מסך שחור


היי ערב טוב.
הכל בסדר? המון עניינים.
הזמינו אותי לחתונה אצל הרב בלוי? איזה קטע? אתם יודעים מי זה בלוי? המשפחה שהקימה את נטורי קרתא. היה עמרם בלוי, אחר כך אורי בלוי וכך הם פרו ורבו ואפילו הזמינו את הח"מ לחתונה.
מה אני אלבש? אולי אחד מאלו שמנסים כל הזמן לחקות את החסידים האשכנזים של מאה שערים, יואיל וישאיל לי קאפוטה?
הי ! שומעים אותי שם ב"חוט של חסד"? יש מצב לשטרימל לכמה שעות? אני אחזיר אותו משומש במצב טוב.
רגע!
איזה מפגר אני. הרי את "שובו בנים" סוגרים, סוף כל סוף, את הבניין עצמו הולכים למכור. אתם יודעים מה זה אומר? השוק יוצף בשטרימלים משומשים. לא שאני מתכוון לקנות, חלילה.
יש לי בבית מספיק מקומות מחבוא לג'וקים.
גועל נפש הבלוג הזה, אמנם עמדנו בהתחיבותינו להמנע מהוצאת דיבה בספירת העומר, אבל הנה הסתיו חלף לו והגפנים סמדר , מלאו קוץ ודרדר.
אנחנו סתם לועגים כאן לאנשים מסכנים, על זה שרע להם בחים והם רוצים להיות מישהו אחר. למה, לי זה לא קרה פעם שרציתי להיות מישהו אחר? טוב, האמת שאני לא בטוח. דרך המחשבה הזו, יותר מדי זרה לי.
אפרופו נטורי קרתא, הגיע אלי בחור ונתן לי חוברת זיבלית לגמרי על "גזרת הגיוס" וביקש ממני להעלות אותה לבלוג. לא היה לי לב להגיד לו שכאן אנחנו מתעסקים בחוברות מסוג שונה… אז הנה, אני אכניס כאן איזה עמוד מהחוברת הדבילית הזאת ואז אני אוכל להגיד לו שהבאתי את המידע לידיעת הציבור הרחב.עמלקמיצינו, נראה לי.
השבוע קרה לי דבר מדהים. הסעתי את אחד מצדיקי הדור מירושלים לבני ברק. במהלך הנסיעה, החלטתי לעשות מעשה חריג ולנסוע דרך רמת גן.

ברמת גן, יש הרבה דברים טובים. היא אחת הערים היותר מוצלחות לגור בהם, למרות שהיא מכוערת יותר מכל ההיפופוטמים בספארי שלה. אמרתי לעצמי, שלמרות כל יתרונותיה, מאוד יועיל לה שאני אעביר דרכה צדיק גדול באמת וזאת מכל מיני סיבות קבליות של רשימו וכן הלאה. במאמר מוסגר, אני אזכיר , שבזמן האחרון אני פולט כאן קבלה ברמות שהן מעל ומעבר למה שיודעים ראשי ישיבות הסדר מצויים. לא שאני מעמיד פנים שאני חכם יותר מהם, אני רחוק מזה, אבל אני פשוט מסתובב בחברה שמשתמשת כל הזמן בסלנג, או יותר נכון לומר, שאני נשוי לחברה כזו.

אז אני קודם כל מתנצל ואחר כך, אני מבטיח לתת כאן איזה פוסט הבהרה, או אולי אפילו איזה מונחון לביטויים קבליים נפוצים.
אז התכוונתי לקחת את הצדיק, דרך אלוף שדה, לרחוב הירדן ומשם, בן אליעזר הופך לחזון איש ומכניס אותנו למרכז בני ברק.
זו נשמעה תוכנית מצויינת, אלא שאיך שעליתי על המחלף, נזכרתי שבדיוק בכניסה לרמת גן ממחלף אלוף שדה, מוצבת טלביזיה ענקית שלא תנום ולא תישן.
כמובן שכולנו יודעים שטלביזיה זה מצויין. צריך טלביזיה, טלביזיה זה חשוב.
אולי לא לילדים קטנים, אבל בעיקרון, אין עם זה בעיה.
מצד שני, אני נוסע עם רב ממאה שערים, הוא יראה טלביזיה כזו ענקית, הוא יכול להבהל.
ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז אמרתי "השגחה פרטית" והמשכתי לנסוע.
אנחנו מתקרבים לצומת והנה אני רואה שהטלביזיה כבויה, מסך שחור.
אף פעם זה לא קרה ואני נוסע משם כבר שנים, אבל הנה, בעצמכם תראו.
track
לא ייאמן , הא?
מהמקרה הזה סוף סוף הבנתי מה הכוונה בלהיות מקושר לצדיק.
לא מספיק להציג. התודעה שלך צריכה להיות שם. אם אתה באמת חושב על הצדיק, על הרצון של הצדיק, על הדרך בה הצדיק רוצה להנהיג את העולם, דברים קורים.
זה לא הוקוס פוקוס, זה המבנה האמיתי של העולם. אלו חוקי הטבע הנסתרים.
טוב , רוצים לדעת איך היה בחתונה?

התבלבלתי, זה ההרצאה של הרב ברנר על דוד המלך.
הנה החתונה:

הנה הרב אורי בלוי
2013-05-30 21.44.05
אני יודע שאני צריך לדבר על הפתחים בחושך, אבל יאללה, פעם הבאה בעז"ה.

הדובדבן החשמלי


כבר אני אגיע לנושא אומן.
היתי אצל חמותי שתחיה וראיתי אצלה את הספר הבא:מאוד התלהבתי, כי אני מאוד אוהב ספרי טיולים, ואומן היא פחות או יותר, המקום היחיד אליו אני מטייל בשנים האחרונות.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי ובלב הולם ומה אני רואה?

מה תעשה אישה, שבעלה לא מסכים שתיסע לאומן?

שתתגרש, כאילו דא.
לא שאנחנו תומכים בגירושין חס וחלילה, אבל לא ציפינו למצוא את ורדה רזדיאל-ז'קונט בתוך ספר למטייל. אנחנו אוהבים את ורדה, כמובן, אבל כל דבר במקומו. בקיצור, הספר חרא, הוא לגמרי לא מבצע את תפקידו ואני בעזרת השם, בלי נדר, ינסה לעשות את מה שהוא ניסה לעשות, כלומר, לכתוב איזה קטע לונלי פלאנט כזה על אומן, לקראת אמצע הקיץ, כשהקבוצות הגדולות של הנשים ממריאות.
בעזרת השם, יש הרבה נושאים לכסות, החנות של החמודה, החנות של האנטישמית, פורשט, השוק,איפה הכספומטים ואיפה משיגים אטמי אוזנים. השם יזכנו.
טוב,יאללה.
אומר רבינו בשיחות הר"ן אות כ"ו:

אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו

ועל המשפט הזה שואלים החסידים שאלה גדולה. הרי כתוב בתהילים "וחטאתי לנגדי תמיד." אז אם כך, אדם לא אמור לשכוח את החטאים שלו.
התשובה היא, שבאמת השכחה היא דבר גדול, אבל בכל זאת , אדם אמור לזכור קצת חטאים, כדי לא להגיע לידי גאוה.
אצלי זאת באמת בעיה, כי לאחרונה קיבלתי מחמאה מאוד גדולה והיא באמת יכלה להכניס אותי לתחושת גדלות ולדרדר אותי מבחינה רוחנית.
תשמעו מה היה.
אתם זוכרים שפעם תקפתי כאן את "אדרבה"?
אחרי הסיפור הזה הם שלחו אלי שליחים, שסיפרו לי עד כמה הם אוהבים אותי וכמה שאני נפלא וביקשו שאני אכתוב בשבילם משהו.
הם ביקשו, ואני כתבתי .
אני לא שוה הרבה, אני מודה, אבל האנשים ידעו מה הם מבקשים וממי, הם קוראים אותי מדי פעם.
הקיצר, עובר גיליון, עוברים גיליוניים וכלום, לא מתפרסם.
לא נעלבתי. בכנות, אין לי ממה.
אבל התפלאתי. הם באו אלי ואמרו שזה יהיה מדהים אם אני אכתוב להם. היה לי את הרושם שהם באמת רוצים את זה.

