אבל האמת היא שאנשים רבים סובלים, דווקא בגלל שהם לא מבינים.
אז אני אתחיל את השיעור הזה בסיפור ממאה שערים.
לא סיפור שמספרים לחוזרים בתשובה, לא סיפור כזה.
אילו החוזרים בתשובה היו יודעים את האמת, הם היו מבינים שהאויבים האמיתיים שלהם הם הרבנים. לא אלוהים, לא היהדות.
רק הרבנים.
ויש חוזרים בתשובה שמבינים את זה, היום ישנם גם כאלו, אבל גם טועים, כי הם מסתכלים על הרבנים בעצמם, וזה לא חשוב.
מה שחשוב הוא מה הרבנים עשו להם.
ואם החוזרים בתשובה האלו היו מבינים את זה, הם היו רואים שלא רק שהרבנים הם האויבים שלהם, אלא גם שהם האויבים של עצמם, כי הם עדיין משועבדים לאותם מעשים , לאותו אורח חיים שלימדו אותם הרבנים.
אבל הסיפור על החסיד הרשע, הוא סיפור אחר, הוא סיפור מקורי, אמיתי והוא מאוד מעניין , לפחות לדעתי.
והנה הסיפור,
לפני שנים רבות מאוד, במאה שערים , חסיד אחד ניסה לעשות שידוך לבן שלו.
ניסה , ניסה, ניסה אבל לא הלך.
ניסה , ניסה, ניסה, אבל עדיין לא הצליח.
זה לא נראה לו הגיוני, השידוך לפי כל הכללים, היה אמור להצליח. זה לא היה משהו לא סביר.
אבל, למרות הכל ולמרות כל ההגיון, עדיין לא הלך.
אז אותו החסיד , התחיל לברר , התחיל לשאול, כי הוא רצה להבין למה הוא לא מצליח ואחרי כמה זמן התברר לו שבאמת יש סיבה.
מישהו שהוא מכיר, דיבר נגדו.
מי שמכיר ספרות חרדית, יודע ששם יש שפה מיוחדת בשידוכים. תכלס, לא אומרים כלום, אבל מהשום דבר שאומרים, אפשר להבין הכל.
נגיד שואלים אותך על הבת של השכנים ואתה אומר "אני לא מכיר אותה מספיק" , אז מיד מדברים שהיא גם זונה וגם מטומטמת ושהדבר הכי טוב לעשות איתה זה מזון לחתולים.
ככה שהרבה לא חייבים להגיד, גם דבר קטן מספיק.
אני לא יודע מה עלה בגורלו של השידוך.
אני רק יודע מה עשה אותו חסיד.
כל לילה ולילה , בזמן תיקון חצות הוא היה אומר ככה "הריני מוחל וסולח לכל מי שחטא נגדי , חוץ מאותו אחד שעשה לי את זה"
זה הסיפור על החסיד, על החסיד הרשע, זה סיפור קצר מאוד אבל מלא במשמעות, כי כמו שהסברתי לכם, לא צריך הרבה מילים, כדי להגיד דבר חשוב.
במשך הרבה שנים, דיברתי נגד החסיד הזה.
לא הכרתי אותו, לדעתי הוא כבר מת, אבל הייתי מדבר נגדו הרבה , אמרתי שהוא טיפש ושהוא רשע מרושע ושהוא צריך להיענש.
למה אמרתי את כל זה?
כי זו דוגמא לבנאדם שמחרבן לעצמו בכיס.
הוא כועס על מישהו, זה קורה, אבל אין שום סיבה להפוך את הכעס הזה לטקס, למשהו רישמי.
אבל היום אני מבין , שאם החסיד הזה רשע, אז כולנו רשעים ואם הוא טיפש אז כולנו טיפשים ואם מגיע לו להענש, אז כולנו נענשים.
למה זה קשור ליום כיפור?
כי ביום כיפור, צריך, להבין עיצומו של יום מכפר.
לא נכנס נכנס כרגע לקישקושים של הגמרא ושל ההלכות.
עיצומו של יום מכפר על החטאים, זו המציאות.
עצם זה זה שקיים יום כיפור , זו הכפרה.
מצד שני, ידוע לכולנו שיכול לעבור יום כיפור אחד ועשרה ימי כיפור ולא ישתנה כלום, אז איפה הכפרה?
צריך להבין את העניין שאשליה לפעמים יותר חזקה מהמציאות.
לדוגמא , השחקנית וויויאן לי.
היא כבר מתה בשנות השישים, אבל מי שיראה את הסרט "חלף עם הרוח" , יראה אותה שם, חיה צעירה ויפה.
עשרות שנים אחרי שהיא שוכבת באיזה קבר, עדיין קיימת אשליה שלה, תמונה שלה שהרבה אנשים יכולים לראות ולחוות. זאת אומרת שהיא משפיעה, על החיים של האנשים, הרבה אחרי שהיא אבדה ונעלמה מהעולם.
זה בדיוק העניין של יום כיפור.
יום כיפור מכפר, אבל הוא מכפר על חטאים אמיתיים, לא על אשליות.
אם אנחנו מקרינים את החטאים שלנו בדימיונינו פעם אחרי פעם, הם ממשיכים להשפיע עלינו. יום כיפור לא יכול לעזור בכלום.
גם בעוד עשר שנים, החטא יישאר. אין מה לעשות, כי האשליה יותר חזקה מהמציאות.
ומה הפיתרון?
אין פיתרון לחטא, אין פיתרון לבעיה שהיא אשליה. אין פיתרון.
הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להבין שאנחנו נימצאים בסרט, שהמציאות הזו סביבנו של חטא ועונש היא אשליה.
וכשנימצאים בסרט, תמיד ישנה ברירה מאוד פשוטה, לצאת או להישאר.
גם החסיד הרשע, אותו אחד שכבר מת, חי בתוך האשליה וגם אחרי שהוא מת, הוא ממשיך לחיות בתור אשליה, כי במאה שערים, חוזרים על הסיפור שלו פעם אחרי פעם.
