נשארו רק השירים


קוראות קוראים, השם עימכם.

הייתי צריך לכתוב אבל לא היה לי על מה, אז החלטתי לכתוב על נובורוסיה.

מה זה נובורוסיה?

זו לא ארץ הנובורישים הרוסים, למרות שגם להם מגיעה מדינה.

אז ככה בשנת 2014 היה הנשיא באוקראינה אחד בשם ויקטור ינקוביץ' שהוא היה פרו רוסי.

1345078

באותה תקופה הוצע לאוקראינה הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי , הסכם שהיה טוב מאוד לאוקראינה , אבל רוסיה התנגדה ולכן גם הנשיא האוקראיני התנגד.

ההתנגדות הזו להסכם, מאוד הכעיסה הרבה מאוד אוקראינים ובגלל זה פרצו באוקראינה הרבה הפגנות שגרמו לכך שאחרי שלושה חודשים הפרלמנט הדיח את הנשיא.

אז הרוסים התעצבנו.

מה הם עשו , הרוסים ?

שני דברים,

דבר ראשון הם כבשו את קרים.

אין לכם מושג מה זה קרים?

זוכרים את המונגולים? ג'יניג'יס חאן? היה כזה שיר של גרמניה באירוויזיון בשנת 1979

אז המונגולים היו שבטים כאלו מאסיה שניסו לכבוש את כל העולם והגיעו עד אירופה. את ארץ ישראל הם כבשו במאה ה13.

אחר כך הסתלקו.

מה שאנשים לא יודעים, זה שנשארה ממלכה מונגולית אחת באירופה במקום קטנטן, בערך בגודל של מדינת ישראל שנקרא חצי האי קרים.

הוא נמצא בים השחור בין אוקראינה לתורכיה.

קרים

אז כמה שנראה קשה להאמין במקום הקטן הזה הייתה ממלכה מונגולית עד שנת 1783.

זאת אומרת, בזמן שאבותינו, האשכנזים, כבר גרו שש מאות שנה במזרח אירופה, אחרי פרעות ת"ח ות"ט, אחרי הבעל שם טוב, וכשבעל התניא היה כבר בן ארבעים ומשהו, עוד הייתה ממלכה מונגולית באירופה.

בסוף , כמובן, הצארינה יקטרינה הגדולה כבשה אותה והאזור עבר לשלטון רוסי, אבל המונגולים עוד חיו בו, למרות שרבים מהם היגרו לתורכיה.

במלחמת העולם השניה, הגרמנים כבשו את המקום והמונגולים מאוד שמחו , שמישהו סוף כל סוף העיף מהם את הרוסים, אבל שלוש שנים אחר כך הרוסים חזרו והיו מאוד מאוד עצבניים על המונגולים אז הם העיפו אותם לאוזבקיסטן, כי ביננו, מונגולים באירופה, זה משהו לא מומלץ.

אבל חוץ מהכיבוש הנאצי, מסתבר שהקרים הזה, היה אחלה מקום. גם חופים, גם נופים , גם העיפו שם את המונגולים ולכן הרבה רוסים באו להתיישב שם.

עכשיו, תבינו, רוסים ואוקראינים זה לא אותו הדבר.

לנו הם נראים דומים, אבל תכלס, מדובר על עמים עם שפה שונה והיסטוריה שונה.

אז מי שעבר לגור בקרים היו רוסים ולא אוקראינים.

אני לא ממש יודע למה, אבל כל זה היה בזמן שלטון סטאלין וסטאלין לא סבל את האוקראינים אף פעם. הוא אפילו הצליח להרוג ברעב שלושה מיליון אוקראינים בשנות השלושים.

בקיצור קודם כל הוא לא סבל אותם , מעבר לזה תעשו את החשבון, שלושה מיליון הרג סטאלין, עוד שמונה מיליון מתו במלחמת העולם, מתוכם חצי מיליון יהודים.

בקיצור, מתו שם שנים עשר מיליון? כנראה שלאלו שנשארו חיים לא הייתה מצוקת דיור.

עכשיו נשתמש בכישורים התלמודיים שלנו ונשאל, האם לרוסים הייתה מצוקת דיור? הרי רוסיה היא הארץ הגדולה בעולם, וגם שם מתו מיליונים במלחמה.

הכל נכון, רק שרוסיה היא ארץ גדולה, ריקה , מלאה קרחונים וביצות ואילו קרים, ראבאק זה בדרום אירופה, זה קרוב לתורכיה, ואין שם תורכים.

12585 סתם אני מלכלך על התורכים, הרי לא מזמן הייתי  בתורכיה ולמעשה היה אחלה. אז אין לי מה להתלונן.

הקיצר , כמו שאתם יכולים לראות, הלכו המונגולים ובמקומם הגיעו נטאשה, אוקסנה, לאריסה וטאטיאנה (הלכה לקנות קולה)

עד כאן , הכל דבש.

ואז סטאלין מת ואת מקומו תפס אחד בשם ניקיטה חרושצ'וב. תכל'ס חרושצ'וב היה רוסי, אבל אישתו הגיעה מעיירה שנקראת טומשוב.

טומשוב זה מקום מעניין, כי היא מקום יסודה של חסידות קוצק. קודם הרבי מקוצק ישב שם, ואז עבר לקוצק וכך נולדה חסידות גור.

בקיצור, התחלנו מהמונגולים, הגענו לחסידי גור, זאת אומרת שבעצם שום דבר לא השתנה.

יאו , רציתי בכלל לדבר על נובורסיה.

לא משנה, פעם אחרת.

מחוייב המציאות לשירותכם.

 

הסוד של ברלנד


שלום קוראים, שלום קוראות ואחרות

בוקר טוב מדפיסים , בוקר טוב מדפיסות

סתםםם אין מדפיסות.

מיצאו לי מדפיסה ואניף את העולם.

שלט!

X מחוייב

טוב, ידוע שאומרים "פרנסה על פי הזיווג"

מי אמר? רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב בספר המידות, פרק ממון , חלק שני , סעיף י"ג.

אנשים טועים מאוד וחושבים שהפירוש של המשפט הזה, הוא שאדם מקבל כסף בזכות אישתו.

הרבה חושבים ככה, הרבה אומרים את זה, אבל האמת שזו שטות.

למה, לרווקים אין כסף? יותר מלנשואים בדרך כלל.

אז למה רבי נחמן התכוון?

הוא התכוון לזה שמי שיש לו הרבה כסף, הוא מזדווג הרבה.

255e1e646492708f417dc25507bb8a60

 

לא חייבים להתחתן כדי להזדווג , אתם יודעים.

בכלל לא מחוייב המציאות.

זה הגיוני.

אנשים עשירים , אנחנו יכולים להניח שיש להם הרבה יותר הזדמנויות להזדווג מאשר לאנשים רגילים.

הם גם נוסעים להרבה מקומות, הם גם יכולים להציע תמורה חומרית לנשים, כדי שיזדווגו איתם ואני לא פוסל את הטענה שמושמעת הרבה פעמים על ידי אנשים עשירים או אותם אלו שמייצגים אותם ומדברים עבורם.

הם אומרים שהם לא משלמים תמורת יחסי מין.

אלא מה? הם מסתובבים בכל מיני כאלו יקרים, מסעדות גורמה, מלונות פאר, מחלקה ראשונה בטיסות ובאוניות ונשים רוצות להכנס לשם, ובגלל זה הן משתדלות להמצא בחברת העשירים.

יש הרבה נשים כאלו, אוקיי?

נגיד אם אנחנו מדברים על האלפיון העליון, כל חבר בו יש מסביבו כמעט אלף אנשים הרבה יותר עניים ממנו.

אז כמה נשים תהיינה מעוניינות בכל אחד כזה? עשרים או שלושים? לפחות?

אז זה הרבה מאוד.

ומי תישאר שם? מי שתזדווג עם העשיר, אחרת בשביל מה לו?

8deb9ce0f38d1de881e80aaac3b80b34

אז ככה הם מסבירים את זה. לא מדובר בזונות, זונה באה , לוקחת כסף מסתלקת. היא תיקח מכל אחד.

הנשים האלו, לא רוצות את הכסף , הן רוצות את הפוזה ובגלל חישובים קבליים, אם הן רוצות את הפוזה, אזי העשיר מקבל עוד ועוד ממנה.

אנחנו כבר דיברנו על כל הנושא של ירידת האור ועליית הניצוצות, זו קבלה בסיסית.

אז אנחנו רואים שמה שאומר רבי נחמן מסתדר יופי, "פרנסה על פי הזיווג"

מזדווגים ומרוויחים.

יכול להיות שזה גם הסוד של ברלנד, הרי הוא הודה בעצמו שהוא מזדווג בלי סוף, לא עם אישתו, חס ושלום, יש גבול לכל טירוף.

אתם זוכרים מה סטיפלר עשה ב"אמריקן פאי 3" ?

stif

היה שם קטע שהוא שוכב עם הסבתא.

זה היה בסרט, כמובן, בפועל סטיפלר עשיר ומפורסם והוא מזדווג בדיוק עם האישה שאתם הייתם רוצים להזדווג איתה , וגם אני, כלומר דוגמנית של ויקטוריה סיקרט.

**COMPOSITE**

טוב, ברור, אבל גם בסרט הוליוודי לא נראה לי שהיו מצמידים אפילו את סטיפלר לזאתי שברלנד נשוי לה.

אבל מה שרציתי להגיד, שהדבר הטוב אצל ברלנד, הדבר היחיד כנראה הטוב אצלו , זה שהוא מזדווג ומזדווג. אני יודע שהוא הודה בזה בבית משפט, אני לא מספר כאן שום דבר חדש.

והעניין הוא שבאמת הוא מפוצץ בכסף, ברלנד, יש לו בלי סוף מיליונים , אז הוא מגשים את הכלל הזה בברסלב, שמי שמזדווג יש לו כסף.

