נחמד מאוד


והרי סיכום קצר של הערב שהיה.

נסענו לירושלים להפגין נוכחות בכנס הפמיניסטיות הדתיות ,
אחרי שהיינו שם כמה דקות , שאלנו איך מגיעים הכי מהר למאה שערים ותוך רבע שעה כבר חיממנו את הכסאות בשיעור היחיד במינו של הרב ברנר בבית הכנסת באר שבע.
.
נושא השיעור היה קטע ל"ב ב"ימי מוהרנ"ת" חלק שני:


בקיצור , רבי נתן מרגיש מאוד עצוב ואז הוא והחברים שלו צוחקים שעה רצופה , וזה מה שרבי נתן אומר שזה "היה נצרך לו אז מאוד מאוד , לאין שיעור".
אני כמובן שמחתי לשמוע שגם רבי נתן כלי חשוב לבנייה עצמית , כמו שלימדו אותנו בפונה , אבל כיוון שבכל זאת היינו באזור מאה שערים , מיד קם מישהו והתחיל להגיד שבשולחן ערוך כתוב שאסור לצחוק בפה מלא.
הרב ברנר שליט"א היה מאוד מבודח מההערה וסיפר שכשאמרו את זה לחסידי ברסלב, הם היו ממשיכים לצחוק , רק היו מכניסים אצבע לפה.
עוד דבר חשוב שהוזכר בשיעור , היה נושא נתינת הצדקה בכל הזדמנות. הרעיון היה שצריך לתת צדקה כל הזמן (גם בסכומים אפסיים) כי זה שובר את מידת האכזריות.
אחר כך התפללנו ערבית כמו שצריך , כלומר בצריחות, ואני חייב לציין שהתפילה בסגנון הזה , שגם מומלצת על ידי רבינו בשיחות הר"ן , היא ממש אפקטיבית , זאת אומרת , לכל הפחות אתה שומע את עצמך מתפלל ולא את זימזומי המחשבות ואחרי התפילה קצת רקדנו והיה נחמד מאוד.

כשיצאתי לכיוון הבית , שאלתי את יוקו , אם מתחשק לו לחזור למסיבה שהיינו וכיוון שהוא אישר , חזרנו לכנס הפמניסטיות שכבר הפך להיות מאוד ממוקד ורציני. אפילו שאלו אותי אם אני "פמיניסט חרדי" בגלל הכיפה ואני אמרתי שאני מחופש.

זאת האמת , לא?
פמיניסט חרדי? השם ישמור.
היה לנו ערב נעים ולילה טוב ועכשיו כבר בוקר וצריך ללכת למקווה.
יום מקסים שיהיה.

לילה טוב עולה כסף


אני מאוד אוהב לקבל מחמאות .
אני אפילו אסתכן ואהמר על זה, שאני מעדיף חנופה על פני תשורות ממשיות, כי אם אתה מקבל עוגה אז אחרי שני ביסים אתה תשכח ממנה, לעומת מחמאה מאדם איכותי שיכולה לחמם אותך במשך זמן ממושך.
עם כל זה, שפע המחמאות שאני מקבל לאחרונה על הבלוג הזה רחוק מלספק אותי, לא בגלל שאני ראוי ליותר , אלא בגלל שלא בגלל זה אני פה.
זה נחמד שאנשים טורחים לספר לי שאני מקורי ומצחיק וחכם , אבל הרבה יותר נחמד היה אילו הייתי באמת מרגיש שהבלוג הזה מצליח להסביר לאנשים ולו שמץ מתורתו של הצדיק , או טיפ טיפה מדרך ברסלב.
זה מה שבאמת חשוב, כי אם תבינו את מה שהצדיק מנסה להעביר לנו, ההבנה הזו תוכל לשמש לכם כלי כדי לחיות חיים אמיתיים, חיים משמעותיים , חיים טובים מאושרים ורוחניים.
לא שתגדלו שטריימלים ותולידו עדרים של ילדים מצוייצים וילדות טלביניות.
לא, חס וחלילה.
הצדיק נותן לכם את הכלים להזדחל אל מחוץ לשמיכת האשליות ולחיות סוף סוף באמת השמחה שהעולם הזה נוצר בשבילכם ושעובדים לטובתכם.
אז איפה היינו?
אתמול לדוגמא , היינו אני ואישתי בשיעור של הרב ברנר באזור מאה שערים.
השיעור היה מיועד לגברים בלבד, אבל אני טרחתי ובניתי לאישתי מין עזרת נשים קטנה כזו ממחיצות ושם היא ישבה חבויה , שכאילו אף אחד לא מרגיש שהיא שם , למרות שכולם ידעו.
אנשים שאין להם טלביזיה בבית , הם מאוד רגישים. החושים שלהם לא נפגעו מהפצצות אלקטרוניות של שנים ארוכות ולכן הם ממש מסוגלים לחוש.
הרב ברנר בעצמו , הוא הקצנה אמתית של התופעה הזו, בדיוק כשם שהוא הקצנה של כל מידה טובה או מעלה אנושית אחרת.
ברמת הרגישות הוא מסוגל להריח את המחשבות שחולפות המוח.
הוא לא רואה אותן , הוא מריח, זה שונה. יש לו תפיסה בלתי מושגית, עד כמה שדבר כזה קיים.
בכל אופן , נושא השיעור היה הפעם מניעות , בהתבסס על ליקוטי הלכות , הלכות כלאי בגדים. אני לא אצטט את הקטע כולו כיוון שהוא מאוד ארוך, אלא אתמקד בעיקר.

  1. אור הצדיק , הוא הגדול מכל האורות והעולם בטל מולו
  2. כדי לקבל את אור הצדיק , צריך לשבור מניעות , ושבירת המניעות בונה כלים לקבלת אור הצדיק.
  3. טוב שיש מחלוקת על הצדיק , כיוון שהמחלוקת מונעת את אור הצדיק מאנשים שאינם במדרגה לקבל את האור הזה.
  4. אם אנשים לא ראויים נחשפים לאור הצדיק, סובלים מ"ריבוי אור" והם הופכים להיות המתנגדים הכי גדולים.
אז השאלה הראשונה שצצה לי במוח הייתה מה זה מניעות . ניסיתי להציע לרב ברנר כמה הסברים לביטוי , כמו טלפונים שמגיעים אליך בזמן התבודדות. הרב ברנר לא פסל אותן על הסף, אבל ציין שהדוגמא הקלאסית למניעות היא הלך נפש שגורס שניתן לאמץ חלק מתורת ברסלב ולא את כולה.
פחחח.
עוד עניין שציין הרב ברנר הוא אפיזודה בה חילונים מחללי שבת ואוכלי טריפות , ניתקלים בתורת ברסלב ומנסים לקיים חלק ממנה. כאן הרב ברנר עמד על דעתו שאותם חילונים הם ברי מזל, כיוון שלמרות ההתעלמות שלהם מהמצוות , הם זוכים להיות מושפעים על ידי הצדיק. הפרובלמטיות בתופעות האלו היא שהן גוררות ביקורת על ברסלב בתוך החברה החרדית וזוהי בדיוק אותה "מחלוקת על הצדיק" שרבי נתן חושב שהיא דבר יחודי.
הנושא החשוב בשיחה הזאת , לדעתי , היה דווקא תוצאותיו של ה"ריבוי אור" , שהוא גורם לאנשים להתנגד לצדיק. כאן הרב ברנר מיאן לתת דוגמא קונקרטית .
ההרגשה שלי היא שהכוונה לכל אותם אנשים שמדמיינים שהם חסידי ברסלב , שהולכים עם שטריימל וציציות צמר ונוסעים לאומן ומתמוגגים מהרב ברלנד ובעצם הם עוקרים ומסלפים את תורת ברסלב.
יש המון דוגמאות לזה.
נגיד ,  רבינו מאוד הקפיד וביקש שיקראו אותו על שם אימו , פייגא , כי היא הייתה מתפללת כל יום בזמן ההריון שלה על הציון של הבעש"ט שיהיה לה בן צדיק. באה ישיבה ברסלבית מפורסמת והחליטה לשנות את הנוסח המקובל מדורי דורות ולכתוב "נחמן בן שמחה" . למה? כי הם מרגישים מדובללים והם מזריקים מספיק סיפורי אברה קדברה , כדי לצפצף על הוראה מפורשת של רבי נחמן.
עוד דוגמא?
ב"כוכבי אור" בפרק ו' באגדות וסיפורים , כתוב שמוהרנ"ת אמר שאסור לדבר נגד הממשלה, כיוון שהיא מייצגת את רצון השם בעולם.
נסה לספר את זה לחברים שלי במאה שערים והם ימציאו לך עשרות סיבות לעובדה שהם מצפצפים על רבי נתן ומלקקים לסאטמרים.
בקיצור, הבנו כאן את ליקוטי הלכות.
לילה לפני השיעור  ההוא הייתי בקבר יוסף הצדיק.
בניגוד לדעה הרווחת, אני לא מגיע לשם בגלל כל הבנות הנחמדות שנמצאות באוטובוס. למעשה , ההסעה שבה הייתי הפעם הייתה מלאה בנשות טאליבן מירושלים. נראה לכם שהיה נחמד?
מצד שני , זה בהחלט נתן לי השראה לתפילה על הציון.
"ריבונו של עולם " כך אמרתי "אני אדם שבהחלט מתאים לו לבלות את לילותיו בקוקטיילים של גריל אסייתי על יאכטות מפוארות , שעוגנות מול הריווירה על רקע קונצרט של ויואלדי והנה אני עומד כאן בחברת טליבניות , נוער הגבעות וספסרי פיצוחים מאור יהודה. יהי רצון מלפניך ריבון העולמים , שבזכות מסירות הנפש שעשיתי כדי להגיע ליוסף הצדיק , תעשה איתי חסד ותנחיל לי את החיים שאני אמור לחיות , כלומר יותר מטבח גורמה יפני ופחות טרמפיסטים מצומת תפוח לעימנואל , אמן ואמן."

