיימת שאלה עצומה, האם רבי אברהם ב"ר נחמן לא יכול לשלוט על עצמו שלא ישקר? אל תהיה שקרן וממילא תהיה פטור מתפילות כאלו.

אלא שבדבריו של ראב"ן חבויה אמת עמוקה יותר. מפורסם של שקר אינו "מפורסם שקרן". מפורסם של שקר, פשוטו כמשמעו, שייך לשקר. הוא אדם מפורסם שבאמצעותו השקר מתפשט, באמצעותו השקר משיג כוח והשפעה. אותו אדם מפורסם יכול להיות דובר אמת, יכול להיות אדם הגון, יכול להיות צדיק אמיתי, אבל זה לא משנה את גורלו. הוא שייך לשקר ואין מה שהוא יכול לעשות בעניין. לכן רבי אברהם התפלל, שלא יהפוך לכזה.

כאן יש שקר והשקר הזה הוא גדול ועצום.

מה השקר אומר? השקר אומר שיש בעבודת השם משהו חיצוני. איזה אלמנט שמביא אותך לעבודת השם, אם אתה פונה החוצה והולך אחריו. יש את זה בהרבה דתות, איזה צלב, איזו מנטרה, איזו "ארץ טהורה", שמורידה את העול המיסטי מהאדם ותולה אותו על איזה אובייקט חיצוני.

בברסלב אין את זה. רק בשביל זה אני כאן. בברסלב "כל עוד בלבב פנימה". פנימה היא כל הסיפור, יישוב הדעת הוא כל הסיפור. כשאנחנו נוסעים פנימה לפעמים יש לי פנצ'ר, אנחנו פותחים את ארגז הכלים, מוציאים מברג ופלסטר ודבק ועושים מה שצריך לעשות. אין במכשירים האלו שום קדושה, הם סיוע נקודתי. אם נעזוב את הרכב ונעבור לסירה, לא נצטרך אותם, נשאיר אותם שם, הם שום דבר.

אז היה פתק, מי שקיבל אותו נעזר בו.

אם הייתה סייעתא דשמייא, הפתק היה נשרף באותו היום ולא היינו דנים בעניין הזה היום.

לצערנו, החיים שלנו אינם כל כך פשוטים ומה שנראה לנו הגיוני ונכון, לא תמיד מסתדר עם רצון ההשגחה.

זה מה שקרה, הפתק התפרסם ומכאן התפשטו הרבה סילופים ועיוותים ונעשה מי שנעשה ל"מפורסם של שקר" ר"ל ואפילו עד לכאן זה הגיע לבלוג הזה, שאין בו שום דבר חוץ מלדרבן את הציבור בדרכו של רבינו הקדוש שאמר "ואני תפילה", כדי להבהיר לכל העולם שעניינו בעבודה פנימית דייקא.

אז בנושא הזה, הלכנו לאן שהלכנו וקיבלנו את מה שקיבלנו והוא מה שנכתב כאן היום.

אין לנו מה להוסיף בנושא ואנחנו מקווים שעל כל הפצעים תכסה האהבה, ואם זה לא יעזור, יעזור בוודאי מה שעזר רבות בעבר, דפש מוד Shake the disease.

 

 
 

 
 

  

שקר מוצלח, מתחיל באמת


ערב טוב, מורי ורבותי, סליחה מורותיי ורבניותיי ואחרים.
לפני שנפצח בפוסט חגיגי לקראת האחד באפריל,תהיתי אם כבר המלצתי לכם על הסדרה "ויקינגים"?
אם לא הספקתי, לכו על זה.
אחלה סדרה, בלונדיניות, קרבות ותחקיר היסטורי מעולה. יש אותה היום לצפיה ישירה עם תרגום לעברית, אם לא תמצאו בעצמכם, לכו לאתר של אלירן גוזלן, זה שם.
יאללה.
אז אחד באפריל היום, נכון?
יש מונח מאוד בסיסי בקבלה, שלא מלמדים באף קורס קבלה.
לא אצל חב"ד ולא אצל לייטמן ולא אצל האחרים.
המושג הזה ממש בסיסי, הוא אלף בית ובכל זאת, לא מלמדים אותו. תיכך תבינו למה.
למושג הזה קוראים קומה, והפירוש שלו מאוד פשוט. הקומה היא גודל הנשמה.
אם ניכנס לפרטים לא נחוצים, אזי היה פעם אדם הראשון שהוא היה סך כל הנשמות , וכל אדם שנולד , מקבל איזה קטע מתוך אותה כמות מקורית של האדם הראשון.
בענין הזה, של גודל הנשמה, ישנם פערים גדולים.
יש מי שמקבל כפית, יש מי שמקבל דלי וישנו מי שמקבל מיכלית.
רוב האנשים מקבלים מעט וזו הסיבה שלא מדברים על העניין בקורסים לקבלה, כי הרבה מאוד תכונות נקבעות לפי הקומה ובתוך התכונות הללו נמצאת גם יכולת ההבנה הרוחנית.
עכשיו תדמיינו לרגע איזה מנחה קורסים בקבלה, נגיד הרב יובל אשרוב, שאני שומע הרבה בתוכנית של ענת דולב המקסימה. אז הרב אשרוב, מבין גדול בקבלה, הוא לא קשור לרבינו, זה נכון, אבל בעיניינים שלו הוא מומחה.
תארו לעצמכם את הרב אשרוב פותח קורס קבלה ואומר "אתה את ואתה, תישארו. כל היתר חבל לכם על הזמן, הביתה בשמחה רבה."
זה לא יקרה, אבל זאת האמת. קומה היא תכונה מולדת. אנשים נולדים עם קומה מסוימת והם לא יכולים לשנות את זה. אם היו מלמדים אותם על "הקומה" בקורסים, מצד אחד, רבים מהם לא היו טורחים להשאר לקורס הבא ומצד שני הם ישגעו את המורה שיספר להם איזו קומה יש להם.
בטח יהיו הרבה מורים שלא ידעו לענות, אבל יש כאלו שכן. הרב אשרוב, לדוגמא, בטוח יודע.
מהסיפור הזה של הקומה, נובע הביטוי "נשמות גבוהות", סתם שתדעו.
אבל אנחנו לא בלוג קבלי, אנחנו מתעסקים בתורת ברסלב, שבאמת עוסקת הרבה בקבלה, אבל לא רק ובעניין של הקומה, יש בתורת ברסלב עיקרון מאוד חשוב.
אתם זוכרים את תורה נ"ו?