זה לא קשור לילדים, בכלל לא, זה קשור רק להזדווגות עצמה.

אז שימו לב לעיקרון.

כסף ומין באים ביחד.

סקס מוני

אוקיי? שוב אל תלכו בכיוון ההפוך. כאילו תגידו לעצמכם שאתם צריכים להשקיע כסף כדי להזדווג ואז תהיו עשירים.

מינוס ומינוס לא שווים לפלוס במקרה הזה.

אתם צריכים להשתדל להזדווג כמה שיותר ואז הכסף ינסה להגיע אליכם. אל תוציאו מה שאין לכם בשביל להגיע לאנשהו.

זה לא עובד.

יאללה, צריך לזוז.

אך טוב וחסד.

מחוייב המציאות.

 

שכר אמיתי


אוקיי, שבוע טוב , שלט!

R blog

איזה שלט, הא?

מתה כבר 12 שנה , כפרה עליה, אבל הרעיון ברור.

זה השכר האמיתי על כל עמלנו, זה מה שאנו זכאים לו , ללגום מגביעי הסיליקון בעיר המסכות.

אסור להתנצל על דברים כאלו. ככה אלוהים ברא אותנו וככה הוא ברא את העולם.

זה לא אומר שאין מה לעשות.

כולם עובדים, אנשים עושים הרבה.

אני עושה המון, אילו אלוהים היה עובד באותה רצינות כמוני, אין לכם מושג איזה גן עדן היה כאן.

טוב, אבל די להתלונן.

דיברנו פעם על הרעיון של החברה האנושית כפירמידה.

למעשה, ישנן כמה פירמידות.

יש פירמידה בצבא ויש בשירות הציבורי ויש באוניברסיטה ויש בחברות פרטיות , אבל העיקרון אותו עיקרון.

התנועה מלמטה למעלה, העליה תמיד קשנ יותר ויותר ואם אתה מסתכל על הפירמידה אתה מבין שיש לה מטרה אחת, יציבות.

זה אולי העניין העיקרי פה.

יש לך דוגמאות של כל מיני ארגונים, שלכל אחד , לכאורה ישנה מטרה אחרת , אבל הם פועלים בצורה כזו שכל מה שהם מעוניינים להשיג זו יציבות.

עכשיו שימו לב איך זה מתבטא.

היום יש הרבה יותר מידע נגיש מצד אחד, מצד שני אנשים מסוגלים פחות להבין את המידע הזה, לעבד אותו ולנצל אותו.

יש יותר הזדמנויות לבלות ולהנות אבל אנשים מוגבלים כי יש פחות זמן פנוי.

אפשר להגיד שזה איזון במובן השלילי שלו.

לפעמים חוסר היציבות, הוא גם סוג של הגבלה.

בעולם יש אנשים טובים ויש גם רעים.

יש אנשים מנוולים ושקרנים וגנבים, אבל אפשר להסתדר איתם עד רמה מסויימת אם הם יציבים, אם יש להם מערכת אינטרסים קבועה.

אבל אנשים לא יציבים זו בעיה. הרגע שאתה נכנס איתם לאיזו מערכת יחסים שיכולה להיות אישית, או מקצועית, אז אתה לא יודע למה הם מתכוונים ומה הם מחליטים והאם מחר תהיה להם אותה דענ כמו שיש להם.

אז האנשים האלו עוצרים אותך.

אם יש לך רצון להתקדם, רצון להשיג משהו , הם יקחו אותך אחורה. הם יעצרו אותך. לא בגלל שהם רוצים, אלא בגלל שפשוט אי אפשר לסמוך עליהם.

הם כמו עץ השיטה.

הוא צומח לכל הכיוונים , מתפשט כמו שיח והאמת שהוא מאוד חלש, אבל הוא תופס מקום של עצים חזקים. כך מתבטאת העוצמה שלו, הוא עוצר עוצמה אמיתית.

למה אני מספר הזה?

בגלל השיר על בר יוחאי, זוכרים?

בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים,

לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים,

אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים,

הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ:

אז עצי השיטה הם כאלו, אבל הכוח של בר יוחאי הוא להעמיד אותם. הוא לייצב אותם.

יש לו את האנרגיה הזו, להכניס אותם לתלם את עצי השיטים, להעמיד אותם.

וככה מושגת התקדמות, כך הפירמידה נשברת.

היום ליל הושענה רבה. לילה מדהים, אחוז בעוצמה. כבר יגיע הזמן לצאת החוצה ולהתפשט באור הלבנה.

כן , אנרגיה, זה מה שאנחנו צריכים. לקחת ולשאוב, שיהיה לנו כוח להיות מדוייקים ולהחליט את ההחלטות הנכונות.

קחו מה שיש, תנצלו.

עוד ניפגש בעיר המסכות.

לילה טוב.

 

מחוייב המציאות.

בחשכה גדולה


מועדים לשמחה קוראות וקוראים.

מי יתן ורק טוב יקיף אתכם. מי יתן ותזכו לשנה טובה.

מי יתן ותזכו לנקום, אני מאמין גדול בנקמה. לשלם באש על דם , באש ותמרות עשן.

בנקמה, אין שמץ של נחמה אבל יש הרבה על מה, הרבה הרבה על מה.

על הפוסט האחרון קיבלתי בסך הכל תגובה אחת, אבל תגובה מאוד יפה והייתה שאלה שלא רציתי לענות בעצמי.

אושו עשה שם את מרבית העבודה ואני רציתי להביא אותו גם שייתן את התשובה, ואז אמרתי לעצמי שזה כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'".

כאילו מה הקטע?

למה להביא דווקא את אושו, למה לא להביא מישהו אחר, נגיד את רבי נחמן , נגיד את הבעל שם טוב?

מה דפוק בכל המערכת שאפשר להביא רק את אושו, מה הקטע?

והאמת ששום דבר לא דפוק במערכת. לא בזאת.

אם יש משהו בעולם שהוא בסדר, אז זו האמת.

נכון, האמת היא מידת הדין , והעולם כידוע לא יכול להבנות במידת הדין, אז הוא נבנה במידת החסד.

וכאן יש קטע טריקי.

כי העולם נבנה במידת החסד, והעולם הוא זבל, הוא חרא, הוא גועל נפש.

ואז אתה מחפש מה טוב בעולם הזה, מחפש ומחפש ואז אחרי הרבה הרבה זבל שאתה אוכל\ אתה מגלה שיש משהו טוב בעולם. האמת. האמת טובה. האמת מצויינת.

איייין על האמת.

אמר הבודהא:

"ארוך הלילה לער, ארוכה הדרך לעייף, ארוכים החיים לכסיל שאינו מכיר בתורת האמת."

האמת, האמת, האמת, הדבר היחיד שטוב בעולם הוא האמת והאמת היא דין ולא חסד.

זה מעניין.

זה בסופו של דבר מרושע.

אתם יודעים כמה חסדים אדם יכול לקבל והם ירקבו לו בידיים? כמה הם יסריחו, כמה שהם יהפכו לנטל, לכאב, לאסון?

אין סוף לבגידת החסדים.

אבל האמת, האמת נהדרת, כמו יהלום היא קשה וזוהרת. לעולם לא תכזיב האמת, היא אור, אור אמיתי, מגדלור.

טוב, אושו, יתברך שמו, סבבה? הוא התחיל, תנו לו לסיים.

הנה הבמה, כולה שלו.

שאלה

בהגוון אהוב,

האם האור של רבי נחמן לא היה יותר מדי גדול לרבי נתן?

האם מה שאנחנו קוראים בספרי ברסלב זה מה שרבינו באמת התכווין?

תשובה

הרבה מאוד שנים ישבתי על כסא ועניתי לשאלות של אנשים. אולי עשרים שנים, אולי עשרים וחמש. אלו שנים רבות , זה הרבה זמן ושאלו אותי מאות רבות של שאלות, אולי אפילו אלפים.

אני לא זוכר את כל השאלות, אני גם לא זוכר את כל השואלים, היו רבים כל כך, גברים ונשים. אני זוכר רק את מה שחשוב, אם היה עניין מיוחד, אם הייתה חשיבות מסויימת , אותה אני זוכר.

זה מביא אותנו לטעות גדולה שאנשים עושים כשהם מדברים על הבודהא, הם טוענים שלבודהא הייתה ראיה כללית, הוא היה רואה את כל האנשים באופן שווה, את כל הדברים כדבר אחד. הם טועים ואומרים שבעיני הבודהא לא היה הבדל בין אנשים שונים, שבעיניו נראה הכל אותו הדבר.

זו טעות גדולה.

הבודהא הבחין בפרטים, הוא פשוט הבדיל בין העיקר לטפל, הוא הבדיל החשוב, לשולי לסתמי. הייתה לו ראיה אמיתית. הוא היה רואה עני, מקבץ נדבות והיה רואה חיה, מכונה. הוא היה רואה עשיר נישא על אפיריון , מוקף במשרתים, והיה רואה בו את אותו הדבר, את אותה הטיפשות. לכן אנשים חשבו שהכל שווה בעיני הבודהא, אבל זה לא נכון, אם היה דבר חשוב , הבודהא היה מבחין בו, הוא היה רואה את האמת.

גם אני רואה את האמת.

אני רואה אותך, את האמת שלך. אני לא יודע איך קוראים לך, אני לא יודע איך אתה נראה והיכן אתה מתגורר, אבל את האמת אני רואה, במה שחשוב אני מבחין ומבחין היטב.

אז שאלו אותי הרבה שאלות, הרבה נשים והרבה גברים ובאופן כללי אני יכול להגיד שבכולם אתה היית מקנא. היית מקנא במראה שלהם, היית מקנא ברכוש שלהם, בחברים שלהם , בבני הזוג שלהם. היית רואה אותם ואומר "הלוואי שהייתי כך, הלוואי שהיה לי כך" , אילו היית רואה אותם עכשיו, היית מקנא.

