אחים באימה ובפחד


היי.

ראיתי שאנשים אהבו את הפוסט הקודם , והאמת שזה ממש היה סתם פוסט. מין משהו שנכתב בלי כוונה מיוחדת.

כמו אותה פרסומת מלפני עשרים שנה "ישמעו אותך גם אם אין לך שום דבר חשוב להגיד".

הקיצר, לא אכפת לי לכתוב, יש כל מיני נושאים שאני יכול לכתוב עליהם.

נגיד, בזמן האחרון שמתי לב לזה שיש לי תקשורת מאוד טובה עם אנשים שהמכנה המשותף שלי איתם הוא הסבל.

אני סבלתי מאוד מנישואיי הזוועתיים , וניתן לומר שאחרי הגירושין מצבי יותר טוב, אבל אני עדיין סובל ואני מוצא את עצמי מצליח להגיע לרמות מאוד מוצלחות של תקשורת עם כמה אנשים שגם כן סבלו.

לא כולם סבלו מזוגיות בפרט ומשפחה בכלל, אבל הם סבלו מאוד איכשהו, אחי לאימה ולפחד ויוצא לי לדבר איתם ולהגיע לעומקים ולאמפתיה.

עכשיו, שיהיה ברור, לא מדובר במסכנים.

לא בכאלו שאמא שלהם חולה בסרטן ושהתאלמנו ויש להם שמונה ילדים או שנשרף להם הבית וכאלו.

מסכנות זה לא סבל. מסכנות זה דבר שונה, כמעט הפוך.

אפשר להגיד שהמסכנים, הם רוצים משהו כל הזמן. או שזה כסף או שזה עזרה. כל האנרגיה שלהם נראית ככה "תנו לי, תנו לי"

סבל הוא אחר, הסובלים חיים אחרת.

הם, אנחנו, כולנו חיים בהוויה של סבל, אבל אנחנו לא מבקשים כלום, כי אין מה לבקש בעצם. כל ההקלות, כל הבריחות , הן אשליה. זה סבל אמיתי, זו מצוקה , שהגאולה ממנה נתונה רק ביד האלוהים.

לכן, במקרים כאלו, הסבל מעניק עוצמה לאמונה והאמונה יוצרת מכנה משותף שהוא פותח את הדרך לאחווה עם סובלים.

עם סובלים, לא עם מסכנים.

המסכנות הרבה פעמים היא מאוד מגעילה, כי מאחורי המסכנות מסתתר היצר הרע.

כמו שאמר המן במגילת אסתר :

וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

על זה כבר אמרו המפרשים "תתבייש לך, על כזה דבר אתה עושה מעצמך מסכן?"

אבל הסבל הוא אחר, הסבל הוא אצילי, הוא עוצמה, למרות שאסור להתבלבל, אין לסבל שום הצדקה.

מי שגורם לסבל צריך להענש ואם זה אלוהים, גם הוא צריך לפשפש במעשיו.

בזה צריך להזהר, מי שגרם לך סבל, לא עשה לך שום טובה.

ממה עוד צריך להזהר? מההבטחות של אלוהים.

בפרשת ויגש אלוהים מבטיח ליעקב "אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣".

מה יעקב הבין מזה ?

שהוא הולך לעשות טיול במצריים ולחזור הביתה עם כל המשפחה ויחד עם יוסף.

מה קרה בסוף?  אלוהים קיים את ההבטחה, יעקב באמת חזר , לבד , בתוך ארון.

לכן אני לא מתרגש מההבטחות של אלוהים , לא מתרגש בכלל.

גם אם הוא יבטיח לי את מה שהוא מבטיח לכולם כלומר "אעשך לגוי גדול", אני אגיד לו "לא צריך גוי גדול, מספיק גוי קטן."

כן, זה הכי טוב בשבילי, להיות גוי קטן , להתחתן עם גויה קטנה ולגור איתה בביקתה קטנה על גדות הדנייפר, בעיר קרימנצ'וק

וכשיחזור סוף סוף הקיץ, לשבת איתה על הספסל בצל העץ ולהגיד "קתרינה, את יודעת שהבעל שם טוב היה גר כאן ? את יודעת שקראו לעיר הזו 'לב החסידות'?"

והיא תענה לי "אהובי, לחסידים האלו לא היה שום לב, רק עיניים גדולות וקרות, אבל המישמשים שגדלים מהקברים שלהם, הם הדבר הכי טעים ביקום"

 

שבוע טוב.d0b3d0bed0bbd0b4d0b5d0bd-d180d0b8d187-d0b0d0b1d180d0b8d0bad0bed181

 

 

 

הנהר כבר לא שם


קוראים וקוראות, נר חמישי, גם מחר גם היום.

בזמן האחרון אמרו לי כמה פעמים, לסגור את הבלוג ולמחוק את הכל.

האמת שדי התחשק לי.

אני יודע שעשיתי את שלי, אני יודע שעשיתי עבודה מצויינת ואני לא צריך להשאיר עקבות.

עקבות זה דבר שנשאר אחרי שאתה הולך, הרבה פעמים אין שום קשר בינך ובינו.

ואני, כשאני אסתלק, לא משנה מה יישאר אחרי, משנה מה אני אקח איתי, ומה שאני אקח איתי, אני אקח איתי לכל מקום.

אני נזכר במה שאמר לוי יצחק בנדר "דיבור הוא מעט המחזיק את המרובה, שתיקה היא מעט המחזיק את המרובה."

לכאורה יש כאן סתירה, אבל בפועל יש כאן אמת.

המעט מחזיק את המרובה, כמעט תמיד.

לכן לא סגרתי.

אני מחכה.

למה אני מחכה ? לא יודע, מחכה למשהו שיקרה, מחכה למישהו שיבוא.

דיברתי פעם עם מישהי מאוקראינה, היא עשתה בשבילי עבודת תרגום ודיברנו והיא אמרה לי שהיא מחכה למישהו מאמריקה שייקח אותה משם.

האמת שהיא גרה במקום מאוד מתוק, אבל היא הרגישה שאין לה שום עתיד.

אמרתי לה שלא כדאי לה לחכות.

אמרתי לה שהעולם שייך לאנשים שמזיזים את עצמם ופועלים.

אמרתי לה מה שאמרתי לה, אבל לעצמי אני אומר דבר אחר.

הזזתי מספיק דברים, הפלתי מספיק עמודים ולמען האמת, אף פעם לא התקנאתי בשכרו של שמשון.

עכשיו רק צריך לחכות, משהו יקרה, דברים טובים יקרו.

בינתיים, כל העניין זה התקשרות לצדיקים.

צריך להבין , צריך להבין, כי לכאורה זו עוד סתירה.

יושב רבי רבי נחמן מברסלב ונותן עצות, כמו לדוגמא, איך צריך ללמוד, איך צריך לעבוד, איך צריך לדבר, איך צריך לשתוק. לא יודע, המון עצות, יש מספיק.

אז מה העניין של התקשרות לצדיקים?

אז זה העניין.

מגדלור בלילה, הוא לא מגדלור, אם אין לו ספינות.

חייב שיהיה מישהו שיראה את האור, חייב להיות מישהו שיבין.

הרבה שנים חשבתי שאני עובד בשביל רבי נחמן, אבל עכשיו הסתבר לי שעבדתי בשביל עצמי.

אני הייתי צריך להוכיח שראיתי את האור, כמו ספינה שמשנה מסלול כשהיא רואה את המגדלור.

זה העניין של התקשרות לצדיקים.

רבי נחמן למעשה הוא לא צד בסיפור.

התקשרות לצדיקים זה משהו שבין האדם לבין עצמו.

חמישים אלף אנשים יגיעו לאומן בראש השנה, מי מבין כולם הגיע בשביל רבי נחמן? מי מבין כולם ?

בערך אף אחד.

הם יבואו בשביל החברים, הם יבואו כדי לברוח מהאישה, הם יבואו כדי לברוח מהילדים, הם יבואו כדי לאכול, הם יבואו כדי לשתות, הם יבואו כי אמרו להם לבוא, הם יבואו כי כולם באים ואני גם מכיר כאלו שיבואו כדי שלא ישאלו אותם "למה לא באתם?"

יש הרבה.

מי יבוא בשביל רבי נחמן?

אף אחד.

פעם באו. באו כשהיה קשה, כשהיה צריך לנסוע שבוע שבועיים, כשהיה צריך לישון בגשם מתחת לעגלה, או באורווה עם הסוסים.

היום זו כבר לא בעיה. זה יקר לאנשים מסויימים, זה יקר גם לי , אבל כל פעם ופעם שהגעתי לאומן בראש השנה, פגשתי שם מבחר נאה של קבצנים. אנשים שאין להם כסף לקנות משחת שיניים, הצליחו להשיג כרטיס.

ומה אמר רבי נחמן? "מתוך שלא לשמה, בא לשמה?"

לא .

הוא אמר "ראש השנה שלי עולה הכל."

שימו לב למה שכתוב כאן "שלי" , כלומר "שלי ולא שלכם."

זו הסיבה האמיתית שלא באתי השנה, גם לא ניסיתי, לא תודה.