לקח לי זמן להבין מה קרה כאן ואז תפסתי איזו מחמאה קיבלתי.
הם פשוט חשבו שאני כמוהם, אוקיי? הרי מה הם עושים שם ב"אדרבה"? לוקחים סרט מפגר, עלוב, חסר צורה, חסר תסריט שכולו פוזה נבובה ומשמימה ואומרים שזה סרט מרתק ומהפכני, או שהם לוקחים איזה מטומטם שמחנטרש על הפסנתר כל מיני קישקושים, שאף אחד לא טורח לשמוע וכותבים עליו שהוא יוצר מיוחד ושכולם מחכים לאלבום הראשון שלו.
זה מדהים מה שהם עושים, זו כף זכות. אני לא מבין בזה, אבל זה עיקרון מאוד חשוב בברסלב, לקחת שתן של חזירים, לרחרח אותו ולהגיד "אחחח שאטו דה קומפנסן בארטיולט בציר 1968, עם ניחוח אקליפטוס אנטרקטי ושמץ של פריחת הדובדבן החשמלי."
זו יכולת נערצת ו"אדרבה" עושים את זה כל הזמן. הם לוקחים זבל, עליבות ומיאוס ואומרים "כי תועפות הרים לו".
הטעות שלהם היתה, שהם חשבו שגם אני כזה. כלומר, הם חשבו שאם הם יגידו לי לכתוב והם לא יפרסמו, אני גם כן אחשוב שזה מופלא שפירסמו מאמר שלי ב"אדרבה" וזכיתי לתהילת נצח, או לפחות למיצוי הפוטנציאל הפובליצסטי שלי.
גם אני הייתי שמח מאוד אם היתי ככה, קוראים אהובים, אבל חוששתני שאני רחוק מאוד מהמדרגה הרוחנית הזו.
יש כזה פסוק בספר משלי "צדיק אוכל לשובע נפשו, בטן רשעים תחסר". זה פסוק מדהים, הוא אומר שני דברים. קודם כל הצדיק מכון לנפש ואילו הרשע לא מכוון לשום דבר. הרשע מכוון על ידי הבטן שלו וכל מה שיש לו בבטן זה חיסרון. אז הרשע תמיד במצוקה, כי הוא נושא איתו את החיסרון בבטן ואילו לצדיק תמיד יש יותר ממה שהוא צריך, הרי נפש, לא ממש צריכה את האוכל הזה.
מכאן אנחנו למדים שההתנהגות של אנשי "אדרבה", מעידה עליהם שהם צדיקים, כי הם בוודאי שלא זקוקים למאמרים גרפומאנים, מוטעים ומתישים, ובכל זאת הם שמחים בהם ומפרסמים אותם וגאים בצורה שהעיתון שלהם נראה.
זו גדולה אמיתית, זו טרנספורמציה, אבל אני ממש רחוק מזה.
נגיד, החודש החולף היה החודש המצליח ביותר מבחינת צפיות ב"מחויב המציאות". אלפים גלשו הנה, קיבלנו תגובות, קיבלנו מחמאות ואנחנו עדין מקבלים.
האם זה הופך אותי למרוצה? לא. זה כבר היה ועכשיו הרעב פה. הרעב תמיד פה.
מצד שני, יש מי שן פרסם אותי ואני חורג כאן ממנהגי.
בדרך כלל, אני לא מדבר על דברים שאני עושה מחוץ לבלוג. הסביבה הסטרילית, הסולפסיסטית חשובה לי ובטח חשובה גם לכם, הקוראים. מצד שני, ירקתי דם, עד שהצלחתי להעביר סיפור קצר שלי, את הצנזורה באתר היצירות החרד"לי "ביכורים".
כמה שעשו לי את המוות.
הנה זה.
"
מאוד היה לי חשוב לפרסם אותו ואני מזמין אתכם לקרוא, מקוה שתהנו.
דבר אחרון לפני השינה, הייתי באומן, כמו שכתבתי וזה סידר לי כמה דברים. לא מספיק, אבל לרשעים אף פעם לא מספיק.
שמתי לב למשהו מענין.
בערב הראשון שהגעתי, אחרי המקווה ו"תיקון הכללי" וכן הלאה, למדתי עם כמה חברה את תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, שהיא מדברת הרבה על שבועות והיה שם קטע שאנשים לא השלימו איתו.
אני מדבר על זה:

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

אני הסברתי להם את הפשט הכי בסיסי של התורה הזו, שאומר שאסור להתערב במעשים של אנשים אחרים, בדעות שלהם, בהבנות שלהם וכן הלאה, כי רבינו אומר, שאתה לא יודע מה הם צריכים. אין כאן במה לשחק. ברור שאפשר להפיץ כל הזמן, אתה יכול לכתוב ספרים או למכור אותם, או לכתוב תסריט או גראפיטי, אבל אז אתה הרי לא יודע למי יגיע המסר. זו השגחה פרטית וכך צריך לנהוג.
מה שאסור לעשות, זה לבוא לאדם ספציפי ולנסות לעצב אותו, כמו לדוגמא, להגיד לו שהוא צריך להתחיל לשמור שבת, או להפסיק לפנטז על קייט אפטון.kate
ההתערבות הזו היא אסורה ופסולה ורבינו עומד נגדה בכל דבריו ובכל תורותיו, לא רק כאן. גם ב"תקעו תוכחה" ובעוד מקומות.
הענין הוא שאנשים לא מסכימים לקבל את זה.
לא מקובל עליהם העיקרון שחים של אנשים אחרים, הם לא עניינם. זה מוזר באמת, כי זה מה שרבינו אומר.
בשם אלוהים, האנשים האלו בעלי תשובה, נכון?
רובם לפחות.
אמרו להם לאכול בד"ץ, שזה שטויות, והם הסכימו.
אמרו להם ללכת עם שטריימלים וקאפוטות, שזה גם מיותר לגמרי והם מסכימים.
אמרו להם להתפלל בנץ שזה לא הלכה ולא שום דבר והם קמים ומתפללים בנץ.
אמרו להם להקפיד על שמירת עיניים שזה שולי וזניח ולא הלכה ומקור לטעויות ולשטויות אינסופיות, אז הם מקפידים.
אבל דווקא כאן, שכל מה שהם צריכים זה לסתום את הג'ורה שלהם, הם לא מצליחים.
איך זה יכול להיות?
התשובה גם כן נמצאת בתורה נ"ו.
הרי קיים הצדיק והצדיק שולט על כל הנשמות בחשאי.
אבל מה קורה בגלוי? בגלוי יש אנשים אחרים, יש מנהיגים אחרים, יש מורי דרך אחרים וההתערבות שלהם פוגעת באדם.
זה לא נכון שהיא פוגעת בצדיק. אין להם גישה אליו, אבל הם פוגעים באנשים, מעוותים להם את הנפש ואלו בדיוק בעלי התשובה שלא מצליחים לקבל את הרעיון. כי הם עוותו והעיות נמצא בתוכם ונודד איתם, כמו שהרשע בספר משלי, נושא עימו את החיסרון לכל מקום.

אותם מחזירים בתשובה, למעשה יצרו מין קריש בתוך הנשמה של האנשים האלו, הם כאילו מקושרים לצדיק, אבל לא באמת יכולים להתחבר אליו נפשית ואינטלקטואלית בגלל שאין להם באמת את התודעה המתאימה.

לא יודע. ככה זה נראה לי, אבל כבר אמרתי, במדרגות אני ממש למטה , ובכל זאת, האנשים האלו היו באומן ובעולם שלנו, אין יאוש.

לילה טוב

 

פיצוץ בקיבוץ


אז איך היה באומן?
סתם, צוחקים איתכם.
הרבה פעמים אנחנו רוקדים בשדה התעופה של קייב. הפעם בחרתי דווקא לנסות לצלם את הקהל שצפה בנו.

