נשארו רק השירים


קוראות קוראים, השם עימכם.

הייתי צריך לכתוב אבל לא היה לי על מה, אז החלטתי לכתוב על נובורוסיה.

מה זה נובורוסיה?

זו לא ארץ הנובורישים הרוסים, למרות שגם להם מגיעה מדינה.

אז ככה בשנת 2014 היה הנשיא באוקראינה אחד בשם ויקטור ינקוביץ' שהוא היה פרו רוסי.

1345078

באותה תקופה הוצע לאוקראינה הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי , הסכם שהיה טוב מאוד לאוקראינה , אבל רוסיה התנגדה ולכן גם הנשיא האוקראיני התנגד.

ההתנגדות הזו להסכם, מאוד הכעיסה הרבה מאוד אוקראינים ובגלל זה פרצו באוקראינה הרבה הפגנות שגרמו לכך שאחרי שלושה חודשים הפרלמנט הדיח את הנשיא.

אז הרוסים התעצבנו.

מה הם עשו , הרוסים ?

שני דברים,

דבר ראשון הם כבשו את קרים.

אין לכם מושג מה זה קרים?

זוכרים את המונגולים? ג'יניג'יס חאן? היה כזה שיר של גרמניה באירוויזיון בשנת 1979

אז המונגולים היו שבטים כאלו מאסיה שניסו לכבוש את כל העולם והגיעו עד אירופה. את ארץ ישראל הם כבשו במאה ה13.

אחר כך הסתלקו.

מה שאנשים לא יודעים, זה שנשארה ממלכה מונגולית אחת באירופה במקום קטנטן, בערך בגודל של מדינת ישראל שנקרא חצי האי קרים.

הוא נמצא בים השחור בין אוקראינה לתורכיה.

קרים

אז כמה שנראה קשה להאמין במקום הקטן הזה הייתה ממלכה מונגולית עד שנת 1783.

זאת אומרת, בזמן שאבותינו, האשכנזים, כבר גרו שש מאות שנה במזרח אירופה, אחרי פרעות ת"ח ות"ט, אחרי הבעל שם טוב, וכשבעל התניא היה כבר בן ארבעים ומשהו, עוד הייתה ממלכה מונגולית באירופה.

בסוף , כמובן, הצארינה יקטרינה הגדולה כבשה אותה והאזור עבר לשלטון רוסי, אבל המונגולים עוד חיו בו, למרות שרבים מהם היגרו לתורכיה.

במלחמת העולם השניה, הגרמנים כבשו את המקום והמונגולים מאוד שמחו , שמישהו סוף כל סוף העיף מהם את הרוסים, אבל שלוש שנים אחר כך הרוסים חזרו והיו מאוד מאוד עצבניים על המונגולים אז הם העיפו אותם לאוזבקיסטן, כי ביננו, מונגולים באירופה, זה משהו לא מומלץ.

אבל חוץ מהכיבוש הנאצי, מסתבר שהקרים הזה, היה אחלה מקום. גם חופים, גם נופים , גם העיפו שם את המונגולים ולכן הרבה רוסים באו להתיישב שם.

עכשיו, תבינו, רוסים ואוקראינים זה לא אותו הדבר.

לנו הם נראים דומים, אבל תכלס, מדובר על עמים עם שפה שונה והיסטוריה שונה.

אז מי שעבר לגור בקרים היו רוסים ולא אוקראינים.

אני לא ממש יודע למה, אבל כל זה היה בזמן שלטון סטאלין וסטאלין לא סבל את האוקראינים אף פעם. הוא אפילו הצליח להרוג ברעב שלושה מיליון אוקראינים בשנות השלושים.

בקיצור קודם כל הוא לא סבל אותם , מעבר לזה תעשו את החשבון, שלושה מיליון הרג סטאלין, עוד שמונה מיליון מתו במלחמת העולם, מתוכם חצי מיליון יהודים.

בקיצור, מתו שם שנים עשר מיליון? כנראה שלאלו שנשארו חיים לא הייתה מצוקת דיור.

עכשיו נשתמש בכישורים התלמודיים שלנו ונשאל, האם לרוסים הייתה מצוקת דיור? הרי רוסיה היא הארץ הגדולה בעולם, וגם שם מתו מיליונים במלחמה.

הכל נכון, רק שרוסיה היא ארץ גדולה, ריקה , מלאה קרחונים וביצות ואילו קרים, ראבאק זה בדרום אירופה, זה קרוב לתורכיה, ואין שם תורכים.

12585 סתם אני מלכלך על התורכים, הרי לא מזמן הייתי  בתורכיה ולמעשה היה אחלה. אז אין לי מה להתלונן.

הקיצר , כמו שאתם יכולים לראות, הלכו המונגולים ובמקומם הגיעו נטאשה, אוקסנה, לאריסה וטאטיאנה (הלכה לקנות קולה)

עד כאן , הכל דבש.

ואז סטאלין מת ואת מקומו תפס אחד בשם ניקיטה חרושצ'וב. תכל'ס חרושצ'וב היה רוסי, אבל אישתו הגיעה מעיירה שנקראת טומשוב.

טומשוב זה מקום מעניין, כי היא מקום יסודה של חסידות קוצק. קודם הרבי מקוצק ישב שם, ואז עבר לקוצק וכך נולדה חסידות גור.

בקיצור, התחלנו מהמונגולים, הגענו לחסידי גור, זאת אומרת שבעצם שום דבר לא השתנה.

יאו , רציתי בכלל לדבר על נובורסיה.

לא משנה, פעם אחרת.

מחוייב המציאות לשירותכם.

 

עוד מעט חג


 

img_20171013_192051-1210-800-600-80

 

עוד מעט חג.

בואו נחזור על מה שחשוב בשמחת תורה.

לא חשוב כלום, רק לרקוד, בערב, בבוקר ובהקפות השניות.

אין לרקוד אחרי חצות.

לא שזה מזיק אבל זה לא העניין.

עשו ככל שביכולתכם לרקוד, באמת, איפה שאין בית כנסת שרוקדים , לכו לדיסקוטק.

אם אין ברירה, תשארו בבית ותעשו מדיטציה של אושו שנקראת נאטארג'

זה חלק ראשון

זה חלק שני

 

ישנה מסורת שנאטארג' שוות ערך להקפות, לדעתי בתשעים אחוז מהמקרים נאטרג' לוקח.

אני פשוט ליד ישיבת הסדר אז אני בסבבה , אוקיי , יש לי הקפות, אבל רוב האנשים אין להם כי בבית הכנסת לא רוצים לזוז.

אז אל תהססו, אם אתם נשים או אתם מגיעים לבית כנסת ורואים שכולם בקטע להעביר את ההקפות, תחזרו הביתה ותעברו לנאטרג'.

ההקפות שניות מאוד חשובות.

עד היום לא מכיר הרבה הרבה מקומות שעושים אותן כמו שצריך.

אבל לא אחרי חצות.

אוקיי,

לסיום, קראתי לאחרונה את מוסף שבת של "מקור ראשון"

העיתון הזה לא התדרדר, אלא צנח לתהום.

הביאו שם חנטרישים כמו מוטי קרפל ושרה העצני, שנראה לי שגם "בשבע" לא קיבלו.

אתם יודעים מי עוד כתב שם, דורון שפר, אליל ההמונים.

עיתון כזה, לא ראוי לשמש עטיפה למלפפונים.

הקיצר היה שמה מישהו דפוק בעטיפה, שכתב שירה, אלוהים יעזור.

אמרתי, השם ירחם, אם זה יכול, כל אחד יכול.

 

אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה
אַחֲרֵי חֲצוֹת -הֻשְׁעֲנָה רַבָּה
רָאִיתִי אֶת הַפַּרְצוּף הַשָּׁחֹר שֶׁל הַצֵּל בְּאוֹר הַלְבנָה

וְאָז יָדַעְתִּי – הָרֶשַׁע קַיָּם

וְכֻלְּכֶם תְּשַׁלְּמוּ לִי

תְּשַׁלְּמוּ לִי בַּדָּם

 

חג שמח

 

 

שכר אמיתי


אוקיי, שבוע טוב , שלט!

R blog

איזה שלט, הא?

מתה כבר 12 שנה , כפרה עליה, אבל הרעיון ברור.

זה השכר האמיתי על כל עמלנו, זה מה שאנו זכאים לו , ללגום מגביעי הסיליקון בעיר המסכות.

אסור להתנצל על דברים כאלו. ככה אלוהים ברא אותנו וככה הוא ברא את העולם.

זה לא אומר שאין מה לעשות.

כולם עובדים, אנשים עושים הרבה.

אני עושה המון, אילו אלוהים היה עובד באותה רצינות כמוני, אין לכם מושג איזה גן עדן היה כאן.

טוב, אבל די להתלונן.

דיברנו פעם על הרעיון של החברה האנושית כפירמידה.

למעשה, ישנן כמה פירמידות.