האנשים האלו חלקם היו עשירים מאוד , חלקם היו פופולאריים מאוד, חלקם היו מלומדים גדולים או אמנים מפורסמים. היו בינהם גם נשים יפהפיות. היו לך סיבות לקנא בהם, הרבה סיבות, אבל בדבר אחד אתה לא צריך לקנא בהם. בסיכוי שלהם להגיע לאמת. לך יש סיכוי טוב. כל כך הרבה שנים ישבתי ושמעתי שאלות, כל כך הרבה אנשים שאלו אותי ולא ראיתי אחד ויחיד מכולם שיש לו סיכוי להגיע לאמת כמו הסיכוי שיש לך.

אולי זה קטן בעיניך, אולי כסף ומעמד ומין , הם בעיניך הדברים החשובים , אולי ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח , אתה רעב לאמת הרבה יותר מהם והרעב הזה יכול להצעיד אותך קדימה , הלאה והלאה.

סוטרת הלב היא המסמך המרכזי , הכי חשוב, הכי משמעותי של הבודהיזם.

זה מסמך מדהים, זו שירה, מעט מילים שמסודרות באופן מסויים שנותן להן עוצמה מיוחדת, עוצמה לשנות את העולם.

בסוף הסוטרה מופיע המשפט הבא "צא צא צא אל ההארה"

מי שרעב לאמת, הוא יכול לצאת.

ואתה יכול , מכיוון שאתה כל כך רעב, כל כך כואב והרעב הוא מנוע שיכול להביא אותך יום אחד אל הצד השני, אל פסגת ההר , אל המקום בו לא קיים רעב יותר, רק אסירות תודה, רק שלמות והשלמה.

בחסידות ברסלב אומרים דבר מעניין על רבי נתן, אומרים עליו את המשפט הבא, אומרים שלרבי נחמן היו כמה תלמידים יותר טובים מרבי נתן.

למעשה הם אומרים את האמת, אבל כמו הרבה פעמים בחסידות ברסלב, אומרים דבר אחד ומתכוונים שאנשים יבינו את ההפך.

אומרים את האמת באופן כזה שאנשים יבינו שקר.

גם כאן זה כך, אומרים שלרבי נחמן היו תלמידים יותר טובים מרבי נתן ואנשים מבינים שאומנם רבי נתן היה מלומד גדול, וחסיד גדול וצדיק גדול, ואמנם הוא היה ה"עלוי מנמירוב" , אמנם הוא הבין היטב את רבי נחמן ואף על פי כן, היא כמה אנשים בחסידות ברסלב שהיו גדולים וחשובים וחכמים יותר ממנו. זה מה שאנשים הבינו וזה שקר.

מכל התלמידים של רבי נחמן מברסלב, רבי נתן היה הכי גרוע.

הכי גרוע, הכי אפס. הוא היה מלומד, זה נכון, הוא בא ממשפחה של מלומדים עשירים אבל זה לא עזר לו. הוא לא הבין כלום ממה שאמר רבי נחמן, הוא היה הכי טיפש.

רבי נחמן היה מורה גדול.

גם אם תחפשו בכל ההיסטוריה, גם אם תחפשו בכל העולם, לא תמצאו מורה כמו רבי נחמן, הוא היה יכול לשחרר אנשים במשפט אחד, אפילו במילה אחת.

היו באים אליו אנשים נפחדים, היו מגיעים אליו אנשים מטורפים, אנשים בדיכאון. הוא היה משחרר אותם ברגע.

לאיש אחד הוא היה אומר "זה בסדר, תעבור דירה" , לאיש אחר הוא היה אומר "אתה צריך להחליף מקצוע ולהיות עגלון".

בדרך כלל זה הספיק. הייתה לו ראייה מושלמת לרבי נחמן , הוא היה מבין את המצוקה של האדם ובמילה אחת הוא היה יכול לפתור את הכל והאדם היה חוזר לביתו מסופק ומאושר.

היה לו משפט , לרבי נחמן , הוא היה אומר "גם קצת זה משהו".

איזו גאונות, בעולם שבו אנשים תמיד רוצים עוד ועוד, בעולם של תחרות ושם קנאה ושל שנאה, להגיד "גם קצת זה משהו" זה גאוני. הבודהא לא היה אומר את זה, ישו בעצמו לא היה מדבר ככה, אבל רבי נחמן הצליח. הראיה הייתה חודרת והוא הבין את העולם האנושי יותר מכל השאר.

אבל היה לו תלמיד אחד שלא הבין כלום. זה היה נתן, "העילוי מנמירוב". שמונה שנים הוא היה אצל רבי נחמן , הוא עקב אחריו כמו צל. הוא היה מסתובב בין התלמידים הותיקים של רבי נחמן ושואל אותם על דברים שרבי נחמן אמר לפני שנים והוא היה רושם הכל.

זה היה כפייתי אצלו, הוא היה צריך לדעת הכל , לתעד הכל והוא כתב וכתב אבל לא הבין כלום.

ואז רבי נחמן מת, הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, עוד לא היה בן ארבעים. המוות שלו היה נורא, הייתה לו מחלה בריאות והוא נחנק. המוות שלו היה כרוך בסבל איום, אבל הוא קיבל אותו באומץ, קיבל אותו באושר ושמחה. אמרתי לכם, מכל המורים גדולים, רבי נחמן מברסלב היה באמת מושלם, באמת מיוחד.

לכן עכשיו אתה מבין למה השאלה שלך היא שאלה מצחיקה.

אתה שאלת אם האור של רבי נחמן היה גדול מדי בשביל נתן מנמירוב, בהחלט היה גדול מדי. רבי נתן ראה את האור אבל לא הבין כלום. ברור שאתה מבין יותר. כשאתה עולה לאוטובוס, תסתכל על האנשים. כל אחד מהם היה מבין יותר מרבי נתן. זה מעניין מאוד, אילו הוא לא היה רואה את האור הזה, הוא היה יכול להמשיך בחייו.

בכל מקרה, לא היו לו חיים טובים, אבא שלו היה אכזרי, אישתו הייתה מופרעת, היו לא הרבה בעיות לרבי נתן, אבל לפחות היה נחסך ממנו התסכול העצום שהיה לו מהנוכחות של רבי נחמן.

רבי נחמן, אולי הגדול במורים שהעמידה התנועה החסידית , אדם יחיד בהיסטוריה שעזר לרבים כל כך ורבי נתן נמצא לצד אדם כזה, כל אדיר , כל כך נשגב ועדיין רבי נתן לא מבין דבר, עדיין הוא אומלל, עדיין במצוקה עזה.

אחרי שרבי נחמן נפטר, רבי נתן עוד חי שלושים שנה ובמשך השנים הללו, האומללות שלו משנה צורה, האומללות הופכת לאובססיה, הוא רותם את עצמו למטרה להנציח את רבי נחמן, את התורה שלו , להנציח את החיים שלו.

רבי נתן הכיר את רבי נחמן במשך שמונה שנים, אבל רבי נחמן היה מורה יותר משתים עשרה שנים קודם לכן , ורבי נתן אוסף כל פיסת מידע, כל שמועה , כל זיכרון . הוא רושם , הוא כותב , הוא מפרסם.

הוא הופך להיות מצבה חיה לחייו של רבי נחמן. אנשים חושבים שהמצבה של רבי נחמן נמצאת באוקראינה באיזה מקום. זו לא האמת, במקום ההוא לא נמצאת הגופה של רבי נחמן, הוא גם לא נקבר שם.

אבל לרבי נחמן יש מצבה, רבי נתן היה המצבה שלו ואחרי שרבי נתן נפטר, הספרים שרבי נתן כתב על רבי נחמן, הם נשארו המצבה, הם קיימים עד היום.

אני אגיד לך משהו לגבי ספרים.

אנשים אומרים עלי את הדבר הבא , הם אומרים, אותו האיש דיבר תמיד נגד הספרים, ובעצמו כתב מאות ספרים. הוא אמר שהספרים הם מוות, הם מילים מתות, הם מילים הורגות ובעצמו כתב וכתב ופרסם. הם אומרים עלי שאני שקרן ואני צבוע. אומר דבר אחד ועושה את ההפך הגמור.

האמת שכתבתי בסך הכל ספר אחד, יכול להיות ששניים. זה לא משנה, זה היה לפני זמן רב. כל הספרים האחרים נכתבו על ידי תלמידים. הם לא שלי, הספרים שלהם. גם הספרים של רבי נחמן, הספרים של תורת חסידות ברסלב, הם לא של רבי נחמן. הם רק המצבה שלו, רבי נתן כתב אותם, וברוב המקרים , הוא לא הבין מה הוא כותב.

אז עכשיו נשאלת השאלות הבאות, האם הספרים מועילים ? האם הספרים מזיקים? האם הספרים יכולים להיות מזיקים ומועילים בעת ובעונה אחת? האם הם יכולים להיות מועילים במצבים מסוימים לאנשים מסויימים ומזיקים לאחרים?

צריך להיות זהירים כשעונים על השאלה הזו.

כולם מדברים היום נגד ספרים. יש לזה סיבה. הספרים הם זולים, סדנאות יכולות  להיות יקרות מאוד, טיול עד לאשראם, עד לגורו , יכול להיות יקר.

דברים יקרים פירושם רווח כלכלי לאנשים מסוימים, אבל ספרים היום ניתן להשיג במחיר נמוך מאוד, לכן אנשים מדברים נגד הספרים.

אבל אני סבור שספרים יכולים להביא תועלת במקרים מסויימים.

תחשבו על אישה צעירה, יש לה גוף דק, בהיר וחלק. מלמדים אותה שהגוף שלה נועד להיות מנוצל להנאות של גברים, או אולי רק להנאות של גבר מסויים. בשלב מאוחר יותר היא תצטרך לשאת בגוף שלה את הצאצאצים שלה ואחר כך היא תאכיל אותם באמצעות נוזל שהגוף שלה יפיק.