חוף האינרציה

ביום שישי הייתי בחוף הנפרד בהרצליה. היו שם המון חרדים וגם נשים עם ביקיני. אחר כך קראתי במקומון של בני ברק שרק בשבוע הבא יהפכו את החוף לנפרד באמת. מה שזה אומר , זה שהביקיניות היו שם בגלל שזה לא חוף נפרד והחרדים היו שם, בגלל שהם רגילים שזה החוף שלהם.

בקיצור , כולנו יכולים להסתדר ביחד אם רק נפסיק לעשות עניין משטויות.

 

לילה טוב.

נפילת האורתודוקסיה


אני קורא את פרסיקו הרבה ויש אצלו קטע שחוזר על עצמו כל שבוע או שבועיים שזה העניין של נפילת האורתודוקסיה. איך זה מתבטא אצל פרסיקו? בדרך כלל כשקם איזה מטומטם אקדמי מדופלם , או איזו ארכי פוסטמה עם מבטא ברוקלינאי מתגלגל ומוציאים ספר או מאמר תחת חסות מכון הרטמן , או ואן ליר או משרצת הפלצנות הישראלית לדמוקרטיה ובמאמר הזה מוכיחים , בעיקר לפי מאמרים קודמים מאותה הביצה , שהיהדות נעשית דמוקWאטית יותW ושההנהגה החWדית נחלשת ושישנם מגמות פלוראליסטיות אעלק אצל בוגרי ישיבות ההסדר ושאולפניסטיות מתחילות ללכת עם חוטיני (הפעם אני לא מצרף תמונה) והשד יודע מה.

באותו זמן מיותר בו מהללים ומתפעלים אצל פרסיקו מהמאמר המופלא , המבריק והנועז , נפתחת בהר נוף עוד ישיבה , שלושים קראוונים של נוער הגבכעות עולים על הקרקע ונשות הטאליבן מחליטות לצרף גם שלדות של מכונות כביסה לפריטי הלבוש היומיומיים שלהן.

ככה זה , מוצ'צ'ינוס , האורתודוקסיה לא הולכת ליפול בגלל שום ספר יהודי פמיניסטי  מאת פרופסור יהודית (Jowdy) שפילשמוק – קעקרמן – ואנונו – בלום ואנשי מכון הרטמן הם באמת כמו שאומרים עליהם , מין ניאו רפורמים שקופים למשתמש , שאפילו לא מצליחים לייצר רעש רקע ראוי לשמו.

מצד שני , בפרפראזה על מה שאמר קונן הברברי בסרטו האחרון "גם אם זה לא מה שיפיל אותה , האורתודקסיה הולכת ליפול"

מה שיפיל אותה זה מזג האוויר או יותר נכון , החמסינים.

פעם עוד לא הבנתי למה , כל כך הרבה מזרוחניקים נהיו חילונים, אבל אחרי השבת האחרונה הבנתי את הכל. כל דקה שאתה מסתובבבמכנסי הבד הכהות ובחולצה הלבנה המסמורטטת , בזמן שהשמש נותנת בראש, אתה מבין עד כמה שאתה חי בטעות , הוריך חיים בטעות , כל הרבנים מאז אליהו הנביא שהסתובב בתחתונים חיים בטעות והמקום היחיד שבו צריכים להיות בשבת בבוקר זה בים.

לחרדים בקטע הזה, יש יתרון משמעותי על המזרוחניקים , קודם כל הם הולכים למקווה בשבת בבוקר , שזה עוזר מאוד ודבר שני , הם באמת מאמינים בגהנום ואמונה בגהנום היא מסוג הדברים שבהחלט עוזר בהתמודדות עם החמסין.

עם כל זה אני בטוח שלא מעט חרדים גם כן נפרדו מהמסורת, בזכות הויה דולורזה חזרה מבית הכנסת בשבת לפני הצהריים.

עד כאן?

רוצים דוגמא מהחיים?
בנו אצלנו ברמת גן בריכת שחיה. לא משהו יוצא מגדר הרגיל, בריכה , אתם יודעים , מים, מציל כסאות נוח , עשרה אחוז הנחה למי שקונה כרטיסיה. אתם לא מסוגלים לתפוס , לאיזה קריזה זה הכניס את הקהילה הדתית.
לא שמכרו שם חזיר, חלילה ולא שניגנו שם דיסקו בליל שבת. סתם בריכה ובכל זאת רצו הרבנים של רמת גן והתחננו לפני ראש העיר שידאג לזה שיקיפו את הבריכה בגדר אטומה. הם לא מסוגלים לראות את זה.
יעברו שם ילדים דתיים, עטופים בתלבושת שבת ובשפשפת , בזמן שקרני השמש חובטות באספלט המתבשל ויראו מעבר לגדר ילדים שמשפריצים מים וצוללים ומהר מאוד הם יבינו מי כאן העם הנבחר ואת מי אלוהים אוהב.

אז מה שחשבתי , זה להקים מניין אמפיבי.
צריך למצוא בריכה , אפילו בריכה רגילה שלא פותחים אותה מוקדם , לשים שם סירה מתנפחת בתור ארון קודש , ומין מצוף משולש שיהיה הבימה ולייצר סידורים עמידים למים שזו ממש לא בעיה , אפשר פשוט להדפיס את התפילה על שקפים כאלו וזהו זה, להתפלל במים. אין עם זה שום בעיה הלכתית , בדקתי . רק בים אסור לשחות אבל בריכה זו לא בעיה , מה ההבדל בינה לבין המקוואות האלו שגדולי הפנאטים משכשכים בהם לפני ויתיקין? אין שום בעיה.
ואתם יודעים מה? אחרי שעתיים של תפילה אמפיבית , אפשר בשקט לאכול את הצ'ולנט ולחרופ את סעודה שלישית , באחריות.

יאללה , קצת ברסלב , כי ברך אותי הרב ברנר לפני שבועיים שאני אזכה להפיץ יראת שמיים אמיתית.
זוכרים את פרשת המרגלים? היה עכשיו בפרשת השבוע. הרי למדנו שהמרגלים היו רבנים וחכמים והיו להם סיבות מאוד טובות להוציא את דיבת הארץ.
נשאלת השאלת השאלה , איך שיהושע לא נכנע להם? הוא היה ביחד עם כלב וכל היתר היו נגדו והם היו נשיאים וחזקים וחשובים. לפי כל קנה מידה, יהושע וכלב היו צריכים היו לישר קו עם הרוב.
אז מה הקטע כאן? יהושע היה מקושר לצדיק. היה מקושר למשה רבינו כי על יהושע נכתב "לא ימש מתוך האוהל" וגם כלב היה מקושר לצדיקים כיוון שהוא הלך להשתטח במערת המכפלה.
בקיצור בזכות שהיון מקושרים לצדיק יהושע וכלב יכלו לעמוד נגד כל הדור ההוא והם ראו איך כולם מתו ורק הם נכנסו לארץ.
אותו דבר איתנו , אם נהיה מקושרים לצדיקים , גם אנחנו את כל החשובים והמפורסמים מתים במדבר ורק אותנו יכניסו פנימה.

