אין לאן ללכת


היי אהובים ואהובות.

היי מקסימים ומקסימות.

אני רוצה לדבר קצת על סיפורי מעשיות של רבי נחמן. אני יודע שאני לא פונה אל הקהל הרחב , זה ברור לי.

מצד שני, אמר כבר אושו, מספיק עם אחד מעשרת אלפים מבין אותי.

אליו, אליה אני פונה.

זה לא חומר קל, זה לא משהו אינטואיטיבי , זה לא משהו שאתם מכירים מהחיים. בשביל דיון כזה, צריך להיות קצת מעבר, אולי להיות רגיל לטרמינולוגיה הגבוהה , המדוייקת והעדינה.

אני רואה שמספר הכניסות לבלוג יורד. כבר תהיתית עד כמה נותר לו מקום בנסיבות שנוצרו, אבל אני לא מתכוון לנסות להפוך אותו רלוונטי יותר לציבור הרחב, לא בשלב זה.

אני מתכוון לעשות ההפך, לדבר אל המעטים שכן קוראים, שמשתדלים להבין, שמתאמצים להגיע. אני לא רוצה להגיע למצב שדווקא הם, דווקא אתם ואתן , תהיו במצב של מבוי סתום.

תרצו להתקדם ולא תראו המשך לדרך.

מוטב היה אולי, לקיים את העברת הידע הזו פנים אל פנים באיזה מקום.

זה מה שאני עושה כשאני צריך ולא תמיד אני מצליח, אבל זו דרכי. מצד שני, אין לי מושג איך לעשות את זה, אז אני אמשיך כאן. כאן בבלוג, זה המקום היחידי וזה שווה את המאמץ.

עד כאן הקדמה.

מה הם "סיפורי מעשיות"? אנחנו לא יודעים. אנחנו רואים את הספרים אנחנו קוראים את המילים, אבל אין לנו תשובה מוסמכת ומבוררת במה בדיוק מדובר.

זה לא בידור, זה לא חינוך, מה זה בדיוק? מה הכוונה בהדפסתם? מה הכוונה בכתיבתם?

אנחנו לא ממש יודעים.

זו גם כן התחלה טובה.

לכן אנחנו יכולים לענות על השאלה באמצעות תשובה לשאלה אחרת והשאלה האחרת היא, מה היינו רוצים שסיפורי מעשיות יהיו, איך היינו מצפים מרבי נחמן מברסלב לעזור לנו, היום , עכשיו, בבתים, במוסדות וברחובות.

אם היינו יכולים לדבר עם רבי נחמן, כשאנחנו יודעים שיש ביננו הבדל עצום של זמן ומרחב, מה היינו מבקשים ממנו שישלח לנו?

אולי איזה יועץ סתרים? אולי איזה אורקאל משוכלל, או איזה מלאך שומר שיספר לנו תמיד מה לעשות ואיך להתקדם.

זו התשובה שאני מציע.

"סיפורי מעשיות" הם יישות, ובתור יישות יש להם השפעה על התודעה שלנו, בתנאי שאנחנו מאפשרים להם לפעול.

וככה הם מסייעים לנו, מייעצים, מלמדים ומחנכים, הם עוזרים לנו לעזור לעצמנו ובזה כוחם.

אבל דבר אחד אנחנו צריכים לזכור, סיפורי הם דינמיים, הם מתארים קיום רב שכבתי ומשתנה, אם נתכוון אליהם, הם יכוונו את עצמם אלינו , אבל לא שוכבים בארון בלי הכרה ומחכים שנבחן אותם. עד כמה שאנחנו חיים , הם חיים יותר ואנחנו צריכים להפקיד בידם את ההגה של חיינו , על מנת שיוכלו לכוון אותנו.

סיפורי מעשיות הם לא ספר רגיל, הם לו "עצות מבוארות", לא ולא תודה. הם יישות חיה ואנחנו צריכים לתת להם את המרחב.

עכשיו צריך לשים לב.

כדי לתת כוח לסיפורים, כדי ליצור ישות, צריך איזה תהליך.

קשה לדבר על זה.

אבל אנחנו יודעים שישנן יצירות שלא עושות הרבה רושם וישנן כאלו שהן אופנתיות תקופה קצרה וישנן כאלו שמוצאות לעצמן חוג מעריצים נאמן שהוגה בהן ועוסק בהן תקופות ממושכות.

וישנן יצירות שהן בנות אלמוות.

מה הסוד?

יש אנרגיה מסויימת שכמוסה בתוך היצירה ודרך היצירה היא שולטת באנשים דור אחרי דור.

יצירות בנות אלמוות הן דבר גדול, אבל סיפורי מעשיות של רבי נחמן, הם יותר מיצירות בנות אלמוות. לא רק שהם ידועים ומסופרים במשך כל הדורות. הם גם יכולים לפעול ולהשפיע במידה מסויימת.

אפשר להניח, שלפחות חלק מהכוח שנמצא בסיפורי מעשיות, נובע מעיקרון שמתואר בספרות הברסלבית שנקרא הסתרה בתוך הסתרה.

כמו שנגתב בליקו"מ תורה נ"ו

וְתֵכֶף, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר שָׁם
עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ נִתְהַפְּכָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַהַסְתָּרָה
וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דַּעַת

ז"א, באמצעות איזשהו מנגנון שנקרא "הסתרה בתוך הסתרה", אפשר להעביר "דעת". כשרבי נחמן משתמש במושג "דעת" הוא אינו מתכוון למידע, אלא לתבונה, תבונה חיצונית שמסייעת לאדם, כמו שאמרנו.

אז איפה קיימת "דעת" בסיפורי מעשיות? נלך לפי שיטת רבי נחמן, ונמצא את ההסתרה בתוך ההסתרה.

אמרנו שהמעשיה של אבדת בת מלך, מתארת את עבודת האדם בעולם הזה. למעשה הייתה לנו טענה מסויימת לגבי סוף המעשיה:

וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָעִיר וְהָיְתָה עִיר נָאָה
וְהָלַךְ אֶל גְּבִיר וְשָׂכַר לוֹ מְזוֹנוֹת שכר לו חדר באיזה בית מלון
כִּי צָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁם
כִּי צָרִיךְ לְשׁוּם שֵׂכֶל וְחָכְמָה לְהוֹצִיאָהּ
וְאֵיךְ שֶׁהוֹצִיאָה לא סִפֵּר
וּבַסּוֹף הוֹצִיאָהּ

מה שאמרנו, הוא שישנה סיבה שרבי נחמן לא מספר לנו, איך השני למלכות מוציא את בת המלך והסיבה היא, שזה לא משנה, כי מה שעובר את מה שעבר השני למלכות ממילא, יבין מה לעשות.

זו הסתרה אחת.

אבל האמת היא, שאם אנחנו מסתכלים על האופי של הפעולות של השני למלכות , אנחנו רואים שאותו מסע של שנים, אינו משקף פעולות אנושיות בעולם הנמוך, אלא רק התעסקות רוחנית מאוד עדינה בעולמות העליונים.

זו כבר הסתרה בתוך הסתרה. אתה מדבר על דבר אחד, ומתכוון לדבר אחר.

מצד שני, במעשיה השניה , מספרים לנו שמדובר בפעולת העולמות העליונים על העולמות התחתונים ושהקיסר מסמל את האריך אנפין בקבלה והמלך את זעיר אנפין וכן הלאה וכן הלאה.

זו הסתרה אחת.

אבל אם אנחנו מסתכלים על אופי הפעילות במעשיה השניה, איך שבת הקיסר בורחת ושודדת ורוצחת וזוממת , אנחנו לומדים שלא מדובר בפעילות רוחנית בעולמות העליונים, אלא על פעילות פיזית בעולם התחתון , תרתיי משמע.

אז הנה ההסתרות בתוך ההסתרות.

מה חסר לנו בפאזל? חסרה לנו הדעת.

טוב, דעת זה דבר דינמי. אני לא יכול לכתוב אותו באינטרנט, אז אני אנסה להדגים אותו.

נניח שלמדתי היטב את שתי המעשיות ונניח שאפילו גיליתי את ההסתרות בתוך ההסתרות.
איך עכשיו אני עונה על השאלה הגדולה "מה לעשות? לאן רבי נחמן מציע לי ללכת, לכיוון של המעשיה הראשונה או לכיוון של המעשיה השניה?"
זו שאלה אמיתית, זו שאלה פרקטית , מחר בבוקר האם אני הולך לדיזנגוף או הולך לקדיתא.

warrior-princess-4649

אז רבי נחמן נותן לנו תשובה, מדוייקת, גלובלית ומרושעת.
התשובה שלו היא המעשיה השלישית, ומהי התשובה? החיגר, הוא לא יכול ללכת וגם אתה וגם אני וכולנו לא יכולים , אנחנו חיגרים.

ההחלטה, קדיתא ארו דיזנגוף, לא באמת נמצאת בידינו, כמו שהחיגר נישא על העגלה והוא לא שולט עליה, ככה גם אנו, נישאים ללא יכולת לבחור באמת.

אבל יש לתשובה הזו עומק נוסף .
מי נראה כמו חיגר?
buddha
נכון, בודהא.
ראיתם אותו פעם עומד?

שימו לב לדבר מדהים.
מכירים את הקטע הזה במעשיה?

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכָּלָה וְלא הָיָה לוֹ לֶאֱכל, יִשֵּׁב עַצְמוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת ,וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מֵהָעֲגָלָה לֶאֱכל עֲשָׂבִים, וְהָיָה לָן יְחִידִי בַּשָּׂדֶה וְנִפְחַד וְנִטַּל מִמֶּנּוּ הַכּחַ עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל אֲפִילּוּ לַעֲמד רַק לִרְחֹשׁ [לזחול] וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹתָיו וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט וְלֶאֱכל הָיָה. אוֹכֵל שָׁם וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכָּלָה הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹ עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט הָיָה מְנַתֵּק עַצְמוֹ לְהַלָּן וְאָכַל שָׁם, וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב אֵיזֶה זְמַן פַּעַם אֶחָד בָּא לְעֵשֶׂב אֶחָד שֶׁעֲדַיִן לא אָכַל עֵשֶׂב כָּזֶה וְהוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אוֹכֵל זְמַן רַב עֲשָׂבִים וְהָיָה מַכִּיר בָּהֶם וַעֲדַיִן לא רָאָה עֵשֶׂב כָּזֶה וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ לְעָקְרוֹ עִם שָׁרְשׁוֹ וְהָיָה תַּחַת הַשּׁרֶשׁ אבן טובה

כאן משליך את עצמו החיגר מהעגלה. למעשה זה הדבר היחיד שהוא יכול לבחור. או להשאר ולמות או ליפול ולזחול ואז הוא אוכל עשבים ומוצא עשב מיוחד ומוצא בשורש של העשב יהלום.

איפה יש לנו עשב עם יהלום, גבירותיי?

אום מאני פאדם האם. "היהלום נמצא בלוטוס", זו המנטרה המרכזית של הבודהיזם ורבי נחמן מכריז אותה, כשהחיגר שולף את היהלום משורש העשב.

אז כבר הכל מסתדר, ברגע שהוא מוציא את היהלום, הוא יכול להגיע לכל מקום.
אבל מה המשמעות של היהלום והעשב? בבודהיזם זה פשוט, הלוטוס מסמל את המדיטציה והיהלום מסמל את האלוהות.

זאת אומרת, רבי נחמן אומר לנו שאין לנו לאן ללכת. הדבר היחיד שאנחנו יכולים זה ללמוד בבודהיזם, לתרגל מדיטציה ואז נראה כמו שהסביר לנו אושו ב"ספר הכתום" שהמדיטציה מעלימה את הבעיות.