הַיְנוּ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים בְּאִתְגַּלְיָא כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל וּבְאִתְכַּסְיָא הוּא כִּי גַּם יֵשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בְּחִינַת מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא דְּהַיְנוּ שֶׁאַף שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא נִרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים עִם כָּל זֶה בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים כִּי נִשְׁמָתָם הֵם תַּחְתָּיו, וְנִכְנָעִים תַּחְתָּיו וְגַם זאת הַבְּחִינָה שֶׁל מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא הִיא לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בִּבְחִינַת: "שָׂרֵי אֲלָפִים, וְשָׂרֵי מֵאוֹת" וְכוּ' וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִילּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

(כל הציטוטים מהאתר של אליעד כהן http://breslev.eip.co.il/)
מה למעשה מתואר כאן?
תורת ברסלב, משדרגת את הקבלה. לא רק שלכל אדם יש כמות נשמה מסוימת, אלא שהנשמות קשורות אחת לשניה באופו שיטתי.
לנשמה גדולה מאוד, קשורות כמה נשמות גדולות, כשלכל אחת מהן קשורות כמה נשמות בינוניות וכן הלאה וכן הלאה, עד שלנשמות הקטנות, מחוברות כמה נשמות קטנטנות קטנטנות.
ככה נראה "עץ הנשמות" לפי תורת ברסלב.
זה נשמע אולי משחק בהגדרות, אבל יש לזה משמעות מאוד חשובה.
זה אומר שככל שנשמה גדולה יותר, כך היא קרובה יותר לנשמה הגדולה מכולן, לשורש עץ הנשמות.
ומי זה שורש עץ הנשמות? כמובן, צדיק יסוד עולם, רבינו נחמן בן פיגא, זיע"א.
דיברתי עם אנשים מברסלב על העיקרון הזה, והם כמובן התנגדו במרץ, הרי איך ייתכן שתכונה מולדת תקבע את התקשרותו של אדם לצדיק האמת?
גם קיבלתי הסבר,לפי רב אחד מפורסם ש"הרצונות של האדם, הם קובעים את התקשרותו לצדיק האמת."
זו בדיוק הדוגמה לשקר, שמתחיל באמת.
נכון, הרצון קובע, אבל מה קובע את הרצון?
הקומה, והקומה היא תכונה מולדת.
אוקי, רוקנרול, הבהרנו את הענין הזה, וברוך השם גם פסח מאחורינו.
לא שאני לא אוהב את פסח, אבל איך אפשר בלי קונפלקס קראנצ'ים?
אנחנו צריכים לדבר בהזדמנות על חשיבותו העצומה של יום העצמאות לחסידות ברסלב, ובינתים , להיות עם חופשי בארצנו.

להתראות.

 

רואה בין הרואים


בשבוע שעבר יצא להיות במבחנים פסיכוטכניים, באחד מהמכונים הפלצניים האלו.
לרגע לא חשבתי שהאירוע שווה איזכור בבלוג, אלמלא ניהלה אותנו פסיכולוגית שהייתה בעלת הופעה מרשימה ביותר.
התלבטתי אם לצלם אותה ולהציג כאן את תמונתה, אבל החלטתי לכבד את פרטיותה, כיוון שלמרות נתוניה המשובחים היא לא בחרה לעסוק בדוגמנות או בבידור ולפיכך אין צידוק לחשוף אותה.
אם אתם מתעקשים לדעת, היא ממש דומה לטיילור סוויפט.https://i0.wp.com/images4.mtv.com/uri/mgid:uma:video:mtv.com:377889

בכל אופן, ההתרחשות גרמה לי להרהר יותר בעניין הזה של "שמירת העיניים".
קודם כל, אתם ודאי יודעים שראייה לא קשורה לצניעות. יעיד על כך השיר המפורסם "רבי עקיבא איש צנוע, היה רואה בין הרואים".
לא מכירים?

גם הטענה שקושרת את תורה כ"א בליקוטי מוהר"ן "שבעת קני המנורה", היא טענה לא נכונה. הפשט של התורה הזו, היא שאדם לא יביט לרעה, לא יעביר ביקורת, לא יקטרג בעיניו, בקיצור, בדיוק ההפך ממה שקנאי הצניעות מטיפים אליו.
עם כל זה, כשישבתי מול הפסיכולוגית הנאה, רציתי באמת להבין את ההגיון המכאני מאחורי "שמירת העיניים". ממה יש לשמור את העיניים? או מה העיניים שומרות?
באותו הרגע התבהרה לי האמת.
האדם נעל תוך מבטו, הוא נמצא במקום שהוא מביט אליו.
בגלל זה בבודהיזם הטיבטי, אנחנו מביטים לתוך האפלה, כיוון שאנו רוצים להתרוקן, להשתחרר והלהתמזג אם הסתמיות והדממה, שמעבר לטרדות העולם.
בברסלב, לא נוסעים לשם, המהלך יותר מורכב.
זה לא "להיות עד" – כמו שלימד אושו וזה לא להתמזג באין כמו שאמרו חלק מהבודהיסטים.
בברסלב אנחנו משתלטים על המהות שלנו.
אנחנו לא שוטלטים על העולם בחוץ, אלא על העולם הפנימי.
כאן, באמת נדרשת "שמירת עיניים" , כיוון שהעיניים מסוגלות לשכנע את העולם הפנימי להשתנות. הן מסוגלות ליצור לו סדר עדיפויות חדש. את זה אפשר לראות אצל ילדים בקלות. הם רואים משהו, גלידה או משחק וזה ישר משתלט על כעל מהותם.
אז התחלתי באותו יום לעקוב אחרי התנועה הפנימית שעקבה אחרי האובייקטים שראיתי.
הצצתי בפסיכולוגית והשפלתי מבט וניסיתי לבדוק איך המראה שלה משפיע על ההוויה שלי.
כמובן שנשאתי קוודם תפילת התקשרות לרבינו הקדוש ולכל הצדיקים.
אז בהתחלה באמת היה קשה להסיר את העיניים ואולי צריך לציין, הייתה פה איזושהי התלבטות פנימית, כי היינו אמורים להסתכל עליה. היא הדריכה אותנו ובחנה אותנו.
תוך זמן קצר, הכל הסתדר. פעם פעמיים השפלתי את המבט ואחר כך גיליתי שגם כשאני מביט ישירות, הכמיהה מתעמעמת והעניין פוחת.
כל היכולת של העולם להתל בנו, טמונה בחוסר מודעות ריגעית.
אם אתם יודעים איפה אתם עכשיו, באיזה תנועה אנרגטית אתם מצויים, רוב הסיכויים שמצבכם טוב.
את יום המבחנים סיימתי עם הבנה חדשה לפיה, עיניים שמורות, הן עיניים שרואות, לא עיניים שמתפתות או נגררות או מולכות שולל.
זוהי "שמירת העיניים" האמיתית, לא כיבוי המציאות וההסתרה שלה, אלא ראיה צלולה ומפוכחת שמצליחה להתגבר על פיתויים והולכת שולל.
כמובן שצריך להתאמן וכמובן שצריך עזרה מהצדיק.
לגבי האימון, מצאתי איזה קליפ שנראה לי ממש טוב לאימונים על "שמירת העיניים".
נסו והצליחו.