הוא באופן מודע, החליט לתת לאסון שלו חיים ניצחיים, בזה שהוא חזר ואמר לעצמו "אני לא סולח לאותו אדם"
וכל פעם שהוא אמר את זה, למעשה, למעשה הוא הביא על עצמו את אותו האסון מההתחלה.
האם היה בזה טעם? האם הייתה תועלת? לדעתי לא.
לדעתי זה בסך הכל נזק שהוא גרם לעצמו.
אבל כאלו הם האנשים, מרוב השאיפה שלהם לראות בנקמה, הם נוקמים בעיקר בעצמם.
אז מה שהיה לי בערב יום כיפור.
שנה חדשה מתחילה, שנה של אורות, אבל איך נוכל להבין את כוחו של האור, בזמן שאנחנו חיים באפלה?
אי שם, אי שם, הגאולה כבר קיימת. אמיתית כמו ארוחת בוקר במלון.
הבחירות האלו, כמו כל בחירות, הן בחירות שאין בהן יותר מדי ברירה.
אבל שמתי לב לדבר אחד יפה.
איך שאלוהים שונא את החרד"ל.
כי כל רבני החרד"ל, לפחות כל הגדולים, שוקי שפירא , אליקים לבנון , הרב דוב ליאור וכולם , נאלצים לתמוך בכוסית חילונית מאופרת, כמו איילת שקד, שמופיעה בכל המודעות עם שיער ארוך וגולש.
גם הרב שפירא שהמציא את אינטרנט רימון, גם הרב לבנון שאמר שלשמוע שירת נשים זה יהרג ובל יעבור.
גם הרב דוב ליאור שממאורתו האפלה ממציא לנו כל פעם דינים חדשים של צניעות.
גם שלמה אבינר, עם השו"ת סמס שלו, הרקוב והמגעיל.
כולם, כולם, הניחו מאחור את מוחם האפל והמעוות והתאספו כולם לתמוך באיילת שקד.
עכשיו , הם גם מוזמנים לשמוע אותה שרה,
ואם זה באמת בבחינת יהרג ובל יעבור , כל זמן שהנר דולק, תמיד אפשר להתאבד.
מה שאי אפשר זה בלי ברסלב
מספרים שרבי נתן, כשהכיר את רבי נחמן, הוא הלך ליד נהר הבוג ואמר "בברסלב בוערת אש", הבער אותה בליבי.
וידוע מה שכתב רבינו הקדוש , תורה קנ"ח בליקוטי מוהר"ן
קוראות קוראים, הכל בסדר?
עניין ידוע בברסלב שיש חשיבות חשיבות להתחתן עם אישה ממדינה אחרת.
לא שמעתם על זה?
ממי רציתם לשמוע? משרץ משה דורון? מארוש? ממי?
אני שמעתי מרבי נחמן, הנה ליקוטי תנינא ע'
הנה ראיתם.
הנה, תורת רבינו הקדוש, שואלים מקבלים תשובות.
בסדר.
עכשיו זה מחבר אותנו לעניין גדול.
התורה מספרת לנו שבימיו האחרונים של יעקב אבינו, שאיפתו העיקרית התמקדה בכך שלא יקברו אותו במצרים אלא במערת המכפלה בחברון.
אכן, זה מה שקרה בסוף, באמת לקחו אותו ןקברו אותו במערת המכפלה, אבל יש כאן טענה מעניינת. מה שכתוב בתורה
עכשיו ברור שזה לא ממש טיבעי לנסוע ממצריים לחברון דרך ירדן.
עשיתי כמה חישובים וזה נראה מרחק בערך פי שלוש.
אז בשביל לעשות ליעקב ליעקב הספד דווקא באיזה מקום בירדן?
יותר הגיוני לעשות לא הספד איפשהו על הדרך, נגיד בבאר שבע.
הוא היה גר שם ואבא שלו וסבא שלו.
בטח יש שם הרבה אנשים ששמעו עליו, נכון? אחלה מקום באר שבע.
אין שום סיבה לטלטל את הארון של יעקב , עם כל המשפחה, עוד שש מאות קילומטר כדי להגיע לירדן.
אז החזון איש נותן הסבר, מה שהוא אומר זה שמסע הלוויה של יעקב, הולך באותה הדרך שילכו בני ישראל במדבר. אנחנו יודעים שבאמת, הדרך הזאת היא דרך מאוד ארוכה והיא מסתיימת בערבות מואב שבעבר הירדן.
אז נניח שזה נכון, אבל עדיין לא ברורה הסיבה.
למה בני ישראל , מלכתחילה היו אמורים ללכת את כל הדרך הארוכה.
הוא לא מדבר על שאול. ברור שהפלישתיות ידעו ששאול נפל. דוד מדבר על יעקב, הוא אומר שאסור לגרום לפלישתיות לשמוח.
מה הסיבה?
אז ככה, נמשיך בסיפור התיאורטי שלנן. נגיד שאלוהים היה נותן לבני ישראל לעבור דרך ארץ פלישתים. אז מה הדבר הראשון שהם היו רואים כשהיו מגיעים לשם? הם היו רואים את הפלישתיות.
מבחינת בני ישראל זה היה הלם, נכון?
עד עכשיו הם ראו או מצריות, שמנות בטטות עם רעלות, או את בנות ישראל שהיו בסך הכל שפחות סמרטוטיות.
חוץ מזה, כל מי שהיה נשוי לישראלית יודע שזה לא פיקניק "הורדת את הזבל?" "קנית את התרופה לילד?" "למה האוטו מסריח?"
הקיצר, פתאום בני ישראל היו רואים את הפלישתיות, חמודות , מאופרות, מורידות שערות, עושות גבות.
ברור שהיו ישר רוצים להתחתן איתן.
כנראה שגם הפלישתיות היו מסכימות. בני ישראל היו עשירים, נכון? הוציאו את כל הזהב של מצריים.
יפה מאוד.
