קבורים בליבנו


אנחנו בדרך כלל לא מתעסקים באקטואליה וגם הפעם לא.

בסופו של דבר הרוחניות היא יוצרת את המציאות ולא ההפך.

אני אתן לכם דוגמא, היו כל בלאגנים השבוע, אתם יודעים אם שמעתם חדשות.

זה בדרך כלל לא ככה, כל המטוסים מתפוצצים והערבים משתוללים החל מי"ז בתמוז, ככה עובד השעון הביולוגי של היקום.

מה פתאום הקדימו בשבועיים?

ראש חודש היה יום שבת ויום ראשון ומולד הירח היה ביום שישי. לפי ליקוטי הלכות, צריך לקדש את הלבנה ברגע שרואים אותה, כאשר היא נקודה עמומה , אבודה בחלל.

זו לא קפריזה, זה עיקרון רוחני, כי אותו מחזור ירח , הוא מודעות מסויימת, הוא אנרגיה ישותית שהרעיון מאחוריה הוא להשמיד את כולנו.

זה לא בגלל שהיא אנרגיה רעה, לגמרי לא. פשוט, היא הכוח שגורם שכל מה שקיים עתיד להמחות ובאותה המידה היא הכוח שגורם לדברים שלא קיימים כרגע, להיווצר.

הכוח הזה הוא כוח מאוד אנטרופי, מאוד כבד , מאוד קארמתי וזה כל מה שאנחנו לא רוצים בחיים שלנו ובשביל זה , מפתחים דרכים להתמודד איתו.

אחת מהדרכים, היא קידוש לבנה.

זו דרך מופלאה, היא למעשה מבצעת הנפת ג'ודו , על הכוח הזה ומפנה את העוצמה שלו, בכיוון ההפוך. אנחנו למעשה, חוגגים את הלידה של הלבנה, הופכים אותה לנקודה טובה, מעבירים את המודעות למודעות של "נקודות טובות", שלמעשה מניפה את היקום למדרגה גבוהה יותר של מודעות, למדרגה גבוהה יותר של שיווי משקל אנרגטי ומקבלים וככה אנחנו הופכים אנרגיה הורסת לאנרגיה אפוקליפטית, אנרגיה של גאולה, של התעלות.

הפעם נתקענו, במקום לקדש את הלבנה, במוצאי שבת שעבר או ביום ראשון, חיכינו שבעה ימים תמימים וקידשנו אותה רק אתמול בערב, מה שגרם שכל הזבל האנטרופי, יפול לנו על השכל.

ממש חבל.

אבל זו ההקדמה רק.

הבאתי אותה רק בתור דוגמא למעשיות שבידע הקבלי.

מה שרציתי לספר הוא על שלושת סוגי המקובלים, יש סוג רביעי שאני לא נכנס אליו כרגע.

הסוג הראשון ,שהוא הנפוץ , כמובן, זה אלו שלא יודעים כלום.

יש להם חצרות, ישיבות, ארגונים, מוסדות ומה שתרצו, אבל קבלה היא בשבילם קנטונזית עתיקה. אין להם מושג בזה. אני לא יודע אם יש איזשהם סימני היכר לטיפוסים האלו. הם מסתובבים בפריפרייה ואוספים כסף מכל מיני מטומטמים.

הסוג השני, אלו כאלו שהתחילו ללמוד קבלה , ומה לעשות? נשרף להם השכל.

גם קבלה, שהיא לא מעשית בכלל, יכולה לקרב את האדם לכל מיני אנרגיות, שבלי הידע הקבלי הוא לא היה מוצא אותן והאנרגיות הללו, הן לא ממש בטוחות למשתמש. בקיצור, המקובלים מהסוג השני הם כאלו שנישרף להם המוח. הם בטוחים שהם צדיקים גדולים, הם בטוחים שעושים תיקונים בעולמות העליונים , אבל אין להם שום דבר הם לא עושים כלום, כל המדרגה שלהם היא ערימה של נתיכים שרופים במוח.