שבוע טוב שיהיה

טובה במה שהיא עושה


היו כמה סיבות שלאחרונה נעדרתי מהשיעורים בתורת ברסלב במאה שערים.
הייתי חולה ומסכן ועברתי ניתוח והיו גם סיבות אחרות, נניח, חשבתי שיתנכלו לי בגלל המעורבות הצנועה שלי בתיעוד החופה באומן בראש השנה האחרון. אני יודע שזה נשמע מטופש, אבל קיבלתי הרבה איומים וגם אנשים שאני מכיר, סיפרו לי שהטרידו אותם בצורה מאוד נבזית. בקיצור, עשיתי הפסקה ארוכה במהלכה, חזרתי ללמוד שיעורי קבלה אצל איזה רב בגבעתיים,עניין שהתגלה כיעיל מבחינה גיאוגרפית ודי מתסכל מבחינה לימודית.
בתקופה הזו הפך "מחוייב המציאות" לבלוג שעוסק בעיקר בביקורת סרטים. דיברנו על "לופר" ועל "סקוט פילגרים" ועל "למלא את החלל" והפעם חשבתי לדבר על "ספיידרמן המופלא" שזה סרט שמראה לנו, איך ניתן לעשות תיקון למשהו תקין ומצויין.
אז אולי באמת הייתי מצליח לשכנע את עצמי שאני כותב כאן על חסידות ברסלב ותורת ברסלב באמצעות ניתוח התסריט של "אינסטינקט בסיסי", כי כולנו אלופים בלשכנע את עצמנו להאמין בהבלים, שגורמים לנו להרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון, בעוד שאנחנו בסך הכל עושים את מה שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות.
אבל, כמובן, מי שקשור טוב למעלה, לא נופל למטה, כדברי הצדיק מסקווירא, ובזמן שהייתי עסוק ביסוריי המחלה מחד ובצפייה בסרטים מאידך, הגיעה אלי הודעה שמחפשים אותי במאה שערים ולא יודעים לאן נעלמתי. באותם ימים באמת לא יכולתי לנסוע, אבל אחרי שבועיים החלטתי, ששווה לעשות מסירות נפש על העניין הזה וכך מצאתי את עצמי שוב מחפש לשווא חניה ברחוב רייכמן, בואכה בית הכנסת באר שבע.
אחרי שחיכיתי בחוץ חמישים דקות בטמפרטורה ירושלמית קרובה מדי לאפס המוחלט, פתחו את הדלת ועדכנו אותי שהשיעור אולי יתחיל בעוד שעה. זו הייתה הזדמנות פז להוכיח את הטענה שלי, לפיה אי אפשר ללמוד את "ליקוטי מוהר"ן" , כיוון שהוא מעל ומעבר לשכל האנושי.
התחלתי ללמוד שם לבדי וכנראה בזכות האטמוספירה החסידית הכבדה, הצלחתי להבין איזה משפט וחצי.
הנה, מתוך ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד:

אַף שֶׁגַּם מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאֵין הַהִתְגַּלּוּת מִתְלַבֵּשׁ בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בִּבְחִינַת רַגְלִין אֲבָל בְּחִינַת רַגְלִין, מִתְגַּלִּין בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם

מה הכוונה כאן? המדרגות התחתונות של הקדושה מלובשות בעולם הזה, כלומר, מה שאנחנו רואים מסביבנו זו התלבשות של המדרגות התחתונות. המדרגות העליונות של הקדושה, מתגלות אבל אינן מתלבשות. איך זה קורה? כמו רגליים. את הרגליים אפשר לראות, אבל ההתנהגות של הרגליים קשורה בדברים, שמי שרואה רק את הרגליים, לא רואה אותם. הרגליים הולכות לאן שהמוח רוצה, או לאן שהלב מושך, אבל את המוח והלב לא רואים, ובכל זאת הם מתגלים באופן שבו מתנהלות הרגליים. זו הכוונה ב"יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאין ההתגלות מתלבש."
טוב, זה היה קשה, אבל מוצלח.
לאחר מכן, סוף כל סוף התחיל השיעור.
הפעם דנו בתורה עט ביחסים בין הצדיק האמת לבין המשיח, לפי המשפט "מִי שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּאֱמֶת, יֵשׁ בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ יֵשׁ בּוֹ מִדָּה שֶׁל מָשִׁיחַ,".
השאלה שצצה הייתה מיהו למעשה המשיח? האם זה משה רבינו או דוד המלך. שאלה יפה מאוד, כיוון שעל דוד המלך נאמר שהוא המשיח, אבל מכיוון שישנו גם פסוק שאומר "גואל ראשון הוא גואל אחרון" אזי משה רבינו שהוא הגואל הראשון, צריך להיות גם הגואל האחרון.
לפי תורת ברסלב כוחו של משה רבינו נובע מיוסף הצדיק כיוון שכתוב "את עצמות יוסף לקח עימו", מכאן לומדים, כי הכוח, העצמות, של יוסף הם מה שמשה היה צריך כדי להוציטא את ישראל ממצריים.
כאן הסביר הרב את השתלשלות כוח הצדיקים.
משה קיבל את המשיחיות מיוסף הצדיק ואילו דוד המלך, קיבל אותו בתורו ממשה רבינו. זה באמת הסבר יפה, אבל משהו היה עדיין חסר לי כאן. הפרולוג.
מי שהיה ראשון הצדיקים, כך אומרת התורה, היה נח. זה עם התיבה. לכן עם הצדיקות עוברת בירושה, יוסף היה צריך לקבל אותה מנח, כדי שתוכל לעבור למשה רבינו, אבל בכל הסיפור הזה לא נזכר נח ולא נזכרת העובדה שהוא הנחיל את מידת הצדיקות לעולם.
כדי לפתור את המיסתורין הזה נזקקתי למדרש תנחומא בפרשת בשלח שכך אומר:

עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס. בא משה ועמד על נילוס. נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח ואומר, יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, והשכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, הרי אנו נקיים משבועתך. מיד צף ועלה ארונו של יוסף.