אתה לא בורחח מהן, בהקיום שלך הוא ברמה כזו של מודעות, שהבעיה נמוגה.

זה הסיפור של החיגר. אין לאן ללכת, אין מקום אחר.
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות, זה לזרוק את עצמך מהעגלה. העגלה היא התלות שלך באחרים , התלות שלך בקונספציות. מה שמוביל אותך ומה שמוליך אותך זו העגלה וממנה אתה צריך להשליך את עצמך.

ברגע שתעשה את זה, תצעד בפעם הראשונה לתוך העולם של בודהא, של אושו, של רבי נחמן.
זו אותה מודעות, זה אותו בנאדם.

יאללה.

מוקדם ככל האפשר


כל הדברים נקראים ובאים.זו מהותם.
הבעיה היא, האיזון בין האורות והכלים.

כאן טועים הקבליסטים, אלו שחושבים שהם מבינים בקבלה.
תחשבו לרגע שיצאתם להשקות את הגינה עם צינור מים.
מה החוויה?
נכון שהכלי לא רוצה את האור?
הכלי רוצה להשתחרר ממנו, הצינור רוצה להיות שרוע על הקרקע, ריק וחסר תנועה.

רבינו הקדוש הבין את זה.
הוא ידע שחוכמתו של האר"י סולפה ללא הכר, על ידי אנשים שלא היו במדרגה לתפוס דקויות, אנשים שהפכו את הקבלה לשורה של סיסמאות.

לכן רבינו אומר "היו בקיאים ברצוא והיו בקיאים בשוב."
המשפט הזה, הוא אחת האינדיקציות ליחודיות התיאולוגית של ברסלב. הוא אומר למעשה, שהעולם יכול לפעול על פי אותם עקרונות רוחניים, שמתוארים על ידי הקבלה הלוריאנית והוא יכול לפעול ההפך. להשתחרר מהשתלשלות ולנתק את העולמות העליונים מהעולם התחתון.

עכשיו לעיניינינו.
מה שרציתי לעשות הפעם , זה לכתוב נגד בעלי תשובה.
זה דבר חשוב, כי בעלי תשובה הם דבר רע.
הם מחליפים את החומר החילוני הטוב, בחומר החרדי הרע.
לגבי הרוחני, אין הבדל, כולם מקבלים את אותם האגוזים, ורק למעטים יש שיניים.

למעשה, ניתן לומר שבעלי התשובה הם אנטי בריאה, כי הבריאה מנסה כל הזמן להשתפר ולהשתכלל, להפוך עצים ואבנים לטלוויזיות פלזמה ולמכוניות פרארי.
בעלי התשובה הם נגד זה, הם לא צריכים את זה.
הם מזכירים לי את המשפט שאמר האדמו"ר הזקן לאותו חסיד "אתה יודע טוב מאוד מה אתה צריך, אבל בשביל מה צריך אותך?"
אז אם בעלי התשובה הם נגד הבריאה, הם יוצרים חורבן, נכון?
טוב, לא כולם.
החבדניקים הם אחלה, גם בתור בעלי תשובה. יש חבדניקים שמנהלים מלונות בוטיק, יש חבדניקים שגרים במאליבו.

ככה צריך.
אם מישהו מתעקש להיות בעל תשובה, שילך להיות חבדניק, זה עוד איכשהו בסדר.
הרבי מליובביץ' הוא היה גאון, הוא הצליח לעשות את המיזוג בין האורות והכלים. אחרים אפילו לא יודעים מה זה. עזבו אותם.

אוקי, אז רצינו לכתוב נגד בעלי תשובה, אבל זה לא יקרה הפעם , כי קיבלנו שאלה חשובה מאוד מהקהל.
אתם זוכרים שדיברנו על אומן ? על מה שרבי נחמן עשה, כשהוא נקבר שם, שהוא עצר את נפילת העולמות, את התפזרות היקום.

השאלה שקיבלתי הייתה, למה הבעל שם טוב לא הצליח, כלומר, איפה הבעש"ט נכשל כך שרבי נחמן היה צריך לתקן.

אז התשובה היא, כפי שפתחתי את ההודעה כל הדברים נקראים ובאים.זו מהותם.

לכאורה, מדובר בשטות ניו אייג'ית רגילה, שנועדה לספק תוכן חסר משמעות לסדנאות לפיתוח המודעות.

העניין הוא שישנה מאחורי ההכרזה הזו אמת גדולה, אלא שזו לא כל האמת. כל האמת היא שדברים נקראים בשפתם ובאים.

אתה יכול לקרוא לדברים, אבל הם לא יגיעו אלא אם אתה קורא להם בשפה שלהם.

כשמבינים את זה, רואים שעיקרון כזה, מתאים לתהליכים רבים שאנחנו מכירים מהמציאות.

לדוגמא, שכסף נמשך לכסף.

לדוגמא , שיופי נמשך ליופי.

smith
הרבה פעמים, אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, הם מעדיפים לשמוע שכל דבר יכול להתרחש ושהעולם מלא באפשרויות, וגם זה נכון, אבל הקריאה לדברים בשפתם היא אחד מסודות הקבלה, שפחות מדברים, כי היא דבר מאוד לא הוליסטי.

היא לא מסתדרת עם הניו אייג'.

עכשיו צריך להבין עוד משהו חשוב בעולם הרוחני.
אנו רגילים לחשוב על המושגים הקבליים כעל עצמים, כמו למשל "נשמה" או "מלאך" או "ספירת היסוד", אבל האמת היא שבעולם הרוחני, אין ממש עצמים. בעולם הרוחני יש מה שניתן להגדיר כשאיפות ורצונות.

עיקר ההתעסקות הרוחנית מתייחסת למציאות שמכונה בקבלה "החלל הפנוי".
מהו החלל הפנוי? נהוג להגדיר את החלל הפנוי, כאיזו מציאות, ממנה נסתלק אור האינסוף וההסתלקות הזו של "אור האינסוף", היא בעצם בריאת העולמות הרוחניים.
האמת היא שהחלל הפנוי הוא לא רק מקום ריק מאור האינסוף, הוא גם שאיפה לגדול ולהתנפח , באופן כזה שיווצר מרחק גדול ויותר מאור האינסוף.
לכן ניתן להבין מה הבעל שם טוב ניסה לעשות.
הוא ניסה לבלום את דחף הגדילה של החלל הפנוי באמצעות המודעות לכך שאור האינסוף נמצא באמת בכל מקום והעדרות האור האינסוף היא אשליה ולכן, אין טעם בגידול, כי גם בחומר הכי מת והכי משולל תודעה ונפש, קיים אור האינסוף. זה פשר ההכרזה של הבעל שם טוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". בכל מקום הוא רואה את האור האינסופי ולכן הוא בולם את התרחקות האלוהות מהחומר.

לפי מה שאמרנו, אנחנו יכולים לענות על השאלה, היכן נכשל הבעל שם טוב.
הדברים נקראים בשפתם.
החומר אינו מבין את שפת הרוח. הוא אדיש לה.
אתה אומר לו "אתה אור". והוא לא יודע מה זה.
כיוון שהוא לא יודע , הוא לא מתייחס ואנחנו יודעים שהבעל שם טוב ניסה לעשות דברי שניסו לעשות בעבר, לזהות את החומרי כרוחני. החומר מכיר רק את עצמו ולכן ה"שיוויתי" לא מוציא ממנו כלום.
ברמות היותר גבוהות, הבעל שם טוב הצליח.

אני יודע שאני נשמע כמו אזה שליח בנאלי של צעירי חב"ד כשאני כותב את זה, אבל זה נכון.
מלמדים על הבעש"ט , שהוא פנה אל המוני העם ואמר להם, שקיום מצוות מתוך שמחה, הוא שווה ערך לתפילה, או שווה ערך ללימוד תורה. כאן הוא עושה את ההשוואה בין שמחה לתורה ובין תפילה לתורה.
זה יכול לעבוד, כי שלושת אלו רוחניים ולכן הם מדברים בשפה דומה ומצייתים.
בגלל זה תורת החסידות התפשטה והצליחה, יותר מתנועות רוחניות אחרות שראינו ביהדות.

אבל בפרספקטיבה הכלל עולמית, ההצלחה הזו של הבעל שם טוב, לא ממש משמעותית.
המציאות של החומר דומיננטית, הרבה יותר מאשר הרוח.
ניתן לראות את זה בדוגמא, האדם יכול להיות שמח, אבל בדרך כלל אינו שמח, אבל האדם הוא תמיד חומר ואיך שלא ישתדל, תמיד יישאר חומר.

אפילו תלמידיו של הבעש"ט, שהיו אנשים בעלי אופי חזק וידע עצום, לא הצליחו לשלוט בהלך הנפש שלהם באופן קבוע. הכי רציני היה כנראה רבי זושא מאניפולי , וגם הוא לא הצליח להגיע לשלמות.
כך שבחומר, הבעל שם טוב נכשל וברוח הייתה לו הצלחה חלקית, שהיא גם דבר מבוטל , אבל היא לא בסדר גודל, של העוצמה הנדרשת לעצור את התנועה של החלל הפנוי.

רבי נחמן ידע את זה.
אולי כבר שהיה בן שמונה עשרה או שבע עשרה, הוא כבר הבין את כל הסיפור.
לקח לו הרבה שנים, כדי למצוא פיתרון.
בזכות זה שאנחנו מכירים חלק מהעבודה של רבי נחמן, אנחנו יכולים לעקוב אחרי הפיתרון שלו.
פיתרון גאוני.
הוא דיבר עם החומר בשפת החומר.

מה הוא אמר לחומר?
הוא שכנע את החומר שיש להם זהות משותפת.
להם זה "החומר", כמציאות רוחנית, פילוסופית ורבי נחמן בעצמו.
בשביל זה הוא היה צריך למות ולהקבר , כדי להגיע להזדהות מוחלטת עם הדומם.

נשמע מדהים? זה כתוב בליקוטי הלכות.
יש סיבות למה דווקא היה צריך להקבר באומן.
באומן יש כמה עניינים של חיבור בין הרוח לחומר ויותר מזה, עניינים של השתלטות הרוח על החומר.

אחרי שזה נעשה, כבר ניתן היה להתייחס לתודעה מאוחדת, של צדיק האמת ושל החומר וזו הייתה ההצלחה של רבי נחמן.
השאלה היא, עד כמה ההצלחה הזו הושלמה.
והתשובה שיש לי היא פשוטה.
רבי נחמן נפטר בשנת 1810. מאז , ניתן להגיד שהדומם, התחיל לקבל חיים.
רכבות, ספינות קיטור, מעליות ואחר כך גם מכוניות ומטוסים.
לכל הדברים האלו ישנם הסברים רציונלים, אבל אם היינו מסתכלים מהצד, רק על התוצאות, רק על מפת המינוע והטכנולוגיה, בלי לקרוא את ההסברים שמספקים ההסטוריונים, היינו מבחינים בהתעוררות, כאילו החומר, תופס שהוא יכול להזיז את עצמו ולנוע ולחיות.

ומה מתרחש בימינו? החומר כבר חושב, כבר מסיק מסקנות, כבר מזהה ומחליט.


זה עומק הבעיה אצל בעלי התשובה, הם חושבים שהם נגד החילוניות, אבל למעשה הם נגד הצדיק.
הצדיק שחי את החומר.
את זה אני אומר כבדרך אגב, כי אני רואה שלצדיק ממש לא אכפת מבעלי התשובה, הוא רומס אותם מבלי משים, יחד עם הרבנים שלהם והחברים שהם חושבים שיש להם בכיכר השבת.