אמרתי לעצמי ככה "אם אני אבוא, אני אבוא בשביל רבי נחמן."

האם עשיתי את הדבר הנכון? מסתבר שלא.

עשיתי טעות.

אחרי כל מה שעברתי ואחרי כל מה שעבר עלי, הייתי צריך להתייצב באומן , לפחות לאיזו חצי שעה בערב ראש השנה ולהגיד "הנה הגעתי, אני פה , אני חי. להתראות"

אז עשיתי טעות, אז מה?

כולם עושים טעויות, גם מחר גם היום.

העיקר, כמו שאמרתי, זו ההתקשרות לצדיקים. העיקר המודעות.

אושו פעם אמר "צריך לצוף בנהר, אבל לא לצוף כמו דג מת, לצוף בעירנות"

לכאורה, מה ההבדל?

כאן אתה צף, שם אתה צף ותגיע לאותו המקום.

זהו שלא, כשאתה צף בעירנות, הנהר משתנה.

לכן היום אני מחכה, אולי מחר כבר לא.

 

אבל היום כן, עד הסוף.

אני מחכה עד לזמן המתאים וכשהוא יבוא , הנהר כבר לא יהיה שם ואני אפסיק לצוף.

 

נר חמישי. לילה טוב.

 

 

 

זונה ראשונה על חשבוני


dwtq5dewkaa-tev

שלום קוראות שלום קוראים וכל השאר.

אני עובד באיזה מקום ויש לי מעביד שיש לו הרבה יתרונות, אבל יש לנו חילוקי דעות. לא מזמן היה לנו ויכוח לגבי ההתנהלות העיסקית הדרושה לחברה באוקראינה. מה שקרה תוך כדי הויכוח הזה הוא שהבוס הוציא איזה סכום של כסף אוקראיני, בערך מאה שקל ואמר לי משהו בסגנון "בפעם הבאה שאתה מגיע לאוקראינה, הזונה הראשונה על חשבוני".

מאז הייתי באוקראינה שלוש פעמים, לא פגשתי אף זונה, כי זה לא מה שאני עושה שם, אבל סיפרתי את המעשה הזה להרבה אוקראינים והרבה אוקראיניות ואף אחד לא הבין.

כמובן שהם ביקשו ממני להסביר את הסיפור הזה ואני אמרתי להם שהבוס שלי בסך הכל ניסה להעליב אותי.

הם עדיין לא הבינו.

לא שהם טיפשים, הם חכמים יותר ממכם, אבל הם פשוט לא קיבלו את החינוך הנכון בהקשר הזה. כאילו מה הם חושבים?

הרי כולם רוצים כסף, כולם צריכים כסף. גם הטובים וגם הרעים וגם הפושעים וגם הצדיקים. כולם רוצים.

אז אם מישהו נותן לך כסף, לא אגורה וחצי, אלא סכום, שאתה יכול לקנות איתו משהו, אוקיי? אז איך יכול להיות שהוא מעליב אותך?

הם הגיוניים האוקראינים, אחלה אנשים, אבל הם לא מבינים את העניין.

אנחנו, חיים את התנ"ך.

מה אומר התנ"ך? התנ"ך אומר שאתה יכול לעשות הכל לפי הספר, ללכת למקדש , להקריב קורבנות, אשם, שלמים, עולה.

אז כאילו נתת משהו לאלוהים, שילמת לו ועדיין, כמה שהיית בסדר, יכול לבוא הנביא ולהתחיל לכסל אותך, להגיד שאתה חולרה, לספר לך שהולכים להרוג אותך , כי אתה זבל.

הקרבת קורבנות, אז מה?

תרמת למקדש, היית ילד טוב, ועכשיו מה אלוהים עושה? שורף לך את המקדש, שהוא אמר לבנות.

התנ"ך מלמד אותך לחשוב בצורה אמיתית והאמת היא מעל כל היגיון.

טוב, זה הסיפור על הזונה הראשונה והוא סיפור מאוד תיאורטי, הדברים האלו, לא בבית ספרנו. אנחנו כל הזמן מדברים על אנרגיה מינית ואנרגיה מינית היא לא צחוק. כל הקיום רוכב עליה.

אז אנחנו לא מדברים על הזונות באוקראינה, אלא על אוקראיניות סתם.

אולי זה חדש לכם, אבל באוקראינה עושים גיורים פיראטיים. מה הכוונה? יש שם כמה רבנים שהתיישבו שם בגלל כל הקברי צדיקים. רבנים ישראלים כאלו, והם גיור לפי השולחן ערוך, שזה לא בעיה, זה לא קורס זה לא לימודים, זה לא כלום.

לוקחים אוקראינית, שואלים אותה מה שצריך, מסבירים לה ככה כמה דקות כמה דברים, מטבילים אותה בנוכחות שלושה עדים וזהו, היא יהודיה לפי ההלכה. זה מה שאומר השולחן ערוך.

כמובן, הרבנות לא מכירה בזה, אבל זאת לא הנקודה. אחרי שהיא מגויירת, אז אפשר לחתן אותה עם יהודי והכל בסדר, כאילו, עד שמנסים להביא אותה לארץ.

אבל הגיור הזה הוא נועד לישראלים שגרים רוב הזמן באוקראינה ורוצים להתחתן עם אוקראיניות, וגם האוקראיניות רוצות להתחתן, כי לא פשוט להן להתחתן עם אוקראינים. יש כל מיני בעיות ואני לא נכנס לזה.

השאלה היא באמת, למה הישראלים, רוצים להתחתן עם אוקראיניות.

שואלים את השאלה השאלה הזו, גם אותי שאלו כמה פעמים בקטע של "מה רע בישראליות?"

אז האמת היא, ששום דבר.

הישראליות הן בסדר גמור. בהרבה אספקטים, ממש אין להן במה להתבייש. הבעיה העיקרית של הישראליות הם הישראלים. לא כולם, כאילו לא אני ולא אתם, אבל תסתכלו מסביבכם ותראו את התופעה הזו שישראלים יש להם את הקטע הזה שהם פשוט מנסים להתחיל עם כל נקבה באשר היא.
אני אספר לכם מקרה אמיתי, שקורה כל רגע, בזמן שאני כותב זה קורה ובזמן שאתם קוראים. אישה מגיעה לפורום פנויים פנויות באינטרנט או לאתר הכרויות, וישר קופצים עליה מאות, אם לא אלפי גברים. היא יכולה להיות שמנה ומכוערת וזקנה ונכה, הגברים הישראלים ינסו להתחיל איתה ולהשכיב אותה ולא מדובר בסוטה אחד או שניים, אלא במאסות, מאסות של עארסים צעירים וזקנים בלי שום פרופורציות לכלום.

זה לא קורה באירופה, לא באמריקה. אצל הערבים אולי, אבל נגיע לזה. יש לזה סיבה למה.

אז איך זה משפיע על הישראליות?

תכלס, זה האסון שלהן. עודף ביקוש.

בחורה פנויה כאן, אין לה שום יכולת לבחור. היא מקבלת כל כך הרבה הצעות שהתודעה שלה לא מסוגלת לשקול אותן בצורה רצינית וזה הופך את הישראליות למה שהן. אני לא רוצה להעליב אף אחת, אז תבינו לבד, איך המצב הזה גורם לישראליות להתנהג.

מי שקורא את הבלוג הזה, אמור להיות חכם מספיק, הוא לא צריך אותי בשביל דבר כזה פשוט.

ואז מה קורה? הישראליות מתנהגות בצורה מסויימת ואז בהכרח יש ישראלים שמגיבים לכ=עניין הזה בצורה הגיונית ומחפשים אלטרנטיבות. אוקראיניות, רוסיות, פיליפיניות, לא משנה, נשים נורמאליות.

זה סוד הגיורים האלו.

עכשיו נשאלת השאלה, מה גורם לישראלים להתנהג בצורה כל כך וולגארית?

התשובה היא כזו, יש להתנהגות  הזו סיבה אנרגטית.

דיברנו על זה שהזרע מייצג את הדור הבא. זה היה בפוסט הקודם ואני לא שם כאן קישור כי הפינגבאק מעצבן אותי.

אז אצל הישראלים יש דיבוק אובססיבי לקיים יחסי מין עם כל נקבה רלוונטית ולא רלוונטית. למה זה? כי הזרע מייצג את הדור הבא ולהם יש מין תת מודע כזה שאומר להם שהם נימצאים בסכנת חיים תמידית והמשימה שלהם זה להציל לפחות את הדור הבא, אז הם מחפשים בצורה היסטרית מקום להכניס את הזרע שלהם.

למה הישראלים מרגישים שהם בכזו סכנה? כי ככה זה היה בכל ההיסטוריה היהודית. אם יהודי היה טוב וחביב ונחמד עדיין רצו להרוג אותו בגלל האנטישמיות ואם הוא היה טינופת רצו להרוג אותו כי ככה צריך. אלוהים בעד.

תקראו בתורה , שמה הורגים על ימין ועל שמאל. לא רק רוצחים הורגים, לא רק עובדי עבודה זרה. "גונב איש ומכרו" הורגים אותו, גנב במחתרת, הורגים.