מה אני אגיד לכם? הפעם הביקור אצל רבינו הקדוש היה נגוע בחברתיות יתר. במקרה שלי, עודף סוציאליות מתבטא בכך שכמעט בכל יום אני מדבר עם מישהו יותר מחמש דקות. זה מושחת, אני יודע וןאני גם אומר לעצמי כל הזמן. הרי לא נסעתי שלושת אלפים קילומטר רק כדי להסתחבק, נכון?
טוב, קצת רצינות אפשר?
יצא לי לדבר הרבה עם יובל דיין.
הוא סיפר לי שלאחרונה הוא מתעסק הרבה עם מיזרוחניקים ויש לו טענות אליהם וגם להם יש טענות אליו.
הוא היה מציע, שהמזרוחניקים ישקיעו משאבים בברסלב, כי להחזיר בתשובה הם לא מצליחים ויש להם בעיה עם הנוער שלהם שמתחלן והולך וברסלב מחזירה בתשובה וגם מסתדרת עם הנוער ורק כסף אין לה בכלל.
אז מה שהוא טוען, אם הבנתי אותו נכון, זה שכולם יכולים להרוויח.
היום אנשים חוזרים בתשובה דרך ברסלב, אבל אין שום מערכת שתטפל בהם ותקלוט אותם. הרבה פעמים הסיפורים האלו נגמרים רע, עם כל מיני סכסוכים משפחתיים וחובות וגירושים ובתים הרוסים וכן הלאה.
אילו היה ניתן לקחת כסף מיזרוחניקי ולהשקיע אותו בבעלי התשובה הברסלבים, מצבם היה משתפר מאוד וייתכן שגם מספרם היה עולה.
עד כאן אני מספר את מה שיובל אמר. פחות או יותר.
אין ספק שהקצאת משאבים כזו מאוד תיטיב עם ברסלב, השאלה היא מה המיזרוחניקים ירוויחו כאן.
לדעתי, הם לא ירוויחו כלום.
חסר להם מה לעשות עם הכסף? דיברתי שלשום עם הרב ברנר והוא מאוד התפלא לשמוע שיש מכוניות שעולות מיליון שקל. בחברת מצוקה שרדנית, באמת אין כאן הגיון, אבל בעולם בו הביזבוז והרהבתנות הם ערך, יש מכוניות שעולות אפילו יותר.
ראיתם את "היפה והחנון"? זה העולם שאנחנו חיים בו, זה יותר מוצלח מבני ברק, אבל זה מאתגר.
בכל אופן, זו הייתה המסקנה שלי, סבסוד של ברסלב לא יועיל למזרוחניקים.
רגע, אני יודע מה אתם שואלים, מה לגבי הנוער המיזרוחניקי המתפקר?
טוב, תסלחו לי.
בואו ניקח זוג מיזרוחניקי לדוגמא.
האבא מפקח בתי ספר, האמא עובדת בבנק כבר עשרים שנה.
שניהם נושקים לחמישים ויש להם שתי בנות נשואות ובן זקונים, בן עשרים וכלום, שלא ממש סגור על עצמו.
אה, והם לא גרים בגבעת שמואל, אלא בפתח תקווה.
יום אחד נפתחת הדלת של הבית ונכנס הבן הצעיר והוא נראה ככה:
נוער ברסלב
אתם יודעים מה הם יגידו?

חבל שהוא לא חילוני.
אני מכיר את זה מניסיון. כשאבא שלי לוקח את יוקו לבית הכנסת, האנשים אומרים לו "ההורים שלך מתהפכים בקבר". למה? כי יוקו לא דומה לשום דבר מזרוחניקי, יש לו פיאות ארוכות תספורת קצרה וכיפה שחורה. הוא למעשה נראה כמו ילדים בשבטים החסידיים של ירושלים החרדית, ילדים שחוץ מהמראה, אין לו איתם שום דבר משותף.
מה אני יכול לעשות? ככה הילד רוצה להראות.
מה שרציתי להגיד זה שבשביל האנשים האלו, ברסלב היא בעיה, לא פיתרון, אם כי אני בספק אם הם יגידו את זה ליובל דיין, אי פעם.

אני אחזור לזה תיכף.
בשבת בבוקר, התפללתי בציון הקדוש, יחד עם האשכנזים. שום דבר דרמטי.
הארוחות שלי בשבת, הוזמנו מראש מהארץ. הדיל היה שאני מקבל שלוש ארוחות מלאות עבור מאתיים שישים שקל בערך. זה דיל מצויין בהתחשב בעובדה, שמדובר בארוחות כבדות ומלאות של ארבע מנות עם שתיה חופשית ויין משובח ומלצריות בלונדיניות חביבות, בלי אף גרם של שומן מיותר. סיימנו את התפילה בערך בעשר ורבע ואז פגשתי חבר טוב ממאה שערים, בחור ממשפחה רבנית ותיקה ומכובדת, נכדו של אחד מראשי נטורי קרתא ובקיצור, בחור חמוד שמייצג נאמנה את אופייה ומהותה של החרדיות הקיצונית ההיסטורית.
"תשמע," הוא אמר לי בלי הרבה הקדמות "חבר שלי עשה מבצע והביא הנה חמישה סירים של קוגל ירושלמי ואיחסן אותם אצלי בדירה. אנחנו הולכים לעשות קידוש בבית המדרש שמאחורי הציון. ראה את עצמך מוזמן."
כשאני באומן כל הזמן מזמינים אותי למאירועים, אין לי מושג למה, כי בארץ זה כמעט ולא קורה. אני לא תמיד נענה בחיוב להזמנות, אבל הפעם חשבתי שהקוגל הוא סיבה טובה להתייצב.
אתם צריכים להבין, שקוגל ירושלמי לגמרי לא דומה לקוגלים האלו שקונים בתבניות בחנויות של אוכל מוכן.
הוא למעשה גוש שומני מפולפל, שיכול בקלות למלא צלחת והוא מחליק בגרון במהירות הבזק. למעשה, היו צריכים מזמן להכניס אותו לפקודת הסמים המסוכנים, כיוון שהוא בריא כמו הירואין וממכר הרבה יותר. אז הלכתי לשם ונתקלתי בערימות מבהילות של קוגל מהביל. מה אני אגיד לכם? כשאוכלים אותו בתוספת מלפפון חמוץ, הוא ממש פיצוץ בקיבוץ. אל תנסו בעצמכם, כי זה נגמר רע.
אחרי שאכלתי ארבע מנות של קיגל רוטט, ניזכרתי שבעוד רבע שעה, אני צריך להגיע לארוחת הצהריים הרישמית שלי, מה שגרם לי להתקף של רגשות אשמה, בזמן שזללתי את המנה החמישית.
ברור שכשהגעתי לארוחה, התחשק לפתוח לי במנת אנטי חומר, ואפילו נזכרתי ברומאים שהיו אוכלים ומקיאים ואז אוכלים שוב.
כנראה שככה מתנהל העולם.
אתה מקבל דיל טוב, מכסה את כל האפשרויות, מקדם את עצמך באופן הגיוני ואז בום, נופל עליך איזה מין קוגל כזה, שמשנה את כל התוכניות וטרף את הקלפים.
אחחח, אבל איזה קוגל זה היה, רבותיי.
היה שווה לטוס בשבילו שלושת אלפים קילומטר.

אחרי שיובל סיפר לי אל הטענות שיש לו אל המזרוחניקים, שאלתי אותו באיזה טענות הם באו אליו.
אז הוא אמר בנימת עלבון שהם האשימו את ברסלב שהיא עיסוק ב"פרטות" ולא ב"כללות".
בטח שאף אחד מכם לא יודע במה מדובר וטוב שכך, כיוון שזה בולשיט מרכזניקי מצוץ מהאצבע, שגם בשנות השמונים היה כאלם פאדי.
אני לא רוצה להכנס לזה בכלל, כי זה באמת זיבול חסר משמעות. אם מישהו היום מדבר על "כללות" ו"פרטות" , יהיה לו מזל אם הוא יגמור אצל גינזבורג.

מה שכן, אני לא מייצג את המיזרוחניקים, אבל בכל זאת יש לי טענות למחזירים בתשובה של ברסלב, כשהם לוטשים עיניים אל המשאבים והמוסדות של הציונות הדתית.
תראו, הם כל הזמן תוקפים את המדינה, אבל אין להם שום בעיה לדחוף את היד לכיס שלה.
הם מטיפים להדרת נשים חשוכה ואכזרית, שיכולה למנוע מנשים השכלה וקריירה ומצד שני, אין להם בעיה להופיע בפני נשים משכילות ואמידות ולבקש תמיכה ותרומות.
הם מתלבשים בסגנון החרדי הירושלמי העתיק, כדי לסמל את האיבה שלהם לתרבות המערבית ולקידמה, שהן למעשה האחראיות לרווחה הכלכלית , שהם מייחלים אליה.