אז הישראלי מביא לפלישתית כמה טבעות זהב מיצריות, היא ישר מסכימה להתחתן ומיד מעמידים חופה ומברכים שבע ברכות.
מה קורה הלאה?
הפלישתית מזכירה לישראלי שהוא צריך לדאוג לפרנסה. הנה אלוהים הבטיח לתת לו את כל ארץ ארץ כנען, את הטירות, הערים הבצורות , את הצאן, את הבקר ואת כל האוצרות.
אז הישראלי מדפדף מהר בחומש ואומר לה לחכות. הוא מזכיר לה את הפסוק בספר דברים:
תבינו משהו, כשבנאדם מלמד את האמת, הוא לא מטיל מצור על אלוהים.
הוא מגדיר תהליך מסויים, הוא מתאר מציאות מסויימת.
כל היתר לא תלוי בו, כל היתר תלוי בתלמידים.
האמת לא מזיקה. אין בה שמץ של רוע.
הלימוד מזיק , בגלל התלמידים, הם עושים את הנזק לעצמם. הם חושבים שאם אלף נכון, סימן שגם בית נכון.
וקפיצה למסקנות היא סכנה, היא מביאה איתה הר שלם של תוצאות שחלקן יכולות להיות חמורות מאוד.
בגלל זה כתוב במסכת פסחים ס"ו
דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו
זה משפט מאוד חכם, הוא בא להגיד שלקפוץ למסקנות זה דבר מסוכן.
נגיד לדוגמא מצריים.
אנשים חושבים שמצריים היא קליפה, שמצריים היא טומאה.
למה ? כמה סיבות, זה כתוב שבני ישראל במצריים היו שקועים במ"ט שערי טומאה.
האם זה נכון? לא יודע, לא הייתי שם, אבל אני אגיד לכם מה נכון.
אם זה באמת נכון
אז בני ישראל היו שקועים, בני ישראל היו טמאים.
בני ישראל ולא המצרים.
כמה שנים אני מלמד אתכם קבלה? כמה שנים? עשר שנים? אולי שמונה שנים.
והנה אנחנו חוזרים לשיעור השני, מה ההבדל בין אור לקליפה.
קליפה היא חיקוי. היא תמיד מסכה, היא תמיד הקרנה. יש איזו אמת אי שם, באיזה מקום בעולם ואת האמת הזאת איך שהוא, מתי שהוא העתיקו והעתקה הזו נקראת "קליפה".
מצריים, היא בית עבדים, היא הפירמידה הגדולה, אבל היא בעצמה אור, היא בעצמה אמת, היא המקור, היא האורגינאל.
אז יכול להיות שיבוא מישהו ויגיד שהייתה יבשת אטלנטיס ושמה הוא המקור של מצריים, אבל בגלל שאטלנטיס שקעה, אנחנו חושבים שמצריים היא המקור, כשלמעשה מצריים היא הקליפה.
תגידו , נכון הייתי להיות אחלה מחזיר בתשובה? תראו איזה רעיונות מטומטמים יש לי. פאקינג אני אקרא לעצמי הרב דרול משולם יצהרי, אני אעשה ערוץ יוטיוב ועוד יזמינו אותי להופיע בערוץ הידברות ליד זמיר כהן הליצן.
אז אם למישהו יש רעיון כזה מאטלנטיס צריך לדפוק לא את הראש בפטיש ולזרוק אותו לים ושהקרציות של אטלנטיס ישתו לו את הדם.
מה למדנו? מה הכי חשוב אצל הקליפה, היא חיה כשהיא יונקת והיא יונקת מהאור המקורי שלה. רבי נחמן כתב את זה, זה כתוב אצל האר"י, זה עיקרון בסיסי.
אז אין מצב שמצריים הייתה קליפה, כי אז היה חייב להיות לה מקור ואין לה.
אז מה היא מצריים ומה הבעיה במצריים, למה יעקב אבינו שקוראים לו "בכיר האבות" למרות שזה בכלל לא נכון , למה הוא אומר ליוסף, למה זה החסד האחרון שהוא מבקש "אל תקברני במצריים"?
למה?
מצריים היא שיטה.
היא אור.
היא לא סתם אור היא אורגינאל, היא אור שהוא מקור , היא בסדר גמור מבחינת עצמה.
רק מה?
לא לכל אחד היא טובה.
זה כמו מדינת הרווחה.
בתור רעיון, היא רעיון טוב.
ברוב המקרים היא גם מועילה.
רק נגיד שאת החרדים היא דופקת. היא הופכת אותם לזבל.
מה שהיה מציל את החרדים, זה שהיו מבטלים להם את מדינת הרווחה, לא קצבאות , לא הנחות, לא תגמולים, לא קופת חולים.
תשמעו, אבות אבותיי, מי שיצרו אותי בסופו של דבר, היו רבנים ליטאים. הם היו אנשים אדירים, היו חכמים, היו חרוצים , המון דברים הם היו יכולים לעשות.
הלכתי למוזיאון ארצות המקרא עם הילדה שלי. אומרת לי המדריכה שמי שהקים את המוזיאון היה תלמיד ישיבת מיר.
היום תלכו לישיבת מיר, יש בה פי וכמה וכמה תלמידים, אף אחד מהם לא היה מסוגל להקים מוזיאון, גם פינת קפה, אני לא יודע כמה מהאנשים האלו היו מסוגלים להקים.
ואלו אנשים, הם בני אדם, אילו היו לומדים אצל אינשטיין הם היו נהיים פרופסרים לפיזיקה. חלק מהם בטוח, אולי לא כולם.
אבל דפקו אותם, הרסו אותם, אין להם שום תקווה. ולמה? בגלל מדינת הרווחה.
ואני אגיד שוב פעם.
לא שמדינת הרווחה היא דבר רע, אבל ככה זה, לא הכל מתאים לכולם.
אותו דבר מצריים.
מבחינת המצרים, היא הייתה הצלחה.
היא נתנה להם את מה שהם צריכים.
הלוואי, אני אומר, שהיום הייתה כמה ממלכה כזו, ממלכה שמכילה את העקרונות של מצריים.