יפה,
עכשיו הכל ברור. המצרים המרושעים, ידעו שיוסף קיבל את הצדיקות מנח וכמובן שלא רצו שהצדיקות תתגלה בעולם לכן הם נקטו בטכסיס הבא. הם ידעו שכוחו של נח התבטא בזה שהוא בנה תיבה וצף על המים, לכן הם עשו ליוסף את ההפך, את הארון הם השקיעו במצולות הנילוס וידעו שככה המציאות שלו תסתור את המהות של נוח שלא שקע אלא צף.
הסיבה שהם עשו את זה מוזכרת בזוהר הקדוש בפרשת שמות, שם נכתב שהמצרים לא הגיעו לשלטון בעולם, אלא כשבני יעקב גלו למצריים ובהאמצעות התחבולה הזו, הם מנעו מבני ישראל להתחבר לכוחו של יוסף התצדיק, מה שהותיר אותם במצריים. מה עשה משה רבינו? הוא ידע להתחבר מחדש אל כוחו של הצדיק ולכן הוא בעצמו שט בתיבה על הנילוס. ברגע שהוא שט, הוא התחבר לכוחו של הצדיק ויכול היה לשחרר גם את יוסף.

נכון שמשה צף כשהיה צעיר מאוד, בן שלושה חודשים או משהו כזה, אבל לא נהיה קטנוניים. אימו של משה מסרה את נפשה למען ילדי ישראל, מכאן צמח לבנה הכוח להתחבר עם צדיק עוד בינקותו.

אז אם כך הבנו את שרשרת הצדיקות, נוח הוחלף על ידי יוסף, יוסף על ידי משה רבינו ומשה רבינו על ידי דוד המלך. בכל אחד מהם ישנה התגלות משיח.
עכשיו הכל מסתדר, מה שמחזיר אותנו לספידרמן המופלא, שבו אנו מתייצבים מול שאלה דומה ולמעשה קשה יותר, בשלמה שמשה רבינו יכול להחליף את יוסף הצדיק וכן הלאה, אבל מי בכלל יכולה לחשוב אפילו להחליף את קירסטן דנסט?

זו באמת בעיה רצינית. אפשר לעבות את התסריט, אפשר לתחכם את הפעלולים, אבל שחקנית ראשית ,שהיא במקרה השחקנית הכי איכותית בהוליווד קשה להחליף.
אממה, גם הוליווד טובה במה שהיא עושה. במקום להתאמץ להכניס מישהי לנעליים האינסופיות של דנסט, הם פשוט עברו לכפכפים. הרי בשביל מה ספידרמן צריך יפהפיה מלנכולית? אין לו מספיק צרות בחיים? אז הם החליטו לעשות לו טוב על הלב וללהק לתפקיד את אמה סטון המרהיבה, שהיא בכלל קומיקאית וזכורה על תפקידה הכובש ב"קלה להשגה".


טוב, כך עובדים בהוליווד ואילו אני בינתיים במאה שערים, מבלה יפה.
אחרי שהבהרנו את נושא הצדיקים והתגלות המשיח, ניסיתי לשכנע את הרב לשחרר הצהרה נגד האנשים שלומדים "סיפורי מעשיות" בלי להבין, כאן כמובן שהוא הרס לי את כל המהלך ,כשטען שגם הוא לומד סיפורי בלי להבין, במיוחד את המעשיה הראשונה, שבכלל אי אפשר להבין אותה.

יאללה, שבוע טוב, חודש מקסים.
גשמי ברכה.

מדרגות


הרבה פעמים אנחנו משכנעים את עצמנו לחפש את האלטרנטיבי והביזארי.
קודם כל בגלל שזה טוב לאגו, לא לדשדש יחד עם העדר וחוץ מזה, באמת שהרבה דברים חשובים ואמיתיים נולדים מחוץ לממסד ולא משנה עם זה ממסד פוליטי או תרבותי או חברתי.
מצד שני, יכול לקרות שדווקא דברים טרוויליים, מוכרים ונדושים יכולים לעורר אותנו, או לתת לנו את המפתח להבניה חדשה או להרים אותנו מדרגה רוחנית. כשאני אומר דברים טרוויאליים אני מתכוון לקריאה בספר בראשית, או צפייה בסרטון של מיקי מאוס או האזנה לשיר ישן של ירדנה ארזי המקסימה. הקפיצה קדימה באמת יכולה להתרחש ככה.

תיכף נחזור לזה.
לכל המתעניינים בשלומי ובבריאותי, אלוהים אוהב אתכם ובאמת שמגיע לכם שיט תענוגות יחד עם משיח בן דוד. אני עדיין מחלים מהניתוח ולא ממש יכול לשוטט. אי אפשר לומר שאני מלקק את פצעי , גיחי גיחי, כי הם ממש לא במיקום לקיק. רק תמשיכו להתפלל עלי, זה עוזר.

אז דיברנו על דברים טרוויאליים , על דברים שהם במיינסטרים, בקונצנזוס שיכולים לקדם אותנו באופן מפתיעה ואחד מהדברים האלו שהוא נושא הפוסט היום  הוא הסיפור של רבי נחמן  "מעשה מאבידת בת מלך".
אפשר לומר שהמעשיה הזו היא הטקסט הברסלבי הכי נדוש, אולי היא חולקת את המקום הראשון עם תורה רפ"ב. בכל אופן, אנשים מתעסקים במעשייה הזו כל הזמן. לא רק אנשים בברסלב, גם פסיכולוגים, גם מאמנים אישיים, גם ניו אייג'ים לסוגיהם, גם "דתיים יצירתיים"  וכל מיני יצירתיים אחרים, כולם מדברים על "אבידת בת מלך".

רוב האנשים שמתעסקים בזה, טוענים שהסיפור הוא על הנשמה שנאבדה ועל האדם שיוצא למסע חיפושים אחריה.