אחרי שהצאצאים יגדלו היא תצטרך לטפל בהם, היא תצטרך לבשל להם, לעיתים גם תצטרך לעבוד כדי שיהיה לה כסף לקנות לצאצאים מזון ובגדים.

כך מלמדים את האישה הצעירה, מלמדים אותה שהיא גוף שנועד להיות מנוצל, עד שיהיה שבור והרוס.

תחשבו גם כן על גבר צעיר, הוא יוצא לעולם, הוא תמים, הוא טוב לב. אז אומרים לו, אתה חייב להצליח בבחינות , ואחר כך אתה חייב לעבוד ולעבוד ולהרוויח כסף, כי תהיה לך אישה ויהיו לך ילדים ותצטרך לדאוג להם ולפרנס אותם ואומרים לו שהוא ימשיך לחיות כך במשך עשרות שנים. בבוקר הוא ירוץ לעבודה, בערב הוא יחזור לביתו עייף ומותש , יום אחרי יום, שנה אחרי שנה וזה יימשך וזה יימשך עד שהוא יהיה זקן שבור וחסר תועלת.

זה מה שיודעים אנשים צעירים , נשים צעירות וגברים צעירים.

אבל אז הם נתקלים בספר. לא משנה איזה ספר. זה יכול להיות ספר על ישו, ספר על בודהא, איזה ספר שלא יהיה והספר הזה מספר להם שיש חיים אחרים. הספר הזה מספר להם שקיימת מציאות שונה, מציאות ללא ניצול, מציאות ללא עבדות.

במקרה כזה, ספרים יכולים להביא תועלת רבה, הם כמו נר בודד בחשכה גדולה.

זה נכון שספר לא יכול לפתוח את הדלת אל האור, אבל הוא יכול להצביע על העובדה שדלת כזו קיימת. במקרה הזה , לספר יש תפקיד חשוב בחיי האדם.

מתי הספרים מפסיקים להביא תועלת והופכים להיות מזיקים.

אני שמעתי על אדם אחד, קראו לו עובדיה. האדם הזה התגורר בעיר ירושלים. האדם הזה היה איש נתעב , הוא היה פושע, פושע מרושע. עם כל זה, הוא היה מלומד גדול בחוקים של הדת היהודית. מספרים על הבית של האדם הזה, שהקירות, כל הקירות הבית שלו, היו מכוסים בספרים.

עוד מספרים, שהאדם הזה, היה כל כך מלומד עד שידע את כל אחד מהספרים בעל פה. אנשים היו שולפים ספר מתוך אחד מהקירות והיו שואלים אותו מה כתוב בראש עמוד מסויים בספר והוא היה יודע להגיד. הוא היה מלומד גדול, מלומד אדיר, אבל אדם רע ואכזרי. אלפי ספרים הוא זכר בעל פה , אבל היה אדם רע. רע מאוד.

הסיפור הזה מלמד אותנו כמה דברים, והדבר החשוב שאנחנו יכולים לזכור הוא שהספרים מזיקים כשהם הופכים להיות קירות, כשהם הופכים להיות בית כלא. כאשר חייך מוכתבים על ידי הספרים, כאשר בכל רגע אתה חייב ספר שינחה אותך לאן לפנות, אז הספר הופך להיות מסוכן, אז הספר הופך להיות סוהר.

זוהי התשובה לשאלה האחרונה שלך.

עכשיו אתה מבין מה אתה קורא, כאשר אתה פותח ספר של רבי נחמן.

עכשיו אתה כבר צריך לדעת שלא רבי נחמן כתב, זוהי רק מצבה. המצבה נוצרה בשביל המתים, להזכיר שהתקיימו פעם.

אתה השואל, אתה האיש הרעב , האיש חסר המנוח, אתה צריך לזכור שאתה חי והמצבה חשובה לך, לא בגלל שיש בה עצמה איזו תועלת, אלא בגלל שהיא מזכירה לך שפעם, גם רבי נחמן היה חי, גם הוא, המורה הגדול, גם הנאור הבהיר, הוא היה חי כמוך. הוא נשם אוויר כמוך, הוא צעד על הקרקע כמוך וכאשר אתה תפנים את הידע הזה כל פעם שתפתח את הספרים, אתה תגיע למצב שלא תהיה זקוק להם יותר. אתה תנשום ותצעד ובכל רגע תתחזק ותבין יותר את רבי נחמן ואת תורתו, עד שגם אלו ייעלמו ותשאר רק אתה , אמיתי ובוהק ובהיר. ניזון מאמת , חי לאור האמת, בן אלמוות וחסר פחד.

זו התשובה בשבילך, תלמיד אלמוני.

עכשיו אני פונה לדרול,

דבר ראשון, אני בא כשאתה מבקש , אבל האמת היא שכבר הרבה שנים שאינך זקוק לי. פרוש כנפיים ועוף אל המרומים, אין בעולם שמש יוקדת מספיק להמס את כנפיך.

דבר שני , אמא שלי הייתה נצר לשושלת מפוארת ועתיקה של מגידי עתידות. הם היו מסוגלים לנבא לך כמעט כל דבר. הם היו יכולים להגיד לך, בעוד שלוש שנים, תעבור דירה, או בעוד מאה יום תצטרך לקנות נעליים חדשות. למרות שאני בן לאותה המשפחה, אף פעם לא מצאתי עניין לעסוק בידע הזה. היום אני אחרוג בשבילך ממנהגי ואבטיח לך , עוד תזכה לנקם, יום יבוא של נקם ושילם.

 

 

 

 

 

 

אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי


חתימה טובה, קוראות וקוראים

אני יודע הבטחתי לכתוב על תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן, זו שידועה בכינויה "אזמרה" אבל לי לפחות ברור שאני לא ברמה הדרושה לבצע כזו משימה, לכן ביקשתי עזרה ממישהו שבהחלט מסוגל לעשות את העבודה.

אני מפנה את הבמה למורה הדגול והאלוהי, הבודהא של המאה העשרים, בהגוון שרי רג'ניש , הידוע בקיצור כ"אושו".

הוא נפטר לפני 29 שנים, אבל כשצריכים אותו הוא שמח לעזור.

תודה לך.

bhagwan_shree_rajneesh_diary_1980_28large29_-_p-iii שאלה:

בהגוון אהוב, ידוע שרבי נחמן מברסלב בתורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן הדריך את תלמידיו לדון כל אדם לכף זכות. האם לדעתך זו עצה טובה ואם כן , אז מדוע?

תשובה:

כל פעם שמגיע מורה לעולם, כל פעם שאדם מגיע להבנה אמיתית, לאמת גדולה, כל פעם מתרחשים מספר תהליכים.

אחד הדברים שקורים לו , זה שהוא מתמודד עם הרבה מאוד כאב, הרבה מאוד צער. הצער הוא לא צער אישי. אדם כזה אינו סובל. הוא יכול לחוש אי נוחות וזה קורה, אבל אותה תחושה נפשית של סבל אישי, של צער וכאב, אינה נמצאת אצל אדם שחווה את האמת , שנבלע באמת.

עם כל זה הוא חש צער אמיתי, שנובע מההבנה שהוא לא יוכל להעניק את הידע שלו לאנשים אחרים.

כל זמן שהוא היה בדרך, כל זמן שהוא היה תלמיד, היו לו שותפים, היו לו חברים, היו לו אנשים שהוא יכל לשתף בחוויות שלו, בשאלות שלו , בתשובות שקיבל או שמצא בעצמו.

כשהגיע לאמת, כשהגיע להבנה, הוא מוצא עצמו לבד. הוא מבין לראשונה עד כמה כל האנשים שהיו סביבו במשך שנים, רחוקים ממנו ורחוקים מהאמת ורחוקים מהבנה. אז הוא נמלא בתחושה של צער. הצער על המרחק שלהם, הצער על העננים שמסתירים מהם את המציאות.

הוא עצמו חש בעונג עצום, קשה להבין את זה, צער ועונג גם יחד. מי שלא הגיע לא יבין. האושר נמצא, המלאות, השמחה, התכלית, ומצד שני קיים צער.

זו הסיבה שהבודהא, כשהגיע להארה, דיבר על צער, דיבר על סבל.

אנשים טוענים שלבודהא הייתה אובססיה לסבל, אבל זה שקר.

לבודהא לא הייתה כל אובססיה, הוא פשוט חש את הסבל הרב של האנשים שהקיפו אותו והוא הבין כמה הם רחוקים מלחוות את האושר, את השמחה היקומית שהוא חווה בכל רגע ורגע.

רבי נחמן מברסלב היה אחד מהמורים הגדולים.

הוא התחיל את המסע בגיל מאוד צעיר וגם סיים אותו מוקדם.

גם הוא, היה מוקף בהרבה אנשים. בודהא היה נסיך, הממלכה של אבא שלו התקיימה באזור שהיום הוא בגבול בין הודו לנפאל.

רבי נחמן גם היה סוג של נסיך. הוא היה שייך למשפחה הידועה ביותר, אמא שלו הייתה הנכדה של הבעל שם טוב. הוא היה מורה רוחני עצום. כל העולם הכיר אותו באותה התקופה וזו הייתה בעיה בשביל רבי נחמן.

צריך להבין, דיברנו על כך שגם הבודהא וגם רבי נחמן היו ממשפחות מאוד חשובות, אבל אביו של הבודהא היה מנהיג פוליטי, הוא היה מלך הוא היה מפקד צבאי. הוא גם רצה שבודהא ילך בעקבותיו וינהיג חיילים אל המלחמה.

המשפחה של רבי נחמן, הייתה משפחה רוחנית מאוד. בני המשפחה שלו היו היו מנהיגים דתיים. היו להם הרבה תלמידים, הם שלטו על קהילות דתיות של אלפי אנשים. אילו רבי נחמן היה רוצה שיהיו לו מעריצים, אילו הוא היה רוצה שיחשבו אותו לצדיק, לאדם קדוש, הוא לא היה צריך לעשות כלום. הוא היה פשוט צריך להמשיך לגור יחד עם בני המשפחה שלו וזה היה מספיק.

