אז לפני שבועיים הייתי בהאדיטש.
בהאדיטש נמצא הציון של האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.
מה אני אגיד לכם על האדיטש? יש שם הכל, יש בית כנסת , יש מקווה , יש חדר אוכל, יש שני מלונות יהודיים כשרים והציון עצמו נמצא ביער על שפת הנחל, מקום מדהים.
לגבי העיירה עצמה, כפתור ופרח.
מתוקה, נקייה, צודרנית וציורית.
ממש שוויצריה באוקראינה.
זו הוכחה לכוחו של הצדיק.
מבחינה גיאוגרפית, זה חור שלא יאמן, תקוע בלב היערות, שלוש שעות נסיעה מחרקוב, שעתיים וחצי מפולטאבה.
אילו זה היה תלוי באלוהים, הייתם מוצאים שם שניים או שלושה פחונים, פרה וחצי וכמה חזירים.
באמת חור, להגיע לשם זה סיפור מההפטרה, אבל אחרי שאתה מגיע, הכל טוב.
כוחו של הצדיק.
כמו שכבר אמרנו, בעל התניא, הבין שהוא גוסס, ניסה להגיע אל קרמנצ'וג להקבר שם, אבל לא הצליח ונפטר בדרך, פה בהאדיטש הנידחת.
אז סיפרנו מה יש בהאדיטש, אבל מה אין שם?
אין שם בני אדם.
העיירה מתוקה עד כאב, אבל כשהגענו לציון , הייתה שם משפחה חבדניקית שמחזיקה את המקום עם ארבע בנות ותינוק ועוד שלושה בחורים שמחפשים את עצמם וכל היתר עובדים אוקראינים.
לא שאין מקום, אמרתי כבר, יש שני מלונות יהודיים וכשרים עם עשרות חדרים וצימרים ומה שתרצו והכל ריק, אין בו מים.
למחרת בערב, הגענו לאומן.
מה היה באומן? מזבלת מאה שערים, בירת העארסיות עם התהילים, עם קורונה או בלי קורונה, שמח פה ושמח שם.
עיר ללא הפסקה.
כוחו של הצדיק? מה אתם אומרים?
אתם טועים ובגדול.
אז מה ההבדל בין האדיטש לאומן?
אומר רבינו הקדוש, ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ז
הַקְּלִיפּוֹת הַנִּבְרָאִים עַל יְדֵי עֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם
וְהֵם הַדּוֹחֲקִים אֶת הָעוֹלָם
וְעוֹשִׂים בִּלְבּוּל וְדחַק גָּדוֹל בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה
כִּי הָרָע הַנַּ"ל שֶׁל כָּל אֶחָד רוֹצֶה לְבַלְבֵּל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַאי דֻּחְקָא דְּכַלָּה מִנַּיְהוּ'
הַיְנוּ מֵהָרָע שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁהֵם הַקְּלִיפּוֹת כַּנַּ"ל
וְאֵלּוּ הַקְּלִיפּוֹת רוֹצִים גַם כֵּן לִינק מִן הַתּוֹרָה
וִינִיקָתָם הוּא רַק מֵהַמּוֹתָרוֹת
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֶחָד שׁוֹמֵעַ יוֹתֵר וּלְמַעְלָה מִמּחוֹ וַהֲבָנָתוֹ
זֶה בְּחִינַת מוֹתָרוֹת, וּמִשָּׁם יְנִיקָתָם
רבינו מביא כאן משפט חשוב מאוד מהגמרא במסכת ברכות "הַאי דֻּחְקָא דְּכַלָּה מִנַּיְהוּ", בעברית , אומר רבא שהדוחק שיש בהתכנסויות, כמו לדוגמא בהתכנסות שנקראת "ירחי כלה" נובע מהמזיקים, נובע מהקליפות.
כלומר , לאומן באות הקליפות.
טוב, את זה למעשה אפשר לראות, לא צריך את ההסברים שלי, אבל השאלה הנשאלת , למה הקליפות באות לאומן ולא באות להאדיטש.
על החלק השני של השאלה , רבינו עונה בתורה ס"ב
כִּי עִקַּר יְנִיקַת הַקְּלִיפּוֹת, אֵינוֹ אֶלָּא מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה
כִּי מִפְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינק, מֵחֲמַת בְּהִירוּת אוֹר
אֶלָּא לִפְעָמִים נוֹתְנִים לָהֶם מִלְּמַעְלָה בִּמְכֻוָּן כּחַ לִינק מִפְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה
וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְרַע לָהֶם, בְּחִינַת: "עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ"
וְכָל הַתַּאֲווֹת הֵם בְּחִינַת קְלִיפּוֹת
כִּי הַתַּאֲווֹת הֵם מוֹתָרוֹת, כִּי בְּלא הַתַּאֲווֹת יָכוֹל הַגּוּף לְהִתְקַיֵּם
נִמְצָא שֶׁהֵם מוֹתָרוֹת לְקִיּוּם הַגּוּף
כְּמוֹ הַקְּלִיפּוֹת הֵם מוֹתָרוֹת
כִּי עִקָּר אֵינוֹ אֶלָּא הַפְּרִי
וְהַקְּלִיפּוֹת הֵם מוֹתָרוֹת
אוקי , זה פשוט.
הקליפות לא יכולות לינוק מהאדיטש, נכון? יש שם את הציון של האדמו"ר ומי שבא לשם בוודאי חלים עליו כל הכללים , שנכונים לגבי מי שנוסע אל הצדיק, כלומר משא האפיקורסות עוזב אותו ומקבל מה שאמור לקבל על פי השיחות ועל פי התורות של רבינו הקדוש.