זה לגמרי לא נכון,
קודם כל, בחסידות ובקבלה הנשמה לא "נאבדת", גם לא "נופלת". זה קישקוש ניו אייג'י אמיתי. האדם יכול ליפול, אדם יכול להיות אבוד, אבל היא בדיוק ההפך. היא בדיוק הבועה שמסתתרת אצלך בחליפת הצלילה כשאתה יורד אל המעמקים והיא חותרת תמיד לחזור למעלה. יש הבדל גדול בין התעלמות מנשמה, לבין הטענה שהנשמה נעלמה.
בכל אופן רבי נחמן לא מתכוון אליה.
תסתכלו רגע על הטקסט:
ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה. וזו היא:
מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.
פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור:
שהלא טוב יקח אותך . בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

ככה מתחילה האגדה וכבר רואים שלא מדובר בנשמה. לנשמה יש שישה אחים? אם אלוהים היה מחפש את הנשמה , הוא לא היה מוצא אותה? הפירוש המקובל אינו נכון.
זו לא הנשמה, היא לא אבדה. מה אבד?
הטקסטים של סיפורי מעשיות, מוגדרים כטקסטים הכי קשים בברסלב.
אין להם פירוש פשטני, אין להם פירוש אקדמי.
הם כמו סימפוניות, כמו קואנים. צריך לזרום, צריך לציית להם. הם אמורים לתכנת להרגיש את המציאות בדרך הנכונה.

זה מאוד קשה. היום בבוקר, כדי שאני אוכל לכתוב את הפוסט, קראתי את "מעשה מאבידת בת מלך", והיא בהחלט פעלה עלי קצת, אבל מדובר במהות רוחנית כל כך מורכבת ורב שכבתית שהפענוח שלה הוא כמעט בלתי אפשרי.
מה בכל זאת ניתן לעשות.

קיימות ברוחניות שתי שיטות ששתיהן עובדות.
השיטה הראשונה היא שיטת המדרגות.
הרעיון של שיטת המדרגות הוא מאוד פשוט. אם אדם יבצע עבודה רוחנית, נגיד יתרגל מדיטציה בקביעות, או ילך למקווה בקביעות, או יקום חצות ויעבוד על המידות וכן הלאה וכן הלאה, יווצר אצלו שינוי תודעתי אמיתי, שיאפשר לו להבין עקרונות שהוא לא הבין קודם, או לחוש דברים באופן שונה, או לשפר את הריפלקסים הנפשיים שלו. כל התשובות נכונות. זה מה שלימדו אותנו בעולם הזה, מי שרוצה להתקדם ,צריך לעבוד.

השיטה השניה, הולכת בדיוק לכיוון השני.
היא מסתמכת על כך שהאמת מתפשטת ובסופו של דבר, היא מצליחה להתגלם גם בצורה שתהיה מובנת במדרגות הכי נמוכות.
סיפר לי על זה אחד מגדולי המקובלים של ירושלים.
הוא הזכיר את הפסוקים מספר מלכים א' פרק ה' אודות שלמה המלך:

ט וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה, הַרְבֵּה מְאֹד; וְרֹחַב לֵב–כַּחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם.  י וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם, וּמִכֹּל, חָכְמַת מִצְרָיִם.  יא וַיֶּחְכַּם, מִכָּל-הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע, בְּנֵי מָחוֹל; וַיְהִי-שְׁמוֹ בְכָל-הַגּוֹיִם, סָבִיב.  יב וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף.

המקובל שאל אותי לאן נעלמו אותם שלושת אלפים משלים. הם הרי לא מצויים בתנ"ך. ההסבר שלו היה שלא היה מדובר בשלושת אלפים משלים, אלא בשלושת אלפים דרגות של הבנה.

כשמורה מנסה ללמד רעיון והתלמידים אינם מבינים אותו הוא ממשיל להם משל, כלומר נותן להם דוגמא שתבהיר את הנושא. אם הם עדיין לא מבינים, אז הוא ממשיל שני, יותר בסיסי, כדי שיבינו את המשל הראשון. כך ככל שהתלמידים פחות מסוגלים להבין, כך נזקק המלמד ליותר משלים.

שלמה המלך, ידע לעשות את זה שלושת אלפים פעם. זאת אומרת, שהוא יכול היה להוריד את הרעיונות שלו בשלושת אלפים רמות, כדי שהאנשים יבינו.
זה כמעט בלתי נתפס, שלושת אלפים רמות, אבל כך השיטה עובדת. אי שם למעלה מצויה האמת והצדיק פשוט מגלגל אלינו כל מיני רמזים, סיפורים, מנגינות וכן הלאה כדי שנבין. זאת ההתערותא דלעילא, שמוזכרת בזוהר ובספרי החסידות. אותה יוזמה אלוהית, לרדת אל תחתיות העולם ולרומם את האנשים דווקא בזמן שהם נמצאים בבור. לאו דווקא בור פיזי, אלא חוסר הבנה, טמבליות.
אוקיי, אז גם הצדיק מוצא לו את הדרכים להשפיע על העולם, באופן כזה שנקבל ממנו את המסרים. אם אנחנו לא במדרגה העצומה שמאפשרת לנו להבין את "מעשה באבידת בת מלך", כמו שאנחנו מבינים את "יפתח המלוכלך", אזי הצדיק שולח לנו כל מיני יצירות שמאפשרות לנו, להבין לפחות חלק מהרעיונות, ובאופן כזה להתקדם ולהתפתח ולהיות קשורים לצדיק.

כבר לפני הרבה זמן, הגעתי למסקנה שהספר "יוביק" של פיליפ ק. דיק, הוא השתלשלות של "מעשה באבידת בת מלך". זה ספר מדהים שמתחיל בסיפור על אדם שמחפש מישהי וצולל לעולם שבו הוא צריך בכל מיני תופעות לא הגיוניות ומה שיוצא שבמקום לחפש את האישה, הוא צריך להלחם על חייו.
העניין הוא ש"יוביק" בכל זאת הוא ספר מאוד מאוד מסובך. הוא לא קשה לקריאה, אבל מופיעים כל מיני רעיונות פילוסופיים ומוטיבים מהבודהיזם הטיבטי. הוא ספר מומלץ אבל קשה לרדת לסוף דעתו.