ולמצריים יש שני עקרונות, נכון?
יש אנרגיה אינסופית והאנרגיה הזו מזינה את הפירמידה ובפרמידה לכל אחד יש תפקיד , כאשר הרוב נמצאים למטה והמעטים נמצאים למעלה ויש שיפוע.
ככל שאתה מטפס יש מסביבך פחות ופחות אנשים.
מצריים היא גאונות. היא פותרת בלי סוף בעיות.
נגיד היום, יש דמוקרטיה, זו שיטה כל כך גרועה. היא אומרת "כולם שווים."
כולם באמת שווים?
אני שונא לתת את הדוגמאות האלו , אבל כנראה שהפעם זו הדוגמא הנכונה.
הנה בר רפאלי, מאשימים אותה שהעלימה מיסים בסכום של שמונה מיליון משהו, לא זוכר.
האם לכל אחד שהיה מעלים מיסים היו מתיחסים כמו שמתיחסים לבר רפאלי?
ברור שלא.
אז ישאל רב שסניק מחזיר בתשובה בן אלף שרצים בני כלבים "בשביל מה שווה הדמוקרטיה?"
גם אותו צריך לפוצץ בפטיש ולזרוק לים.
הדמוקרטיה טובה להרבה דברים, אבל היא טובה בלהפוך את כל האנשים לשווים, כי זה לא נכון כי זה לא קיים.
אלוהים ברא ככה את העולם. האנשים לא שווים ולא יהיו שווים לעולם.
למה ? כי אין שום סיבה שזה יהיה אחרת. לעולם יש התפקיד שלו ואין לתפקיד הזה שום קשר לשיוויון או לאי שיוויון של בני אדם.
ולכן מצריים, מהבחינה הזו, היא גאונות, היא עושה את הדבר הנכון, היא עושה את הדבר שהדמוקרטיה לא עושה. היא נותנת לכל אחד את המקום שלו, את המקום שלו.
עכשיו תשמעו דבר נפלא.
לא ניסים, לא ישועות.
אמת, אמת מופלאה.
למה בת פרעה מאמצת את משה רבינו עליו השלום? זה נס? זה מלאך? זו ישועה?
לא. זאת מצריים.
נראה לכם שהיא הייתה לוקחת את יאיר נתניהו? חע חע חע.
לא , בת פרעה היא מצרית, היא חלק מהמערכת הזאת, המערכת של הפירמידה הגדולה. היא רואה את משה והיא נדהמת , תינוק נהדר, הוא גאון , הוא מוכשר, הוא צריך להיות בראש הפירמידה , זאת זכות שמוקנת לו מלידה.
אתם מבינים את הגאונות של יעקב אבינו?
הוא גם מבין את מצריים.
למצריים לא משנה מי הבן של ראובן, מי הבן של לוט ומי הבן של ארפשכד.
מצריים יודעת לאתר את הכישרון, את הגאונות כבר אצל תינוקות. בת פרעה רואה את משה, היא לא מתקשרת לעובדת סוציאלית, היא לא מזעיקה את שירותי הרווחה ולא מוסרת אותו לתחנת המשטרה.
היא פשוט רואה שזה תינוק שיש לו את התכונות הכי טובות והיא לוקחת אותו לראש הפירמידה, כי ככה מצריים עובדת. זאת השיטה וזאת שיטה מדהימה.
הלוואי שגם היום, הייתה שיטה כזו.
אם אתה זבל, אם אתה אפס , אז נותנים לך את מה שמגיע לך, נותנים לך לטאטא רחובות. אבל אם אתה גאון, אם אתה עילוי, ישר אתה מגיע ללשכת ראש הממשלה.
את מבינים עד כמה השיטה הזו הרבה יותר טובה מדמוקרטיה? אתם מבינים ששיטה כזו מייצרת רמה אדירה של הצלחה?
ברור שאתם מבינים. לא הייתם קוראים אותי אם הייתם מטומטמים.
מה פרעה אומר? הוא אומר "ועלה מן הארץ" פרעה מודה שלבני ישראל מגיע מקום גבוה בפירמידה. אם יפעילו על בני ישראל את השיטה של מצריים, הם יטפסו מהר מאוד במעלה הפירמידה.
אז איפה הבעיה? הפירמידה היא שיטה טובה.
האם פרעה גזען? ברור שלא. הגזענות, מנוגדת לעיקרון של הפירמידה, הגזענות תדפוק. פרעה לא גזען.
פרעה נמצא על הגג של הפרמידה והוא מסתכל מסביב ומה הוא רואה? הוא רואה את האויבים של מצריים , נכון? "ונוסף גם הוא על שונאינו"
את מי הוא רואה, את השודדים והרוצחים, הוא רואה את יתרו, את לבן, את אדום, את מואב, את בלק את עוג מלך הבשן.
כל אלו לוטשים עין אל מצריים. אל השפע אל ההצלחה.
לא מעניין אותם מי ומה. הם אוכלי נבלות, הם חיות אדם. הם מחפשים טרף וכשהם מוצאים הם הורגים ואוכלים מה שהם רוצים ואת היתר הם זורקים.
הם הטומאה, הם הקליפות, ואיזה קליפות הם?
כל אלו, הקליפות של אברהם.
מבינים מה הבעיה של פרעה? עכשיו פתאום הכל ברור.
הוא שואל "אתם יודעים מי אלו בני ישראל? מי זה יעקב, יעקב הוא האחיין של לבן, הוא נגיד הבן דוד של לוט והוא האח של עשיו."
מסביב למצריים משוטטות להקות של טורפים,להקות של רוצחים ובאופן מאוד מאוד בלתי מפתיע, אלו קרובי המשפחה של בני ישראל.
זו הסיבה לגזרות פרעה. זו סיבה מוצדקת, זו סיבה נכונה.
מה ההבדל באמת, בין בני ישראל לכל אחרים. בוא נניח שבאמת ישנו הבדל. אנחנו הרי יודעים שבהרבה מקרים בני ישראל היו חולירות לא קטנים. אבל עדיין, תראו מה שכתוב.