וזאת ההוכחה שהצדיק הצליח, כיוון שבין אור האינסוף לבין החחל הפנוי, ישנו איזה תווך והתווך הזה, אם תסתכל עליו מהכיוון של החלל הפנוי, אתה תראה חיים, אתה תראה תנועה, אתה תראה אפשרויות וככל שאנחנו נמשיך לראות את החומר הופך לדברים האלו, אנחנו נבין שהחחל הפנוי כבר לא גדל, הוא כבר לא נמלט מהאלוהות. הבריחה שלו הסתיימה.

מזכיר לכל מי שנוסע לאומן.
ניפגש בבית חב"ד , אחרי התיקון הכללי העולמי.

שנה טובה.

שטח הפקר


אז אנחנו ממשיכים בסיפור הזה.
דיברנו על המרכז הראשון שבו נולדת אנרגיית החיים ועל המרכז השני אליו האנרגיה עולה.
שימו לב למשהו מעניין.
היסוד שמתאים למרכז השני , הוא יסוד המים.
רואים את זה גם בציורים הינדיים של המרכז השני , שם מציירים אותו כפרח שבתוכו ירח המשתקף בים.

מצד שני, אם אתם זוכרים , רבינו מתייחס אליו בליקוטי מוהר"ן בתורה רנ"ג ורנ"ג הם אותיות נגר, כשנֶגֶר, פירושו בעברית מקור או מאגר מים. זה לא סתם קוריוז.
אנחנו מוצאים את הקישורים והרמזים האלו, לאורך ולרוחב כל ספרות ברסלב.
אז כדי שנוכל להתקדם , הבא ונעשה סדר.
כאשר רבינו מדבר על "אש" הוא מתייחס לאנרגיית החיים באופן כללי, ואילו לאנרגיית החיים יש כמה וכמה מצבים, ובמצב השכיח שלה, היא מתרכזת במרכז השני, מה שמכונה בפי היפאנים הארה ובפי ההודים סוודיסטנים ובלשון הניו אייג' "מרכז המין".

עד כאן החזרה.
נמשיך אם כן.
איך אנחנו יכולים להסביר את המונח "אנרגיית החיים", בלשון שתובן גם על ידי בוגרי מערכת החינוך?
אנחנו יכולים להגיד שאנרגיית החיים היא "פוטנציאל" ואילו המצב שלה הוא "מוטיבציה".
לכן מכאן אנחנו יכולים להבין שכשאדם נמצא בסכנת חיים, המוטיבציה שלו היא להציל את חייו , שזו המוטיבציה הראשונה, ואילו במקרים אחרים , האדם נמצא במוטיבציה השניה, שהיא להתרבות.

עכשיו ישנו משהו חשוב, שרצוי להזכיר.
בעניין הזה, מוטב להגיד מעט מדי, מאשר הרבה, כי הנושא הזה כל כך מהותי ויסודי בנפש האדם, עד שכל ברבור מיותר, הופך להיות בסיס לשרשרת אינסופית של בלבולים ולכן כשמדברים על העינינים האלו, עושים זאת במתינות רבה, עקב בצד אגודל.

בשלב שהגענו אליו, אנו יכולים לשאול שתי שאלות.
השאלה הראשנה היא, האם אנרגיית החיים , יכולה להגיע לעוד מקום, חוץ מהמרכז הראשון והשני והשאלה השניה היא, שאם היא יכולה , למה היא לא מגיעה?
לשתי השאלות ישנה תשובה אחת, והתשובה היא שלמערכת האנרגטית של האדם, נכנס עוד שחקן מרכזי שמשפיע על ההתנהגות של אנרגיית החיים.
השחקן הזה נקרא בפי המומחים "מיינד אגו", והוא מייצג את ההכרה העצמית של האדם על פי שכלו.

יש הרבה מאוד מה לספר על השחקן הזה, ואנחנו לא נעשה את זה כאן.
מה שחשוב מבחינתנו, הוא שהמיינד-אגו, יונק את אנרגיית החיים של האדם ומשתמש בה לצרכיו.
הוא לא יכול, או לא רוצה, לקחת את אנרגיית החיים כשהיא נמצאת במרכז המין, כי אילו הוא היה גוזל אותה משם, האדם כבר לא היה מעוניין להתרבות ואז האנשים בעלי המיינד אגו היו נכחדים, אבל הוא מנסה לקחת , כל טיפה של אנרגיית החיים, שאינה מנוצלת לשרידה או להתרבות.

אם כך, מהו הקונדוליני.
הקונדוליני, הוא התנועה הספונטנית של אנרגיית החיים, מעל ומעבר למרכז המין.
כלומר, בהתקיים הקונדוליני, המוטיבציה של האדם מתרוממת באופן טיבעי, אל מעבר ליצר השרידה ויצר ההתרבות , אל מצבים הכרתיים גבוהים יותר.
החכמים היוגים , דימו את התנועה הזו, לתנועת התרוממות של נחש, לכן המילה "קונדוליני" שמשמעותה "נחשי".
מכאן אנחנו מבינים דבר חשוב, והוא שהקונדוליני, הוא מצב תיאורטי, שאינו קיים במציאות.
במציאות, כל אנרגיה עודפת, שאינה קשורה להתרבות או לקיום, נחטפת על ידי המיינד-אגו.

זאת אומרת, שמבחינה אנרגטית, לאדם שאנחנו מכירים, יכולות להיות רק שתי מוטיבציות, או מוטיבציה של קיום, או מוטיבציה של התרבות.
לכן באופן טיבי, האדם לא יכול להתגבר על יצרו.
אנרגיית החיים כשנמצאת במרכז השני, היא המרכיב הדומיננטי בהוויתו.
רק כאשר, האדם נמצא בסכנת חיים מוחשית, גובר יצר הקיום על יצר ההתרבות והאדם מתרכז בהגנה על חייו.


אז מה אנחנו עושים, כדי להביא את האדם לרמות תודעה יותר גבוהות?
מה אנחנו עושים כדי לפתור את האדם מהדחף הניצחי למין ולהתרבות?

אנחנו עושים תרגילי קונדוליני.
אנחנו מייצרים סימולציה של עליית קונדוליני, או במילים יותר טכניות, אנחנו לוקחים את אנרגיית החיים של האדם ומעיפים אותה למעלה, אל מעבר למרכז המין.

אילו היינו יכולים לקחת את כל אנרגיית החיים של האדם ולהזיז אותה, היינו משנים באופן קיצוני, את האופי שלו ואת השקפתו. את זה אנחנו לא יודעים לעשות כרגע, אנחנו כן מצליחים לקחת קצת מהאנרגיה, וזה מספיק כדי לחולל שינוי מסויים וזמני.
תרגילים כאלו, ידועים מאוד בתורת היוגה-טנטרה-מדיטציה.
התרגיל הכי מוצלח מתוכם שאני מכיר, הוא מה שאנחנו מכנים "אושו קונדוליני" או "מדיטציית קונדוליני". בעיקרון, זה רצף של תרגילים שנמשך בסך הכל שעה.

חשוב מאוד לתרגל לפי ההוראות, חשוב לא לאלתר , לא להאריך ולא לקצר.
אם עושים את התרגיל הזה כמו שצריך הוא עובד.

כאן יש הסבר מוסרט ומוצלח.

מה המשמעות של כל הפעולה הזו?
בדיוק מה שאמרנו, המוטיבציה של האדם שמאופיינת בשרידה או בהתרבות, משתנה.
הוא כבר לא מעוניין באף אחת מהשתיים.
התוצאה של השינוי במוטיבציה, היא הקלה גדולה והתרעננות.
כל התאוות של האדם , ניזונות משתי הרמות התחתונות של האנרגיה, תאוות המין, תאוות הכבוד, תאוות הבצע , תאוות האכילה, כולן נחלשות בצורה חדה.

נסו ותראו. זה עובד.
אז זו התשובה בשבילך, מי שלא תהיה.
יש דרך החוצה.
עדיין לא סיפרתי שום דבר על מה שנימצא בחוץ, אבל זה למעשה הרעיון של אושו, לא לספר על מה שניתן להשיג, אלא לדבר על הבעיות ועל הדרכים להשתחרר מהן, לפחות.

זה טוב,
יחסית למה שאתם מכירים, זה גן העדן.
גן עדן מוגבל, אבל עדיף על גהנום ניצחי, האין זאת?

או, כמו שאומרים החבר'ה, אם כבר מין, אז מין מסוכן.

יאללה חברים.

אדוני ישמור צאתכם ובואכם, מעתה ועדדדדדדדדדדד עולם.

תמיד בלא כלום


יש לי כמה הודעות.
קודם כל כתובת הדואר של האתר , drall@shoresh.org.il, שבקה חים לכל חי. מזה כמה שבועות, שהיא לא זמינה ואני מתנצל בפני כל מי שלח לי לשם. אין לי גישה לשם.
יש לנו כתובת חדשה drall@inn.co.il, ואתם לגמרי מוזמנים להשתמש בה.
יש מי שישאל, למה להחליף את כתובת חרד"לית אחת בכתובת חרד"לית אחרת והתשובה היא, שאנחנו פשוט אוהבים להתלונן על חרד"לים, מגיע להם.
חוץ מזה, אני רק רוצה לציין כי החרד"לים הם תרבות גוועת, כי גינזבורג ומורגנשטרן אוכלים בהם בכל פה ועל זה אפשר לשאול שתי שאלות:
1. ממתי החרד"ל נקראים "תרבות"?
2. הרי זה דבר איום ונורא שמורגנשטרן וגינזבורג משתלטים על החרד"ל, כיון שהחרד"ל בכל זאת, הרבה יותר מוצלח מהם.

התשובה היא שהא בהא תליא.
החרד"ל הוא תרבות רק יחסית למורגנשטרן וגינזבורג וכדאי לו להתחסל, על ידי גרועים ממנו , כיוון שאז מישהו עוד עשוי להתגעגע אליו.
אז למה באמת , פתאום החלטתי להתעסק עם החרד"ל? ובכן, אילו הייתם נאלצים כמוני, לבוסס פעמים בשבוע בטינופת של נטורי קרתא, גם אתם היתם רוצים להתאוורר.

עד כאן?
עוד הודעה חשובה, עוד כמה ימים, הולכת לצאת לאומן, קבוצה של נשים ואני באמת ממליץ בכל פה.
uman201411

כדאי לכן לנסוע, חמודות, כדאי , כדאי מאוד, כי הקבוצה הזו היא ממש סדנה והיא מתרכזת בכוחו של הצדיק , כפי שהוא מתבטא בקבצן השישי, במעשיית "שבעת הקבצנים".
כיוון שאנחנו כאן בין חברים, תנו לי להגיד לכן משהו בכנות.
תמיד טוב לנסוע לאומן, אבל רוב הקבוצות של הנשים , הן די זיבליות.
יש את הקבוצות של הדוגמניות/זמרות לשעבר , שהיום מתהדרות תרבוש סולטני על הראש ויודעות לדבר בעיקר על היכרותן האינטימית עם דודו טופז, מתי כספי ופופאי המלח.
יש את הקבוצות של הרבניות העארסיות שיקשקשו לכן בראש עם חמישים צמידים בכל זרוע ויברכו אתכן כל שעה עגולה , בשפע של בנות ובנים, מנוזלים ומעצבנים וזאת בלי לזכור שאתן , נניח, רווקות ושאתן לא מאמינות בפיצוצי אוכלוסיה ויש כמובן, את המדריכות ההוליסטיות המרחפות מאור הגנוז ודומיו, שיעטפו אתכן בצעיפים, צניפים ומטפחות וימכרו לכן מי פה אורגאנים בשמונים שקל למנה.

לא חבל , לנסוע כה לצדיק?
הקבוצה הזו, היא קבוצה טובה, היא מתעסקת ברוחניות אמיתית, היא מאמנת ומתרגלת והסגל שם משופשף מאוד, והוא יביא ויחזיר אתכן בשאגה אל החיים.
שווה, שווה, שווה.