יש פירמידה בצבא ויש בשירות הציבורי ויש באוניברסיטה ויש בחברות פרטיות , אבל העיקרון אותו עיקרון.

התנועה מלמטה למעלה, העליה תמיד קשנ יותר ויותר ואם אתה מסתכל על הפירמידה אתה מבין שיש לה מטרה אחת, יציבות.

זה אולי העניין העיקרי פה.

יש לך דוגמאות של כל מיני ארגונים, שלכל אחד , לכאורה ישנה מטרה אחרת , אבל הם פועלים בצורה כזו שכל מה שהם מעוניינים להשיג זו יציבות.

עכשיו שימו לב איך זה מתבטא.

היום יש הרבה יותר מידע נגיש מצד אחד, מצד שני אנשים מסוגלים פחות להבין את המידע הזה, לעבד אותו ולנצל אותו.

יש יותר הזדמנויות לבלות ולהנות אבל אנשים מוגבלים כי יש פחות זמן פנוי.

אפשר להגיד שזה איזון במובן השלילי שלו.

לפעמים חוסר היציבות, הוא גם סוג של הגבלה.

בעולם יש אנשים טובים ויש גם רעים.

יש אנשים מנוולים ושקרנים וגנבים, אבל אפשר להסתדר איתם עד רמה מסויימת אם הם יציבים, אם יש להם מערכת אינטרסים קבועה.

אבל אנשים לא יציבים זו בעיה. הרגע שאתה נכנס איתם לאיזו מערכת יחסים שיכולה להיות אישית, או מקצועית, אז אתה לא יודע למה הם מתכוונים ומה הם מחליטים והאם מחר תהיה להם אותה דענ כמו שיש להם.

אז האנשים האלו עוצרים אותך.

אם יש לך רצון להתקדם, רצון להשיג משהו , הם יקחו אותך אחורה. הם יעצרו אותך. לא בגלל שהם רוצים, אלא בגלל שפשוט אי אפשר לסמוך עליהם.

הם כמו עץ השיטה.

הוא צומח לכל הכיוונים , מתפשט כמו שיח והאמת שהוא מאוד חלש, אבל הוא תופס מקום של עצים חזקים. כך מתבטאת העוצמה שלו, הוא עוצר עוצמה אמיתית.

למה אני מספר הזה?

בגלל השיר על בר יוחאי, זוכרים?

בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים,

לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים,

אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים,

הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ:

אז עצי השיטה הם כאלו, אבל הכוח של בר יוחאי הוא להעמיד אותם. הוא לייצב אותם.

יש לו את האנרגיה הזו, להכניס אותם לתלם את עצי השיטים, להעמיד אותם.

וככה מושגת התקדמות, כך הפירמידה נשברת.

היום ליל הושענה רבה. לילה מדהים, אחוז בעוצמה. כבר יגיע הזמן לצאת החוצה ולהתפשט באור הלבנה.

כן , אנרגיה, זה מה שאנחנו צריכים. לקחת ולשאוב, שיהיה לנו כוח להיות מדוייקים ולהחליט את ההחלטות הנכונות.

קחו מה שיש, תנצלו.

עוד ניפגש בעיר המסכות.

לילה טוב.

 

מחוייב המציאות.

בחשכה גדולה


מועדים לשמחה קוראות וקוראים.

מי יתן ורק טוב יקיף אתכם. מי יתן ותזכו לשנה טובה.

מי יתן ותזכו לנקום, אני מאמין גדול בנקמה. לשלם באש על דם , באש ותמרות עשן.

בנקמה, אין שמץ של נחמה אבל יש הרבה על מה, הרבה הרבה על מה.

על הפוסט האחרון קיבלתי בסך הכל תגובה אחת, אבל תגובה מאוד יפה והייתה שאלה שלא רציתי לענות בעצמי.

אושו עשה שם את מרבית העבודה ואני רציתי להביא אותו גם שייתן את התשובה, ואז אמרתי לעצמי שזה כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'".

כאילו מה הקטע?

למה להביא דווקא את אושו, למה לא להביא מישהו אחר, נגיד את רבי נחמן , נגיד את הבעל שם טוב?

מה דפוק בכל המערכת שאפשר להביא רק את אושו, מה הקטע?

והאמת ששום דבר לא דפוק במערכת. לא בזאת.

אם יש משהו בעולם שהוא בסדר, אז זו האמת.

נכון, האמת היא מידת הדין , והעולם כידוע לא יכול להבנות במידת הדין, אז הוא נבנה במידת החסד.

וכאן יש קטע טריקי.

כי העולם נבנה במידת החסד, והעולם הוא זבל, הוא חרא, הוא גועל נפש.

ואז אתה מחפש מה טוב בעולם הזה, מחפש ומחפש ואז אחרי הרבה הרבה זבל שאתה אוכל\ אתה מגלה שיש משהו טוב בעולם. האמת. האמת טובה. האמת מצויינת.

איייין על האמת.

אמר הבודהא:

"ארוך הלילה לער, ארוכה הדרך לעייף, ארוכים החיים לכסיל שאינו מכיר בתורת האמת."

האמת, האמת, האמת, הדבר היחיד שטוב בעולם הוא האמת והאמת היא דין ולא חסד.

זה מעניין.

זה בסופו של דבר מרושע.

אתם יודעים כמה חסדים אדם יכול לקבל והם ירקבו לו בידיים? כמה הם יסריחו, כמה שהם יהפכו לנטל, לכאב, לאסון?

אין סוף לבגידת החסדים.

אבל האמת, האמת נהדרת, כמו יהלום היא קשה וזוהרת. לעולם לא תכזיב האמת, היא אור, אור אמיתי, מגדלור.

טוב, אושו, יתברך שמו, סבבה? הוא התחיל, תנו לו לסיים.

הנה הבמה, כולה שלו.

שאלה

בהגוון אהוב,

האם האור של רבי נחמן לא היה יותר מדי גדול לרבי נתן?

האם מה שאנחנו קוראים בספרי ברסלב זה מה שרבינו באמת התכווין?

תשובה

הרבה מאוד שנים ישבתי על כסא ועניתי לשאלות של אנשים. אולי עשרים שנים, אולי עשרים וחמש. אלו שנים רבות , זה הרבה זמן ושאלו אותי מאות רבות של שאלות, אולי אפילו אלפים.

אני לא זוכר את כל השאלות, אני גם לא זוכר את כל השואלים, היו רבים כל כך, גברים ונשים. אני זוכר רק את מה שחשוב, אם היה עניין מיוחד, אם הייתה חשיבות מסויימת , אותה אני זוכר.

זה מביא אותנו לטעות גדולה שאנשים עושים כשהם מדברים על הבודהא, הם טוענים שלבודהא הייתה ראיה כללית, הוא היה רואה את כל האנשים באופן שווה, את כל הדברים כדבר אחד. הם טועים ואומרים שבעיני הבודהא לא היה הבדל בין אנשים שונים, שבעיניו נראה הכל אותו הדבר.

זו טעות גדולה.

הבודהא הבחין בפרטים, הוא פשוט הבדיל בין העיקר לטפל, הוא הבדיל החשוב, לשולי לסתמי. הייתה לו ראיה אמיתית. הוא היה רואה עני, מקבץ נדבות והיה רואה חיה, מכונה. הוא היה רואה עשיר נישא על אפיריון , מוקף במשרתים, והיה רואה בו את אותו הדבר, את אותה הטיפשות. לכן אנשים חשבו שהכל שווה בעיני הבודהא, אבל זה לא נכון, אם היה דבר חשוב , הבודהא היה מבחין בו, הוא היה רואה את האמת.

גם אני רואה את האמת.

אני רואה אותך, את האמת שלך. אני לא יודע איך קוראים לך, אני לא יודע איך אתה נראה והיכן אתה מתגורר, אבל את האמת אני רואה, במה שחשוב אני מבחין ומבחין היטב.

אז שאלו אותי הרבה שאלות, הרבה נשים והרבה גברים ובאופן כללי אני יכול להגיד שבכולם אתה היית מקנא. היית מקנא במראה שלהם, היית מקנא ברכוש שלהם, בחברים שלהם , בבני הזוג שלהם. היית רואה אותם ואומר "הלוואי שהייתי כך, הלוואי שהיה לי כך" , אילו היית רואה אותם עכשיו, היית מקנא.

האנשים האלו חלקם היו עשירים מאוד , חלקם היו פופולאריים מאוד, חלקם היו מלומדים גדולים או אמנים מפורסמים. היו בינהם גם נשים יפהפיות. היו לך סיבות לקנא בהם, הרבה סיבות, אבל בדבר אחד אתה לא צריך לקנא בהם. בסיכוי שלהם להגיע לאמת. לך יש סיכוי טוב. כל כך הרבה שנים ישבתי ושמעתי שאלות, כל כך הרבה אנשים שאלו אותי ולא ראיתי אחד ויחיד מכולם שיש לו סיכוי להגיע לאמת כמו הסיכוי שיש לך.

