עבדים הייתם, עבדים נשארתם.


היי, שבת שלום.

דבר אחד מאוד עניין אותי.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שכתבתי שאסור לנסוע לאומן בראש השנה.

כבר כתבתי את זה פעם.

אבל פעם אנשים התווכחו.

עכשיו כבר לא.

השאלה למה עכשיו כבר לא מתווכחים.

זה לא בגלל שלא קוראים אותי.

אני רואה את הסטטיסטיקות, קוראים אותי זה בסדר.

מה שנראה לי שלא מתווכחים איתי כי יודעים שאני צודק.

אחרי שהארתי את התופעה הזו, אנשים פתחו את העיניים והם יודעים שהם נוסעים לאומן כדי לאכול חרא.

יודעים ונוסעים.

גם אם אתה יודע את האמת, קשה מאוד להשתנות, קשה מאוד להתחיל מחדש.

למה בעצם? כי כדי להחליט החלטה חדשה, כדי לקחת את גורלך בידיך, אתה צריך להיות בן חורין.

ואנשים הם לא בני חורין, הם עבדים.

העבדות היא הבעיה, עבדים הייתם ועבדים תישארו.

אני יכול עכשיו לשכב על הגב ולספר לכם כמה טוב יהיה לכם אם לא תיסעו לאומן.

אני יכול לספר לכם, איזה אנרגיות מדהימות תהיינה לכם , אם תעשו את המעשה הנכון ובמקום לדחוף את עצמכם לסיר של החרא באומן בראש השנה, מתאו איזה מקום שקט , מקום יפהפה ונעים וירוק ומתוק ובזכות זה גם כל השנה שלכם תהיה ככה.

מתוקה וירוקה ומושלמת.

כן, זו האמת.

אני מבין בברסלב, אני מבין בקבלה, אני יודע מה צריך לעשות ומה אתם צריכים לעשות. אני יכול לתת לכם מרשם, כבר עשיתי את זה.

אבל לא יעזור לי ולא יעזור לכם.

למה? כי אתם עבדים, אתם לא מסוגלים להחליט ואני לא יכול להחליט בשבילכם. בקושי בשביל עצמי אני יכול וגם זה לא בא בקלות.

זו גם הייתה הבעיה של משה רבינו עליו השלום.

בסדר, הוא היה צדיק, הוא גדל אצל המצרים בראש הפירמידה וראה הכל, אבל מה שהוא ראה היה גרוע, הוא ראה את בני ישראל, הם הפכו לעם של עבדים. פרעה ניצח וברגע שפרעה ניצח, כבר אי אפשר היה להביס אותו, לפחות לא בדרך הרגילה.

אבל לצדיק יש את הדרכים שלו, שביל מהצד, כמו שאומר רבי נחמן, דרכים עקלקלות.

הלוואי שהייתי צדיק, זה מה שאני אומר, הלוואי שהייתי, כי אז הייתי יכול לעזור לכם. מצד שני, הכל בסדר, המשיח כבר כאן, המשיח פועל. הוא מתמהמה , אבל אף על פי שיתמהמה. זה הקטע אצל המשיח, לוקח לו זמן.

כדי להבין מה עשה משה רבינו כדי לגאול את עם ישראל, אנחנו צריכים להציג את השאלה הבאה:

למה כל העולם לא מכיר בחשיבותה של הנשמה הגדולה?

הרי הנשמות האלו, הן הדבר היחיד שיש לו משמעות בעולם הזה. כל היתר לגמרי זניח בעיני אלוהים. הנשמות הגדולות, יוצרות את השינויים, עוזרות, מרפאות, גואלות.כל מה שיש בעולם, יש בזכות הנשמות הגדולות.

אם קראתם מעט את הבלוג, כבר אתם יודעים את זה.

בהינדואיזם אומרים "מהאטמה" – מהאה זה גדול , אטמה זו נשמה או נפש. זה הכוח שמפעיל את היקום.

מצד שני, אנחנו לא רואים בפועל, שאנשים בעלי נשמות גדולות מקבלים איזה יחס מיוחד. אנחנו לא רואים אותם חיים בארמונות, אנחנו לא רואים סביבם צבא של עוזרים ומשרתים. אנחנו לא רואים שכל המדינה מקשיבה להם ומצייתת.

