העבודה האמיתית


שבוע טוב, מתוקות ומתוקים, אהובות ואהובים, ניצוצות ומנצנצים.
מי יתן וישפיע לכם ריבונו של עולם רוב שפע וברכות, עליכם ועל בני ביתכם ועל כל ישראל ואימרו אמן.
היום אני רוצה לספר לכם סיפור.
סיפור אפל.

לפני הרבה הרבה הרבה שנים, האזור הזה של מזרח רמת גן, היה ארץ אוכלת יושביה.
זה היה מעוז של אלימות ופשע, בקתות אפלות וסימטאות מזוהמות.
כאן, הסתובבו ביריונים, גובי חסות, סרסורי זונות ורוצחים שכירים.
כאן אזרחים פשוטים היו נועלים כל חלון וכל דלת בביתם עם רדת ערב, או שניסו להגר ולהסתלק מהמקום הרע הזה.
בכל היה כאן, בתי בושת, הימורים פיראטיים, מכוניות תופת, חיסולים באמצע היום.
זו היתה בירת הרשע של גוש דן ומכאן הוטלו פחד וטרור לכל רחבי ישראל.

גם לאזור הזה, האומלל והאלים, היה מרכז.
לא מרכז מסחרי, או מרכז קהילתי, אלא מרכז רוע.
בין מגרש הכדורגל של רמת עמידר ובין רחוב נגבה, ממש מול בית הקברות הישן של בני ברק, שכן פרדס, פרדס נטוש, פרדס אפל.
הפרדס היה המוקד של כל הפעילות הבלתי חוקית שבסביבה. שם התרחשו דברים, איומים מדי, אפילו בשביל הרחובות הפרועים שמסביבו.
אפילו באור היום, איש לא העז להתקרב אל הפרדס ובלילה נשמעו בו קולות איומים, צריחות, צעקות, יריות ומי יודע מה עוד.
כך האפלה רחשה מסביב לליבה השחור, לפעמים מתרחבת, לפעמים מתכווצת, אך תמיד חיה, נושמת ונושפת רעל.

 

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

(אני מת על הפסוק הזה במגילת אסתר, למרות שאני לא סובל את פורים ולא את המגילה ולא את גיבוריה, חוץ מושתי, שהיא בסדר.)

אז ככה, באותם ימים, בערך לפני שלושים שנה, היה מתגורר בבני ברקק, חסיד ברסלב צעיר.
הוא היה צנוע, מנומס ונחבא אל הכלים ואת תורת רבינו הקדוש הוא למד אצל הרב הצדיק שמחה בר לב שליט"א, אחרון תלמידיו של רבי אברהם שטרנהארץ, נינו של רבי נתן מנמירוב, תלמידו של רבי נחמן בן פיגא, זיכרונו יגן על כולנו.

אותו חסיד צעיר, היה עובד השם בסתר ובגלוי וכל שאיפתו הייתה הידבקות בצדיק האמת ובעצותיו הקדושות והיה החסיד הצעיר עמל בתורה ברוב עוז ובקושי הפסיק בשביל לאכול או בשביל לישון.
וכמובן, שיותר מכל, רצה אותו חסיד להתקדם ולהתעלות בהנהגת ההתבודדות, אותה הזכיר הצדיק פעמים רבות בכתביו ואמר עליה שהיא המעלה הגדולה מהכל.
ולפיכך, החסיד הצעיר קיים את מנהג חסידי ברסלב, והתבודד מדי לילה במשך שעה תמימה, ושפך ליבו לפני הקדוש ברוך הוא וקרא ובכה והתחנן שיקרב אותו לעבודת השם ולדרך החסידות.
ולא זו בלבד שהוא עשה את כל זה, אלא שאת ההתבודדויות שלו, קיים באופן קבוע, דיקא באותו הפרדס מטיל האימה.
סודות רבים טמונים, בין השנים שחלפו.
צללים ואורות מרקדים על פני האדמה, קיץ וחורף חולפים, חולמים ומתחלפים.
רב הנסתר על הגלוי, רב הנשכח על הנזכר.
מי יודע מה התרחש שם, בפרדס החשוך?
מי יודע מה הלם בעיניו של אותו עובד השם, צעיר ועשוי ללא חת?
אין לי מושג. הזמן דהר ונס, שנות השמונים הפכו לשנות התישעים והמילניום התקרב.
רבים מהחיים אז, גוועו ונשכחו.
רבים נדדו ומתו בניכר.
גם הצעיר נדד, מבני ברק לירושלים ומירושלים לקרית ספר ושוב לירושלים
ותמיד כשהיה נודד היה מלמד. כוללים נפתחו, דיסקים הוקלטו, תלמידים החלו להופיע, בהתחלה בטיפטוף ואחר כך בזרם הולך ומתחזק.
בסופו של דבר, הציפה הרשת כל העולם והוקם ערוץ מיוחד ביוטיוב והתלמידים יכלו לראות את הרב הנערץ, מכל מקום ברחבי העולם.
אלא שכל השיעורים וההרצאות והספרים ועשרות אלפי התקליטורים, כל אלו היו רק העטיפה, רק תוצרי לוואי.
העבודה האמיתית התרחשה במקום אחר, שכן הפרדס נעלם.
יום אחד עלו הדחפורים ועקרו את העצים המתים והרקובים.
השכנים הנצחים בבית הקברות הבני ברקי, כמעט והתעורו מרעש מכונות החפירה ויציקות הבטון.
מנופי ענק התרוממו ודקרו את השחקים.
מגדלי ענק זקפו ראשם לגובה שלושים קומות, פארק ענק ניטע ובו מזרקות, מפלים, מתקני משחק ומתקני ספורט.
ערוגות פרחים ענקיות הזהיבו והפיצו ניחוח משכר.
בסופו של דבר, נבנה גם קניון חדיש ונוצץ ובו חנויות אופנה ובתי קפה ומכון כושר חדיש.
בריכת שחיה גם כן הוקמה, לצד החניה הצפונית.
עסקני בני ברק המושחתים הרימו קולם ביללה, כי הינה גילו מזימה למנוע מהחרדים להתפשט לתוך רמת גן.
אבל האמת היתה, כרגיל, בדיוק ההפך.
הבני ברקים הדירו את רגליהם מהאזור, כל זמן שהשתוללו שם האלימות והפשע.
אבל הפארק והקניון משכו אליהם את הבני ברקים ולאט לאט, התחילו הטובים, העשירים והמשכילים מתושבי העיר החרדית, החלו לגלות את המתנה שהוענקה להם.
הנשים החרדיות גילו את חלונות הראווה ואת ספריית הוידיאו.
הגברים החרדים גילו את חדר הכושר.

בנות הסמינרים של "בית יעקב" ערכו על הדשא את מסיבות יום ההולדת של ברגי ומלכי ופייגי.
וילדים חרדים מגודלי פאות, השתובבו בין המגלשות בחברת ילדות רמת גניות במכנסונים קצוצים ובחולצות ברבי.
עד שהוכשרו כמה בתי קפה ומסעדות ברחבה והיום, ניתן למצוא שם חסידים וחסידות, לצד סטודנטים וסטודנטיות, מזמינים ארוחות בוקר באמצע הלילה ממלצריות מקועקעות.
והשמחה רבה והשלום והשלווה שוכנים בין שתי הערים השכנות, כשם שכל הצמחים מטיבם, שואפים על האור והאור מטיבו תמיד מגרש את החושך.