אלוהים לא לוקח אחריות. הוא לא אומר לעצמו "אני בראתי מנוול ואני צריך לחיות עם זה" אלוהים מאמין בעונש מוות ובסיטונות.

אז הישראלים חיים באובססיה הזו והאמת שהיא קיימת גם אצל הערבים.

למה? כי ישמעאל הוא הקליפה של אברהם. זה מה שכתוב אצל האר"י נראה לי. זתומרת שהרבה תכונות רעות הערבים מקבלים רק בגלל סיבה אחת, כי גם ליהודים יש אותם. תכלס, אין ממש כזו אופנה היסטורית להרוג ערבים.

שלא תבינו לא נכון.

הערבים הם בסדר, הם אחלה, הם בני אדם ומגיעות להם זכויות ומגיע להם הכל והם בסדר, אבל קיימת תופעה רוחנית כזו, שהם מחקים התנהגות שפלה שקיימת אצל היהודים ונראה שכאילו בלי סיבה.

אוקיי. אז זו הסיבה שישראליות נמצאות במצב כזה, שבסופו של דבר גורם להרבה אנשים לחפש אלטרנטיבות.

ומה בסוף יוצא מכל הסיפור? שיש את הגיורים האלו ונניח שגויה מתגיירת ויש לה ילד כאילו מלפני הגיור, אז גם הוא מתגייר ובמידה רבה זה תיקון, כי רבי נחמן שצריכים להיות הרבה גיורים.

אז המטרה מקדשת את האמצעים , אבל הדרך לפעמים מאוד קשה.

יגיע אל הסוף רק מי שלא יפסיק ללכת.

 

 

 

 

 

 

הרחמן הוא יברך את יוליה, יקתרינה, אנסטסיה ויילנה


שלום קוראות, שלום קוראים.

בתור גרוש אני סובל מבעיה מסויימת בברכת המזון.

אני מגיע לקטע של "הרחמן יברך את" ולא ממש יודע מה להגיד.

כאילו שהקטע של "אישתי ואת זרעי" כבר לא כל כך קיים, כאילו, איפה אני ואיפה הם?

אז חשבתי על תחליף הולם.

אל תיקחו אותי כל כך ברצינות, כדי לכתוב את האמת, כל מיני דברים צריכים למות ומה שנשאר הוא הדבר החיוני, הוא הגרעין , הוא המנוע הדרוש לאמת, זו הסיבה שהחיים שלי הם כאלו, לא מושלמים.

אבל ההבדל הוא בין לחיות כמו איש לגו בחנות צעצועים לבין לחיות באמת, בעולם האמיתי.

אז כן, כאן בונים.

 

בונים הרבה זמן.

אבל כשהכל יגמר, משהו אמיתי יווצר, לא אשליה, לא ציור , לא תמונה.

וזה במסגרת התשובה לשאלה "מה קורה?" שנשאלת בנימה של "משהו כבר היה צריך לקרות."

נכון, היה צריך לקרות ובאמת קורה , רק שהאמת לא נוצרת באותו קצב של האשליה. האשליה היא יש מאין , האמת צריכה יסודות.

אז הסיפור שאני רוצה לספר הוא סיפור מאוד חשוב.

הוא היה צריך להיות הכותרת של המאמר הזה, הוא ולא אולגה, למרות שאולגה מאוד חשובה.

תדעו לכם, למרות ש"אולגה" נשמע כמו שם של פוסטמה, אז הגעתי למסקנה שהאולגות הן הכי יפות.

כמו "שיר" כמו "שירה"? נכון שאלו שמות שבדרך כלל מגיעים עם בחורה יפה?

אז ברוסיה זו אולגה, עד כמה שזה נשמע בנאלי בטירוף.

דרך אגב, באוקראינה, לא אומרים "אולגה", כי אולגה זה שם רוסי, לא אוקראיני, כותבים אותו דבר, אבל מבטאים את זה אחרת, משהו כמו "אוליה". אוקיי?

אז בואו נחזור לסיפור.

אני אתחיל בסוף.

במשפט האחרון, שני המשפטים האחרונים למעשה.

הנה :

כל דבר בעולם מונע בשאיפה אחת, השאיפה להתעלות, להשתפר, להגיע למדרגה גבוהה יותר.

זה המשפט הראשון.

המשפט השני הוא שהשאיפה הזו בדרך כלל מנוצלת לרעה. לא תמיד, אבל כן, בדרך כלל.

אז נתחיל את הסיפור.

הסיפור נקרא "הדוגמנית והב.מ.וו" או שאפשר לקרוא לו, "הסיפור על האור הנגוע".

אז מה זה ב.מ.וו אתם יודעים, זה אוטו גרמני נורא יקר, אומרים גם שהוא נורא טוב.

למיטב זכרוני, לא יצא לי ממש לנסוע באוטו כזה, אז קשה לי לדבר מניסיון.

זו המכונית, והיא לא הנושא, הנושא הוא מי שנוהג בה ומי שנוהג בה הוא איזה עארס מטומטם , אבל תעשו לי טובה ואל תבקשו שאני אכניס תמונות של עארסים כאן.

עכשיו הדוגמנית, דוגמנית זו דוגמנית, תנו לי לראות אם יש כאן מישהי שווה.

alena-shishkova-feet-2835383

זו לדוגמא ילנה שישיקוב, מרוסיה, לא יודע עליה הרבה, אבל בהחלט בחורה יפה.

אוקיי, אז הסיפור הוא כזה.

כל דבר שאתם רואים כאן דורש מידה רבה של השראה.

כלומר, הדוגמנית היא לא רק גוף, היא גם בגדים, ובשמים ואיפור ונעליים ומצלמות וצלמים ושעון ותכשיטים. בקיצור יש כאן תעשייה שלמה, או יותר נכון , כמה תעשיות שמביאות אותנו למדרגה הזאת, שאנחנו רואים את ילנה שישיקובה ואומרים "איזו מדהימה", "איזה יצור מדהים."

כדי להגיע לאיכויות האלו, יש צורך בהרבה מאוד מחשבה, בהרבה מאוד רצון להתעלות ולהשתפר.

במעבדות של הבשמים הם מנסים ליצור בשמים טובים, במתפרות של המעצבים, מנסים ליצור משהו מקורי, חדש, נוצץ, מרשים וכן הלאה וכן הלאה.

כולם רוצים להתעלות, בסופו של דבר לוקחים את הדוגמנית ומלבישים אותה ומאפרים אותה וזה יוצא מן הכלל, זה קסם אמיתי וזה מורכב ממערכת שלמה של רצונות ושאיפות להגיע אל מעבר למדרגה הנוכחית, להגיע לשלב הבא.

אותו דבר אצל הרכב, אצל הב.מ.וו.

אז הרכב של היום הוא לא אותו ב.מ.וו שהיה לפני עשרים שנה או היה לפני עשר שנים. הוא יותר מתוחכם, ויותר מהיר ויותר בטיחותי ויותר ממוחשב והושקעו בו שנים רבות של מחשבה ושל גאונות.

עכשיו מה קורה?

תצטרפו אלי לסיור בתוך איזה מועדון יוקרתי ושם העארס שנוהג על הב.מ.וו. רואה את הדוגמנית.

והוא חושב לעצמו "איזו בחורה שווה, איזו מדהימה"

והיא חושבת לעצמה "איזה בחור שנוהג בכזה אוטו שווה"

ומה שקורה, הוא שהם הולכים לאיזה ומזדיינים, סליחה והבחור מתיז את הזרע שלו בסופו של הדבר והזרע הזה הולך לפח, הוא יורד יחד עם הקנדום לתוך האסלה וזה סוף הסיפור.

באמת, זה סוף הסיפור, במקרה הטוב. יש גם מקרה רע.

אם אנחנו נסתכל על הסיפור הזה בעיניים של מומחים לאנרגיות, בעיניים של מקובלים, אנחנו נשתגע, אנחנו נתפלץ.

זה פשוט אבסורד.

יש לנו פירמידה עצומה שעשויה ממקוריות, מהמצאה, מגאונות, מהשראה.

ציוויליזציה שלמה מגייסת כוחות כדי לייצר מכוניות יוקרה ובתי מלון ומועדונים ותכשיטים ובשמים ושמלות ונעליים והכל כל כך מדהים ומה עומד בראש הפירמידה הנוצצת והמדהימה? זרע שפוך. לכלוך. נוזל מסריח ומגעיל שמסיים את קיומו באיזו אסלה או באיזה פח.

אז לא.

השיעור הזה לא נועד כדי לשכנע אנשים שלא להוציא זרע לבטלה.

אני כבר אמרתי לכם מקודם, הזרע השפוך הוא עוד המקרה הטוב.

כדי להבין את המנגנון שמפעיל את הסיפור, אנחנו צריכים להבין שפועלים כאן שני כוחות במקביל.

הכוח הראשון אומר כזה דבר, אנחנו נייצר את כל הדברים האלו המדהימים היקרים הנוצצים, כדי שבסופו של דבר אנשים יזדיינו, סליחה, יקיימו יחסי מין.

למה?