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים
אלוהים.
זה העניין , אלוהים.
כבר אמרנו במאמרים קודמים שמצריים למעשה, היא חילונית. הפירמידה לא זקוקה לאלוהים. היא מסתדרת בלעדיו היא מאוזנת.
מה הרעיון של אברהם? מהו האור של אברהם? איזו השפעה יש לאברהם על התרבות על העולם?
"אחד היה אברהם."
נכון, אברהם הוא איש בודד, הוא לא זקוק לחברה, הוא לא זקוק לתרבות. הוא זקוק לדבר אחד, לאלוהים. אלוהים מעמיד בניסיונות, אלוהים מוריד אותו למצריים ואלוהים גם מעשיר אותו, הופך אותו לאיש עשיר בנכסים.
לא פשוט להיות אברהם, לא פשוט להיות תלוי באלוהים.
היה לא סיפור עם אישתו, עם המשרתת של אישתו, היה לו סיפור עם הפלישתים, עם ארבעת המלכים והוא עמד בהכל. זו המציאות של אברהם, היא לא פשוטה , היא לא פירמידה. הוא צריך את האלוהים.
הקליפות של אברהם, הם גם לא בפירמידה, הם גם עצמאיים, רק שהם לא סומכים על אלוהים, הם קניבאליים שחיים על שוד ורצח.
עכשיו אנחנו יכולים לראות שקיימים שני עימותים.
העימות הראשון הוא ברור, בין אברהם לקליפות שלו.
זה העימות הכי ברור והכי פשוט. הוא פשוט בגלל שהקליפות של אברהם, לא מסוגלות להביס את אברהם, כי ככה זנ תמיד. קליפה יכולה להביס אור, אבל לא את האור שיצר אותה.
מהו העימות השני, זהו העימות היותר מסובך. העימות בין מצריים לבני ישראל, בין הפירימידה ל"אחד היה אברהם"
שניהם אורות, שניהם שיטות אבל כשהם נימצאים ביחד, קיימת בינהם סתירה.
ברור לנו, שהאור של אברהם הוא אור יותר גבוה. למה?
לא בגלל שהוא "יהודי". הרבנים יגידו את זה, אבל הרבנים משקרים.
הוא אור גבוה יותר, כי הוא עצמאי, הוא לא צריך רבנים, הוא לא צריך מנגנון , הוא לא צריך את הפירמידה.
מהו צריך? לסבול את השטויות של אלוהים, את הניסיונות , את העקרות, את העקדה, את הירידה למצריים, את סדום ועמורה.
אור גבוה יכול להסתדר עם אור נמוך, כי הוא נמצא מעליו.
אברהם יורד ממצרים ועולה ממנה ותכלס לא קורה לו כלום.
אבל לאור הנמוך, יש בעיה עם האור הגבוה. מהבחינה הזו האור הגבוה מזיק לאור הנמוך, הוא מערער אותו. הוא מדבר בשפה שהאור הנמוך לא מבין.
אי אפשר להגיד שהם אויבים טבעיים. לא, בשום אופן.
המצרים לא הלכו להתקיף את אברהם, או מישהו מהיורשים שלו.
ההפך, המצרים קיבלו יפה מאוד את האחים של יוסף אבל חיי הזוגיות בין האור הגבוה והאור הנמוך, אינם יכולים להתקיים במשך תקופה ארוכה, פשוט כי הם לא מדברים באותה השפה.
זה למעשה מה שאנחנו רואים כאן,
גם אם המצרים הם אור ובני ישראל הם אור, החיים המשותפים שלהם לא נמשכים הרבה זמן ויש אינטרס לשני הצדדים להפרד.
אז בפרוס עלינו ימי בין המיצרים, אני מאחל לכל קוראי האהובים, גאולה שלמה, ישועה קרובה ורווח והצלה.
ביומיים ומשהו האחרונים, מטמטמים אותי כל מיני אנשים ושואלים אותי מה אני אומר על הסיפור של יובל דיין.
לא רוצה להגיד.
אני לא כותב על אנשים שאני מכיר ואם אני כותב עליהם, אני כותב כשאני רוצה, לא בגלל שאנשים רוצים לשמוע רכילות.
אז אני לא אכתוב על יובל שום דבר.
אני אכתוב על עצמי, תבינו מזה מה שתרצו.
חזרתי מהודו בשנת 1997, והיו לי שם הצלחות, הישגים עצומים וכשחזרתי לארץ זה המשיך. הזמינו אותי לעשות כל מיני דברים, דיברו איתי מלא אנשים.
אבל זה לא נראה לי.
זה לא מה שרציתי.
אני אף פעם לא הייתי בקטע של לנסות למכור את האמת לאנשים, כי זה לא עובד. כדי לזכות באמת, צריך לצאת לבד, צריך לצוד אותה, צריך לחפש אותה.
אם אתה קונה משהו, הוא באמת שלך וברוב המקרים, אתה לא כזו מציאה, אתה לא בכזו רמה שאתה יכול באמת לקנות את האמת, אז מה שאתה קונה קונה בדרך כלל זה או מילים יפות או מילים מכוערות או בלונים שכתוב עליהם טיסה נעימה.
רגע, מה זה? על זה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה בלונים?
כן, אני מבין, צריך לשמור על הרמה של הבלוג הזה בשפל המדרגה, אבל עדיין.
הנה בלונים.
זה נראה יפה, זה נראה נוצץ, זה צבעוני , אבל זה לא מחזיק מעמד.
אז אני מכיר אנשים מדהימים שחיים ככה מלמכור בלונים, מה הכוונה? סדנאות, קורסים, הרצאות, טיולים רוחניים, מה שתרצו. אבל זה בלונים, זה נראה יפה, אבל זה אף פעם לא יכול להניף את התלמיד מעל לרמה שלו.
בשביל זה, יש צורך בעבודה עצמית, ואת זה אין לאנשים שבאים ללמוד. הם לא באו לעבוד, הם באו לקנות.