אז אלו היו ההודעות שלי.
יכולתי לסיים כאן ואני באמת עייף , אבל אני יודע שפטור בלא כלום אי אפשר, אז בואו נעשה את התרגיל הבא.
שמעתם את שלום ארוש מדבר על התבודדות, נכון? לא נכון? כיף לכם.
שמעתם את ארז משה דורון מדבר על התבודדות, את הרב יעקב ישכיל, את יהודה סיוון, את מיכי יוספי ואולי אפילו אורי שרקי או אחרים ממחנה החרדקוקים.
שמעתם, ואני מקוה שאתם בכל זאת עושים התבודדות , כי היא באמת מעלה ,למרות שאלו שמדברים עליה, הרבה פעמים, לא מבינים בה, כמו שהם לא מבינים בשום דבר אחר.

עכשיו אני אראה לכם איך אושו מדבר על התבודדות ותבינו בעצמכם מה הבדל בין חמור במרק פירות לבין שמיטה בהר סיני.

אין מי שמקשיב לתפילתך.
תפילתך היא מונולוג.
אתה מתפלל אל השמים הריקים.
זכור שלא תקבל כל שכר על התפילה, אבל התפילה היא פרס גדול, לכל מי שמבין מה היא.
התפילה עצמה, היא תופעה מופלאה, כל כך מופלאה, שאין טעם בשכר אין צורך בפרס.
אלוהים הוא מכשיר, שנועד ללמד אותך להתפלל. אחרי שלמדת , אין בו צורך יותר.
התפילה מספיקה, יותר ממספיקה.

יאללה חברים,
רבינו אומר, שצריך להתחדש.
מה הפשט? להשאיר את הישן מאחור, כמו שאנחנו משאירים מאחורינו צואה באסלה.
זה בדרך כלל ממש לא פשוט, אבל יש שירים שעוזרים לי בזה. שירים שגורמים לי למלא את הריאות בניחוח של נגיעה בנצח ונותנים גם האפשרות להתעורר לרגעים יקרים, ממטעני העבר ולהביט בעולם בעיניים טריות.

אלה , אלה?

המקווה של שבועות מחרתיים.
צריך לטבול טיפה לפני עלות השחר , שזה בערך בארבע וחמישה.

לילה טוב. חג שמח.

כי משורש נחש יצא צפע


היי חברים וחברות, מקסימים ומקסימות.
אתם יודעים בוודאי שאני באריזות עכשיו, מתפעל את הבלוג החדש, מתכנן תוכניות וכן הלאה.
הרבה אנשים כתבו לדואל ביקשו את הכתובת של הבלוג החדש, וגם קיבלו ויש נרשמים והכל בסדר.

בסך הכל ההרגשה הכללית שלי היא הקלה. קשה היה לי לפעול תחת ענן, קשה היה לי לפעול תחת לחצים ואיומים מכל מיני מטומטמים ומנוולים, אבל המשכתי, המשכנו, כל זמן שזה היה רלוונטי. אלא שהעולם משתנה ואנו משתנים איתו וברסלב החופשית כבר עובדה קיימת. היא לא החזון שלי, היא כולה של רבי נחמן בן פיגא והוא הצדיק, שזורם בעורקי העולם ואין איש שמרים או מוריד את ידו בלי רשותו.

אני, צריך לעשות דברים אחרים, זה צפוי. כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי צרכיו, כולנו נעים, כל אחד למקומו.
אבל סוף השנה הגיע ולפני שאני ממשיך את משמרתי במקום ובזמן אחרים, אני הייתי רוצה לדבר על מה שנעשה בשנה שעברה.
ובכן,
כמו שמסרו לי מהנהלת האתר, היו יותר מ37,000 צפיות בבלוג הזה במהלך שנת 2013.
הצטרפו עשרות מנויים, נכתבו מאות תגובות.
זה אומר שהיינו כאן, שעשינו משהו.
יותר ממאה כניסות ביום, מכל חמשת היבשות, זה לא דבר שאפשר או כדאי לזלזל בו.
 

הנה תקציר:

אולם האופרה בסידני יכול להכיל 2,700 איש. בבלוג הזה ביקרו בערך 37,000 פעמים בשנת 2013. אם הבלוג היה אולם האופרה בסידני, הוא היה מוכר את כל הכרטיסים לבערך 14 הצגות כדי שיצפו בו אותה כמות אנשים.

לחץ כאן כדי לראות את הדוח המלא.

אוקי, יופי, כל הכבוד.
יש עוד סיבה שהתכנסנו ככה היום, וזה שקיבלתי שאלה מענינת מאחד מהמנוים הותיקים. הוא בחור אמריקא והוא כתב לי כך (בהשמטת פרטים מזהים)

To my friend "Drall" I really enjoyed the free Braslev blog and am a bit sorry to see it go.Iam sort of addicted to Likutei Moharan and Breslever things in general. Nevertheless,I always feel uncomfortable because the sexual repression in Braslev is a bit too much for me to handle. Any thoughts on this matter?Obviously your previous blog was a commentary on this issue but I'd be interested in hearing how you deal with this when you're around real Breslever like R. Teichner.I

ובכן, קודם כל, אני יודע שליכלכו עלי בלי סוף, שאני תומך בפריצות, ובאוננות ובתועבה.
זה שקר וכזב.
אני מוכן לצפצף גם על הרבנים וגם על מה שהם אומרים, אבל אני בחיים לא אפנה נגד הטאו טה צ'ינג וכך נכתב שם בפרק ס'

לפיכך מונע החכם הקצנה, התנשאות והתמכרות לתאווה

קצר ומדויק.
כל התמכרות, כל תאווה, יוצרת מצב של עיוות התודעה. בגלל זה חסידות ברסלב מתנגדת לתאוות, ובגלל זה הזן בודהיזם עושה את אותו הדבר.
עיסוק לא בריא במין ובמיניות, הוא לא סתם תאוה, הוא יותר גרוע, תראו מה רבינו כותב על זה בתורה רנ"ג

יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף הָאֵשׁ הַזֶּה הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכּל וְעַל יְדֵי מִעוּט שֵׁנָה, הָאֵשׁ הַזֶּה נֶחֱלָשׁ וְאֵין לוֹ כּחַ לִבְער אַך שֶׁ מַּזִּיק לְהַמּחַ מִעוּט שֵׁנָה וְכֵן רִבּוּי שֵׁנָה כְּשֶׁהָאָדָם מַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִישׁן הַרְבֵּה גַּם זֶה מַחֲלִישׁ וּמְמַעֵט הָאֵשׁ הַנַּ"ל וְגַם זֶה מַזִּיק לְהַמּחַ רַק כְּשֶׁאָדָם יָשֵׁן בְּמִדָּה כָּרָאוּי אֲזַי תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל בְּתָקְפָּהּ וְכחָהּ כִּי לא נֶחֱלָשׁ הָאֵשׁ הַנַּ"ל

זו כמובן אינפורמציה מאוד בסיסית, שאנחנו מכירים מלימודי המדיטציה.
מה שאנחנו יודעים חוץ מזה, זה שאותה אש עליה רבינו מדבר, אותה אנרגיה שהוא מכנה "אש" היא אנרגיה שהיא מינית רק בצורתה הבסיסית ויש לנו דרכים לתעל אותה ולהפוך אותה לכלי להרחבת התודעה.
כך שבאותה התמכרות לתאות, במיוחד לתאוות מיניות, קיימת טעות, של שימוש באנרגיה בצורה מסולפת ואנחנו נגד זה. תמיד היינו. זהו היסוד של הזן בודהיזם, זוהי משנתם של מורינו הגדולים אושו, גורודייף וכן הלאה.
מי בעד התמכרות לתאוות?
מי שנגדנו, מי שנגד הבלוג הזה ורבני הזבל שמכנים את עצמם ברסלבים, כי באמצעות ההתמכרות לתאות, הם יוצרים אצל המאינים הסתומים רגשות אשם שהופכים אותם לנשלטים.
עכשיו אני אספר סיפור אמיתי, שקרה בערך לפני שנה.
היה רב ברסלבי גדול שאני מכיר ואני לא יכול לכתוב את השם שלו כאן, כי אנחנו עדין בהסכם עם העדה החרדית, שלא יתפרסמו כאן ציטוטים מהרבנים "שלהם".
לרב הזה, הגיעו הרבה בחורים צעירים, תלמידי ישיבות והתחננו בפניו, שיעזור להם להתגבר על זרמי ההורמונים, שמוציאים אותם מצלילות דעתם ומפילים אותם ליאוש ודיכאון.
ברור שהרב ההוא, שהוא אדם חביב ביותר, ניסה לחזק אותם וניסה לעודד אותם כמיטב יכולתו, ואני לא אומר שהוא לגמרי לא הצליח. הניסיונות שלו בודאי סייעו במשהו, אבל הוא לא הכיר את השיטות של פונה.
בפונה יש שיטות שיגרמו לסטרייט צעיר ובריא להכנס לג'קוזי עם ברוקלין דקר ולחשוב רק על התאמת הצבעים בסלט הפירות שאכל בארוחת הבוקר של שלשום.
זה לא בדיוק ככה, כי למין יש גם היבטים פסיכולוגיים ולא רק ביולוגיים, אבל בגיל צעיר, יותר משלושת רבעי הבעיות הן הורמונליות ובהן אנחנו יודעים לטפל, לא רע.
אז באתי אל הרב, מתוך רצון אמיתי לעזור לו להפטר מכל הבכיינים האלו ואמרתי לו שאני יכול לסייע, באמצעות כמה שיטות שלמדתי בהודו.
אמרתי לו שישלח אלי את האנשים ואני כבר אסדר אותם.
הוא חשב שזה רעיון נפלא, כי באמת עשו לו את המות והוא שלח אותי לאחד מהעוזרים שלו, שכיהן על תקן של עובדת סוציאלית לכל הדפוקים והשבורים.
העוזר שמע על מה מדובר וכמובן התנגד.
הוא אמר שבחורים שנמצאים בישיבות, אסור לקבל שום דבר , אלא מהרבנים שלהם.
לכן הוא הציע לי ללמד את השיטות שלי, רק לנשים.
לא היה לי כוח להתעסק איתו ובטח לא להתעסק עם הנשים שלו, שאני באמת לא יודע אילו בעיות היו להן, אז חזרתי לרב ועדכנתי אותו.
הרב אמר, שהעוזר מבלבל במוח, לא במילים האלו, כי הוא אדם טוב ממני בהרבה, אבל הטיעון של הרב היה, שאילו תלמידי הישיבות, היו יכולים לקבל את הכל בישיבה, הם לא היו מגיעים עד אליו כדי להכנס לו לורידים.
אבל לא יצא מזה כלום, כי הרב אמר שצריך לקבל אישור מאיזה בד"ץ והבד"ץ לא היה איתו בקשר ולי היו דברים אחרים להתעסק איתם וכנראה שגם לו היו.
אז בקיצור,
אני נגד הדחקה מינית.
ברסלב גם כן נגד הדחקה מינית, כי זו מלחמה נגד עצמך ובמלחמה הזו יש הרוגים.
האנרגיה המינית צריכה לזרום למעלה, לשנות צורה, לפתח את האדם ולתת לו כלים להתעלות.

מי שמבין את זה, לא ידבר על יצר הרע ולא על פגם הברית ולא על שמירת עינים.
הוא ידבר על מדרגות.
כמו בהגדה של פסח,
השתה עבדי , בשנה הבאה בני חורין.
ועד השנה הבאה יש בסך הכל עוד שעה וחצי.
אז תחזיקו מעמד.
דלתות נפתחות.