אולי זה קטן בעיניך, אולי כסף ומעמד ומין , הם בעיניך הדברים החשובים , אולי ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח , אתה רעב לאמת הרבה יותר מהם והרעב הזה יכול להצעיד אותך קדימה , הלאה והלאה.

סוטרת הלב היא המסמך המרכזי , הכי חשוב, הכי משמעותי של הבודהיזם.

זה מסמך מדהים, זו שירה, מעט מילים שמסודרות באופן מסויים שנותן להן עוצמה מיוחדת, עוצמה לשנות את העולם.

בסוף הסוטרה מופיע המשפט הבא "צא צא צא אל ההארה"

מי שרעב לאמת, הוא יכול לצאת.

ואתה יכול , מכיוון שאתה כל כך רעב, כל כך כואב והרעב הוא מנוע שיכול להביא אותך יום אחד אל הצד השני, אל פסגת ההר , אל המקום בו לא קיים רעב יותר, רק אסירות תודה, רק שלמות והשלמה.

בחסידות ברסלב אומרים דבר מעניין על רבי נתן, אומרים עליו את המשפט הבא, אומרים שלרבי נחמן היו כמה תלמידים יותר טובים מרבי נתן.

למעשה הם אומרים את האמת, אבל כמו הרבה פעמים בחסידות ברסלב, אומרים דבר אחד ומתכוונים שאנשים יבינו את ההפך.

אומרים את האמת באופן כזה שאנשים יבינו שקר.

גם כאן זה כך, אומרים שלרבי נחמן היו תלמידים יותר טובים מרבי נתן ואנשים מבינים שאומנם רבי נתן היה מלומד גדול, וחסיד גדול וצדיק גדול, ואמנם הוא היה ה"עלוי מנמירוב" , אמנם הוא הבין היטב את רבי נחמן ואף על פי כן, היא כמה אנשים בחסידות ברסלב שהיו גדולים וחשובים וחכמים יותר ממנו. זה מה שאנשים הבינו וזה שקר.

מכל התלמידים של רבי נחמן מברסלב, רבי נתן היה הכי גרוע.

הכי גרוע, הכי אפס. הוא היה מלומד, זה נכון, הוא בא ממשפחה של מלומדים עשירים אבל זה לא עזר לו. הוא לא הבין כלום ממה שאמר רבי נחמן, הוא היה הכי טיפש.

רבי נחמן היה מורה גדול.

גם אם תחפשו בכל ההיסטוריה, גם אם תחפשו בכל העולם, לא תמצאו מורה כמו רבי נחמן, הוא היה יכול לשחרר אנשים במשפט אחד, אפילו במילה אחת.

היו באים אליו אנשים נפחדים, היו מגיעים אליו אנשים מטורפים, אנשים בדיכאון. הוא היה משחרר אותם ברגע.

לאיש אחד הוא היה אומר "זה בסדר, תעבור דירה" , לאיש אחר הוא היה אומר "אתה צריך להחליף מקצוע ולהיות עגלון".

בדרך כלל זה הספיק. הייתה לו ראייה מושלמת לרבי נחמן , הוא היה מבין את המצוקה של האדם ובמילה אחת הוא היה יכול לפתור את הכל והאדם היה חוזר לביתו מסופק ומאושר.

היה לו משפט , לרבי נחמן , הוא היה אומר "גם קצת זה משהו".

איזו גאונות, בעולם שבו אנשים תמיד רוצים עוד ועוד, בעולם של תחרות ושם קנאה ושל שנאה, להגיד "גם קצת זה משהו" זה גאוני. הבודהא לא היה אומר את זה, ישו בעצמו לא היה מדבר ככה, אבל רבי נחמן הצליח. הראיה הייתה חודרת והוא הבין את העולם האנושי יותר מכל השאר.

אבל היה לו תלמיד אחד שלא הבין כלום. זה היה נתן, "העילוי מנמירוב". שמונה שנים הוא היה אצל רבי נחמן , הוא עקב אחריו כמו צל. הוא היה מסתובב בין התלמידים הותיקים של רבי נחמן ושואל אותם על דברים שרבי נחמן אמר לפני שנים והוא היה רושם הכל.

זה היה כפייתי אצלו, הוא היה צריך לדעת הכל , לתעד הכל והוא כתב וכתב אבל לא הבין כלום.

ואז רבי נחמן מת, הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, עוד לא היה בן ארבעים. המוות שלו היה נורא, הייתה לו מחלה בריאות והוא נחנק. המוות שלו היה כרוך בסבל איום, אבל הוא קיבל אותו באומץ, קיבל אותו באושר ושמחה. אמרתי לכם, מכל המורים גדולים, רבי נחמן מברסלב היה באמת מושלם, באמת מיוחד.

לכן עכשיו אתה מבין למה השאלה שלך היא שאלה מצחיקה.

אתה שאלת אם האור של רבי נחמן היה גדול מדי בשביל נתן מנמירוב, בהחלט היה גדול מדי. רבי נתן ראה את האור אבל לא הבין כלום. ברור שאתה מבין יותר. כשאתה עולה לאוטובוס, תסתכל על האנשים. כל אחד מהם היה מבין יותר מרבי נתן. זה מעניין מאוד, אילו הוא לא היה רואה את האור הזה, הוא היה יכול להמשיך בחייו.

בכל מקרה, לא היו לו חיים טובים, אבא שלו היה אכזרי, אישתו הייתה מופרעת, היו לא הרבה בעיות לרבי נתן, אבל לפחות היה נחסך ממנו התסכול העצום שהיה לו מהנוכחות של רבי נחמן.

רבי נחמן, אולי הגדול במורים שהעמידה התנועה החסידית , אדם יחיד בהיסטוריה שעזר לרבים כל כך ורבי נתן נמצא לצד אדם כזה, כל אדיר , כל כך נשגב ועדיין רבי נתן לא מבין דבר, עדיין הוא אומלל, עדיין במצוקה עזה.

אחרי שרבי נחמן נפטר, רבי נתן עוד חי שלושים שנה ובמשך השנים הללו, האומללות שלו משנה צורה, האומללות הופכת לאובססיה, הוא רותם את עצמו למטרה להנציח את רבי נחמן, את התורה שלו , להנציח את החיים שלו.

רבי נתן הכיר את רבי נחמן במשך שמונה שנים, אבל רבי נחמן היה מורה יותר משתים עשרה שנים קודם לכן , ורבי נתן אוסף כל פיסת מידע, כל שמועה , כל זיכרון . הוא רושם , הוא כותב , הוא מפרסם.

הוא הופך להיות מצבה חיה לחייו של רבי נחמן. אנשים חושבים שהמצבה של רבי נחמן נמצאת באוקראינה באיזה מקום. זו לא האמת, במקום ההוא לא נמצאת הגופה של רבי נחמן, הוא גם לא נקבר שם.

אבל לרבי נחמן יש מצבה, רבי נתן היה המצבה שלו ואחרי שרבי נתן נפטר, הספרים שרבי נתן כתב על רבי נחמן, הם נשארו המצבה, הם קיימים עד היום.

אני אגיד לך משהו לגבי ספרים.

אנשים אומרים עלי את הדבר הבא , הם אומרים, אותו האיש דיבר תמיד נגד הספרים, ובעצמו כתב מאות ספרים. הוא אמר שהספרים הם מוות, הם מילים מתות, הם מילים הורגות ובעצמו כתב וכתב ופרסם. הם אומרים עלי שאני שקרן ואני צבוע. אומר דבר אחד ועושה את ההפך הגמור.

האמת שכתבתי בסך הכל ספר אחד, יכול להיות ששניים. זה לא משנה, זה היה לפני זמן רב. כל הספרים האחרים נכתבו על ידי תלמידים. הם לא שלי, הספרים שלהם. גם הספרים של רבי נחמן, הספרים של תורת חסידות ברסלב, הם לא של רבי נחמן. הם רק המצבה שלו, רבי נתן כתב אותם, וברוב המקרים , הוא לא הבין מה הוא כותב.

אז עכשיו נשאלת השאלות הבאות, האם הספרים מועילים ? האם הספרים מזיקים? האם הספרים יכולים להיות מזיקים ומועילים בעת ובעונה אחת? האם הם יכולים להיות מועילים במצבים מסוימים לאנשים מסויימים ומזיקים לאחרים?

צריך להיות זהירים כשעונים על השאלה הזו.

כולם מדברים היום נגד ספרים. יש לזה סיבה. הספרים הם זולים, סדנאות יכולות  להיות יקרות מאוד, טיול עד לאשראם, עד לגורו , יכול להיות יקר.

דברים יקרים פירושם רווח כלכלי לאנשים מסוימים, אבל ספרים היום ניתן להשיג במחיר נמוך מאוד, לכן אנשים מדברים נגד הספרים.

אבל אני סבור שספרים יכולים להביא תועלת במקרים מסויימים.