אז חזרתי מהודו והכל היה בסדר ומדי פעם יצא לי לשמוע על אנשים שעשו כל מיני דברים בהודו, היו אצל הגורו, היו בפונה, עשו ויפאסנה בדרמסלה ובסופו של דבר חזרו בתשובה.
אז היה לי משפט קבוע שהייתי אומר כשהייתי שומע את זה.
"אחד אחד נופלים הפירות הזוהרים מהעץ הגבוה של המערב"
זה ציטוט, לא זוכר של מי.
עברו הרבה הרבה והתחלתי למצוא את עצמי בברסלב, באומן ובעיקר ובפרט במאה שערים.
ואנשים אמרו לי "הנה גם אתה נפלת"
ואני עניתי "לא נכון".
אני לא נפלתי משום עץ. אני מחפש את האמת, אני מוצא אותה, אני חושף אותה, אני רעב לה ומצאתי אותה במאה שערים, כמו שמצאתי אותה במקומות אחרים. לא שבמאה שערים יודעים את האמת. לא יודעים, אין להם מושג.
לא שהרבנים שם מציעים את האמת.
הם לא. הטובים בינהם, חיים בפחד, בפחד עצום. כל הזמן מפחדים, כי הם מרגישים איכשהו שהם נמצאים ליד משהו חי והחיים מפחידים.
אבל אני חיפשתי ומצאתי, מצאתי את "בית העבדים", מצאתי את רבי נחמן, לא רבי נחמן "מתקן הנשמות", שהוא המצאה של מחזירים בתשובה מנוולים.
את רבי נחמן האמיתי, הציני, המעונה, הערמומי.
אושו, ב"כשהנעל מתאימה" אומר דבר עצום
הוא אומר שם שהאדם הנאור אינו מורד. הוא מבין שיום אחד משחקים שש בש ולמחרת משחקים פוקר.
אפשר להפסיק עם התמונות האלו? אנחנו משתדלים לדון כאן בנושא רציני, שבגללכם כבר שכחתי מהו.
אה, מאה שערים. שיחקתי את המשחק של מאה שערים כמה זמן וברגע שיכולתי הסתלקתי משם.
מקום מאוד קשה, מאה שערים, אין שם עתיד, אין שם גם עבר. זה מין הווה אפל ומטורף ואינסופי.
זה לא ש"טעיתי". צדקתי. הייתי כמה שהייתי צריך להיות וברגע שמיציתי, המשכתי הלאה.
יש מקומות יותר נחמדים….
לא לא לא! עכשיו אני קובע את התמונה.
הנה
לא, לא, לא. זה לא באוסטרליה. לא, אחותו של מוקי לא עבדה שם. לא יודע איפה היא כן עבדה, אבל שם זה לא.
זה באוקראינה, אחלה מקום.
אני מקווה לנסוע לשם, ברגע שאני אמצא עם מי.
מה הכוונה, זאת לא התמונה הנכונה?
מה התמונה הנכונה?
די, נמאס לי, אני קורא עכשיו למשמרות הצניעות, יש לי עוד קשרים.
רוצים לראות?
אני אכתוב משהו על ברלנד וכולם ירוצו הנה כמו כלבים.
מה אני אגיד לכם, הייתה לי הצלחה במאה שערים. הייתי מקבל טלפונים מרבנים כאלו שלא תאמינו.
בעלי תשובה לא סבלו אותי. לא סובלים אותי עד היום. הם שלושים שנה קמים בנץ ומגדלים ציציות ואז רואים את הקנואים שלא משתינים עליהם, לוקחים אותי לראות את השיפוץ החדש בקלויז.
"נו מה דעתכם?"
לא ביקשתי את זה, לא רציתי את זה, אבל היו קטעים.
נגיד לפני שנה וחודשיים בערך, קראו לי לתת חוות דעת הנדסית על המשרדים החדשים שבנו בחצר הקדמית של הציון.
אמרתי להם שלא נראה לי שזה יחזיק בשלג, אבל זה כל כך זול שהם יוכלו לבנות שוב.
מה אני אגיד לכם? ברוך שפטרנו.
הקיצר הדובר, לא נפלתי משום עץ.
קרלוס קסטנדה בספר "מציאות נפרדת" מדבר על שלושה סוגים של מהויות.
הראשונה: מה שידוע.
השניה: מה שאפשר לדעת.
השלישית: מה שלא ניתן לידיעה.
אני מקשר את החלוקה הזו לסיפורי מעשיות.
"מעשה באבדת בת מלך" זה ברמת מה שידוע.
"בת הקיסר" , הוא קשה, אבל אם ממש ממש מתאמצים, אפשר לדעת.
"נחיגר" הוא ברמה השלישית. אין לי שום מושג מה זה הסיפור הזה. שמעתי הרבה הסברים, גם כתבתי כמה, כולם לא נכונים. אף אחד לא יכול לדעת.
תראו, למעשה לא מדובר כאן על היכלות. מדובר כאן על עוצמתה של האמת. האמת יש לה כוח.
למעשה, אם ישנו משהו לפי תורת ברסלב שאפשר לצבור אותו, זו האמת. כמובן שזה לא פשוט. אתה לא תרוויח שום דבר על ידי זה שתגיד אמת, במקרה שממילא היית אומר אמת.
אתה יכול להרוויח , רק כשתגיד אמת, בנסיבות שבדרך כלל לא היית אומר.
תכל'ס זו לא כזו בעיה כי אנשים משקרים כמעט כל הזמן.
אילו הייתי בנאדם מעצבן, ואני לא, הייתי מציע לכם להקליט את עצמכם ולספור את השקרים. אבל אני לא, אז אני אומר רק דבר אחד, שימו לב למה שאתם אומרים.
ויש כאן עוד טריק.
יש אנשים שלמדו לשקר ולהגיד את האמת בעת ובעונה אחת.
בברסלב הפכו את זה לאמנות.