הנסיך המיותר


בוקר טוב בנות ובנים.
החדשות הרעות הן, שהגענו שוב להסכם מטופש ומיותר עם ידידינו בעדה החרדית.
הראש שלהם, מטומטם בצורה שלא תאמן.
מה שהם אמרו, זה שבגלל שבבלוג הזה, מוצגים ומצוטטים רבנים חרדיים, אז הוא אתר חרדי ובאתר חרדי אסור שתוצגנה תמונות של נשים ולכן, הגענו להסכם שלא יוצגו או יצוטטו כאן רבנים חרדיים.
זו הסיבה שאני לא יכול להראות לכם כמה נהנינו בבית כנסת באר שבע בהילולה של רבי נתן מברסלב, זכותו תגן עלינו לעולם ועד.
מצד שני, הסרטון נמצא בערוץ שלנו ביוטיוב והוא נקרא "הילולת רבי נתן תשע"ד" ואתם מוזמנים לצפות ולהנות.

אוקיי,
אתם יודעים, כשאנשים חושבים שמישהו יודע את הדרך לאמת או להארה, הם לא נותנים לו מנוח.
משגעים אותו כל הזמן בשאלות של "איך עושים את זה ומה צריך לעשות" וכן הלאה.

לרוע המזל, מדובר באנשים הלא נכונים.
כי האנשים הלא נכונים חושבים להגיע להארה. הם אנשים שאין להם כלום, אין להם כסף, אין להם כוח, אין להם זמן והם גם לא הכי חכמים, שהא בהא תליא ואז הם מגיעים למסקנה שהארה לא עולה כלום, אז אם הם ישיגו הארה, יהיה להם משהו.

זאת מסקנה לגמרי מוטעית,
כי הארה דורשת הרבה מאוד, ולכן היא עניינם של אלו שיש להם הרבה.

אני יכול להגיד לכם על עצמי, שבזמן שהתעסקתי בהארה ובסאטורי ובזן בודהיזם ובעיקר במדיטציה, שיגעו אותי בלי סוף. המון אנשים.

בסך הכל אני יכול להגיד שמתוך כל אותם אנשים והיו באמת רבים, רק על שלושה אני יכול להגיד שיצא להם משהו. אני לא יודע אם נעשו "מוארים" במובן הבודהיסטי. אני יכול להגיד לכם, שהתקדמו באמת, שקיבלו אמת.
הלומדים האלו, כולם היו אנשים שהיה להם.
לא יודע אם היה להם כסף, אבל היה להם זמן, היו להם כוחות נפש, הם היו פיקחים ויכלו להצליח ואולי אף הצליחו מאוד בהרבה תחומים.
לא סתם כל הזמן מדגישים את זה שבודהא, הלא הוא סידהרתא שייקמוני אדוננו, נולד בתור נסיך.
למה זה חשוב?
הייתה לו את האפשרות להתפתח, הוא קיבל חינוך טוב, היו לו אמצעים והוא הגיע למה שהגיע בזכות השקעה אמיתית. הוא יכול היה להרשות לעצמו להשקיע.
אילו הייתם רואים את בודהא, אחרי שזכה להארה, לא הייתם מאמינים שהוא היה נסיך או אפילו בן טובים או אציל.
הוא נראה כמו ביריון בסמרטוטים. קצת דומה לאביגדור ליברמן הי"ו.
אבל כשהוא היה מתחיל לדבר, האיכויות האלו התגלו. לא רק הידע האלוהי שלו, לא רק הרוחניות שלו, אלא גם הרקע האיכותי שלו, המלכותיות, האצילות.

ואנשים לא מבינים את זה.
הם בקטע כזה של "אנחנו מסוגלים" או "בודהא אמר שאנחנו יכולים", אבל בודהא מתכוון לכל החבילה, לא רק לטקסים הדתיים, לא רק למדיטציה. לכאורה, הכל מסוגלים, אבל בפועל מעטים מאוד.
אחרי הסאטורי הראשון שלי, הייתי בטוח, שאילו חברים שלי מהטכניון היו באים ללמוד אצלי, או אצל טיוהאר, שהיה הגורו שלי באותה תקופה, הם היו מגיעים לסאטורי ראשון, תוך חודש וחצי.

יכול להיות שצדקתי אז ושאני צודק גם היום, כי הם היו אנשים פיקחים ומוכשרים וצעירים ועזי נפש.
ברור שזה לא היה מעניין אותם, זה הפרדוקס.
אלוהים נותן נרות, למי שגר על השמש.

זו אחת הסיבות שאני כל כך מעריץ את רבי נחמן מברסלב.
הוא היה אמיץ.
היו הרבה חכמים, היו הרבה נאורים ומוארים וכולם סבלו משאלות האספסוף.
עם כל זה, אני לא זוכר ששמעתי על מישהו מהם שאמר "חבריה, יש אלוהים, יש עולמות אחרים , אבל זה לא בשבילכם. אתם שכל הזמן סובלים וכל הזמן מתאוננים, אתם אף פעם לא תגיעו להישג רוחני, כיוון שהישג כזה דורש, הרבה יותר ממה שיש לכם."
בודהא לא אמר את זה.
אושו לא אמר את זה.
גורודייף לא אמר את זה.
אפילו צ'ואנג צו, שלדעתי הוא באמת הגדול מכולם, לא אמר את זה.

אבל רבי נחמן אמר.
לא ממש, כמו שאני אומר לכם, כי אם הוא היה אומר את זה ממש, היו מוצאים דרך לסלף אותו, כי זה לא מה שאנשים רוצים לשמוע.
הסילופים האלו קורים הרבה ואצל רבי נחמן הם קורים בלי סוף.
נגיד הציטוט הזה מ"חיי מוהר"ן" תקצ"א

אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם לִהְיוֹת מְלַמֵּד, הֵשִׁיב לוֹ לא
[כִּי אָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁשְּׁל שָׁה דְּבָרִים אֵינָם חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו
שׁוֹחֵט וּמְלַמֵּד וְחָסִיד בְּעִיר קְטַנָּה
מֵחֲמַת שֶׁבְּנָקֵל לוֹ לְהִכָּשֵׁל בְּגֵאוּת חַס וְשָׁלוֹם]
טוֹב לְךָ יוֹתֵר לִהְיוֹת סוֹחֵר וּבַעַל מַשָּׂא וּמַתָּן
רַק בְּשָׁעָה שֶׁתֵּלֵךְ בַּשּׁוּק תְמָאֵס וּתְבַזֶּה אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּפִיךָ

(כל הציטוטים שלנו מאליעד כהן האהוב.)
יש עוד כמה מקומות היכן שרבינו אומר לא להיות מלמד, לדוגמא בשיחות הר"ן אות ר"מ

וַאֲנִי אוֹמֵר עַתָּה שֶׁטּוֹב לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁלּא לִהְיוֹת מְלַמֵּד

זה צריך להיות ברור לכל אחד ויש לזה גם סיבה.
רבינו לא רוצה שילדים ילמדו להיות ברסלבים, אין לזה שום משמעות, זה חרטא. בנאדם צריך להשתנות כדי להיות ברסלב, צריך להפוך לברסלב.
אבל לאנשים לא אכפת, "אז הוא אמר". הם מקימים בתי ספר ברסלב וישיבות ברסלב ותלמודי תורה ברסלב ויש שם מלא מלמדים ומורים ומורות שהם יעני ברסלב ומה שאמר רבי נחמן בכלל לא מעניין אותם.
יש להם איזה סמרטוט על הראש, או פונפון או פיאות עד לברכיים.
כן, אני מדבר גם על הננחים. למה פתחתם שני חידרים בבית שמש ובצפת? איפה אתם ואיפה רבי נחמן.

אבל רבי נחמן, כן אומר את זה, הוא אומר את זה, באופן שרק מי שראוי להבין, יבין והוא שם את המסר הזה, בתוך חבילה, שהוא מציב באמצע הכביש הראשי וזה מדהים. אף אחד לא פותח.
נכון שכבר שיגעתי אתכם עם "אבדת בת מלך".
אני מתכוון לחזור אליו ולטרטר עליו, באיזה שלב, אבל הפעם אני רוצה להתמקד בשורה התחתונה.
אני אתן לכם את הסיכום, באופן שאף אחד עוד לא הסביר אותו, למיטב ידיעתי.

מה כתוב בסוף?

וְאֵיךְ שֶׁהוֹצִיאָה לא סִפֵּר
וּבַסּוֹף. הוֹצִיאָהּ

כאן נחשף רבינו במלוא אכזריותו.
הרי כל המעשיה הזו, מלוקקת כמו סולארו בחבורת תיכוניסטיות.
"לכל אחד יש בת מלך", "הצדיק יציל אתכם", "הנשמה של כל אחד היא בת מלך", "בסוף הוציאה" , "כל נשמות יראל בלה בלה בלה" וחנטריש.
ואחרי שמלקקים ומלקקים, מגיעים לסוף ואין כלום.
ממש כלום.
רבי נחמן מודיע שבסוף הכל היה בסדר, אבל איך נהיה בסדר מתוך הלא בסדר, לא מספרים.
ההפך, הכל רק מסתבך. הסיפור מתקדם כלפי מטה, הופך להיות גרוע וגרוע ועצוב ומדכא יותר ויותר.
כי מה קרה לו, למחפש שלנו?
חיפש שנים ביערות ובשדות ולא מצא.
הגיע לארמון של הלא טוב ואמרו שהוא צריך לצום ולא צם.
ואחר כך אמרו לו שרק לא ישתה יין וכן שתה.
ואז היא בכלל עזבה את הארמון והוא התחיל לחפש את ההר של הזהב והלך לענקים והם נפנפו אותו וכן הלאה וכן הלאה, אתם מכירים את הסיפור. זה כמו לאבד את הארנק והדרכון באמצע השוק בניו דלהי בזמן מונסון, רק הרבה יותר גרוע, כי זה נמשך שנים.

סיפור מזעזע, "אבדת בת מלך".
איך שלא תסתכלו עליו הוא איום ונורא ואף על פי כן, הסיום עולה על הכל.
זה לא שרבי נחמן לא ידע את סוף הסיפור.
הוא פשוט לא רצה להפקיר אותו בידי הרבנים, הוא לא רצה לתת אותו לכל אותם רבנים שכולנו מכירים אבל אסור לנו לנקוב בשמם, כי אנחנו לא אתר חרדי.
הוא לא רצה שיסלפו אותו, כמו שהם מסלפים הכל, את ליקוטי מוהרן ואת ספר המידות ואת כל יתר הספרים.

הוא השאיר את החלק העיקרי בפאזל אצלו בכיס ואמר "רק האדם הנכון, יוכל למלא את החור."
וזה המילוי שאני מצאתי.
אני לא יודע איך להביא אותכם אל האמת.
אני לא יודע איך להחזיר את בת המלך.
רק דבר אחד אני יכול לעשות, אני יכול לספר לכם שאפשר לקרוא את הסיפור הזה בצורה אחרת. וזה הולך ככה.
אם עברת את הכל, אתה תוכל.
לא משנים הפרטים, זה לא מתכון לאזני המן, זה לא הוראות שימוש של שואב אבק.
אלו לא הלכות קריאת מגילה ולא סדר ביעור חמץ.
הפרטים לא משנים, המחפש הוא החשוב.
מה שאומר לנו רבינו, זה שאם המחפש לעבור את כל הבעיות ואת כל הכשלונות והצליח לעבור באש ובחרב, עד שהגיע למצב שהוא צריך להחליט איך הוא מחלץ את בת המלך, העצה הנכונה תגיע, כי הוא מספיק מתוחכם והוא מספיק חזק ומספיק אמיץ ומספיק שקול ומחושב.
אלמלא היה, הוא לא היה מצליח לעבור את הכל.
זה החינוך הברסלבי האמיתי, אתה צריך להיות מסוגל לעבור את כל זה, כדי להצליח.

