כשלונו של אלוהים

היי קוראים וגם קוראות.

אלוהים יודע מי עוד קורא את הבלוג הזה אחרי מותו, אבל לא חשוב.

רציתי בכל זאת לכתוב משהו, אם לא אכפת לכם.

סהדי במרום, אין לי מושג מה פרשת השבוע הנוכחית , אבל רציתי להציג איזה פירוש לפרשת נוח.

אני יודע , את פרשת נוח קוראים אחרי שמחת תורה ועד אז העולם ישתנה עוד כמה פעמים , אבל נראה לי שאת הפירוש הזה עוד נצטרך הרבה קודם.

הפרשה מתחילה בפסוק "אלו תולדות נוח".

כל מי שלמד במערכת החינוך הדתי או הישיבתי מכיר את הרש"י הקלאסי בפרשת משפטים שאומר שכל פעם שבתורה כתובה המילה "אלו" זה רומז על עבודה זרה.

אם כך , פרוש הפסוק הראשון בפרשת נח הוא "העבודה הזרה מקורה בנח"

מה אומר המשך הפסוק?

"נח איש צדיק", כלומר "העבודה הזרה מקורה בצדיק"

זה הפירוש המיידי , הכי מובהק , הכי פשטני.

מיד אחר כך , אומרת התורה כך "וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת".

אז למעשה מונה כאן התורה את שלושת סוגי העבודה הזרה שמקורם בצדיק.

הסוג הראשון "שם" – המפורסמים של שקר.

הסוג השני "חם" , כאן קל להתבלבל , כי אנשים ממהרים להגיע למסקנה שעבודה זרה מסוג "חם" היא רוגז , כעס ועצבים , אבל אלו לא מקורם בצדיק.

חם הוא רגשנות , הוא התלהבות , הוא שירה של מזמורי שבת במשך שעות , ריצה והתדחקות במקומות קדושים , תפילה ברעש ובצעקות.

כל הדברים האלו הם עבודה זרה , כי האדם לומד אותם מהצדיק אבל מתמכר אליהם לשמם, הוא מחפש את האדרנלין , את ההתרגשות , את החוויה.

זהו , הנה הגרעין החשוב .

"חם" זו העבודה הזרה של החוויה.

לחוש בזה , זו מדרגה, להגיע למצב שהאדם , שאתם מבנינים את הגבול בין עבודת האל , לבין "עבודת החוויה", זו עוד מדרגה.

כל הסיפור של החוויה זה מוקש לא קטן.

הפרקטיקה של החסידות , היא למצוא מקור לכוח לעבוד את האל, אבל החוויה נותנת לך כוח מעצם קיומה. זו אש זרה , זה צלם בהיכל.

הסוג השלישי של העבודה הזרה שנובעת מהצדיק נקראת "יפת".

כמו הרבה שלישים בעולם , גם זה הוא טריקי.

מה זה "יפת"? יפת זה לעשות מכל דבר טוב.

זו עבודה זרה , זו קליפה איומה ויש אנשים שאוחזים במדרגות שנופלים בזה.

הם אומרים "הכל טוב לא להתייאש , צריך להסתכל על הצד החיובי".

זה לא נכון.

ישנו רע בעולם , הרבה רע, יש את "מאורי האש"

אומר רבינו הקדוש

וְיֵשׁ 'מְאוֹרֵי אוֹר וּמְאוֹרֵי אֵשׁ'
וְהֵם זֶה לְעֻמַּת זֶה
שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ כּחַ לִ'מְאוֹרֵי אוֹר', אֲזַי נִכְנָעִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ'
וְכֵן לְהֵפֶך, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָעִין וְנִסְתַּלְּקִין מְאוֹרֵי אוֹר, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי מִתְגַּבְּרִין 'מְאוֹרֵי אֵשׁ'
וְזֶה בְּחִינַת חֻרְבַּן בֵּית הַמִקְדָּשׁ, בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בָּעַצְמתַי"
כִּי נִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אֵשׁ עַל יְדֵי שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ מְאוֹרֵי אוֹר

אפשר לפתח את עוד , אבל כאן אין צורך. די לנו בזה שאנחנו שיש רע בעולם והרע הזה , נקרא "מאורי אש", או "מאורי האש" והוא גורם לחורבן .

כל מי שחווה חורבן , יודע , חורבן זה חורבן , חורבן זה רע. לא טוב.

אז העבודה הזרה שנקראת יפת , היא מין להטוט כזה , היא כפירה ברע . יש שנופלים בזה , אומרים "אין רע בעולם , הכל אלוהים" בלה בלה בלה.

זו עבודה זרה , שהיא מאוד גרועה מאוד מסוכנת וגם היא נובעת מהצדיק , כי הצדיק אומר בשיחות הר"ן "כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁעָבַר עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי הוּא גַּם-כֵּן יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בּוֹטֵחַ בַּה' כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה, אוֹ שֶׁעַל-יְדֵי יִסּוּרִין אֵלּוּ יְנַכּוּ לוֹ מֵעֲווֹנוֹתָיו, אוֹ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְאֵיזֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּסּוֹף, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. כִּי כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה. עַל-כֵּן אִישׁ אֱמוּנוֹת הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים תָּמִיד, וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא."

הוא לא אומר , חס ושלום , שהכל טוב , הוא אומר , למעשה חוזר על תורה ד' "כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְארְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ זאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא"

האמונה היא הגשר שמאפשר לאדם להבין שהגם הרע , הוא לטובה , אבל להגיד שהכל טוב זו לא מדרגה , זו כפירה , זו עבודה זרה.

והנה בפרשת נח , המבול בא להחריב את העולם "כי מלאה הארץ חמס" ולכאורה , כזה דבר באמת היה אמור לתקן את העולם .

אבל המהלך הזה נכשל, למה נכשל , כי הצדיק ניצל אבל מי ניצלו עוד , העבודות הזרות שהן תולדה של הצדיק.

וזה באמת הלימוד בעבודה שיש לנו , כמי שקשורים לצדיק , להתגבר על העבודות הזרות האלו בפרט , שהן תולדה של הצדיק, בלעדיו הן לא היו קיימות.

נסיים בשיר?