אומן, זה סיפור אחר.
כאן אני רוצה להודות לבחור שהיה איתי בנסיעה הזו והוא גרם לי להבין באמת מה ההבדל בין האדיטש לאומן.
האדיטש זה עניין פשוט.
כשאנשים באים לאומן, הם לא באים בגלל רבי נחמן, הם באים בגלל רבי נתן.
זה נכון בשני אופנים.
הקיבוץ של ראש השנה , הוא לגמרי המצאה של רבי נתן.
רבי נחמן אף פעם לא אמר שאחרי שימות , צריך להתאסף באומן בראש השנה.
כך נכתב בספר "טובות הזכרונות" לגבי הקיבוץ בראש השנה:
" וכולם הבינו אחר הסתלקות רבינו ז״ל שאדומו״ר ז״ל כיוון בדיבוריו ד.ק׳ בער״ה העבר שנצרך שיסעו אפי׳ כעת על ר׳ה לאומין על ציונו הק׳ כמו בחייו הק׳, ואפי׳ זקיני הרב"
כלומר, זה מה שהבינו אנשים , וזה אינו דבר שרבי נחמן אמר בעצמו.
לגבי אומן , באופן כללי, הרי כתוב כבר במקומות אחרים , שרבי נחמן בכלל לא היה אמור להקבר באומן.
לדוגמא, אצל הרב שמואל הורוביץ כותב , שבזמן ההלוויה של רבי נחמן , באו החסידים מערים אחרות וביקשו לקבור אותו במקום אחר, כנראה בטשערין, היא צ'הירין הנודעת ורבי נתן היה במיעוט, והצליח לקבור את רבי נחמן באומן , רק בזכות התערבות השלטון המקומי.
אחחחח, אני הייתי בצ'הירין המעטירה, אשרי מי שראה כמוני את אותה גבעה נישאת בין היערות. שם התחיל מרד הקוזקים המפורסם.
לעיר ניתן להגיע רק מכיוון צפון מערב, שכן היא מוקפת ביער ובביצות. מי שירצה להגיע לשם , יעבור בין שני מצוקים תלולים ואז יתגלה לעיניו פסל אדיר של פטיש מלחמה, שנקבע שם לזכרון עד למלחמה העתיקה.
העיר עצמה, כפתור ופרח, נעימה ונקיה, והבתים והרחובות מפוזרים מסביב לגבעה נישאת, שם שכנה מצודת הקוזקים עזי הנפש ובסמוך אליה נמצא בית העלמין היהודי, בחורשה יפהפיה הנמשכת עד גבול המצוק.
כן, בהחלט יכולתי לדמיין את רבי נחמן נקבר שם, ללא כל ספק.
עם כל זה , גם לאומן יתרונות ברורים, כמו מיקומה המרכזי באוקראינה על הציר הראשי בין אודסה לקייב.
מה שצריך להבין בסופו של דבר, זה שהציון באומן, שם רבי נחמן באמת נקבר, עלה במחשבתו של רבי נתן.
ומה מאפיין את רבי נתן?
תזכרו את הציטוט מתורה מ"ז.
הַמּוֹתָרוֹת דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֶחָד שׁוֹמֵעַ יוֹתֵר וּלְמַעְלָה מִמּחוֹ וַהֲבָנָתוֹ
זה רבי נתן, התלמיד שתמיד לא מצליח להבין במה מדובר והמותרות האלו הם מקורות החיים של הקליפות.
עכשיו , אנחנו צריכים להזכר בשיעור הרביעי בקבלה, אור מקיף ואור פנימי.
האור הפנימי , הוא איזושהי מהות שקיימת בזמן נתון, ואילו האור המקיף , הוא הפוטנציאל, הוא הכוח שמרומם את האור הפנימי וגורם לו להתקדם ולהתעלות.
כאן נוצר היפוך.
האור הפנימי באומאן, הוא האור של רבינו הקדוש, שם הוא קבור, אבל מי שגרם לזה, ומי שבזכותו רבי נחמן נקבר באומן, הוא רבי נתן ומכאן שהאור המקיף באומן הוא המחשבה של רבי נתן, תפיסת העולם שלו.
זאת אומרת, שבאמצעות אומן, הקליפות יכולות לינוק מהאור של רבי נחמן ואת זה הן עושות דרך רבי נתן שהוא המותרות.
בוודאי שרבי נתן אינו קליפה בעצמו, אבל הוא סוג של אור שממנו הקליפות יכולות לינוק, וכיוון שאותו האור הוא אחראי על מקום קבורתו של רבי נחמן, אזי הקליפות יכולות לינוק מרבי נחמן בעצמו וזו בשבילן הזדמנות, לינוק מאור גדול ועצום, שאינו זמין בשבילן בשום תנאי אחר.
לכן, הקליפות נמצאות באומן, ולא תימצאנה במקומות אחרים, אפילו בהאדיטש ששם כוחו של הצדיק ברור לכל.
ומכאן ניתן להבין את מה שנראה באומן בכל הימים וגם כן עכשיו ברור מה הופך את ראש השנה באומן, לאירוע שמושך כל כך הרבה גורמים שליליים , וגם בהיר ונרור, למה אין כל חיוב , להגיע לראש השנה באומן וההפך, מדובר בסכנה גדולה מאוד.
ואני שהגעתי לאומן, פעם אחר פעם, בחום ובסגריר ובסופות העזות, מזכיר לכל קוראי את מה שאמרו בברסלב הנשכחת.
כל העניין של ברסלב, הוא התקשרות לצדיקים.
מחוייב המציאות 