זהו, נראה לי.
ברכות, נשיקות וליקוקים.

הר של זהב ומבצר של מרגליות

הר של זהב ומבצר של מרגליות

נר מצווה ותורה אור וכל המחמיר חמור


בשבוע שעבר היתי בשיעור אצל הרב יהושע אנגלמן,
הלכתי לשם, כי כל הזמן שמעתי על שג"ר ואנגלמן הוא תלמיד שלו.
אז אני אגיד לכם מה.
אנגלמן בחור חמוד.
לגמרי לא מזיק.
למעשה, במקום שהוא נמצא הוא מועיל כיון שהוא רך כתחבושת מרופדת ואילו הקלינטים שלו, הם מיזרוחניקים בוגרי ישיבות הסדר ומיזרוחניקיות שגם הן עברו את המוסדות האלו באיזה אופן ולאנשים כאלו, הרכות של הרב יהושוע עשויה רק להועיל. אולי לא דיברנו על הנושא הזה אף פעם, אבל ישיבות ההסדר זה דבר רע.
לא שאנחנו נגד צבא. אנחנו בעד. אנחנו גם בעד לימוד תורה. כולנו לומדים , אבל זה כמו סטיק אנטריקוט וגלידת וניל. כל אחד מהם חביב בדרכו, אבל כשמערבבים אותם זה גועל נפש. כך גם ישיבות ההסדר.
הבעיה פה, היא פאבלובית. אם אתה לא מפריד את האימונים הצבאיים ואת העיסוק בתורה, אזי התת מודע שלך מבין, ששני הדברים האלו מתנהלים באותו האופן, כלומר שתהליכים דתיים או רוחנים, פועלים כמו מנגנון היריה של מקלע או מנוע של טנק.

ככה זה קורה, אם תרצו או לא תרצו ובאמת התוצרים של הישיבות האלו, מגיעים עם תפיסות דתיות, נוקשות, לוחמניות וקיצוניות.;לכן אנגלמן החביב, ההססן והגמיש, יכול לסייע להם מאוד.

הוא חכם יותר מהרבנים הלוחמים שלהם, אבל הרבה פחות קיצוני.השיעור היה בנושא חנוכה, פחות או יותר, ומה שהאנגלמן הזה אמר, היה שה"שפת אמת" , ראה בנרות חנוכה סוג של חיפוש ובריבוי הנרות, הצהרה לגבי "ריבוי אמיתות".

דא, דא, דא, דוקטור אנגלמן. ספר את הסיפור על ריבוי האמיתות לממשיכי דרכו של ה"שפת אמת", קרי לעדרים של חסידי גור, ארוכי המעיל ומחודדי הכיפות.&t;ספר את זה אולי, לחסידות גור, המפחידות האלו.אנגלמן

; תבינו, אני לגמרי בעד התופעה.אני אפילו התייעצתי עם בד"ץ "מחוייב המציאות", והחלטנו להחתים את אנגלמן בחותמת הכשרות שלנו, לאות ולסימן שהוא ממש בסדר, הוא "בובה של דוקטור" כדברי מוטי גלעדי בפסטיבל לשירי הילדים משנת 1980.

; בשביל המיזרוחניקים של קטמון הוא מצויין ואילו הוא היה מדבר אל הדחלילים של מאה שערים, זה היה עוד יותר טוב, למרות שאני כבר בספק עד כמה, הם מסוגלים לקלוט מסרים מופשטים. בשבילנו הזן בודהיסטים (ואני זן בודהיסט, עד כמה שאני מצליח), קצת קשה לשמוע את הרעיון של ריבוי אמיתות, כי אתם יודעים "האמת היא אחת, אורה קר, קולה נורא" כמו שלימדונו רבותינו

אבל בסך הכל, היה אחלה.;טוב, אומן, באנו , ראינו , ניצחנו. הפעם, תודה לאל, אכלתי סעודות שבת, אצל חיים בן יוסף במלונית.;אין על האוכל של חיים. גם המלצריות, טפו טפו טפו, היו יכולות למלצר בהילטון ולא רק בהילטון בקייב.tבגלל שלא הגעתי עם אף קבוצה, הושיבו אותי בשולחן המשותף, שם בעיקר היו עארסים שהתעניינו בשופינג האומאני המהולל, ובנושא הזה, בהחלט מצאתי איתם שפה משותפת.
אבל עארסים באומן, זה לא חידוש. עארסים פרים ורבים בכל מקום שהמחירים זולים והשלטון רופף. אלו שעניינו אותי, היו דווקא שני צעירים מישיבת הדגל של ש"ס. בזכותם בעיקר, השיחה בשולחן, עסקה בעיקר בפוליטיקה פנים חרדית. מי שתרם חוץ ממני, לקצת ברסלביות, היה בחור אחד מגמגם, שהיה בקי להפליא בליקוטי מוהר"ן, אבל בקושי הבינו מה הוא אומר.
באיזה שלב, החלטתי לגלגל את הכדור בחזרה לשסניקים ושאלתי, אם הם יכולים להביא איזה חידוש או הברקה ממנו.

התשובה שקיבלתי היתה "כל המחמיר , חמור" ועל זה אני יכול להגיד שכל המורשת של עובדיה, היתה שוה, בשביל הציטוט הזה.

רצה הגורל ומי שחלקו איתי את הדירה, היו שניים מאנשי שובו בנים. אחד היה בסדר. נגיד.

השני, היה סיפור אחר לגמרי.

כשהייתי ילד, כל הזמן היתי חוזר על המשפט "כל אחד יכול להיות רובוט". זה ניסיון לתרגום חופשי של הפיזמון בשיר מיסטר רובטו של "סטיקס".

בתור ילד , לא ממש ידעתי, למה אני אומר את זה, אבל עכשיו הבנתי. הטיפוס הזה, מהשובו בנים, עשה הכל לפי הספר. הוא קם חצות וקרא זוהר ועשה התבודדות והכל טיפטופ ובכל זאת הייתה לו מדרגה של בלטה. הוא היה סתום לגמרי. סתום בלחץ. רוחניות ברמה של קרש וזה באמת העניין, שכל אחד יכול להיות רובוט, ולעשות את הדברים בצורה רובוטית.

הרבה שואלים איך זה קורה, הרי, סוף כל סוף, מי שזוכה למדרגות , עושה השתדלויות, אז למה מי שעושה השתדלויות, לא זוכה למדרגות.

חברים, אין מה לעשות. המתמטיקה הצ'קראלית עובדת כאן.
המאמץ מביא לאגו, האגו ניצב בין האדם לבין האמת והאמת היא האמונע, והיא הדבר שמביא את המדרגות.
לכן, ההשתדלויות מסייעות, רק למי שיש לו אמונע, כלומר הוא קשור לאמת בקשר כזה, שהאגו לא נמצא בינו לבין האמת.
נשמע שאני מזבל את השכל, אבל זה נורא פשוט.
אדם צריך להיות נאמן לעצמו. זאת "אמת".
אם הוא נאמן לעצמו, אז הוא מספיק קרוב לאמונע, כדי שההשתדלויות יעזרו לו להגיע למדריגות.
אם הוא נאמן למה שאמרו לו הבבונים בשובו בנים, אז לא נאמן לעצמו ולא קרוב לאמת, הוא קופיקו ומקסימום גורילו.
לא יעזור לו כלום, קדחת הוא יקבל ולא מדרגות.

עכשיו , עניין נורא חשוב.
השבוע ביום חמישי נתאסף כולנו לחגוג את ההילולה של רבי נתן מנמירוב, בבית הכנסת באר שבע , בצומת רייכמן וזוננפלד בירושלים, בשעה שבע.
זו ההילולה הגדולה של חסידות ברסלב והיא נערכת, כיאה וכראוי, בערב צום העשירי בטבת , מתוך קריצה מורעלת לשבתאות באשר היא.

כך נשיר ונשמח בערב הצום, כפי שנהגו חסידי ברסלב מאז ומעולם.
יש לנו עוד חג השבוע.
יום הולדתו של אושו יתברך חל בדיוק מחר.
טיוהאר בזמנו שאל, מה אנחנו מתכוונים לתת לאושו מתנה?
ובכן, הוא לא צריך מאיתנו שום דבר וגם אין לנו מה לתת לו, חוץ מההוקרה על דרכו המפוארת. מה שהוא עשה באותן שלושים שנה, בהן לימד את תורתו למליונים, הוא דבר שלא נראה כמוהו, וספק אם יראה. האור הנצחי של פונה, שזורם דרך חיינו ומעניק להם עומק ומשמעות, הוא הדבר שבו אנחנו צריכים להכיר וההודאה עליו היא המירב שלו אנחנו מסוגלים.
טוב, תמיד יש גם הפצה.
בכל אופן, דבר אחד אושו לא הצליח לעשות וזה להעמיד לעצמו תלמיד כמו רבי נתן. תלמיד מספיק גדול, כדי להפוך לחליל בידי המאסטר, תלמיד מספיק כדי להיות קיר, עליו יוטל הצל של המורה.
אחרי אושו, כמובן, באו עוד מורים נאורים שהלכו בדרכו, כמו סנדרשי , כמו קיראן, אבל אלו הגיעו אחר כך.
אושו לא זכה להעזר בהם בחייו.
כך בשבוע אחד, אנחנו חוגגים, יום אחרי יום, את הולדתו של המורה הגדול, לצד מות של התלמיד הנאמן.
שניהם טמונים יחדיו, עמוק בליבנו, אסיר התודה.

 

כרמלה גרוס ווגנר חיים את החיים


כמו שאתם רואים, חמודות וחמודים,
אני לא במצב לכתוב, אני מתחיל וזונח, פותח ולא מצליח לסיים.
מצד שני, יש מי שכוחו במותניו, ברוך השם ומלמד ומפיץ את דעת רבינו ואת תורת רבינו וזה הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א ואני שמח לצין שהוא התחיל סדרת הרצאות חדשנית בנושא סיפורי מעשיות והנה טעימה קלה, כדאי לבוא.

אני הקשבתי כבר לשלוש הרצאות שלו בנושא האגדה הראשונה מתוך סיפורי המעשיות "מעשה באבידת בת מלך" והוא כהרגלו, אחרי חמישה שיעורים עדין עסק בשלושת השורות הראשונות.
הרבה מאוד דברים נאמרו על בת המלך ואבדתה.
Princess.Peach.600.1561540
השאלה הראשונה שניתן לשאול היא , מי היא בדיוק בת המלך? או יותר נכון, מה זה בת המלך?
אל התשובה מגיעים, הרבה פעמים, מתוך זה שלמלך היו שישה בנים ובת אחת.
אז אני שמעתי מיובל דיין שבת המלך היא השבת וששת הבנים הם ימות השבוע ומהרב שמעתי שהבת היא המלכות ושת הבנים, הם שת הספירות חג"ת נה"י וגם שמעתי ממנו שששת הבנים הם ששת צדיקי יסוד עולם, כלומר החמישה שאנחנו מכירים והמשיח וכו' וכו'
אני ברשותכם, מגיע אל בת המלך מכיון אחר.
בואו ניזכר בתחילת המעשיה.

מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.
פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור:
שהלא טוב יקח אותך ( דער ניט גוטער זאל דיך נעמען).
בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

אני בכלל לא חושב שששת הבנים הם שישה צדיקים, אף אחד לא מזכיר אותם בהמשך העלילה. גם ששת הימים וששת הספירות, לא מספרים לי כאן כלום.
לכן אני עוזב את הגישה הזו ומנסה להבין את מהות הסיפור מכיון אחר.
מה בקשר למשפט הנזרק שהלא טוב יקח אותך?
כאילו, ככה אתם מכירים את רבי נחמן?
כך לדעתו מדברים מלכים אל בנותיהם?
ואם נניח, המלך מסמל את במעשיה הזו, את אלוהים הטוב והכל יכול, האם בברסלב מכירים אלוהים שמדבר ככה?
האמת שלא.
בברסלב, אלוהים חמוד, בברסלב, אלוהים הוא הטוב המוחלט, אצל רבינו הקדוש, אין כמו אלוהים.
לכן לא נותר לי אלא להסיק שהמשפט שהלא טוב יקח אותך אינו סוג של קללה בסגנון "הלוואי שהלא טוב יקח אותך", אלא הוא הגדרה של מצב.
כלומר, את בת המלך? את יפה, את טובה, את עדינה וחכמה וכישרונית ולכן, הלא טוב יקח אותך.
האחים שלך הם בהמות, הם אלימים, הם טיפשים, הם משעממים ולכן הם לא מענינים אף אחד, אבל את, מקסימה שכמוך, את נתח עסיסי ואותך יקחו.
עכשיו, הכל הגיוני.
מה זה "לא טוב"? למה להשתמש בביטוי הזה דוקא?
כי "לא טוב" הוא לא "רע", הוא לא דמוני ולא מרושע, הוא רק "לא טוב", הוא סתמי, הוא מיותר, הוא ביזבוז.
וכאן רבינו חושף עיקרון רוחני מדהים ונפלא שאני יודע אותו שנים ועד היום לא ראיתי שאף אחד מדבר עליו בפירוש.
כל דבר בתוכינו שהוא טוב, שהוא נעלה, שהוא נשגב, נאכל, מתמוסס, נאבד, נעלם.
הלא טוב לוקח אותו.
אני אתן לכם דוגמא.
נגיד אתם הולכים לטיול בטבע. אתם מסיימים מסלול אתגרי ומרתק, אתם מלאים באנרגיה, בסיפוק , בהתרוממות רוח.
ואז מה קורה?
אז הראש מלא במחשבות רחפניות חסרות שחר ולפעמים יושבים ומפטפטים ומרכלים ולפעמים אוכלים יותר מדי ובסופו של דבר מה שנשאר מהחויה המדהימה, זה הרגשה של החמצה וקצת בחילה.
נכון, נכון, האגו יגיד לכם "עשיתם את זה"
כל מאמץ טוב לאגו, אבל האגו הוא זיוף, הוא מניפולציה, את התועלת האמיתית החמצתם.
לכן אושו, בסוף כל התרגילים המפרכים, היה נותן פרק זמן מספיק ארוך, להתבוננות, לנוכחות, להמתנה. בזמן הזה, לא היה צריך לעשות כלום, רק לשים לב ולהרגיש.
האם הרעיון הזה שינה את העולם? כן, אלף פעמים כן, הוא נותן לנו עוד זמן עם האמת וזה הזמן הכי חשוב.
אוקי,
הסיפור הוא כזה, הרב ביקש ממני לקחת אותו היום לקברי צדיקים בצפון.
אמרתי לעצמי "כמה נפלא".
אני אעלה בבוקר לירושלים, אשתתף בתפילת "נשות הכותל" בראש החודש, אראה את החרקקים והחרללים והמדובללים, צווחים וצורחים, ואזד כמו פנתר, אסע לירושלים החרדית ואקח את הרב הנטורי קרתא שלי למסע בארץ צדיקי העולם.
אני מת על המעברים החדים האלו בין העולמות, כרמלה גרוס וגנר, חיים את החיים. גם אתם יכולים.

בסוף זה לא יצא, כי היה לי עוד טרמפיסט ובסוף הגעתי לירושלים די מאוחר, אבל העיקר הכוונה.
אוקיי, בואו נתקפל,
הממממ , ידידנו גדעון שלח לי את השאלה הבאה.

המצוות המעשיות, עיקר המטרה שלהם היא לכופף את הרצון שלך לרצון חיצוני לך, אם תראה את המצוות באור הזה, ותבין את חשיבות הכיפוף של הרצון, ממילא תראה שכל הדיון לגבי הרלוונטיות של המצוות לגביך ולימינו, אין לו עוד טעם. במילים אחרות, אתה צריך להבין שהעיקר בדתות השונות הוא כפי שאתה מכנה זאת – מלחמת היצר, קרי: לטהור את הגוף מהתמכרות להנאות החומר, ומן האגו. אם את זה אתה לא מקבל, מה הטעם לעסוק בכלל בעניין הדת? מדוע לא לעסוק בדברים אחרים? אלא אם כן מטרתך ללעוג, או להשתשע. כאילו, אני לא מבין, מה הטעם לעסוק ברוחניות ולהשאר חומרני? יש הרבה שחיתות בממסד הדתי של היום, אז התאכזבת מזה ונשארת תקוע בין שמים וארץ? אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

זה נראה טיפה מניפסטי, אז הבה נסה להתמקד כאן במשהו כמו

אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

ובכן גדעון, אני מציע לך לקרוא ספר שנקרא "כשהנעל מתאימה".
מה שמסבירים בספר הזה, הוא שאין טעם להלחם ביצר, כי זו מלחמה נגד עצמך ובמלחמה כזו, יש נפגעים מכל הצדדים.
היחיד שמרוויח מהמלחמה ביצר , הוא החיקוי השיקרי של האישיות שנקרא "האגו" שהוא נבנה ומתפתח מכוח ממאמצים שאתה עושה, ולא משנה מטרתם של המאמצים הללו. "מלחמת היצר" היא "מלחמת שלום האגו", אין לה שום משמעות רוחנית. כשאנחנו נלחמים ביצר, אנו מתרכזים בתפל ואנחנו מתעלמים מהעיקר.
לכן אנו מלמדים שיש לעשות את ההפך.
יש לשים את העיסוק הרוחני בראש מעיינינו ולבקש ולדרוש התקדמות רוחנית משמעותית, בלי להתעסק במלחמת היצר.
היצר יפריע לנו בתהליך, כמו העבודה והלימודים ומזג האויר, אבל ככל שנתקדם, נוכל להתמודד טוב יותר.
אלו החיים, בזה קסמם.
תודה לכרמלה גרוס ווגנר ושיהיה לנו חודש טוב.
מה נראה לכם שמענו היום באוטו, בדרך למירון?

מגיע לכם לחיות, הגיע הזמן.

ונתחיל בפידרוס


לי יש עוד מאמר לכתוב על ראש השנה תשע"ד, המאמר האחרון , שלדעתי הוא החשוב ביותר.
אני יודע, הרבה זמן חלף, ורק לפני יומיים חגגנו את ראש חודש חשוון, סוף וקץ לכל צרותינו.
הפעם לא הצטרפתי לנשות הכותל החביבות בתפילתן, פשוט בגלל שלא היה שייך לנסוע בירושלים ביום שישי.
אני רק לא מבין, השנה דחו גם את תענית אסתר וגם את צום גדליה, אז איך זה שלא מצליחים לדחות ראש חודש?
בכל אופן,
טוב היה לראות שוב את התפילה המקסימה של נשות הכותל, אפילו אם זה היה רק ביוטיוב:

אוקיי, אז בין התלונות המטומטמות על הבלוג הזה , טענו גם שהוא מביא את דבריהם של אפלטון ואריסטו.
זאת כמובן, שטות מוחלטת, בדומה לשטויות אחרות שנטענו לצידה, אבל אדם נבון ישכיל להפיק תועלת גם מקישקושים.
מסיבה זו ראיתי לנכון להביא כאן גם מדבריו של אפלטון, שהם רלוונטיים מאוד לפוסט הבא או לפוסטים הבאים ואפילו לפוסט הזה.
הציטוט נלקח מהדיאלוג "פידרוס", בדומה לציטוט בן האלמוות שפותח את הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע"
בדיאלוג הזה משתתפים הפילוסוף היווני סוקרטס ומלומד צעיר בשם פיידרוס וזה הדיאלוג היחיד, מבין הדיאלוגים של אפלטון, שנכתב ממש כמו מחזה ולא כאילו נשמע על ידי צד שלישי.
וכך אומר סוקרטס לפידרוס:

לא משנה אם אדם ישן או ער, חוסר אבחנה בין נכון למוטעה ובין טוב לרע, הוא אכן מביש, ולא משנה מה חושב האספסוף.

יפה אמר אפלטון.
מה שמביא אותנו לנושא של הפוסט של היום.
זוכרים את החבר'ה האלו?

כן, הם היו אצלנו פעם בתמונת הכותרת, עד שצינזרו אותם. אלו הרב בנדר והרב שפירא שהיו הרבנים הכי חשובים בברסלב והם היו אמורים להיות דוגמא ומופת לחסידי ברסלב בימינו.
אני אומר "אמורים להיות" בכונה, כי בדרך כלל, הרבנים שמכוונים את דרכם של חסידי ברסלב של היום, הם דווקא אלו.
ני ני
אתם חושבים שאני צוחק? תחשבו שוב.
טוב, לעינייננו,
מעשה באדם אחד שבא לרב בנדר ושאל אותו "אם אני לא מצליח לקום מספיק מוקדם בבוקר, כדי לטבול במקוה ולהתפלל ותיקין, מה עלי לעשות? להתפלל עם כולם ולטבול אחר כך, או לטבול ולהתפלל אחר כך?"
ענה הרב בנדר "תקום יותר מוקדם ותתפלל עם כולם."
האיש חשב בהתחלה שהרב לא הבין אותו ושאל שוב "אבל אני לא מצליח לקום כל כך מוקדם".
ענה לו הרב בנדר, את אותה התשובה "תקום יותר מוקדם,תתפלל עם כולם."
וככה כמה פעמים, ההוא מנסנה לשאול ובנדר עונה את אותו הדבר.
בסוף האיש התייאש והלך עם השאלה לרב שמואל שפירא.
אז הרב שפירא אמר לו כך :
"אני מבין אותך, אני יודע מה עובר עליך. כשאתה חוזר מהתפילה, אתה צריך לקחת את הילדים לבית ספר, אחר כך אתה חוזר וצריך לרוץ לכולל להגיע בזמן. אם תתפלל עם כולם, הסוף יהיה שלא תטבול כל היום ואברך חסידי צריך לטבול. לכן אני אומר לך שלא נורא אם לא תתפלל יחד עם כולם. העיקר שתטבול ותשלים את התפילה אחר כך."
עכשיו מששמענו את שתי התשובות, אני אספר לכם עוד משהו.
הרב בנדר, היה איש העולם הגדול, הוא הסתובב הרבה, עסק בעינייני הציבור ואפילו היה דיין בחוץ לארץ ואילו הרב שפירא היה בישן, סגפן ונחבא אל הכלים.
מה אנחנו רואים בסיפור הזה?
הרב בנדר, העסקן נותן תשובה סגפנית "תקום יותר מוקדם ותתפלל עם כולם" ואילו הרב שפירא הסגפן נותן תשובה מאוזנת והגיונית "העיקר שתטבול ותשלים את התפילה אחר כך."
מה ההסבר?
הרב בנדר סומך על כוחו של הציבור, על כוחה של הקבוצה. אם האדם יתפםלל יחד עם כולם, הוא יתרגל לעשות מה שכולם עושים, ואם כולם מתעוררים מוקדם למקוה, בסופו של דבר האינרציה הקבוצתית,תנצח את העצלנות ואותו אדם יצטרף אל חבריו וישכים יחד איתם בבוקר.
הרב שפירא, התעלם מהקבוצה. הוא חשב שאם האדם יתרגל לא לטבול, הוא ימשיך לא לטבול ובסופו של דבר, יעזוב את אורח החיים החסידי ולכן מבחינתו, הטבילה במקווה היתה חשובה יותר מהתפילה בציבור.
אז מי צודק?
לדעתי, בסופו של דבר, הרב שפירא נתן תשובה יותר טובה, כי הציבור מכון בסופו של דבר על ידי מישהו או משהו ואותו אדם שמחליט בשביל הציבור, יש לו יותר מדי כוח. אם הוא טועה, כולם יטעו בעקבותיו.
כל זמן שהרב בנדר מנהיג את הקבוצה, אולי הכל בסדר, אבל כשהרב בנדר יסתלק מההנהגה, אי אפשר לדעת מה יקרה ולכן האדם חיב לסמוך קודם כל, על עצמו וחיב לדאוג שהוא בעצמו ידע מה ההבדל בין נכון למוטעה ובין טוב לרע, כה אמר סוקרטס.