בגלל שיחסי מין מייצרים דבר נורא פשוט, הם מייצרים את הדור הבא ואנחנו רוצים כל הזמן , להוליד את השלב הבא, את המדרגה הבאה של האנושות, את הנשמה הגדולה, את האדם העליון. אנחנו רוצים עולם של גאולה, עולם של טוב, עולם של האור והאנושות היא הכלי.

באופן טיבעי, החוקיות של העולם, שכבר דיברנו עליה, שכל העולם רוצה להשתפר , רוצה להתעלות, מתנהגת בצורה הזו, שכישרון ההמצאה האנושי, שהגאונות, שההשראה, תנסה להגיע להזדווגותף כיוון שההזדווגות פותחת את השער לנשמות והנשמות שיכולות להגיע, יהיו נשמות כאלו, נשמות של גאונים של נביאים, של קוסמים, של אומנים כמו ליאונרדו דה וינצ'י, של פילוסופים כמו פרידריך הגל, של סופרים כמו ביאליק ובולגאקוב וש"י עגנון.

אז העולם מתאמץ, והשיא של המאמץ, התוצאה של המאמץ היא הזדווגות.

זה הגיוני.

זה הכוח הראשון. יש לו שם בקבלה "האור המקיף".

הכוח השני , הוא מין טרמפיסט, על התנועה של הכוח הראשון. הוא מגדיר לנו את המניעים של שני המזדווגים, המניעים מאחורי ההתנהגות של הדוגמנית ושל העארס שנוהג בב.מ.וו.

מה מניע את העארס?

חמדנות. קטנוניות. קינאה.

מה מניע את הדוגמנית?

גם חמדנות, נכון, גם יהירות, גם שיטחיות.

עכשיו הם נפגשים, עכשיו הם עולים למלון ומזדווגים, עכשיו הזרע פורץ ונשפך ומה יש בזרע הזה?

אנחנו כבר למדנו, שבזרע יש אנרגיה.

לא בנוזל עצמו, חס וחלילה, מטומטם מי שחושב את זה. מסביב לנוזל , באותן השניות שהזרע פורץ, קיימת הילה. זו האנרגיה הזו.

מה מכילה האנרגיה? שימו לב. יש שני כוחות שפועלים, אבל בתוך הזרע נמצא רק הכוח השני. רק הכוח של המניעים, רק היהירות, החמדנות, הקנאה, הקטנוניות, רק אלו. רק הכוח השני.

למה?

כי הכוח הראשון, תכלס, הוא רק תפאורה, הוא לא באמת נמצא בסיפור.

כי הדוגמנית לא ממש חושבת על הכימאי הגאון שהמציא את הבושם שלה והעארס לא ממש הוגה במהנדס שתכנן את הב.מ.וו שלו וזו הסיבה שככה זה נגמר. בליכלוך.

אז אמרתי לכם כבר, הזרע המבוזבז הוא המקרה הטוב.

מה המקרה הרע?

זה המקרה הרע.

העארס והדוגמנית עושים חתונה, יהיו ילדים והילדים יכילו את האנרגיה של הזרע, את הקטנוניות, את היהירות , את החמדנות, את הקנאה וזה המקרה הרע, כי העולם כבר ככה מלא מטומטמים והמטומטמים עושים רק רע בעולם.

הבנתם למה כבר עדיף שהזרע ימות בתוך האסלה? מצויין.

בלשון הקבלית מכנים את הכוח השני, הכוח של המניעים בשם "האור הפנימי"

עכשיו אתם יכולים ללכת לשמוע שיעור חסידות באיזה מקום, נגיד בבית חב"ד ותשמעו שם ציטוטים ומשפטים אינסופים על מקיפים ופנימיים ופנימיים ומקיפים ואתם יכולים לשאול את הרב מה זה מקיף ומה זה פנימי ולא משנה מה הוא יגיד , הוא לא מבין כלום.

אבל עכשיו אתם מבינים מה זה אורות מקיפים ומה זה אורות פנימיים. זה השיעור השני בקבלה וזה שיעור מאוד חשוב.

יש עוד אנשים שמבינים בקבלה, אני לא היחיד. יש כאלו שיודעים הרבה יותר טוב ממני, אבל האנשים האלו, שאני מכיר לפחות שניים כאלו, עושים טעות מאוד מאוד גדולה.

דווקא בגלל שהם מבינים את השיעור השני, הם עושים טעות והם עובדים רק על דבר אחד, על האור הפנימי. קוראים לזה "עבודת מידות" וזה בדיוק כמו שזה נשמע, בנאדם שהוא חדור דבקות באלוהים, שהוא מלא כישרון ומלא השראה ומלא כוונות טובות, מנסה לנקות את עצמו מכל הזבל הזה של האור הפנימי, מהחמדנות, מהתאוות מהיהירות מהקנאה.

זה נקרא בחסידות "עבודת המידות" ועל זה קמה בליטא "תנועת המוסר" וגם התעסקו בזה בהרבה מאוד דתות אחרות, התעסקו והתעסקו ולא הגיעו לשום דבר.

למה לא הגיעו לכלום?

כי האור הפנימי הוא קטן, הוא בסך הטרמפיסט על האור המקיף.

אם אתה מתעסק רק באור הפנימי, זה כמו לגרד את התחת, זאת אוננות.

כי העבודה הפנימית על המניעים, היא בסך תרגול, היא מנותקת מהעולם, היא קטן בודד וחסר משמעות ביקום.

אם כל מה שיש לך, זה עבודת מידות, על מה למעשה אתה עובד? על שטויות.

בסוף אתה מוצא את עצמך במאה שערים, עם כוס קוקה קולה וחתיכת קיגל יבשה ואתה אומר לעצמך "איזה כיף לי, אני צדיק ניסתר."

ואתה צודק, אתה צדיק נסתר. צדיק נסתר מאוד. ההשפעה שלך על העולם היא כמו השפעה של קרציה, כמו של פרעוש.

עשית "עבודת מידות", אתה מתוקן ועכשיו אתה יכול למות.

זה מדהים. רוב המקובלים הגדולים, רוב המומחים בעולמות ובאורות ובספירות ובמדרגות, כל מה שנשאר מהם זה פאשקווילים במאה שערים. זה הכל.

זה גם סוג של זרע לבטלה, זה גם סוג של לכלוך וגם במקרה הזה, הלכלוך הוא המקרה הטוב.

המקרה הרע, הוא שלזכר אותו מקובל גדול, כמה ישיבת "מקובלים" שמתעסקת בתיקונים ובגלגולים ובכל מיני שטויות והנה, מספר המטומטמים שבעולם הולך וגדל.

בגלל זה המשיח לא בא.

לא בא ולא יבוא.

כל הצדיקים אמרו שהגאולה קרובה.

היא באמת קרובה, אבל היא לא כאן, היא גם לא תגיע כי אין לה בשביל מה.

העולם רץ וקופץ ומתגלגל ויש אייפונים חדשים, ומכוניות, ומטוסים וחלליות , אז הכל בסדר, העולם בכיוון הנכון , אבל אין עבודת מידות.

מצד שני, כשיש עבודת מידות, אוי ואבוי.

זה העניין, זה השיעור, בשביל הגאולה, בשביל הנשמה הגדולה, בשביל האדם העליון, צריך עבודת מידות, אבל צריך גם את כיריטיאן דיור ואת ג'ורג'יו ארמאני ואת למבורגיני ואת כל השאר.

אף אחד לא מיותר.

כאן מחוייב המציאות, כאן ברסלב החופשית.

שבוע טוב.

 

 

 

 

סיפור ליום כיפור "החסיד הרשע"


שלום קוראות, שלום קוראים,

אמרתי שאולי עוד נתראה.

יש הרבה מה לדעת, הרבה מה להבין.

יש את המשפט "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב"

אבל האמת היא שאנשים רבים סובלים, דווקא בגלל שהם לא מבינים.

אז אני אתחיל את השיעור הזה בסיפור ממאה שערים.

לא סיפור שמספרים לחוזרים בתשובה, לא סיפור כזה.

אילו החוזרים בתשובה היו יודעים את האמת, הם היו מבינים שהאויבים האמיתיים שלהם הם הרבנים. לא אלוהים, לא היהדות.

רק הרבנים.

ויש חוזרים בתשובה שמבינים את זה, היום ישנם גם כאלו, אבל גם טועים, כי הם מסתכלים על הרבנים בעצמם, וזה לא חשוב.

מה שחשוב הוא מה הרבנים עשו להם.

ואם החוזרים בתשובה האלו היו מבינים את זה, הם היו רואים שלא רק שהרבנים הם האויבים שלהם, אלא גם שהם האויבים של עצמם, כי הם עדיין משועבדים לאותם מעשים , לאותו אורח חיים שלימדו אותם הרבנים.

אבל הסיפור על החסיד הרשע, הוא סיפור אחר, הוא סיפור מקורי, אמיתי והוא מאוד מעניין , לפחות לדעתי.

והנה הסיפור,

לפני שנים רבות מאוד, במאה שערים , חסיד אחד ניסה לעשות שידוך לבן שלו.

ניסה , ניסה, ניסה אבל לא הלך.

ניסה , ניסה, ניסה, אבל עדיין לא הצליח.

זה לא נראה לו הגיוני, השידוך לפי כל הכללים, היה אמור להצליח. זה לא היה משהו לא סביר.