אצל המקובלים מהסוג השני, אפשר למצוא הרבה מאוד מנהגים משונים ומופרכים, תלבושות פסיכיות ומרחב דעות והשקפות מופרע לחלוטין.

אני לא אומר שטיפול פסיכיאטרי לא היה מועיל כאן, אבל לא נראה לי, שמישהו מהצדיקים הדגולים כאלו, באמת מקבל את הזריקות המתאימות.

הסוג השלישי, הוא הסוג שלח המקובלים האמיתיים, חייבי, כדורי, הסנדלר, החלבן וכן הלאה.
הם בדיוק ההפך, מהמקובלים שרופי השכל. מה בדיוק הם עושים, אני לא יודע, אבל הסגנון שלהם מאוד קורקטי. הם נחבאים אל הכלים, מדברים מעט ובקיצור ולא אוהבים למשוך תשומת לב.
רובם של המקובלים מהסוג השלישי לא ידוע בציבור. מי שמכיר אותם מכיר ורוב האנשים לא מכירים וזה גם לא חשוב. המקובלים מהסוג הזה, טוב להם ונוח להם כשהאינטראקציה הציבורית שלהם מינימלית.

אז זו הייתה ההקדמה.
מי קבור בתוכינו?
ישנה מעשיה זן בודהיסטית שאני אתרגם אותה לשפה החסידית, כי אני רוצה שתפיצו אותה בין הנידחים והכופרים.
חסיד אחד בא לרב ושאל אותו מה פעולת הצדיק בעולם.
הרב בדיוק קשר פתילים לטלית וענה לו "הפתיל הזה הוא באורך מטר."
עד עכשיו נראה שהשאלה מובנת וגם התשובה מובנת.
על השאלה אין מה להרחיב.
החסיד רוצה לדעת מה המקום של הצדיק בעולם, בשביל הפרופורציות. הוא רוצה להשוות את עצמו לצדיק, לדעת את ההתקדמות היחסית שלו מול קנה המידה של הצדיק.
זו נשמעת שאלה מסובכת , אבל לא. שמעתי מטומטמים רבים חוזרים עליה בגרסאות שונות, כמו אלו:

איך מגיעים למדרגת "כמוני ממש?"
איך שוברים תאוות אכילה?
איך מגיעים לגילוי אליהו?

כל אלו שאלות מטומטמות שנשאלות על ידי המטומטמים והם מזכירות במידה מסויימת, את השאלות על השגת הארה ששאלו מטומטמים אחרים בזמן שסדנאות ויפסנה היו אופנתיות.

Presentation1
זו השאלה של החסיד.
מה התשובה של הרב? הרב עונה "אורך החוט הזה חצי מטר" והיינו חושבים שהמשמעות היא, בפשטות "אל תתעסק בעניינים שלמעלה ממך. אתה יצור גשמי, אתה מודד דברים בצורה שטחית ושבלונית. מה לך ולענייני צדיקים?"
זו התשובה שהייתה נראית לנו הגיונית, עד שקם פרשן לטקסט הבודהיסטי הזה ואמר דבר מדהים. (גם הוא מתורגם לחסידית מסיבות ברורות)

החוט קרוב והנפש קרובה יותר

לתשובות האלו, שווה לחכות שנים ארוכות, כיוון שהן הופכות את כל סדר המחשבה ויוצרות מציאות אחרת, תודעה אחרת.

מה בעצם הרב אומר לחסיד?
הוא אומר לו, שהוא מחפש בכיוון הלא נכון. הוא מסתכל החוצה ושואל מה הגודל של הצדיק ומה הכוח של הצדיק, אבל למעשה הוא צריך להסתכל פנימה, כיוון שהצדיק פועל לו על הנשמה ומתוך ההשפעה הפנימית שיש לצדיק עליו, הוא יוכל באמת להבין את השפעת הצדיק עליו.
כאן אני עוצר, כי המסקנה שהגעתי אליה בשבוע שעבר, היא שכל מה שסיפרו לנו על עיבורי נשמה זה שקר.
נזכיר לכם מה סיפרו.
סיפרו שכשהצדיק מת, רק שלושה מתוך עשרים ואחת חלקי הנשמה שלו עולים להעולמות העליונים וכל היתר, כלומר שמונה עשר חלקים, נותרים בעולם הזה. עד כאן זה נניח שזה נכון.
מה שסיפרו לנו זה שאותם חלקי נשמה, נצמדים לנשמות של אנשים חיים כדי לעזור להם, בכל מיני עניינים רוחניים וברגע שזה קורה, חלקי הנשמות ממשיכים הלאה.