בקיצור, עם כל הכבוד ליובל דיין וליתר הברסלבים המעוצבים, אני נגד שיתנו להם כסף אמיתי, כסף ציבורי שקשור למוסדות של הציונות הדתית.
זה לא הגון, זה לא נכון וזה לא מגיע להם.
לא מגיע, כל זמן שהם לא מוותרים על התלבושת הליצנית ועל חוקי הצניעות המאוסים ועל האיבה הארסית לציונות ולמדינה.
גם אם הם מצליחים להרגיע נערים מטורללים, זה לא אומר שהם לא צריכים לכבד את מי שמסוגלים להקים יישובים ובתי ספר תיכון ובתי כנסת.
גם זה חשוב, קוקוריקו.

חוכמת הפצעונים


כולנו עתידים למות מוות מתועב.

זו המסקנה שהגעתי אליה במהלך מחלתי המתמשכת. במוקדם או במאוחר נמות, מלאים בחומרים כימיים מאוסים, תרופות הרגעה ומדללי דם ומייצבי לב ומנקי מעיים ומשככי כאבים וביותראפיה והשד יודע מה. נמות מחרחרים ומחוררים מצינורות, אינפוזיות וזריקות. נהפוך לפסולת אופיינית של מערכת הבריאות.

כן, אני יודע שהמשיח בדרך, גם סבא שלי שמע את זה והוא מת מוות מתועב.

לכן התקנאתי ברקטות, אותן אלו ששוגרו מעזה ושכנותיה היום. איזו מיתה מפוארת שהייתה להן מעל מגדלי תל אביב. כל המכשירים כוונו עליהם, כל הלווינים והמשדרים חיפשו אותן ואז שוגרה אליהם טיל אדירים מהמשגר המונומנטאלי והבדיוני של "כיפת ברזל" ואז עלו בסערה השמיימה כמו אליהו הנביא זכור לטוב.

אני לא מדבר על זה כדי לייאש מישהו, חלילה.

היאוש ממני והלאה. אני סתם עייף. אין לי שום עניין במוות מפואר או במוות סתם, כמו שאמר לאו טצו בזמנו "מי שדעתו נתונה לחיים, אינו שם לב אל המוות."

כן, לחיים דעתי נתונה, לחיים על תפארתם ועל שגרתם המתישה והמטמטמת. הא בהא תליא, אלו ואלו חיים.

בפוסטים הקודמים הגענו למסקנה שלא ניתן ללמוד ולהסביר את הספר "סיפורי מעשיות", כיוון שמדובר ברמת מורכבות תפיסתית שחורגת מהיכולת האנושית. כאן היינו יכולים כמובן לעצור ולהפסיק לדבר על סיפורי מעשיות, אלא שעצירה שלנו אין משמעותה שהכל יעצרו, ואם הכל ידברו ומין הסתם ידברו שטויות, יצא שכר שתיקתנו בהפסדה.

אז איך ניתן באמת להתייחס לתופעה כל כך מורכבת ומסתורית כמו "סיפורי מעשיות".
בשיטת ביווס ובאטהד, שאני קורא לה "חוכמת הפיצעונים."
ישנו גיל כזה, אצל כל בנאדם, שהוא פשוט גיל מתועב. כל הגוף משתנה וכל מיני הורמונים משתוללים אצלו והוא הופך להיות מוזר ולא ברור ובדרך כלל גם הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו.
זה גיל ההתבגרות, הוא יכול להיות קשה מאוד ומי שעובר אותו בסבבה, הוא בדרך כלל חלאה.
האדם הנאור, סובל מאוד בגיל הזה, כי הגוף שלו בוגד בו, המערכת מתעללת בו והוא תלוי במבוגרים שלא מסוגלים לתקשר איתו. זה שלב כזה, כמו להיות במחזור חמש שנים. זה לא שמישהו נגדך, אתה פשוט משיל את העור ועם אתה לא נחש, זה יכול ממש לכאוב.

אז להרבה אנשים טובים, שמגיעים לגיל ההתבגרות, הם מבינים שהם לא להלחם איתו ראש בראש, אז הם יורדים למחתרת. הם נהיים קצת מניאקים. לא ממש מנוולים, אלא הם נהיים קצת שקרנים,קצת מציצנים, שומעים מוזיקה ניאו נאצית, עושים קעקועים. דברים קטנים שלא מביאים לשום דבר, רק עוזרים לשמור על השפיות, להחזיק את הראש מעל המים. ככה נראה לי שצריך להתמודד עם סיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב.
אנחנו לא ננצח אותם, הם מעל לכוחותינו. בזה יש צורך להודות.
מה שאפשר לעשות זה לנוע מהר, לחתוך חתיכה ואז לחזור ולהתחבא. חכמת הפצעונים .
היום אני אנסה לעשות את הדקירה הזאת למעשיה קלאסית, "מעשה מחכם ותם".
האגדה הזו היא נדושה כמעט כמו "בת המלך",  ומתעסקים איתה הרבה היום.
מה מספרים שם בדרך כלל?
אני אקצר ברשותכם, היה אחד ננח באורות, כל הזמן עם חיוך רחב מרוח על הפנים. כולם שהוא אהבל ושום דבר לא יצא ממנו, אבל בסוף, מרוב חיוכים וננחיות, המלך החליט שהוא אחלה גבר והפך אותו לראש הממשלה. לאהבל הזה היה חבר אחד, שהוא היה בדיוק ההפך. הוא היה נורא אינטלגנטי, כל הזמן תפס תחת על כולם, התפלסף, התפלצן וכל הזמן ירד על החבר שלו הננח שהיה בשמחה תמיד.
יום אחד המלך קרא לחוכמולוג הזה והוא במקום לבוא למלך, התחיל לחפש הוכחות שהמלך בכלל לא קיים. בסוף תפסו אותו לאיזה בור וזה סוף הסיפור.
לכן ילדים, תזכרו שעדיף להיות ננח שרוקד עם חיוך של אימבציל, מאשר חכם ומתוחכם והכי חשוב לא לפקפק בסמכויות.
אוקיי, כשמספרים את זה ככה, זה לא נשמע מי יודע מה מוצלח. למעשה, זה נשמע סיפור ממש אידיוטי, לכן במקום לנסות לבנות ממנו קונספציה, נלך אחורה.
נתלוש מהסיפור משהו ונראה מה אנחנו לומדים.

אז מה מאפיין את התם בסיפור?
בואו נראה איך רבינו מתאר את התם:

וְהָיָה אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי לֶאֱכֹל! וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם וְאָכַל. אַחַר-כָּךְ הָיָה אוֹמֵר: תֵּן לִי הָרֹטֶב עִם קִטְנִית! וְהָיְתָה חוֹתֶכֶת לוֹ עוֹד חֲתִיכַת לֶחֶם וְאָכַל. וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: כַּמָּה יָפֶה וְטוֹב מְאֹד הָרֹטֶב הַזֶּה! וְכֵן הָיָה מְצַוֶּה לִתֵּן לוֹ הַבָּשָׂר וּשְׁאָר מַאֲכָלִים טוֹבִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וּבְעַד כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְהוּא הָיָה מִתְעַנֵּג מְאֹד מִזֶּה וְשִׁבַּח מְאֹד אֶת אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל, כַּמָּה הוּא מְתֻקָּן וְטוֹב, כְּאִלּוּ הָיָה אוֹכֵל אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל מַמָּשׁ, וּבֶאֱמֶת הָיָה מַרְגִּישׁ בַּאֲכִילָתוֹ הַלֶּחֶם טַעַם כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל שֶׁהָיָה רוֹצֶה מֵחֲמַת תְּמִימוּתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה.

קשה להבין את הדמות המצטיירת מהקטע.
נראה שבעיקר מדובר באדם שעושה הצגות ומרמה את עצמו.
בסדר שהוא שמח. בסדר שהוא אוהב לאכול לכם. זה גם בסדר שפעולת האכילה, גורמת לו כזה עונג.
אבל בשביל מה כל ההצגות? בשביל מה לצעוק כל הזמן "איזה כיף לי", בשביל מה לטעון שהלחם הוא תבשיל כזה או אחר? אין ספק שאדם כזה הוא מעוער. אין פלא שבני עירו לועגים לו, כיוון שהוא מחפש את הלעג בכל המניירות שלו.

עכשיו , מה לגבי החכם?
איך מתאר אותו הסיפור?
אני יודע שבהתחלה הוא למד להיות צורף ומלטש ורופא ונהיה עשיר גדול, אבל מה קורה הלאה?