ליל מנוחה!

מרד גטו אומן


דובוני לא אכפת לי

אין לי שום טענה לחסידי ברסלב, לאנשים של רבינו.
אין לי ספק שהם הטובים בבני האדם. כשהייתי עכשיו באומן,הם האכילו אותי מרק בלי לשאול מי אני. הם נתנו לי בננות בלי לוודא שאני מסכן. הם הזמינו אותי לסעודת שיפודים בלי להכיר אותי ואפילו כשפעם נכנסתי בטעות לדירה כדי לשאול אם יובל נמצא, הם לא נתנו לי ללכת, בלי למלא לי כוסית שיבאס כדי שאני לא אתבעס. עוד לי דיברתי על הסיגריות. בנאדם קם מהכסא והולך לקנות במיוחד.
אין על אנשי רבינו, אין. הם דוגמא נדירה להצלחתה של עבודה רוחנית אמיתית והמסטיק שנדבק להם לנעליים יותר טוב מכל אבירי אומות העולם וחסידי זכויות האדם והאגודות למניעת פיטום אווזים.
אממה , בנושאים מסויימים הם סובלים מחינוך לקוי, לדוגמא כל הנושא הזה של סטריליות נשית. כל כך קשה לכמה מהם לסבול מציאות נשית , עד שהם חייבים להעיף את הנשים מקבר רבי נחמן מברסלב, כל זמן שנמצאים שם הגברים שעלו לרגל בחג השבועות. הנה המודעה לפניכם. מתחם הציון יסגר לנשים, החל מיום חמישי ג' סיון בשעה 12:00.
רצה הגורל ואני הגעתי לאומן אחרי אחת בלילה בד' סיוון כלומר, שש וחצי שעות אחרי הוומן ריין.
מה שהלך אז באומצן בצומת הרחובות פושקינא ופארוסקא , עין לא ראתה. כל מהלכי החצות, נושאי המגבעת , מטלטלי הפיאות וזקופי הזקנים , כולם היו שם מנער ועד זקן, העלו טבעות עשן והחליפו חוויות. המראה היה עוצר נשימה , ולו רק בגלל זיהום האוויר ,אבל אני לא התכוונתי בשלב הזה לחדש קשרים חברתיים, למרות שסהדי במרומים שזה דבר שאני זקוק לו בדחיפות, אלא רצתי אל המקווה ושפריץ ושפראץ הייתי מוכן ומזומן למפגש חוויתי עם המצבה של רבנו.
בערך בשתיים בלילה דהרתי אל תוך הציון.
בחוץ היה מלא, בפנים היה מפוצץ ולא ראיתי איך אני יכול לפרוץ את המצור.
לא נותרה לי ברירה אלא לנסות מאחור, בעזרת הנשים, שידעתי טוב מאוד שהייתה אמורה להיות מטוהרת עד אותה שעה, כיוון שהרב שלום ארוש היה אמור להתפלל בה, כבר למחרת השכם בבוקר.
מחוץ לפתח האולם, נתקלתי בחסיד בעל חזות דובונית שהתהלך אנה ואנה במצוקה גלויה.
"יש שם בפנים נשים." הוא פנה אלי בבקשת עזרה "אולי אתה תצליח לדבר איתן ולבקש אותן שיצאו."
בלי לטרוח לענות לו, פרצתי אל תוך החדר.
הסתבר ש"הנשים" היו בסך הכל נערה אחת שהייתה ישובה מצונפת תחת המצבה האדירה בשיער פרוע ובגדים סתורים כשמעליה ניצב שומר אוקראיני זקן שנזף בה ברוסית וציווה עליה להסתלק. ככה זה בגטו אומן. איש אינו נושא באחריות ואיש אינו אשם. השכירים האוקראינים מקבלים את ההוראות שלהם מגורמים אלמוניים ומבצעים את המשימות בקור רוח ואדישות. למבקרים ולחסידים אין שום כתובת לתלונות או מענות , והם נהדפים הלאה והצידה בקור רוח נחוש על ידי בריונים ,שאת שפתם אינם מדברים .
אני מיד פניתי אל המצבה בצעד מהיר, כשאני מתעלם לגמרי מהשומר. הוא מצידו, ראה בטעות את הכניסה הדרמטית שלי כסימן להיותי דמות סמכותית ולכן הרכין את ראשו ונחפז להסתלק.
"איתך במאבקך הצודק." פניתי אל הנערה שהייתה יפה ואומללה ובוודאי בקושי מלאו לה עשרים.
"אם אתה איתי , אז תצא מכאן." אמרה לי הפנאטית הקטנה, ארוכת האיברים.
"את לא מפריעה לי , אז אני לא מפריע לך." פסקתי ומיד התנחלתי על המצבה, שהייתה ריקה והתחלתי להגיד תיקון.
הבחורה לא היססה, מיד נעמדה באמצע החדר , כיסתה את פניה בתיקון הכללי ופרצה בבכי קורע לב. (ראו תמונה, מצטער על האיכות כיוון שהתאורה הייתה זוועתית).
לא התמהמתי שם הרבה. כשיצאתי המתינו לי בחוץ שני דובונים, שכנראה קיוו שאני אצליח לפנות בשבילם את האולם.

בסרט הזה כבר היינו.

מה יש בה, באומן , אם כן?
הבטחתי לכתוב על כך פעם משהו, לפחות לחלוק איתכם את רעיונותיו של מי שמבין משהו במיסטיקה ובאנרגיות.
מה שאני כן מתכוון לעשות זה לחלוק איתכם איזה רושם מאוד אישי שלי. בשביל זה אני צריך להחזיר את הזכרים שבכם הרבה שנים אחורה. זוכרים את הפעם הראשונה שלקחתם ילדה לקולנוע? זאת אחת החוויות הכי מכוננות שיש, לפחות למי שבורך בנטיה מינית נורמאלית. ובכן, אם אתם זוכרים את הסיטואציה, אולי תצליחו לשחזר את ההרגשה של אותו רגע נדיר, בו קצות האצבעות שלכם נוגעות לרגע בקצות האצבעות של "הדייט". מה שאני זוכר, זו מין מתיקות עדינה שמתחילה בערך באיזור הטבור ומתפשטת לה באיטיות מסממת במעלה הגב עד שהיא ממלאת את בית החזה בענן זוהר ונוצתי , עשוי כולו מאושר. כך בדיוק הרגשתי כשהגעתי לאומן, אחרי עשרים שעות בלא שינה , ביקור בחדר מיון ושורה אינסופית של טלטולים.
המזל הוא שבהשגחה פרטית החלטתי לשים לב למה שקורה איתי. אחרת הייתי פשוט הולך לישון ומחמיץ את כל העניין. אבל לא החמצתי , ירדתי מהאוטובוס עם אף דולף , כאבי שרירים והרעלת ניקוטין וחיפשתי את המזוודה שלי ופתאום שמתי לב, שאחרי השד יודע כמה שנים, אני שוב חווה תחושה דומה לזו שחשתי פעמיים או שלושה בקולנועי ילדותי. ההבדל, כמובן הוא שבקולנוע תחושת האושר הופכת תוך כמה דקות לכאבים עזים במפשעה. באומן היא מתפוגגת לאיטה ומסתיימת לחלוטין רק אחרי יום וחצי בערך.
רבינו,כאמור, מעבר למילים ולמחשבה הוא.

