צייד הגולגלות

לפני כמה שנים זה היה.

לא הרבה שנים. נראה לי שזה היה כבר אחרי שהתגרשתי.

ישבתי במאה שערים , בבית מדרש יקותיאל.

סתם, לא זוכר למה בדיוק.

היה שם בחור אחד, אברך כלשהו , הוא היה נורא נרגש. הוא חשב לנסוע בפעפ הראשונה לראש השנה באומן והיו לו התלבטויות.

זה היה בקיץ , ביולי או משהו.

הוא אמר לי שהוא לא יודע איך הוא ישיג אלפיים דולאר.

"איזה אלפיים דולר?" שאלתי אותו "סע עכשיו, סע היום . ארבע מאות דולאר, אולי פחות."

הוא הסתכל עלי כאילו אני מטאור.

כאילו אני צייד גולגלות מבורניאו.

לא עלה על דעתו.

אנשים באים בטענות שהם מגיעים ו"אין להם התעוררות".

קודם כל , אם אין אז אין.

כולם חייבים להיות בברסלב? אין צורך.

מעבר לזה , למה ציפית ? אתה נוסע לצדיק , אבל אתה חייב לנסוע דווקא בתאריך מסויים , דווקא לאכול במקום מסוים , להיות עם אנשים מסויימים , לעשות ככה ולעשות ככה.

איפה הצדיק? סליחה.

יש לך יותר מדי תנאים.

אז אנשים אומרים "אבל הצדיק אמר דווקא כך. "

לא. הוא לא אמר.

אם אתה מתעניין במה שיש לצדיק להגיד, סע אליו. סע היום , סע עכשיו.

כבר יצאנו מהקטע של המלחמה.

יש היום הסעות נקודה לנקודה , כמו שהיו תמיד באוקראינה. אתה עולה על מיניבוס בשדה התעופה ויורד באומן וככה בחזרה.

אצלי זה כבר לא שייך, בסדר, אבל זו אופציה.

למה מחכים? שיסגרו שוב את הגבול? שתהיה עוד מגפה ? שהרוסים יעיפו עוד טילים?

אומן חיה , יש חשמל , יש מים , יש הסקה. למה אתה ממתין? למה?

אתה ממתין לצדיק שישתפר עם הזמן?

מה איתך? אתה משתפר?

היום , היום הזה ממש.