אל אינדיאני


טוב קוראים, קוראות

יש עדיין מי שסופר את ספירת עם שקית וגרעינים.

בעיקרון , זה טוב מאוד ככה לספור , אבל ישנם כמה דברים שצריך לזכור.

קודם כל העניין של חמשת מיני דגן בכלל לא חיוני, חוץ מזה שזה יוצר בעיה בימים הראשונים כי אז פסח ויש מי שמקפיד על העניין של החמץ, למרות שבגרעינים עצמם יש מחלוקת, אבל בשביל מה להסתבך.

חוץ מזה , לא צריך להקפיד על העניין של הספירה, כי מה שמשחק כאן זו התודעה.

אפשר להשתמש בדוחן או בחומוס או בשומשום , העיקר שיהיו גרעינים. מה שכן , אסור להשתמש בתירס כי התירס הוא אל אינדיאני ולא מערבים שמחה בשמחה.

גם באורז לא משתמשים אבל מסיבות אחרות.

אלים אנדיאניים יש להם שמות כמו קוואצטופוכל וטוליקאננקל ומי שמתעסק איתם יכול להתעורר יום אחד עם חמישים מחטים מכסף שנעוצות לו באזור האשכים.

לא ניסיתי , אבל זה לגמרי לא נעים.

בכל זאת, מבחינות רבות, האלים אינדיאנים עדיפים על אלים אחרים, נגיד , על האל של הנוצרים.

ושוב אני אומר את המובן מאליו, אני לא נגד הנצרות, אני בעד נוצרים, בעיקר בעד נוצריות וחוץ מזה אני חובב ידוע של צלבים וכנסיות , אבל אם כל החיבה, צריך להודות שמבחינה תיאולוגית יש כאן בעיה מסויימת.

אנסטסיה  טוב , זאת אנאסטסיה, למי שלא מכיר, היא נוצרית ומיסיונרית ובכלל בחורה חמודה ומגניבה והיא עובדת בארגון נוצרי מיסיונרי ונכנסת ברבנים ועושה עבודה מאוד טובה.

אז ביהדות יש עיקרון שאומר "סור מרע ועשה טוב"
ובאמת , אם תוקפים את תעשיית התשובה ואת כל הרבנים השקרנים מגיעים למדרגה של "הסור מרע"
דרך אגב, גם בבודהיזם יש אותו הכלל
זה מה שאמר סידהרתא אדוננו "אל תעשה כל רע, עשה אך טוב ושב בדד – זו דרכם של כל הנאורים"
אמר ויפה אמר.

אבל המיסיונרים האלו , מצליחים להגיע למדרגה הזו, אבל "סור מרע" זה לא הכל, כאן הבעיה. הטענה שלהם היא שאלוהים או המשיח , כאילו הישו הזה, שלא היה ולא , הוא האלוהים שהמוות שלו כיפר על העוונות של בני אדם.
דווקא העניין של האדם הדימיוני הוא בסדר גמור, אנשים דימיוניים נוחים הרבה יותר מאנשים אמיתיים, לפחות מבחינה תיאולוגית.
משיח דימיוני , לא מפשל כאילו , לא תגלה בסוף שהוא גונב מהשכן או דופק את אחותו. מהבחינה הזאת לפחות, אלוהי הנוצרים הוא מצויין.
העניין הוא שאת כל הסיפור הזה של המשיח שהקריב את עצמו למען בני האדם, הנוצרים הוציאו מאיזה מקום, אפילו לא מהברית החדשה. זה מופיע בסוף ספר ישעיהו אחד הפרקים האחרונים

ככה כתוב שם

אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.  וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ.  נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו.

 

אחלה.

העניין הוא שזה לא עובד ככה. אי אפשר לבנות תיאולוגיה שלמה על שבר פסוק אחד , באיזה ספר ביזארי.

באמת, החלק האחורי של ספר ישעיהו, הוא ממוסטל כל כך, עד שהוא נשמע כמעט כמו חבקוק.

הנה:

תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס

 כאילו, אין גבול?
אבל העניין האמיתי הוא שבתנ"ך ישנם עוד כמה פרקים חוץ מישעיהו נ"ג המפורסם , עוד פרקים, עוד פסוקים וכל זה, ומה שאנחנו יכולים להסיק מהפסוקים האלו והפרקים האלו, הוא שהרעיון שהמשיח או אלוהים , יקריבו את עצמם כדי שהחטאים של בני האדם ימחלו, הוא לא רעיון כל כך מקובל.

סתם אני שולף לכם מהזיכרון

ועשית הישר והטוב

ובחרת בחיים

פוקד עוון אבות על בנים

איש בחטאו ימות

ועוד ועוד ועוד.
בקיצור אנסטסיה היא מאמי , כמוה גם חברותיה צחות הפנים וחבריה וכל השאר, רק שמבחינה הגיונית, זה שכתוב משהו באיזה פרק בתנ"ך, עדיין לא אומר שזה כל הסיפור.
צריך מבט יותר פתוח, צריך מבט יותר מקיף, צריך לראות את התמונה הכללית.

התירס זה סיפור אחר, הרבה יותר מוצלח, לפחות לטעמי.
הסיפור עם התירס הוא כזה. למעשה יש הרבה אגדות בעניין, אני אספר לכם את זו שידועה בקר שבטי הצ'ירוקי והצ'יפאווה.

היה רעב גדול בארץ וכל האנשים היו מסכנים, ובחור אחד צעיר יצא למסע לחפש פיתרון למצב הנורא.
במהלך חיפושיו, בלה בלה בלה, הוא פגש אדם אחד שהיה לו שיער צהוב ובגדים ירוקים.
ואותו טיפוס מוזר , העביר את הבחור בכל מיני מבחנים ובסוף הוא אמר לו שהם צריכים להאבק את מוות.

אז בעודם הולכים מכות, אמר הטיפוס הירוק לבחור, שאם הוא ימות, אז שיקבור אותו וכך ימצא פיתרון לבעיית המזון.
אחרי שהבחור ניצח בקרב והרג את הירוק, הוא קבר אותו ולמחרת בבוקר הוא גילה על הקבר שגדל שם צמח גבוה וירוק בעל קלחים צהובים.
כך נגמרה האגדה , אל איך האל הקריב את חייו כדי שיהיה לאנשים מה לאכול.
וזהו, לא מדובר באל או במשיח דימיוני.
הוא אמיתי מאוד, רואים אותי בשוק, רואים אותו בסופר, מוצאים אותו בקופסאות שימורים. בקיצור זה אל כלבבי.
qod54_l_p_7296073080534_1

בקיצור , מסיונרית אולי טובה במטבח, טובה במיטה וטובה בסלון.
אבל בתור סמכות דתית , האינדיאנים עדיפים.

זה הכל להיום מברסלב החופשית.

יש לי עוד סיפור קצר.
לפני לא הרבה שנים, בעוד רוסיה מסוכסכת עם האיחוד האירופי , הגרמנים והצרפתים מאיימים בסנקציות חמורות ורוחות מלחמה מנשבות, במוסקבה עומדות זמרות יפהפיות ובין המוני דוגמניות הם שרות את השיר הבא:

"ריקדי רוסיה
בכי אירופה
תסתכלו מכל כיוון
ותראו
הישבן שלי הכי מוצלח"

עוד נחזור לרוסיה, אחים, עוד נחזור לאוקראינה.
יהיה טוב, עוד תראו.


תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s