ברלנד רואה טלביזיה

ביומיים ומשהו האחרונים, מטמטמים אותי כל מיני אנשים ושואלים אותי מה אני אומר על הסיפור של יובל דיין.

לא רוצה להגיד.

אני לא כותב על אנשים שאני מכיר ואם אני כותב עליהם, אני כותב כשאני רוצה, לא בגלל שאנשים רוצים לשמוע רכילות.

אז אני לא אכתוב על יובל שום דבר.

אני אכתוב על עצמי, תבינו מזה מה שתרצו.

חזרתי מהודו בשנת 1997, והיו לי שם הצלחות, הישגים עצומים וכשחזרתי לארץ זה המשיך. הזמינו אותי לעשות כל מיני דברים, דיברו איתי מלא אנשים.

אבל זה לא נראה לי.

זה לא מה שרציתי.

אני אף פעם לא הייתי בקטע של לנסות למכור את האמת לאנשים, כי זה לא עובד. כדי לזכות באמת, צריך לצאת לבד, צריך לצוד אותה, צריך לחפש אותה.

אם אתה קונה משהו, הוא באמת שלך וברוב המקרים, אתה לא כזו מציאה, אתה לא בכזו רמה שאתה יכול באמת לקנות את האמת, אז מה שאתה קונה קונה בדרך כלל זה או מילים יפות או מילים מכוערות או בלונים שכתוב עליהם טיסה נעימה.

רגע, מה זה? על זה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה בלונים?

כן, אני מבין, צריך לשמור על הרמה של הבלוג הזה בשפל המדרגה, אבל עדיין.

הנה בלונים.

זה נראה יפה, זה נראה נוצץ, זה צבעוני , אבל זה לא מחזיק מעמד.

אז אני מכיר אנשים מדהימים שחיים ככה מלמכור בלונים, מה הכוונה? סדנאות, קורסים, הרצאות, טיולים רוחניים, מה שתרצו. אבל זה בלונים, זה נראה יפה, אבל זה אף פעם לא יכול להניף את התלמיד מעל לרמה שלו.

בשביל זה, יש צורך בעבודה עצמית, ואת זה אין לאנשים שבאים ללמוד. הם לא באו לעבוד, הם באו לקנות.

אז חזרתי מהודו והכל היה בסדר ומדי פעם יצא לי לשמוע על אנשים שעשו כל מיני דברים בהודו, היו אצל הגורו, היו בפונה, עשו ויפאסנה בדרמסלה ובסופו של דבר חזרו בתשובה.

אז היה לי משפט קבוע שהייתי אומר כשהייתי שומע את זה.

"אחד אחד נופלים הפירות הזוהרים מהעץ הגבוה של המערב"

זה ציטוט, לא זוכר של מי.

עברו הרבה הרבה והתחלתי למצוא את עצמי בברסלב, באומן ובעיקר ובפרט במאה שערים.

ואנשים אמרו לי "הנה גם אתה נפלת"

ואני עניתי "לא נכון".

אני לא נפלתי משום עץ. אני מחפש את האמת, אני מוצא אותה, אני חושף אותה, אני רעב לה ומצאתי אותה במאה שערים, כמו שמצאתי אותה במקומות אחרים. לא שבמאה שערים יודעים את האמת. לא יודעים, אין להם מושג.

לא שהרבנים שם מציעים את האמת.

הם לא. הטובים בינהם, חיים בפחד, בפחד עצום. כל הזמן מפחדים, כי הם מרגישים איכשהו שהם נמצאים ליד משהו חי והחיים מפחידים.

אבל אני חיפשתי ומצאתי, מצאתי את "בית העבדים", מצאתי את רבי נחמן, לא רבי נחמן "מתקן הנשמות", שהוא המצאה של מחזירים בתשובה מנוולים.

את רבי נחמן האמיתי, הציני, המעונה, הערמומי.

אושו, ב"כשהנעל מתאימה" אומר דבר עצום

הוא אומר שם שהאדם הנאור אינו מורד. הוא מבין שיום אחד משחקים שש בש ולמחרת משחקים פוקר.

אפשר להפסיק עם התמונות האלו? אנחנו משתדלים לדון כאן בנושא רציני, שבגללכם כבר שכחתי מהו.

אה, מאה שערים. שיחקתי את המשחק של מאה שערים כמה זמן וברגע שיכולתי הסתלקתי משם.

מקום מאוד קשה, מאה שערים, אין שם עתיד, אין שם גם עבר. זה מין הווה אפל ומטורף ואינסופי.

זה לא ש"טעיתי". צדקתי. הייתי כמה שהייתי צריך להיות וברגע שמיציתי, המשכתי הלאה.

יש מקומות יותר נחמדים….

לא לא לא! עכשיו אני קובע את התמונה.

הנה

לא, לא, לא. זה לא באוסטרליה. לא, אחותו של מוקי לא עבדה שם. לא יודע איפה היא כן עבדה, אבל שם זה לא.

זה באוקראינה, אחלה מקום.

אני מקווה לנסוע לשם, ברגע שאני אמצא עם מי.

מה הכוונה, זאת לא התמונה הנכונה?

מה התמונה הנכונה?

די, נמאס לי, אני קורא עכשיו למשמרות הצניעות, יש לי עוד קשרים.

רוצים לראות?

אני אכתוב משהו על ברלנד וכולם ירוצו הנה כמו כלבים.

הנה, "ברלנד רואה טלוויזיה"

ראיתם? הוא רואה טלוויזיה. הנה הוכחה.

לא יודע איזו טלוויזיה יש לו, מאיפה לי לדעת?

איזה משמרות צניעות שאתם? חשבתי שתגיעו ותתחילו לשרוף דברים.

מה זאת אומרת "מדפיסים לו את הטלוויזיה"?

איך מדפיסים טלוויזיה?

אתם הולכים לברר?

מה אני אגיד לכם, הייתה לי הצלחה במאה שערים. הייתי מקבל טלפונים מרבנים כאלו שלא תאמינו.

בעלי תשובה לא סבלו אותי. לא סובלים אותי עד היום. הם שלושים שנה קמים בנץ ומגדלים ציציות ואז רואים את הקנואים שלא משתינים עליהם, לוקחים אותי לראות את השיפוץ החדש בקלויז.

"נו מה דעתכם?"

לא ביקשתי את זה, לא רציתי את זה, אבל היו קטעים.

נגיד לפני שנה וחודשיים בערך, קראו לי לתת חוות דעת הנדסית על המשרדים החדשים שבנו בחצר הקדמית של הציון.

אמרתי להם שלא נראה לי שזה יחזיק בשלג, אבל זה כל כך זול שהם יוכלו לבנות שוב.

מה אני אגיד לכם? ברוך שפטרנו.

הקיצר הדובר, לא נפלתי משום עץ.

קרלוס קסטנדה בספר "מציאות נפרדת" מדבר על שלושה סוגים של מהויות.

הראשונה: מה שידוע.

השניה: מה שאפשר לדעת.

השלישית: מה שלא ניתן לידיעה.

אני מקשר את החלוקה הזו לסיפורי מעשיות.

"מעשה באבדת בת מלך" זה ברמת מה שידוע.

"בת הקיסר" , הוא קשה, אבל אם ממש ממש מתאמצים, אפשר לדעת.

"נחיגר" הוא ברמה השלישית. אין לי שום מושג מה זה הסיפור הזה. שמעתי הרבה הסברים, גם כתבתי כמה, כולם לא נכונים. אף אחד לא יכול לדעת.

דבר אחד אני זוכר, ישנו שם האילן.

ישנו שם עץ, עץ שעומד, גבוה ורם.