אבל, למרות הכל ולמרות כל ההגיון, עדיין לא הלך.

אז אותו החסיד , התחיל לברר , התחיל לשאול, כי הוא רצה להבין למה הוא לא מצליח ואחרי כמה זמן התברר לו שבאמת יש סיבה.

מישהו שהוא מכיר, דיבר נגדו.

מי שמכיר ספרות חרדית, יודע ששם יש שפה מיוחדת בשידוכים. תכלס, לא אומרים כלום, אבל מהשום דבר שאומרים, אפשר להבין הכל.

נגיד שואלים אותך על הבת של השכנים ואתה אומר "אני לא מכיר אותה מספיק" , אז מיד מדברים שהיא גם זונה וגם מטומטמת ושהדבר הכי טוב לעשות איתה זה מזון לחתולים.

megan-fox-beach-1170x1692

ככה שהרבה לא חייבים להגיד, גם דבר קטן מספיק.

אני לא יודע מה עלה בגורלו של השידוך.

אני רק יודע מה עשה אותו חסיד.

כל לילה ולילה , בזמן תיקון חצות הוא היה אומר ככה "הריני מוחל וסולח לכל מי שחטא נגדי , חוץ מאותו אחד שעשה לי את זה"

זה הסיפור על החסיד, על החסיד הרשע, זה סיפור קצר מאוד אבל מלא במשמעות, כי כמו שהסברתי לכם, לא צריך הרבה מילים, כדי להגיד דבר חשוב.

במשך הרבה שנים, דיברתי נגד החסיד הזה.

לא הכרתי אותו, לדעתי הוא כבר מת, אבל הייתי מדבר נגדו הרבה , אמרתי שהוא טיפש ושהוא רשע מרושע ושהוא צריך להיענש.

למה אמרתי את כל זה?

כי זו דוגמא לבנאדם שמחרבן לעצמו בכיס.

הוא כועס על מישהו, זה קורה, אבל אין שום סיבה להפוך את הכעס הזה לטקס, למשהו רישמי.

אבל היום אני מבין , שאם החסיד הזה רשע, אז כולנו רשעים ואם הוא טיפש אז כולנו טיפשים ואם מגיע לו להענש, אז כולנו נענשים.

למה זה קשור ליום כיפור?

כי ביום כיפור, צריך, להבין עיצומו של יום מכפר.

לא נכנס נכנס כרגע לקישקושים של הגמרא ושל ההלכות.

עיצומו של יום מכפר על החטאים, זו המציאות.

עצם זה זה שקיים יום כיפור , זו הכפרה.

מצד שני, ידוע לכולנו שיכול לעבור יום כיפור אחד ועשרה ימי כיפור ולא ישתנה כלום, אז איפה הכפרה?

צריך להבין את העניין שאשליה לפעמים יותר חזקה מהמציאות.

לדוגמא , השחקנית וויויאן לי.

157499

היא כבר מתה בשנות השישים, אבל מי שיראה את הסרט "חלף עם הרוח" , יראה אותה שם, חיה צעירה ויפה.

עשרות שנים אחרי שהיא שוכבת באיזה קבר, עדיין קיימת אשליה שלה, תמונה שלה שהרבה אנשים יכולים לראות ולחוות. זאת אומרת שהיא משפיעה, על החיים של האנשים, הרבה אחרי שהיא אבדה ונעלמה מהעולם.

זה בדיוק העניין של יום כיפור.

יום כיפור מכפר, אבל הוא מכפר על חטאים אמיתיים, לא על אשליות.

אם אנחנו מקרינים את החטאים שלנו בדימיונינו פעם אחרי פעם, הם ממשיכים להשפיע עלינו. יום כיפור לא יכול לעזור בכלום.

גם בעוד עשר שנים, החטא יישאר. אין מה לעשות, כי האשליה יותר חזקה מהמציאות.

ומה הפיתרון?

אין פיתרון לחטא, אין פיתרון לבעיה שהיא אשליה. אין פיתרון.

הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להבין שאנחנו נימצאים בסרט, שהמציאות הזו סביבנו של חטא ועונש היא אשליה.

וכשנימצאים בסרט, תמיד ישנה ברירה מאוד פשוטה, לצאת או להישאר.

גם החסיד הרשע, אותו אחד שכבר מת, חי בתוך האשליה וגם אחרי שהוא מת, הוא ממשיך לחיות בתור אשליה, כי במאה שערים, חוזרים על הסיפור שלו פעם אחרי פעם.

הוא באופן מודע, החליט לתת לאסון שלו חיים ניצחיים, בזה שהוא חזר ואמר לעצמו "אני לא סולח לאותו אדם"

וכל פעם שהוא אמר את זה, למעשה, למעשה הוא הביא על עצמו את אותו האסון מההתחלה.

האם היה בזה טעם? האם הייתה תועלת? לדעתי לא.

לדעתי זה בסך הכל נזק שהוא גרם לעצמו.

אבל כאלו הם האנשים, מרוב השאיפה שלהם לראות בנקמה, הם נוקמים בעיקר בעצמם.

אז מה שהיה לי בערב יום כיפור.

שנה חדשה מתחילה, שנה של אורות, אבל איך נוכל להבין את כוחו של האור, בזמן שאנחנו חיים באפלה?

אי שם, אי שם, הגאולה כבר קיימת. אמיתית כמו ארוחת בוקר במלון.

יום כיפור יגיע, הוא יעשה את שלו.

עכשיו תורו של אלוהים.

שנה טובה וגמר טוב.

 

 

שנה חדשה שנה טובה


כמו בכל שנה, גם הפעם אני שמח לברך את כל קוראי וקוראותיי בשנה טובה ומתוקה

מאחל לכם בכל ליבי,

שנה של בריאות והצלחה

שפע ועושר בכל התחומים

אוכל טוב, כסף קל, מין בטוח ובחינם.

o-durex-570

לפני שכל אחד יתפזר לענייניו וילך לחגוג את ראש השנה לפי מנהגיו, אני רוצה לציין משהו חשוב לגבי ראש השנה.

אנחנו מדברים על ברסלב , כמובן ולפי ברסלב, לפי תורת רבי נחמן, יש כמה דברים שחשוב לעשות בראש השנה.

הדבר הכי חשוב, זה לשתוק ביום הראשון.

אוקיי? שזו תהיה הבחירה שלכם בראש השנה, כי זו ברכה מאוד גדולה שאי אפשר בכלל לתאר.

זה יותר חשוב מכל דבר, ביום הראשון לא לדבר.

יותר חשוב משופר ויותר מהכל, תנעלו את עצמכם באיזה שירותים, רק אל תדברו.

בסדר? באמת שתהיה שנה טובה

ודבר אחרון, השנה תהיה לי אהבה, משהו שמח, משהו מקסים.

מגיע לי, אחרי כל כך הרבה זבל שאכלתי כל השנים.

 

יאללה, ברסלב החופשית, נתראה בתש"פ.

 

אלוהים שונא אותם


ayelet-800

 

אין לי יותר מדי מה לכתוב על הבחירות.

הבחירות האלו, כמו כל בחירות, הן בחירות שאין בהן יותר מדי ברירה.

אבל שמתי לב לדבר אחד יפה.

איך שאלוהים שונא את החרד"ל.

כי כל רבני החרד"ל, לפחות כל הגדולים, שוקי שפירא , אליקים לבנון , הרב דוב ליאור וכולם , נאלצים לתמוך בכוסית חילונית מאופרת, כמו איילת שקד, שמופיעה בכל המודעות עם שיער ארוך וגולש.

גם הרב שפירא שהמציא את אינטרנט רימון, גם הרב לבנון שאמר שלשמוע שירת נשים זה יהרג ובל יעבור.

גם הרב דוב ליאור שממאורתו האפלה ממציא לנו כל פעם דינים חדשים של צניעות.

גם שלמה אבינר, עם השו"ת סמס שלו, הרקוב והמגעיל.

כולם, כולם, הניחו מאחור את מוחם האפל והמעוות והתאספו כולם לתמוך באיילת שקד.

עכשיו , הם גם מוזמנים לשמוע אותה שרה,

ואם זה באמת בבחינת יהרג ובל יעבור , כל זמן שהנר דולק, תמיד אפשר להתאבד.

 

מה שאי אפשר זה בלי ברסלב

מספרים שרבי נתן, כשהכיר את רבי נחמן, הוא הלך ליד נהר הבוג ואמר "בברסלב בוערת אש", הבער אותה בליבי.

וידוע מה שכתב רבינו הקדוש , תורה קנ"ח בליקוטי מוהר"ן

כַּמָּה בְּנֵי אָדָם סִפְּרוּ
שֶׁרָאוּ לִפְעָמִים אֵשׁ בּוֹעֵר מֵרָחוֹק
וְקָרְבוּ לְשָׁם וְלא הָיָה כְּלוּם

 

כאן גם כן אותו הדבר.

חיי האדם דומים לנהר, זה חלק מבדיחה ידועה.

כל זמן שאתה מסתכל על קטע, אתה לא באמת יודע.

אתה יכול לעמוד על הגדה, ולהסתכל על הנהר ולחשוב שבברסלב בוערת אש.