תחשבו על אישה צעירה, יש לה גוף דק, בהיר וחלק. מלמדים אותה שהגוף שלה נועד להיות מנוצל להנאות של גברים, או אולי רק להנאות של גבר מסויים. בשלב מאוחר יותר היא תצטרך לשאת בגוף שלה את הצאצאצים שלה ואחר כך היא תאכיל אותם באמצעות נוזל שהגוף שלה יפיק.

אחרי שהצאצאים יגדלו היא תצטרך לטפל בהם, היא תצטרך לבשל להם, לעיתים גם תצטרך לעבוד כדי שיהיה לה כסף לקנות לצאצאים מזון ובגדים.

כך מלמדים את האישה הצעירה, מלמדים אותה שהיא גוף שנועד להיות מנוצל, עד שיהיה שבור והרוס.

תחשבו גם כן על גבר צעיר, הוא יוצא לעולם, הוא תמים, הוא טוב לב. אז אומרים לו, אתה חייב להצליח בבחינות , ואחר כך אתה חייב לעבוד ולעבוד ולהרוויח כסף, כי תהיה לך אישה ויהיו לך ילדים ותצטרך לדאוג להם ולפרנס אותם ואומרים לו שהוא ימשיך לחיות כך במשך עשרות שנים. בבוקר הוא ירוץ לעבודה, בערב הוא יחזור לביתו עייף ומותש , יום אחרי יום, שנה אחרי שנה וזה יימשך וזה יימשך עד שהוא יהיה זקן שבור וחסר תועלת.

זה מה שיודעים אנשים צעירים , נשים צעירות וגברים צעירים.

אבל אז הם נתקלים בספר. לא משנה איזה ספר. זה יכול להיות ספר על ישו, ספר על בודהא, איזה ספר שלא יהיה והספר הזה מספר להם שיש חיים אחרים. הספר הזה מספר להם שקיימת מציאות שונה, מציאות ללא ניצול, מציאות ללא עבדות.

במקרה כזה, ספרים יכולים להביא תועלת רבה, הם כמו נר בודד בחשכה גדולה.

זה נכון שספר לא יכול לפתוח את הדלת אל האור, אבל הוא יכול להצביע על העובדה שדלת כזו קיימת. במקרה הזה , לספר יש תפקיד חשוב בחיי האדם.

מתי הספרים מפסיקים להביא תועלת והופכים להיות מזיקים.

אני שמעתי על אדם אחד, קראו לו עובדיה. האדם הזה התגורר בעיר ירושלים. האדם הזה היה איש נתעב , הוא היה פושע, פושע מרושע. עם כל זה, הוא היה מלומד גדול בחוקים של הדת היהודית. מספרים על הבית של האדם הזה, שהקירות, כל הקירות הבית שלו, היו מכוסים בספרים.

עוד מספרים, שהאדם הזה, היה כל כך מלומד עד שידע את כל אחד מהספרים בעל פה. אנשים היו שולפים ספר מתוך אחד מהקירות והיו שואלים אותו מה כתוב בראש עמוד מסויים בספר והוא היה יודע להגיד. הוא היה מלומד גדול, מלומד אדיר, אבל אדם רע ואכזרי. אלפי ספרים הוא זכר בעל פה , אבל היה אדם רע. רע מאוד.

הסיפור הזה מלמד אותנו כמה דברים, והדבר החשוב שאנחנו יכולים לזכור הוא שהספרים מזיקים כשהם הופכים להיות קירות, כשהם הופכים להיות בית כלא. כאשר חייך מוכתבים על ידי הספרים, כאשר בכל רגע אתה חייב ספר שינחה אותך לאן לפנות, אז הספר הופך להיות מסוכן, אז הספר הופך להיות סוהר.

זוהי התשובה לשאלה האחרונה שלך.

עכשיו אתה מבין מה אתה קורא, כאשר אתה פותח ספר של רבי נחמן.

עכשיו אתה כבר צריך לדעת שלא רבי נחמן כתב, זוהי רק מצבה. המצבה נוצרה בשביל המתים, להזכיר שהתקיימו פעם.

אתה השואל, אתה האיש הרעב , האיש חסר המנוח, אתה צריך לזכור שאתה חי והמצבה חשובה לך, לא בגלל שיש בה עצמה איזו תועלת, אלא בגלל שהיא מזכירה לך שפעם, גם רבי נחמן היה חי, גם הוא, המורה הגדול, גם הנאור הבהיר, הוא היה חי כמוך. הוא נשם אוויר כמוך, הוא צעד על הקרקע כמוך וכאשר אתה תפנים את הידע הזה כל פעם שתפתח את הספרים, אתה תגיע למצב שלא תהיה זקוק להם יותר. אתה תנשום ותצעד ובכל רגע תתחזק ותבין יותר את רבי נחמן ואת תורתו, עד שגם אלו ייעלמו ותשאר רק אתה , אמיתי ובוהק ובהיר. ניזון מאמת , חי לאור האמת, בן אלמוות וחסר פחד.

זו התשובה בשבילך, תלמיד אלמוני.

עכשיו אני פונה לדרול,

דבר ראשון, אני בא כשאתה מבקש , אבל האמת היא שכבר הרבה שנים שאינך זקוק לי. פרוש כנפיים ועוף אל המרומים, אין בעולם שמש יוקדת מספיק להמס את כנפיך.

דבר שני , אמא שלי הייתה נצר לשושלת מפוארת ועתיקה של מגידי עתידות. הם היו מסוגלים לנבא לך כמעט כל דבר. הם היו יכולים להגיד לך, בעוד שלוש שנים, תעבור דירה, או בעוד מאה יום תצטרך לקנות נעליים חדשות. למרות שאני בן לאותה המשפחה, אף פעם לא מצאתי עניין לעסוק בידע הזה. היום אני אחרוג בשבילך ממנהגי ואבטיח לך , עוד תזכה לנקם, יום יבוא של נקם ושילם.

 

 

 

 

 

 

אדום עולה באומן


אז הייתי באומן בחנוכה והאמת היה ממש מדהים.
זתומרת, המקום הקבוע הקבוע שלי היה תפוס והייתי צריך לגור במקום שלא הכרתי.
שם מצאתי את עצמי עם חבר'ה צעירים מאוד נחמדים, שהגיעו לאומן מצויידים בכל טוב. גם סיגריות, גם ויסקי וגם גראס, רק את הכוסיות הם השאירו בארץ.
עארסיות
החדר שלנו, הפך מהר מאוד להיות מין מרכז עצבים כזה.
כל מי שרצה לשתות כוסית, או לעשן משהו, או סתם לשבת עם חברים ולטחון במבה וביסלי, הגיע אלינו, ומצאתי בליבה של ציוויליזציה נסתרת, שכנראה קיימת באומן כבר שנים רבות, אבל קיומה אינו ידוע או לפחות מוכחש על ידי מה שמכונה "ברסלב הנורמאלית"
מבחינתי, זה היה מצויין.
קודם כל , אני מתעסק די והותר עם ברסלב החרדית הפלצנית והמשתחצנת ולא הייתה לי שום סיבה , לחפש באומן את אותם שטריימלים יידישאים יהירים ומשעממים.
דבר שני, בעזרתו יתברך, נקלעה לידי הזדמנות לפרוש את משנתי באזני ציבור שבדרך כלל רחוק מאוד מחוג מכרי, אבל לא פחות צמא לידע ברסלבי אמיתי ורענן.
בעניין הזה , אחים ואחיות, בהחלט עשיתי חיל.
מה שהסתבר לי, תוך כדי שיחות עם חברי לחדר, זה שצעירים רבים עוברים שטיפת מוח דורסנית ואלימה שמנסה לכפות עליהם להתחתן.
מפחידים אותם בכל מיני קשקושי סבתא ורעות רוח, כאילו הם "פוגמים" כאילו רבינו לא רוצה אותם רווקים וכן הלאה וכן הלאה, שטויות שלא יאמנו.
אתם צריכים להבין במי מדובר.
אלו אנשים מאוד לא בוגרים, שהגיעו מרקע קשה של אלימות ופשע, רובם לא התקבלו בכלל לצבא בגלל תיקים פליליים וכיוצא באלו, ואת הלילות שלהם הם מבלים במועדונים שונים במסיבות של אלכוהול וסמים קשים.

אני לא נכנס כרגע לניתוח סוציאלי של הגורמים ליצירת אוכלוסיה כזו ואפילו לא לסיבות שהביאו אותם לאומן. מה שהטריד אותי זה שיש מי שמנסה להכניס אנשים כאלו בכוח למערכת זוגית ולתא משפחתי , שהם ממש לא מסוגלים לתפעל.
אז ישבתי איתם שעות והסברתי להם שהכלל של בן שמונה עשרה לחופה כבר מזמן אינו בתוקף, ונישואים הם דבר פוגעני ומסוכן לכל מי שאינו מוכן אליהם מבחינה כלכלית ונפשית.
גם ציינתי בפניהם שיש מושג הלכתי שנקרא "פילגש" שבאמצעותו הם יכולים לקיים יחסי מין, בלי להתחתן ובלי להתחייב, ובלבד שבת הזוג שלהם אינה נידה.