וגם אנו לא הינו מכירים את הקשר, בין תחילת הסיפור לסופו, אלמלא שינו את שמו של הקניון לפני חודשיים בערך, וכך הוא מתנוסס לאור השמש העזה, וכך הוא מבהיק בלילות זוהרים, לתהילת עולם ולתפארת , של כל הנודדים בחושך, של כל המתבודדים באופל, של כל הבודדים הפוסעים בין הצללים ומשנים בתפילתם את המציאות.
ofer

 

שקר מוצלח, מתחיל באמת


ערב טוב, מורי ורבותי, סליחה מורותיי ורבניותיי ואחרים.
לפני שנפצח בפוסט חגיגי לקראת האחד באפריל,תהיתי אם כבר המלצתי לכם על הסדרה "ויקינגים"?
אם לא הספקתי, לכו על זה.
אחלה סדרה, בלונדיניות, קרבות ותחקיר היסטורי מעולה. יש אותה היום לצפיה ישירה עם תרגום לעברית, אם לא תמצאו בעצמכם, לכו לאתר של אלירן גוזלן, זה שם.
יאללה.
אז אחד באפריל היום, נכון?
יש מונח מאוד בסיסי בקבלה, שלא מלמדים באף קורס קבלה.
לא אצל חב"ד ולא אצל לייטמן ולא אצל האחרים.
המושג הזה ממש בסיסי, הוא אלף בית ובכל זאת, לא מלמדים אותו. תיכך תבינו למה.
למושג הזה קוראים קומה, והפירוש שלו מאוד פשוט. הקומה היא גודל הנשמה.
אם ניכנס לפרטים לא נחוצים, אזי היה פעם אדם הראשון שהוא היה סך כל הנשמות , וכל אדם שנולד , מקבל איזה קטע מתוך אותה כמות מקורית של האדם הראשון.
בענין הזה, של גודל הנשמה, ישנם פערים גדולים.
יש מי שמקבל כפית, יש מי שמקבל דלי וישנו מי שמקבל מיכלית.
רוב האנשים מקבלים מעט וזו הסיבה שלא מדברים על העניין בקורסים לקבלה, כי הרבה מאוד תכונות נקבעות לפי הקומה ובתוך התכונות הללו נמצאת גם יכולת ההבנה הרוחנית.
עכשיו תדמיינו לרגע איזה מנחה קורסים בקבלה, נגיד הרב יובל אשרוב, שאני שומע הרבה בתוכנית של ענת דולב המקסימה. אז הרב אשרוב, מבין גדול בקבלה, הוא לא קשור לרבינו, זה נכון, אבל בעיניינים שלו הוא מומחה.
תארו לעצמכם את הרב אשרוב פותח קורס קבלה ואומר "אתה את ואתה, תישארו. כל היתר חבל לכם על הזמן, הביתה בשמחה רבה."
זה לא יקרה, אבל זאת האמת. קומה היא תכונה מולדת. אנשים נולדים עם קומה מסוימת והם לא יכולים לשנות את זה. אם היו מלמדים אותם על "הקומה" בקורסים, מצד אחד, רבים מהם לא היו טורחים להשאר לקורס הבא ומצד שני הם ישגעו את המורה שיספר להם איזו קומה יש להם.
בטח יהיו הרבה מורים שלא ידעו לענות, אבל יש כאלו שכן. הרב אשרוב, לדוגמא, בטוח יודע.
מהסיפור הזה של הקומה, נובע הביטוי "נשמות גבוהות", סתם שתדעו.
אבל אנחנו לא בלוג קבלי, אנחנו מתעסקים בתורת ברסלב, שבאמת עוסקת הרבה בקבלה, אבל לא רק ובעניין של הקומה, יש בתורת ברסלב עיקרון מאוד חשוב.
אתם זוכרים את תורה נ"ו?

הַיְנוּ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים בְּאִתְגַּלְיָא כְּפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל וּבְאִתְכַּסְיָא הוּא כִּי גַּם יֵשׁ לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בְּחִינַת מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא דְּהַיְנוּ שֶׁאַף שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא נִרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים עִם כָּל זֶה בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים כִּי נִשְׁמָתָם הֵם תַּחְתָּיו, וְנִכְנָעִים תַּחְתָּיו וְגַם זאת הַבְּחִינָה שֶׁל מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא הִיא לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בִּבְחִינַת: "שָׂרֵי אֲלָפִים, וְשָׂרֵי מֵאוֹת" וְכוּ' וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִילּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

(כל הציטוטים מהאתר של אליעד כהן http://breslev.eip.co.il/)
מה למעשה מתואר כאן?
תורת ברסלב, משדרגת את הקבלה. לא רק שלכל אדם יש כמות נשמה מסוימת, אלא שהנשמות קשורות אחת לשניה באופו שיטתי.
לנשמה גדולה מאוד, קשורות כמה נשמות גדולות, כשלכל אחת מהן קשורות כמה נשמות בינוניות וכן הלאה וכן הלאה, עד שלנשמות הקטנות, מחוברות כמה נשמות קטנטנות קטנטנות.
ככה נראה "עץ הנשמות" לפי תורת ברסלב.
זה נשמע אולי משחק בהגדרות, אבל יש לזה משמעות מאוד חשובה.
זה אומר שככל שנשמה גדולה יותר, כך היא קרובה יותר לנשמה הגדולה מכולן, לשורש עץ הנשמות.
ומי זה שורש עץ הנשמות? כמובן, צדיק יסוד עולם, רבינו נחמן בן פיגא, זיע"א.
דיברתי עם אנשים מברסלב על העיקרון הזה, והם כמובן התנגדו במרץ, הרי איך ייתכן שתכונה מולדת תקבע את התקשרותו של אדם לצדיק האמת?
גם קיבלתי הסבר,לפי רב אחד מפורסם ש"הרצונות של האדם, הם קובעים את התקשרותו לצדיק האמת."
זו בדיוק הדוגמה לשקר, שמתחיל באמת.
נכון, הרצון קובע, אבל מה קובע את הרצון?
הקומה, והקומה היא תכונה מולדת.
אוקי, רוקנרול, הבהרנו את הענין הזה, וברוך השם גם פסח מאחורינו.
לא שאני לא אוהב את פסח, אבל איך אפשר בלי קונפלקס קראנצ'ים?
אנחנו צריכים לדבר בהזדמנות על חשיבותו העצומה של יום העצמאות לחסידות ברסלב, ובינתים , להיות עם חופשי בארצנו.

להתראות.

 

עד עלות השחר


רציתי לשתף עוד קצת, בקשר לערב הזה שארגן הבלוג ארץ האמורי.
לא בהקשר של התכנים שהוצגו בערב, אלא יותר בנוגע לאוכלוסיה.
היו שם אנשים מדהימים, בהירי פנים, עגולי עיניים, צעירים, חולמים, אוהבים, מאמינים.
כשראיתי אותם ניזכרתי בשיחה שהייתה לי עם אחד מהחברים שלי המחזירים בתשובה.
אתם יודעים שאני כאן לא מחזיר אנשים בתשובה, זה לא מעניין אותי.
מצד שני, יש לי חברים שזה מה שהם עושים בחיים, מחזירים בתשובה, במשרה חלקית או מלאה.
יש לי בעיה עם הקונספט, כי ברגע שזו הקריירה שלך, אתה הופך להיות למין איש שיווק כזה, אתה מתחיל לספור ראשים ואתה בהתחלת המידרון החלקלק שיביא אותך לפוליטיקה.
לא שפוליטיקה זה רע.
יש לנו דעות פוליטיות, אנחנו מחליפים אותן כשהן מתבלות. כרגע אנחנו על הטרנד העדתי מסורתי. הצבענו לטומי לפיד מסיבות עדתיות ועכשיו אנחנו תומכים בבן שלו, בשביל המסורת.