רבי נחמן, גם כשהיה ילד קטן, הוא ידע שבדרך הזו הוא לא יוכל חהתקדם. הוא יכול להמשיך לגור עם המשפחה, הוא יכול להמשיך לעשות כל מה שהם עושים, אבל זו תהיה חקיינות. חקיינות אינה יכולה להגיע לאמת. אדם יכול לעקוב אחרי כל צעד של הבודהא, ללבוש בגד זהה לבגד של הבודהא, לאכול את אותו האוכל, להגיד את אותן מילים.

זה לא משנה, כשהבודהא אומר מילה , המילה היא אמת, האמת של הבודהא, כל חלק בגוף שלו מקרין את האמת, כל תנועה שלו יוצרת אמת, כל מילה בוודאי, אין ספק שהיא אמת.

ואדם יכול לחקות את הבודהא, אבל לא ישיג כלום, כל תנועה תהיה חסרת משמעות, כל מילה תהיה שטות. חיקוי של אמת, הוא לא אמת, הוא חיקוי, הוא זיוף, הוא חסר ערך.

את הדבר הזה הבין רבי נחמן כשהיה צעיר מאוד.

בגיל שילדים מטפסים על עצים ומשליכים אבנים על חתולים, הוא כבר ידע שהוא חי במשפחה של חקיינים, בעולם של חקיינים. הוא ידע שאם לא יקרה משהו, שאם הוא לא יעשה משהו, הוא יהפוך לאחד כזה. הוא היה עדיין צעיר , אבל גם בתור צעיר, הוא כבר היה בעל ערך מכוח ההשתייכות  למשפחה כזו. אנשים כבר תכננו את עתידו, חשבו על קהילה מתאימה בשבילו, חשבו על מקום מגורים בשבילו. המשפחה שלו בנתה לו שביל, הוא רק היה צריך לפסוע בשביל הזה כדי להפוך להיות מנהיג רב עוצמה ועשיר ומפורסם.

לכן רבי נחמן עשה את הדבר היחיד האפשרי כדי להציל את עצמו מהמצב הזה. הוא העמיד פנים שהוא מטורף. תחשבו על זה, ילד בן שמונה או תשע, ילד רגיש וחכם, נמצא ביאוש כל כך גדול , עד שהוא חייב להעמיד פנים שהוא חולה נפש.

הוא היה בורח מהבית, הוא היה מדבר בצורה מוזרה, הוא היה מפסיק לאכול, או שהיה מתנהג כמו חיה, כמו כלב.

הוא המשיך בהעמדת הפנים הזו במשך תקופה ארוכה, חודשים עוברים , אפילו שנה , אפילו שנתיים והמשפחה שלו מתחילה להיות מודאגת. כבר לא ניתן היה להסתיר את ההתנהגות שלו. זה הפך להיות ניסיון קשה מאוד בשביל המשפחה שלו. אנשים שאלו שאלות, איך ייתכן כזה דבר.

ילד מהמשפחה של הבעל שם, ילד שאבא שלו מלומד גדול, ילד שאמא שלו וסבתא שלו נחשבו לנשים קדושות, נשים דגולות והוא כבר מטורף בגיל כל כך צעיר. אנשים ישאלו שאלות, איך ייתכן שילד קטן הופך למטורף, ילד ממשפחה כל כך חשובה. אנשים יכולים לחשוב שכל המשפחה נגועה, כל המשפחה חולה. הילד הפך להיות סכנה לכולם, סכנה למעמד שלהם, לרכוש שלהם, ברור שהוא היה סכנה לילדים האחרים במשפחה, כיוון שאם  ילד אחד משתגע, זה יכול לקרות גם לאחרים. זה יכול לקרות לכולם. היום אולי אדם נראה בריא ושפוי , אבל מחר הטירוף יגיע אליו, ואם לא יגיע אליו, אולי הילדים שלו יהפכו למטורפים ואם לא הילדים, אז הנכדים או הנינים.

לכן המשפחה של רבי נחמן , הייתה צריכה למצוא פיתרון. הם היו חייבים להקריב אותו למען כל היתר. למען האחים שלו ובני הדודים שלו שלכולם היה צפוי עתיד מזהיר. אז המשפחה חשבה איך לסלק את רבי נחמן. הוא הפך להיות מסוכן, ילד קטן, אבל סכנה גדולה.

הפיתרון שהם מצאו, היה פיתרון מבריק.

הם חיפשו אדם עשיר מאוד , אבל לא מלומד, אדם עשיר שהתגורר במקום מבודד ומנותק. הם פנו לאדם הזה ושאלו אותו אם הוא יסכים שהבת שלו תתחתן עם מישהו מהמשפחה.

האיש העשיר התבלבל, מדובר היה בכבוד עצום. הקשר למשפחה כזו, למשפחה של בעל שם, היה דבר שאי אפשר היה היה לרכוש בכסף. הם היו קשורים למשפחות הכי חשובות, למשפחות של מלומדים מפורסמים או של גאונים. האיש היה אדם עשיר אבל לא היה מלומד בכלל. הוא חשב לעצמו "אבא שלי וסבא שלי היו אנשים פשוטים, הנכדים שלי והנינים שלי יהיו שייכים למשפחה החשובה ביותר"

הוא הסכים לחתונה, הוא הסכים לשלם את כל ההוצאות.

וככה זה קרה שבגיל שלוש עשרה, רבי נחמן היה כבר נשוי והוא עבר להתגורר בבית של החותן שלו , בכפר קטן מרוחק מכל מקום, כפר קטן מוקף ביערות ובנחלים.

וזה בדיוק מה שרבי נחמן רצה, זה בדיוק מה שהוא היה צריך, להבלע ביערות , כמו סבא של אימא שלו, כמו הבודהא, כמו לאו צה. הוא נבלע ביער.

זאת לא חקיינות. אף אחד אינו יודע מה הבעל שם עשה, כשנדד ביערות במשך ארבע שנים, לפני שהתפרסם. לא יודעים מה הבודהא עשה במשך שש שנים, לפני שזכה להארה ונשא את הדרשה המפורסמת שלו בגן הצבאים.

רבי נחמן גם היה ביער שש שנים, הוא היה מתבודד, הוא היה מתפלל ולפעמים הוא היה נשכב בסירה ומניח למים להשיט את הסירה לכל מקום שהזרם בחר. הוא התמסר לשקט, הוא התמסר לטבע .

הוא ויתר על על כל הפרסום והתהילה שהיו צפויים לו כנין של הבעל שם וכיוון שהוא ויתר על עצמו, הוא זכה באמת.

עברו שש שנים, והוא חזר לעיר בה נולד וביקש פגישה עם מנהיג המשפחה, הדוד שלו.

הדוד היה מנהיג גדול, אדם מפורסם. היו לו אלפי תלמידים, הוא שלט על קהילות רבות.

הוא זכר את רבי נחמן כילד מטורף , כילד מסכן, פתאום אחרי שש שנים רבי נחמן חוזר ומופיע והוא כבר לא ילד והוא לא מטורף.

להיפך, הדוד הזה ראה מולו בחור צעיר שהיה האדם הכי שפוי בעולם, הכי מודע, הכי נאור.

ורבי נחמן אמר לו "אני מוכן"

והדוד הבין שבאמת קרה כאן דבר מופלא, שילד מסכן חוזר אחרי שש שנים והפך למנהיג , הפך למורה.

והדוד הסכים שרבי נחמן יקבל קהילה והסכים שרבי נחמן יאסוף תלמידים חדשים.

זו תחילת הסיפור על רבי נחמן, ככה הוא התחיל, בהקרבה עצומה , בהתמסרות וככה הוא גם ממשיך. רבי נחמן קיבל תלמידים, הוא בחן אותם, הוא בדק אותם והוא גילה כמה וכמה דברים חשובים מאוד אודות הסבל.

הרבה אנשים סובלים, כמעט כולם.

ניתן להגיד שאדם שאינו סובל הוא מטורף, כי לסבול זה כל כך נורמאלי, כל כך שכיח.

גם האדם הנאור אינו סובל, הוא יכול לחוש אי נוחות כמו דקירה ממחט או אבן בנעל, אבל הוא לא סובל, הוא לא מצטער , הוא אינו מתאבל. הוא אינו מבלע שבועות או חודשים במחשבות עצובות. זו אי נוחות , היא חולפת.

ההבדל בין אדם נאור לאדם מטורף, הוא שאדם נאור מבחין בסבל אצל האנשים האחרים. הוא רואה את הסבל כמו שרואים להבה של נר. כשהסבל קטן הלהבה קטנה ולפעמים הלהבה היא ענקית כי הסבל הוא עצום, הוא חובק עולם, אבל האדם הנאור רואה את הלהבה, רואה אבל איננו נשרף.

זה מה שראה רבי נחמן מסביבו, הוא ראה אנשים סובלים בכל מקום והוא חשב על דרך לעזור להם.

אתם צריכים להבין את הדת היהודית, בדת היהודית יש אינספור חוקים. יש חוקים שמצווים על האדם מה לאכול והיכן לישון ומה ללבוש ואיזו תפילה להתפלל בבוקר ואיזו תפילה להתפלל בלילה. אלפי חוקים, אלפי כללים, אבל הסבל לא נפסק. החוקים לא עזרו.

לכן רבי נחמן המציא דת חדשה והדת החדשה הזו כל המטרה שלה הייתה להפחית את הסבל . לדת החדשה הזו קרא רבי נחמן בשם "אזמרה".

מי שמכיר את השפה העברית העתיקה, חושב שהפירוש של המילה "אזמרה" הוא לשיר, אבל באמת המשמעות רחבה יותר. הפירוש הנכון הוא לחיות את השיר, או יותר נכון להגיד שהמשמעות היא להפוך לשיר, לשיר ניצחי, שיר שמתקיים בעת ובעונה אחת בעבר, בהווה ובעתיד.