אני חייב לציין, שבהתחלה, הגישה שלי נתקלה בהתנגדויות מסויימות, אבל הפעם הרוח הכללית נשבה לצידי, כי הרי סיפרתי לאנשים בדיוק מה שהם רצו לשמוע.

בקיצור, לא התפלאתי שמצאתי את עצמי מסתובב ושר את "אדום עולה בבלומפילד".

פורץ הדרך


יהולל שם האל ויתברך שמו.

כולנו, בזכות חסדו אנו חיים.

מה קורה לכל הקוראים? מה הולך לקרות לכל הקוראות?

אני אספר לכם משהו, לפעמים אני חוש שיום יבוא ואני אהיה חשוב ומפורסם ומישהו יחקור עלי ויעמת אותי עם הדברים שכתבתי כאן ויהיה לי ממש לא נעים ואני אצטרך לוותר על המינוי, לא משנה עם זה מינוי של רמטכ"ל או נגיד, נגיד בנק ישראל שזה דווקא אחלה מינוי, אתה לא עושה כלום חוץ מלהוריד את ערך הדולאר ואז לקנות דולארים.

כן, כלכלה זה דבר כל כך פשוט. העקרונות ברורים לגמרי.

הבעיה היחידה היא שנדרשים נתוני פתיחה נדיבים.

04jqep

 

לא, דוקא לא התכוונתי לנתונים הנדיבים האלו, פשוט ישנו העיקרון הזה, שרק מיליונרים יכולים להרויח כסף , כי דברים נמשכים זה לזה. דיברנו על זה לא מזמן.

אז הייתה לי שיחה עם מישהו שרצה לחזור לנושא הזה של הקונדוליני. זה נושא חשוב, אפשר לדבר עליו בלי סוף, העניין הוא, שאני לא יודע עד כמה דיבורים בנושא זה עשויים לעזור למישהו.

לי, לדוגמא, הם לא עזרו בכלל , ואני לא מכיר מישהו שעצם ההתעסקות בדיונים על קונדוליני , קידמה אותו מבחינה רוחנית.

עצם הבנת המושג חשובה וגם חשוב לדעת את ההשפעות התיאורטיות של הקונדוליני על האדם, אבל מעבר לזה, לא המדרש העיקר , אלא המעשה.

אני אתן לכם דוגמא,

במשך הרבה שנים, לא ידעתי איזו מדיטציה לעשות בזמן נהיגה.

נהיגה זה קשה.

כשסתם נוסעים ברכב או באוטובוס או ברכבת יש טכניקה שנקראת "מדיטציית עגלה" שקל ופשוט לבצע, אבל נהיגה היא שונה.

בנהיגה האדם נמצא במצב מודעותי שונה, יש לו תגובות אוטומטיות מצד אחד, יש לו עירנות ממוקדת מצד שני.

אז ישנן טכניקות שניתן לעשות, אבל הן מאוד מסוכנות, אתה יכול לגמור בתוך משאית.

ישנן טכניקות, שלא ניתן לבצע בגלל שאתה יושב וצריך לתפעל כלי רכב.

ישנן טכניקות שמתחרבנות, כלומר, אתה יכול לחטוף נזק ומדובר דווקא בטכניקות "שוק" שאלו הטכניקות שאתה אמור לתרגל תוך כדי הליכה או התעסקות נורמאלית, רק שמסתבר שמבחינה נפשית הנהיגה שונה מהתנהלויות נורמאליות אחרות.

יום יבוא ואולי מישהו יעשה מחקר מסודר בעניין ויגיע למסקנות, אבל אני בספק אם זה יקרה בחיינו.

בכל אופן, מאוד חיפשתי מדיטציה שתתאים דווקא לנהיגה, זה היה מאוד חשוב לי כי אני נוהג המון והנהיגה משפיעה.

בסוף, מצאתי טכניקה מתאימה ומצויינת ומאוד שמחתי, כי ישנן מאות טכניקות מדיטציה ולא פשוט למצוא טכניקה שתתאים למצב ספציפי.

הכלי שלי למצוא טכניקה, היה הידע שיש לי על המבנה האנרגטי של האדם ועל התפתחות והתנהלות הקונדוליני אצלי.

עכשיו, זה לא צריך להיות עניין כל כך ביזארי, כמו "מדיטציה" שזה משהו שאף אחד לא עושה.

נניח שיצאת לחופשה ואתה צריך להחליט לאן ללכת האם לקזינו בבולגריה , או לחוף בפלמה או לטרק בסרדיניה, אוקיי? באמצעות הידע על הקונדוליני, אתה יכול לדעת באיזה חופשה אתה תהנה יותר ומאיזה בילוי תזכה ליותר תועלת או לפחות נזק.

אני מקווה שהנושא ברור.
הידע על קונדוליני, יכול להוסיף הרבה, במיוחד כשהוא מעשי ושמיש.
זה מביא אותי לשם של המאמר הזה, "פורץ הדרך".
לא התכוונתי לכתוב כאן ביקורת על סרט האימה המזעזע הבא:

אני אולי פעם דווקא כן אכתוב עליו, כי יש בו כמה נקודות עניין, אבל לא זו הסיבה.

ישנו אדם אחד , שאפשר להגיד עליו שהתחיל את כל נושא הרוחניות בעולם המודרני והוא התווה דרכים ותפיסות מחשבתיות, שמלוות הרבה מאוד אנשים עד היום.

האדם הזה נקרא גיאורג אוונוביץ' גורודייף , או סתם גורודייף והכתבים שלו והמונחים שהוא טבע, הם נחלתם הקבועה של כל המורים הרוחניים שנתקלתי בהם, כולל אלו שמתהדרים בחסידיות או בברסלביות, לכאורה.

אני לא אכנס כרגע לפרטי תורתו או תורותיו של גורודייף, כי היריעה קצרה והידע שלי בעניין דורש שיפור משמעותי, אבל בהמשך לדיון שלנו , הייתי רוצה לצטט את מה שהוא אמר לתלמידו , פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, בנושא שלנו , קרי הקונדוליני.

בספרות של מה שנקרא 'תורת הנסתר' כנראה נפגשת עם הביטוי "קונדליני, "אש הקונדליני", או נחש הקונדליני.

ביטוי זה משמש לעתים קרובות כדי לתאר איזה סוג של כוח מוזר שקיים באדם ושיכול להתעורר.

אבל אף אחד מהתיאוריות הידועות אינה נותנת את ההסבר הנכון של הקונדליני.

לפעמים ההסבר קשור למין או לאנרגיה מינית, עם האפשרות לשימוש באנרגיה מינית למטרות אחרות.

זו האחרונה היא לגמרי מוטעית, כי קונדליני יכול להיות בכל דבר, ומעל לכל, קונדליני היא לא דבר רצוי או שימושי לפיתוחו של אדם.

זה מאוד מעניין כיצד אנשי תורת הנסתר תפסו את המילה ממקום כלשהו, אבל שינו לחלוטין את משמעותה ומדבר מאוד מסוכן ונורא, למשהו שצריך לקוות לו ולצפות כמו לברכה.

במציאות קונדליני היא כוחו של הדמיון, כוחה של פנטזיה, שלוקחת את מקומו של תפקוד אמיתי.

כאשר אדם חולם במקום לפעול, כאשר החלומות שלו תופסים את מקומה של מציאות, כאשר אדם מדמיין את עצמו שהוא נשר, אריה, או קוסם, הכוח של הקונדליני פועל בו.

קונדליני יכול לפעול בכל המרכזים ובעזרתו כל המרכזים יכולים להיות מרוצים מהדמיוני במקום מהאמיתי.

כבשים שרואים את עצמם אריה או קוסם, נמצאים תחת שליטתו של קונדליני.

קונדליני שולט באנשים כדי לשמור אותם במצבם הנוכחי.

אילו אנשים באמת יכלו לראות את מצבם האמיתי ויכלו להבין את כל הזוועה שלו, הם לא יכולים להישאר במקומם אפילו לשנייה אחת.

הם היו מתחילים מחפש את הדרך החוצה, והם היו במהירות מוצאים את זה, כי יש דרך החוצה; אבל אנשים לא מצליחים לראות את זה רק משום שהם מהופנטים. קונדליני הוא הכוח שמחזיק אותם במצב היפנוטי. כדי להתעורר, האדם צריך להיות ללא היפנוזה .

 

מזעזע, נכון?
שימו לב במה גורודייף כופר כאן, הוא לא כופר בדת.
הוא לא כופר בתורה רוחנית, או באירוע דתי.
הוא כופר כאן בלב ליבו של העניין, במודעות הרוחנית של אלו המבינים והמיומנים.
קונדוליני הוא לא יציאת מצריים , הוא לא לידת בתולים, הוא לא שולחן ערוך, או עלייתו של ישו מהמתים
בכל אלו אין בעיה לכפור, אלו הנחות יסוד אבסטרקטיות, כמו אקסיומות בגיאומטריה אוקלידית.