אז מה שקרה שניתקלתי ביצירה שהיא פשוט ברסלבית מושלמת שבאמצעותה רבינו הקדוש, לקח חלקים "מעשה באבידת בת מלך" והוא מעביר אותם ברמה מאוד מאוד קליטה.
מדובר בסרט מ2010 שנקרא Scott Pilgrim Vs The World או "סקוט פילגרם נגד העולם". כשהפיצו אותו בארץ תרגמו אותו בצורה מטופשת "לאקסים של החברה שלי".
הסיפור הוא על בחור סתמי למדי שבזמנו החברה שלו העיפה אותו והפכה לכוכבת רוק. שנה לאחר מכן מופיעה בחלום שלו בחורה מוזרה והוא מחליט שהיא אהבת חייו והוא חייב להכיר אותה.
הוא באמת מצליח להפגש עם הבחורה המסתורית, אבל מרגע שזה קורה, מופיעים כל כוחות הרוע ומנסים לחסל אותו, כולל האקסית הסלבריטי שלו.
הבחורה עצמה, היא נוכחת – נפקדת בחייו, ככל שהוא מתגבר על יותר מכשולים, רמת היחסים שלהם עולה.
כאן תוכלו למצוא את החלק הראשון של הסרט כולל תרגום לעיברית.

את האקסית המרשעת משחקת בארי לארסן המקסימה , הנה היא מתוך הסרט , שרה את השיר "כבשה שחורה"

תהנו.

שבוע טוב.

תתפללו עלי. בבקשה.

בלי פילטר


בכל מיני שיעורי תורה שאני מגיע אליהם, אנשים שאני לא מכיר ניגשים אלי לאחרונה ומתעניינים בבריאותי ושואלים אם אני מרגיש טוב יותר וכן הלאה.
זה מאוד מוזר, כי המקום היחיד בו פירסמתי שאני חולה זה פה בבלוג, ובינינו , האנשים האלו לא בדיוק נראים לי הקוראים הקלאסיים שלי, כאילו, אם נראים יותר כמו הקהל של אבנר קוואס ושלום ארוש. אבל בהחלט יכול להיות שהם באמת קוראים את הבלוג, אחרי הכל, יש לנו כבר די הרבה קוראים, ואני כמובן, מנסה עד כמה שאפשר, להיטיב עם קוראי.
אז חשבתי מה אני יכול למען חובבי הרב קוואס והחלטתי לספר כאן בדיחה שהם בטח יאהבו.

יהודי אחד נסע לאמריקה באוניה.
כל הדרך הוא סבל ממחלת ים, הקיע והשתעל והרגיש על הפנים.
בסופו של דבר, האניה הגיעה ליעד בנמל ניו יורק וקושרים אותה לרציף.
פתאום היהודי רואה, שמתוך המים יוצא צוללן ומטפס החוצה, אל החוף.
אז היהודי אומר "בפעם הבאה גם אני אלך ברגל."

נכון שהבדיחה הזו תפורה על הרב שלום? אם אתם רואים אותו, תמסרו לו אותה, הוא יהנה.

יכול להיות כמובן שאני טועה והדורשים בשלומי הם בכלל קולים לגמרי שמאזינים רק לסילביה ג'נקוזה וללג'נדרי פינק דוטס ומעשנים צ'סטרפילד בלי פילטר.
יש מצב, אל תסתכל בקנקן.

בקיצור, מה שקורה, זה שאני הולך לעבור ניתוח השבוע ואני ביחוד בונה על משככי הכאבים. הבאתי מאומן חבילה של כדורים כאלו, שבאת הפילו אותי לעולם שכולו טוב לכמה שעות, אבל אישתי העיפה אותם לזבל, כי היא אמרה שהיא מעוניינת שאני אחיה עוד כמה שנים. האמת שאפשר להבין אותה אם רואים מה קרה לאקסל רוז מכל הסמים האלו. זוכרים שלפני עשר שנים הוא היה אליל הנערות?
היום הוא נראה כמו משהו מת שדגו מהים, אחרי כמה ימים.

בכל אופן, תתפללו עלי.

אפרופו סילוויה, אם בכל זאת מישהו מספיק נאור כדי להעריך את המוזיקה שלה , אני אכניס כאן (בפעם המי יודע) את השיר שלה "מגדל של אפר".

האמת שאני התכתבתי בזמנו עם סילוויה עצמה והיא מאוד שמחה שיש מי שמתעניין בה, כאן בישראל והיא כנראה תשלח לי קטע מאוד נדיר של שיר שהתפרסם בעיקר בהופעה חיה ויש לו גם הקלטת אולפן. נקווה שבאמת נקבל משהו טוב.

המגפה מתפשטת


שלום קוראים יקרים, חג שמח עדיין.
היום נספר את הסיפור הנורא אודות נחמן נתן.
אתם יודעים שמתישהו באביב, בתאריך ה' באייר , מתקיימות חגיגות גדולות בארץ וגם פה ושם בחו"ל. דגלי ישראל מנופפים מעומדי חשמל, מיטב האמנים מופיעים על הבמות ומיליוני ישראלים יוצאים לחגוג בחיק הטבע.
מה קרה בה' באייר?
טוב, אני לא מפגר ואתם בטח שלא מפגרים. אנחנו יודעים שזה יום העצמאות. "אנו נושאים לפידים" וכן הלאה.
השאלה היא, האם ישנה סיבה עמוקה, סיבה רוחנית לבחירה בתאריך הזה? למה לא מחרתיים ? כף משהו בתשרי, שיעשו גשר עם שמחת תורה?

חסידות ברסלב מסבירה את העניין בפשטות, ה' באייר הוא היום בו רבי נחמן עבר לגור באומן. אמנם למעשה הזה קדמה הכנה של שמונה שנים, אבל מבחינת הוצאה מהכוח אל הפועל , כאן הייתה ההתחלה של התהליך באמצעותו רבינו מביא את העולם לגאולה.

אז חוגגים בה' באייר וחוגגים בצדק. אכן יום גדול.
מה שקרה בפועל היה שבאותו יום הגיע רבינו לאומן והוא לן אצל יהודי אחד בשם נחמן נתן.

אומן של אותם הימים , הייתה רחוקה מלהזכיר את העיירה המנומנמת שאנחנו מכירים היום. היא הייתה מרכז תרבותי ומסחרי תוסס. גרו בה המון יהודים משכילים ומצליחים ואחד מהם היה גם אותו נחמן נתן, שאצלו התאחסן רבינו הקדוש. האגדות מספרות שהוא לא היה אדם צנוע במיוחד, אותו בעל דירה, הוא היה נוהג להתייהר בכל מיני עסקאות שעשה או השתתף ובסופו של דבר, אחת העסקאות האלו גרמה לסיום חייו.
במסע העסקים האחרון שלו הוא נדבק במחלה שנקראת "אבעבעות שחורות" , זו מחלה קטלנית ומדבקת מאוד ומה שעשו לו היה דבר מאוד אכזרי. דחפו אותו עם מקלות לתוך בור וקברו אותו חי.
כך טיפלו אז במחלה הזו.