עָנָה הֶחָכָם וְאָמַר עוֹד: בּוֹא וְנִסַּע וְנֵלֵךְ בָּעוֹלָם, וְאַרְאֶךָּ עוֹד אֵיךְ כָֹּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטָעוּתִים גְּדוֹלִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים וְנוֹסְעִים בָּעוֹלָם, וּבְכָֹל מָקוֹם שֶׁבָּאוּ, מָצְאוּ אֶת הָעוֹלָם בְּטָעוּת וּדְבַר הַמֶּלֶךְ הַנַּ”ל נַעֲשָׂה אֶצְלָם לְמָשָׁל, וּבְכָֹל מָקוֹם שֶׁמָּצְאוּ הָעוֹלָם בְּטָעוּת, לָקְחוּ אֶת הַמֶּלֶךְ לְמָשָׁל: כְּמוֹ שֶׁזֶּה אֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה וְהָיוּ הוֹלְכִים וְנוֹסְעִים עַד שֶׁכָּלָה מַה שֶּׁבְּיָדָם, וְהִתְחִילוּ לִמְכֹּר סוּס אֶחָד וְאַחַר-כָּךְ הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁמָּכְרוּ כֻּלָּם, עַד שֶׁהֻכְרְחוּ לֵילֵךְ רַגְלִי, וְתָמִיד הָיוּ חוֹקְרִים הָעוֹלָם, וּמָצְאוּ שֶׁהָעוֹלָם בְּטָעוּת וְנַעֲשׂוּ עֲנִיִּים הוֹלְכֵי רַגְלִי, וְנִסְתַּלֵּק חֲשִׁיבוּתָם, וְלֹא הָיוּ נֶחֱשָׁבִים כְּלָל, כִּי לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם כְּלָל, עַל אֶבְיוֹנִים כְּמוֹתָם.

התיאור הזה כבר מעבר לסתם "תמוה". מדובר כאן על אדם נבון שיוצא למסע הזוי, כדי להוכיח למישהו שהעולם שרוי בטעות לגבי קיומו של המלך.

זו חוכמה? ועוד כתוב שהם המשיכו ללכת עד שלא נשאר להם כלום. ככה נוהגים אנשים חכמים או שככה נוהגים מטורפים ומעורערים?
כשמפוררים אותו, נחשפים צבעיו האמיתיים של הסיפור.
זה אינו שיר הלל לתמימות ולפשטות.
זו אינה ביקורת נוקבת נגד הרציונליזציה והאינטלקט.
זוהי כפירה.
כפירה בשפיותו של האדם, כפירה בתבונתו, פיקפוק בהישגיו.
רבינו מראה מותח כאן ביקורת נוקבת על האידאלים האנושיים.
אותו תם מושלם, מופת להסתפקות במעט, ושמחה בחלקו, מתגלה כמוקיון וכליצן. מנגד, הגאון הקרייריסט מבצע ברציפות סדרה של מעשים מטופשים ומטורפים.
"אל תסמכו על בני אדם" אומר לנו רבינו "אל תלמדו ממישהו רק כי הוא מבריק ומצליחן, או ממי שנחשב לצדיק ובעל מידות מופלאות."
האנשים האלו עושים שטויות, הם מסתבכים ונופלים ומתבלבלים וכל המוניטין שלהם מתגלה כחסר משמעות.
רק על הצדיק אפשר לסמוך.
רק הצדיק באמת טורח ללמוד את האדם ומכיר את הבעיות שלך עוד לפניך.
רק הוא שם כדי לתפוס אותך.
זה המסר של "החכם והתם", כפי שנלמד מחוכמת הפיצעונים.
לא צריך לעשות ממנה דוקטורט, רק לחשוב עליה פעם או פעמיים ולהתפלל שהיא תפעפע אל תוך החיים.
לא לרדוף אחרי קריירות רוחניות, לא לצאת למסעות גדולים בחיפוש אחרי הוכחה ניצחת לאיזה רעיון.
להשאר קרוב לקרקע, להיות עירניים.
הצדיק פה, הכל עובד לטובתינו.
 

טובה במה שהיא עושה


היו כמה סיבות שלאחרונה נעדרתי מהשיעורים בתורת ברסלב במאה שערים.
הייתי חולה ומסכן ועברתי ניתוח והיו גם סיבות אחרות, נניח, חשבתי שיתנכלו לי בגלל המעורבות הצנועה שלי בתיעוד החופה באומן בראש השנה האחרון. אני יודע שזה נשמע מטופש, אבל קיבלתי הרבה איומים וגם אנשים שאני מכיר, סיפרו לי שהטרידו אותם בצורה מאוד נבזית. בקיצור, עשיתי הפסקה ארוכה במהלכה, חזרתי ללמוד שיעורי קבלה אצל איזה רב בגבעתיים,עניין שהתגלה כיעיל מבחינה גיאוגרפית ודי מתסכל מבחינה לימודית.
בתקופה הזו הפך "מחוייב המציאות" לבלוג שעוסק בעיקר בביקורת סרטים. דיברנו על "לופר" ועל "סקוט פילגרים" ועל "למלא את החלל" והפעם חשבתי לדבר על "ספיידרמן המופלא" שזה סרט שמראה לנו, איך ניתן לעשות תיקון למשהו תקין ומצויין.
אז אולי באמת הייתי מצליח לשכנע את עצמי שאני כותב כאן על חסידות ברסלב ותורת ברסלב באמצעות ניתוח התסריט של "אינסטינקט בסיסי", כי כולנו אלופים בלשכנע את עצמנו להאמין בהבלים, שגורמים לנו להרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון, בעוד שאנחנו בסך הכל עושים את מה שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות.
אבל, כמובן, מי שקשור טוב למעלה, לא נופל למטה, כדברי הצדיק מסקווירא, ובזמן שהייתי עסוק ביסוריי המחלה מחד ובצפייה בסרטים מאידך, הגיעה אלי הודעה שמחפשים אותי במאה שערים ולא יודעים לאן נעלמתי. באותם ימים באמת לא יכולתי לנסוע, אבל אחרי שבועיים החלטתי, ששווה לעשות מסירות נפש על העניין הזה וכך מצאתי את עצמי שוב מחפש לשווא חניה ברחוב רייכמן, בואכה בית הכנסת באר שבע.
אחרי שחיכיתי בחוץ חמישים דקות בטמפרטורה ירושלמית קרובה מדי לאפס המוחלט, פתחו את הדלת ועדכנו אותי שהשיעור אולי יתחיל בעוד שעה. זו הייתה הזדמנות פז להוכיח את הטענה שלי, לפיה אי אפשר ללמוד את "ליקוטי מוהר"ן" , כיוון שהוא מעל ומעבר לשכל האנושי.
התחלתי ללמוד שם לבדי וכנראה בזכות האטמוספירה החסידית הכבדה, הצלחתי להבין איזה משפט וחצי.
הנה, מתוך ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד:

אַף שֶׁגַּם מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאֵין הַהִתְגַּלּוּת מִתְלַבֵּשׁ בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בִּבְחִינַת רַגְלִין אֲבָל בְּחִינַת רַגְלִין, מִתְגַּלִּין בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם

מה הכוונה כאן? המדרגות התחתונות של הקדושה מלובשות בעולם הזה, כלומר, מה שאנחנו רואים מסביבנו זו התלבשות של המדרגות התחתונות. המדרגות העליונות של הקדושה, מתגלות אבל אינן מתלבשות. איך זה קורה? כמו רגליים. את הרגליים אפשר לראות, אבל ההתנהגות של הרגליים קשורה בדברים, שמי שרואה רק את הרגליים, לא רואה אותם. הרגליים הולכות לאן שהמוח רוצה, או לאן שהלב מושך, אבל את המוח והלב לא רואים, ובכל זאת הם מתגלים באופן שבו מתנהלות הרגליים. זו הכוונה ב"יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאין ההתגלות מתלבש."
טוב, זה היה קשה, אבל מוצלח.
לאחר מכן, סוף כל סוף התחיל השיעור.
הפעם דנו בתורה עט ביחסים בין הצדיק האמת לבין המשיח, לפי המשפט "מִי שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּאֱמֶת, יֵשׁ בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ יֵשׁ בּוֹ מִדָּה שֶׁל מָשִׁיחַ,".
השאלה שצצה הייתה מיהו למעשה המשיח? האם זה משה רבינו או דוד המלך. שאלה יפה מאוד, כיוון שעל דוד המלך נאמר שהוא המשיח, אבל מכיוון שישנו גם פסוק שאומר "גואל ראשון הוא גואל אחרון" אזי משה רבינו שהוא הגואל הראשון, צריך להיות גם הגואל האחרון.
לפי תורת ברסלב כוחו של משה רבינו נובע מיוסף הצדיק כיוון שכתוב "את עצמות יוסף לקח עימו", מכאן לומדים, כי הכוח, העצמות, של יוסף הם מה שמשה היה צריך כדי להוציטא את ישראל ממצריים.
כאן הסביר הרב את השתלשלות כוח הצדיקים.
משה קיבל את המשיחיות מיוסף הצדיק ואילו דוד המלך, קיבל אותו בתורו ממשה רבינו. זה באמת הסבר יפה, אבל משהו היה עדיין חסר לי כאן. הפרולוג.
מי שהיה ראשון הצדיקים, כך אומרת התורה, היה נח. זה עם התיבה. לכן עם הצדיקות עוברת בירושה, יוסף היה צריך לקבל אותה מנח, כדי שתוכל לעבור למשה רבינו, אבל בכל הסיפור הזה לא נזכר נח ולא נזכרת העובדה שהוא הנחיל את מידת הצדיקות לעולם.
כדי לפתור את המיסתורין הזה נזקקתי למדרש תנחומא בפרשת בשלח שכך אומר:

עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס. בא משה ועמד על נילוס. נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח ואומר, יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, והשכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, הרי אנו נקיים משבועתך. מיד צף ועלה ארונו של יוסף.

יפה,
עכשיו הכל ברור. המצרים המרושעים, ידעו שיוסף קיבל את הצדיקות מנח וכמובן שלא רצו שהצדיקות תתגלה בעולם לכן הם נקטו בטכסיס הבא. הם ידעו שכוחו של נח התבטא בזה שהוא בנה תיבה וצף על המים, לכן הם עשו ליוסף את ההפך, את הארון הם השקיעו במצולות הנילוס וידעו שככה המציאות שלו תסתור את המהות של נוח שלא שקע אלא צף.
הסיבה שהם עשו את זה מוזכרת בזוהר הקדוש בפרשת שמות, שם נכתב שהמצרים לא הגיעו לשלטון בעולם, אלא כשבני יעקב גלו למצריים ובהאמצעות התחבולה הזו, הם מנעו מבני ישראל להתחבר לכוחו של יוסף התצדיק, מה שהותיר אותם במצריים. מה עשה משה רבינו? הוא ידע להתחבר מחדש אל כוחו של הצדיק ולכן הוא בעצמו שט בתיבה על הנילוס. ברגע שהוא שט, הוא התחבר לכוחו של הצדיק ויכול היה לשחרר גם את יוסף.

נכון שמשה צף כשהיה צעיר מאוד, בן שלושה חודשים או משהו כזה, אבל לא נהיה קטנוניים. אימו של משה מסרה את נפשה למען ילדי ישראל, מכאן צמח לבנה הכוח להתחבר עם צדיק עוד בינקותו.

אז אם כך הבנו את שרשרת הצדיקות, נוח הוחלף על ידי יוסף, יוסף על ידי משה רבינו ומשה רבינו על ידי דוד המלך. בכל אחד מהם ישנה התגלות משיח.
עכשיו הכל מסתדר, מה שמחזיר אותנו לספידרמן המופלא, שבו אנו מתייצבים מול שאלה דומה ולמעשה קשה יותר, בשלמה שמשה רבינו יכול להחליף את יוסף הצדיק וכן הלאה, אבל מי בכלל יכולה לחשוב אפילו להחליף את קירסטן דנסט?

זו באמת בעיה רצינית. אפשר לעבות את התסריט, אפשר לתחכם את הפעלולים, אבל שחקנית ראשית ,שהיא במקרה השחקנית הכי איכותית בהוליווד קשה להחליף.
אממה, גם הוליווד טובה במה שהיא עושה. במקום להתאמץ להכניס מישהי לנעליים האינסופיות של דנסט, הם פשוט עברו לכפכפים. הרי בשביל מה ספידרמן צריך יפהפיה מלנכולית? אין לו מספיק צרות בחיים? אז הם החליטו לעשות לו טוב על הלב וללהק לתפקיד את אמה סטון המרהיבה, שהיא בכלל קומיקאית וזכורה על תפקידה הכובש ב"קלה להשגה".


טוב, כך עובדים בהוליווד ואילו אני בינתיים במאה שערים, מבלה יפה.
אחרי שהבהרנו את נושא הצדיקים והתגלות המשיח, ניסיתי לשכנע את הרב לשחרר הצהרה נגד האנשים שלומדים "סיפורי מעשיות" בלי להבין, כאן כמובן שהוא הרס לי את כל המהלך ,כשטען שגם הוא לומד סיפורי בלי להבין, במיוחד את המעשיה הראשונה, שבכלל אי אפשר להבין אותה.

יאללה, שבוע טוב, חודש מקסים.
גשמי ברכה.

שנה טובה , הכל לטובה


אין בי שמץ של פמיניזם , הלקסיקון התרבותי שלי מכיל מטעני שובניזם בסגנון "נערות שעשועים" ו"אמריקן פאי". גם בתור ליבראל אני רחוק מלהיות מציאה.
לכן לא צריך להתפלא על כך שלגמרי לא קיבלתי ברוח טובה את רצונה של אישתי לנסוע לאומן בראש השנה. כמובן שלא פעם חרפתי וגידפתי כאן את רבני ברסלב שהוציאו פסק הלכה נגד נשים באומן, אבל ככה זה.
קורה שאדם הוא גם שוביניסט, גם ריאקציונר וגם צבוע. סיפרתי כבר שיש לי מנוי על בלייזר בפייסבוק?
טוב, כמובן שלא באתי לאישתי ואמרתי לה "אני בעלך ואני לא מרשה לך לנסוע."
מאיזה עדה נראה לכם שאני? ככה לא מדברים אצלנו, וגם לא ידברו. מכיוון שכך, נאלצתי להשתמש בטיעונים שחוקים כמו "אבל מאיפה נממן את כל ההוצאות האלו" ו"מה נעשה עם הילדים במשך שבוע?". בסופו של דבר אמרתי לאישתי שהיא מוזמנת לנסוע , רק שאם היא נוסעת , אני לא נוסע.
עזר לי לכפרות. אישתי הייתה פעמיים באומן הקיץ וקיבלה שם מספיק תעצומות נפש כדי להלחם על זכותה להיות מקושרת לצדיק.
בסופו של דבר, כשכלום לא עזר, הבנתי שהכל לטובה. הרי אחרי שכל רבני ברסלב כבר פסקו שאסור לנשים לנסוע לראש השנה, תחשבו כמה אנשים אני אוכל לעצבן, רק איזכור תמים של העובדה, שאשתי בראש השנה אצל הצדיק. הרי אלו בדיוק האנשים שמצווה גדולה לעצבן, ברוך השם.
אז הכל לטובה באמת.

לגבי השנה החדשה, במשך שנים הייתי מעצב כל שנה איגרת ברכה אינטרנטית לכל ידידי ומכרי.
או לדוגמא
במחשבה שניה, אני מבין למה לא שלחתי את האיגרות האלו לכל חברי ומכרי. לאמא שלי לדוגמא, ממש לא שלחתי.
בקיצור, שוב שנה עברה , הרבה דברים טובים קרו ובשנה הזו הכרתי הרבה מאוד אנשים טובים, חשובים ומקסימים דרך "מחוייב המציאות" וכמובן הרבה נשים נהדרות, מיוחדות ויקרות ובאמת הייתי רוצה לאחל הרבה דברים טובים.

שתהיו מקושרים לצדיק,
שתבחרו בטוב,
שיהיה לכם נעים ונוח,
שתהיה לכם בשנה הזו פריצה גדולה,
שתהיו משופעים במותרות,
שתהיו בריאים ומאושרים,
שתרגישו אהובים,
שלא יחסר לכם כל.

העולם הזה, הוא עולם רבגוני ומסחרר, קיימות בו נפלאות, מתרחשים בו ניסים, יש בו גילויים של יופי מסחרר, יש בו שפע של תענוגות ושמחות, מי יתן ותחוו את אלו גם את אלו, ככל שרק תרצו.

ומעבר לעולם הזה, יש עולם נסתר ומסתורי, עולם שכולו אור מסמא עוצמה. עולם של פסגות רוחניות, עולם של מעמקי מודעות ותפיסה, עולם רב מימדי. לעולם הנסתר הזה קוראים בחסידות ברסלב "מחוייב המציאות" ,

מי יתן ולא תהיו זרים לו.