בשביל מתרגלים רוחניים, הקונדוליני ממשי כמו אבן בנעל, זה משהו שאנחנו חיים אותו בכל רגע ורגע.
גורודייף מנחית כאן נוקאאוט, דווקא על האנשים שלו, על אלו שאמורים להיות מבחינתו אחים לאמונה ולדרך.

כשאני קורא כאן את גורודייף אני מזהה שני דברים עיקריים בתת טקסט.
הראשון, והוא היותר חשוב, הוא השנאה שלו לאוספנסקי. זה הדבר שהכי קל לראות.
גורודייף , משדר כאן איבה וחשש כלפי גדול תלמידיו.
הוא לא בוטח בו ולא אוהב אותו, לכן הוא בוחר במיוחד במילים שיפגעו בתלמיד וישפילו אותו.
זה מחריד מצד אחד, מצד שני זה כמעט מדהים. גורודייף קורא, כותב ומדבר באנרגיה טהורה, הוא יודע בדיוק באילו מונחים להשתמש כדי להשפיע על התודעה של השומעים ובמקרה הזה, מה שהוא מנסה לעשות זה למעוך את אוספנסקי.

למה אנחנו צריכים לדעת את זה בכלל?
כי גם אנחנו מתעסקים הרבה עם מורה ותלמיד, רבי נחמן ורבי נתן, שהיחסים בינהם די מזכירים את היחסים בין גורודייף לאוספנסקי, אבל ישנו הבדל חשוב.
מה גורודייף מנסה לעשות? הוא מנסה להרוס את האישיות של אוספנסקי, לשבור אותו, למחוק את האגו שלו.
למה הוא רוצה לעשות את זה?
הוא יודע, שמי שיגלה את תורתו לעולם יהיה אוספנסקי ולכן הוא מנסה לרוקן אותו מכל תוכן, להפוך אותו לכלי ריק, כדי שיעביר את תורת גורודייף בלי שישנה אותה ויעוות אותה.

עכשיו לגבי הדבר השני שגורודייף אומר פה בקטע על הקונדוליני.
פרקטית, מה שהוא אומר לאנשים רוחניים, אנשים שחיים את הצ'אקרות והקונדוליני שלהם, זה דבר קיצוני.

הוא אומר,
עד היום הייתם צריכים להפריד בין האמת והשקר שאתם חווים בעולם.
אתם שהתעוררתם לרוחניות, הצלחתם להבין, שהעולם משקר לכם ואתם צריכים לסמוך רק על עצמכם.
היום אתם מגלים , שגם על עצמכם אתם לא יכולים לסמוך, גם התעוררות הקונדוליני , שהיא מדד הנאורות, היא למעשה אשליה.
ובשביל מה בניתם את האשליה הזו? בניתם אותה כדי להבדיל בינכם לבין העולם, בינכם לבין האספסוף אותם אנשים מכאניים ולא רוחניים.

אז אתם צריכים לדעת , שעדיין לא השגתם כלום, וכדי להתקדם אתם צריכים להותיר את האשליה הזו מאחוריכם.

לכאורה, העניין הזה, הרבה יותר חשוב מהעניין הראשון, אבל האמת היא שההצהרה הזו של גורודייף כבדה מדי, גורפת מדי. אין לנו הרבה מה לעשות איתה.

לגבי רבי נחמן ורבי נתן המצב קצת שונה.

נראה לדוגמא את שיחות הר"ן קנ"ה
וּבִתְחִלָּה שָׁאַל אוֹתִי: הַאַתָּה שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת ?
הֵשַׁבְתִּי: אֲנִי לִפְעָמִים. נִתְעוֹרֵר עָלַי אֵיזֶה יִרְאָה בְּשַׁבָּת
וְהֵשִׁיב: לא כָּךְ הוּא, הָעִקָּר הוּא שִׂמְחָה
וְאָמַר: הֲלא כָּל הוֹצָאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב וְכוּ'
וְאָמַר: הֲלא גַּם בַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת בְּהַדָּגִים וְהַזּ'וּפִּיצֶא שֶׁלּוֹ
וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי: עַתָּה יְהֵא לְךָ מִמַּה לִּהְיוֹת בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

הדגשתי במיוחד את הדברים שרבי נחמן אומר כאן.
שימו לב, שגם רבי נחמן לא ממש מחזיק מרבי נתן.
קשה להגיד את זה, אבל זו האמת. גם רבי נתן מודה בזה , שמבחינה רוחנית, הוא לא מתקרב אפילו לרבי נחמן.

עוד עניין זה, שגם במקרה שלנו, התלמיד הוא שמביא את התורה לעולם. אנחנו יודעים שמי שהביא לנו את ספרי רבי נחמן זה רבי נתן בעצמו.
למרות נקודות הדימיון האלו, רבי נחמן מתייחס לרבי נתן אחרת.
הוא לא כותש אותו, הוא לא פוגע אותו ומחסל אותו.

רבי נחמן מנסה לעודד אותו, מנסה לקדם אותו, הוא לא שוכח, שרבי נתן אינו רק כלי קיבול, אלא גם בן אדם וגם תלמיד.

וכאן אנחנו רואים באמת את מדרגתו של רבי נחמן , יחסית למדרגתו של גורודייף.
רבי נחמן, אולי האיש הרוחני ביותר שקם. אולי הוא בעל הראיה החדה ביותר , אולי הוא גדול הנביאים.
אדם כזה, יודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, הוא רואה תלמיד שלא יורד לסוף דעתו ושלא ניתן להיות בטוחים שיעביר את דבריו כראוי.
הוא רואה את כל הדברים האלו , אבל לא פועל כמו שפעל גורודייף.
הוא מאמין שמעשה טוב , שכרו בצידו ולכן הוא מתעלה , למעשה , מעל המדרגה של עצמו.
הרי אם הוא יעודד את רבי נתן, רבי נתן לא יהיה מספיק מודע לבעיות שלו, אולי הוא לא יתקן אותן, אולי הוא יישב ולא יעשה.
המורה חייב להעיר לתלמיד שההשיגים שלו , אינם מגיעים ליעד.
אבל רבי נחמן כל כך עדין, כל כך סלחן, כל כך פייסן.

דווקא מרמתו העצומה, הוא מרשה לעצמו לזרום, הוא סומך על אלוהים ומגן על רבי נתן במקום לתקוף אותו.
זה אולי מה שאנחנו צריכים ללמוד גם באשר לנאום הקונדוליני של גורודייף.
לפעמים צריך לסמוך גם על הפנטזיה, גם על האשליה.

נכון שאנחנו רואים את ההונאה,
אבל האמונה העילאית היא, לדעת שגם לאשליה הזו יש מטרה ובסופו של דבר , היא תעזור לנו להתעלות ולהתקדם.

פינת המדפיס

מדפיסים יקרים ואחרים, בעיקר אחרים.

אנו רוצים להביע את זעזוענו מהפגיעה בקודשי ישראל ובכבוד התורה, בגין דיבורי הלעז נגד כבוד קדושת מרן  האדמו"ר המקובל הצדיק שליט"א.

לאות מחאה נגד הזדים, שהרהיבו עוז לשלוח יד אל הקודש , לא תודפס הפעם פינת המדפיס.

אין לכם מה לעשות, חוץ מלדבר על רבנים צדיקים?

ככה מתנהגים?

אתם רוצים לדבר? דברו על טלוויזיה, על טקס בחירת מלכת היופי, על הפועל תל אביב.
 
דברו, אף אחד לא אומר לכם לא לדבר.

אבל על רבנים?

בושה וחרפה.

על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

מרוסיה באהבה


אומן פה עיר הקודש, הרת כל העולמות

כותב ממועדון אינטרנט אוראיני. מקליד עם העכבר.
לא אידלי אבל גם לא נורא.

לפני שטסתי , אשתי שתחייה. נשאה תפילה שלא אשב בטיסה ליד רוסיה גוייה. אמרתי לה שאני מעדיף רוסייה גוייה מאשר חרדי. לכאורה הכל ברור.
רוסייה קטנה יותר, שקטהיור ומריחה הרבה יותר טוב.
מכיוון שכך, רבינו באמת דאג לי לשכנה רוסייה, שהיו לה ג'ינס קרוע ציפורניים ורודות ושיער מחומצן עד שקיפות.

אחרי הטיסה נזכרתי, שחרדי, לפחות מהסוג שנוסע לאומן, ממהר לכבד אותך בבמבה ובקרקרים, עניין שאינו מצוי אצל רוסיות, לכן האתגר הבא שאני מציב לצדיק האמת הוא פיתוח של גזע רוסיות חדש שכולל גם העברות של במבה.