תיקון טעות

אני מאוד אוהב להתנצל על הטעויות שלי, בעיקר בגלל שיש אנשים שזה מאוד מעצבן אותם ואני זוכר שכתבתי פה נגד רבני ברסלב מהזן הכלבלבי, שחתמו על פאשקוויל שטוען שנחש צריך לנשוך את הנשים שמעזות להגיע לאומן בראש השנה. טעיתי. אני מודה.
על המודעה של הנחש לא חתום אף אחד, היא פשוט תלויה ליד המודעה עם החתימות.
הנה הצמד חמד:

אז באמת טעיתי ואני מתנצל בפני אותם רבני פוצ'י מוצ'י, כיוון שלא באמת אמרו שנחש צריך לנשוך את הנשים האלו , אלא בסך הכל שהן מכשול חמור ותקלה לרבים.

כל הזמן אומרים שפאשקווילים של ברסלב מיוצרים שלא על דעת הרבנים ולכן אני לא מתכוון להאשים אף אחד. אני רק מציע לגברות שכאן דבר פשוט. כשמגיע אליכן איזה רב קוצ'י מוצ'י ממותק, מלוקק ומשומן ויציע לכן להצטרף אליו ל"מסע רוחני לתיקון הנשמה באוירה מרוממת בקברי צדיקים", תשאלו אותו על ראש השנה? מה כבר יקרה?

 שני גנבים

דיברנו קודם על המקווה של שבועות ועל סגולותיו ע"פ תורת ברסלב. באופן אישי, כל פעם שאני טובל בשבועות ,תיכף לפני עלות השחר, אני מרגיש שאני לא טובל במים, אלא בניצוצות אור קרים. השנה ישבנו ולמדנו בלילה ומישהו שם אמר שצריך לטבול בשעה שתיים ורבע בלילה. לי זה נשמע קצת מוזר, כי עלות השחר באומן יוצא בערך ברבע לשלוש ולכן לא אמורים לטבול לפני שתיים וחצי, נניח. פשוט הבנאדם נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר, חסיד אורגינלי, מכובד למראה ומיושב בדעתו ולכן אמרתי לעצמי "מה כבר יקרה?"? ובשעה שתיים אני התחלתי ללכת לכיוון המקווה הגדול , אותו פותחים רק בחגים ובאירועים מיוחדים.

כשטבלתי הרגשתי מוזר. המים היו בסדר , אבל   הם היו מים, ראבאק.
חזרתי לציון, תפסתי מקום טוב על המצבה והתחלתי להתפלל, פתאום אני מציץ בשעון ורואה שהשעה עשרים וארבע דקות לפני שלוש. רוח תזזית חטפה אותי והטילה אותי בריצה אל הדרך למיקווה הקטן , זה שפתוח כל השנה וגם הכי קרוב לציון. המקווה הקטן הוא באמת קטן. הגודל שלו , כולל הספסל והמקלחת הוא בערך שני שליש מחדר שינה ממוצע מינוס. הוא ממש קטן. שלושה אנשים יכולים לנוע בו בנוחות וכשאני ניסיתי להכנס פנימה היו בו יותר מעשרים אנשים.
אל תחשבו על השואה, די להזכר בתורים לרכבת בהודו. בקיצור, אני אומר שלא אכפת לי , זורק מעצמי את הבגדים ופונה להכנס למים.
ממש מולי יוצא מישהו מהמים ומביט בי.
אתם זוכרים את סיפור הזן הזה , בו שני גנבים נתקלים זה בזה, אחר חצות על איזה גג חשוך? זוכרים מה שכתוב שם? הגנבים לא אומרים מילה, רק פורצים בצחוק גדול. זה בדיוק מה שקרה לי עם הבנאדם הזה. פשוט התחלנו לצחוק. הוא יצא ואני תפסתי את מקומו ואיזה ניצוצות קרים עטפו אותי, חבל על הזמן.

 לראות את כוחו של רבינו

שנים של טלוויזיה למדו אותנו שהבלונדינית הצעירה, המטופחת והיפה נמצאת בראש שרשרת המזון. היא המטרה הנחשקת בעיני כל גבר ראוי לשמוע ותמיד נראה אותה במקום הראוי לה, או במסעדה מפוארת, או במכונית ספורט חדשה, או מוקפת מעריצים.
נכון, אנחנו לפעמים רואים יפהפיה כזו ממלצרת, אבל גם כשהיא עושה את זה, לא מדובר בשירות, אלא בסוג של יחצנות. היא מציגה את עצמה ומעפעפת כדי שיגיע מאן דהו עם BMW.
מה שקרה לי, זה שחלק מהארוחות של החג , אכלתי במלונית באומן ושם משלמים טוב, אבל גם מקבלים שירות , ברוך השם. האוכל הוא חוויה קולוסאלית – כולסטרולית אמיתית וגם יש מלצריות שמגישות אותו. מה שראיתי שם הייתה הוכחה לכוחו של רבינו הקדוש. היו שם אלילות בלונדיניות, חטובות ומעוצבות, שבכל מקום היו שולטות בשטח ואילו במלונית של אומן, הן עטפו את עצמן במדים ארוכים ומבזים וכיסו את השיער שלהן בסמרטוטים ובאו להגיש אוכל ולשרת בשתיקה ובהכנעה חבורה של חסידונים בני כלאיים מדובללים, שבכל מקום אחר היו נמצאים בתחתית החבית.

זה כוחו של רבינו, משפיל גאים ומגביה שפלים ותחת צילו הגועש, אדירי עולם מתכווצים מבושה ואילו בני האשפתות חוגגים ומבלים.

המרד הקדוש

אז רבני ברסלב החליטו שעל הישראלים המגיעים לאומן, לחגוג את חג השבועות במשך יומיים כמו בני חוץ לארץ. לא נכנס כאן לסיבות ההלכתיות, קודם כל  בגלל שאני לא מבין בהלכה וחוץ מזה בגלל שבשום מקום זה לא ככה. תושבי ישראל  לא חוגגים יום טוב שני של גלויות, בשום מקום. אם יוצא להם להיות במקום שאין בו ישוב יהודי, אז הם מתנהגים כרגיל, ואם הם בישוב יהודי גדול , אז הם "מחללים את החג" בצנעה, כלומר , מתרחקים מאה מטר מבית הכנסת, כדי להזמין מונית.
ככה זה בכל המקומות, חוץ מבאומן הכבושה. שם רק לפאנטים זכות דיבור, שם כל האוסר הרי זה משובח וליקוק תחת לנטורי קרתא הוא צו השעה.
מה אני עשיתי?
סיימתי את תפילת מעריב של מוצאי חג שבועות בציון, פילחתי שני נרות והבאתי אותם למלונית. שם לנוכח מבטים תמהים מאוד מצד הנוכחים , הבאתי דאודורנט וכוס קולה ועשיתי הבדלה בקול גדול.
"אבל מה עם מנהג המקום?" התעניינו חסידים אומללים שכבר יומיים שיוועו למקלחת.
"במקום שלא גרים יהודים, אין מנהג המקום," הסברתי בקול של אחד שקיבל הסמכה לדיינות ומנהל שלושה כוללים ושתי ישיבות גדולות "מה שקרה כאן , זה שהגיעו הנה מאה אמריקאים שלא נעים להם לחגוג חג שני כשמסביבם כולם קונים, מטיילים ומבלים."
למשמע ההודעה הזו , העיניים מולי התעגלו בהבנה פתאומית.
תוך זמן קצר מאוד התפשטה ההודעה בין הישראלים ותחת כל עץ רענן התאספו אנשים כדי לשמוע הבדלה ולרוץ למקלחת או לטלפון.
למחרת היה יום עסקים רגיל למדי. החנויות היהודיות היו פתוחות ברובן, ועשרות עולי רגל התארגנו לנסיעות לקברי צדיקים כמו נתן מברסלב והבעל שם טוב.
אני עצמי ביליתי את היום בקריאה של הרומן הקלאסי "וילט" מאת של שרלוט ברונטה המדהימה והוכיתי אלם והלם לנוכח עוצמת הכתיבה שלה, שחשפה לנוכח דימיוני עולם של אצילות, תבונה , מתינות וטעם טוב. מתק המילים, העושר הרעיוני והיצירתיות העלאית של הרומן הזה, מילאו אותי באורך רוח ובטוב מזג, בעת שאני וחברי הטלטלנו בדרכינו חזרה , דרך מבוך התחבורה האוקראיני וליוו אותי בשעה שחזרתי מסוחרר אל המולדת , כדי להכנס להיכן שאני גר וגרים האנשים שאני אוהב הממתינים לבואי כמו ניצני ורד כהה ועז , שבלוגמו מטל השחר , מוצא עוז רוח להמתין לזוהרה המחייה של קרן שמש ראשונה.