שנה טובה.

לא ביום ולא בלילה


לא מדבר על השואה.

מדבר על הצפירה .

עכשיו דיבר חבר טוב מהעדה החרדית , נצר לשושלת רבת שנים של שונאי הציונות ומתנגדיה. אמא שלו אחיינית של הרב בלוי , זצ"ל וכן הלאה , הוא וכל משפחתו אנשי החסידויות הותיקות של מאה שערים – גאולה סנהדריה.

אני מיודד עם הבנאדם הזה כבר הרבה שנים , ואנחנו בקשר בכל מיני עיניינים שקשורים לחסידות ברסלב ומניסים לגלגל רעיונות גם לגבי הפצה , גם לגבי שיעורים , אפילו לגבי קבוצות ולוגיסטיקה באומן ובסך הכל בנאדם אחלה.

אבל היום הוא לא יכול היה לרסן את עצמו ופתח את הפה על הצפירה של יום השואה.

"למה לעמוד?" הוא שואל "מה זה יועיל? מה הכוונה בזכרם של הנספים? זה אמור לעזור להם? איך זה עוזר להם?"

הבחור היה מאוד זחוח ומשועשע , כי החבר'ה האלו , שגרים בשתיים וחצי חצרות חשוכות במעמקי הקאסבה הצפון ירושלמית , בטוחים שחתמו איתם על חוזה לאספקת כל החוכמה של המין האנושי ואף אחד לא מגיע לקרסולי תבונתם , לא ביום ולא בלילה.

אז אמרתי שצריך לעמוד וזה טוב וזה חשוב ובאותו רגע קלטתי למה ניתנה התורה לאוכלי המן.

למה באמת?

אלו שאכלו מן , ידעו שזהו , זה מה שיש להם לאכול. איןצ פאנקייק , אין חסלט , אין מיץ אבטיח. אין , רק מן , לא תאכל , תהיה רעב.

והמצב הזה של המוכנות , הקליטה , הקבלה , הביא אותם למצב שבאמת יכלו לקבל את התורה. אם היו כמו בחורות מסויימות במסעדות (לבלוג הזה מותר להיות סקסיסטי , כי הוא בסגנון חופשי) שמזמינות סלט יווני , אבל בלי בצל , ועם גבינת קאשקוואל , במקום בולגרית ואם רוטב ניסוטז במקום רוטב אלף האיים ועם עגבניות שרי חתוכות לרוחב במקום לאורך , בחיים לא היו מקבלים את התורה.

ישר היו מתחילים "אבל רגע אחד, למה לא תרצל בא אחרי שמור את יום השבת, הרי פיקוח נפש דוחה שבת?"

הנה התחלתי , אני לא סיים.

ברגע שאתה מתחיל להתחכם , להתפלצן , לשאול שאלות קיטבג ולעשות מעצמך גדול יותר מהמורים שלך , ברור שאתה לא תצליח ללמוד כלום. בגלל זה נתנו את התורה לאוכלי המן , כי בשלני הגורמה היו מחזירים אותה בחזרה.

דרך אגב , זה כבר קרה.

זוכרים את "זן ואומנות אחזקת האופנוע" של פירסיג? ספר דגול , מ י שלא קרא אותו , יראה עצמו פטור מדיונים בנושאי דת ורוחניות , כי אין לו את הידע הבסיסי הנדרש לצורך הבעת דעה.

בקיצור , פירסיג אומר משפט מדהים "מי שאוהב לטפס על הרים , יחזור עם שני לוחות , אבל הזן הוא דרך של עמקים ומישורים."

אתם מבינים מה קורה כאן? יש כאן התחכמות והתחכמות הזאת מהווה מכשול תפיסתי.

אותו דבר לגבי הצפירה.

צופרים , צריך לעמוד דקה וכולם עומדים. כך יפה וכך יאה.

אפשר היה להגיד תהילים , אפשר היה להדליק נרות , אפשר היה לתקוע בשופר …. אפשר היה אבל החליטו שעושים צפירה ולא מחליפים את החומץ הבלסאמי בחרדל דיז'ון.

ככה זה,

בואו נסיים במשהו ציוני שישלב גם שירת נשים כדי להעביר את הרעיון היטב.

מופת של גבורה והקרבה


כמעט ולא יוצא לי לראות סרט , בלי לקרוא את הספר קודם. "משחקי הרעב" הוא בהחלט יוצא מן הכלל. ראית את הסרט , שאמרו לי שהוא הרבה פחות טוב מהספר  ואני חושב בסך שהסרט לא רע.

בוודאי שאני אקרא את הספר עכשיו . לא שלפי הסרט העלילה כזו מדהימה. לוקחים עשרים וארבע ילדים , נותנים להם להלחם עד מוות באיזה יער , בסוף יש רק אחד שמנצח. זה לא בדיוק ההיידן של התסריטים ואולי זה מה שחלק מהאוכלוסיה צריך, דברים אידיוטיים , שנותנים אשליה של התלבטויות מוסריות , בשטאנץ מאוד צפוי.

לא יודע , בכל אופן , יש איזה קטע שם שמשדרים סרטון תעמולה שבו אומרים שהילדים הולכים לתחרות מתוך גילוי גבורה והקרבה , או משהו כזה. זה לא כזה משפט ששווה לזכור אותו , רק שנזכרתי בו בזמן ספירת העומר.

מה זה קשור לספירת העומר באמת?

אז יש סדנאות רוחניות טובות , כאילו לא האלו שאומרים לכם לשבת על כרית ולדמיייין שאתם אור , אלו סתם זבל. אני מתכוון לסדנאות שקורעים לכם את הצורה ומעמתים אתכם עם כל הדפיקויות הנפשיות שלכם ובקיצור עושים לכם שמח .

אז בסדנאות הטובות ישנו תרגיל שנקרא "תרגיל אש" .

העניין שלו נורא פשוט, מוצאים איזה נושא, בדרך כלל נושא כאוב, וצורחים עליו. עד כמה צורחים ? עד שפשוט אי אפשר יותר. זה קורה אחרי חצי שעה או משהו. זה תרגיל טיהור, אתה יוצא ממנו כשאתה מרגיש לגמרי רגוע , נקי ומוכן לבלות שארית ימיך בצפיה בערוץ דיסני תוך כדי אכילה של קורנפלקס בחלב.

אכלה תרגיל , מולץ בחום , פשוט קשה לי להאמין שמישהו יעשה אותו בבית.

גם בחסידות ברסלב עושים את התרגיל הזה , במיוחד עושים אותו בספירת העומר.

למה בספירת העומר? זה מה שכתוב בנוסח שאומרים כולם , אתם יודעים,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ.

אני יודע בכל המקומות אומרים את זה , אבל רק בברסלב עושים את זה באמת.

הנה,

מדהים נכון? באמת אחריח כזו ספירה , אתה בוודאי משאיר חלק מההדחקות שלך מאחוריך.

נראה לי שהשבוע אני שוב אלך לספור את ספםירת במניין ברסלבי אמיתי , אולי הפעם אני אלך לשוהל.

אוה רגע , יש בבני בר4ק בית כנסת ברסלב, שווה לנסות אותו לרגל האירוע, אוקי אני אדווח מהשטח לכל ידידנו התל אביבים.

מה עוד?

הרבה אנשים החמיאו לי על התמונה שפירסמתי של הדוגמנית עם כוכבי הים ורציתי לציין שכל התהילה מגיעה לקייט אפטון המקסימה מהמגזין ספורט אילוסטרייטד.

באמת כישרון גדול , למרות שנראה לי מוקדם מדי להשוות אותה לקלאודיה שיפר.

בכל אופן , כל החיים לפניה וגם לפנינו.

שיהיה לכם שבוע טוב ומקסים ונפלא ואם אתם רוצים לספור את ספירת העומר איז ישד את האתר שמזכיר לכם באימייל.

הנה

http://www.haomer.org/index.php/sfirat-omer-reminder

לכו על זה.

שבוע טוב.

אנדרואיד בבני ברק


שבוע טוב , חודש טוב, רפואה קרובה לבוא וכל הישועות.

