האור תמיד דולק


אז שאלו אותי מה הקשר בין הסיפור על המשיח הרוסי לבין הסבא משפולי.

לא אמרתי שיש קשר.

אני אספר לכם על הסבא משפולי, אני נמצא במצב הרוח הנכון והאפלה גוברת.

אז בואו נתחיל מהסוף.

היה כזה ספר שקראתי כשהייתי ילד.

אני לא זוכר איך קוראים לו. הייתה שם ילדה שנעה בין העולמות והיא הגיעה לעולם שנשלט על ידי כוחות החושך.

היא פגשה שם ילד שרכב על אופניים והקטע היה שכל הילדים שם נראו אותו דבר ועשו את אותם הדברים.

והילדה מאוד הזדעזעה.

והילד אמר לה "כאן כולם שווים"

אז היא אמרה לו "שווים זה לא דומים."

זנה כל הסיפור, אבל עכשיו נסביר.

החסידים מספרים שפעם לפני הרבה שנים, רבי זאב מז'יטומיר הלך לבקר את הסבא משפולי.

הסבא משפולי הציע לו להתארח אצלו בשבת.

העניין הוא שבאותה שבת אותו הסבא התנהג בצורה מגעלה לחסידים שלו. הוא התעלם מהחסידים שרצו להאריך בתפילה ועשה את הכל בצורה גסה ומצומצמת. כשנגמרה השבת הוא לקח מהחסידים שלו פדיונות במהירות ולא התייחס אליהם.

ואז הגיעה אליו אישה אחת שהילד שלה נפטר באותו יום. היא הביאה את הגופה של הבן וביקשה מהסבא לעזור לה.

אז הסבא גירש את כולם מהחדר ונשאר לבד עם הגופה.

האורח , רבי זאב מז'יטומיר, מאוד הסתקרן.

הוא טיפס לעליית הגג והציץ למטה על מה שקורה בחדר.

מה שקרה הוא שהילד המת שכב על הרצפה וסבא משפולי הסתובב מסביבו והתפלל בכוחות עצומים.

הוא התפלל והתפלל עד שכל הפרצוף שלו נהיה אדום , הוא התאמץ נורא ואז הילד קם לתחיה ופקח את עיניו.

אז הרים הסבא את מבטו למעלה ואמר "אתה רואה וולוולה? הכל אותו דבר."

סוף הסיפור.

והסיפור הזה יכול להסביר למה רבינו הקדוש, נשמתו בגנזי מרומים, למה רבי נחמן מברסלב, צדיק יסוד עולם, ראה באריה לייב משפולי את היריב שלו, את האנטי כריסט שלו. הרי בלי סוף אנשים דיברו נגד רבי נחמן.

פרופסור דויד אסף בספרו "נאחז בסבך" טוען ששושלת טשרנוביל בידועה, שמה לה למטרה למחוק את חסידות ברסלב.

טשרנוביל? חע חע חע. ראינו מי מחק את מי.

1_nttfRwyLmf1lJtZolUKKCQ.jpeg

ובכל אופן, רבינו הקדוש, מציב דווקא את הסבא משפולי כאוייב שלו, הסבא משפולי הערירי שאיש לא ירש אותו. הרי היו לברסלב אויבים גדולים, מבית ומחוץ, למה דווקא הסבא משפולי?

זוכרים את קללת הנחש? כן, הסיפור הישן, ספר בראשית פרק ב'

"על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך"

כשמגיע אור אמיתי לעולם, הוא חדש, הוא לא חיקוי, הוא לא העתקה.

אילו הוא היה כמו אור שבא לפניו, לא היה בו צורך.

האור תמיד חדש, האור תמיד דולק.

בר יוחאי הוא אור, "אור מופלא רום מעלה", האר"י הוא אור, בודהא הוא אור, ברברה סטרייסנד, טוב לגביה אני לא יודע.

גם פאמלה אנדרסון היא אור

אור בבגד עור.

גם הבעל שם טוב היה אור. עד היום הוא אור.

מה שהוא חיקוי, הוא לא אור, מה שהוא כמו מה שהיה קודם הוא קליפה.

חז"ל מספרים שכשנולד יצחק היה נס, שהוא נראה העתק של אברהם.

למה היה צריך נס כדי שיצחק יראה כמו אברהם? כי יצחק היה בדיוק ההפך מאברהם. אברהם היה חסד, יצחק היה גבורה.

אצל אברהם תמיד היו אנשים, תמיד היו צחוקים, תמיד היו עניינים. הוא היה בן מאה, אחרי ברית מילה, עם התחבושות הוא צלע אל מחוץ לאוהל לחפש אורחים. הוא רצה חברה, הוא רצה דיבורים. אני לא צוחק עליו. הוא היה צדיק , בזה התבטאה צדיקותו.

יצחק בדיוק ההפך. מסתגר, מתבודד , חשדני.

זוכרים שאברהם מבקש מאליעזר להביא ליצחק אישה?

מה שואל אליעזר? "אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה?"

למה שהבחורה לא תרצה להתחתן עם יצחק? כי מה? לא הכירו אותו? אברהם היה האיש הכי עשיר, כולם הכירו אותו, כולם שמעו על הבן המוזר שלו. לא מדבר, לא חברותי. אנטיפט. הוא לא בדיוק נחשב לבעל מוצלח באופן פוטנציאלי.

לכן אליעזר ידע טוב מאוד מה הוא עושה כשהוא בחר בריבקה. אם היא דאגה לגמלים, אולי היא תסתדר גם עם יצחק.

ולמה לדעתכם יצחק התעוור כשהיה זקן? כזה צדיק, כזה חזק. כולם רצו את הברכה שלו, הוא לא יכל לברך את עצמו שלא יתעוור? הוא התעוור כי הוא רצה להתעוור, הוא לא רצה לראות לראות יותר את הפרצופים מסביבו , נמאס לו מהם.

אז אברהם הוא אור ויצחק אור וכל אחד שונה לגמרי.

מה שנראה דומה, הוא קליפה ומה שמאפיין את הקליפה שהיא נראית כמו האור שהיא מעתיקה, אבל היא רק נראית היא לא הדבר האמיתי ובגלל שהיא לא הדבר האמיתי, כל הרצון שלה הוא לסלק את הדבר האמיתי. לא את מה שיצר אותה, כי אז היא תתבטל, אלא את האור החדש שהאור הקודם הביא.

אז הבעל שם טוב היה אור ומה הביא הבעל שם טוב לעולם?

הוא הביא את העיקרון "שיוויתי השם לנגדי תמיד."

מבחינת הבעל שם טוב הכל היה פשוט נפלא, הכל היה אלוהי.

הוא הסתובב בעולם ונהנה.

הוא היה מוקסם מהשמיים, מוקסם מנכוכבים, מוקסם מכוס קפוצ'ינו על הבוקר, מוקסם מהשירים של עופרה חזה.

כן , בדיוק ככה

"חי חי חי, כן אני עוד חי"

כך היה הבעל שם טוב, מבחינתו הכל היה מגניב.

הסבא משפולי , היה הקליפה של הבעל שום טוב.

מה הוא אמר לרבי זאב מז'יטומיר?

"הכל אותו דבר"

הבעל שם טוב אמר "הכל מגניב"

הסבא משפולי אמר "הכל דומה"

הוא היה אוכל, שותה מתפלל ומחיה מתים ומבחינתו הכל היה אותו דבר.

הוא היה הנחש, התקיימה בו הקללה "ועפר תאכל כל ימי חייך." לכל מה שהוא עשה, היה את אותו הטעם. עפר.

ומי היה רבי נחמן?

האם הוא דמה לבעל שם טוב?

לא.

היחס בן הבעל שם טוב לרבי נחמן קצת מזכיר את היחס בין אברהם ליצחק כי אצל הבעל שם טוב הכל היה מקסים ואילו אצל רבינו הכל היה זוועה. משום דבר הוא לא נהנה, מכל דבר הוא סבל, אבל הגדולה שלו , הגאונות שלו, האור שהוא הביא לעולם היה היכולת לנצל את הסבל, להפיק תועלת אפילו מהכאב.

זה לא אומר שהסבל מוצדק. אין שום טען בסבל, הסבל הוא איחסה, אבל אם כבר ישנו סבל ואם כבר אי אפשר לסלק אותו אז רבי נחמן הצליח להתחזק מהסבל של עצמו ולתת לכל אדם את הדרכים לעכשות אותו דבר.

בגלל זה קוראים לרבי נחמן "בעל היסורים". הוא לא ניצל מהיסורים, אבל הוא משתמש בהם לטובתו.

רבי נחמן והסבא משפולי נפגשו פעם אחת בסך הכל ובפגישה הזו מתרחש דבר מעניין מאוד.

הסבא משפולי ניגש לרבי נחמן לוקח את האצבע שלל רבי נחמן ונושך אותה אותה ואז הוא אומר לרבי נחמן ככה "אתה רואה שאין לך מה לפחד ממני? אין לי שיניים".

אנשים לא מבינים מה קורה שם. הם חושבים שהסבא משפולי מתחנף לרבי נחמן. טיפשים. מה שקורה הוא בדיוק ההפך. הסבא משפולי מכיר יפה מאוד את העניין של רבי נחמן והוא מאיים עליו.

הוא אומר לו "אני יודע שאתה בעל היסורים ואני מבטל את הכוחות שלך. אותי אתה לא תוכל לנצל. אפילו אם אני אנשך אותך, לא יכאב לך."

מה רבי נחמן עונה לו?

רבי נחמן לא עונה לו במקום. יש לזה סיבה. לא מתגרים ברשע. זו גם עצה טובה. הרשע מתחזק כשמתגרים בו.

אבל רבי נחמן כן עונה לו בסופו של דבר.

הוא עשה את זה בסיפורי מעשיות, במעשייה המרושעת ביותר, הזבוב והעכביש, הוא כותב ככה

והיו מונחים שם חמרים חמרים של שיניים כמו הרים הרים.

ככה עונה רבי נחמן לסבא משפולי "יש לך בלי סוף שיניים והשיניים שלך נמצאות בכל מקום. ואתה לא מפחיד אותי"

 

זהו, נראה לי, לכרגע, מקווה שנהנתם.

הערב חל יום ההולדת שלי. הלועזי.

אני מאחל לעצמי ולכם אושר ועושר, כסף קל וסקס מזדמן.

ברסלב החופשית גם הלילה.

 

 

המשיח הוא רוסי


אנשים לא מבינים על מה דיברתי.

לא מדבר על אלו שחושבים שאני מפגר. אלו בסדר, להם אני סולח.

אנשים שכן, אנשים שאיתי כבר מזמן, בחורים ובחורות לא מבינים, הם אומרים שאני כותב מגניב, אבל לא מבינים.

אז בואו נתחיל להסביר ככה שיבינו.