בקיצור, הייתה לי שיחה עם המחזיר בתשובה.
זה יותר נכון, היה מין מונולוג כזה שלו.
הוא נורא השוויץ בזה שהוא החזיר בתשובה שמאלני קיצוני שגם תמך בערבים וגם היה פעיל למען זכויות בעלי חיים וגם התעסק בכל מיני מחאות ציבוריות ומאהלים וכל אלו.
והמחזיר הצדיק, כל כך השוויץ בזה, שהוא לקח בנאדם מ"מחנה האוייב", עאלק והפך אותו לחרדי.
לא אמרתי לו כלום, כי אני הרבה יותר טוב בלריב עם אנשים באינטרנט מאשר במציאות אבל הייתי צריך דווקא להגיד לו משהו.
הייתי צריך להזכיר לו מה רבי נחמן מברסלב כותב בתורה נ"ו.
הוא כותב ששם שכל הנשמות שייכות לצדיק. הצדיק מולך עליהן, הן שלו.
לכן זו לא בעיה לקחת מישהו עם נשמה אדירה ולב יוקד ולחבר אותו לברסלב. זה הבית שלו, הוא מיד ירגיש שייך.
אותו מחזיר בתשובה, במקום להשוויץ, שינסה בבקשה את כוחו בתור למקדולנדס בקניון גבעתיים או שיתחיל להטיף בדיוטי פרי בחודש אוגוסט ונראה איזה הצלחות הוא ירשום לזכותו.
ניזכרתי בסיפור הזה באותו הערב, כי האנשים האלו שהגיעו ל"ערב האמורי" היו בדיוק האנשים שהצדיק רוצה, האנשים עם הנשמות.
אלו האנשים שלנו, שמחפשים את האמת, שרוצים להתעלות והצדיק יכול לתת להם, הוא הגשר בין האוניברסלי לפרטיקולרי, הוא מיישב את המחלוקות שלהם, הוא המסילה הנכונה עליה הם יכולים להאיץ במקום להמשיך ולהתנגש בקירות.
אני מסתכל בסטטיסטיקות של האתר ואני רואה שהיו לי כמעט שבע מאות כניסות מכיוון ארץ האמורי ועוד רבים מאתרים אולטרא שמאלניים ואקטיביסטים אחרים ומה שרציתי להגיד להם, זה שהם הגיעו לכתובת הנכונה.
בברסלב משנים את המציאות, בברסלב משנים את העולם.
זה עיניינו של הצדיק, בשביל זה הוא כאן, בשבילכם, בשביל הנשמה שלכם.
שנים רבות מדי אתם נלחמים נגד הבולדוזרים והמלחמה שלכם אבודה לחלוטין, כי הבולדוזורים ענקיים והם עשויים מפלדה ואילו אתם כל כך קטנים ורכים.
יש תבונה מאחורי הבולדוזר, יש מישהו ששלח אותו, יש באמת מי ששולט בשמי הלילה.
זה הצדיק.
הוא הסתובב כאן בעולם הזה, הוא הלך בדרכים המושלגות, פגש אנשים מסכנים מאוד וגם אנשים שלא ידעו עד כמה הם מסכנים.
הוא החליט לעזור והיום הוא יושב במושב הנהג.
כל בולדוזר שתראו, כל רכבת, כל נושאת מטוסים , כולם נמצאים היכן שהם נימצאים כי הצדיק דחף אותם לשם.
והצדיק אינו אלוהים. הוא נולד כמו כולנו, רק שהוא פשוט הצליח לטפס למעלה והיום הוא מושל בכיפה.
יש לכם בעיה? משהו לא מוצא חן בעיניכם? דברו איתו, זה עובד.
והדבר החשוב שאתם לומדים, כשאתם מגיעים לברסלב, זה איפה אתם באמת לפעול כדי ליצור את השינוי, כדי לגלגל אותו הלאה.

אוקיי, האמת שבשבת ישבתי ליד בחור חרד"לי צעיר, גם הוא עם נשמה מאוד גדולה והוא עשה לי חור בראש עם התפילה הקולנית והמלאכותית שלו. אני מבין את הבעיות של האנשים האלו, הרי גם אני הייתי צעיר וגדוש הורמונים ואני מתאר לעצמי שנורא קשה להם עם כל ההפרדות והשטויות על הצניעות וה"שמירת העיניים" שמטמטמים להם את השכל בדיוק בגיל שרבינו אומר שצריך להתחשב ולהתיר את הרסן והלתהתייחס בהבנה ובהומור לכל מינ י תופעות טיבעיות.
חשבתי להקדיש את הפוסט הזה לבחורים כמוהו ולתת להם כמה טיפים, איך לעבור את התקופה בלי להשתגע ובלי להתחתן, אבל נראה לי שאני אדחה את הדיון להזדמנות אחרת.
לבינתיים, הרי לכם תמונה מאוד מצונזרת של טיפני טיילור,
טיפני בטוח שזה ישפר את הרגשתכם.

ולגבי ידידי בארץ האמורי, אשכנזים וספרדים , יהודים ומתגיירים, רוסיות מדוכאות ומנושלים ומקופחים למינהם, מקומכם איתנו בחזית ברסלב. הצדיק רוצה אתכם, הצדיק אוהב אתכם, הצדיק לטובתכם והצדיק חזק.

בואו לאומן, בואו לאומן.

הנה קיבלתם הזמנה.

חודש טוב לכולנו.

בהשגחת הבד"ץ


ערב טוב לנהגים ולנהגות.
כולנו שמחנו שסוף סוף הוציאו את הסרט "ההוביט", אכן יצירת מופת,
אבל רגע אחד, איפה הנשים?
סרט באורך שעתיים וארבעים ורק קייט בלאנשט מבזיקה לתפקיד אורח קצר כשהיא לבושה כמו הנכדה של האדמו"ר מסדיגורה, זכר צדיק וקדוש לברכה.גלד
אתם חושבים שסטיבן ג'קסון סגר משהו עם הבד"ץ?
אתמול, הייתי עם ילדי במין מופע לזאטוטים שנקרא צ'ופצ'יק.
זה היה באיזה קניון, ובגלל הגשמים הרועמים מעל, נרשמה נוכחות מלאה.

זמן קצר אחר כך, מצאתי את עצמי נוסע לכיוון מאה שערים, היכן שצ'ופ'יצקים מצויים בעיקר על כל מיני פריטי לבוש עליונים.
בניגוד לפעם הקודמת  הפעם היה שיעור, בהשתתפות האוכלוסיה הרגילה מהשוליים הקיצוניים של העדה החרדית. אפילו צילמתי פשאקוויל חדש.פשקוויל
המעברים האלו בין העולמות, לעיתים מתרחשים ממש מהר. רגע אחד אתה מדבר עם אימא גותית מקועקעת בקניון על טראומות תת מודעות עקב התמכרות ל"יובל המבולבל" וכמה דקות אתה מודד קאפוטה בסגנון ירושלמי לפי מנהג חסידי בוהוש. כשאני אומר "אתה", אני מתכוון רק לעצמי, כאילו מה? לדעתי ההתחלפויות האלו חשובות מאוד לגמישות הנפשית הנדרשת להתקדמות רוחנית כלשהי.
אם ג'אנגלר קורא את הפוסט הזה, הוא בטח יסכים.
זה לא אומר שאני ממש מת על המסעות הרוחניים האלו לעיר הקודש, הייתי יכול להסתדר טוב מאוד בלעדיהם, במיוחד בעונה הזו. אתם יודעים כמה אכזרית הרוח בירושלים עכשיו? אין לכם מושג.
תראו, אין ספק שהייתי מעדיף ללמוד את תורת ברסלב באיזו זולה בגבעת שמואל, יחד עם השלוכיות המעשנות מ"שורשים" וחרדים מודרניים רב טכנולוגיים. הייתי רוצה ללמוד את תורת ברסלב תוך כדי אכילת סושי ולגימת מוקצ'ינו במקום שלא מתוכנן כאילו כיסאות כתר, הן המושב האולטימטיבי.
הייתי רוצה, אבל יש עם זה בעיה.
אתם זוכרים שבדמקה האורגינלית משחקים האדומים נגד השחורים? רק בגלל השח מט שינו את זה ללבנים נגד שחורים.
אוקי, בספר "חיי מוהר"ן" מספר רבי נתן, על הנסיבות שהביאו לכתיבת תורה כ"ב בליקוטי מוהר"ן. התורה הזו נקראת "חותם בתוך חותם" והיא מסובכת. אני לא אכנס אליה אלא אם כן מישהו יבקש ממני.
בכל אופן, מה שאומר רבינו על הדרך שהוא קיבל את התורה הזו.