הרצח האכזרי התרחש באחת מהתחנות בדרך. אנחנו יודעים שזה לא קרה באומן, לכל הפחות, אבל זה לא הופך את הסיפור לפחות מזעזע.

הסיפור הזה גרם לי לחשוב על המגפה, על האבעבועות השחורות ואיך בכל זאת הצליחו להפטר ממנה.
רופא כפרי בשם אדוארד ג'נר גילה שחקלאים לא מתו מאבעבועות שחורות וכשהם חלו במחלה, הם קיבלו אותה בגרסה מאוד קלה. הוא בדק את העניין לעומק וגילה שאותם חקלאים , לא באמת נדבקו באבעבועות שחורות , אלא נדבקו מהבקר , המחלה דומה שהייתה קלה הרבה יותר.

אחרי שאנשים חלו באבעבועות הבקר, הם כבר לא נדבקו באבעבועות שחורות.
התגלית הזו של ג'נר, סללה את הדרך לחיסון מפני המחלה, שעד היום אין לה תרופה, אבל אנחנו כולנו מחוסנים ממנה , אז היא לא מטרידה אותנו.

ואז ניזכרתי שגם הדור שלנו צריך חיסון, נגד המגיפה הנפשית של ימינו, מגפת ההתחרדות.

אני לא מתכוון להתחרדות במובן ההלכתי של הנושא.
כשאני אומר התחרדות, אני מתכוון להפיכה של אנשים הגיוניים, מערביים ומודרניים לפרימטיביים, חדורי אמונות טפלות, תלותיים, טפיליים, מתמסכנים ובקיצור חברים בשבט המדובלל , זה שחבריו מתעסקים בהבלים כמו שמירת העיניים, ולובשים שטריימלים וחלוקי פסים.
בתנועת התשובה ההיסטורית שיצרו תנועות כמו "ערכים" ו"נתיבות עולם", נוצרו בעלי תשובה חרדיים שהיו קולים ולמעשה שידרגו את האוכלוסיה החרדית והפכו אותה למודרנית יותר.
השבט הוא בדיוק ההפך, הוא מסתפח אל הפסיכים ביותר בקבוצות האקסצנטריות של העדה החרדית ויוצר לחץ קנאי ומנוון על הקבוצות החרדיות היותר מתקדמות.

זה בדיוק מה שמלמד אותנו הסיפור על נחמן נתן.
אותו איש שמארח בביתו את רבינו הקדוש ואת רבי נתן ואז מתחיל לדבר בהתלהבות על נסיעת עסקים מזהירה שהוא הולך לעשות , הוא בדיוק כמו בעל התשובה שמגיע לברסלב והמוח שלו נדפק מרוב אורות.

זה בדיוק נקרא "להקבר בחיים" , כי משם האנשים האלו לא יצאו. הם ימותו בעולם הזוי ומופרך של טומאות וקליפות. עולם שבו הולכים עם משקפי שמש בלילה בגלל "קדושת העיניים", עולם של נבערות, של שנאת הקידמה, שנאת הטכנולוגיה ושנאת התבונה.

הילדים שלהם כבר יהיו עארסים שבב"ים חרדיים להפליא, שיסחרו בגראס ובתמונות של צדיקים. עכשיו הייתי באומן ואני אומר שכל פעם שאני מגיע, אני נכנס לדיכאון מעדרי המטומטמים ,שמעלים שם גרה. פשוט פרצופי תחת מתחת לשטריימל.

מדובר באוכלסיה ,שלא מבינה כלום בשום דבר. לא בתורה, לא בהלכה, לא במחשבת ישראל ובוודאי לא בתורת ברסלב. הם בקיאים באיך צריכים להתלבש לפי האופנה של "שובו בנים" , ברכילות על רבנים וכמובן בכל מה שנוגע לטימטום התורן המכונה "הלכות צניעות ושמירת העיניים".
האמת שאני בעצמי הייתי צריך לעשות הרבה שמירת עיניים , כדי לא להסתכל עליהם בראש השנה, כדי שחלילה לא יצא עליהם קטרוג ביום הדין באשמתי.

טוב, הסברתי את המגפה כמיטב יכולתי, עכשיו אני תוהה לגבי החיסון.
מהאבעבעות השחורות נפטרנו יחסית בקלות, אבל מה יכול להיות להיות חיסון למגיפה הרוחנית.
אין לי תשובות.
אני רק זוכר מה שאמר מנהיג חסידי ברסלב לפני שבעים שנה, הרב אברהם בן נחמן "העיקר שאני לא אהיה מפורסם של שקר."
או כמו שאומר הרב ברנר שליט"א "אנחנו לא שמענו שבברסלב שמוסרים הנהגות" , או בעברית פשוטה "בברסלב לא אומרים לך מה לעשות, כל אחד לנפשו."

אז אין לי תשובה, רק אני נזכר באיזו אנקדוטה מהמסע האחרון לאומן. מישהו סיפר לי שהפעם בנו בקייב טרמינל חדיש ומפואר כדי לקלוט את רבבות החסידים. אני אמרתי לו שטרמינל משופר הוא חדשות טובות ואני מקווה שגם החסידים יהיו משופרים.
האמת שגם החסידים השתפרו.
הטרמינל באמת היה מצויין, האוקראינים חושבים שהם עשו אותו לכבוד אליפות אירופה בכדורגל, אבל אנחנו יודעים שזה רבינו שדאג לנו הפעם והציל אותנו מהאוהלים של שנה שעברה. אני רק מקווה שעד הפעם הבאה שאני אגיע יסדרו את מכונות הקפה. אני כל כך אוהב להגיע לקייה ומיד לגשת למכונה כזו ולשתות משהו חם, מול כל הפרצופים ההמומים של החניוקים.

לסיום, כמו שאמרתי, בברסלב לא נותנים הוראות, אבל להמליץ אפשר, נכון? אני ממליץ בחום על הסרט Sex Drivre.
למרות שמו הוולגארי הוא מהטובים מסוגו ויש הרבה מאוד אנושיות ועומק לצד קטעים מצחיקים שיגלגלו אתכם.

watch?v=mov9e5jdh0M

האמת, שלא הבנתי את כל הבדיחות על האמיש.

ואפרופו משפקפי שמש בלילה, זוכרים את בילי ג'ין?

לילה טוב. רפואה שלמה, לי ולכל חולי ישראל.