נתחיל בנבואה, נבואה שלי.

יהיה משיח , יש כבר משיח. שנים לא האמנתי כי לא הסתדר עם הרבה דברים, אבל עכשיו אני מבין. למה אני מבין? כי אני קורא את התורה.

התורה היא אמת. אמרנו.

מה כתוב בתורה ? ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל? לא.

אסור ללכת לקולנוע? לא כתוב.

אסור לבנות גשר בתל אביב בשבת? האמת שאסור. זה לא שייך, אבל נכון שאסור. כאן אני מסכים. לא הייתי הולך למלחמה על זה, לא מעניין אותי, אבל זה אסור.

הרבה דברים לא כתובים בתורה, לא כתובה המפד"ל ולא כתובה הרבנות ולא כתובות הלכות לבוש ולא ולא שום דבר מהדברים האלו לא כתוב.

מה כתוב?

נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.

זה כתוב, ראיתי בעצמי.

עכשיו, בשביל מה המילה "כמוני"?

"מקרבך" אמרנו

"מאחיך" הבנו.

למה "כמוני", מה החידוש? מה הטעם?

מה מאפיין את משה רבינו עליו השלום? מה מייחד אותו מכל הנביאים האחרים? מכל המלכים, מכל השופטים?

הוא היה יהודי, לא משבט יהודה, אבל יהודי, גם אנחנו לא משבט יהודה.

הוא ידע שהוא יהודי? לא.

היהודים ידעו שהוא יהודי? בגדול, לא.

הוא גדל בין המצרים , דיבר מצרית, לבש בגדים מצריים, אכל אוכל מיצרי, הכל מצרי.

כאן ה"כמוני".

ברסלב הא?

תראו מה כתוב בחיי מוהר"ן

וְאָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יוּד" כָּמוֹנִי מַמָּשׁ

המון אנשים שואלים על המשפט הזה את השאלה המטומטמת הבאה "איך אפשר לקבל את המדרגה של רבי נחמן"

אילו אותם מפגרים היו יודעים לקרוא, הם היו מבינים שאי אפשר.

גם אותו הבנאדם שכתב את "חיי מוהרן" אולי שמע את רבי נחמן אומר כזה משפט , אבל הוא לא הבין. תכל'ס הוא חשב כמוהם שאפשר להפוך להיות לרבי נחמן. זה שטויות. אמרתי לכם, מה שטוב מכדי להיות אמיתי, הוא לא אמיתי.

גם רבי נחמן לא אמר שאפשר להיות כמוהו, הוא אמר שהוא יכול להביא את האדם למדרגה של ה"כמוני" ומה המדרגה הזו אומרת? היא אומרת שאותו בנאדם שייך לאותה קבוצה קטנטנה של אנשים, שהם ראויים, שהם יכולים להיות נביאים.

זה מה שנקרא "הסתרה בתוך הסתרה".

נניח שאתם יודעים לקרוא ואתם קראתם בחיי מוהר"ן ואתם הבנתם שרבי נחמן יכול להביא אתכם למצב של "כמוני"

אז אתם מתחילים לשאול את השאלה הטיבעית "איך אנחנו יכולים לגרום לרבי נחמן להפוך אותנו לכמוהו?"

רק שרבי נחמן מחביא כאן את המשמעות האמיתית של המילה "כמוני" הוא לא מתכוון לעצמו, הוא מתכוון למה שכתוב בתורה.

המילה "כמני" בכתיב חסר מופיע שלש פעמים בכל התורה. פעם הראשונה היא מתייחסת ליוסף, פעם שניה לאלוהים, פעם שלישית מה שאמרנו.

רבי נחמן אומר את האמת, אבל מסתיר אותה, הוא גורם לאנשים לשאול את השאלה הלא נכונה וזה בכוונה. ההסתרה הזו נדרשת.

אני לא המצאתי את ברסלב, אוקיי? הכבוד הזה שייך לרבינו הקדוש ואני לא מקנא בו. המצאתי מספיק דברים ואני עוד אמציא הרבה.

ברסלב זה ברסלב. התבודדות, חצות, מקווה, לימוד פוסקים, כף זכות. הכל נכון, אבל ההבטחה של רבי נחמן זה שתורת ברסלב תגרום לאדם להגיע לאיזו מטרה. אנשים חושבים שהמדרגה היא צדיקות. זה לא נכון, גם רבי נחמן לא אמר את זה. צדיקות זה גורל. נולדים ככה.

אבל למדרגה של כמוני, אפשר להגיע באמצעות תורת ברסלב.

מה הכוונה?

היו חסידי ברסלב ,שאחרי הרבה שנים הגיעו למדרגה הזאת, מה שנאמר על משה, שלא רק שלא ידעו מי הוא, גם הוא לא ידע, גם הוא לא הכיר בערך עצמו, והמדרגה הזאת שרבינו קורא לה "כמוני", היא המדרגה שתורת ברסלב מכוונת אליה.

אז אפשר לקחת את העיקרון הזה להרבה מקומות, אבל הפעם אני מדבר על המשיח.

המשיח הוא רוסי.

לא יודע כרגע להגיד לכם, אם הוא יהודי על פי ההלכה. יכול מאוד להיות שכן. אבל גם אם כן, הוא לא יודע את זה.

הוא אולי יודע משהו, הוא אולי שמע שיש שורשים יהודים למשפחה שלו, אולי, בערך.

אבל זה לא מעניין אותו.

הוא איזה גריגורי, או סרגיי, או אלכסנדר והוא יושב עם החבר'ה שלו המקועקעים ליד בית קפה, בחרקוב או ביקטרינבורג או בקרסנודר, ומעביר דחקות על בקבוק בירה.

ועדיין הוא המשיח, יש לו רעיונות, יש לו מחשבות שמשנות את העולם.

איך שאנחנו מדברים כאן, הוא יוצר דברים, הוא מגלגל כדורי שלג במורד המציאות, הוא לא "עוד אחד" הוא "האחד", הנשמה הגדולה, היורש של רבי נחמן.

ואף אחד לא מאמין, אף אחד לא יאמין, עד שיבוא היום.

מתי? לא יודע.

הנסיבות כרגע, כמעט מתאימות, אבל היו כבר כמה פעמים בהיסטוריה שהיה כמעט.

זה מצד אחד, כמעט.

מצד שני, הנשמה הגדולה כבר כאן, אני מרגיש אותה, פועלת ומתפתלת.

 

 

 

 

הולך על חבל חד


תהילה לאל על כל חסדיו.

תהילה לרודפי הצדק, למבקשי האמת. לאלו שמצאו והעניקו,

תהילה, לאנשים הטובים לחברים ולחברות.

אשרי אלו שאינם עומדים מנגד.

התבקשתי לחזור, התבקשתי לכתוב והאמת למה שלא? יש לי מה להגיד.

שמעו נא אחי ואחיותיי, חשוב לי לכתוב אבל תזכרו שזו לא מלאכה קלה ולפעמים זו מלאכה שיכולה להיות קצת מסוכנת כמו היום.

שאלו אותי בזמנו, מה הבעיה בסבא משפולי, למה הוא נחשב למתנגד האמיתי לרבינו הקדוש. מה הסיבה שרבינו ראה בו סכנה כל כך גדולה.

אז קודם כל, אני לא יודע.

יש מי שאומר "אני לא יודע" ומתכוון להגיד שהוא לא רוצה לגלות, אבל אצלי זה הפוך, אני לא יודע ואני בכל זאת אגלה.

אבל קודם כל שלט

X מחוייב

סורי חבר'ה פוסט למבוגרים בלבד. תיכף תבינו למה.

אם תאם רוצים לדעת מה חשוב ומה לא חשוב אתם יכולים לעשות כמה דברים.

דבר ראשון שאתם יכולים לעשות זה לחפש מישהו חכם, מישהו מדהים, גאון עולם. תחפשו ותחפשו, זה יכול לקחת שנים, כשתמצאו אותו תשאלו אותו ותהיו בטוחים בדבר אחד, מה שהוא לא יגיד, אתם לא תבינו. איפה הוא ואיפה אתם?

אפשרות שניה זה לקחת איזה מטומטם אחד , איזה בנאדם פרימטיבי וחשוך ונבער ולשאול אותו ואז אתם תדעו שמה שהוא אמר לכם זה ההפך מהאמת. השיטה הזו הרבה יותר פשוטה וקלה, יש שפע של מטומטמים בעולם.

אז נניח הבתוליות של האישה, היא דבר מאוד מאוד לא חשוב.

אושו אמר את זה, ככה קראתי, אישה יכולה לשכב , להזדווג עם עשרה גברים בלילה אחד ואין שום סיבה לחשוב שזה ישפיע עליה מבחינה אנרגטית.

אצל הגבר ההפך, אם הוא שוכב עם אישה מסויימת בפעם הראשונה, משתחררות לעולם אנרגיות מאוד חזקות, מאוד משמעותיות. קשה להבין עד כמה.

כמובן, זה פחות תלוי באישה ויותר בגבר, אבל בגלל שמדובר בהשפעות כל כך חזקות, אז גם האישה משחקת כאן תפקיד, כי היא מהווה איזה כלי קיבול ואם היא כלי קיבול ראוי, יש מצב שהמגע המיני הזה יוליד איזו תגובת שרשרת שתוכל לגרום לשינויים גדולים בעולם.

את הדברים האלו, יודעים כבר אלפי שנים.

מי יודע אותם? החכמים, גאוני העולם, אלו שלא תצליחו להבין.

גם יעקב אבינו ידע אותם. האמת היא, שלגבי יעקב, המידע הזה היה כמעט בנאלי. הוא ידע , אבא שלו ידע, הדוד שלו, אמא שלו, כולם ידעו.

כיוון שכולם ידעו, זו כבר לא הייתה חוכמה.

תמיד כשקיים מכנה משותף, נוצר יתרון מובנה למי שחזק באותו העניין.

נגיד במשחק הכדורסל, המטרה היא להכניס כדור לתוך סל שנמצא בגובה רב, ושם היתרון למי שגבוה יותר או למי שיש לו ידיים ארוכות יותר. ככל שהמטרה יותר מוגדרת, כך קל להבין מי ינצח.

למה אני מספר לכם את כל זה?

בגלל הסיפור על יעקב אבינו.

כשיעקב אבינו הגיע למצריים, הוא הבין שהוא נכשל.

לא שהיה לו רע, היה לו מצויין, כל המפרשים מסכימים.

אבל הוא הבין שהדרך הרוחנית, הדרך האנרגטית שהוא ירש מאברהם ויצחק אבותיו, נכשלה.

מצריים בזמן יעקב כבר הייתה דבר שאי אפשר להתמודד מולו.