אוקי בואו נהיה טיפה רציניים, לפני שנחזור למלונית לצפות בהארי פוטר

בנסיעה הזו לרבינו הקדוש, בזמן שהיינו על הכביש בין קייב לאומן, הרגשתי שאני עובר תהליך של טיהור עמוק.
אכן כך נכתב באמת בשיחות הר"ן ל"זּ

אֶפִּיקוֹרְסוּת נִקְרֵאת מַשָּׂא
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י עַל "מַשָּׂאֲכֶם"
מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּהֶם אֶפִּיקוֹרְסִים
עַל כֵּן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק הוּא מַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מַשּׂוֹי גְדוֹלָה
כִּי מֵאַחַר שֶׁנּוֹסֵעַ
כְּבָר יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה
שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת

אז נזכרתי בה שאמר הרב בנדר ב"שעטת הנצח"

מה שהוא אומר שם, בין, היתר, זה שהצדיק מראה לקטנים שהם קרובים אליו תמיד ואילו לגדולים הוא מראה שהם לא שווים כלום.

באותה נסיעה הרגשתי נסיעה הרגשתי שאני מאד קרוב לצדיק ומכאן שאני קטן מאוד.

מצד שני אם אני מרגיש קטן, סימן שאני גדול, נכון?
סתם, אני מבלף, אני לא מרגיש קטן, בכלל לא. עשיתי צעדה יחפה בגן סופיה ואני כבר שפריץ עיבורי נשמה מהאזניים.
אמרנו כבר שאומן היא מרכז הכוח של העולם, ומי שנמצא קרוב לשמש מטיל צל ענק, גם אם הוא קטן מאוד.

הלוואי שהייתם כאן, מישהו מכם לפחות. זה מקור השפע ויש כלכך הרבה לחלוק.

לא מספיק לרצות


אני חושש מנצרות חדשה.
גם מדברים אחרים, אבל מזה אני חושש במיוחד.
לא שיש לי משהו נגד נוצרים ולא שיש לי משהו נגד נוצרים או נגד האמונה שלהם.
אני בכלל לא מחפש את הרשע אי שם מעבר להרי החושך.

cyuu

אצלי הרוע, תמיד כמו בסרט של ברוס ויליס בטווח פגיעה.
כשאני מדבר על חשש מנצרות חדשה, אני מדבר על נצרות כמו שהייתה כשהתחילו אותה.
כמה חבר'ה באו ואמרו "בואו נעשה יהדות אבל יותר פשוטה. בלי דיני שחיטה ובלי עירובי תחומין ובלי גירושין."
זה היה רעיון הגיוני, הגויים ילכו על זה ופתאום כולם יאמינו באלוהים ולא יהיו יותר קרבנות אדם ופסלי אלילים.

לא שזה לא עבד, אבל אחר כך באו מסעות הצלב והאינקוויזיציה וג'ורדנו ברונו וגלילאו.

ושוב, אני לא בא לדבר נגד הכנסיה.
כל מי שראה את הסדרה "הרקיע השביעי" יודע שהכנסיה היא דבר מצויין.

אני מדבר על הארט דיירקטור של הנצרות, על קונספציית העיצוב.
אתם יודעים מה?
עזבו, הכל בסדר.
אני לא רוצה שזה יקרה לי, אני לא רוצה שזה יקרה פה.
מותר לי?
זה לא תמונה של דאוזן קרוז שגורמת לנוער להתעוור ולמשיח להתאבד.
Untitled
אני רק אומר שאני לא רוצה את זה אצלי.
לא רוצה את הקונספציה שאומרת, ישנה התקשרות לצדיק וזה הכל, זה הפתרון, ומכאן והלאה אפשר להרים רגליים ולצוף.
אני חושב שחסידות ברסלב יודעת להכיר את מקומו ואת עוצמתו של הצדיק, ומתוך ההכרה הזו, למצוא ולנתח את העבודה האנושית של כל אחד ואחד.
הצדיק עוזר לנו, הצדיק איתנו, אבל הוא לא כאן כדי לעשות את העבודה שלנו במקומנו.
אני מרגיש את זה עכשיו.
אני הייתי רוצה בעצמי להיות מקושר יותר לצדיק, אבל זה לא קורה.
הרצון הוא רצון לגיטימי, הוא לא פוגע באיש, הוא דבר חיובי, אבל הוא לא מספיק , יכול להיות שהוא גם לא הכרחי.
זו הבעיה עם הרצון, אנשים מסתפקים בו וחיים בעולמן של הכוונות הטובות.

כאן צריך להרים דגל אדום.

האמת שתמיד צריך להרים דגל אדום.
אין התקדמות רוחנית ללא מאמץ.
קשה לדבר על זה עם בעלי תשובה, אבל שמירת מצוות אינה דבר קשה, אינה מהווה מאמץ.
גם החברים שלי, מהדורות העקומים של העדה החרדית, נצר למטורללים העתיקים של נטורי קרתא, לא מתאמצים.
אני סבור שרוב הקוראים של הבלוג הזה, הם מיזרוחניקים כאלו או אחרים והם יודעים כמוני, שהדבר האחרון שניתן להגיד על ההוויה היהודית הדתית, זה שהיא מאתגרת.
נכון, אם אתה רגיל לעשות בשכל וללכת בקיץ לים בשבת, קשה לך לצעוד חנוט בחולצה לבנה ועם שפשפת ולהעמיד פנים שאתה אוהב לאכול את הגידולים הסרטניים האלו, המכונים צ'ולנט, אבל הדתיים מתרגלים לזה וזה כבר לא ממש מטריד אותם.

זה גם מה שמפריע לי בכנסייה, זאת אומרת לא בכנסיה האמיתית, אלא בנצרות החדשה שמחלחלת לה בשטף לתוך ברסלב, הקטע של להתרגל לעבודה רוחנית, להפוך אותה לחלק אוטומטי של החיים, לתרגל התבודדות עם ילדות בנות שש וכל הנהגים המטומטמים האלו.
מה שבאמת צריך זה, מודעות ומודעות היא ההפך מאוטמציה , מודעות היא ההפך מסטנדרטיזציה, ההפך מדת מאורגנת או ממוסדת.

עכשיו כדי להוכיח , שאין לי שום דבר נגד הנוצרים או הנצרות , נשמיע את אחד מהמנוני הכנסייה הותיקים "הצלב הישן והרעוע"

אז מה הפאנץ' ליין?
ראש חודש היום ואני הסתובבתי לי בחוץ וחיפשתי בלי הצלחה את הירח, בגלל שרבי נתן דיבר על הנקודה של המולד, כמשל לנקודה הטובה , שאנחנו צריכים לחפש בכל דבר, בנו ובזולתנו.
זה סוג הדברים שהייתי מצפה מעצמי לעשות, כבן אדם רוחני, כחסיד ברסלב.
לאו דווקא לחפש את אותם הדברים ש"צריך לעשות" כי "ככה עושים כולם" , אלא לחפש עוד איזה משהו קטן שאפשר לעשות כמו למצוא נקודה טובה בכלב שמחרבן לך בחניה, או לעשות דקה וחצי התבודדות, לפני שמחפשים גלידה במקרר.

בשורות וחודש טוב.

אני נוסע לאומן בעוד שבועיים קרי בתאריכים 14 , 15 ו16 למנינם.
אני עדין לא יודע בדיוק באיזה שעות יהיו הטיסות , אבל הכוונה שלי להיות שם בי"ז בתמוז.

למה דווקא אז?
זוכרים שדיברנו על ראש השנה הנסתר? ראש השנה הרביעי?

אז בינגו.
אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי. מי שרוצה לבוא, מוזמן. המחירים היום בשפל של כל הזמנים ועלייה במחירים צפויה רק אחרי תשעה באב.
בקיצור, עכשיו זה הזמן.

אני לא מארגן קבוצה ולא שום דבר, אבל מי שרוצה לבוא איתי, שישלח לי אימייל, אתם מכירים את הכתובת drall@inn.co.il. אני אפנה אותו לסוכן נסיעות שישריין לו מקום על הטיסה.

לגבי אוכל ומגורים, לא אמורה להיות בעיה , אבל צריך לארגן, אז כל מי שמתכוון לנסוע, שיודיע לי עד יום רביעי.
אני בכונה משתמש במילה "מתכוון" , כי אני לא מזמין, לא את המפקפקים ולא את המתלבטים.

מי שרוצה להגיע סוף סוף לאומן, מי שמוכן לשים את הכסף על השולחן (ולא מדובר על הרבה כסף) אז הנה הזדמנות שלו.

מי שמעדיף לחכות להזדמנות נוספת, מי יודע אם תהיה לו.

יאללה, שבוע טוב.

מי ייתן וגרמניה תנצח.