 

הישרדות


ברכות ואור לכולם!

פסח שני נחוג אתמול , באור ובסתר והוא גרם להזכר בעונה השניה של "השרדות" , שכששדרו אותה, עוד איכשהו הייתה לי טליביזיה בבית.

אה , אבל לפני זה, לגבי הזוועתון הנוכחי, הישרדות VIP, אני חייב להגיד משהו. אתם רואים למה עדיף פולקסווגן פאסאט שנת 97 על קאיה פורטה חדשה? ברור שאני אומר זה בגלל בוקי נאה , שמזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר ואלגבדגכרגי.

איך שהשפיטו את ג'אמצ'י בזכותו, לתפארת מדינת ישראל , עוד לא היה אנדרדוג כזה בפלייאוף.

האמת שהתכוונתי דווקא למיכל זוארץ החיננית והאסתטית, שלידה נראות כל הדוגדניות בגיל שלושים מינוס, כמו משהו שאתה קונה שניים במאה ליד הדיסקוטק בקאזחסטן.

אז מי שזוכר בעונה השניה, לקחו את כל המודחים לאיזה אי אחר במרכאות, ושאלו אותם אם מתחשק להם לנסות לחזור למשחק. חלק אמרו שלא, חלק אמרו שהם רוצים ואז עשו להם כזה מבחן.

זה בדיוק הסיפור עם פסח שני. לפעמים יש מניעות ואז אומרת הגמרא "אונס רחמנא פטרי" , מה הכוונה? מאוד פשוט, אם אתה לא יכולמ , אתה לא יכול ולא נורא. אלוהים פוטר אותך.

אז כולם שואלים את השאלה הבאה "אם אלוהים פוטר אותך, בשביל מה פסח שני? הרי פסח שני הומצא בשביל אנשים שהיו טמאים בפסח הראשון ולא יכלו להקריב קרבן."

אז על זה דיברו אתמול בשיעור של הרב ברנר.

בליקוטי מוהר"ן בתורה ס"ו כתוב כך , בנושא הזה :

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלא עֲשָׂאָהּ, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ'

כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אנֶס, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

אֲבָל כָּל זֶה נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה

אֲזַי יוֹצֵא בָּהּ

כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת כִּי יֵשׁ לוֹ אנֶס

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת

רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא חָפֵץ בְּהַדָּבָר עַצְמוֹ

אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ, מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כִּי אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה

כִּי הוּא תָּאֵב וְחָפֵץ וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

וְלא לָצֵאת עִם הַ"כְּאִלּוּ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ"

כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי

שֶׁיִּגְמר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכּחַ אֶל הַפּעַל.

וַאֲזַי, כְּשֶׁחוֹשֵׁק מְאד בֶּאֱמֶת

וְאֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנֶּחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

אֲזַי בְּוַדַּאי יִגְמר הַדָּבָר וְיוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִים

כִּי הֵם לא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַחֵשֶׁק הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַמְּנִיעָה, כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק

אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל הָאנֶס וְהַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל

זאת אומרת, מי שרוצה להפטר , פוטרים אותו. מי שלא רוצה להפטר ולא מסכים לוותר , אזי בסופו של דבר יצליח להגשים את רצונו ולהוציא אותו מהכוח אל הפועל וישבור את כל המניעות והמחסומים.

גם ריצארד באך כתב את זה ב"תעתועים"

אין משאלה שניתנת לך שלא תוכל להשיגה ,

רק ייתכן שתצטרך לעמול לשם כך."


מדהים איך אני זוכר את הספר הזה אחרי עשרים שנה.
הקיצר בברסלב העיקר זה החשק. כל זמן שאתה ממשיך לרצות , אתה בדרך.
אפרופו דרך.
אחרי השיעור עם הרב לקחתי את אחד מהחסידים לטרמפ לצומת שילת. התבלבלתי קצת בדרך ונסעתי דרך רמות , שם מיתמר מעל הכביש המגדל המופלא של ציון שמואל הנביא.

"אולי נקפוץ לציון?" מציע הטרמפיסט.


עשר וחצי בלילה. הילדים כבר נרדמו, הרבנית כנראה גם כן רגועה, אז למה שלא נעבור אצל הצדיק? הרי כתוב בתהילים "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו – קוראים אל השם והוא יענם!"

אז נכנסנו , כמובן , ואמרנו תיקון והיה באמת כיף .

הדבר הבא שקרה זה שביציאה בחזרה לכביש נזכר הטרמפיסט שלי שישנו איזה מעיין בסביה שהם היו הולכים לטבול בו לפני כל מיני שנים בזמן שעשו התבודדות באזור .

"מעיין?" תהיתי.

כביש חשוך , בתוך השטחים , מסביבנו צינה וצלמוות.

"כן , מעיין" הוא אמר לי . "אני זוכר בדיוק איך להגיע."

ברגע זה נזכרתי בכל הקליפות שנדבקו אלי לאחרונה והנהתי בראשי בהתלהבות. אחרי הכל , מוצאי פסח שני , היום שמביס את כל המניעות.
נסענו ונסענו בדרכי עפר משובשות , עד שנתקענו באפלה בחצר הקדמית של איזה ערבי, חובב כלבים קולניים במיוחד.
"איפה המעיין ? " שאל אותו הנוסע המטריד.
"תעשה פרסה פניה ראשונה שמאלה" ענה הערבי המוטרד ,שכנראה לקח בקלות את העובדה שמישהו נפל לו לתוך החצר באמצע הלילה.
תוך דקה היינו במעיין שפיכפך בתוך מבנה ימי בניימי בצלע גבעה ומעולם לא שמע על תקופת הבארוק.
היה חושך מצריים לכן השתמשנו באייפונים הטמאים בתור תאורת חירום ובסופו של דבר הרבצנו שנינו טבילה מדהימה עליה נאמר "וכל הרשעה כעשן תכלה."

אין כמו טבילה במעיין טיבעי, היא מומלצת בחום , או יותר נכון בקור , גם לנשים וגם לגברים. אני טבלתי בשבוע שעבר אצל שמעיה ואבטליון על יד מושב סוסיה , אבל אני מודיע חגיגית שהחור הזה שטבלנו בו אתמול בלילה , עולה על המטבלה הפלצנית ההיא שכוהני הדיבלול סגרו אותה לטבילת נשים.

יאללה, על פסח שני שמעתם?
תשמעו גם בשורות טובות ועל הגאולה הכללית.

הפוסט הזה מורם לרפואת איתן בן שרה, להחלימו ולרפאותו.
 

ברשת הכל בסדר


אחרי עשרים אלף כניסות ל"מחוייב המציאות" באמת אפשר לטפוח על השכם לצדיק , שעשה כאן עבודה טובה.

הכל בסדר אצלכם?

אתמול היה שיעור מדהים אצל הרב ברנר, לצערי הרב, לא הצלחתי להקליט ממנו הרבה ,כי הרב דיבר יחסית בשקט. אולי אני אצליח לארגן הקלטה יותר מוצלחת – הלוואי.

בכל אופן , דיברנו קצת על מעמד האישה , שאישה מקומה בבית והיא לא אמורה לתת צדקה כי היא במעמד של מקבלת ולא משפיעה , אבל העיקר השיעור היה בנושא יסורים.

מה שהרב ברנר אמר זה שמי שיש לו דעת , אין לו יסורים.

מיד תקפתי בשאלה "ואם הוא דורך על מסמר , לא כואב לו?", אבל הרב ברנר לא פראייר, אמנם אין לו ממש רקע בהתמודדות עם אושואיסטים שגדלו על "האדם הנאור אינו סובל,רק חווה אי נוחות." , אבל חיים בתוך הסיר הרותח של בני ברק/מאה שערים ,גרמו לו ליכולת תגובה כמעט גרעינית.