אני אתן לכם דוגמא
רב אחד אמר על שלמה שיק "לא היה כאלו בברסלב"
הוא אמר את האמת, כי האמת היא ששלמה שיק היה מנוול היה בריון, היה חלאה והיה צריך לפוצץ לו את הראש באמצעות חבטת פטיש.
זאת האמת. ובאמת לא היו כאלו בברסלב, איך יהיו?
אבל אנשים ששמעו את הרב הבינו ששלמה שיק היה מין צדיק מופלא כזה שלא היה כמוהו בברסלב, אבל האמת היא שהאוכל של הכלבים של השכן של שמשון בארסקי באומן היה במדרגה יותר גבוהה מהמדרגה של שלמה שיק.
אז הטריק הברסלבי הזה, כמה שהוא אהוב ומוכר, הוא קליפת האמת.
וכאן היא נראית פעמיים. מי שמדבר חושב שהוא אומר אמת, מי שמקשיב חושב שהוא שומע אמת.
אבל זו לא האמת, זו קליפה. קליפה גרועה מאוד.
אז מה שאני מציע לכם ולעצמי, ללכת עם רבי נחמן, להגיד את הדברים כפי שהם.
לא תמיד זה פשוט, לא תמיד זה נעים, לא תמיד זה אפילו אפשרי, אבל אם תצליחו תזכו וכל ניצוץ קטן של אמת הופך לחלק מאור אחד גדול והאור הזה יקח אותכם מעלה מעלה, אל אור אינסופי, אור חובק כל.
בצבא אומרים "אין לא יכול, יש לא רוצה"
ואילו אני אומר תתחילו איפה שאתם יכולים ותגיעו לאן שאתם רוצים.
מאוד מאוד רציתי לכתוב את הפוסט החשוב הזה על תמר אריאל.
לא על זה שהיא מתה אלא על הכל, כל מה שקרה לה וזה, אבל זה לא יצא.
למה?
חג שבועות, בפתח והוא נחשב לחג מתן תורה והתורה האמת ואנחנו מדברים על האמת.
האמת היא חשובה, למה נתנו אותה? למי זה עוזר, למי זה מפריע? למה דווקא עכשיו? למה היום? למה אז?
אנחנו חוזרים ליציאת מצריים.
כל הזמן אני חוזר ליציאת מצריים. למה? כי זה משהו שהיה, זה לא משהו היסטורי. מצריים היא כאן, מצריים היא היום. כל מה שאתם רואים, כל מה שאתם חושבים, כל מה שבתוככם וכל מה שבחוץ, הכל מצריים.
מה שמשה רבינו אומר לבני ישראל זה ככה. עד היום ראיתם את מצריים. ראיתם את המומיות, ראיתם את החתולים, ראיתם את הפסלים, ראיתם את הפרמידות, ראיתם את פרעה.
מהיום, אתם לא תראו אותם יותר. מצריים תהפוך לסמויה מהעין. מצריים תתחבא, ואיפה היא תתחבא? היא תתחבא בכל מקום.
ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים.
לא ממצריים שבנילוס, לא ממצריים של קהיר ואלכסנדריה.
מצריים שבכל דור ודור, מצריים שבכל מקום ומקום.
וואי וואי וואי, אני נשמע ממש כמו איזה מחזיר בתשובה, כמו איזה רב בברסלב.
בואו, בואו אלי, תקבלו ישועעעעעות.
סתם. אצלי אין ישועות. רק תמונות של רוסיות.
הנה אחת
בת 31 , גרה במוסקווה, אוהבת חתולים.
רוצים טלפון? תשלמו. אצלי אין ישועות. הכל עולה כסף.
הלכו כל אלו?
יאללה.
למה אהרן, אחיו של משה, היה חייב להיות הכהן הגדול.
למה?
כי היה לנו את כל המהלך הזה שהסברנו, איך נוצר משה רבינו ולמה נוצר משה רבינו ואיך יעקב בנה את המנגנון באופן כזה שיקום בתוך גלות מצריים הגואל.
אז הוא קם.
אבל מה היה קודם? היו האבות וכל אחד מהאבות יצר אור ואיתו נוצרה קליפה. ישמעאל נולד לפני יצחק, עשיו נוצר לפני יעקב.
מי נוצר לפני משה? אהרון.
אז אהרן הקליפה, נכון?
נכון מאוד.
מי בנה את העגל? אהרון. הכריחו אותו, הכל נכון.
יפה, אז הנה משה רבינו עולה להר סיני והנה אהרון בונה את העגל ושוב מגיעים לאותו המצב שהיה בזמן האבות.
זו ההצעה של אלוהים למשה בזמן חטא העגל. הוא יהרודג את כולם ומשה יישאר. איזה יופי.
משה מתנגד, למשה נמאס.
הוא אומר לאלוהים שהשיטה לא עובדת. השיטה נכשלה. בהתחלה היה אברהם , הוא יה הצדיק, הוא היה האמת והנה עברו מאות שנים, אולי אלף שנים עברו מאז אברהם ואנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה שישנו בנאדם שהוא האמת. פעם אברהם, פעם יצחק, היום משה.
לא עשינו כלום.
מה שמשה אומר לאלוהים זה שצריך שהאמת תעמוד בפני עצמה. אי אפשר כל הזמן להפיל אותה על אדם אחד, כי אז כלום.
וככה נולדו לוחות הברית.
מה כתוב בלוחות הברית?
ביננו, לא כתוב כלום.
היו צריכים לכתוב שם משהו הגיוני, כבד את אביך ואת אמך, לא תגנוב, לא תרצח. דברים כאלו שכולם מסתדרים לנו בשכל. זה בכלל לא משנה, זאת המצאה. יש מאחוריה רעיון אחד, שהאמת קיימת באופן עצמאי, היא לא צריכה את אברהם אבינו ולא צריכה את משה רבינו. היא עומדת בפני עצמה.
אז אלוהים שואל את משה לעשות עם אהרן.
"הוא אוהב לעשות דברים," אומר משה "אז מעכשיו הוא יעשה את כל העבודה."