לאברהם ויצחק הייתה שיטה, הם היו יוצאים לשדה, היו יוצאים עם העדרים, חיים בהרמוניה עם הטבע, נושמים את האוויר הפתוח המשוחרר, ואז היו חוזרים לאוהל, סועדים את ליבם מתחת לכוכבים, כשברקע יללת התנים ולחש הרוח.

לא חברים, לא נהייתי קוקסינלית.

לא יקחו אותי למוסף ספרות ותרבות של "מקור ראשון" כדי להקיא על המקלדת תשפוכת של רגשות חלולים שמקורם בתסכול מיני רב שנים.

אני פאקינג בסדר, אותו חובב של נשים מחופצנות עם איפור כבד ומחשוף עמוק. שום דבר משונה לא קרה לי במשך השביתה הזאת, כלומר דברים משונים קרו למכביר, אבל אף אחד לא בכיוון.

עם כל זה אני מודה ומתוודה, אותו אורח חיים שעיצבו לעצמם האבות הקדמונים הכיל מפתח לעוצמה תודעתית. 

כך זה היה אצל אברהם, כך אצל יצחק וגם ליעקב היה את זה, אבל יעקב נכשל כבר בהתחלה.

שבע שנים הוא עבד בשביל רחל, ומה הוא עשה אז? הכין את האנרגיה שלו, כדי לייצר את הדור הבא, את היורש המושלם שימשיך את השושלת, שימשיך את השורה הזו של אנשי האלוהים, ההוגים, החוזים הנביאים. הוא ייצר בתוך עצמו את הפוטנציאל להוליד את איש האלוהים הבא.

אבל לבן דפק אותו.

אחרי ליל הכלולות, הוא מגלה שהוא העביר את האנרגיה לאישה הלא נכונה.

לא לרחל, רועת הצאן הדקיקה והמושלמת, אלא ללאה, עקרת בית משעממת, רדודה , בנאלית שחז"ל למעשה טוענים שהייתה שרמוטה.

לא מאמינים?

תסתכלו בבראשית רבה פרשה פ'

א"ל לית תורתא ענישא עד דברתה בעיטא לית אתתא זניא עד דברתה זניא אמרו ליה א"כ לאה אמנו זונה היתה אמר להם ותצא לאה לקראתו וגו' יצאת מקושטת כזונה לפיכך ותצא דינה בת לאה:

רוצים פירוש מארמית?

זה מה שמצאתי.

לא סתם מסתירים את המדרשים האלו.

בקיצור,

לבן גם ידע את העבודה שלו. הוא ידע מה יעקב מתכנן והביא לו את האישה הלא נכונה.

נולד הבכור הלא נכון ועבר זמן רב מאוד עד שנולד הבכור האמיתי, הבכור של רחל, אבל בינתיים נולדו עוד הרבה אחרים והעסק הסתבך.

כולם מכירים את הסיפור התנ"כי אז אין לי כוונה לחזור עליו.

אילו היה ליעקב חזון כצעד לחרן, הרי תוך כדי תנועה , כל התוכניות נהרסות.

העסק לא עובד ויותר גרוע מזה, גם יעקב, בן הדור השלישי של הנביאים הנודדים, לא יכול להשאר הוא עצמו.

המצב בארץ כנען התדרדר והלך והנה, גם הנודד המשוטט נאלץ להכ]יף את ראשו ולנוע מצריימה.

עכשיו מצריים, היא המוות.

לא צריך נביאים, לא צריך את אלוהים.

במצריים המים זורמים.

אתה יכול לחפור תעלה ואתה יודע שגם בעוד מאה שנה יזרמו מים.

המים ישקו את השדות , לבהמות יהיה מה לאכול, אפשר לתכנן , אפשר לבנות.

הרעיון הגדול של אברהם, לצאת את השדה, לצאת אל האלוהים ולשלב בין התנועה של הנווד רועה הצאן לבין העבודה הרוחנית של החוזה והנביא, כל אלו הסתיימו במצריים.

לא היה בהם שום תועלת.

אברהם בעצמו לא זכה לראות את זה, אבל הוא נכשל. צאצאיו נבלעו בתוך מצריים ומצריים היא בית עבדים. לכל אחד יש את המגירה שלו.

זה לא שהם נכנעו כל כך מהר, הבנים של יעקב.

בהתחלה הם באו לפרעה ואמרו לו שהם אנשים חופשיים ויש להם צאן והם צריכים מרעה.

מה פרעה אמר להם?

"בטח תבואו, יש לנו גם מגירה לאנשים חופשיים."

מדהים.

אתה יכול להיות "אדם חופשי" גם בתוך מצריים. עשו לך מסגרת שמתאימה לצרכיך.

אתם מבינים? יעקב אכל אנרגיות כל החיים שלו.

הוא ישן וחלם ונשם אנרגיות והשתין אנרגיות.

הוא לא היה ב"מודעות".

"מודעות" זה שקר.

למעשה זו אמת שמתחפשת לשקר.

קשה להבין את זה.

מה שנקרא מודעות הוא הדבר הנכון, בלי הכלים להפוך אותו לדבר משמעותי.

לדוגמא , אומרים לך שיתנו לך קולה.

אז מביאים את הבקבוק ושופכים אותו על הרצפה. הביאו, נכון, אבל מה עזר?

עזר לנמלים.

מודעות בסך הכל היא סוג של אמת, אבל הרבה פעמים היא מביאה יותר נזק מתועלת.

עוד דוגמא אם אתם כבר שואלים.

הודי אחד מחתן את הבת שלו ושום דבר לא במקום, הקיטרינג מאחר, התחיל לרדת גשם והחתן מתח שריר במשחק המטומטם שלהם, סקווש.

הוא מרים טלפונים, הרופא תקוע בפקק, המקרר התקלקל והגשם לא מפסיק לדפוק.

פתאום בא אליו סידהאתא אדוננו, פתאום באים אליו קרישנא ווישנו , באים אלחו ואומרים לו "נגלה לך את סודות היקום."

מצאתם לכם מתי לבוא, אמא שלכם בגבס, אתם והסודות. תבואו בעוד בעוד שבוע, נאכל צ'אפטי, נשתה קולה, נברך "הגומל" או מה שההודים לא מברכים, אבל עכשיו?

יעקב לא היה במודעות, לעניות דעתי הצודקת, הוא גם לא ידע מה זה.

הוא חי באמת, הוא חי באנרגיות.

הוא לא הקשיב לפרעה, הוא קרא את מצריים, הוא קרא את הכתוביות והבין שהורגים אותו, הורגים את אבא שלו, הורגים את אלוהים הטוב של אברהם יצחק ויעקב.

אתם מבינים, אין כזה דבר כמו עיסקה טובה מדי. זו תמיד הונאה.

ניסים קורים, כל הזמן קורים, אבל נס הוא לא עיסקה. נס נופל עליך, משטח אותך, משתק אותך.

כשקורה נס, בדרך כלל פשוט לא יודעים מה לעשות.

אז הירידה של יעקב למצריים, הסיפור עם יוסף והכל, זה לא היה נס, זה היה דבר שהיה טוב מדי מכדי להיות אמיתי.

הבנים של יעקב הגיעו למצריים, כי לא הייתה להם ברירה.

פתאום מגלים את יוסף, פתאום הם מקבלים את כל האוכל שהיו צריכים , פתאום מזמינים אותם למצריים והוקוס פוקוס מוצאים להם ארץ שהם יכולים לחיות ככה בשלווה ובשפע ובלי הפרעה.

זה מזכיר לי סיפור שאחד סיפר לי.

הוא הגיע לאיטליה איפהשהו, לאיזו עיר מטומטמת ושם ניצמדה אליו איזו אחת מהממת. הוא חשב על הכיפאק , לקח אותה לחדר, דיגידין דיגידאן ומה קרה? היא ביקשה כסף.

ככה נראית עיסקה שהיא טובה מכדי להיות אמיתית.

זה לא אומר שלא יכול לקרות נס.

נגיד מה שקרה לי פעם,  עברו מאז יותר משלושים שנה אז לא אכפת לי לספר את זה. כולם כבר מתו, גם אני.

הייתי באיזה משהו של תנועת נוער והיו שם איזה שלוש מאות בנות או משהו וגם הרבה בנים, לא ספרתי. 

מה שקרה הוא, שהילדה הכי שווה שם, נדלקה עלי.

אוף, היא הייתה מהממת, אני זוכר אותה עד היום. עדינה ואצילית עם עיניים רכות וריסים ארוכים וכהים ובקיצור, אפילו בעזרת הנשים של בית הכנסת באודסה לא תמצאו אחת כזאת. טוב, אולי שמה כן.

בקיצור מה שהיה שם היה אמיתי.

היא לא באה אלי ושאלה מה הטלפון שלי, היא לא הציעה לי שנלך לקולנוע, היא בטח לא אמרה משהו שיש לו איזשהו בקשר מיני כי היא הייתה בת חמש עשרה, דוסית מחורדלת עד לשד עצמותיה המקסימות. אוקיי? היא ניגשה אלי והייתה עצבנית, וניסתה לדבר על נושא מסויים וכמובן לא הצליחה ואז שוב באה והתיישבה לידי מול כולם והתעסקה בחצאית שלה וציירה על האספלט כל מיני מעגלים וקשתות וחלצה את הכפכפים שלה ואז שמה אותם שוב ובקיצור הייתה מסכנה מאוד.

לא הייתי אז במצב לחברות. לחברות שלי, האמיתיות אני תמיד מילל על ילדותי האבודה והגלמודה, אבל פאקינג היו לי הזדמנויות, לא ניצלתי אותן ואני לא מצטער. אני כבר לא אותו אדם.

אבל כמה נראית חוויה אמיתית, לא שאיזו כוסית צצה משום מקום ואומרת "קח אותי" זה קורה רק בסרטי פורנו וזה כל הקטע. אילו זה היה יכול להתקיים, לא היו סרטי פורנו , כי לא היה צורך בהם.

בקיצור יעקב אבינו, מגיע למצריים ומרגיש שהוא חי בסרט פורנו, כאילו דחפו אותו לג'סי ג'יין בין הרגליים.

אההה, חיכיתם לתמונה אז הנה.

    

   פתאום, יש אוכל , פתאום יש כסף , פתאום מקבלים כבוד ופתאום בין כל המקדשים והארמונות והעבדים יש גם מקום בשביל האנשים החופשיים.

מדהים, הא?

יעקב הבין שזה הסוף שלו, למה? כי עכשיו, כשהאנשים החופשיים ילכו אל הטבע, אל המדבר, אל מתחת לכוכבים, הם כבר לא באמת יהיו אנשים חופשיים, הם יהיו חלק מהתוכנית של פרעה.

הנביא יחזקל אומר דבר אדיר על פרעה " פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי."

לכאורה זו שטות. כי הפסוק הזה למעשה אומר שפרעה חושב שהוא אלוהים.