אבל אני הגעתי אל הסוף. הייתי במקום ההוא , שנהר הבוג נשפך אל הים, אפילו יש לי תמונות ופשוט לא חשבתי על כלום.

כי הנהר כל כך ענק, ופתאום הוא נפתח אל הים ואתה רואה את ספינות המפרש , כל כך קטנות.

אי אפשר לתאר.

most1-2

אני אספר לכם מה רציתי לעשות כשהייתי שם.

פשוט רציתי להפליג.

אולי עוד לא מאוחר מדי.

 

שבת שלום

 

השטן עוזר לחבריו


כבר המון זמן אני מנסה לכתוב פוסט על זה שאסור לנסוע לאומן בראש השנה.

מנסה ומנסה ולא מצליח , יש לי מניעות.

השטן עוזר לחבריו, אבל עד גבול מסויים, אחרת הוא לא היה השטן.

מה שכן, יש לו חברים.

אז אני אכתוב פוסט קצרצר שבכלל לא קשור.

נסעתי ברחוב שמואל הנביא בירושלים.

ליד מוסדות זוועיל, עוצר אותי ליטאי אחד ומחפש טרמפ לכיוון בר אילן.

ברור שהעליתי, אני טוב בזה.

תוך כדי נסיעה התחיל להתנגן ביוטויוב שלי השיר הבא:

אז הליטאי שאל בקול מזועזע "האם זו אישה?"

"כן,| עניתי לו "זו סבטלנה ואזנה, היום הזמרת הכי מפורסמת באוקראינה"

הייתי צריך להגיד גם שהיא החליפה את רוסלנה, אבל שכחתי.

a277

הליטאי הודיע לי שהוא יורד.

עצרתי לו ואיחלתי לו דרך צלחה.

בהחלט לא התכוונתי להפסיק להנות מהשיר הזה ולא אכפת היה לי לעשות את לבדי.

אבל דבר אחד חשוב ראיתי ואת זה הייתי רוצה להזכיר.

תמיד אפשר לרדת מהרכבת הדוהרת, במיוחד אם חייבים.

על הרבה אנשים מופעלים לחצים אדירים לנסוע לאומן בראש השנה.

לחצים עצומים, לחצים איומים, הם בכלל לא מסוגלים לראות את עצמם לא מגיעים לשם.

ועכשיו זה הזמן לעצור ולהגיד את האמת, עצם העובדה שאתם כל כך לחוצים היא רק בגלל שאין שום דבר טוב שמחכה לכם שם.

אל תיסעו.

והשנה, תהיה לי אהבה.

חוץ מזה, אין על רוסלנה, אין על רוסלנה בעולם!

 

רוב הזמן את פלישתי


ukraine2bgirls2b4

קוראות קוראים, הכל בסדר?
עניין ידוע בברסלב שיש חשיבות חשיבות להתחתן עם אישה ממדינה אחרת.
לא שמעתם על זה?
ממי רציתם לשמוע? משרץ משה דורון? מארוש? ממי?
אני שמעתי מרבי נחמן, הנה ליקוטי תנינא ע'

כָּל מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר, צָרִיך לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם יוֹתֵר כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁהַצּוֹמֵחַ חִיּוּתוֹ וּמְבֻקָּשׁוֹ סָמוּך לוֹ מִיָּד כִּי הוּא צוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ בְּסָמוּך לוֹ מַמָּשׁ וּבְהֵמָה מְבֻקָּשָׁהּ סָמוּך לָהּ גַם כֵּן עַל הָאָרֶץ אַך הוּא בְּרִחוּק יוֹתֵר קְצַת מִן הַצּוֹמֵחַ כִּי הַבְּהֵמָה גְּדוֹלָה בְּמַּעֲלָה מִן הַצּוֹמֵחַ אֲבָל בֶּן אָדָם צָרִיך לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַבְּהֵמָה וְעַל כֵּן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד הָיָה צָרִיך לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם בְּיוֹתֵר וְעַל כֵּן הֻצְרַך לְבַקֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה מִמִּדְיָן כִּי מְבֻקָּשׁוֹ הָיָה רָחוֹק מֵחֲמַת גְּדֻלָּתוֹ

הנה ראיתם.
הנה, תורת רבינו הקדוש, שואלים מקבלים תשובות.
בסדר.

עכשיו זה מחבר אותנו לעניין גדול.
התורה מספרת לנו שבימיו האחרונים של יעקב אבינו, שאיפתו העיקרית התמקדה בכך שלא יקברו אותו במצרים אלא במערת המכפלה בחברון.

אכן, זה מה שקרה בסוף, באמת לקחו אותו ןקברו אותו במערת המכפלה, אבל יש כאן טענה מעניינת. מה שכתוב בתורה

 

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים.

עכשיו ברור שזה לא ממש טיבעי לנסוע ממצריים לחברון דרך ירדן.

עשיתי כמה חישובים וזה נראה מרחק בערך פי שלוש.

אז בשביל לעשות ליעקב ליעקב הספד דווקא באיזה מקום בירדן?

יותר הגיוני לעשות לא הספד איפשהו על הדרך, נגיד בבאר שבע.

הוא היה גר שם ואבא שלו וסבא שלו.

בטח יש שם הרבה אנשים ששמעו עליו, נכון? אחלה מקום באר שבע.

 

אין שום סיבה לטלטל את הארון של יעקב , עם כל המשפחה, עוד שש מאות קילומטר כדי להגיע לירדן.

אז החזון איש נותן הסבר, מה שהוא אומר זה שמסע הלוויה של יעקב, הולך באותה הדרך שילכו בני ישראל במדבר. אנחנו יודעים שבאמת, הדרך הזאת היא דרך מאוד ארוכה והיא מסתיימת בערבות מואב שבעבר הירדן.

אז נניח שזה נכון, אבל עדיין לא ברורה הסיבה.

למה בני ישראל , מלכתחילה היו אמורים ללכת את כל הדרך הארוכה.

הסבר לזה אנחנו מקבלים בספר שמות בפרשת בשלח.

לֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.

מה אומר אלוהים?

הוא אומר ככה "בגלל שזה קרוב, בני ישראל יצטרכו להלחם, ואז כדי לא להלחם הם יחזרו למצריים"

הסיפור הזה ממש לא ברור.

מה אלוהים לא יודע שבא עמלק, ובני ישראל היו צריכים להלחם?

האם בגלל מלחמת עמלק, בני ישראל חזרו למצריים?

ומה בכלל העניין כאן של הפלישתים? למה שהפלישתים ילחמו נגד בני ישראל? הארץ של הפלישתים היא בכלל לא חלק מההבטחה של אברהם. מי אמר שתהיה מלחמה.

אז תבינו דבר מאוד פשוט.

הבעיה היא לא הפלישתים, הבעיה היא הפלישתיות.

את הפלישתים, אנחנו כבר מכירים מספר בראשית.

קןדם כל הם לא הקליפות של אברהם, הם גם לא כנענים, גם לא מצרים.

הם אור, הם אור משל עצמם ומה אלוהים מציין לגבי הפלישתים שהם נמצאים בבחינה של "קרוב". ברמה הפוליטית, הם קרובים לדגם של האבות, של אנשי האלוהים.

אצלם אין פירמידה גדולה.

יש חמש ערי מדינה ובינהן יש כל מיני כפרים, והם גם חיים גם בים וגם ביבשה.

ככה שזו תרבות שמבחינה פילוסופית היא תרבות מאוד מפותחת ומתקדמת.

עכשיו מה היה לנו בהיסטוריה?

אברהם נכנס בפלישתים.

יצחק הסתכסך איתם וגרם להם נזקים איומים.

יעקב נשאר, אבל יעקב לא עשה לפלישתים שום דבר.

מה עושים הפלישתים? הפלישתים יושבים ופוחדים, יושבים ודואגים, הם לא יודעים מתי הם יחטפו מיעקב.

עכשיו תחשבו מה היה קורה, אילו יום בהיר אחד הפלישתים מתעוררים ורואים את ההלוויה של יעקב עוברת.

איזו שמחה וצהלה, איזו התלהבות!

הסכנה הגדולה שהם מחכים  לה כבר מאה שנים כבר לא תבוא.

זוכרים את קינת דוד על שאול?

אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים

הוא לא מדבר על שאול. ברור שהפלישתיות ידעו ששאול נפל. דוד מדבר על יעקב, הוא אומר שאסור לגרום לפלישתיות לשמוח.

מה הסיבה?

אז ככה, נמשיך בסיפור התיאורטי שלנן. נגיד שאלוהים היה נותן לבני ישראל לעבור דרך ארץ פלישתים. אז מה הדבר הראשון שהם היו רואים כשהיו מגיעים לשם? הם היו רואים את הפלישתיות.

מבחינת בני ישראל זה היה הלם, נכון?

עד עכשיו הם ראו או מצריות, שמנות בטטות עם רעלות, או את בנות ישראל שהיו בסך הכל שפחות סמרטוטיות.

חוץ מזה, כל מי שהיה נשוי לישראלית יודע שזה לא פיקניק "הורדת את הזבל?" "קנית את התרופה לילד?" "למה האוטו מסריח?"