נסיים בעוד פרק מהספר "משקוף ללא שער", זן תמיד נמצא במקום הנכון.

הסיפור

שני נזירים ראו דגל והתווכחו.
אחד אמר "הדגל זז"
השני אמר "הרוח זזה".
האדון השישי שמע אותם ואמר "זה לא הדגל, זו לא הרוח. השכל מתנועע".

פירוש אומון

האדון השישי אמר "הרוח אינה זזה. הדגל אינו זז. רק השכל מתנועע"
אם תבין את דבריון באמת, תראה שהנזירים חיפשו ברזל ומצאו זהב. האדון השישי כבר לא יכול לסבול את טיפשותם, לכן נתן להם, את מה שנתן

השיר

השכל, הרוח, הדגל,
הכל זז וההבנה היא אחת.
ברגע שתפתח את פיך,
תמיד תטעה.

לילה טוב.

משמר הלילה


טוב, זה מתוכנן להיות הפוסט האחרון בנוגע לראש השנה תשע"ד והגיע הזמן לנסות להיות קצת רציניים.
בכל אופן, נגיד שניסינו.
אחת מהיצירות החשובות בחיי היא סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' מרטין. אני לא מדבר כרגע, על סדרת הטלויזיה "משחקי הכס" , שהיא בלי קשר סדרה מצוינת, אלא על הספרים עצמם.

הם עושים את העבודה, במובן הרחב של המילה, הם לוקחים אתכם למקום.
לא משנה, אתה יכול להיות ילד אומלל בפריפרייה הנידחת והמזוהמת ואף על פי כן, כשתקרא את "שיר של אש ושל קרח", זה יכול לעשות לך את זה. זה מופלא, לא משנה באיזה חור אלוהים תקע אותך, ובינינו, אלוהים לפעמים קשה בענין הזה. לא משנה עד כמה אתה נידח ורחוק, זרוק במשפחה עלובה, בפריפריה הנידחת, בלי מקצוע, בלי עתיד, בלי כלום, לא משנה.
ג'ורג' מרטין, עשוי לעשות לך את זה, אתה יכול להיות שכיר חרב, מצטנף במארב, נחנק בזיעה של עצמו, או יכול להיות סריס בבית בושת מפואר, מרופד בקטיפה ובמשי, כשמסביבך רוחשות מזימות בין יצאניות יפהפיות, ערומות פרט לזהב ויהלומים וזה עוד כלום.
אתה יכול להגיע עד קצות העולם, ללחרחר בצמא תחת שמש יוקדת במדברות אבודים, שוממים, או להפליג בחצות, בספינת שודדים,לתוך נמל נם, רווי במסתורין, כשפים ואוצרות.
זאת לא אשליה, זאת חויה אמיתית, שנוצרת מזיוג בין המוח הבתולי שלך, לבין הסופר שמתפרע בתוכו.

שיר של אש ושל קרח, תזכרו את זה.
עכשיו, יש שם את הסיפור הזה, עם משמר הלילה.
זה מין ארגון, מסדר צבאי כזה, שמגיעים אליו גם מתנדבים וגם פושעים, שמעדיפים אותו על עונש אכזרי כזה או אחר. המסדר מגן על כל ממלכות האדם נגד כל מיני כוחות אופל ויש לו כללי התנזרות מסויימים שמרוכזים בשבועה היפה והמרטיטה שלו, כמו שרואים בסדרה.

כך הולך התרגום:

לילה יורד וכעת מתחילה משמרתי.
היא לא תסתיים עד יום מותי.
לא אקח לי אישה, לא יהיו לי אדמות, לא אוליד ילדים. לא אחבוש כתר ולא אזכה בתהילה.
אחיה ואמות על משמרתי.
אני החרב בחושך.
אני השומר על החומות.
אני האש הבוערת נגד הקור, האור המביא את השחר, הקרן המעירה את הישנים, המגן המגונן על ממלכות האדם.
אני מקדיש את חיי ואת כבודי למשמרת הלילה בלילה זה ובכל הלילות שיבואו .

זה לגמרי מרטין ואני מצטמרר כשאני מצטט אותו כאן, כי אני לגמרי בקטע הזה, אבל זה פשוט לא נכון.
החיים האמיתיים, הם לא ספר פנטזיה.
בחיים האמיתיים, השבועות האלו לא עובדות. כך אומר רבינו, כך סיפרו לנו המורים שקדמו לו, אצלנו לפחות. כך אנו יודעים, כי למדנו מהטובים ביותר, על החיים האמיתיים והם סיפרו לנו כי בחיים האמיתיים כוחנו בחמלתנו,כוחנו בפנימיותינו.
את זה ראיתי היום, כשרקדתי עם כל החבר'ה בבית השואבה, ושמתי עין, על השמן המסכן הזה שעמד בצד.
כוחנו בחמלתנו, לא ברחמים.
רחמים זו לא חמלה.
זו לא חוכמה להסתכל על איזה עלוב נפש ולהגיד "יאו, איזה מסכן, הוא בחיים לא ישיג את הבחורות שאני משיג."
סליחה.
מחוייב המציאות R
לכל החברות של אישתי, שקוראות את הבלוג, אני רוצה להבהיר, שזו רק דוגמא, אני לא משיג שום בחורות, גם לא השגתי אף פעם. זאת לא הנקודה.
אוקיי? עוד דוגמא,זה לא חוכמה להגיד "איזה מסכן, עלוב נפש תולעת שכמוהו, הוא אף פעם לא יזמין עוגת גבינה בשבדית מושלמת"
או "אותו אף פעם לא יזמינו לחתונה ההיא עם הסאשימי והאנטריקוט על גחלים".
רחמים זה זול. רחמים זה קטן.
חמלה היא משהו אחר לגמרי, היא רצון אמיתי לסגור את הפצעים החשופים האלו וזה כוח.
אני לא מוכר לכם כאן מניפיסט שמאלני ורגיש. גם זה בולשיט, חמלה היא כוח, ואם אתה לא יודע לשלוט בכוח, הוא הופך להיות מסוכן.
אבל אם כל זה, את האמת לא ניתן להכחיש. הכוח בחמלה, הכוח בפנים.
אם אנחנו נישבע את שבועת משמר הלילה, נרחם רק על עצמינו, שבועות נצחיות, הן ערובה לכישלון, לרחמים עצמיים שהופכים לאגואיזם, לטירוף ולבערות.
זה גם מה שכותב ג'ורג' מרטין, קראתי את הספר.
מעטים, אם בכלל, מאנשי משמרת הלילה, באמת עמדו בשבועתם.
כל זה לא אומר שאנחנו יכולים להתעלות, בודאי שאנו יכולים, בשביל זה אנחנו כאן.
כשיש לנו הזדמנות, כשיש לנו את היכולת, אנחנו יכולים להצליח, להפעיל מאמץ לזמן קצוב ולמצוא את עצמנו מזנקים קדימה.
זה מה שקרה לי בראש השנה, כשגזרתי על עצמי תענית דיבור ביום הראשון.
זה לא היה פשוט, כי אומן בראש השנה היא כמו מושב זקנות, כולם מפטפטים ומרכלים, כאילו אחריהם המבול.
אבל עשיתי את זה, שתקתי שתיקה מוחלטת, כשאני מקפיד לבטא רק ברכות ותפילות הכרחיות לחלוטין, וככל שהזמן עבר וחלף וככל שהתקדמתי יותר משעה לשעה שלח שתיקה, הרגשתי שאני מתרומם יותר מעלה מעלה, כמו פנס רפאים סיני שנוסק בדממה אל תוך אפלת הלילה.
כך אמר הבודהא, בדהמפדה פרק 29

מודע בין נבערים, ער בין הנמים, כך גם החכם, כסוס האציל המותיר מאחוריו את העדר.

אבל מה שבאמת עלה במחשבתי באותו הזמן, הוא שבועת משמרת הלילה.
אני אפילו לא יכול לתאר, את ההארות שחלפו בי בזמן אותה שתיקה. רמת המודעות היתה כל כך גבוהה, עד שניסיון לשחזר אותה עכשיו נראה כמעט מצחיק.
אני זוכר לדוגמא, שבאותו הבוקר, לבשתי את הקיטל ואחרי כמה דקות , הסרתי אותו באופן סופי ותליתי אותו על קולב.
באותו הבוקר הכתה בי ההבנה, שלובשים קיטל בראש השנה כדי להדמות למלאכים והסיבה שרוצים להדמות למלאכים, היא בגלל שמלאכים לא נשפטים בראש השנה ואיכשהו הבנתי שאני מחוץ למשחק הזה, שאף אחד בבית דין של מעלה, אינו מחפש אותי כרגע.
זו רק דוגמא אחת, מהרבה הבנות שניצנצו אצלי באותו הזמן, אני לא ממש זוכר אותן כרגע, אבל יכול להיות שזה יחזור באיזה שלב.
שום דבר, לא באמת נאבד, אמר בזמנו הרב ברנר.
עוד דבר אני זוכר עכשיו. ב"שיר של אש ושל קרח" ישנו מפקד פירטים אחד, בשם יורון עין העורב. ליורון הזה, ישנה ספינה בשם "שתיקה", שציותה מורכב מחרשים אילמים ועל חרטומה נמצא פסל של בחורה חסרת פה.
באחת מההזדמנויות יורון נושא מונולוג ארוך ובו הוא לועג לתפילותיהם של המאמינים באלים "הם מתפללים" כך הוא אומר "שהאלים יצילו אותם מרעב, יצילו אותם ממלחמה, יצילו אותם ממחלות, יצילו אותם מ"השתיקה"."
זה גם כן משפט שחזרתי עליו בליבי הרבה פעמים באותו היום "הצל אותי מהשתיקה."
זה היה נפלא.
באמת, לא חשוב איפה אתם נמצאים בראש השנה, אם אתם יכולים להיות בשתיקה באותו יום ראשון, אתם עושים דבר גדול מאוד.
מעבר לזה, פגשתי הרבה מאוד מכם, קוראי הנאמנים והאהובים במהלך ראש השנה הזה.
את אובי ואן, את נריה, את תומר , את אילן ועוד כמה ואני חיב לצין שכל כך התרגשתי מכל האהבה שקיבלתי מכם ומהשמחה הזאת על הבלוג ועל המשמעות שיש לו בעיני אנשים.
אני חושב לסגור כאן, זו האמת, יש לי דברים אחרים לעשות וכל דבר מתחיל בזמנו ונגמר בזמנו. אתם יודעים את זה, אבל עד אז, אני פשוט אסיר תודה על תשומת הלב הנפלאה שאני זוכה לה פה.
שום דבר אינו נאבד.
זהו לגבי ראש השנה באומן, נראה לי.
חבל שלא הייתם אתמול בהילולת רבינו בבית כנסת באר שבע, היה לגמרי פיצוץ.

זהו, לילה יורד , עכשיו מתחילה משמרתי.