לאנשים זה לא נראה הגיוני, כי פרעה יכול להיות מלך גדול עם זהב ועבדים והכל אבל הוא לא יכול לעוף באוויר, נכון? הוא לא יכול להוריד אש מהשמיים, אז איך הוא יכול להתחרות באלוהים?

ועוד איך הוא יכול.

כי כל הניסים וכל האוצרות וכל המגדלים הנוצצים ומטוסי המנהלים ומלונות הפאר וחנויות היוקרה, כל אלו קטנים בעיני אלוהים, קטנטנים יחסית לחשיבותם האדירה והענקית של האנשים האמיתיים, של הנשמות הגדולות.

הכל אבק, הכל שקר וכזב, רק האדם הגדול הוא גדול באמת והנה פרעה הצליח, הוא הכניס את יעקב ואת בניו לתוך התוכנית שלו. מדהים.

זה מסביר את הבקשה הנואשת והאומללה של יעקב מיוסף בפרשת ויחי "אל נא תקברני במצריים"

לא רוצה להיות פה. למה לא? פה הכל ממש טוב.

לא טוב בכלל.

אז זו הבעיה של יעקב. נניח שלא יקברו אותו במצריים. עדיין כל המשפחה שלו, החינוך שלו, העתיד שלו, הדרך שהתוו אבותיו הגדולים, הכל נמצא עדיין בשליטת פרעה.

אז מה הוא עושה?

שימו לב, כי זה העיקר. לכל דבר המצרים התכוננו. למרד, לבריחה , להפיכה. לכל דבר, רק לא לדבר אחד. להרס עצמי.

זה מה שיעקב עושה.

אמרנו, הזרע הראשון שגבר מחדיר לתוך אישה, הוא בעל חשיבות אנרגטית עצומה.

ויעקב הורס אותו באמצעות ההקללה שהוא מקלל את ראובן "פחז כמים"

אתם מבינים? הבן הבכור שלו, שבו הוא השקיע את כל אותה אנרגיה רוחנית שקיבל מיצחק ומאברהם, כבר לא יוכל להעביר אותה הלאה. "פחז כמים" – פירושו אותו עוצמה מינית רוחנית מבוטלת, הזרע הראשון של ראובן הופך להיות "כמים", הופך להיות סתם, הופך להיות חסר משמעות.  

מרגע זה , החשיבות של בני ישראל בעיני פרעה והמצרים מתבטלת. הם כבר לא אותם אנשים חופשיים, הם סתם. מרגע זה, הם כבר חסרי תועלת, אפשר להשתמש בהם רק בתור עבדים, שיבנו מקדשים וינקו רחובות. הם כבר לא אנשים חופשיים , הם כבר לא כלום.

אבל אתם יודעים, יש חוק כזה בפיזיקה , חוק שימור האנרגיה. אנרגיה לא מתבזבזת, היא רק מחליפה צורה ואת האנרגיה הזו, את עבודת האלוהים של אברהם, את הדבקות של יצחק , את היצירתיות ואת התבונה של שלו עצמו, יעקב מחביא.

איפה הוא מחביא אותה? "פחז כמים", הוא מחביא במקום שהמצרים לא יחפשו אותה "לי יאורי" נכון? התשובה היא "פחז כמים" הוא מכניס אותה במים, ביאור, בבסיס הכוח של פרעה ושל מצרים.

איזו גאונות, הא?

ברגעי גסיסתו יעקב מצליח להפר את מזימת פרעה ולהפוך את הקערה.

אבל שום דבר לא חייב לקרות מיד.

עוברות מאה שנים , עוברות מאתיים.

ואז מגיע מישהו.ילד קטן, תינוק.

הוא לא בכור, הוא בן שלישי.

הוא לא משבט ראובן, הוא למשבטי יוסף.

הוא משבט סתם, שבט לוי השבט השלישי.

לא הכי חכמים, לא הכי חזקים, לא הכי יפים, סתם שבט בינוני.

אבל אמא שלו, מניחה אותו בתיבה ומוסרת אותו למים. באקט הזה של יוכבד ישנם כל המרכיבים בדרך שהתוו האבות הקדושים. גם מסירות, גם דבקות , גם יצירתיות ותבונה.

והאנרגיה הזו ששכנה במים מאתיים שנה, שומעות את הקריאה ומתעוררת. "משה בתיבה" הוא המפתח. זה לא סתם משה, זה "משה בתיבה", התיבה הייתה חיונית, היא יצרה את הקריאה לאנרגיה שיעקב החביא.

למה אנחנו משתמשים בשם המצרי של משה רבינו?

שמו אותו בתיבה בגיל שלושה חודשים, הרבה אחרי הברית מילה, היה כבר שם עברי נכון?

אבל השם המקורי של משה, הוא חסר משמעות, לפני התיבה משה היה סתם, עוד ילד עברי חסר משמעות.

אבל כשבת פרעה פותחת את התיבה היא כבר לא רואה סתם ילד , היא רואה את היורש.

ולכן זה השם האמיתי של משה רבינו "כי מן המים משיתיהו" אתם מקשיבים, חברים ואחים ואחות "מן המים", הילד הזה אוצר בתוכו את אותה העוצמה של "פחז כמים" הוא הילד הנכון, הוא התיקון לנזק שיצר לבן כשהחליף את רחל בלאה.

יאללה מספיק?

והמים להם חומה. 

 

 

 

 

אמת היא אמת


התורה היא אמת.

זה לא אומר שהסיפור נכון.

אבל הסיפור הוא סיפור והאמת היא אמת.

מה הכוונה?

תמיד אמרתי שאי אפשר ללמוד ברסלב בלי לדעת בודהיזם.

שנים אני אומר ככה ומטומטמי התשובה מקשים עלי ברוב טיפשותם בשאלות "איך הרב הזה ואיך הרב הזה ואיך הרב זה"

זה סוד הפסוק "שמעו נא המורים", ראו ספר במדבר פרק כ' בלה בלה בלה.

יש מחלוקת בין משה רבינו לבין אלוהים.

זו המחלוקת הרגילה, דרך אגב, תמיד אנחנו נופלים כאן במבחן הפרספקטיבה. אי אפשר בעניין הזה להסכים עם אלוהים. כאן תמיד תהיה מחלוקת.

אז ככה הולך הסיפור.

משה בא לאלוהים לו ואומר לו ככה "בני אלף מזדיינים העם הזה, מה לא עשית בשבילם? כיסחת את מצריים, פתחת את הים, הורדת אוכל מהשמיים, ניצחו את עמלק, ראו את הר סיני בכל צבעי הקשת ומה? חצי שעה המים לא זורמים והנה כבר הם מייללים שהולכים להרוג אותם וחבל שלא נשארו במצריים. אתה יודע מה? אל תביא להם מים. שיחזרו למצריים ויטבעו בנילוס."

אומר לו אלוהים "עזוב אותך עכשיו. אין להם מים? למה ממתי יש לנו בעיה להביא להם מים? תביא להם, תביא להם, תדבר לסלע , תבקש ממנו יפה מים, תראה להם שקטן עלינו"

מה משה עושה?

משה עושה מה שהוא רצה לעשות.

הוא לא רצה שיחזרו למצריים. אין מצרים. מת על שפת הים.

אבל נמאס לו . הוא בא לבני ישראל ואמר להם "תקשיבו יא מפגרים. רמיצם מים ? הנה מים."

דפק על הסלע ויצאו המים.

בגלל זה אלוהים פיטר אותו, כי לא משה לא תמיד היה ככה. פעם הייתה לו יותר סבלנות, אבל הוא הגיע לשלב שכבר לא היה יכול למלא את תפקידו.

אני אותו דבר. נמאס לי ממטומטמי התשובה. הם רוצים את הרב? שילכו אליו, לא אלי.

אותי כמובן לא מפטרים, הלוואי שיפטרו, אבל איפה? מישהו יעשה את העבודה הזו במקומי? בתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף, מכאן אני יודע שכל זמן שאני חי, אני לגמרי חיוני למערכת.

אז מה אמרתי? אי אפשר להבין את ברסלב בלי בודהיזם ובאותו אופן, אי אפשר להבין את התורה בלי ברסלב.

אז ברסלב בנויה לפי העיקרון הבא. מעמידים הר גדול שטויות ובו מחביאים את האמת. האמת שם, אבל היא מסתתרת.

זה העיקרון שנקרא "הסתרה בתוך הסתרה"

אתה רואה את השטויות וחושב שזו האמת, רק שהשטויות הן שטויות והן חסרות משמעות חוץ מאחת. בברסלב השטויות מסתירות את האמת. במקומות אחרים השטויות זה סתם.

וככה גם בתורה.

מספרים סיפור , בלה בלה בלה. תכלס , הסיפור עצמו לא משהו. קורבנות, תולעים, איילים מאודמים, קרבנות הנשיאים… זהב, נחושת. הכל מת. יעזור לך לדעת מה משקל הכפית שהביא נתנאל בן צוער לחנוכת המשכן? קדחת. זה סיפור. אלא שבתוך הסיפור מסתתרת האמת.

מה האמת?

החודש הזה לכם ראש חודשים

לא תותירו ממנו עד בוקר

וכל העם רואים את הקולות

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.

חרוזים של אמת, חרוזים נועזים, מוחבאים ככה בתור מעשיות חסרות תוחלת.

כשאנחנו מסתכלים אחורה, אנחנו יכולים להבין מה הדברים החשובים באמת בסיפור יציאת מצריים.

בית עבדים, זו אמת.

אנחנו חיים שם עד היום.

ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצריים. גם נכון, אבל זה לא התפקיד שלנו. העבדים והאדונים חולקים את גורל. לא את אותו התפקיד, כמובן שלו. האדונים עושים חיים, העבדים סובלים, אבל המערכת היא אחת והיחיד שיכול לשבור אותה זה אלוהים.

הוא מודה שזה התפקיד שלו.

מי שיכול להרוס את המערכת, זה רק אלוהים.

האדם מקסימום יכול לברוח, אל המדבר, אל מדיין, אבל להרוס את המערכת , להרוג את מצריים , זה הוא , רק הוא.

אם תנסו להחליף אותו, הוא לא יעשה כלום.

הוא מחנך סבלני, הוא יתן לכם להכשל שוב ושוב, עד שתבינו שאין לכם סיכוי.

והמים להם חומה, כן.

אלוהים בנה את הקיר הזה אבל רק בכם תלוי מה תעשו איתו.

אתם יכולים לדפוק את הראש, ככה בדרך כלל עושים, או לעשות משהו משהו שונה.

חומה. חומה של מים, חומה של צלילות, של שקיפות, של זרימה.

והיא מגינה החומה הזו, היא היא הפיתרון. אלוהים המציא אותה , אבל היא חסרת תועלת אם האדם לא יאמץ אותה.