נִכְנַס מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּהֲתָה הָאֲמִירָה בְּעֶרֶךְ. אַרְבַּע שָׁעוֹת.
וּמַה שֶּׁעָבַר אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּכְתָב.
אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה אַשְׁרֵי הָרְגָעִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו.
וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת אַחַר סוכּוֹת
אָמַר שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הַזּאת נָתַן אֶלֶף אֲדֻמִּים לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם

כאילו, תפסתם את זה?
רבינו היה צריך לשלם אלף אדומים בשביל "חותם בתןך חותם" ועכשיו אין מי שינצח את השחורים.דמקה
נכון שמגיע לי פחחחחחחחחח?
אני לא אומר שצריך להתייאש מקיום תורת ברסלב באופן נורמטיבי. יכול להיות מועדון הסרט הטוב בשילוב לימודי ברסלב, גם מועדון התיאטרון. צריך להתפלל על זה, צריך להשתדל. מה שאני אומר זה רק שמאז "חותם בתוך חותם", השחורים חזקים מאוד.
לעיניינינו.
משהו קטן אך רציני. שמעתם פעם על תורה פ"ד?
מעטים שמעו כי זו תורה באמנת סתומה, אף אחד לא מבין ממנה כלום.
גם גדולי ברסלב עומדים מולה עם הלשון בחוץ. אני אולי אברר אצל הרב טייכנר שליט"א, כי הוא באמת מפרש את "ליקוטי מוהר"ן" בצורה מאוד דידקטית. למדתי אצלו שנים והוא לא משאיר אבן על אבן, אבל ישנן כמה תורות, שנראה לי שכל הדידקטיות לא תעזור. הן פשוט סתומות, לא מסתדרות מבחינה קוגניטיבית.
אז תורה פ"ד מחזירה אותנו לעיקרון שמדברים עליו גם בתורה נ"ו וזהו הנושא של הימים הארוכים. מהו "אורך ימים" לפי תורת ברסלב? ימים ארוכים אלו ימים שיש בהם תוכן, ימים משמעותיים.
מעבר לזה, אני לא רוצה להכנס, כי זה טירוף הדעת.
מה תפס את תשומת ליבי זו מובאה מהזוהר אותה מביא רבינו בתורה פ"ד.

וְכָל יוֹמָא אִית לֵהּ גָּדֵר מִלְּבַר, דְּלָא יֵעוֹל כָּל בַּר נָשׁ לְהַהוּא טוֹב, כְּגוֹן חֹשֶׁך דְּכַסְיָא לִנְהוֹרָא וְכוּ'

למי מכם שאינם בקיאים בארמית התרגום של המשפט הוא ולכל יום ישנה גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל להשיג את הטוב שבו, כמו החושך שמכסה את האור.
על פניו, נשמע פשוט.
בכל יום ישנו טוב.
מסביב לטוב ישנה גדר, כך שלא כל אדם יכול להשיג אותו.
מי שרגיל ללמוד זוהר, או לפחות לקרוא זוהר, יודע שאלו משפטים קלאסיים, שחוזרים בכל מיני גרסאות. בכל יום יש טוב, בכל אדם יש אמונה, בכל נברא ישנה ברכה. זה סגנון מקובל מאוד בזוהר.
אבל הקטע האחרון מאוד מוזר, מה הכוונה, כמו שהחושך מכסה את האור?
זה בכלל לא נכון, חושך בכלל לא מכסה את האור.
לך באיזה מקום חשוך ומישהו ידליק פנס, אתה תראה אותו, גם ממרחק רב.
החושך אינו מכסה את האור. הוא לא יכול. החושך הוא כלום. בינינו לבין גלקסיית אנדרומדה ישנן מיליוני שנות חושך ואנחנו יכולים להבחין באנדרומדה. החושך אינו מסתיר אור ומי כמו רבי נחמן בן פיגא ידע את זה.
חשבתי על זה כמה זמן וההבנה היכתה בי.
החושך מסתיר את האור כשאתה עיוור.
ברגע שתופסים את זה הכל טרוויאלי.
העיוורון הוא מונע מאיתנו להשיג את הטוב שבכל יום, כיוון שאנחנו לא רואים אותו.
אני לא יודע מה הפיתרון, זה כתוב בתורה פ"ד, יש שם משהו על המוח שהוא מגיע לצבע כסף, שהוא בעצמו דומה לצבע הלבן, שמסמל את החסד שזו תכונתו של אברהם אבינו שעליו באמת נאמר שהאריך ימים.
אולי באמת כדאי לקפוץ למערת המכפלה, להתפלל לאיזו ההארה.
ביינתיים חברימוס, אני שמח להגיד לכם שהתפרסמה השיחה של הרב ברנר מההילולא של רבי נתן .

הכל ביוטיוב ויוטיוב הוא אדום, הוא משלנו.
בסוף ננצח.

המגפה מתפשטת


שלום קוראים יקרים, חג שמח עדיין.
היום נספר את הסיפור הנורא אודות נחמן נתן.
אתם יודעים שמתישהו באביב, בתאריך ה' באייר , מתקיימות חגיגות גדולות בארץ וגם פה ושם בחו"ל. דגלי ישראל מנופפים מעומדי חשמל, מיטב האמנים מופיעים על הבמות ומיליוני ישראלים יוצאים לחגוג בחיק הטבע.
מה קרה בה' באייר?
טוב, אני לא מפגר ואתם בטח שלא מפגרים. אנחנו יודעים שזה יום העצמאות. "אנו נושאים לפידים" וכן הלאה.
השאלה היא, האם ישנה סיבה עמוקה, סיבה רוחנית לבחירה בתאריך הזה? למה לא מחרתיים ? כף משהו בתשרי, שיעשו גשר עם שמחת תורה?

חסידות ברסלב מסבירה את העניין בפשטות, ה' באייר הוא היום בו רבי נחמן עבר לגור באומן. אמנם למעשה הזה קדמה הכנה של שמונה שנים, אבל מבחינת הוצאה מהכוח אל הפועל , כאן הייתה ההתחלה של התהליך באמצעותו רבינו מביא את העולם לגאולה.

אז חוגגים בה' באייר וחוגגים בצדק. אכן יום גדול.
מה שקרה בפועל היה שבאותו יום הגיע רבינו לאומן והוא לן אצל יהודי אחד בשם נחמן נתן.

אומן של אותם הימים , הייתה רחוקה מלהזכיר את העיירה המנומנמת שאנחנו מכירים היום. היא הייתה מרכז תרבותי ומסחרי תוסס. גרו בה המון יהודים משכילים ומצליחים ואחד מהם היה גם אותו נחמן נתן, שאצלו התאחסן רבינו הקדוש. האגדות מספרות שהוא לא היה אדם צנוע במיוחד, אותו בעל דירה, הוא היה נוהג להתייהר בכל מיני עסקאות שעשה או השתתף ובסופו של דבר, אחת העסקאות האלו גרמה לסיום חייו.
במסע העסקים האחרון שלו הוא נדבק במחלה שנקראת "אבעבעות שחורות" , זו מחלה קטלנית ומדבקת מאוד ומה שעשו לו היה דבר מאוד אכזרי. דחפו אותו עם מקלות לתוך בור וקברו אותו חי.
כך טיפלו אז במחלה הזו.

הרצח האכזרי התרחש באחת מהתחנות בדרך. אנחנו יודעים שזה לא קרה באומן, לכל הפחות, אבל זה לא הופך את הסיפור לפחות מזעזע.

הסיפור הזה גרם לי לחשוב על המגפה, על האבעבועות השחורות ואיך בכל זאת הצליחו להפטר ממנה.
רופא כפרי בשם אדוארד ג'נר גילה שחקלאים לא מתו מאבעבועות שחורות וכשהם חלו במחלה, הם קיבלו אותה בגרסה מאוד קלה. הוא בדק את העניין לעומק וגילה שאותם חקלאים , לא באמת נדבקו באבעבועות שחורות , אלא נדבקו מהבקר , המחלה דומה שהייתה קלה הרבה יותר.