הקיצר, פתאום בני ישראל היו רואים את הפלישתיות, חמודות , מאופרות, מורידות שערות, עושות גבות.

ברור שהיו ישר רוצים להתחתן איתן.

כנראה שגם הפלישתיות היו מסכימות. בני ישראל היו עשירים, נכון? הוציאו את כל הזהב של מצריים.

יפה מאוד.

אז הישראלי מביא לפלישתית כמה טבעות זהב מיצריות, היא ישר מסכימה להתחתן ומיד מעמידים חופה ומברכים שבע ברכות.

מה קורה הלאה?

הפלישתית מזכירה לישראלי שהוא צריך לדאוג לפרנסה. הנה אלוהים הבטיח לתת לו את כל ארץ ארץ כנען, את הטירות, הערים הבצורות , את הצאן, את הבקר ואת כל האוצרות.

אז הישראלי מדפדף מהר בחומש ואומר לה לחכות. הוא מזכיר לה את הפסוק בספר דברים:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר; נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח

 

אומרת לו אישתו הפלישתית "אתה לא צריך לשמח אותי. אני עדיין שמחה מההלוויה של יעקב. יאללה לך למלחמה."

זה הכי גרוע שיכול להיות.

כשהאדם כבר מתאהב והוא כבר מקבל הסכמה מהאישה ואז פתאום הכל נהרס.

זו הבעיה במלחמה, זו הסיבה שאלוהים לא רוצה שבני ישראל יעברו דרך ארץ פלישתים. זו הסיבה שיעקב לא רצה שההלוויה שלו תעבור באותה הדרך.

הם לא רצו לגרום לכזה מפח נפש, לכזו אכזבה שאחריה באמת, בני ישראל ירצו לחזור למצריים.

זה מה שמביא אותנו להבנה של האבל על חורבן הבית בתשעה באב.

אף אחד כבר לא זוכר את בית המקדש. לאף אחד לא אכפת.

הדבר החשוב הוא מה שאומרים חז"ל על בית המקדש "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו"

אדם שרוצה לבנות בית, שרוצה להתחתן ולא מצליח, למצוא אישה, למצוא אהבה, לבנות בית. הוא באמת מרגיש שנחרב אצלו.

ובאמת התיקון של תשעה באב, הוא לא בניין בית המקדש.

חנוכת בית המקדש הייתה בח' בתשרי, זה לא ממש תאריך ידוע שנחגג.

התיקון של תשעה באב, הוא ט"ו באב.

ויהי רצון שנזכה גם אנחנו עד ט"ו באב לבנות בניין עדי עד לעולמי עולמים.

האיש מאטלנטיס


קוראות חמודות, קוראים נכבדים.

נראה לי שהתבטלתי מספיק זמן.

לא צריך שלט היום.

לא צריך כלום.

תבינו משהו, כשבנאדם מלמד את האמת, הוא לא מטיל מצור על אלוהים.

הוא מגדיר תהליך מסויים, הוא מתאר מציאות מסויימת.

כל היתר לא תלוי בו, כל היתר תלוי בתלמידים.

האמת לא מזיקה. אין בה שמץ של רוע.

הלימוד מזיק , בגלל התלמידים, הם עושים את הנזק לעצמם. הם חושבים שאם אלף נכון, סימן שגם בית נכון.

וקפיצה למסקנות היא סכנה, היא מביאה איתה הר שלם של תוצאות שחלקן יכולות להיות חמורות מאוד.

בגלל זה כתוב במסכת פסחים ס"ו

דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו

זה משפט מאוד חכם, הוא בא להגיד שלקפוץ למסקנות זה דבר מסוכן.

נגיד לדוגמא מצריים.

אנשים חושבים שמצריים היא קליפה, שמצריים היא טומאה.

למה ? כמה סיבות, זה כתוב שבני ישראל במצריים היו שקועים במ"ט שערי טומאה.

האם זה נכון? לא יודע, לא הייתי שם, אבל אני אגיד לכם מה נכון.

אם זה באמת נכון

אז בני ישראל היו שקועים, בני ישראל היו טמאים.

בני ישראל ולא המצרים.

כמה שנים אני מלמד אתכם קבלה? כמה שנים? עשר שנים? אולי שמונה שנים.

והנה אנחנו חוזרים לשיעור השני, מה ההבדל בין אור לקליפה.

קליפה היא חיקוי. היא תמיד מסכה, היא תמיד הקרנה. יש איזו אמת אי שם, באיזה מקום בעולם ואת האמת הזאת איך שהוא, מתי שהוא העתיקו והעתקה הזו נקראת "קליפה".

מצריים, היא בית עבדים, היא הפירמידה הגדולה, אבל היא בעצמה אור, היא בעצמה אמת, היא המקור, היא האורגינאל.

אז יכול להיות שיבוא מישהו ויגיד שהייתה יבשת אטלנטיס ושמה הוא המקור של מצריים, אבל בגלל שאטלנטיס שקעה, אנחנו חושבים שמצריים היא המקור, כשלמעשה מצריים היא הקליפה.

תגידו , נכון הייתי להיות אחלה מחזיר בתשובה? תראו איזה רעיונות מטומטמים יש לי. פאקינג אני אקרא לעצמי הרב דרול משולם יצהרי, אני אעשה ערוץ יוטיוב ועוד יזמינו אותי להופיע בערוץ הידברות ליד זמיר כהן הליצן.

אז אם למישהו יש רעיון כזה מאטלנטיס צריך לדפוק לא את הראש בפטיש ולזרוק אותו לים ושהקרציות של אטלנטיס ישתו לו את הדם.

מה למדנו? מה הכי חשוב אצל הקליפה, היא חיה כשהיא יונקת והיא יונקת מהאור המקורי שלה. רבי נחמן כתב את זה, זה כתוב אצל האר"י, זה עיקרון בסיסי.

אז אין מצב שמצריים הייתה קליפה, כי אז היה חייב להיות לה מקור ואין לה.

אז מה היא מצריים ומה הבעיה במצריים, למה יעקב אבינו שקוראים לו "בכיר האבות" למרות שזה בכלל לא נכון , למה הוא אומר ליוסף, למה זה החסד האחרון שהוא מבקש "אל תקברני במצריים"?

למה?

מצריים היא שיטה.

היא אור.

היא לא סתם אור היא אורגינאל, היא אור שהוא מקור , היא בסדר גמור מבחינת עצמה.

רק מה?

לא לכל אחד היא טובה.

זה כמו מדינת הרווחה.

בתור רעיון, היא רעיון טוב.

ברוב המקרים היא גם מועילה.

רק נגיד שאת החרדים היא דופקת. היא הופכת אותם לזבל.

מה שהיה מציל את החרדים, זה שהיו מבטלים להם את מדינת הרווחה, לא קצבאות , לא הנחות, לא תגמולים, לא קופת חולים.

תשמעו, אבות אבותיי, מי שיצרו אותי בסופו של דבר, היו רבנים ליטאים. הם היו אנשים אדירים, היו חכמים, היו חרוצים , המון דברים הם היו יכולים לעשות.

הלכתי למוזיאון ארצות המקרא עם הילדה שלי. אומרת לי המדריכה שמי שהקים את המוזיאון היה תלמיד ישיבת מיר.

היום תלכו לישיבת מיר, יש בה פי וכמה וכמה תלמידים, אף אחד מהם לא היה מסוגל להקים מוזיאון, גם פינת קפה, אני לא יודע כמה מהאנשים האלו היו מסוגלים להקים.

ואלו אנשים, הם בני אדם, אילו היו לומדים אצל אינשטיין הם היו נהיים פרופסרים לפיזיקה. חלק מהם בטוח, אולי לא כולם.

אבל דפקו אותם, הרסו אותם, אין להם שום תקווה. ולמה? בגלל מדינת הרווחה.

ואני אגיד שוב פעם.

לא שמדינת הרווחה היא דבר רע, אבל ככה זה, לא הכל מתאים לכולם.

אותו דבר מצריים.

מבחינת המצרים, היא הייתה הצלחה.

היא נתנה להם את מה שהם צריכים.

הלוואי, אני אומר, שהיום הייתה כמה ממלכה כזו, ממלכה שמכילה את העקרונות של מצריים.

ולמצריים יש שני עקרונות, נכון?

יש אנרגיה אינסופית והאנרגיה הזו מזינה את הפירמידה ובפרמידה לכל אחד יש תפקיד , כאשר הרוב נמצאים למטה והמעטים נמצאים למעלה ויש שיפוע.

ככל שאתה מטפס יש מסביבך פחות ופחות אנשים.

מצריים היא גאונות. היא פותרת בלי סוף בעיות.

נגיד היום, יש דמוקרטיה, זו שיטה כל כך גרועה. היא אומרת "כולם שווים."

כולם באמת שווים?

אני שונא לתת את הדוגמאות האלו , אבל כנראה שהפעם זו הדוגמא הנכונה.

guy_pines_261_05_bar_refaeli_i

הנה בר רפאלי, מאשימים אותה שהעלימה מיסים בסכום של שמונה מיליון משהו, לא זוכר.