אז זהו , פסח מאחורינו וכל החיים לפנינו.

מחוייב המציאות, ברסלב החופשית.

חפשו ותמצאו.

 

 

 

 

העובד המצטיין


לפעמים אני ממש מדהים את עצמי.

הרי אני בשביתה והשביתה מוצדקת וחוץ מזה שהיא מוצדקת, היא גם עובדת, פעם אחרונה עבדה יופי ואם אני מפר את השביתה של עצמי, אף אחד לא מבטיח לי שאני אקבל משהו וסביר להניח שאני לא אקבל כלום.

אבל עלה משהו מאוד חשוב ואני חייב לספר לכם.

יש מקום באוקראינה שנקרא שפולה.

הוא יושב על הדרך בין אומן לצ'רקסי, זתומרת בדרך בין אומן לדנייפר, במרחק בערך שעתיים מאומן.

18501238

אסור להכנס לשם.

אוקיי?

ישב שם המתנגד הגדול של רבי נחמן. זו הסיבה. קראו לו הסבא משפולי ולא נשאר ממנו הרבה , חוץ מסיפורים שמספרים החבדניקים.

לא יודע למה, בטח כדי לעצבן את חסידי ברסלב, אבל אין כבר חסידי ברסלב, אז הם סתם עושים רוח.

הסיפור התחיל באפריל, אז הייתי באומן בפעם האחרונה. אולי כבר סיפרתי את זה כאן.

יצאתי מהמקווה היה שם איזה בעל תשובה אידיוט שסיפר לאחד מחזרזירי הקנואים שהוא מצא אצל הרמחחחל או אצל החחידא שאין מחלוקת בין צדיקים ולכן הוא נסע לשפולה והשתטח על הקבר .

אז אחר כך פגשתע אותי בציון והוא אמר לי לבוא איתו ואני אמרתי לו שכזה דבר לא עושים בלי לשאול מישהו וכמובן שלא נסעתי.

אז עבר הרבה זמן עד שהצלחתי לשאול את הרב ברנר והוא היה ממש מבולבל , והוא אמר לי "טוב , יש גם יהודים שמחללים שבת"

אז תעזבו אתכם משטויות

אפשר לחלל שבת ולאכול חזיר ולהתחתן עם רוסיות, שזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות ברגע שאני אצליח לסיים עם הגירושים שלי , אבל אל תיסעו לשפולה.

russian-singles-dating

 

יבטיחו לכם, יגידו לכם, יסבירו לכם, אל תקשיבו.

יש אגדה כזו בברסלב.

לפי שרבי נחמן נסע לארץ ישראל הוא היה באיזה מקום וגם הסבר משפולה היה שם , והסבא משפולה ניגש לרבי נחמן ולקח את היד של רבי נחמן והכניס אותה לפה של עצמו.

ואז הסבא משפולה אמר לרבי נחמן "למה אתה חושב שאני מסוכן? אין לי אף שן בפה"

אז אני אגיד לכם מה, אני לא יודע מה מצב השיניים של הסבא הזה, אני יודע טוב מאוד מה מצב השיניים של רבי נחמן , ומצב השיניים שלו מצויין והוא יודע לנשוך טוב מאוד.

אוקיי?

אל תסעו לשפולה.

אפשר להשתמש בכביש לצ'רקסי, הוא עוקף את העיר מצפון.

תיסעו ישר ואל תעצרו.

צ'רקסי עיר נחמדה, היא יושבת על הדנייפר, קל מאוד להגיע ממנה לקייב ולדניפרו והכל בסדר.

אבל אל תעצרו בשפולה, אל תיכנסו אליה.

לא כדאי.

אוקיי?

עכשיו אני עובד מצטיין, שברתי את השביתה כדי להציל כמה נשמות ואני חוזר לשבות כדי לנסות להציל את עצמי.

 

מחוייב המציאות.

היינו פה.

 

בימים ההם


קוראים וקוראות , חנוכה שמח.

אני בעצמי לא יודע אם אני אמור לשבות עכשיו.

אז אמרתי לעצמי, אני אכתוב ואני מקווה שדברים יתבררו , עד שאני אצטרך לכתוב שוב.

נתחיל בפרשת השבוע, ויהי מקץ שנתיים ימים.

צריך לשאול, בשביל מה כותבת התורה את המילה "ימים"?

לא יודעים ששנתיים מורכבות מימים?

יודעים.

אז התשובה היא כזו.

הרבנים מספרים שיוסף היה מבלה יפה מאוד בבית הסוהר.

הם הם אומרים שהוא היה צדיק, שהוא ידע שהכל לטובה והוא שמח ורקד כל זמן שהוא היה בכלא.

אז התורה מסבירה לנו כאן שהרבנים משקרים, איך היא אומרת לנו את זה? באמצעות המילה "ימים"

הוא ישב בכלא שנתיים ועל יום הוא הרגיש, כל יום הוא סבל, כל יום היה סיוט.

יום אחד, שני ימים, שלושה ימים , שנתיים ימים וכל יום מרגישים אותו. כל יום הוא עונש.

מה אומר רש"י בתחילת הפרשה? "ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה."

כל זמן שהסיוט מתמשך, אי אפשר לדבר, אי אפשר להעביר ביקורת. ברגע שיוצא יוסף מהבור, חייבים להגיד משהו על הנסיבות שהביאו אותו לשם ומה אומרים ? ארורים הרשעים.

זה בקשר לפרשת השבוע.

עכשיו נדבר על חנוכה.

מחנוכה לומדים דבר מדהים, ישנה מצווה של הדלקת נרות.

כמה נרות צריך להדליק? ההלכה אומרת שכל מספר הולך.

תדליק נר אחד או אלף נרות, עשית את המצווה.

אתה גם יכול לברך על נר שהוא לא שלך. זאת הלכה, זה שולחן ערוך.

איזה נרות אתה צריך להדליק? גם כאן הכל הולך, תדליק נר, תדליק שמן, תדליק קרש, תדליק בנזין. הכל מותר.

זה השיעור של חנוכה. כל דבר הופך לאור.

אנשים  כמובן הורסים את הכל.

הם עושים את ההפך, הם הולכים ומחפשים הולכים ומחטטים למצוא את השמן הכי טהור והכי איכותי.

86153_wnzr

ככה נהרס החג,

ככה נהרסת כל העבודה הרוחנית.

בחנוכה יש נס.

משהו מדהים, כל דבר הופך לאור.

אבל האנשים עושים ההפך. הם מפנים גב אל הנס. הם רוצים להחליט בעצמם, הם רוצים לחפש לחטט. זו למעשה המשמעות האמיתית של ההתיוונות. כוחי ועוצם ידי.

בנאדם אומר "כוחי ועוצם ידי. "

"נכון שנס התרחש נס , אבל זה לא מעניין אותי."

זו ההבנה האמיתית של סיפור יוסף.

יוסף נחטף למצריים, הוא הפך לעבד והנה קרה לו נס. האישה הכי יפה רצתה אותו. הוא סירב לה והוא נענש. שנים ארוכות היה בכלא והוא סבל. סבל סבל עצום.

לכן אומרת לנו התורה "שנתיים ימים"

לכן גם, אנחנו מברכים את על נרות החנוכה "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם , בזמן הזה."

שוב אותה המילה "ימים"

ניסים קורים, אבל עדיין לאדם יש את הבחירה, אם לקבל את הנס, או להתעלם ממנו, אבל להתעלמות יש מחיר, כי היא עלבון לאלוהים.

רש"י אומר את זה יפה "ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה".

מי שמתעלם מנס הוא רשע.

כל החיים סבלת, התענית, עכשיו עשו לך נס, תעריך תהנה ממנו.

לא יהיו לך הרבה הזדמנויות, קח מה שנותנים לך, אתה אפילו לא צריך להגיד תודה , רק אל תתעלם, זו לא התנהגות.

בגלל זה אני מבין שאני צריך לחזור ולשבות, כי אני מאמין בניסים ואני מעריך אותם, ובגלל שאני מעריך אותם אני, אני צריך לדרוש אותם.

שיהיה לכם חנוכה שמח.

מחוייב המציאות.

 

נשארו רק השירים


קוראות קוראים, השם עימכם.

הייתי צריך לכתוב אבל לא היה לי על מה, אז החלטתי לכתוב על נובורוסיה.

מה זה נובורוסיה?

זו לא ארץ הנובורישים הרוסים, למרות שגם להם מגיעה מדינה.

אז ככה בשנת 2014 היה הנשיא באוקראינה אחד בשם ויקטור ינקוביץ' שהוא היה פרו רוסי.

1345078

באותה תקופה הוצע לאוקראינה הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי , הסכם שהיה טוב מאוד לאוקראינה , אבל רוסיה התנגדה ולכן גם הנשיא האוקראיני התנגד.

ההתנגדות הזו להסכם, מאוד הכעיסה הרבה מאוד אוקראינים ובגלל זה פרצו באוקראינה הרבה הפגנות שגרמו לכך שאחרי שלושה חודשים הפרלמנט הדיח את הנשיא.

אז הרוסים התעצבנו.

מה הם עשו , הרוסים ?

שני דברים,

דבר ראשון הם כבשו את קרים.

אין לכם מושג מה זה קרים?

זוכרים את המונגולים? ג'יניג'יס חאן? היה כזה שיר של גרמניה באירוויזיון בשנת 1979

אז המונגולים היו שבטים כאלו מאסיה שניסו לכבוש את כל העולם והגיעו עד אירופה. את ארץ ישראל הם כבשו במאה ה13.

אחר כך הסתלקו.

מה שאנשים לא יודעים, זה שנשארה ממלכה מונגולית אחת באירופה במקום קטנטן, בערך בגודל של מדינת ישראל שנקרא חצי האי קרים.

הוא נמצא בים השחור בין אוקראינה לתורכיה.

קרים

אז כמה שנראה קשה להאמין במקום הקטן הזה הייתה ממלכה מונגולית עד שנת 1783.

זאת אומרת, בזמן שאבותינו, האשכנזים, כבר גרו שש מאות שנה במזרח אירופה, אחרי פרעות ת"ח ות"ט, אחרי הבעל שם טוב, וכשבעל התניא היה כבר בן ארבעים ומשהו, עוד הייתה ממלכה מונגולית באירופה.

בסוף , כמובן, הצארינה יקטרינה הגדולה כבשה אותה והאזור עבר לשלטון רוסי, אבל המונגולים עוד חיו בו, למרות שרבים מהם היגרו לתורכיה.

במלחמת העולם השניה, הגרמנים כבשו את המקום והמונגולים מאוד שמחו , שמישהו סוף כל סוף העיף מהם את הרוסים, אבל שלוש שנים אחר כך הרוסים חזרו והיו מאוד מאוד עצבניים על המונגולים אז הם העיפו אותם לאוזבקיסטן, כי ביננו, מונגולים באירופה, זה משהו לא מומלץ.