אחרי שאנשים חלו באבעבועות הבקר, הם כבר לא נדבקו באבעבועות שחורות.
התגלית הזו של ג'נר, סללה את הדרך לחיסון מפני המחלה, שעד היום אין לה תרופה, אבל אנחנו כולנו מחוסנים ממנה , אז היא לא מטרידה אותנו.

ואז ניזכרתי שגם הדור שלנו צריך חיסון, נגד המגיפה הנפשית של ימינו, מגפת ההתחרדות.

אני לא מתכוון להתחרדות במובן ההלכתי של הנושא.
כשאני אומר התחרדות, אני מתכוון להפיכה של אנשים הגיוניים, מערביים ומודרניים לפרימטיביים, חדורי אמונות טפלות, תלותיים, טפיליים, מתמסכנים ובקיצור חברים בשבט המדובלל , זה שחבריו מתעסקים בהבלים כמו שמירת העיניים, ולובשים שטריימלים וחלוקי פסים.
בתנועת התשובה ההיסטורית שיצרו תנועות כמו "ערכים" ו"נתיבות עולם", נוצרו בעלי תשובה חרדיים שהיו קולים ולמעשה שידרגו את האוכלוסיה החרדית והפכו אותה למודרנית יותר.
השבט הוא בדיוק ההפך, הוא מסתפח אל הפסיכים ביותר בקבוצות האקסצנטריות של העדה החרדית ויוצר לחץ קנאי ומנוון על הקבוצות החרדיות היותר מתקדמות.

זה בדיוק מה שמלמד אותנו הסיפור על נחמן נתן.
אותו איש שמארח בביתו את רבינו הקדוש ואת רבי נתן ואז מתחיל לדבר בהתלהבות על נסיעת עסקים מזהירה שהוא הולך לעשות , הוא בדיוק כמו בעל התשובה שמגיע לברסלב והמוח שלו נדפק מרוב אורות.

זה בדיוק נקרא "להקבר בחיים" , כי משם האנשים האלו לא יצאו. הם ימותו בעולם הזוי ומופרך של טומאות וקליפות. עולם שבו הולכים עם משקפי שמש בלילה בגלל "קדושת העיניים", עולם של נבערות, של שנאת הקידמה, שנאת הטכנולוגיה ושנאת התבונה.

הילדים שלהם כבר יהיו עארסים שבב"ים חרדיים להפליא, שיסחרו בגראס ובתמונות של צדיקים. עכשיו הייתי באומן ואני אומר שכל פעם שאני מגיע, אני נכנס לדיכאון מעדרי המטומטמים ,שמעלים שם גרה. פשוט פרצופי תחת מתחת לשטריימל.

מדובר באוכלסיה ,שלא מבינה כלום בשום דבר. לא בתורה, לא בהלכה, לא במחשבת ישראל ובוודאי לא בתורת ברסלב. הם בקיאים באיך צריכים להתלבש לפי האופנה של "שובו בנים" , ברכילות על רבנים וכמובן בכל מה שנוגע לטימטום התורן המכונה "הלכות צניעות ושמירת העיניים".
האמת שאני בעצמי הייתי צריך לעשות הרבה שמירת עיניים , כדי לא להסתכל עליהם בראש השנה, כדי שחלילה לא יצא עליהם קטרוג ביום הדין באשמתי.

טוב, הסברתי את המגפה כמיטב יכולתי, עכשיו אני תוהה לגבי החיסון.
מהאבעבעות השחורות נפטרנו יחסית בקלות, אבל מה יכול להיות להיות חיסון למגיפה הרוחנית.
אין לי תשובות.
אני רק זוכר מה שאמר מנהיג חסידי ברסלב לפני שבעים שנה, הרב אברהם בן נחמן "העיקר שאני לא אהיה מפורסם של שקר."
או כמו שאומר הרב ברנר שליט"א "אנחנו לא שמענו שבברסלב שמוסרים הנהגות" , או בעברית פשוטה "בברסלב לא אומרים לך מה לעשות, כל אחד לנפשו."

אז אין לי תשובה, רק אני נזכר באיזו אנקדוטה מהמסע האחרון לאומן. מישהו סיפר לי שהפעם בנו בקייב טרמינל חדיש ומפואר כדי לקלוט את רבבות החסידים. אני אמרתי לו שטרמינל משופר הוא חדשות טובות ואני מקווה שגם החסידים יהיו משופרים.
האמת שגם החסידים השתפרו.
הטרמינל באמת היה מצויין, האוקראינים חושבים שהם עשו אותו לכבוד אליפות אירופה בכדורגל, אבל אנחנו יודעים שזה רבינו שדאג לנו הפעם והציל אותנו מהאוהלים של שנה שעברה. אני רק מקווה שעד הפעם הבאה שאני אגיע יסדרו את מכונות הקפה. אני כל כך אוהב להגיע לקייה ומיד לגשת למכונה כזו ולשתות משהו חם, מול כל הפרצופים ההמומים של החניוקים.

לסיום, כמו שאמרתי, בברסלב לא נותנים הוראות, אבל להמליץ אפשר, נכון? אני ממליץ בחום על הסרט Sex Drivre.
למרות שמו הוולגארי הוא מהטובים מסוגו ויש הרבה מאוד אנושיות ועומק לצד קטעים מצחיקים שיגלגלו אתכם.

watch?v=mov9e5jdh0M

האמת, שלא הבנתי את כל הבדיחות על האמיש.

ואפרופו משפקפי שמש בלילה, זוכרים את בילי ג'ין?

לילה טוב. רפואה שלמה, לי ולכל חולי ישראל.

אודיסאה באומן


ישנו משפט תמוה של רבינו הקדוש שאומר ביידיש "אין אומן זיין און אין סופיא נישט?". התרגום החופשי הוא "איך אפשר להיות באומן , בלי להיות בסופיא?" .
סופיא, כמו שהרבה יודעים, הוא פארק ציבורי ענקי, מושקע, מפואר ונהדר, שנמצא בעיר אומן בערך שני קילומטרים מהציון הקדוש. הגן הזה הוא כל כך גדול, מטופח, מעוצב ומושקע עד שLonely plannet מכנה אותו "התשובה המזרח אירופאית לגני הטילרי".
לא מדובר בהגזמה.