זה מה שיקרה בימות המשיח, דרך אגב וזה כל מה שצריך. לא צריך ניסים, לא צריך מן מהשמיים, לא צריך עמוד אש ועמוד ענן וקריעת ים סוף. צריך רק להכיר בכוחן של הנשמות הגדולות, להכיר בתבונתן.

אז למה זה לא קורה היום?

כמו שרבי נחמן אמר,

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה
וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר
וַאֲפִילּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר
כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ
וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו
רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, בִּבְחִינוֹת: "בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי"
שֶׁאַף שֶׁהֵם עוֹבְדִים עֲבוֹדַת אֱלִילִים
עַל כָּל זֶה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל הֵם כֻּלָּם נִכְנָעִים אֵלָיו  

ליקוטי מוהר"ן נ"ו , אם לא שמתם לב.

הסיבה היא כזו, ישנו עוד כוח בעולם והכוח הזה יש לו עניין אחד בלבד והוא להסתיר את הנשמות הגדולות , למנוע את הגילוי שלהן ולהפריע להן לעבוד.

הכל דיבורים , רק שתדעו, כל נשמה גדולה עובדת ופועלת. כולנו עושים את תפקידנו, אבל עדיין באתכסיא, בסתר.

עדיין הכוח הזה גורם לנזק רב.

כל הבעיות בעולם, נובעות ממנו, כל הצרות , כל הבעיות , כל היסורים. נכון אני מאשים את אלוהים ואלוהים באמת אשם, אבל הנשמות הגדולות, קל להן יותר לטפל באלוהים, קל להן יותר למנוע ממנו להזיק. עם הכוח אחר, הרבה יותר קשה.

אז מהו הכוח האחר?

בואו נחזור אל המדרשים. מה אמרו המדרשים על ההבדל בין הזמן שלנו לימות המשיח?

אז יש מי שאומר "שעבוד מלכויות" ויש מי שאומר "יצר הרע" אבל בשני המקרים מדובר בתופעה איחת שבברסלב קוראים לה "מחלוקת".

נחזור למעשה הזבוב והעכביש.

רבי נחמן מדבר על הנשמה שלו, הוא מספר שהשטן לא הסכים שהנשמה של רבי נחמן תרד לעולם. מה קרה בסוף? הנה זה כתוב.

 ואותו האיש עדין לא בא. ושלחו אחריו שליח ובא והביא עמו זקן אחד שהיה כפוף כדרך הזקן, שהיה מכיר עמו מכבר, (היינו שהבעל דבר היה לו הכרות עם זה הזקן הכפוף מכבר), ושחק ואמר: כבר נתתי לי עצה. רשאי הוא לילך להעולם.

בקיצור נשטן, מביא איתו זקן אחד ואומר שעכשיו, רבי נחמן יכול לרדת לעולם.

אנחנו יודעים שהזקן הוא הסבא משפולי והוא מייצג כאן את אותו כוח שנקרא "מחלוקת".

עכשיו תיראו דבר מעניין, מה כותב רבינו הקדוש בספר המידות , מריבה, סעיף פ"ד?

בְּכָל בַּעֲלֵי מַחֲלקֶת נִתְגַּלְגְּלִים שָׁם נִיצוֹצִין מִנִּשְמַת דָּתָן וַאֲבִירָם.

לפעמים קוראים הרבה ספרים, וכל הזמן קוראים שטויות, בלי סוף שטויות. גם בספרים שכתבו הצדיקים, במיוחד אולי אצל הצדיקים, תמצאו הרים של שטויות.

אבל הגדולה של בצדיק שפעם אחת, הוא כותב את האמת ואמת אחת מביסה הררים של שטויות. מנה אחת מהאמת יכולה להספיק לכל החיים. יכולה להספיק לכל העולם, יכולה להספיק אפילו בשביל לייצר את הגאולה.

פעם אחת מספיקה.

זה מה שאמר ארכימדס, שהיה נשמה ענקית "תנו לי נקודת משען"

נקודת אמת.

מאיפה הגיע הכוח של המחלוקת. אנחנו יודעים בקבלה, המחלוקת נוצרה ביום השני לבריאה כשהמים העליונים נפרדו מהמים התחתונים. המים הם החיים של העולם, המים מטהרים, המים משולים לחוכמה, המים משולים לצדיק ונגד כל אלו , נגד כל הדברים הטובים , קמה המחלוקת.