אבל חוץ מהכיבוש הנאצי, מסתבר שהקרים הזה, היה אחלה מקום. גם חופים, גם נופים , גם העיפו שם את המונגולים ולכן הרבה רוסים באו להתיישב שם.

עכשיו, תבינו, רוסים ואוקראינים זה לא אותו הדבר.

לנו הם נראים דומים, אבל תכלס, מדובר על עמים עם שפה שונה והיסטוריה שונה.

אז מי שעבר לגור בקרים היו רוסים ולא אוקראינים.

אני לא ממש יודע למה, אבל כל זה היה בזמן שלטון סטאלין וסטאלין לא סבל את האוקראינים אף פעם. הוא אפילו הצליח להרוג ברעב שלושה מיליון אוקראינים בשנות השלושים.

בקיצור קודם כל הוא לא סבל אותם , מעבר לזה תעשו את החשבון, שלושה מיליון הרג סטאלין, עוד שמונה מיליון מתו במלחמת העולם, מתוכם חצי מיליון יהודים.

בקיצור, מתו שם שנים עשר מיליון? כנראה שלאלו שנשארו חיים לא הייתה מצוקת דיור.

עכשיו נשתמש בכישורים התלמודיים שלנו ונשאל, האם לרוסים הייתה מצוקת דיור? הרי רוסיה היא הארץ הגדולה בעולם, וגם שם מתו מיליונים במלחמה.

הכל נכון, רק שרוסיה היא ארץ גדולה, ריקה , מלאה קרחונים וביצות ואילו קרים, ראבאק זה בדרום אירופה, זה קרוב לתורכיה, ואין שם תורכים.

12585 סתם אני מלכלך על התורכים, הרי לא מזמן הייתי  בתורכיה ולמעשה היה אחלה. אז אין לי מה להתלונן.

הקיצר , כמו שאתם יכולים לראות, הלכו המונגולים ובמקומם הגיעו נטאשה, אוקסנה, לאריסה וטאטיאנה (הלכה לקנות קולה)

עד כאן , הכל דבש.

ואז סטאלין מת ואת מקומו תפס אחד בשם ניקיטה חרושצ'וב. תכל'ס חרושצ'וב היה רוסי, אבל אישתו הגיעה מעיירה שנקראת טומשוב.

טומשוב זה מקום מעניין, כי היא מקום יסודה של חסידות קוצק. קודם הרבי מקוצק ישב שם, ואז עבר לקוצק וכך נולדה חסידות גור.

בקיצור, התחלנו מהמונגולים, הגענו לחסידי גור, זאת אומרת שבעצם שום דבר לא השתנה.

יאו , רציתי בכלל לדבר על נובורסיה.

לא משנה, פעם אחרת.

מחוייב המציאות לשירותכם.

 

הסוד של ברלנד


שלום קוראים, שלום קוראות ואחרות

בוקר טוב מדפיסים , בוקר טוב מדפיסות

סתםםם אין מדפיסות.

מיצאו לי מדפיסה ואניף את העולם.

שלט!

X מחוייב

טוב, ידוע שאומרים "פרנסה על פי הזיווג"

מי אמר? רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב בספר המידות, פרק ממון , חלק שני , סעיף י"ג.

אנשים טועים מאוד וחושבים שהפירוש של המשפט הזה, הוא שאדם מקבל כסף בזכות אישתו.

הרבה חושבים ככה, הרבה אומרים את זה, אבל האמת שזו שטות.

למה, לרווקים אין כסף? יותר מלנשואים בדרך כלל.

אז למה רבי נחמן התכוון?

הוא התכוון לזה שמי שיש לו הרבה כסף, הוא מזדווג הרבה.

255e1e646492708f417dc25507bb8a60

 

לא חייבים להתחתן כדי להזדווג , אתם יודעים.

בכלל לא מחוייב המציאות.

זה הגיוני.

אנשים עשירים , אנחנו יכולים להניח שיש להם הרבה יותר הזדמנויות להזדווג מאשר לאנשים רגילים.

הם גם נוסעים להרבה מקומות, הם גם יכולים להציע תמורה חומרית לנשים, כדי שיזדווגו איתם ואני לא פוסל את הטענה שמושמעת הרבה פעמים על ידי אנשים עשירים או אותם אלו שמייצגים אותם ומדברים עבורם.

הם אומרים שהם לא משלמים תמורת יחסי מין.

אלא מה? הם מסתובבים בכל מיני כאלו יקרים, מסעדות גורמה, מלונות פאר, מחלקה ראשונה בטיסות ובאוניות ונשים רוצות להכנס לשם, ובגלל זה הן משתדלות להמצא בחברת העשירים.

יש הרבה נשים כאלו, אוקיי?

נגיד אם אנחנו מדברים על האלפיון העליון, כל חבר בו יש מסביבו כמעט אלף אנשים הרבה יותר עניים ממנו.

אז כמה נשים תהיינה מעוניינות בכל אחד כזה? עשרים או שלושים? לפחות?

אז זה הרבה מאוד.

ומי תישאר שם? מי שתזדווג עם העשיר, אחרת בשביל מה לו?

8deb9ce0f38d1de881e80aaac3b80b34

אז ככה הם מסבירים את זה. לא מדובר בזונות, זונה באה , לוקחת כסף מסתלקת. היא תיקח מכל אחד.

הנשים האלו, לא רוצות את הכסף , הן רוצות את הפוזה ובגלל חישובים קבליים, אם הן רוצות את הפוזה, אזי העשיר מקבל עוד ועוד ממנה.

אנחנו כבר דיברנו על כל הנושא של ירידת האור ועליית הניצוצות, זו קבלה בסיסית.

אז אנחנו רואים שמה שאומר רבי נחמן מסתדר יופי, "פרנסה על פי הזיווג"

מזדווגים ומרוויחים.

יכול להיות שזה גם הסוד של ברלנד, הרי הוא הודה בעצמו שהוא מזדווג בלי סוף, לא עם אישתו, חס ושלום, יש גבול לכל טירוף.

אתם זוכרים מה סטיפלר עשה ב"אמריקן פאי 3" ?

stif

היה שם קטע שהוא שוכב עם הסבתא.

זה היה בסרט, כמובן, בפועל סטיפלר עשיר ומפורסם והוא מזדווג בדיוק עם האישה שאתם הייתם רוצים להזדווג איתה , וגם אני, כלומר דוגמנית של ויקטוריה סיקרט.

**COMPOSITE**

טוב, ברור, אבל גם בסרט הוליוודי לא נראה לי שהיו מצמידים אפילו את סטיפלר לזאתי שברלנד נשוי לה.

אבל מה שרציתי להגיד, שהדבר הטוב אצל ברלנד, הדבר היחיד כנראה הטוב אצלו , זה שהוא מזדווג ומזדווג. אני יודע שהוא הודה בזה בבית משפט, אני לא מספר כאן שום דבר חדש.

והעניין הוא שבאמת הוא מפוצץ בכסף, ברלנד, יש לו בלי סוף מיליונים , אז הוא מגשים את הכלל הזה בברסלב, שמי שמזדווג יש לו כסף.

זה לא קשור לילדים, בכלל לא, זה קשור רק להזדווגות עצמה.

אז שימו לב לעיקרון.

כסף ומין באים ביחד.

סקס מוני

אוקיי? שוב אל תלכו בכיוון ההפוך. כאילו תגידו לעצמכם שאתם צריכים להשקיע כסף כדי להזדווג ואז תהיו עשירים.

מינוס ומינוס לא שווים לפלוס במקרה הזה.

אתם צריכים להשתדל להזדווג כמה שיותר ואז הכסף ינסה להגיע אליכם. אל תוציאו מה שאין לכם בשביל להגיע לאנשהו.

זה לא עובד.

יאללה, צריך לזוז.

אך טוב וחסד.

מחוייב המציאות.

 

שכר אמיתי


אוקיי, שבוע טוב , שלט!

R blog

איזה שלט, הא?

מתה כבר 12 שנה , כפרה עליה, אבל הרעיון ברור.

זה השכר האמיתי על כל עמלנו, זה מה שאנו זכאים לו , ללגום מגביעי הסיליקון בעיר המסכות.

אסור להתנצל על דברים כאלו. ככה אלוהים ברא אותנו וככה הוא ברא את העולם.

זה לא אומר שאין מה לעשות.

כולם עובדים, אנשים עושים הרבה.

אני עושה המון, אילו אלוהים היה עובד באותה רצינות כמוני, אין לכם מושג איזה גן עדן היה כאן.

טוב, אבל די להתלונן.

דיברנו פעם על הרעיון של החברה האנושית כפירמידה.

למעשה, ישנן כמה פירמידות.

יש פירמידה בצבא ויש בשירות הציבורי ויש באוניברסיטה ויש בחברות פרטיות , אבל העיקרון אותו עיקרון.

התנועה מלמטה למעלה, העליה תמיד קשנ יותר ויותר ואם אתה מסתכל על הפירמידה אתה מבין שיש לה מטרה אחת, יציבות.

זה אולי העניין העיקרי פה.

יש לך דוגמאות של כל מיני ארגונים, שלכל אחד , לכאורה ישנה מטרה אחרת , אבל הם פועלים בצורה כזו שכל מה שהם מעוניינים להשיג זו יציבות.

עכשיו שימו לב איך זה מתבטא.

היום יש הרבה יותר מידע נגיש מצד אחד, מצד שני אנשים מסוגלים פחות להבין את המידע הזה, לעבד אותו ולנצל אותו.

יש יותר הזדמנויות לבלות ולהנות אבל אנשים מוגבלים כי יש פחות זמן פנוי.

אפשר להגיד שזה איזון במובן השלילי שלו.

לפעמים חוסר היציבות, הוא גם סוג של הגבלה.

בעולם יש אנשים טובים ויש גם רעים.

יש אנשים מנוולים ושקרנים וגנבים, אבל אפשר להסתדר איתם עד רמה מסויימת אם הם יציבים, אם יש להם מערכת אינטרסים קבועה.

אבל אנשים לא יציבים זו בעיה. הרגע שאתה נכנס איתם לאיזו מערכת יחסים שיכולה להיות אישית, או מקצועית, אז אתה לא יודע למה הם מתכוונים ומה הם מחליטים והאם מחר תהיה להם אותה דענ כמו שיש להם.

אז האנשים האלו עוצרים אותך.

אם יש לך רצון להתקדם, רצון להשיג משהו , הם יקחו אותך אחורה. הם יעצרו אותך. לא בגלל שהם רוצים, אלא בגלל שפשוט אי אפשר לסמוך עליהם.

הם כמו עץ השיטה.