"מה הבדל בין מסמר שנכנס לך ברגל לבין מישהו שנותן לך סטירה?"
"הא " אמרתי "את המסמר בנאדם ישכח למחרת ואילו סטירה הוא יכול לזכור חמש שנים."
"הלוואי חמש שנים," אמר הרב.
הוא סיפר על רב מפורסם אחד שכל לילה בזמן קריאת שמע על המיטה היה אומר "הרייני מוחל וסולח לכל מי שחטא נגדי חוץ מממנו וממנו וממנו"
אנחנו, פליטי הזן בודהיזם, מכירים את המנגנון הזה , שמופיע בספרות הטאואיסטית אצל צ'ואנג צו בסיפור "הסירה הריקה".
מסופר שם על איש שנוסע בסירה ומולו באה סירה אחרת ומתנגשת בו.
אם יש בסירה השניה בן אדם, תיווצר שם מריבה, אולי אפילו מכות , אבל אם הסירה השניה ריקה, לא יקרה כלום.

צ'ואנג צו, בסיפור הזה מנסה לחנך לענווה, כמו מורהו הגדול לאו צו שאמר "ישים עצמו אחרון ויהיה ראשון, האם לא משום מיעוט עניינו בעצמו , עומד עיניינו איתן" (טאו טה צ'ינג , תרגום מאנגלית – שלמה קאלו.)

אז בקיצור, גם בברסלב יש את זה , אבל ברסלב כהרגלה, היא שדרוג של דתות המזרח וכאן קוראים לזה "מי שיש לו דעת, אין לו יסורים", כאילו במקום לרוקן את הסירה , למלא אותה.

אוקי, קצת פיקנטריה לכבוד עשרים אלף הכניסות .
לשיעור שלנו הגיעה הפעם תגבורת בצורת עשרה אברכים מתולדות אהרון, שבאו להשתתף בתפילת מעריב אצלנו, אין לי מושג לנו. הניחוש שלי שהיה להם איזה אירוע בסיבה שהתבטל.
אתם יודעים מה זה "תולדות אהרון", נכון? כובעים שטוחים, מעילים ארוכים שחורים עם פסי זהב, פאות בלונדיות חלקות ונוצצות והסטוריה מפוארת של מלחמה בישות הציונית.
האמת שהם די סבבה, כל האופנה הרטרו חרדית שעל בעלי תשובה נראית אלטע זאכן, נראית על "תולדות אהרן" כמו למבורגיני.
הקיצר, החבר'ה האלו יודעים להתפלל, אין להם מה להתבייש גם ליד הברסלבים הכי ההיפראקטיביים. הם באו וראו שמתפללים בבאלגן וישר הצטרפו לחגיגה וככה היינו כולנו שחורים ומפוספסים בשמחה גדולה, חוץ ממני שלבשתי לה קוסט.
אחרי תפילת שמונה עשרה , יצאתי להפסקה קצרה במדרגות של בית הכנסת, כדי לבדוק כמה אס אמ אסים ולהחזיר צלצולים ואז מה אני רואה? רשת פתוחה מצייצת לי באייפון.
לא האמנתי, אבל הנה אימיילים התחילו ליפול לי לטלפון.
"סבבה" אמרתי לעצמי "רשת פתוחה בלב ירושלים האולטרא החרדית, כאילו אין חרם אינטרנט בעולם." נכנסתי בחזרה לבית הכנסת, שמה עוד היו כמה שעוד לא סיימו את תפילת שמונה עשרה, והתחלתי לעבור על האימיילים.
פתאום ניצנצה בי מחשבה ניבזית "אולי הרשת הזו לא מסוננת?"
רצתי החוצה שוב , העברתי לדפדפן ושאלתי לעצמי איך לעזאזל אני אבדוק עם הרשת מסוננת או לא.
בעוד אני חושב מה להכניס בתור מילת חיפוש בגוגל, אני רואה שני נטורי קרתא, עולים במדרגות.
איך שהאלו עלו, עוד אחד מתולדות אהרון יוצא החוצה ואני כבר משתגע, עוד מעט מתחילים ספירת העומר ואני לא מבין מה הולך כאן.
בלי יותר מדי מחשבות תיקתקתי פנימה קארי ווסטקוט. ישר עלו כל מיני אתרים מהויקיפדיה האנגלית. רציתי להעביר לתמונות אבל ברור שלא הייתה לי כוונה להציג את התוצאות לחסיד תולדות אהרן , עם עשרה חברים בסביבה. אז התחלתי להסתובב סביב עצמי , כאילו אני מנסה לקרוא הודעה והחסיד בינתיים, שלף טלפון מכיס המעיל שלו והתחיל לפטפט באידיש.

זו הייתה ההזדמנות שלי , אז מהר העברתי לתמונות וראיתי שאצל קרי ווסטקוט הכל בסדר, אז נרגעתי ונכנסתי בחזרה לבית הכנסת, שמה עדיין הצדיקים והרבנים, או לפחות חלק מהם , לא הצליחו לסיים את תפילת שמונה עשרה. בעוד אני מתרווח במקומי בין שני עילויים מבטיחים שערקו אל הרב ברנר מחסידות קרלין, מבליחה במוחי מחשבה מפחידה , הרי המטומטמים האלו מ"אינטרנט רימון", בטח בכלל לא יודעים מי זו קרי ווסטקוט, היא התפרסמה לפני זמנם ויכול להיות שישנן ברשת תמונות שלה בלי הרבה תגים.
המחשבה הזו שוב הריצה אותי החוצה , כשאני כמעט מתנגש בהוא מתולדות אהרן שבדיוק סיים את שיחת הטלפון שלו.
נכנסתי לגוגל, הפעם עם המילה פליימייט, מילה שהייתי בטוח שתפיל עלי אינטרנט רימון והנה לא נפלתי, רק הררים של תועבה, קיבלתי בחיפוש תמונות בעיקר בגדי ים.
"רגע," אמרתי לעצמי "אינטרנט רימון כבר היה מתפוצץ.אלא מה? כאן במאה שערים, אולי הם לא משתמשים ב"רימון" הפשיסטי ציוני, אלא במסנן אמריקאי הזה שפשוט עושה להם חיפוש בטוח"
בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת אחד מצעירי פלג השול כדי לחפש אותי.
"אני מתקשר אליך" הוא אמר לי "מה קורה לטלפון שלך?"
"כלום ," מיהרתי להצניע את המכשיר "אתה יודע שיש פה רשת אינטרנט פתוחה באמצע מאה שערים?"
הוא עשה לי פרצוף של "גילית לי את אמריקה" וחזר פנימה.
"זה לא מאה שערים כאן." הודיע לי חסיד תולדות אהרן שבדיוק יצא מהשירותים בחזרה לכיוון בית הכנסת "כאן זה בית ישראל."
לשניה וחצי נותרתי לבד על המרפסת, בפנים כבר התחילו לשאוג את הקדיש של אחרי שמונה עשרה והיה קר, קר שם בחוץ.
לא נותרו לי הרבה ברירות או הרבה זמן. זנחתי את החיפוש של גוגל ובאצבע רועדת תיקתקתי http://www.playboy.com , כשאני יודע שאין מסננת בעולם שתיתן לי לגלוש ישר לתוך האתר הזה.
המסך לרגע התעמעם והרשת מיד ההעיפה אותי לתמונה של הפרחה המגעילה בmobile.playboy.com.
בשלב הזה יכולתי לספירת העומר בלב שקט.

היום ארבע ועשרים יום שהם שלושה שבועות ושלושה ימים לעומר.

בישראל הסמויה מהעין


חודש טוב.

מי יתן ונזכה לגאולה.

כל כך הרבה דברים מתרחשים בישראל הסמויה מהעין,הרחק מתחת למכ"ם התיקשורתי- בלוגיסטי-אקטיביסטי. קחו לדוגמא את עובדיה. עובדיה הוא תימני זקן למדי שלפני יותר מעשור גילו אצלו סרטן. באיזה שלב אמר לו הרופא "יש לך שבועיים".

נערות נכנסות אל עזרת הנשים במירון

מה עשה עובדיה, הלך למירון ובכה אצל הציון הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי. הוא נדר שכל זמן שהוא חי ,הוא לא יצא ממירון ויאכיל את האנשים שמגיעים אל הצדיק. עברו שבועיים , עברו חודשיים , עברו שנתיים ועשר שנים. עובדיה עוד כאן , מבשל , מטגן ומחלק מזון.