האם לכל אחד שהיה מעלים מיסים היו מתיחסים כמו שמתיחסים לבר רפאלי?

ברור שלא.

אז ישאל רב שסניק מחזיר בתשובה בן אלף שרצים בני כלבים "בשביל מה שווה הדמוקרטיה?"

גם אותו צריך לפוצץ בפטיש ולזרוק לים.

הדמוקרטיה טובה להרבה דברים, אבל היא טובה בלהפוך את כל האנשים לשווים, כי זה לא נכון כי זה לא קיים.

אלוהים ברא ככה את העולם. האנשים לא שווים ולא יהיו שווים לעולם.

למה ? כי אין שום סיבה שזה יהיה אחרת. לעולם יש התפקיד שלו ואין לתפקיד הזה שום קשר לשיוויון או לאי שיוויון של בני אדם.

ולכן מצריים, מהבחינה הזו, היא גאונות, היא עושה את הדבר הנכון, היא עושה את הדבר שהדמוקרטיה לא עושה. היא נותנת לכל אחד את המקום שלו, את המקום שלו.

עכשיו תשמעו דבר נפלא.

לא ניסים, לא ישועות.

אמת, אמת מופלאה.

למה בת פרעה מאמצת את משה רבינו עליו השלום? זה נס? זה מלאך? זו ישועה?

לא. זאת מצריים.

נראה לכם שהיא הייתה לוקחת את יאיר נתניהו? חע חע חע.

לא , בת פרעה היא מצרית, היא חלק מהמערכת הזאת, המערכת של הפירמידה הגדולה. היא רואה את משה והיא נדהמת , תינוק נהדר, הוא גאון , הוא מוכשר, הוא צריך להיות בראש הפירמידה , זאת זכות שמוקנת לו מלידה.

אתם מבינים את הגאונות של יעקב אבינו?

הוא גם מבין את מצריים.

למצריים לא משנה מי הבן של ראובן, מי הבן של לוט ומי הבן של ארפשכד.

מצריים יודעת לאתר את הכישרון, את הגאונות כבר אצל תינוקות. בת פרעה רואה את משה, היא לא מתקשרת לעובדת סוציאלית, היא לא מזעיקה את שירותי הרווחה ולא מוסרת אותו לתחנת המשטרה.

היא פשוט רואה שזה תינוק שיש לו את התכונות הכי טובות והיא לוקחת אותו לראש הפירמידה, כי ככה מצריים עובדת. זאת השיטה וזאת שיטה מדהימה.

הלוואי שגם היום, הייתה שיטה כזו.

אם אתה זבל, אם אתה אפס , אז נותנים לך את מה שמגיע לך, נותנים לך לטאטא רחובות. אבל אם אתה גאון, אם אתה עילוי, ישר אתה מגיע ללשכת ראש הממשלה.

את מבינים עד כמה השיטה הזו הרבה יותר טובה מדמוקרטיה? אתם מבינים ששיטה כזו מייצרת רמה אדירה של הצלחה?

ברור שאתם מבינים. לא הייתם קוראים אותי אם הייתם מטומטמים.

עכשיו מה הבעיה של מצריים עם בני ישראל?

פרעה אומר את זה יפה

וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ

כולם יודעים שאלו הפסוקים הראשונים של ספר שמות.

מה פרעה אומר? הוא אומר "ועלה מן הארץ" פרעה מודה שלבני ישראל מגיע מקום גבוה בפירמידה. אם יפעילו על בני ישראל את השיטה של מצריים, הם יטפסו מהר מאוד במעלה הפירמידה.

אז איפה הבעיה? הפירמידה היא שיטה טובה.

האם פרעה גזען? ברור שלא. הגזענות, מנוגדת לעיקרון של הפירמידה, הגזענות תדפוק. פרעה לא גזען.

פרעה נמצא על הגג של הפרמידה והוא מסתכל מסביב ומה הוא רואה? הוא רואה את האויבים של מצריים , נכון? "ונוסף גם הוא על שונאינו"

את מי הוא רואה, את השודדים והרוצחים, הוא רואה את יתרו, את לבן, את אדום, את מואב, את בלק את עוג מלך הבשן.

כל אלו לוטשים עין אל מצריים. אל השפע אל ההצלחה.

לא מעניין אותם מי ומה. הם אוכלי נבלות, הם חיות אדם. הם מחפשים טרף וכשהם מוצאים הם הורגים ואוכלים מה שהם רוצים ואת היתר הם זורקים.

הם הטומאה, הם הקליפות, ואיזה קליפות הם?

כל אלו, הקליפות של אברהם.

מבינים מה הבעיה של פרעה? עכשיו פתאום הכל ברור.

הוא שואל "אתם יודעים מי אלו בני ישראל? מי זה יעקב, יעקב הוא האחיין של לבן, הוא נגיד הבן דוד של לוט והוא האח של עשיו."

מסביב למצריים משוטטות להקות של טורפים,להקות של רוצחים ובאופן מאוד מאוד בלתי מפתיע, אלו קרובי המשפחה של בני ישראל.

זו הסיבה לגזרות פרעה. זו סיבה מוצדקת, זו סיבה נכונה.

מה ההבדל באמת, בין בני ישראל לכל אחרים. בוא נניח שבאמת ישנו הבדל. אנחנו הרי יודעים שבהרבה מקרים בני ישראל היו חולירות לא קטנים. אבל עדיין, תראו מה שכתוב.

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים

אלוהים.

זה העניין , אלוהים.

כבר אמרנו במאמרים קודמים שמצריים למעשה, היא חילונית. הפירמידה לא זקוקה לאלוהים. היא מסתדרת בלעדיו היא מאוזנת.

מה הרעיון של אברהם? מהו האור של אברהם? איזו השפעה יש לאברהם על התרבות על העולם?

"אחד היה אברהם."

נכון, אברהם הוא איש בודד, הוא לא זקוק לחברה, הוא לא זקוק לתרבות. הוא זקוק לדבר אחד, לאלוהים. אלוהים מעמיד בניסיונות, אלוהים מוריד אותו למצריים ואלוהים גם מעשיר אותו, הופך אותו לאיש עשיר בנכסים.

לא פשוט להיות אברהם, לא פשוט להיות תלוי באלוהים.

היה לא סיפור עם אישתו, עם המשרתת של אישתו, היה לו סיפור עם הפלישתים, עם ארבעת המלכים והוא עמד בהכל. זו המציאות של אברהם, היא לא פשוטה , היא לא פירמידה. הוא צריך את האלוהים.

הקליפות של אברהם, הם גם לא בפירמידה, הם גם עצמאיים, רק שהם לא סומכים על אלוהים, הם קניבאליים שחיים על שוד ורצח.

עכשיו אנחנו יכולים לראות שקיימים שני עימותים.

העימות הראשון הוא ברור, בין אברהם לקליפות שלו.

זה העימות הכי ברור והכי פשוט. הוא פשוט בגלל שהקליפות של אברהם, לא מסוגלות להביס את אברהם, כי ככה זנ תמיד. קליפה יכולה להביס אור, אבל לא את האור שיצר אותה.

מהו העימות השני, זהו העימות היותר מסובך. העימות בין מצריים לבני ישראל, בין הפירימידה ל"אחד היה אברהם"

שניהם אורות, שניהם שיטות אבל כשהם נימצאים ביחד, קיימת בינהם סתירה.

ברור לנו, שהאור של אברהם הוא אור יותר גבוה. למה?

לא בגלל שהוא "יהודי". הרבנים יגידו את זה, אבל הרבנים משקרים.

הוא אור גבוה יותר, כי הוא עצמאי, הוא לא צריך רבנים, הוא לא צריך מנגנון , הוא לא צריך את הפירמידה.

מהו צריך? לסבול את השטויות של אלוהים, את הניסיונות , את העקרות, את העקדה, את הירידה למצריים, את סדום ועמורה.

אור גבוה יכול להסתדר עם אור נמוך, כי הוא נמצא מעליו.

אברהם יורד ממצרים ועולה ממנה ותכלס לא קורה לו כלום.

אבל לאור הנמוך, יש בעיה עם האור הגבוה.  מהבחינה הזו האור הגבוה מזיק לאור הנמוך, הוא מערער אותו. הוא מדבר בשפה שהאור הנמוך לא מבין.

אי אפשר להגיד שהם אויבים טבעיים. לא, בשום אופן.

המצרים לא הלכו להתקיף את אברהם, או מישהו מהיורשים שלו.

ההפך, המצרים קיבלו יפה מאוד את האחים של יוסף אבל חיי הזוגיות בין האור הגבוה והאור הנמוך, אינם יכולים להתקיים במשך תקופה ארוכה, פשוט כי הם לא מדברים באותה השפה.

זה למעשה מה שאנחנו רואים כאן,

גם אם המצרים הם אור ובני ישראל הם אור, החיים המשותפים שלהם לא נמשכים הרבה זמן ויש אינטרס לשני הצדדים להפרד.

אז בפרוס עלינו ימי בין המיצרים, אני מאחל לכל קוראי האהובים, גאולה שלמה, ישועה קרובה ורווח והצלה.

נסיים את הטור הזה במעט קלאסיקה.