הוא צומח לכל הכיוונים , מתפשט כמו שיח והאמת שהוא מאוד חלש, אבל הוא תופס מקום של עצים חזקים. כך מתבטאת העוצמה שלו, הוא עוצר עוצמה אמיתית.

למה אני מספר הזה?

בגלל השיר על בר יוחאי, זוכרים?

בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים,

לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים,

אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים,

הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ:

אז עצי השיטה הם כאלו, אבל הכוח של בר יוחאי הוא להעמיד אותם. הוא לייצב אותם.

יש לו את האנרגיה הזו, להכניס אותם לתלם את עצי השיטים, להעמיד אותם.

וככה מושגת התקדמות, כך הפירמידה נשברת.

היום ליל הושענה רבה. לילה מדהים, אחוז בעוצמה. כבר יגיע הזמן לצאת החוצה ולהתפשט באור הלבנה.

כן , אנרגיה, זה מה שאנחנו צריכים. לקחת ולשאוב, שיהיה לנו כוח להיות מדוייקים ולהחליט את ההחלטות הנכונות.

קחו מה שיש, תנצלו.

עוד ניפגש בעיר המסכות.

לילה טוב.

 

מחוייב המציאות.

בחשכה גדולה


מועדים לשמחה קוראות וקוראים.

מי יתן ורק טוב יקיף אתכם. מי יתן ותזכו לשנה טובה.

מי יתן ותזכו לנקום, אני מאמין גדול בנקמה. לשלם באש על דם , באש ותמרות עשן.

בנקמה, אין שמץ של נחמה אבל יש הרבה על מה, הרבה הרבה על מה.

על הפוסט האחרון קיבלתי בסך הכל תגובה אחת, אבל תגובה מאוד יפה והייתה שאלה שלא רציתי לענות בעצמי.

אושו עשה שם את מרבית העבודה ואני רציתי להביא אותו גם שייתן את התשובה, ואז אמרתי לעצמי שזה כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'".

כאילו מה הקטע?

למה להביא דווקא את אושו, למה לא להביא מישהו אחר, נגיד את רבי נחמן , נגיד את הבעל שם טוב?

מה דפוק בכל המערכת שאפשר להביא רק את אושו, מה הקטע?

והאמת ששום דבר לא דפוק במערכת. לא בזאת.

אם יש משהו בעולם שהוא בסדר, אז זו האמת.

נכון, האמת היא מידת הדין , והעולם כידוע לא יכול להבנות במידת הדין, אז הוא נבנה במידת החסד.

וכאן יש קטע טריקי.

כי העולם נבנה במידת החסד, והעולם הוא זבל, הוא חרא, הוא גועל נפש.

ואז אתה מחפש מה טוב בעולם הזה, מחפש ומחפש ואז אחרי הרבה הרבה זבל שאתה אוכל\ אתה מגלה שיש משהו טוב בעולם. האמת. האמת טובה. האמת מצויינת.

איייין על האמת.

אמר הבודהא:

"ארוך הלילה לער, ארוכה הדרך לעייף, ארוכים החיים לכסיל שאינו מכיר בתורת האמת."

האמת, האמת, האמת, הדבר היחיד שטוב בעולם הוא האמת והאמת היא דין ולא חסד.

זה מעניין.

זה בסופו של דבר מרושע.

אתם יודעים כמה חסדים אדם יכול לקבל והם ירקבו לו בידיים? כמה הם יסריחו, כמה שהם יהפכו לנטל, לכאב, לאסון?

אין סוף לבגידת החסדים.

אבל האמת, האמת נהדרת, כמו יהלום היא קשה וזוהרת. לעולם לא תכזיב האמת, היא אור, אור אמיתי, מגדלור.

טוב, אושו, יתברך שמו, סבבה? הוא התחיל, תנו לו לסיים.

הנה הבמה, כולה שלו.

שאלה

בהגוון אהוב,

האם האור של רבי נחמן לא היה יותר מדי גדול לרבי נתן?

האם מה שאנחנו קוראים בספרי ברסלב זה מה שרבינו באמת התכווין?

תשובה

הרבה מאוד שנים ישבתי על כסא ועניתי לשאלות של אנשים. אולי עשרים שנים, אולי עשרים וחמש. אלו שנים רבות , זה הרבה זמן ושאלו אותי מאות רבות של שאלות, אולי אפילו אלפים.

אני לא זוכר את כל השאלות, אני גם לא זוכר את כל השואלים, היו רבים כל כך, גברים ונשים. אני זוכר רק את מה שחשוב, אם היה עניין מיוחד, אם הייתה חשיבות מסויימת , אותה אני זוכר.

זה מביא אותנו לטעות גדולה שאנשים עושים כשהם מדברים על הבודהא, הם טוענים שלבודהא הייתה ראיה כללית, הוא היה רואה את כל האנשים באופן שווה, את כל הדברים כדבר אחד. הם טועים ואומרים שבעיני הבודהא לא היה הבדל בין אנשים שונים, שבעיניו נראה הכל אותו הדבר.

זו טעות גדולה.

הבודהא הבחין בפרטים, הוא פשוט הבדיל בין העיקר לטפל, הוא הבדיל החשוב, לשולי לסתמי. הייתה לו ראיה אמיתית. הוא היה רואה עני, מקבץ נדבות והיה רואה חיה, מכונה. הוא היה רואה עשיר נישא על אפיריון , מוקף במשרתים, והיה רואה בו את אותו הדבר, את אותה הטיפשות. לכן אנשים חשבו שהכל שווה בעיני הבודהא, אבל זה לא נכון, אם היה דבר חשוב , הבודהא היה מבחין בו, הוא היה רואה את האמת.

גם אני רואה את האמת.

אני רואה אותך, את האמת שלך. אני לא יודע איך קוראים לך, אני לא יודע איך אתה נראה והיכן אתה מתגורר, אבל את האמת אני רואה, במה שחשוב אני מבחין ומבחין היטב.

אז שאלו אותי הרבה שאלות, הרבה נשים והרבה גברים ובאופן כללי אני יכול להגיד שבכולם אתה היית מקנא. היית מקנא במראה שלהם, היית מקנא ברכוש שלהם, בחברים שלהם , בבני הזוג שלהם. היית רואה אותם ואומר "הלוואי שהייתי כך, הלוואי שהיה לי כך" , אילו היית רואה אותם עכשיו, היית מקנא.

האנשים האלו חלקם היו עשירים מאוד , חלקם היו פופולאריים מאוד, חלקם היו מלומדים גדולים או אמנים מפורסמים. היו בינהם גם נשים יפהפיות. היו לך סיבות לקנא בהם, הרבה סיבות, אבל בדבר אחד אתה לא צריך לקנא בהם. בסיכוי שלהם להגיע לאמת. לך יש סיכוי טוב. כל כך הרבה שנים ישבתי ושמעתי שאלות, כל כך הרבה אנשים שאלו אותי ולא ראיתי אחד ויחיד מכולם שיש לו סיכוי להגיע לאמת כמו הסיכוי שיש לך.

אולי זה קטן בעיניך, אולי כסף ומעמד ומין , הם בעיניך הדברים החשובים , אולי ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח , אתה רעב לאמת הרבה יותר מהם והרעב הזה יכול להצעיד אותך קדימה , הלאה והלאה.

סוטרת הלב היא המסמך המרכזי , הכי חשוב, הכי משמעותי של הבודהיזם.

זה מסמך מדהים, זו שירה, מעט מילים שמסודרות באופן מסויים שנותן להן עוצמה מיוחדת, עוצמה לשנות את העולם.

בסוף הסוטרה מופיע המשפט הבא "צא צא צא אל ההארה"

מי שרעב לאמת, הוא יכול לצאת.

ואתה יכול , מכיוון שאתה כל כך רעב, כל כך כואב והרעב הוא מנוע שיכול להביא אותך יום אחד אל הצד השני, אל פסגת ההר , אל המקום בו לא קיים רעב יותר, רק אסירות תודה, רק שלמות והשלמה.

בחסידות ברסלב אומרים דבר מעניין על רבי נתן, אומרים עליו את המשפט הבא, אומרים שלרבי נחמן היו כמה תלמידים יותר טובים מרבי נתן.

למעשה הם אומרים את האמת, אבל כמו הרבה פעמים בחסידות ברסלב, אומרים דבר אחד ומתכוונים שאנשים יבינו את ההפך.

אומרים את האמת באופן כזה שאנשים יבינו שקר.

גם כאן זה כך, אומרים שלרבי נחמן היו תלמידים יותר טובים מרבי נתן ואנשים מבינים שאומנם רבי נתן היה מלומד גדול, וחסיד גדול וצדיק גדול, ואמנם הוא היה ה"עלוי מנמירוב" , אמנם הוא הבין היטב את רבי נחמן ואף על פי כן, היא כמה אנשים בחסידות ברסלב שהיו גדולים וחשובים וחכמים יותר ממנו. זה מה שאנשים הבינו וזה שקר.

מכל התלמידים של רבי נחמן מברסלב, רבי נתן היה הכי גרוע.

הכי גרוע, הכי אפס. הוא היה מלומד, זה נכון, הוא בא ממשפחה של מלומדים עשירים אבל זה לא עזר לו. הוא לא הבין כלום ממה שאמר רבי נחמן, הוא היה הכי טיפש.

רבי נחמן היה מורה גדול.

גם אם תחפשו בכל ההיסטוריה, גם אם תחפשו בכל העולם, לא תמצאו מורה כמו רבי נחמן, הוא היה יכול לשחרר אנשים במשפט אחד, אפילו במילה אחת.

היו באים אליו אנשים נפחדים, היו מגיעים אליו אנשים מטורפים, אנשים בדיכאון. הוא היה משחרר אותם ברגע.

לאיש אחד הוא היה אומר "זה בסדר, תעבור דירה" , לאיש אחר הוא היה אומר "אתה צריך להחליף מקצוע ולהיות עגלון".

בדרך כלל זה הספיק. הייתה לו ראייה מושלמת לרבי נחמן , הוא היה מבין את המצוקה של האדם ובמילה אחת הוא היה יכול לפתור את הכל והאדם היה חוזר לביתו מסופק ומאושר.

היה לו משפט , לרבי נחמן , הוא היה אומר "גם קצת זה משהו".

איזו גאונות, בעולם שבו אנשים תמיד רוצים עוד ועוד, בעולם של תחרות ושם קנאה ושל שנאה, להגיד "גם קצת זה משהו" זה גאוני. הבודהא לא היה אומר את זה, ישו בעצמו לא היה מדבר ככה, אבל רבי נחמן הצליח. הראיה הייתה חודרת והוא הבין את העולם האנושי יותר מכל השאר.