הרעיון עצמו נשמע נהדר, כולם רוצים להיות מאושרים, כולם רוצים להתנתק מהסבל שלהם, אבל רבי נחמן ידע שהרצון אינו מספיק. ההפך, לפעמים הרצון להפסיק את הסבל, גורם עוד סבל ואז מופיע רצון חדש , להפסיק את הסבל החדש וכך זה נמשך ונמשך, עד שהאדם מת, רק אז בא הקץ לסבל.

לכן רבי נחמן חיפש פיתרון ומצא את הפיתרון.

הוא הבין שהסבל אינו אמיתי. אדם אמיתי, כמו שאמרנו, אינו חש בסבל ולכן הסבל עצמו חייב להיות אשליה. למעשה הסבל הוא חלק גדול מהאשליה הזו שנקראת אגו. בלי אגו אין סבל , בלי מחשבות אין סבל, ישנה אולי אי נוחות, אבל היא עניין פעוט.

רבי נחמן חי מאה שנים לפני פרויד, ופרויד באמת היה אדם גדול אבל רבי נחמן היה גדול ממנו, גדול בהרבה. הרבה לפני שפרויד הגדיר את נפש האדם כבנויה מאגו. רבי נחמן כבר ידע הכל על הנפש ועל האגו.

הוא ידע שהמטרת האגו היא לגדול ולגדול והדרך שהאגו גודל , היא על ידי הקטנת האחרים, הקטנת האגו שלהם. ברור שכל אלו אינם אמיתיים, האגו שלך הוא אשליה, האגו של האחרים הוא גם כן אשליה. עדיין כל האשליות הללו נלחמות זו בזו, והתוצאה של מלחמות האגו הללו, היא אותו הסבל.

ישנו סרט מאוד מפורסם שנקרא "מטריקס". בסרט הזה מסופר על עולם שבו נשלט האדם על ידי רובוטים. בסרט אחד הרובוטים אומר משפט מאוד חשוב, הוא אומר לבני האדם "היינו יכולים לבנות עולם ללא סבל, אבל אז לא הייתם מסוגלים לחיות."

זו הבנה גדולה בשביל רובוט. האגו לא מסוגל להתקיים ללא סבל. האדם הנאור, אדם כמו רבי נחמן, מבין את העולם טוב יותר. הוא יודע שהאגו הוא אשליה ומותו של האגו אינו מותו של האדם, אלא ההפך , מותו של האגו מוציא את האדם לחופשי.

לכן רבי נחמן מדריך את תלמידיו איך לפגוע באגו שלהם ולהרוס אותו. איך הוא עושה את זה, הוא אומר להם שהם צריכים לחפש מעלות אצל כל אדם. לא משנה מי האדם הזה, צריך לחשוב עליו דברים טובים.

כשאנשים שמעו את זה, הם היו מאוד מבולבלים.

הם שאלו שאלות כמו "האדם הזה יכול להיות רשע. הוא יכול להיות גנב, הוא יכול להיות רוצח. איך יתכן שנחשוב עליו דברים טובים? איך ייתכן שנחפש בו מעלות?"

והתשובה היא שאם הוא רשע, אז אתם רשעים ואם הוא גנב אז אתם גנבים או רוצחים. כיוון שהוא אשליה ואתם אשליה ואם אתם לא אמיתיים , אז אתם יכולים להיות כל דבר.

וזוהי השיטה של רבי נחמן מברסלב, שהיה מורה גכדול, מורה ענק. הוא לימד את האנשים להלחם באשליה באמצעות אשליה. זה עובד, זה עובד יפה מאוד, כי ככל שאתם מגדילים את האדם האחר, אתם מקטינים את עצמכם. ככל שהאדם שמולכם נראה לכם טוב יותר, מוכשר יותר, יפה יותר , מוצלח יותר, אתם הולכים וקטנים הולכים ומתמעטים.

רק שהוא לא גדל ואתם לא קטנים.

אלו רק אשליות שמשחקות זו בזו, ובסופו של דבר, האחר נעלם, הוא נעלם כי מעולם באמת לא היה שם אדם אחר, זו רק האשליה שלכם שסיפרה לעצמה סיפורים ושיחקה עם עצמה משחקים.

כשהאשליה נעלמת, האדם האמיתי נולד.

מתוך הריסות האגו, פורצת להבת האמת, להבת המודעות וכשהיא פורצת אז באמת השיר חי לנצח, בעבר בהווה ובעתיד.

 

 

 

 

 

מי אל כמוך?


היי קוראות וקוראים,

אתמול שאלה אותי בחורה אחת, מתי נכנסתי לברסלב. אמרתי לה שאני לא יודע , אני רק זוכר שבשנת 1997 , יצאתי עם מישהי והיא זרקה אותי והרגשתי מחורבן ופתחתי את הספר "עלים לתרופה" ושם קיבלתי מרבי נתן את המשפט הבא :

ואל תתקנא בשולחנם של שרים , כי שולחנך גדול משולחנם

מגניב.

אחר כך ניזכרתי שכמה חודשים קודם, עמדתי ברחוב מוהטמה גאנדי בפונה ואמרתי "תיקון הכללי" ושנה קודם, הייתי עוד בצבא ויצאתי עם קצינה אחת ג'יניג'ית וכשחזרתי דרך התחנה המרכזית, קניתי שם את הספר ליקוטי מוהר"ן, בכריכה צבעונית בהוצאת הקרן, עד היום הוא נמצא אצלי על יד המיטה.

לא יודע מתי הגעתי לברסלב, באמת שלא, אבל זה בהחלט היה מזמן.

לא הייתי באומן בראש השנה, סיפור מעניין, תשמעו.

טסתי לקייב דרך איסטנבול. הטיסה איחרה בשעה והמטוס לאוקראינה כבר עזב את טורקיה.

היו איתי עוד כמה בדרך לקייב, ואמרו לכולנו שיש טיסה לאודסה עוד כמה שעות.

אני התקשרתי לחברת ההשכרה ששמרו לי רכב בקייב ושאלתי אם אפשר להעביר את ההזמנה לאודסה.

הם אמרו שאי אפשר אבל שהאוטו יחכה לי בקייב. כבר שילמתי בשבילו הרבה כסף.

אז באתי לחברת תעופה ואמרתי להם שהתכוונתי להגיע לקייב ולשם אני רוצה להגיע.

אמרו לי שיביאו אותי לקייב.

השעה הייתה בערך שש בערב והטיסה הבאה לקייב הייתה בשתים עשרה בצהריים למחרת. הם הציעו להסיע אותי למלון באיסטנבול כשההסעה, הלינה והארוחות, הכל על חשבונם.

הסכמתי והודעתי בוואטסאפ לבחור שהיה אמור להשכיר לי חדר באומן, שאני לא אגיע הלילה.

בענתיים ההסעה מגיעה, אנחנו מתחילים לנוע בתוך איסטנבול ואני מקבל הודעה מהבחור שיש לו המון לקוחות והוא לא יכול לשמור לי את החדר.

ואז מחשבות מתחילות לרוץ לי בראש.

הרי אני המון באומן ואני יכול לברר אצל ההוא ואצל ההוא אם יש להם מקום בשבילי, אבל אני יודע שזה בלאגן עכשיו. כל מה שטוב תפוס ומה שלא תפוס עולה המון ואני ממש לא ידעתי מה לעשות.

ואז ההסעה עוצרת ואני נדהם.

הביאו אותי להילטון.

3754059_297_z פאר והדר מעל לכל דימיון, סאונה, ג'אקוזי, חדר כושר הכל ברמה עולמית.

אוכל , שתיה , הכל בחינם.

ואז אני תופס את עצמי ואומר לעצמי

"רגע אחד, מה הקטע כאן?"

עשרים ושמונה פעמים כבר הגעתי לאומן.

עשרים ושמונה פעמים, כבר הייתי אצל הצדיק, הכל תמיד הלך חלק ופתאום גם הטיסה מאחרת , גם החדר מתבטל , איך זה יכול להיות.

אוי ואבוי לי אם עכשיו אני אמשיך לנסות להגיע לשם.

הרי זה מה שרבינו מלמד אותנו

וְעִנְיָן זֶה גַּם בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּכְרִיחִין עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְאֵיזֶה דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר הַהֶפֶךְ דַּיְקָא. וַאֲפִילּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם צְרִיכִין לִפְעָמִים זאת לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי  כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וּמַכְרִיחִין עַצְמוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ. צְרִיכִין לִפְעָמִים לְהַמְתִּין וְלִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר. וְיַמְתִּין קְצָת עַד שֶׁתָּבוֹא עִתּוֹ. חיי מוהר"ן תל"א

הנה הבנתי.

לאומן אני לא יכול להגיע.

מצד שני הצדיק איתי, דואג לי למלון חמישה כוכבים. דואג לי למזון , לאמבטיה ולכל הדברים האחרים.

למחרת, טסתי לקייב, לקחתי את האוטו ונסעתי מזרחה לאורך הדנייפר.

לילה ראשון הייתי בצ'רקסי , לילה שני בפולטאבה המהממת ובערב ראש השנה כבר זכיתי להכנס לבית הכנסת האדיר שבעיר חרקוב. העיר השניה בגודלה באוקראינה, משם גם הטיסה שלי הייתה אמורה לצאת שלושה ימים אחר כך בחזרה לארץ.

הלכתי לתשליך עם הקהילה היהודית שם. צעדנו בסמטאות מתפתלות עד שלפתע מצאתי את עצמי עומד על גשר מעל נהר אדיר וסואן, שבכלל אי אפשר לתפוש מה הגודל שלו, הוא נראה גדול פי מאה מהנחל ההוא שעושים עליו תשליך באומן.