אין דבר שמעצבן יותר את הרשויות מתופעות כאלו ולכן הם רודפים אותו, המועצה המקומית, המועצה הדתית , רשות הטבע והגנים , משרד הבריאות , משרד הדתות , כולם כולם נגד עובדיה ותבשיליו. אני זוכר שבמשך שנים הוא החזיק אוהל "חדר אוכל" מול שירותי הנשים באחוזת הקבר של הרשב"י , אבל בשנה שעברה געירשו אותו משם , והוא עבר לשער המושב מירון , שם הוקים אוהל ענקי בל"ג בעומר האחרון.

גם שם הרשויות לא הסכימו שישאר , לכן הוא הפך לנייד. באוטו גלידה ישן וכחול הוא מיקם את המטבח שלו , כדי שיוכל להמלט ברגע שיתקרבו השוטרים והפקחים. כך הוא מתקיף מהמארב , מעמיס אורז ושקשוקה לתוך קערות חד פעמיות וחוזר אל תוך הערפל ההררי.

פגשתי אותו ביום שישי האחרון ,במיקום זמני מאוד ברחבת החניה של ישיבת בני עקיבא במירון. הוא העמיס לי בצלחת אורז צהוב ותפוחי אדמה עם רוטב דגים. (דגים ממש אני אוכל רק בשבת וגם זה רק בכמות שתאפשר תיקון הניצוצות) .

כשלחשתי לזה שישב לידי "וואי רומח הדרקון", התממש לידי עובדיה ואמר "חריף לך? קח קוקה קולה, תעביר את הטעם."

קוקה קולה? say no more.

וכך הוא ממשיך 365 ימים בשנה, שבעה ימים בשבוע. מאכיל את העניים ואת העשירים , את הצעירים ואת הזקנים, נשים וגברים ולא מבקש מאף אחד תעודת מסכן. מבליח כל פעם עם שקשוקה או מרק עגבניות , מלווה בלחמניות טריות , סודה או קולה פנטה.

כזהו עובדיה, אנטיתזה לישראל הבכיינית והמקטרת , אנטיתזה לאקטיביזם הצווחני של ה"מגיע לי" ו"מגיע לנו". אנטיתזה לביורוקרטיה הממסדית העצלה והיהירה ולכןו הוא כאן , בישראל הבלתי נראית , בישראל של הצדיק.

 

אין כמו בני ברק בלילותע!!!!!


מי שיעשה לעצמו טובה ויגיע היום בערב לרחוב רבי עקיבא בבני ברק , באזור הצמתים עם רחובות חזון איש, רש"י והרב שך , ימצא את עצמו בפנטזיה שנרקחה מכמה מיתולגיות ססגוניות במיוחד.\

כל בני ברק בפאניקה כבר שבוע כהכנה לחג הפורים. המדרכות והחנויות מוצפות בממתקים , קישוטים , תחפושות , מסכות – חבל על הזמן. המחירים כאן הם תוצאה של תחרות פרועה. תחפושות שעולות בקניונים מאה חמישים או מאה שישים , כאן תמצאו בשיבעים או שמונים.

המבחר גדול, השוק פרוע, השמיים הם הגבול.

אבל הלילה ,ערב תענית זה שיא הבאלאגן , כיוון שהיום הוא היריד של משלוחי המנות "הטריים". מה שאני ראיתי בדיוק לפני שנה , אלו דברים שלא יאומנו. מוציאים לרחוב מגשים של משלוחי מנות מעוצבים בחמש או בשש מאות שקל ליחידה.

מה משלוח כזה כולל? – בטח שלא "מקופלת" של עלית.

מדובר לדוגמא על מגשי כסף שעליהם מונחים דגי סלומון ענקיים , פרוסים לפרוסות אומנותיות , מקושטים בירקות ובפרחים כשמסביבם כל מיני כדורי זכוכית וכמובן בקבוקי יין מבציר משובח.

יש המוני מגשים כאלו שמוצגים ברחוב כמו מין תערוכה ענקית וזוהרת ואתם תוכלו לראות את נשות בני ברק המכובדות , בפאות ענקיות ובמעילי פרווה , מסתובבות בעצבנות מסביב למגשים ומתלבטות מה להיא ומה לקנות להוא.

חבל על הזמן מה שקורה שם.

קרנבל, עשרות אלפי אנשים ברחובות.

חוץ מזה ,  שלחנו היום את הילדונת לבית הספר החרדי שלה ,בתחפושת נינג'ה . היא פשוט עמדה על זה כי אחיה הצעיר התחפש ל"צב נינג'ה" וגם היא רצתה , אלא שכאן נכנסה לדיון מדיניות בית הספר שלה שאוסר על תחפושת של "חיות טמאות".

האמת, אני אפילו לא קורא לזה פאנטיות. סתם ניסיון לשמור על יוקרה ,מול יתר בתי הספר לבנות חרדיות , שכל אחד מהם מכריז על עליונותו.

טוב שלחנו אותה בתור נינג'אית (מי שמבין בזה יקרא לה אחת מסירנות הנינג'ה , אבל אף אחד לא מבין בזה בבני ברק. הגננת של הילד אמרה "צב עם חרב? כמה מקורי" – בקיצור -קראוונגה!)

תחזיקו לנו אצבעות שלא יעיפו אותה מהבית ספר. הוא ממש מוצלח.

לסיום , ענייני ברסלב.

אתמול בשיעור של הרב ברנר שליט"א , היה מפוצץ. רק אנשים , היו כמעט עשרה , וחוץ מהם , מלאכים, שרפים , ישויות קוסמיות , סוחרי אקסטופלזמה ונשמות של צדיקים , מילאו את החדר את אפס מקום. קשה היה לנשום מרוב להט החרב המתהפכת.

אני הפעם החלטתי לתקוף.

אתם זוכרים שאני לא סובל את מרדכי היהודי , אז שאלתי למה מרדכי היה צריך לצעוק "זעקה גדולה ומרה"? הרי הוא ידע הכל? היה ידע שיש כאן את תיקון הפגם של עמלק , את תיקון פגם המחלוקת, את תיקון שבירת הלוחות וכו'. מה הוא צועק? הוא ידע.

הסביר הרב ברנר, כמעט בקול רם , שהזעקה הגדולה של מרדכי , באה לתקן את אותה זעקה גדולה של עשיו ,כשנודע לו כשגנבו ממנו את הבכורה. עשיו , הרי היה הסבא של עמלק , ובזכות זה שהוא זעק להשם על יעקב , הוא זכה במרכאות , שיצא ממנו עמלק שיעניש את צאצאי יעקב וזה היה צריך תיקון.

מה שמביא אותנו שוב לפסח , שהוא חג הגאולה האמיתי.

החג שהתחיל ב"ויצעקו בני ישראל" והסתיים ב"ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצריים".

שנזכה כולנו לצעוק להשם ולהגאל בקרוב ממש.

פורים שמח.

קבור בצד הדרך


היה כאן בלאגן אמיתי  לאחרונה והכל באשמתי, כיוון שבמקום לדבר על התקשרות לצדיק, ניסיתי להטיף מוסר לבעלי תשובה. כמה מטופש מצידי, הרי האנשים הללו, את ההורים שלהם לא סופרים, מהחברים שלהם התנתקו, על כל התחביבים שלהם הם ויתרו , אז לי יקשיבו? מדובללים שכמותם? ברוך השם שבחסדיו הגדולים התעוררתי בזמן. "ההתקשרות לצדיק," אמר הרב ברנר שליט"א "הם חיינו ואוירך ימינו" וציטט את מורהו הגדול הרב הצדיק לוי יצחק בנדר שאמר "זה השער להשם – צדיקים". זוכרים את התמונה הזו?

הפסדנו בקרב, והנה אנחנו שוב במלחמה כאילו לא קרה כלום. דבר אחד חשוב למדתי מכל הסיפור הזה , שכל המלחמות האלו נגד הרפורמים, אין מקומן בבית ספרינו. צריך להמשיך ולמשוך את אור הצדיק לכל המקומות , גם למקומות בהם אין תוקף להלכה ואין שום עניין ביהדות האורתודוקסית. האמת היא, שבאמריקה זה כבר קיים. בארץ יש יותר בעיה בגלל כל מיני דעות קדומות שיש לאנשים נגד רבנים , והןם טועים וחושבים שרבינו הוא גם כן מין "רב". מצאתי לדוגמא את הסרטון הזה של להקה ניו יורקית שמנגנת רוקנרול ברסלבי ולפחות חלק מחבריה בכלל לא נראים אורתודוקסים. האמת היא שבאמריקה לקחו את העניין ,עוד צעד קדימה. הרב אליעזר ברודי , הקים תנועה בשם Emuna Outreach שמטרתה להפיץ את תורת ברסלב בקרב הגויים.