יש המצאה מדהימה שקוראים לה "חנה ובנק", ההמצאה הזו כוללת חניה ובנק שבנויים זה לצד זה. מעטים מאוד ראו את ההמצאה הזו בפעולה , כך שרובם לא מאמינים שהיא בכלל קיימת , אבל אני עצמי ראיתי אותה במו עיני בשנת 1998 בצהלה , ליד בנק אוצר החייל. חוץ מזה, בבני ברק , רואים אותה בכל מקום. בכלל יש מכת חניה בבני ברק , יום שישי בצהריים, ליד המקווה הגדול של ויז'ניץ , שוק בשר , אחים שלי, מאות אנשים נכנסים ויוצאים , רוכלים פותחים באסטות של דיסקים ופחיות , עגלות של סופר מלאות בסירים חדשים, מחכים לטבילה וקיבינמט, חניה אני מוצא עשרים מטר ושיבר מהפתח.
הקיצר, היה לי איזה עניין בבנק ומתוקף כך ,לקחתי איתי את הקדיש(1) ודהרנו צפונה. הקדיש , לא בדיוק היה נחוץ לי כדי לנהל את עינייני הפיננסיים , אבל הייתה לי תיאוריה שהתנועה הדלילה והאיטית ,שמהווה עוד אחד מהפרדוקסים של בני ברק , תגרום לו להרדם במהירות , מה שיחסוך לי לי להמציא עוד סיפור על שולי שילשולי בארץ הדרקונים.

האמת שבכלל לא חנינו ליד הבנק, קודם כל ,בגלל שלא הייתה חניה וחוץ מזה , בגלל שרציתי לחקור עוד איזה חניון נטוש , ליד רחוב נחמיה וגם הייתה לי תאוריה, לפיה טיול רגלי קצר (באמת קצר) , יגרום לילד להרדם יותר מהר כשנחזור.

עינייני הבנק דווקא הסתדרו מהר מאוד, בעיקר בגלל שלא היה ממש תור ושהילד לחץ כל הזמן על הכפתורים הירוקים וזה נמשך עד שהייתי צריך לבצע כמה פעולות יותר מסובכות מסתם ללחוץ על "אישור" ואז פשוט נתתי לו את הנייד ואמרתי לו "תשחק".

לילד יש משחק שהוא מאוד אוהב שנקרא doctor bubbles , והמשחק שלו אפשר לשנינו להמשיך בעיניינינו על הצד הטוב. כשיצאנו מהבנק , התלבטתי עם לקחת לו את הטלפון , אבל בסוף החלטתי שלא. שיהנה קצת , מגיע לו.


בעוד אנו צועדים באיטיות , הקיפה אותנו חבורה של ילדים, בני שבע או שמונה, כלומר מבוגרים מהילד בשלוש שנים בערך. הם היו ממש ילדים טובים, ליטאים של לב בני ברק ולכן הם התעלמו ממני בהתחלה ונצמדו ישר לילד , שנראה בדיוק כמוהם, כלומר , כיפה שחורה "עם סרט"(2) בקוטר הגולגולת , פאות חלקות וכדוריות (צריך לראות כדי להאמין) וציציות משתלשלות. נכון שהוא לבש גם סווצ'ר קנגורו(3) ,ירושה מהבנדוד שקיבל מאמריקה ,אבל בגלל מזג האוויר , הסווצ'ר היה מכוסה ברובו במעיל.

"ילד יש לך אייפון." קרא אחד הילדים "מה אתה חילוני?"

כששמעתי את זה ראיתי שאני רחוק למדי מהקדיש, ושהילדים בכלל לא מקשרים ביני ובינו, כנראה בגלל שאני ממש לא נראיתי כאבא של ליטאי קטון ומושלם.

"זה מהעבודה", הסברתי להם במהירות , כי זכרתי שהיה בזמנו איזה פסק הלכה שמתיר שימוש באינטרנט , או משהו בסגנון, כשזה נעשה לצרכי אוכל נפש.

"ובעבודה מותר?" התרעם אחד הילדים, כנראה לא מספיק המום מהפרש הגילאים בינינו.

"חוץ מזה זה לא אייפון " המשכתי בקו הגנה דומה "זה אנדרואיד".

"הרבה יותר גרוע," ציין ילד אחר שגילה בקיאות מופלאה.

שתקתי וניסיתי לשכנע את הילד להסתלק משם , כשלפתע הבני ברקים התחילו כולם לפעות "תראה לנו!" "תראה לנו!" בעוד שדוקטור בבלס מתחיל לפלוט ציוצים ושריקות. הילד שיתף פעולה יפה מאוד והראה להם את כל האפקטים והם סוף כל סוף סתמו את הפה.

לסיכום,

אני מתנגד לכל הגישה החרדית שדוגלת בבתים נקיים מאייפונים, טלביזיה ואינטרנט, כי ברגע שילדים כאלו נתקלים בתופעות הטכנולוגיות האלו , הם מתפתים לחשוב שדמדובר בדבר נפלא. אני אומר , ההפך. עדיף שבבית יהיה אינטרנט וסאגה ופלאזמה ואילו בבית הספר כל הזמן ידברו נגד זה , במקום להשתיק את העניין ואז יווצר איזון. מצד אחד הילד ידע לשחק בworld of warcraft ומצד שני , הוא ידע שזה לא הכל בחיים.

עם מה התחלנו?


שבוע טוב , חודש טוב, רפואה קרובה לבוא וכל הישועות.

[1] קדיש – (בסלנג חרדי אשכנזי) , הבן שאינו בהכרח בכור , אבל נולד ראשון מבין הזכרים

[2] "הסרט" הוא מין עיטור קטיפתי בשוליים החיצוניים של הכיפה השחורה. לפעמים הוא מקושט בדוגמאות. הטענה היא שכיפות עם סרט, נצמדות יותר טוב לראש. כיפה נטולת סרט, נחשבת לסימן לזילזול באורח החיים החרדי , למרות שרק ילדים קטנים ילכו עם כיפות בעלות סרטים עבים וצעקניים. ידועה האימרה "מי שהולך עם כיפה בלי סרט, בסוף ילך לסרט בלי כיפה".

[3] מין חולצה עבה ספורטיבית שיש לה כיס אחד בעל שני פתחים מקדימה המשמש  לחימום הידיים, אינו נחשב פריט לבוש מצוי אצל הילדים החרדים , שבדרך כלל לובשים סוודרים עם דוגמאות של מעויינים.


כי עין בעין יראו


בעוד עשרים ומשהו שעות בערך אני אעלה על המטוס ואמריא לכיוון הצדיק לעשות שם את שבת חנוכה.

רציתי להגיד שאני מתפלל , ובעזרת השם, אתפלל גם שם שתגיעו  ותזכו גם להגיע  אל הצדיק.

כולכם ולא משנה מי אתם, גם אם אתם שמאלנים ולסביות , עושר אמיתי הוא כזה שבעליו שמח לחלק ממנו והצדיק הוא עושר ואושר לאין גבול.

השבת יקראו בבית הכנסת את פרשת "מקץ", שעיניינה הוא יוסף הצדיק והשם יוסף, התקבל מהמשפט "יוסף השם לי בן אחר" , והכוונה כאן שעניין ההתקשרות לצדיק זה להביא עוד "בן אחר" אל הצדיק.

אני באמת לא מיסיונר ולא מחזיר בתשובה, אין לי שמץ של עניין להעביר אף אחד על דעתו ועל מגדרו, זאת אומרת , דווקא יש , אבל לא אתכם , ואם הייתם יודעים את מי, הייתם בטוח מסכימים שדרושה שם רפורמציה.

כמעט עשרת אלפים איש עברו כאן בבלוג בחודשים האחרונים, כולכם נשמות גדולות ויפהפיות מעוצבות לתפארת, פסגת הבריאה, אלא שאנו חיים בחושך ובחושך אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו, אנחנו נדחפים אל המצוקה ואל הפחד , אל הסבל והכאב.

הצדיק הוא האור , באמצעותו אנחנו מסוגלים לחוות את האלמוות שבנו, את הנצחיות שבנו. דרך העוצמה שלו , אנחנו מסוגלים למצוא את המקום לראות את הטוב בעצמנו ובאחרים , לכן השהות אצל הצדיק , היא שחרור מהאשלייה והתקרבות אל המציאות האמיתית.

הנה קיבלתם הזמנה , אתם כבר בדרך.

נסיעה טובה.

שאפו לדידי חנוך על הטריילר המדהים של ההוביט.

תחזקנה ידיו של גלעד סרי לוי על החסד שהוא עושה עם האינטלגנציה האנושית.

מי יתן ותפרשו כנפיים ותעופו גם אתם אל עיר הקודש אומן.