למעשה מציאותו של גן סופיה בעיר קטנטנה ונידחת כמו אומן היא נס אמיתי.בעיניים אוקראיניות , אומן היא לא יותר מכפר מגודל , שיתרונו היחיד הוא מציאותו על הכביש הראשי בין אודסה לקייב. אפשר להשוות אותו בארץ לכפר ויתקין או למסילת ציון. הרעיון שבכזה חור מישהו יבנה פארק מפואר כמוהו אין גם בערים אוקראיניות אדירות כמו חארקוב שמונה שני מיליון תושבים , הוא רעיון מופרך. מי שמתייחס לקיומו והיווצרותו של גן סופיא באומן כאל נס, מסיק מסקנה הגיונית.
כמובן שכשמדובר על אומן ועל רבי נחמן , מסתתר כאן איזשהו סוד ואנחנו כבר נחשוף אותו, אבל ראשית בואו ונגלה איך בכלל נוצרה התופעה הזאת שנקראת "גן סופיא".
מה שמספרים המדריכים של סוכנויות הנסיעות החרדיות לכל הישראלים והישראליות שמגיעים לאומן זה את הסיפור הבא: האוקראינים נלחמו נגד הפולנים ואז כשהם באו לאומן , הם דרשו מכל היהודים להתנצר , או שיהרגו אותם.
אז באה הבת של ראש העיר הפולני שקראו לה סופיה, (ביוונית : חוכמה, כמו במילה פילוסופיה) ואמרה להם שלא יפגעו ביהודים ושיהרגו אותה לפני שהם הורגים את היהודים.
האוקראינים מצידם הסכימו לעסקת החבילה ובאמת הרגו אותה ואז הרגו שלושים אלף מתושבי העיר, בינהם עשרים וחמישה אלף יהודים. אותם יהודים שנרצחו, נקברו בקבר אחים , איפה שנמצא היום , הציון הקדוש של רבי נחמן מברסלב.
בסופו של דבר, ניצחו הפולנים את האוקראינים ואותו ראש עיר אציל פולני, בנה את גן סופיה לזכר ביתו שהקריבה את חייה למען היהודים.
כמו שברור לכולנו, חוץ מפרט זה או אחר , כל מילה בסיפור הזה אמת, או במילים אחרות, הסיפור הזה מצוץ מהאצבע ואין לו שום קשר למציאות. גירסה מלאה של הסיפור הבדיוני הזה , תוכלו למצוא פה.
לסיפור המופרך הזה שמספרים המדריכים החרדים בכל זאת יש איטזשהו ערך. הוא גורם לתיירים הישראלים לחשוב שבכל זאת יש גויים טובים או גויות טובות. לכם, קוראים יקרים, זה אולי נראה טרוויאלי, אבל רבים מבין עולי הרגל לאומן, הם אנשים מאוד בורים ומוגבלים מתחתיות החבית של הפריפריה. מבחינתם אוקראינה זה החו"ל היחיד שיראו אי פעם והם בטוחים שהגויים הם מין חיות טרף פראיות, חסרות כל קשר לאנושיות.
אני שמעתי את הסיפור הזה כמה פעמים באומן והיו התנגדויות של המאזינים שלא האמינו שהסופיא הגויה הזו יכולה להתנהג בכזו אצילות נפש. מהבחינה הזו הם צודקים, הקטע הזה של הסיפור, לא היה ולא נברא.
הסיפור האמיתי לא פחות מעניין.

בשנת 1768 אכן נטבחו יהודי אומן על ידי מורדים קוזקים. באותה תקופה סופיה המפורסמת הייתה בת 8 וגרה בצפון תורכיה. עשרים שנה אחר כך , סופיה נחשבה לאחת מיפהפיות אירופה הנודעות, ניהלה רומנים עם שניים מאחיו של מלך צרפת והייתה פילגשו של הנסיך הגנרל פוטיומקין, חביבה העיקרי של קיסרית רוסיה , יקתרינה הגדולה.
לאחר מות הגנרל היא הצליחה להשתחרר מנישואיה הראשונים לגנרל ג'וזף וויט הפולני ולהנשא לפולני אחר, הרוזן סטניסלב שסזני פוטוצקי, שבאותה תקופה שלט באיזור אומן. אם זה מעניין מישהו, הם נישאו בטקס כפול, גם קתולי וגם יווני אורתודוקסי, כי סופיה, למרות שנולדה בתורכיה, הייתה יוונית.
הרוזן פוטוצקי בנה לכבוד אישתו האהובה והמהוללת את הפארק המפואר, שנקרא "גן סופיה" והאדריכל עיצב אותו מתוך הוקרה ליוון הקלאסית ושילב בו מוטיבים משתי היצירות האפיות של הומרוס האיליאדה והאודיסאה.
הפארק רווי ביצירות אומנות ובמבנים ארכיטקטונים מיוחדים ונאספו לתוכו מאות צמחים נדירים מכל רחבי אירופה. כך הכיר אותנו רבינו הקדוש , כשהגיע לאומן שנים מועטות לאחר שנפתח הגן ובתקופתו נערכו בגן הופעות מוזיקליות והצגות והוא נחשב לאחד ממרכזי התרבות באימפריה הרוסית.

לימים הפך חלק מהגן למרכז מדעי ללימודי טבע וצמחייה וגם היום , לצד היותו של "גן סופיה" מוקד תיירות למאות אלפי מטיילים בשנה, הוא גם מהווה חממה מדעית ונערכים בו מחקרים בוטאניים וביולוגיים.
מכאן אנו יכולים להבין סוף סוף את משמעותו של משפט רבינו הקדוש "איך אפשר להיות באומן , בלי להיות בסופיא?",
זה בדיוק כך, מה הטעם להיות מקושרים לצדיק, בלי להיות משכלים ונאורים, בלי להיות מעורים במוסיקה, מדע ואומנות. מה הטעם בעבודת השם של אנשים בורים ופרימטיבים, שטופים באמונות הבל ודעות קדומות.
את התשובה אנו יכולים לראות בעצמנו כשאנו מגיעים לאומן ופוגשים שם את אותם ליגיונות של גלמים מהעדה החרדית, חסרי תועלת ושחצנים שכל עיניינם בחיים הוא רכלנות על רב זה או רב אחר. יש לי חברים כאלו, אני לא אומר שלא, אבל אני לא מבין מה בדיוק הם תורמים לעולם, חוץ מלשמר את אומנות כרזות הנאצה.
מצד שני ישנם אותם נחילים של בעלי תשובה, עם שילשולי פיאות ופומפונים מתבדרים, שחיים בתוך ג'ונגל של אמונות חשוכות בקליפות ובטומאות ובפגמים, ולועגים בנבערות חוצפנית לתרבות המערבית ממנה הושלכו. בצדק לועגים להם החרד"לים ורואים בהם בסך הכל אפיזודה נלעגת.
וכך בלב הזוהר היוקד שהביא רבינו לעולם, תחת הבוהק של שמש הצדיק באומן, שוכנים שני שבטים נחשלים,יצירי הנבערות החרדית רבת השנים מצד אחד, והפסולת של חברת הצריכה המודרנית והשיטחית מצד שני ומסביבם הומים אלפי עארסים רודפי חוויות ורוכלי הבלים ומקבצי נדבות טרדנים וכולם כולם שוכנים בצל הצדיק ומתעלמים מרצונו וממשאלתו המהדהדת "לכו לסופיה , אל ההרמוניה הנדירה בין טבע, מדע ואומנות, לכו לסופיה אל התבונה והידע ושיקול הדעת!"
ואותו אספסוף ממשיך לאכול ולשתות , לרקוד ולחגוג בטרם יחזור אל האורותיו בסתמיות ואל חייו הסתמיים, כהוא מתייהר בכך שעשה את רצון הצדיק.

.

עוד תתגעגעו לדונלד דאק


לפעמים אני לא בטוח שאנחנו מתקדמים לאנשהו עם הזמן.

היום היינו במסיבה קטנה , עם כמה חברים מהמגזר התורני לאומי / חוזדר בתשובה. אנשים מצויינים, דרך אגב, חלקם מאוד קשורים לרבינו ובכלל , אנשי חינוך ורוח, עליהם כבר אמר בודהא בדהמפדה "יהיו ידידך אנשיך מופת , אצילי נפש , מהטובים בבני האדם."

הקטע היה , שהילדים שם עשו דבר אחד וזה לשחק בסמרטפונים של ההורים שלהם. לא עשו שום דבר אחר חוץ ממשחקי אייפונים , אנגריבירדס, המקדש, קפיצת הנינג'ה וכל אלו.

זה היה די מבעס, למען , ילדים מטפסים אחד על השני, מתווכחים תור מי עכשיו ומיה להוריד ומה שהעציב הוא שמדובר בילדים טובים, מחונכים , מבתים מצויינים. ילדים שיעזרו לך לסחוב ארגזים מהסופר וישאלו לשלומך. לא מדובר בעארסים טמבלים שמתחרים מי מהם צורח הכי חזק. באמת אחלה ילדים, אני מכיר אותם וכואב לראות אותם מתחרפנים בגלל מנת יתר של סייברספייס.