37136931_1097174607124244_3845131911978549248_n

לידי עמדו בערך עשרים יהודים , הרב של הקהילה הקריא להם את נוסח התפילה מילה אחרי מילה והם חזרו אחריו.

ואז התחלתי להגיד את התשליך "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע"

ואז בשאגה נפתחו השמיים וגשם שוטף התחיל לרדת בעוז וברכה עצומה ירדה עלי, כשהבנתי שכשאתה האדם הנכון , כל מעשה שלך הוא מעשה נכון, כל מקום בוא תהיה הוא המקום הנכון. ובזמן שהגשם יורד, הדמעות שלי את מרטיבות את הדף של המחזור, זולגות מעיני, דמעות של שמחה ושל הכרת תודה, על עוד שנה שמתחילה ממקום של אמת, ממקום של עוצמה.

לא, לא הייתי באומן.

אני גם לא אחזור לשם, עד שיחזירו אותי ואולי אף פעם לא.

אחרים היו, כמה מהם אנשים טובים, רובם חלאות, חזירים יהירים מהעדה החרדית ובעלי תשובה גסים ומתפתלים כמו תולעים שחורות.

היכלו של הצדיק, נישא ונעלה מעל כל העולמות.

הוא ריק מאדם בראש השנה כמו בכל יום.

כבר הרבה מאוד שנים שהוא עומד מואר ונאדר ושומם ומרוקן.

גם אני לא שם, עוד לא הגעתי.

אבל הכסא שלי עומד לו שם שמור,  והשולחן שלי, השולחן שלי גבוה מהכל.

אחר הצהריים באוטופיה


Capture

תראו רגע את התמונה הזו.
אתם יודעים מה היא אומרת?
היא אומרת שהיו כאן כניסות מאמריקה באותה כמות שהיו מישראל.
בחודש שעבר, חודש מאי, היו בערך שליש גולשים מאמריקה.

רגע, שלט
R blog

זה לא פוסט למבוגרים, סתם אני מת על הדוגמנית.
חבל שהיא מתה בגיל 29 ממנת יתר של משככי כאבים וויסקי.

לא מגיע לה, היא הייתה מאמי.
זה מחבר אותנו לאמריקה, כי מה מיחד את האמריקאים, לא את כולם , אלא את הקאיקים , אלו שגולשים בבלוג הזה, יהודים אמריקאים

ומה מאפיין את היהודים האמריקאים?
יש להם כסף.
מה ששמעתי שליהודי אמריקאי ממוצע יש פי 18 יותר כסף מאשר לסתם אמריקאי.
ואמריקה היא הרי המדינה העשירה ביותר.
אין כזה דבר, יהודי אמריקאי עני.
כל כך הרבה כסף יש שם, שאיכשהו, איפשהו גם הוא עשיר , גם הוא מיליונר.
מחא הבנדוד של הבנדוד של אבא שלו ימות והוא יירש אחוזה בפלורידה וצמד רולס רויסים.
זה קורה כל הזמן.
איזו אחת סיפרה לי פעם, שהיא הייתה בחתונה של יהודים אמריקאים באיזה מקום ליד בוסטון.
הם שכרו אגם והקימו רפסודה ענקית באמצע האגם ושם עשו את החתונה.
עלה כמה שזה עלה. יש להם.

זה לא שהם כאלו חכמים האמריקאים.
יש חכמים ויש טמבלים כמו בכל מקום.
אבל למה יש להם ולמה לנו אין?
אז התשובה היא כזו, ומצאנו אותה בליקוטי מוהר"ן.
תורה נ"ז:

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד. בָּא וְכוּ'
אָמַר לָהֶן לִכְשֶׁיִּפּל הַשַּׁעַר הַזֶּה וְיִבָּנֶה, וְיִפּל וְיִבָּנֶה, וְיִפּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא
הַשַּׁעַר הַזֶּה, שֶׁל אֲרָם, שֶׁבַּאֲרָם הָיָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה:

מה זה אומר, ישנו שער והשער הזה חייב ליפול כדי שהמשיח יבוא ואיזה שער זה? כתוב, השער של ארם ומהי ארם?
תעשו גימטריה אמריקה זה שווה למילים "אנחנו ארם"

אבל מה המשמעות של ארם?
דיברנו על זה פעם.

ספר בראשית פרק לא'

מח וַיֹּאמֶר לָבָן, הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, גַּלְעֵד. מט וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר, יִצֶף יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ: כִּי נִסָּתֵר, אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. נ אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי, וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי–אֵין אִישׁ, עִמָּנוּ; רְאֵה, אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. נא וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב: הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה, וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה, אֲשֶׁר יָרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ. נב עֵד הַגַּל הַזֶּה, וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה: אִם-אָנִי, לֹא-אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת-הַגַּל הַזֶּה, וְאִם-אַתָּה לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת

הכל נמצא כאן.
רבקה מגיעה מארם היא יולדת בנים ליצחק
ואז יעקב מגיע לארם ולא רק מתחתן שם, הוא גם מביא משם עושר עצום, כמו שכתוב: וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.

כשיעקב נמצא בארם, כל השפע יורד עליו, לא רק שהוא ממשיך את הששולת, הוא גם מקבל נכסים עצומים.

לבן הבין את זה ולכן הוא מקים את הגלעד, הוא אומר ליעקב "אל תבוא יותר, אין לך רשות"

ולכן המשיח לא בא, זה כתוב בפירוש וזה נכון בודאות.
מי שהלך לארם, קיבל את הכל, אבל הארמים לא מוכנים לזה.
לכן הם אומרים "מי שכאן , נשאר , מי שכאן הוא שלנו. הוא מקבל את השפע, הוא נהיה עשיר, הוא נהיה עשיר יותר מארמים וזה בסדר."
אבל לעבור את הגלעד אסור לו, אסור לו לעשות הטרנספורמציה שעשה יעקב , להפוך את השפע הגשמי לשפע רוחני. זה המשיח.
מהי מלכות המשיח? עושר רוחני.

וככה גם אמריקה, את השפע מקבלים ומקבלים בכמויות עצומות שבכלל לדמיין.
ואילו השפע היה מגיע לכאן, לכאן.

אם הוא היה מגיע למקום רוחני, לאדם רוחני, אז הייתה מתרחשת הגאולה.
היום זו לא בעיה להגיע לגאולה אם רק יש מספיק כסף , אבל אין, כי יש את השער ההוא וכל זמן שהשער קיים הגשמיות לעולם לא יכולה להפוך לרוחניות.

ומבחינת רוחנית, אין שום דבר באמריקה, כל מה שיש שם זה בכאילו, כאילו רוחני , כאילו קדוש.
ואת זה אפשר לראות כאן.

לכאורה, גם כאן אין שום דבר רוחני.
ההפך , כוחות הטומאה , הרבנים, העסקנים , החרדים הם חזקים הרבה יותר מבאמריקה, הקליפות הרבה יותר קשות הרבה יותר אפלות. תראו את האנשים שהיום מלמדים ליקוטי מוהר"ן, איזה קליפות, איזה חושך.

אבל דווקא מהקליפות האלו, אנחנו יודעים שיש כאן אור אמיתי, אור גנוז, אור סודי.
זוכרים מה שאמר גנדלף לבאלרוג? "אני השומר של הלהבה הניסתרת".
אמר ונפל אל התהום.

הכל הוא אחד והכל נכון.
הלהבה ניסתרת , כאן היא ניסתרת, באמריקה היא בכלל לא קיימת ואילו היה מגיע לכאן הכסף האמריקאי ההוא , אילו הוא היה מגיע ללהבה הניסתרת, אז הקליפות היו נפרצות ואור גדול היה מגיע. אור מסמא.

הקיץ כבר בפתח.

לא נותר לי אלא להתפלל שנגיע לחורף בשלום.

מחוייב המציאות בהרצה

כאן ובעיקר כאן


אני רוצה לשאול שאלה

רגע, מה עם השלט?

 

R blog
אז רציתי לשאול שאלה ברצינות, יש איזה מקום בעולם שבאמת מלמדים את תורת ברסלב?
מלמדים, אני מתכוון , פותחים את הפה ומדברים על תורת רבי נחמן, על ליקוטי מוהר"ן , על רוחניות.
יש כזה מקום?
אני לא מכיר.
אני לא אומר שלא יודעים, יש כמה תלמידי חכמים וכמה פרופסורים שיודעים ברסלב שמכירים את ברסלב , מומחים הרבה יותר ממני.
אבל רבנים כאלו לא באמת יכולים ללמד את תורת ברסלב, כי הם לא יכולים להתחיל ולתקוף את המפורסמים ואת כל השחיתויות ואת האדמורים ואת כל השקרים שלהם.

אז הם לא באמת יכולים ללמד ברסלב.

ואל תגידו לי בת עין.


שום דבר טוב לא יצא מבת עין.
כל מה שמלמדים את האנשים שם זה איך להתנתק מהמציאות ומה זה עוזר?
זה לא עוזר בכלום.
המציאות עדיין פה.

טוב יאללה, ליקוטי מוהר"ן.
יש תורה תורה יפה , תורה כה'
איך קוראים לה?

אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא

אין לכם מושג במה מדובר, נכון?
אני אחסוך לכם .
הפירוש של זה "מה לא שווה את המאמץ?"
חשבתם שתתקלו בתורה בליקוטי מוהר"ן שזה השם שלה?
ומה הוא אומר שם, רבינו?
קודם כל הוא אומר שיש אנשים ששווים פחות ויש אנשים ששווים יותר

וְדַע שֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִין זֶה לָזֶה
כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה

אחר כך הוא אומר שאכילה ושתיה יותר חשובים מתורה ותפילה

וַעֲבוֹדַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר צָרְכֵי הַגּוּף
הֵם חִיצוֹנִיּוּת
וַעֲבוֹדַת חִיצוֹנִיּוּת
הַיְנוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
שֶׁל הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה
הִיא מְאִירָה וּמְשֻׁבַּחַת
יוֹתֵר, מֵעֲבוֹדוֹת פְּנִימִיּוֹת
הַיְנוּ תּוֹרָה וּתְפִילָּה

את זה ידענו.
ממבט ראשון התורה הזו נראית כמעט בנאלית, אבל השם שלה חשוב. "מה לא שווה את המאמץ, מה רבי נחמן מנסה להגיד כאן.
כדי להבין צריך לקפוץ אל הסיום

בּוּדְיָא, זֶה בְּדָיוֹת הַלֵּב
מַה שֶּׁבּוֹדֶה מִלִּבּוֹ
הַיְנוּ הַמְדַמֶּה הַנַּ"ל
הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב הַנַּ"ל
כְּשֶׁזֶּה הַכּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב
גּוֹבֵר וּמִתְפַּשֵּׁט עַל הָאָדָם
שֶׁעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
וְהַקְּלִפָּה הַזּאת שֶׁהִיא הַמְדַמֶּה
לָא שָׁוְיָא לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, הַהֶפְסֵד וְחַבָּלָה
שֶׁנִּפְסֶדֶת כְּבָר מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא מִתְגַּבֶּרֶת אַחַר כָּךְ כַּנַּ"ל
וְלָא עָיֵל לְתַרְעָא
הַיְנוּ שֶׁלּא יָכוֹל הָאִישׁ לִכָּנֵס לְשַׁעַר קְדֻשָּׁה
שֶׁהִיא הַשֵּׂכֶל
מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַמְדַמֶּה
וְעֵצָה הַיְעוּצָה עַל זֶה
סְתִירַת הַפֶּתַח

רבי נחמן כאן עוצר ומהרהר , בעצם הוא המחשבות שלו נעות אל העתיד והוא מסתכל על העולם והיום ועונה על השאלה מה הרס את הפתח, מה הרס את הדרך.
והתשובה שלו היא "בודיא" , שזה שקרים שזה בדיות.
אבל יותר מזה, בארמית הבודיא זה שטיח, ומה התכונה של השטיח?
השטיח מסתיר את הלכלוך.

זאת הבעיה.
אני חושב בעצמי, אחרי ליקוטי מוהר"ן הכל היה צריך להיות ברור , הייתה יכולה להיות עליה רוחנית בכל העולם, אבל מה קלקל את הכל?
איך צצו כל בעלי התשובה האלו? כל הקנואים ? כל תעשיית שטיפת המוח?

בודיא. שקרים.
יאללה, מחר יהיה יום טוב יותר.
לילה טוב.

יש רק אחד


מחוייב המציאות PG

היי כולם, מה ניש?

כמה מילים אני רוצה להגיד על ההתקשרות לצדיק.

אתם זוכרים מה קרה אצלי בפעם הקודמת שהייתי באוקראינה?

לא הגעתי לאומן ושלחו אלי משמיים חבורה של שוטרים אוקראינים שנזפו בי שלא הייתי שם.

אז ברגע שיכולתי לנסוע שוב, הגעתי.

אז כמובן שקיבלתי את המתנה שלי כבר במטוס לאודסה.

שתי אוקראיניות מדהימות התיישבו ולא הפסיקו לטפל בי כל הטיסה, מילאו את הכוס בויסקי עשרים פעם , קנו לי מיץ תפוחים, וקנו לי קולה והביאו לי בקבוק מים.

אפילו אחת קילפה לי מנדרינה והכניסה לי פלחים אל הפה.

זה היה מביך.

לקראת סוף הטיסה, כריסטינה תופסת אותי בכתף ומביטה בי ברצינות ואומרת

"אתה לא תבוא איתנו, אתה נוסע לאומן."

בחמש בבוקר עליתי על הרכב , ומה אני אגיד לכם? בחיים לא הייתי כזה שיכור.

אישהו הגיתי לאומן, זה היה מצחיק.

איזו נסיעה זו הייתה.

בכל מקרה, איך שאני מגיע לאומן, מיד אני רואה סביבי מבחר של פרצופי תחת, ממזבלות ירושלים, יצורים מאוסים מדובבלי פיאות, שוטים ועילגים.

בכניסה למקווה קטן עמד אחד, מבעלי התשובה הספרדיים האלו שמתחנפים לקנואים ודיבר עם איזה צ'למר צעיר ומיותר.

לא יודע למה הקשבתי לו בכלל.

בעיקרון, הוא פלט את הזיבולים הרגילים על כך שאין מחלוקת בין צדיקים ושאר הבלים של בעלי תשובה שאין שום טעם להזכיר.

ואז הוא אמר משהו מזעזע, הוא אמר שהוא הלך לקבר של הסבא משפולי.

האמת שכל הגוף שלי לכתוב.

לא הבנתי איך בנאדם יכול להתדרדר לכזה שפל.

ללכת להשתטח על הפגר של הזקן דקליפא.

אבל לא הייתי בטוח שהסיפור נכון אז ניסיתי לדבר עם הטיפוס אחר כך ואז הוא אמר לי לחכות עד שהוא יגיד את התיקון הכללי

https://www.youtube.com/edit?o=U&video_id=EwCbzXisk_g

לא, לא את זה.

ואז הוא אמר לי לחכות עד שהוא יגמור להגיד את התפילה המטומטמת שרק מטומטמים אומרים שנמצאת אחרי התיקון הכללי.

ואז הוא אמר לי, שהוא עכשיו נוסע לשפולי ואני מוזמן לבוא איתו.

כל הגוף שלי הזדעזע, כל מערכת העצבים שלי פשוט שרפה.

הרגשתי מחטים לוהטות בריאות.

אתם בכלל מסוגלים להבין במה מדובר? שפולי המקום של הגדול באויביו של רבינו? לשם לנסוע?

אז אמרתי לו שאני צריך לעשות שאלת רב והוא אמר להתקשר עכשיו ואני התקשרתי והרב לא היה בבית.

בסדר הסתלקתי ממנו

ואז תפסתי את עצמי מתוך רגע של בהירות מדהימה והגעתי למסקנה שבאמת כלום לא חשוב חוץ מההתקשרות לצדיק.

אפשר לאכול טרף, אפשר לאכול ביום כיפור, אפשר לחלל שבת, הכל בסדר

אפשר וגם ראוי וגם רצוי להתחתן עם גויה

51nlwv7udtl__ss500_adjusted

אבל לנסוע לשפולי?

לא. לא בלי סיבה טובה מאוד.

ואז אמרתי לעצמי, בטח שזה ככה.

הרי רבי נחמן שונא אותם, אבל עדיין הם מגיעים לאומן האנשים האלו ויש לזה משמעות.

כאילו, אמרנו שאסור לנסוע בראש השנה , אבל אם זה לא בראש השנה?

וככה רבי נחמן מוציא את עצמו מהפלונטר, הוא נוטע בראשי התחת האלו את הרעיון המתועב הזה לנסוע לשפולה.

כאילו חסרים קברים באוקראינה?

אבל הוא ככה משחרר את עצמו מהם, אם הוא נוסעים לשפולה , אז ברור שהם לא קשורים אליו.

וּבָא וְהֵבִיא עִמּוֹ זָקֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה כָּפוּף כְּדֶרֶךְ הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה מַכִּיר עִמּוֹ מִכְּבָר
[הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה לוֹ הֶכֵּרוּת עִם זֶה הַזָּקֵן הַכָּפוּף מִכְּבָר]
וְשָׂחַק וְאָמַר: כְּבָר נָתַתִּי לִי עֵצָה

אתם מבינים מה כתוב כאן בסיפורי מעשיות?

זו העצה שמוצא רבי נחמן לעצמו.

 

יאללה, לילה טוב.

 

אל תיסעו לאומן בראש השנה


שלום אחיות ואחים.
השם עימכם.
061713_1346_1.png
אני רואה לנכון להמשיך להתריע ולהזהיר מפני הנסיעה לאומן בראש השנה.
שנים רבות כתבתי בעד העליה לרגל, תמכתי בה, הזמנתי אנשים לנסוע.

התחרטתי.
היום אני יודע שטעיתי ואני שמח על מזלי הטוב , שגרם לי להכיר בטעותי ולהודות בה.
גם לכם יש מזל.
שמעתם את הקול שאומר לכם "אל תיסעו"

בראש השנה, אומן היא פתח הגהנום, מי שיגיע יפגע.
hell
אל תסעו ואל תגיעו.
אתם זוכרים את הסרט הראשון של בטלסטאר גלקטיקה? זה היה בסוף שנות ה70.
הפליטים האנושיים הגיעו לאיזו מושבה של יצורים חרקים וכאילו החרקים האלו קיבלו אותם יפה מאוד , אבל באמת , הם היו תופסים אותם אחד אחד וטורפים אותם.

זאת אומן של ראש השנה.

לפני שנה בערך, שאלתי את אלה ולא קיבלתי שום תשובה.
איך כל כך הרבה אנשים שאין להם שום מדרגה רוחנית, עושים כזה מאמץ להגיע לראש השנה.

הרי לכאורה, בכל העניינים של עבודת השם, אדם בדרך כלל לא כל כך מתלהב. הנחושים והמתמידים מצליחים והבינוניים ומטה נכשלים.

איך זה שבעליה לרגל הזו, כל כך הרבה מצליחים ועוד מצליחים.
מי שלא מצליח בכלום, בזה דווקא מצליח.

והנה התשובה, זה היצר דוחף אתכם לשם, הוא מניע את המטוסים שלכם , הוא מנחית אותכם, הוא דואג שיהיה לכם סבבה שתעשו החיים עם כל החבר'ה על הרכבת לגהנום.

זה הכרוז שלי ואני חוזר עליו.

אל תיסעו, אל תצטרפו אל העדר.

ובחרתם בחיים.

אמן.