אבל היה לו תלמיד אחד שלא הבין כלום. זה היה נתן, "העילוי מנמירוב". שמונה שנים הוא היה אצל רבי נחמן , הוא עקב אחריו כמו צל. הוא היה מסתובב בין התלמידים הותיקים של רבי נחמן ושואל אותם על דברים שרבי נחמן אמר לפני שנים והוא היה רושם הכל.

זה היה כפייתי אצלו, הוא היה צריך לדעת הכל , לתעד הכל והוא כתב וכתב אבל לא הבין כלום.

ואז רבי נחמן מת, הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, עוד לא היה בן ארבעים. המוות שלו היה נורא, הייתה לו מחלה בריאות והוא נחנק. המוות שלו היה כרוך בסבל איום, אבל הוא קיבל אותו באומץ, קיבל אותו באושר ושמחה. אמרתי לכם, מכל המורים גדולים, רבי נחמן מברסלב היה באמת מושלם, באמת מיוחד.

לכן עכשיו אתה מבין למה השאלה שלך היא שאלה מצחיקה.

אתה שאלת אם האור של רבי נחמן היה גדול מדי בשביל נתן מנמירוב, בהחלט היה גדול מדי. רבי נתן ראה את האור אבל לא הבין כלום. ברור שאתה מבין יותר. כשאתה עולה לאוטובוס, תסתכל על האנשים. כל אחד מהם היה מבין יותר מרבי נתן. זה מעניין מאוד, אילו הוא לא היה רואה את האור הזה, הוא היה יכול להמשיך בחייו.

בכל מקרה, לא היו לו חיים טובים, אבא שלו היה אכזרי, אישתו הייתה מופרעת, היו לא הרבה בעיות לרבי נתן, אבל לפחות היה נחסך ממנו התסכול העצום שהיה לו מהנוכחות של רבי נחמן.

רבי נחמן, אולי הגדול במורים שהעמידה התנועה החסידית , אדם יחיד בהיסטוריה שעזר לרבים כל כך ורבי נתן נמצא לצד אדם כזה, כל אדיר , כל כך נשגב ועדיין רבי נתן לא מבין דבר, עדיין הוא אומלל, עדיין במצוקה עזה.

אחרי שרבי נחמן נפטר, רבי נתן עוד חי שלושים שנה ובמשך השנים הללו, האומללות שלו משנה צורה, האומללות הופכת לאובססיה, הוא רותם את עצמו למטרה להנציח את רבי נחמן, את התורה שלו , להנציח את החיים שלו.

רבי נתן הכיר את רבי נחמן במשך שמונה שנים, אבל רבי נחמן היה מורה יותר משתים עשרה שנים קודם לכן , ורבי נתן אוסף כל פיסת מידע, כל שמועה , כל זיכרון . הוא רושם , הוא כותב , הוא מפרסם.

הוא הופך להיות מצבה חיה לחייו של רבי נחמן. אנשים חושבים שהמצבה של רבי נחמן נמצאת באוקראינה באיזה מקום. זו לא האמת, במקום ההוא לא נמצאת הגופה של רבי נחמן, הוא גם לא נקבר שם.

אבל לרבי נחמן יש מצבה, רבי נתן היה המצבה שלו ואחרי שרבי נתן נפטר, הספרים שרבי נתן כתב על רבי נחמן, הם נשארו המצבה, הם קיימים עד היום.

אני אגיד לך משהו לגבי ספרים.

אנשים אומרים עלי את הדבר הבא , הם אומרים, אותו האיש דיבר תמיד נגד הספרים, ובעצמו כתב מאות ספרים. הוא אמר שהספרים הם מוות, הם מילים מתות, הם מילים הורגות ובעצמו כתב וכתב ופרסם. הם אומרים עלי שאני שקרן ואני צבוע. אומר דבר אחד ועושה את ההפך הגמור.

האמת שכתבתי בסך הכל ספר אחד, יכול להיות ששניים. זה לא משנה, זה היה לפני זמן רב. כל הספרים האחרים נכתבו על ידי תלמידים. הם לא שלי, הספרים שלהם. גם הספרים של רבי נחמן, הספרים של תורת חסידות ברסלב, הם לא של רבי נחמן. הם רק המצבה שלו, רבי נתן כתב אותם, וברוב המקרים , הוא לא הבין מה הוא כותב.

אז עכשיו נשאלת השאלות הבאות, האם הספרים מועילים ? האם הספרים מזיקים? האם הספרים יכולים להיות מזיקים ומועילים בעת ובעונה אחת? האם הם יכולים להיות מועילים במצבים מסוימים לאנשים מסויימים ומזיקים לאחרים?

צריך להיות זהירים כשעונים על השאלה הזו.

כולם מדברים היום נגד ספרים. יש לזה סיבה. הספרים הם זולים, סדנאות יכולות  להיות יקרות מאוד, טיול עד לאשראם, עד לגורו , יכול להיות יקר.

דברים יקרים פירושם רווח כלכלי לאנשים מסוימים, אבל ספרים היום ניתן להשיג במחיר נמוך מאוד, לכן אנשים מדברים נגד הספרים.

אבל אני סבור שספרים יכולים להביא תועלת במקרים מסויימים.

תחשבו על אישה צעירה, יש לה גוף דק, בהיר וחלק. מלמדים אותה שהגוף שלה נועד להיות מנוצל להנאות של גברים, או אולי רק להנאות של גבר מסויים. בשלב מאוחר יותר היא תצטרך לשאת בגוף שלה את הצאצאצים שלה ואחר כך היא תאכיל אותם באמצעות נוזל שהגוף שלה יפיק.

אחרי שהצאצאים יגדלו היא תצטרך לטפל בהם, היא תצטרך לבשל להם, לעיתים גם תצטרך לעבוד כדי שיהיה לה כסף לקנות לצאצאים מזון ובגדים.

כך מלמדים את האישה הצעירה, מלמדים אותה שהיא גוף שנועד להיות מנוצל, עד שיהיה שבור והרוס.

תחשבו גם כן על גבר צעיר, הוא יוצא לעולם, הוא תמים, הוא טוב לב. אז אומרים לו, אתה חייב להצליח בבחינות , ואחר כך אתה חייב לעבוד ולעבוד ולהרוויח כסף, כי תהיה לך אישה ויהיו לך ילדים ותצטרך לדאוג להם ולפרנס אותם ואומרים לו שהוא ימשיך לחיות כך במשך עשרות שנים. בבוקר הוא ירוץ לעבודה, בערב הוא יחזור לביתו עייף ומותש , יום אחרי יום, שנה אחרי שנה וזה יימשך וזה יימשך עד שהוא יהיה זקן שבור וחסר תועלת.

זה מה שיודעים אנשים צעירים , נשים צעירות וגברים צעירים.

אבל אז הם נתקלים בספר. לא משנה איזה ספר. זה יכול להיות ספר על ישו, ספר על בודהא, איזה ספר שלא יהיה והספר הזה מספר להם שיש חיים אחרים. הספר הזה מספר להם שקיימת מציאות שונה, מציאות ללא ניצול, מציאות ללא עבדות.

במקרה כזה, ספרים יכולים להביא תועלת רבה, הם כמו נר בודד בחשכה גדולה.

זה נכון שספר לא יכול לפתוח את הדלת אל האור, אבל הוא יכול להצביע על העובדה שדלת כזו קיימת. במקרה הזה , לספר יש תפקיד חשוב בחיי האדם.

מתי הספרים מפסיקים להביא תועלת והופכים להיות מזיקים.

אני שמעתי על אדם אחד, קראו לו עובדיה. האדם הזה התגורר בעיר ירושלים. האדם הזה היה איש נתעב , הוא היה פושע, פושע מרושע. עם כל זה, הוא היה מלומד גדול בחוקים של הדת היהודית. מספרים על הבית של האדם הזה, שהקירות, כל הקירות הבית שלו, היו מכוסים בספרים.

עוד מספרים, שהאדם הזה, היה כל כך מלומד עד שידע את כל אחד מהספרים בעל פה. אנשים היו שולפים ספר מתוך אחד מהקירות והיו שואלים אותו מה כתוב בראש עמוד מסויים בספר והוא היה יודע להגיד. הוא היה מלומד גדול, מלומד אדיר, אבל אדם רע ואכזרי. אלפי ספרים הוא זכר בעל פה , אבל היה אדם רע. רע מאוד.

הסיפור הזה מלמד אותנו כמה דברים, והדבר החשוב שאנחנו יכולים לזכור הוא שהספרים מזיקים כשהם הופכים להיות קירות, כשהם הופכים להיות בית כלא. כאשר חייך מוכתבים על ידי הספרים, כאשר בכל רגע אתה חייב ספר שינחה אותך לאן לפנות, אז הספר הופך להיות מסוכן, אז הספר הופך להיות סוהר.

זוהי התשובה לשאלה האחרונה שלך.

עכשיו אתה מבין מה אתה קורא, כאשר אתה פותח ספר של רבי נחמן.

עכשיו אתה כבר צריך לדעת שלא רבי נחמן כתב, זוהי רק מצבה. המצבה נוצרה בשביל המתים, להזכיר שהתקיימו פעם.

אתה השואל, אתה האיש הרעב , האיש חסר המנוח, אתה צריך לזכור שאתה חי והמצבה חשובה לך, לא בגלל שיש בה עצמה איזו תועלת, אלא בגלל שהיא מזכירה לך שפעם, גם רבי נחמן היה חי, גם הוא, המורה הגדול, גם הנאור הבהיר, הוא היה חי כמוך. הוא נשם אוויר כמוך, הוא צעד על הקרקע כמוך וכאשר אתה תפנים את הידע הזה כל פעם שתפתח את הספרים, אתה תגיע למצב שלא תהיה זקוק להם יותר. אתה תנשום ותצעד ובכל רגע תתחזק ותבין יותר את רבי נחמן ואת תורתו, עד שגם אלו ייעלמו ותשאר רק אתה , אמיתי ובוהק ובהיר. ניזון מאמת , חי לאור האמת, בן אלמוות וחסר פחד.

זו התשובה בשבילך, תלמיד אלמוני.

עכשיו אני פונה לדרול,

דבר ראשון, אני בא כשאתה מבקש , אבל האמת היא שכבר הרבה שנים שאינך זקוק לי. פרוש כנפיים ועוף אל המרומים, אין בעולם שמש יוקדת מספיק להמס את כנפיך.

דבר שני , אמא שלי הייתה נצר לשושלת מפוארת ועתיקה של מגידי עתידות. הם היו מסוגלים לנבא לך כמעט כל דבר. הם היו יכולים להגיד לך, בעוד שלוש שנים, תעבור דירה, או בעוד מאה יום תצטרך לקנות נעליים חדשות. למרות שאני בן לאותה המשפחה, אף פעם לא מצאתי עניין לעסוק בידע הזה. היום אני אחרוג בשבילך ממנהגי ואבטיח לך , עוד תזכה לנקם, יום יבוא של נקם ושילם.