למעשה, כל המערכת המסובכת של שמשכן והקרבנות שירתה תפקיד אחד . להעניש את אהרן. אפשר היה להרוג אותו. הרגו אנשים על הרבה פחות מאשר על חטא העגל.
אבל מה אז היה קורה?
משה היה מת.
היה קם , כמו שכתוב בנבואה, נביא אחר ואיתו הייתה באה הקליפה שלו וסוף כל סוף מצריים הייתה אוכלת אותו כמו שאכלה את האבות.
עכשיו לא. עכשיו אהרון הוא מייצג את העיקרון, שיש תורה, שיש קורבנות , שיש קטורת וארון הברית, ולוחות הברית ונזירים ומצורעים וסוטות וכל יתר הדברים.
עכשיו נולד הרעיון המדהים, שיש בעולם עוד משהו חוץ ממשה רבינו ומצריים. יש מערכת.
לא יודע של מי היה הרעיון הזה. לדעתי של משה, כי הרעיונות של אלוהים , בדרך כלל לא כאלו מבריקים.
ככה זה נמשך. עד היום.
אפשר לצאת. גם אם אנחנו לא יודעים מי הצדיק , גם אנחנו לא יודעים אם הוא קיים. אנחנו לא יודעים מתי יבוא המשיח ואיפה הוא מסתובב. אנחנו לא יודעים.
אבל בכל דור ודור, אנחנו חייבים לדעת שמצריים הזאתי היא לא הכל. בכל דור ודור אנחנו צריכים לספר שישנה דרך החוצה מאותה הפירמידה.
מצריים יושבת בתוכנו. לקחנו אותה איתנו. היא מספרת לנו מה שהיא מספרת שיש איזו פיסגה, ושיש עלייה ושיש סדר ושיש מדרגות.
זה קורח ועדתו. לגמרי בנאלי, הוא היה הכי עשיר , הוא היה הכי חכם, הוא היה הבן של יצהר ויצהר היה הבן השני של קהת והוא היה בסדר בדיוק אחרי משה ואהרון , אז התור שלו היה להיות איזה משהו.
נכון? ככה זה במצריים.
מה הסוף היה של קורח?
הוא נפל למטה, ומה הוא אמר כשהוא נפל "משה אמת ותורתו אמת."
הפירמידה של מצריים היא המבנה הכי יציב , אבל אפילו היא יכולה להתמוטט יום אחד, ככה סתם בלי סיבה.
חג שמח חברים.
תאכלו הרבה גבינות.
את הגבינות מכינים מחלב, והחלב גם הוא מגיע מאיזה מקום.
ניצחה את אברהם, ניצחה את יצחק, ניצחה את את יעקב. כל מה שנשאר לו לעשות זה למות, כי רק במוות הוא יצליח לצאת. מצריים יונקת אותו פנימה.
בפעם הראשונה שמשה רבינו פוגש את אלוהים, הוא מתחיל להתווכח איתו.
מה אלוהים אומר לו? לפי המדרש הוא אומר לו "חבל דאבדין ולא משתכחין".
כשהכוונה כאן לאבות.
למה אלוהים אומר "חבל"
איזה מין חוצפה זו? אתה אלוהים, תעשה מה שבא לך, תביא את כולם , תביא את אברהם, אתה לא יכול? אתה אלוהים.
הוא היה יכול, אבל לא היה עוזר לו, כי האבות נפלו בידי מצרים. כי מצריים יותר חזקה מהאבות. אנחנו יכולים לראות את מסביבנו. למה אנשים גרים בתל אביב? יקר, מסריח, אין חניה. אין מקומות יותר יפים?
יש . אבל תל אביב היא מצריים, תל אביב היא הפירמידה והפירמידה היא מקסימה. הפירמידה היא ההבטחה, תטפס ותגיע.
פעם חיפשתי דירה ברמת גן. התקשר אלי מישהו, מתווך ואמר לי "בוא תיראה דירה".
באתי, ראיתי, היתה פעם בית זונות ואפילו עוד לא ניקו את הזבל.
אמרתי לעצמי "אין לאנשים בושה".
אותו בנאדם, בסוף מה? התחתן עם מלכת יופי.
תטפס ותגיע, מבית זונות לבית זונות, בסוף תטפס על מלכת יופי.
לא שווה?
אומר רבי נחמן לתלמידיו, היו בקיאים ברצוא והיו בקיאים בשוב.
כל דבר שרבי נחמן אמר תמיד מבינים לא נכון.
אנשים חושבים שמשמעות המשפט הזה הוא שלא נורא אם נופלים.
לא נכון.
משמעות המשפט "תיפול".
תראו את הבעלי תשובה, כל אחד מהם ישוע המשיח. כל אחד מהם ג'יזס פאקינג כרייסט.
זה לא שהם עושים ניסים, זה לא שהם הולכים על המים, אבל איזה צלב הם סוחבים!
איזה צלב.
לומדים ולומדים, מניחים שני זוגות תפילין, רצים למקווה, בוכים שיקבלו את הילדים שלהם לאותו בית ספר עם החזרזירים של מאה שערים ואז יום בהיר אחד הם לא קמים בתפילה בנץ ואומרים "לא נורא, אצל רבי נחמן אפשר ליפול, אין יאוש".
אין יאוש?
ועוד איך שיש יאוש. לאן אתם מטפסים, יא מפגרים?
למה רבי נחמן צריך את התפילה שלכם בנץ? רבי נחמן צריך שתהיו בני אדם.
אין שום הבדל בינכם לבין האיש שמשכיר בתי זונות.
רק שהוא חכם יותר, הוא מלקק למלכת היופי ואתם מלקקים לתולדות אהרן.
שניכם מטפסים, שניכם מאמינים בפירמידה , כולכם עבדים במצריים, בבית עבדים.
אחאב הוא מלך, אחאב הוא אדם אמיתי.
אליהו הנביא אומר לאלישע לחסל את בית אחאב.
אתכם לא צריך לחסל. אתם כבר מתים. הלוואי שהייתם אחאב.