לכן לא כתוב ביום השני "וירא אלוהים כי טוב". אין כאן טוב.

וכך מסביר לנו רבי נחמן במילים שלי איך משה רבינו הצליח, במקום שלא היה יכול להצליח. איך הוא עשה את הבלתי ניתן לביצוע. רבי נחמן באמצעות המשפט הזה, חושף את הסוד מאחורי גאולת עם ישראל.

מי היו דתן ואבירם? זוכרים?

כתוב :  וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן.

ראובן היה הבכור של יעקב, נכון?

ומה קרה לראובן? כבר כתבנו את זה . יעקב רבינו הדיח אותו. הפך אותו לכלום. ראובן איבד את ההנהגה. לאן יעקב העביר את ההנהגה ?

לא ליוסף. לא ליהודה. לא לאפריים. לאף אחד.

"פחז כמים". הוא לא העביר אותה לאף אחד. הוא החביא אותה בנילוס, אצל פרעה, והגיע היום שמשה קיבל אותה.

מה בינתיים קורה אצל ראובן? הוא עדיין הבכור, כולם יודעים את זה. פרעה יודע, מצריים יודעים. אז הבנים של ראובן הופכים להיות המנהיגים.

אל תחשבו שמנהיגים חייבים להיות נשמות גדולות.

אתם חושבים שביבי נתניהו נשמה גדולה?

rsz_615_346_bibich12_240319

הוא לא. הוא לא פיצפון, הוא לא ננס, אבל הוא לא משהו מיוחד. לבלוג הזה כבר הגיעו פוסטמות, שבאו לקלל אותי שהנשמה שלהן הייתה יכולה לאכול את ביביהו בשני ביסים.

הכוח של המנהיגים, זה הכוח האחר, הכוח שמתנגד לנשמות הגדולות. הכוח שמתנגד לצדיק, המנהיגים הם המחלוקת.

והנה ברגע שקמה הנשמה הגדולה, ברגע שקם משה רבינו עליו השלום, הרועה הנאמן, הדבר הראשון שקורה הוא שדתן ואבירם מתמודדים מולו.

זה הפסוק בתורה

וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.

הכל כתוב! ביום השני, זוכרים? אז נבראה המחלוקת.

מה כתוב בגמרא , במסכת נדרים?

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם

האנשים שבאים נגד משה רבינו, אלו דתן ואבירם.

ביום הראשון משה הורג את המצרי. אין לו בעיה.

מה קורה ביום השני? דתן ואבירם מגיעים , ביום שני שהוא היום שלהם ומתעמתים עם משה והם מגיעים ישר אל העניין.

הם אומרים למשה " מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ"

הם כופרים בסמכות של משה ובאמת לפי הסדר, הם אמורים להיות המנהיגים בגלל שהם משבט ראובן.

מה עושה משה? הוא בורח.

למה הוא בורח?

אז הטיפשים טוענים שהוא לא רצה להרוג יהודים.

נו באמת, משה הרג הרבה יהודים והוא ממשיך להרוג.

אז מה התשובה. משה מבין עם מי הוא מתעסק, הוא יודע שהכוח הזה, הכוח של המחלוקת נמועד כדי לעמור אותו והוא יכול להיות מובס.

לכן הוא בורח.

למרבה הצער, הבריחה לא יכולה להמשך לנצח.

בסופו של דבר, יש לו עבודה לעשות.

במצרים הוא יכול לטפל.

קודם כל מכת הדם ומכת הצפרדע פוגעת בכוח של המצרים, בנילוס.

אחר כך, אנחנו זוכרים שמצריים היא תפיסה שאותה מסמלת הפירימידה. המיעוט השולט נמצא למעלה, הרוב הנשלט נמצא למטה.

איך מנצחים את הפירימידה? על ידי שיוויון.

זו מכת בכורות.

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. 

הינה , לימדנו את המצרים שהפרמידה לא עובדת. במכת בכורות, כולם חוטפים.

עכשיו, הוא צריך לטפל בבעיה האמיתית שלו, בכוח שנועד לבלום אותו, בכוח של המחלוקת של דתן ואבירם.