נר מצווה ותורה אור וכל המחמיר חמור


בשבוע שעבר היתי בשיעור אצל הרב יהושע אנגלמן,
הלכתי לשם, כי כל הזמן שמעתי על שג"ר ואנגלמן הוא תלמיד שלו.
אז אני אגיד לכם מה.
אנגלמן בחור חמוד.
לגמרי לא מזיק.
למעשה, במקום שהוא נמצא הוא מועיל כיון שהוא רך כתחבושת מרופדת ואילו הקלינטים שלו, הם מיזרוחניקים בוגרי ישיבות הסדר ומיזרוחניקיות שגם הן עברו את המוסדות האלו באיזה אופן ולאנשים כאלו, הרכות של הרב יהושוע עשויה רק להועיל. אולי לא דיברנו על הנושא הזה אף פעם, אבל ישיבות ההסדר זה דבר רע.
לא שאנחנו נגד צבא. אנחנו בעד. אנחנו גם בעד לימוד תורה. כולנו לומדים , אבל זה כמו סטיק אנטריקוט וגלידת וניל. כל אחד מהם חביב בדרכו, אבל כשמערבבים אותם זה גועל נפש. כך גם ישיבות ההסדר.
הבעיה פה, היא פאבלובית. אם אתה לא מפריד את האימונים הצבאיים ואת העיסוק בתורה, אזי התת מודע שלך מבין, ששני הדברים האלו מתנהלים באותו האופן, כלומר שתהליכים דתיים או רוחנים, פועלים כמו מנגנון היריה של מקלע או מנוע של טנק.

ככה זה קורה, אם תרצו או לא תרצו ובאמת התוצרים של הישיבות האלו, מגיעים עם תפיסות דתיות, נוקשות, לוחמניות וקיצוניות.;לכן אנגלמן החביב, ההססן והגמיש, יכול לסייע להם מאוד.

הוא חכם יותר מהרבנים הלוחמים שלהם, אבל הרבה פחות קיצוני.השיעור היה בנושא חנוכה, פחות או יותר, ומה שהאנגלמן הזה אמר, היה שה"שפת אמת" , ראה בנרות חנוכה סוג של חיפוש ובריבוי הנרות, הצהרה לגבי "ריבוי אמיתות".

דא, דא, דא, דוקטור אנגלמן. ספר את הסיפור על ריבוי האמיתות לממשיכי דרכו של ה"שפת אמת", קרי לעדרים של חסידי גור, ארוכי המעיל ומחודדי הכיפות.&t;ספר את זה אולי, לחסידות גור, המפחידות האלו.אנגלמן

; תבינו, אני לגמרי בעד התופעה.אני אפילו התייעצתי עם בד"ץ "מחוייב המציאות", והחלטנו להחתים את אנגלמן בחותמת הכשרות שלנו, לאות ולסימן שהוא ממש בסדר, הוא "בובה של דוקטור" כדברי מוטי גלעדי בפסטיבל לשירי הילדים משנת 1980.

; בשביל המיזרוחניקים של קטמון הוא מצויין ואילו הוא היה מדבר אל הדחלילים של מאה שערים, זה היה עוד יותר טוב, למרות שאני כבר בספק עד כמה, הם מסוגלים לקלוט מסרים מופשטים. בשבילנו הזן בודהיסטים (ואני זן בודהיסט, עד כמה שאני מצליח), קצת קשה לשמוע את הרעיון של ריבוי אמיתות, כי אתם יודעים "האמת היא אחת, אורה קר, קולה נורא" כמו שלימדונו רבותינו

אבל בסך הכל, היה אחלה.;טוב, אומן, באנו , ראינו , ניצחנו. הפעם, תודה לאל, אכלתי סעודות שבת, אצל חיים בן יוסף במלונית.;אין על האוכל של חיים. גם המלצריות, טפו טפו טפו, היו יכולות למלצר בהילטון ולא רק בהילטון בקייב.tבגלל שלא הגעתי עם אף קבוצה, הושיבו אותי בשולחן המשותף, שם בעיקר היו עארסים שהתעניינו בשופינג האומאני המהולל, ובנושא הזה, בהחלט מצאתי איתם שפה משותפת.
אבל עארסים באומן, זה לא חידוש. עארסים פרים ורבים בכל מקום שהמחירים זולים והשלטון רופף. אלו שעניינו אותי, היו דווקא שני צעירים מישיבת הדגל של ש"ס. בזכותם בעיקר, השיחה בשולחן, עסקה בעיקר בפוליטיקה פנים חרדית. מי שתרם חוץ ממני, לקצת ברסלביות, היה בחור אחד מגמגם, שהיה בקי להפליא בליקוטי מוהר"ן, אבל בקושי הבינו מה הוא אומר.
באיזה שלב, החלטתי לגלגל את הכדור בחזרה לשסניקים ושאלתי, אם הם יכולים להביא איזה חידוש או הברקה ממנו.

התשובה שקיבלתי היתה "כל המחמיר , חמור" ועל זה אני יכול להגיד שכל המורשת של עובדיה, היתה שוה, בשביל הציטוט הזה.

רצה הגורל ומי שחלקו איתי את הדירה, היו שניים מאנשי שובו בנים. אחד היה בסדר. נגיד.

השני, היה סיפור אחר לגמרי.

כשהייתי ילד, כל הזמן היתי חוזר על המשפט "כל אחד יכול להיות רובוט". זה ניסיון לתרגום חופשי של הפיזמון בשיר מיסטר רובטו של "סטיקס".

בתור ילד , לא ממש ידעתי, למה אני אומר את זה, אבל עכשיו הבנתי. הטיפוס הזה, מהשובו בנים, עשה הכל לפי הספר. הוא קם חצות וקרא זוהר ועשה התבודדות והכל טיפטופ ובכל זאת הייתה לו מדרגה של בלטה. הוא היה סתום לגמרי. סתום בלחץ. רוחניות ברמה של קרש וזה באמת העניין, שכל אחד יכול להיות רובוט, ולעשות את הדברים בצורה רובוטית.

הרבה שואלים איך זה קורה, הרי, סוף כל סוף, מי שזוכה למדרגות , עושה השתדלויות, אז למה מי שעושה השתדלויות, לא זוכה למדרגות.

חברים, אין מה לעשות. המתמטיקה הצ'קראלית עובדת כאן.
המאמץ מביא לאגו, האגו ניצב בין האדם לבין האמת והאמת היא האמונע, והיא הדבר שמביא את המדרגות.
לכן, ההשתדלויות מסייעות, רק למי שיש לו אמונע, כלומר הוא קשור לאמת בקשר כזה, שהאגו לא נמצא בינו לבין האמת.
נשמע שאני מזבל את השכל, אבל זה נורא פשוט.
אדם צריך להיות נאמן לעצמו. זאת "אמת".
אם הוא נאמן לעצמו, אז הוא מספיק קרוב לאמונע, כדי שההשתדלויות יעזרו לו להגיע למדריגות.
אם הוא נאמן למה שאמרו לו הבבונים בשובו בנים, אז לא נאמן לעצמו ולא קרוב לאמת, הוא קופיקו ומקסימום גורילו.
לא יעזור לו כלום, קדחת הוא יקבל ולא מדרגות.

עכשיו , עניין נורא חשוב.
השבוע ביום חמישי נתאסף כולנו לחגוג את ההילולה של רבי נתן מנמירוב, בבית הכנסת באר שבע , בצומת רייכמן וזוננפלד בירושלים, בשעה שבע.
זו ההילולה הגדולה של חסידות ברסלב והיא נערכת, כיאה וכראוי, בערב צום העשירי בטבת , מתוך קריצה מורעלת לשבתאות באשר היא.

כך נשיר ונשמח בערב הצום, כפי שנהגו חסידי ברסלב מאז ומעולם.
יש לנו עוד חג השבוע.
יום הולדתו של אושו יתברך חל בדיוק מחר.
טיוהאר בזמנו שאל, מה אנחנו מתכוונים לתת לאושו מתנה?
ובכן, הוא לא צריך מאיתנו שום דבר וגם אין לנו מה לתת לו, חוץ מההוקרה על דרכו המפוארת. מה שהוא עשה באותן שלושים שנה, בהן לימד את תורתו למליונים, הוא דבר שלא נראה כמוהו, וספק אם יראה. האור הנצחי של פונה, שזורם דרך חיינו ומעניק להם עומק ומשמעות, הוא הדבר שבו אנחנו צריכים להכיר וההודאה עליו היא המירב שלו אנחנו מסוגלים.
טוב, תמיד יש גם הפצה.
בכל אופן, דבר אחד אושו לא הצליח לעשות וזה להעמיד לעצמו תלמיד כמו רבי נתן. תלמיד מספיק גדול, כדי להפוך לחליל בידי המאסטר, תלמיד מספיק כדי להיות קיר, עליו יוטל הצל של המורה.
אחרי אושו, כמובן, באו עוד מורים נאורים שהלכו בדרכו, כמו סנדרשי , כמו קיראן, אבל אלו הגיעו אחר כך.
אושו לא זכה להעזר בהם בחייו.
כך בשבוע אחד, אנחנו חוגגים, יום אחרי יום, את הולדתו של המורה הגדול, לצד מות של התלמיד הנאמן.
שניהם טמונים יחדיו, עמוק בליבנו, אסיר התודה.