ליד היציאה תפסתי כמה מההורים ושאלתי "אתם זוכרים את הימים הטובים שהייתה טלוויזיה אחת גדולה וכל הילדים ישבו מולה בשקט ובשמחה?"
גיחוכים מרים ענו לי, אפילו מהאימהות שהן בדרך כלל יותר פאנאטיות. כנראה שהמחשבה הזו רצה בהרבה מקומות. מהר מדי זרקתם את ה טלוויזיה מהבית , עוד תתגעגעו לדונלד דאק.

היום ערב ראש חודש אלול וזה אומר שכבר לא כל כך מתאים לנו לעסוק בהוצאת לעז ובלשון הרע, אז בואו נראה אם נצליח בכל זאת להשמיץ מישהו, לפני התקדש החודש.
אפרופו סמארטפונים,
השבוע לקחתי מישהי לשיעור של הרב עופר ארז והיא מין בעלת תשובה כזאת, מאוד משכילה ומאוד רוחנית. היא סיפרה לי על שבת שהיא בילתה אצל רב ברסלבי מפורסם ומכובד. היא סיפרה בהתלהבות על הנאומים המחזקים של הרב שהטיף להם לא להכנע לתכתיבים חברתיים, לא להיות כבדים , לא להיות מקובעים . "תהיו פריקים!" הוא אמר להם "למה שלא תהיו פריקים?"
כששמעתי את הסיפור הזה לא יכולתי שלא לגחך.
לפני יותר משנה הלכתי לרשום את אחד מהילדים שלי למוסד חינוכי בהנהלת כבוד הרב. אתם יודעים מה אמרו לי שם? שכדי שיקבלו את הילד למוסד, ההורים צריכים לחתום על התחייבות שלא יהיו מסכים בבית.
מה זה מסכים? טלוויזיה, מחשב, אייפון וכן הלאה.
החוצפה היא, שגם בתוככי בני ברק החרדית, לא עושים תנאים כאלו. נכון, שקיבלנו מכתב לפני שהילדה ניכנסה לכיתה א' בסגנון "תלמידותינו אינן צופות טלביזיה, תלמידותינו אינן אוכלות פיצוחים בשטח בית הספר, תלמידותינו פונות לאנשי צוות ההוראה בנימוס ובגוף שלישי."
לדעתי זה בסדר. אתה מקים בית ספר איכותי, אתה רוצה שכל התלמידות יהיו אצילות בריטיות מושלמות ואתה דואג להן לסביבה תומכת ואינטימית, כדי לייצר אצלן תחושת גאווה, שמסתמכת גם על נימוס וגם על התנהגות מכובדת, סדר וניקיון.
הם לא חשבו לרגע לכתוב "ההורים לא יהיו מנויים בערוץ פלייבוי ולא יזפזפו שעות בין תוכניות ארוטיות בערבית.
זה לא עניינם וזה לא מעניין אותם. הם מתעסקים בלחנך ילדות ולא הורים.
כבוד הרב שבנדון, משחק משחק הרבה יותר מלוכלך. הוא תופס מחפשים רוחניים מבולבלים מאוד, מפטם להם את האגו בכל מיני סיסמאות אינפנטיליות בסגנון "תהיו פריקים!" , "אל תשימו על אף אחד" , וכשהם נמצאים כבר אצלו ביד, כשהם התנתקו מהעולם שגדלו בו, כשהם הופכים להיות זרים בעולם דתי מוזר מאוד ונעשים מאוד תלויים ברב ובקהילה ובמוסדות , אז כבוד הרב יכול לדרוך עליהם ולרמוס אותם, להגיד להם שיתנתקו מהאינטרנט, שיוציאו מהבית את הלפטופ, שיוותרו על הסמארטפון, שיעיפו את הטלביזיה וכן הלאה.
זה פשוט? לגמרי לא.
בנאדם שחי בשיכון מצ'וקמק, לא יכול להרשות לעצמו לחיות כמו בבית קטן באהבה ולשלוח את הילדים להאכיל את החזירים כל פעם שאין להם מה לעשות. טלביזיה היא לעיתים ברכה גדולה. היא כלי להפגת מתח, ליישוב סיכסוכים והיא גם יכולה לחנך. אני לא אומר לאנשים להתחבר ללוויין ולהפציץ את הבית בשטויות של MTV במשך 18 שעות ביממה. אולי זה באמת מיותר, אבל אם אתם מחזיקים מכשיר DVD עם כמה סדרות חמודות כמו "ציפיטפוט", "היו היה" ו"בלי סודות" , אתם יכולים ליצור בבית אוירה מאוד נחמדה ותוך כדי כך, הילדים שלכם גם ילמדו משהו.
כל זה , כמובן , לא מעניין את כבוד הרב, כי הוא מאניאק, כי הוא "פריק" במובן המסורתי של המילה, "מפלצת".
אתם לא תופסים כמה קל לשלוט ולהתעלל בבעלי תשובה. הרבה פעמים הם באמת לא יודעים מה לעשות עם עצמם, הם לא יודעים מה טוב ומה רע וכל מיני חולירות מגיעים ואומרים להם שפן הדב זו טומאה ובייבי מוצרט זה כפירה , וכמו אותו הרב הם רוכבים להם על הראש. זה לא פלא בכלל שהרבה פעמים , הילדים של האנשים האלו, הופכים לעבריינים צעירים. אין להם מה לעשות בבית , אז הם מסתובבים ברחובות ומחפשים ריגושים. תדעו לכם, שזו מכה אמיתית אצל בעלי תשובה ותיקים, ממש מגיפה.
לכן אני אומר "אל תהיו פריקים" ומצטט את מה שהרב ברנר אמר בשיעור לפני חודש "בן אדם צריך להיות נורמאלי. לא להיות משונה ולא מוזר, נורמאלי."

אז לפני שאיזה מפגר יקפוץ ויגיד שהרב ברנר לא התכוון שאנשים יחזיקו טלביזיה בבית, אני אסביר ואומר שיש כל מיני סוגים נורמאליות. יש נורמאליות של קריית ויז'ניץ ויש את הנורמאליות של שיכון ל'. שתי הנורמות האלו נראות מאוד שונות, אבל למעשה הן כמעט אותו הדבר. מה הרב ברנר התכוון להגיד כאן? את מה שרבינו כל הזמן אומר לנו, שאדם צריך להיות מעורב עם העולם, שאדם צריך להיות אזרח מאוזן והגון, נעים לשכניו ומועיל לחברה. זה חלק מתורת ברסלב וזה גם מה שאושו אמר ב"נעל מתאימה" , שהאדם הנאור לא מורד בחברה, הוא משחק לפי הכללים , יום אחד דמקה ויום אחד שש בש.

עד כאן בנושא זה.
ליום הזה שלפני ראש חודש, קוראים אור לראש חודש וכשחושבים על זה , זה שם משונה. מה פתאום אור? הרי ראש חודש הוא היום החשוך ביותר, נכון? אין ירח בשמיים. אולי זה בא להזכיר לנו את השלב הבא שמסתתר בתוך האפלה של השמיים חסרי הירח. את הנקודה הזעירה של הלבנה הנולדת מחדש ומתקדשת.
היום היא מסמלת את קרן האור הרוחני ההולכת ומתחזקת סביבנו, שבתוכה מסתחררים הרסיסים הקטנים שמרכיבים את המציאות שלנו ואורגים סביבנו גשר כביר וזוהר, עליו אנו צועדים ביראה מרטטת במשך כל חודש אלול , עד שנגיע על סופו וננחת בעוד חודש בממלכתו של הצדיק, באומן עיר הקודש.

לא ממש פוסט


אבל היום בערב, זה קורה.

ההילולה של האר"י הקדוש.

כמו שאתם רואים, האר"י ידע לשחק אותה כמו שצריך ולתזמן את המסיבה שלו בדיוק באמצע תשעת הימים.

מי שיגיע היום בלילה לצפת , ימצא את עצמו בסופר קרנבל כשעשרות אלפי אנשים חוגגים מסביב לבית הקרברות העתיק. יהיו שם דוכנים של ספרי קבלה, מזון ומשקה , קמיעות , דיסקים וכן הלאה.

