עלילת דם


אלוהים בחר בהוליווד, כדי שתחליף את הרבנים.
לא שהרבנים חטאו, אלא שהוליווד יודעת לטפל באוכלוסיה הרלוונטית בצורה הרבה יותר טובה מהם.
ככה הרגשתי כשצפיתי בסרט "המבול" בסינימה סיטי , ברמת השרון עור קודשנו.
האולם היה מפוצץ באנשים שלא יראו רב חוץ מבחתונות, שעמדו בתור ושילמו הרבה כסף , רק כדי לחטוף שטיפת מוח דתית קיצונית , אלימה ומתלהמת, כולל איזה קישקוש מעור שמסובבים על היד בסגנון תפילין.
צעירי חב"ד עומדים ברחובות כבר שלושים שנה, מחלקים סוכריות ומגרילים אופנים עם הילוכים ומדליקים חנוכיות עם חיילים. שלושים שנה, אלפי אנשים , כסף במיליונים ואז מגיעים ראסל קרואו וג'ניפר קונלי ואנתוני הופקינס ומלמדים אותם מה זה "הנחלת ערכי מסורת ישראל לנוער ומבוגרים"
כאילו ועוד מרוויחים מיליוני דולארים על הדרך.


מבחינה קולנועית טהורה, הסרט מושלם.
הליהוק מעולה, התסריט מצויין, האפקטים והתפאורה בסטנדרט של "שר הטבעות" ואף מתעלים עליו.
קונלי עצמה, משחקת משחק מרהיב שבהחלט ממקם אותה בדרך לעוד פרס אוסקר.

התסריט עצמו, מזכיר מאוד ספרים סטפן קינג.
הטובים בו אנושיים, אכולי ספקות ומתלבטים ואילו הרעים הם אפלים ומתועבים ללא שמץ של טוב.

את הסיפור אתם יודעים, כמובן, סיפרו לנו אותו בגן.
הם רק הוסיפו את אמה ווטסון המקסימה, כדי שנזכור, שגם בהארי פוטר, אלוהים היה שם כדי לחנך אותנו.

המהלך התסריט כאן , הוא מעניין. בסרט "המבול" כל בני האדם, הם צאצאי קין, למעט נח ומשפחתו הקרובה. באמצעות ההפרדה האתנית הזוף מוצא התסריטאי צידוק הוליוודי אופייני, למבול.

קין הוא רוצח, צאצאיו מקוללים ולפיכך , המוות שלהם מוצדק.
מולם מעמיד התסריטאי את משפחתו האידאלית של נח, שבראשה עומד, הסבא, מתושלח, אותו משחק אנתוני הופקינס.
הקריירה של הופקינס רצופה בהצלחות קולנועיות, אבל המשחק שלו ב"המבול" הזכיר לי דווקא את קטע מהסרט "דרקולה" של קופולה, שם שיחק את דוקטור אברהם ואן הלסינג, מוחה למיתולוגיה וצייד ערפדים.
הרעיון בגירסה ההיא של "דרקולה", הוא שהנסיך הרומני ולאד טאפש, היה מגן הכנסיה. הוא היה ראש מסדר "הדראקול" , אבירי הדרקון שנשבעו להגן על אירופה, מפני הפולשים המוסלמים. אחרי שניצח בקרב, הוא הבין שהכנסיה בגדה בו והוא הפך עצמו ל"דרקולה", נסיך החושך, ראש למפלצות אויבות האדם והציוויליזציה.
כשאנתוני הופקינס נתקל בו, דרקולה כבר אדיר ומרושע ולצידו עומדים כל כוחות האופל, זאבים, עטלפים, ערפדים וכן הלאה.
הופקינס וחבריו יוצאים למלחמה , על מנת להציל את נערה אחת שננשכה על ידי דרקולה ומשועבדת לו.
במהלך המסע, הופקינס, או ואן הלסינג, הורג את שלושת כלותיו הקטלניות של דרקולה, שהבלונדינית מתוכם משוחקת על ידי הדוגמנית הישראלית, מיכאלה ברקו המקסימה.
הופקינס עורף את ראשי שלושת הכלות ומשליך אותן מההר כשהוא שואג "דראקול".
בשאגה הזו נזכרתי, כשצפיתי בו משחק את מתושלח.
אברהם ואן הלסינג, לא שוחח עם האל, לא קיבל משימה וגם לא נחשב לצדיק בדורותיו.
אין בכך לצמצם את גדולתו של נח, אלא לספר לנו כי הציתנות שלו אינה העבודה היחידה.
בקריאה "דראקול", ואן הלסינג מניף את אותו דגל שולאד טאפש זנח, הוא נוטל את המקום הריק במגדל השמירה של האנושות.
אלוהים, כאמור, לא התגלה אליו, אבל האלוהות נמצאת בתוכו, דוחפת אותו קדימה ונותנת לו כוח ואומץ לעמוד במשימה, בה אחרים כשלו.

גם אנחנו כך,
משוטטים במגרש הגרוטאות החשוך שנקרא "חסידות ברסלב", מוקפים בעיוותים, באמונות תפלות, פוסעים בין הבערות לטירוף ולרשעות , שאנו רואים סביבנו, גם אנו מוכנים להרים את הלפיד שנשמט ולהניף אותו, לפחות לזמן מה.

חוץ מזה, קוראים וקוראות, ויקינגים חזרו לעונה שניה, "משחקי הכס" מדהימים אותנו בעונה הרביעית והנה, אחרי שקליפורניקישן חזרה לעונה השביעית, הבנו את הרמז.

ברסלב החופשית שוב פה.

2 מחשבות על “עלילת דם

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s