זה כבר לא כל כך נכון.
זה מתחיל ככה, אבל אחרי שאדם מקבל את אותו רסיס צדיקים, כמה וכמה פעמים , הרסיס נשאר אצלו.
אני לא מבין עד כדי כך באריתמטיקה של הנשמות, אבל בקווים כלליים, אדם לא יכול להתקיים עם נשמה וחצי, כי אין לו כלים, לא פיזיים ולא נפשיים. מה שקורה בפועל, זה שאותו אדם "מאבד" למעשה חלק מהנשמה שלו ובמקום אותו רסיס, העיבור מהצדיק "מתרגל" אליו והופך להיות חלק ממנו.

נשמע נחמד?
מאוד נחמד, זו אחת הדרכים להשתגע מקבלה. הנשמה שאתה נולד איתה, על האורות הפנימיים והמקיפים שלה, היא הומוגני, היא לא תמיד מאוזנת, אבל חוסר האיזון שלה מוגבל, על ידי הקומה שלה. "הקומה" הוא גודל הנשמה, למי שלא יודע.
מה קורה ב"עיבור מתרגל"? לתוך מערכת רוחנית צנועה ואיטית, נכנס איזה אלמנט, מתוחכם, משוכלל ואסרטיבי. הרי אתם מכירים את עצמכם ואתם מכירים את הנשמה שלכם.
איך לדעתכם היא תראה ליד נשמה אחד מנכדי הבעש"ט? ליד הנשמה של החוזה מלובלין או ליד הנשמה של אחד מהנביאים?
גם אם הרסיס קטן, והקומה שלו היא רק אחוזים בודדים מסך כל הקומה של הנשמה שלכם, הוא יתחיל להפעיל לחצים רוחניים פנימיים, שיהיה לכם קשה להתמודד איתם.
טוב, להרגע, מעיבור קבוע כזה, קשה להשתגע, בגלל שלוקח המון זמן, עד שרסיס מנשמות העל, יכול להתרגל לנשמות רגילות. בדרך כלל אנשים משתגעים מקבלה תוך שנה. רסיס מתרגל במשך כמה שנים טובות, אבל בסוף זה קורה.

הצדיקים, קוברים את עצמם בתוכנו, ומתוך הקבורה שלהם, הם זוכים לחיים חדשים.

ואנחנו, תחנות דרכים על צירי הזמן, זוכים לגורל שלא ביקשנו, גורל שמרחיק אותנו מהחיים לתוכם נולדנו, מנתק אותנו מהחברה , מהתרבות ומהשפיות ובסופו של דבר , מביא אותנו למקום שבו אין שום "בסופו של דבר" , כי רסיס מצטרף לרסיס והם נוצרו מנצח מחושל, שאינו מת ואינו נח, אלא תמיד רוחש ורוגש, כשהוא עוסק בענייניו , בעולמות האלמוות.

חודש טוב, סוף סוף?

8 מחשבות על “קבורים בליבנו

  1. מסכים לרוב מה שנכתב פה \\\\\\לגבי התאוות והמידות אין שום בעיה לתקן אותן ולהגיע למדרגת בינוני ולקבל עיבור של נשמת צדיק כדי לקפוץ למדרגת צדיק צריך לרצות לוותר על הרצונות שלך בעולם הדמיון פלוס מידת האמת ובזה מגיעים לתיקון שמוביל למצבשבעולם הבא אתה לא סובל בגלל שאתה מנותק מהתאוות וזה גן עדן קל מאד חבל שמשקרים את כולם שיצר הרע גדול כי יצר הרע זה האדם עצמו שמשקר את עצמו ורוצה גם העולם הזה תודה

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s