זה דבר ממש גדול , שקורה היום בברסלב ואני מקווה שעם הזמן אנחנו נראה בברסלב עוד הרבה תופעות כאלו.

הקיצר, שמעתי דיסק של הרב עופר ארז שליט"א , דיסק שנקרא "רזין דרזין" והוא מסביר שם את העניין של אמונת חכמים. הוא אומר, שאם בן אדם מקבל על עצמו את העיקרון שאי אפשר להבין את הדברים של החכמים כפשוטם, אלא שמסתתרים בתוך דבריהם סודות וסודות , אז בזכות האמונה הזו ממתיקים את כל הדינים, או משהו.

זה קשור לציטוט הזה מליקוטי הלכות :

 שצריכין להאמין בחכמים אמתיים שכל דיבוריהם ומעשיהם אינם פשוטים אלא יש בהם רזין. ועי"ז ממתיקין כל הדיינם…. כי בענין זה של אמונת חכמים הנ"ל תלוי קיום כל התורה כולה. כי א, א לזכות לקיום התורה ולהכיר את הבורא ית' כ"א ע"י אמונת חכמים שהם הצסיקים אמתיים שכבר שברו את יצרם לגמרי עד שזכו להשיג רזי עולם להבין ולהשיג את כל המעשה הנעשה תחת השמש. כי באמת כל העולם ומלואו מלאה רזין וסודת נוראות ונשגבות מאד. ואפי' מי שאינו צדיק רק הוא בר דעת אמתי ומאמין בהאמת יוכל להבין מרחוק נפלאות הבורא ונוראותיו שה ממלאים כל העולם. כי בכל הבריאה בכלליות ובפרטיות ובכל מה ש נעשה בכל יום בכולם יש חכמה עמוקה ונפלאה כ"ש כולם בחכמה עשית וכו' דהיינו חכמת התורה שהיא עיקר החכמה. נמצא שיש בכל דבר חכמות התורה הקדושה. והתורה מלאה. רזין ורזין דרזין עד אין קץ (ליקוטי הלכות – חשן משפט הלכות חזקת מטלטלין ) .

העניין כאן , הוא שעיקר העבודה שלנו , בתור מי שזכינו ואנחנו לומדים את תורת ברסלב,ף זה להאמין שאנחנו לא מבינים אותה וחשוב שלא נעשה עליה מניפולציות וספקולציות.

לדוגמא, אני ממש שונא לתת צדקה. גם כשאין לי וגם כשיש לי. שונא.

קודם כל צדקה זה לא חינוכי, אתה מלמד אנשים שאפשר להיות בטלנים , חוץ מזה , זה לא ממלכתי , כי תפקידה של המדינה לדאוג למסכנים ומעבר לכל זה , אני שונא אותם , שונא אותם את אלו שמתייחסים אלי כאל כספומט ואילו הייתי זרע ראוי לאבותיי הפרשים ההונים,
שכבשו את הונגריה מידי הביזנטים, אזי הייתי מכה בהם מכה נאמנה וקובר אותם בצידי הדרך, יצורים מגעילים.

אלא שרבינו אומר "לא",

"ממש לא",

הצדקה לא קשורה בכלל למקבל , היא רק עיניינו של הנותן והיא מסירות נפש , שנאמר "בנפשו יביא לחמו" ומי שנותן צדקה, כאילו מקריב את עצמו קרבן להשם. עכשיו כמובן הכל שונה , כיוון שהצדקה אינה כבר מידה תרומית, אלא הופכת למסירות נפש ואנחנו כל כך רוצים להגיע למסירות נפש, בלי שנצטרך לעשות משהו רציני בעניין , אז ניתן לכלב שקל ושחקנו אותה.

אז זהו שלא,

אנחנו לא מבינים באמת מה זה צדקה. הצדיק אומר לתת צדקה ולהגיד תיקון הכללי, נותנים. מה שקורה באמת, הוא רזין דרזין והסודות מקופלים בתוך דברי הצדיק אחד בתוך השני עד אינסוף.

אפרופו קבצנים, רוצים לראות סרטון שצילמתי בהילולת האר"י ? לא צילמתי את הקבצנים , כאילו דא , אבל היו שם די והותר.

דבר אחרון , ציינתי כאן את הרב אליעזר ברודי שליט"א ויש שמועות שהוא קשור לרב שלום ארוש שליט"א ואני לא רוצה שמישהו חלילה יחשוד בי בי בגלל ספק ספיקא , שאני מקבל את קונספצית הצניעות של הרב ארוש , אז הנה בר רפאלי , שאני לא סובל אותה , אבל הסקס פיסטולס כבר אמרו

I use the enemy , I use Anarchy

שתהיה שבת שלום , סופשבוע מדהים , תעשו התבודדות שזו באמת המעלה הגדולה מכל המעלות , תעשו כף זכות על הרפורמים , על בעלי התשובה ועל כל עם ישראל ואל תשכחו את הצדיק.

דברים בשם אומרם


אישתי אסרה עלי במפגיע לספר כאן על האירוע הלגמרי מפתיע שקרה כשנסענו להילולה של רבי נתן מברסלב במאה שערים ואני אמנם ניסיתי לצפצף עליה ושלוש פעמים ניגשתי לכתוב על זה ולא הלך לי.

מכאן שמדובר בצנזורה משמיים ואני חדל לנסות.

אבל בלי קצת חשיפה אי אפשר, ומכיוון שכך אני החלטתי לתעד את ההתקפה של הצדיק המקובל הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א, נגד בעלי התשובה, כפי שנאמרה באותה הילולה ביום רביעי בלילה.

בחסידות ברסלב אף פעם לא היו הנהגות ולא שמענו גם שחסידי ברסלב חילקו כל מיני עצות, אפילו לעשות התבודדות , רבינו לא אמר לנו.

אלא בשנים האחרונות באו בעלי התשובה עם הטעות הזאת, שיש לנו רוח הקודש ואנחנו יכולים לקבוע להם איך לחיות.

אני מוסיף כאן גם את הסרטון שצילמתי כשנכנסתי להילולה.

אני מנסה להתארגן על עוד כמה סרטונים, מאותה הילולה, כי כמה אנשים צילמו ומה שאני צילמתי חוץ מזה יצא זוועה.

עוד קצת על הדרת נשים

אחרי שפירסמתי את הפוסט הזה , חטפתי על הראש מכל הכיוונים, כשההערות העיקריות היו בסגנון להלן:

  1. אתה לא מבין בצניעות
  2. אתה לא מבין בברסלב
  3. אתה לא יודע מה זה נשים
  4. אתה לא יודע מה עובר לגברים בראש

בגלל כל ההתקפות ההיסטריות האלו, החלטתי להעניק את עיטור הגבורה

של מחוייב המציאות למניין חב"ד ליובביץ' באומן בראש השנה, שבו הייתה עזרת נשים , ואפילו היו נשים שישבו בעזרת נשים הזו ובכך הוציאו החבדניקים לשון אדומה וארוכה לכל הפנטיות שהשתוללה סביבם, כי הם חבדניקים ואלוהים נתן להם את הכישרון לדעת מתי להשתין בקשת ועל מי.

חוץ מזה, בנות יקרות, אני יודע שכל שבוע צץ לו רב קוצ'י מוצ'י , שיציע לכן להסיע אתכם למסע רוחני מרתק באומן וביתר הצדיקים הקדושים ואני מציע לכן , לפני שאתן שולחות יד אל הארנק , לברר מה עמדתו  של הרב המתוק לגבי הדרת נשים באומן בכלל ובראש השנה בפרט .

אני במקומכן , הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי נותן כסף למישהו שעושה מעשה סיקריקים ומבקש אלף ומשהו דולאר.

 

דבר אחרון,

 

לגבי מה שעובר לגברים בראש, אני באמת לא יודע. אולי בלייזר עם רותם סלע.

תנו כבוד