שימו לב לגאונות.

זוכרים את הספר "האריה, המכשפה וארון הבגדים"

אז שמה יש האריה, אסלן, שהוא מנהיג את תושבי נרניה נגד שלטון החורף של המכשפה הלבנה.

מה קורה בסיפור? באמצע המלחמה, אסלן מקריב את חייו , כדי להציל את החיים של הילד הקטן, אדמונד.

עכשיו כל הצבא של אסלן נתקף ביאוש. המנהיג מת. המכשפה הולכת לנצח.

הילדה הקטנה לוסי, נותרת עם גופתו של אסלן וממררת בבכי.

ואז מה קורה? אסלן קם לתחייה.

זה מאוד מוזר, הוא בדיוק מת.

אז אסלן מסביר , הוא אומר שהמכשפה הלבנה , יודעת הכל מההתחלה אבל היא לא יודעת את מה שקרה לפני ההתחלה.

ולפני ההתחלה היה קול שהבטיח שמי שיקריב את חייו בנסיבות כאלו, יזכה בהם בחזרה.

גם דתן ואבירם הם כאלו.

הם הגיעו ביום השני , כדי להילחם בצדיק והצדיק הכוח של היום הראשון "וירא אלוהים את האור כי טוב"

זה הצדיק והמחלוקת שנבראה ביום השני יודעת איך להאפיל על הצדיק, יודעת איך לעצור אותו.

מה דתן ואבירם לא לקחו בחשבון? את מה שקרה לפני ההתחלה.

"והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"

אלו לא הכוחות של המחלוקת. אלו כוחות אחרים.

ומשה מגייס אותם , על ידי זה שהוא מקרב את הערב -רב.

מי אלו הערב רב? כל מיני אנשים, מכל מיני עמים. חלק גנבים, פושעים, קבצנים , מכשפים. בקיצור, כל מי שלא ממש הסתדר במצרים המסודרת והפירמידית, הוזמן לצעוד יחד עם בני ישראל , החוצה אל המדבר.

עכשיו, כמובן, לדתן ואבירם הייתה שיטה, הם יכרסמו בכוחו של משה, על ידי זה שהם יגידו שהם צריכים להיות המנהיגים כי הם משבט ראובן.

ככה היה החוק אצל בני ישראל. משה לא שינה אותו.

אבל את הערב זה לא מעניין. הם לא בכורים, הם בכלל לא מפה, אז כל פעם הם משנים כיוון הם בני תוהו. אז הם עושים את העגל, הם מתאוננים, הם מתלוננים על המן, עם עובדים את בעל פעור, הם שוכבים עם בנות מדיין, הם מובילים את חטא המרגלים.

לכאורה, הם מפריעים למשה, אבל למעשה הם עוזרים לו, כי כל פעם משה מנצח, כל פעם הכוח שלו מתגלה וכשהכוח שלו מתגלה, הטענה של דתן ואבירם הופכת להיות פחות ופחות רלוונטית.

מה קורה בסוף?

שבט ראובן בכלל לא נכנס לארץ, הם מבינים שהם לא רלוונטיים ולעולם לא יזכו בהנהגה.

טוב, אני מת מעייפות.

רק בשמחות.

מחוייב המציאות. כאן ועכשיו.

 

 

 

 

 

 

5 מחשבות על “עבדים הייתם, עבדים נשארתם.

  1. אחרי שכבר גם התעייפתי מכל המלל האין סופי של הרבנים ודרשנים שמוביל ליובש מוחי, סוף סוף לקרוא משהו חדש שנותן הסתכלות חדשה על התורה
    במקום הווראטים הנדושים

  2. ואיזה מהפך מחשבתי עשה יעקב, אחרי שהוא עצמו רדף את הבכורה ורצה בה כל-כך. ובהתאם לאמונותיו שלו 'זכה בבת הבכורה' בשעה שרצה בצעירה. ואיך באקורד סיום חינני שיכל את ידיו על ראשי אפריים ומנשה ואפילו יוסף לא הבין. התנ"ך הוביל כאן פארודיה נאה על כוחה, ייחודה, וקדושתה של הבכורה. והתברר כוחה של 'תפארת' ומדוע היא עמוד האמצע וחוט השדרה.

  3. פינגבק: והזר הקרב יומת | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s