כלה מאוקראינה


כמו שסיפרתי לכם, אישתי החליטה השנה לעשות מעשה ולהתייצב גם היא בקיבוץ הגדול בראש השנה באומן. כיוון שגם אני מתכנן להגיע לשם , היה לי רעיון מקסים בשבילה. הרי הפנאטים , החלאות של מאה שערים והסביבה , אסרו על נשים ישראליות להגיע לשם, אבל אוקראיניות מקומיות מסתובבות שם בלי שום בעיה. אז מה שהצעתי לה , זה שתיפטר מאריזת הראש, תלבש ג'ינס צמוד, תשים לק שחור ואיפור כבד ואז נוכל להסתובב שם יד ביד בחופשיות. אמנם אין לה תווי פנים אוקראיניים טיפוסיים, אבל אני לא חושב שמטומטמי העדה החרדית יבחינו בין פרצוף סלאווי לפרצוף נורדי. אין סיכוי.
גם רבני ברסלב וצדיקיה שמוקירים את אישתי על פועלה הרב בקירוב בנות ישראל לצדיק האמת, לא יאמינו שהיא מסתובבת באומן בתלבושת כל כך נאורה. לאנשים שמכירים אותי, אני תמיד יכול לספר שאני כבר הרבה זמן בקשר עם סוכנות של שמביאה כלות מאוקראינה, ואחרי שהם שמעו שאני מגיע, הם סידרו לי דייט באומן.

אישתי היקרה השיבה לי שהרעיון נורא מקורי, אבל היא מגיעה כדי להתפלל ולא כדי להסתובב, אז אמרתי לעצמי שמוטב שלפחות מישהו מאיתנו יתפלל בראש השנה.

ראיון דימיוני

בשנת 2016 בשבוע האופנה בפריז יוצא המעצב הראשי של כריטיאן דיור מהתצוגה החגיגית. בפתח האחורי אורב לו כתב ה"ווג" ומצליח לשכנע אותו לקיים ראיון קצר. הראיון הזה יכול להשמע כך:

ש: ברכותי על התצוגה המהממת.
ת: תודה רבה.
ש: מאין לקחת את ההשראה לתפיסה כל כך מהפכנית?
ת: בשנה האחרונה, לא מצאתי מנוחה לעצמי, כרסם בי כל הזמן אותו סיפור של רבי נחמן מברסלב על החכם והתם. החלטתי שאני חייב לבטא הקונפליקט הזה בקולקצית הסתיו של כריסטיאן דיור ולהציג את הקונפליקט בין התנועה והישרה של התם לבין התחכום והמורכבות של החכם. זה מה שראיתם היום על המסלול.
ש: התפיסה הזו מקורית ומרעננת, אבל האם שאלת את עצמך אם היא תצליח גם במבחן הקניות של הקהל הרחב.
ת: כמו שאתה יודע, לכריסטיאן דיור ישנם דורות של לקוחות מסורתיים שנאמנים לסחורה שלנו ויודעים להעריך את האיכות שלנו. עם כל זה אף אחד לא רוצה להחשב למיושן ולהראות כמי ששייך לדור קודם ולא מעודכן. הקולות ששמעתי מהם כיוונו אותי היישר למקום הזה. בהתחלה חשבתי ללכת בדרך הקלה ולהתמקד ב"אבדת בת המלך".
ש: זו אגדה של רבי נחמן.
ת: כן היא מופלאה ואנחנו נעבד גם אותה בסופו של דבר, אבל הפעם רציתי להתרחק מהמוטיבים האלו של מלוכה ומלכות שמבחינתי מאפיינים עבודות קודמות שלנו וללכת על סיפור מוכר של רבי נחמן. אני חייב לציין שהקהל קיבל את זה בהתלהבות ואנשים אמרו לי שזה מה שהם מצפים מאיתנו, המעצבים, לצלול לתוך תורת רבינו הקדוש ומשם להוציא את הרעיונות והמושגים שישפיעו להם על החיים ושבאמצעות העיצובים, הם יוכלו להיות מקושרים לצדיק האמת.
ש:עוד שאלה אחת ברשותך, אתה אמרת שאתה מתכוון לעבד גם את "מעשה באבדת בת מלך" ומצד שני אתה רוצה להתרחק מסמלים שמיצגים מלוכה. איך אתה מיישב את הסתירה?
ת: תסלח לי, אני באמת ממהר, אבל בשתי מילים אני אגיד שאפשר להתמקד בחיפש ואפשר להתמקד במסע.האם יש ביגוד שמתאים לחיפוש פנימי ולחיפוש חיצוני? בסיפורי מעשיות ובליקוטי מוהר"ן יש אינספור רעיונות, פשוט למצוא את הנקודה הקרבה ללבך בעת ולזרום עם הנחל הנובע.
ש:תודה רבה אדוני , תבלה יפה במסיבה.
ת: תודה גם לך, מסיבות מתחילות ומסיבות נגמרות, חובתנו לא להפסיק לעבוד ולהיות בשמחה תמיד. שלום שלום.

זה סוף הראיון ולמרות שהוא מפוברק, אני סבור מאוד מציאותי. תורת רבינו הקדוש, היא נעלה מכל התורות האחרות , היא גם העמוקה ביותר וגם המורכבת ביותר. היא הגשר האמיתי היחיד שאני מכיר בין חוכמת המזרח ודתות המערב. אנו קיבלנו אותה, חיה ומפעפעת מידיהם המתות של הרב שפירא והרב בנדר ומחובתינו להעביר אותה הלאה.
זו צריכה להיות משאת הנפש של כל האנשים הטובים והמוכשרים שבדורינו. להפיץ את תורת ברסלב בכל המישורים. להפיץ אותה בספרות , בציור , בקולנוע , באופנה, באדריכלות , בטלביזיה. אסור לנו להשאיר אותה לגווע בסימטאות המחניקות של מאה שערים, אסור לנו להפקיר את תורת רבינו בידי עסקנים רפי שכל וחלולי חיוכים, שכל עיניינם בחיים זה להתחנף לרבני הבד"ץ ולהסתיר את העובדה שלא נולדו בבתים חרדיים.

רבינו מצווה עלינו להפיץ אותו, לקצווי הארץ ולקצווי היקום , כל אחד בכליו וכל אחד ואת על פי דרכו. מי יתן שתורת רבינו תפרה ותרבה ותמלא את הארץ ותגאל את העולם.

יאללה , גם אני צריך לצאת לדרך.
נתראה באומן, מתישהו.
אוהב אתכם בכל מובן,
שנה טובה.