להגיע לציון זה קצת קשה , כי גם ביום רגיל הגישה אליו מסובכת, אבל שווה לחכות קצת ולעשות מאמץ:

זה סרטון שצילמתי שם שנה שעברה.

כמה טיפים לעולים לרגל:

1. שווה מאוד לעבור ולהשתטח גם על קיברו של לייב בעל היסורים. הוא נמצא מתחת לחלקה הצבאית , ליד האנדרטה של עולי הגרדום בפינה הצפונית של רחוב האר"י.

2. לגברים , מומלץ בחום להצטרף לאלפים שטובלים במקווה האר"י , כי מרוב טבילות המים מתחממים.

3. לא להסתובב עם כסף קטן , כי השנוררים שם מסתובבים בלהקות.

גם מי שלא עולה לרגל, כדאי מאוד לחגוג בבית את ההילולה של האר"י. לאכול במסעדה, לשתות לחיים וכמובן להזכיר את האר"י הקדוש ואת חוכמת הקבלה.

 

חג שמח!

 

מבזק תיאולוגי קצר


דת חדשה קמה באזור הזה של המזרח התיכון בשנים האחרונות.
הדת שאני מדבר עליה , היא דת הקרליבך.
מביני עניין יטענו בצדק, כי הקרליבכים כבר מסתובבים בשטח הרבה זמן, אבל לדעתי לפחות, רק לאחרונה הם באמת התחילו לההתפשט באופן מטריד.
רבי שלומקה קרליבך , בעצמו , נשמתו עדן היה בהחלט דמות ראויה לציון, במיוחד בזכות זה שהוא הצליח לשלב בין סקס, סמים ורוקנרול לבין רבנות אורתודוקסית כמעט בלתי מעורערת.
ביחוד יש לציין לשבח את יחסיו הטובים, הלבביים והחברותיים עם בתי הכנסות הרפורמיים, בהם הופיע לא פעם ועם בני הקהילות הרפורמיות.
כל זה טוב ויפה וראוי, רק שהדת הקרליבכית המתפשטת, לא נבראה בצלמו ודמותו של מיסדה.
קודם כל, דבר מעניין הוא שהקרליבכיות חוצה את הגבולות המגדריים המקובלים בחברה האורתודוקסית. תחת כנפיה חוסים חרדים נורמטיביים למדי , בצוותה עם אמריקנים ביטניקים שהכיפה אצלם נמצאת בכיס, במקרה הטוב.
לכאורה, הגלובליזם הקרליבכי, לא צריך להפריע לאף אחד.
השאלה היא, ממה הגלובליות הזו נובעת.
אילו דברים עוד יכולים להיות משותפים לאברכים חרדיים ולקלי עולם?
הרמת משקולות לדוגמא.

תיכף נחזור לזה.
אם נסתכל על התופעה הקרליבכית מבחינה התנהגותית, אנחנו נשים לב לכפיתיות מסויימת ביחסיה עם הסביבה.
כל זמן שהקליבכים מנהלים את תפילותיהם בצורה מאורגנת ושם הם קופצים ומרקדים ורוקעים ברגליהם ומוחאים כפיים , נראה שאין מה לבוא אליהם בטענות. התנהגות דתית מגוונת , היא דבר לגיטימי, כל זמן שאינה מזהמת את הסביבה.

הבעיה עם הקרליבכים, לפחות אלו שאני מכיר , זה שהם לא שומרים את הדילוגים שלהם למינייני קרליבך. גם כשהם מגיעים לבית כנסת נורמאלי , הם מתעקשים להתפלל כמנהגם , מתוך תקווה מטופשת , שיתר המתפללים יראו לפתע את האור ויתחילו לפצוח בפצחים. ההתנהגות הזו, קודדם כל סותרת את השולחן, אם זה עדיין מעניין מישהו, חוץ מזה היא לגמרי לא חיננית ונעימה.
יש כאן את האנרגיה הזו שהקרליבכים מפיצים סביבם, אנרגיה בסגנון של "התפילה שלכם צריכה להיות עליזה יותר!"
אני מכיר את האנרגיה הזו עוד מפונה:

You are not playful enough

No shit.
זה מה שמחזיר אותנו להנפת מישקולות , או להתבודדות שאינה כהוגן, או לריצה למרחקים ארוכים.
כל אלו פעילויות שמעיקרן הן חיוביות. טוב לעשות ספורט, טוב לרקוד. בוודאי טוב להתבודד. כל אלו פעילויות אותן הגדיר האר"י הקדוש כ"אור חוזר", שהוא הביטוי הרוחני של שאיפת הנבראים להכלל בחזרה בתוך המהות האינסופית שיצרה אותם.

אבל
האור החוזר לא נשאר בטהרתו, בדרך כלל.
ברגע שהאגו משתלט עליו, הופך הטקס לחלק מהאישיות וכך הוא למעשה מרחיק את האדם ממהותו האמיתית. את התופעות האלו מכנה רבי נחמן מרסלב "כוח המדמה" , כלומר כוח שמסתיר מהאדם האמת ומציג בפניו תבנית דימיונית. בגרעין הדימיון קיימת איזושהי מציאות. כמו שבתוך התרבות המפגרת של אהדת הכדורגל ישנו גרעין קטן של אהבת התנועה והמרחב, כמו שבדת הקרליבכית המעצבנת , על כירכוריה וקפיצותיה שמזכירות פיצוח אגוזי קוקוס, ישנה נימה שקופה של יצירתיות , השראה ושמחה. לכן אומר לנו רבינו הקדוש כי רוב רובו של "המדמה" הוא רע ובכל זאת יש בו משהו , קמצוץ מן הטוב.

לכן אני מציע לאותם אלו שכל כך מעריכים את קרליבך, שבאמת יאמצו את התכונות הנערצות שלו. את הקוליות , את הפתיחות , את המתינות, את אהבת החיים ואת הפלוראליזם ולהניח לכל הניסיונות לכפות תפילות צןןחניות על הסביבה.

הלם למערכת

אתמול ניגש אלי מישהו וסיפר לי שהוא קורא את הבלוג.

איזה הלם, פעם ראשונה שזה קורה לי. לא רק שניגש אלי קורא, אלא שהוא אפילו היה חרדלון. מין משהו כזה בשנה ראשונה באחד ממעוזי הכיפות השרוטות.

בחיים לא הייתי מדמיין שחרדלים ניקראו אותי. מילא חרדים שהולכים לאותם מקוואות כמוני, מילא מזרוחניקים שהולכים לקאנטרי ורואים טלביזיה, מילא רוחניקים שמדברים באותו סלאנג צ'אקראלי מאוס, אבל חרדלים? מה לי ולהם?
לכן החלטתי להצדיע לכל קוראי החרדלים , כן ירבו וימלאו את הארץ , ולהציג כאן קטע שצילמתי מההופעה של סיני תור.
את סיני תור אני מאוד אוהב. קודם כל הוא פרפורמר מעולה וחץ מזה הוא דוגל בשיוויון בין המינים.
הוא מגדל פאות מתנפנפות כמו המעריצים שלו וחובש סמרטוט על הראש כמו המעריצות שלו. אכן אדם כלבבי.

אני מקווה שכל החרדלים כאן נהנו והחרדליות כמובן. אלוהים אוהב אתכם.
מה שבכל זאת רציתי להגיד לקוראי החרדלים זה דבר פשוט.
כל זמן שאתם איכשהו אדונים לחייכם,
כל זמן שעוד לא בינתם בית בהאחזות נווה מסטיק בוזוקי ד'
כל זמן שעוד לא התחתנתם עם תהלל גאולית רוזנדאנץ , אחייניתו של הרבשב"ץ מישיבת נווה אמיצים
כל זמן שעוד לא ילדתם את עמיצור, פדהצור, הילולית שירה ואת יונת מרחבים,
כל זמן שהכל עוד יכול בסדר
סעו לפונה, סעו לאושו

צאו לדרך