יש אימרה בין זקני ברסלב "גם כשתוקעים מסמר בקיר צריך להתקשר לצדיק." לכאורה , עוד אמרה של זקנים. אבל האם באמת , זה מה שמלמדים בברסלב? למלמל איזה פסוק לפני שתולים מדפים או תמונות? המסמר שתקוע בקיר, יש לו תכונה גם אחרי שהמסמר נעלם , נשאר החור. ואנחנו תוקעים מסמרים כל הזמן, בלי לשים לב. … המשך אבן מקיר

לפני כמה שנים זה היה. לא הרבה שנים. נראה לי שזה היה כבר אחרי שהתגרשתי. ישבתי במאה שערים , בבית מדרש יקותיאל. סתם, לא זוכר למה בדיוק. היה שם בחור אחד, אברך כלשהו , הוא היה נורא נרגש. הוא חשב לנסוע בפעפ הראשונה לראש השנה באומן והיו לו התלבטויות. זה היה בקיץ , ביולי או … המשך צייד הגולגלות

קוראים וקוראות , מקווה שהכל בסדר. אני לא יודע על איזה סיפור של רבינו מבוסס "הסרט דרכם של המים". אני לא חייב לדעת הכל. מצד שני להבין וללמוד זה חשוב ביותר . הרבה זמן תהיתי מה תפקידה של תנועת הננח, כי ברור שזו קליפה קשה מאוד. למעשה , אפשר להגיד שקליפת הננח יותר קשה מקליפת … המשך אני לא צריך לדעת הכל

כל שנה אני מפרסם ברכה לקוראות ולקוראים לקראת ראש השנה. השנה אני אני בדרכים וכל העניין פרח מזכרוני, אבל הנה נזכרתי , אז אני מקווה שתספיקו לקרוא. מה שיש לי לאחל לכם , בשנה הזאת , זה דבר מאוד פשוט. אל תהיו בדרך , תגיעו. תמיד תזכרו , מגיע לכם יותר , הרבה יותר. לכם … המשך שנה טובה ! טובה!

היי קוראים וגם קוראות. אלוהים יודע מי עוד קורא את הבלוג הזה אחרי מותו, אבל לא חשוב. רציתי בכל זאת לכתוב משהו, אם לא אכפת לכם. סהדי במרום, אין לי מושג מה פרשת השבוע הנוכחית , אבל רציתי להציג איזה פירוש לפרשת נוח. אני יודע , את פרשת נוח קוראים אחרי שמחת תורה ועד אז … המשך כשלונו של אלוהים

קוראים קוראות , קורים קורות. מי יודע מה יקרה? אוו , לא אני. בשיר "רק הטובים מתים צעירים" , של אירון מיידן יש הבית הזה: הירח אדום ומדמם השמש שרופה ושחורה ספר החיים שותק אין דרך חזרה. מה שהמשפט הזה טוען לדעתי , זה שלאדם יש כמה דרכים להבין את המציאות. הדרך הראשונה מיוצגת על … המשך שולט בשמי הלילה

קוראים וקוראות השם עמכם. ברכת חג שמח שלוחה לרגל חג השבועות הקרב. תמה ספירת העומר, תקתקת פעורה ומרושעת כהרגלה , שחשפה לענניו לרגע קט את פי השאול האורבת בכל תחת מעטה דק של מציאות מדומיינת. כמו שאמר אדוננו גווטמה בסוטרת הלב ״אין קץ לייסורים ״ וכן ספירת העומר אינה סבל בעצמה אלא מודעה ומצבה לקיומו … המשך ההר והעכבר