לא מקום ולא זמן.


אז הגעתי למסקנה, שאם אני רוצה להחזיק את הבלוג הזה חי, אני לא יכול להמשיך להסתמך על פוסטים של אלף או אלפיים מילים.
אין לי זמן.
אני עובד, אני לומד, יש לי משפחה לתחזק ואין לי את ישוב הדעת הדרוש.
אבל אני יכול לעשות דברים פשוטים יותר, קצרים יותר.
נגיד, אתם יודעים שיצא לי לא מזמן להעביר שיעור ב"סיפורי מעשיות" מול אנשים בשר ודם.
אז הנה מה שאמרתי להם.

הָיָה מִתְעַנֶּה, וְלא הָיָה יָשֵׁן
וְעָמַד וְהָלַךְ לְשָׁם
וְהָיָה רוֹאֶה אִילָן, וְעָלָיו גְּדֵלִים תַּפּוּחִים נָאִים מְאד
וְהָיָה מִתְאַוֶּה לְעֵינָיו מְאד
וְעָמַד וְאָכַל מִשָּׁם
וְתֵכֶף שֶׁאָכַל הַתַּפּוּחַ, נָפַל וַחֲטָפוֹ שֵׁנָה

בטקסט הזה, המילה "שם" מופיעה פעמיים ובשתי ההזדמנויות שהיא מופיעה, היא מיותרת, כי אנחנו לא יודעים, שום דבר על המקום, שבו "השני למלכות", אכל מהעץ.
הגישה שלנו בפענוח "סיפורי מעשיות", היא שמדובר בשורה ארוכה של צפנים פרקטליים, כלומר, לא משנה לאיזו רזולוציה תעלה, אתה עדיין תוכל למצוא משמעות במה שאתה קורא.
ואז שאלתי את עצמי, שאלה פשוטה. אם "שם" זה לא מקום, מה זה?
לכן קפצתי כמה מילים לאחורה וראיתי את המשפט הבא: הָיָה מִתְעַנֶּה, וְלא הָיָה יָשֵׁן וְעָמַד וְהָלַךְ לְשָׁם
טוב, מה קורה שלא ישנים?
מאבדים את האמונה, לפי שיחות הר"ן ק"י

יֵשׁ כַּמָּה שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים הַמִּתְדַּבְּקִים וּמִתְחַבְּרִים בְּהַמּחַ
וּבִפְרָט בִּלְבּוּלֵי הָאֱמוּנָה
וְעַל יְדֵי הַשֵּׁנָה נִפְרָדִים מֵהַמּחַ
וּבְיוֹתֵר מוֹעִיל הַשֵּׁנָה לָאֱמוּנָה
כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

או מזיקים למוח, לפי ליקוטי מוהר"ן רנ"ג

כִּי יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה
שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת
וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף
הָאֵשׁ הַזֶּה. הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכּל
וְעַל יְדֵי מִעוּט שֵׁנָה, הָאֵשׁ הַזֶּה נֶחֱלָשׁ וְאֵין לוֹ כּחַ לִבְער
אַך שֶׁמַּזִּיק לְהַמּחַ מִעוּט שֵׁנָה

אני יודע, על אותו העניין של "יש אש באדם", שהוא הפראנה, עליה למדנו ביוגה, אני צריך לדבר הרבה, הרבה יותר. אבל לא היום. החלטתי לקצר.מה שיש לנו, אם כך, מצב שבו האמונה פגועה והמוח נפגע ואז מה קורה? "עָמַד וְאָכַל מִשָּׁם וְתֵכֶף שֶׁאָכַל הַתַּפּוּחַ, נָפַל וַחֲטָפוֹ שֵׁנָה".
בואו נתמקד.
יש כאן שלוש מילים בסוף ששלושתן אומרות דבר דומה.
1. נפילה.
2.חטיפה
3.שינה

נפילה היא בעיקר עניין של פרספקטיבה. מה שאתה רואה מלמעלה, אתה לא רואה מהבור. אתה מאבד את היכולת שלך להבין ולקרוא את הנסיבות.נפילה היא איבוד המדרגה, כלומר איבוד הכוחות הרוחניים, שמאפשרים את ההבנה ואת השיפוט הנכון.

חטיפה היא איבוד השליטה על חייך. אדם חטוף, הוא אדם נפעל. הוא נאלץ להיות במקומות נגד רצונו, הוא נאלץ לעשות דברים נגד רצונו. יש כאן איבוד שליטה, בנוסף לאיבוד הפרספקטיבה.

שינה היא איבוד הכל. איבוד הקשר למציאות. איבוד ההכרה, איבוד המודעות. אדם ישן חשוב כמת, כי כל אחד יכול להרוג אותו. פוטנציאלית, הוא גמור.

ז"א, מרגע שהשני למלכות הגיע ל"שם", הוא היה במצב של חוסר אמונה וחוסר מחשבה ואלו הביאו אותו להתדרדרות בשלושה שלבים, איבוד פרספקטיבה וכוחות, איבוד שליטה ואיבוד הכרה.

מה הוא שואל מיד כשהוא מתעורר?

"אַחַר כָּךְ הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְשָׁאַל לְהַמְשָׁרֵת: הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם?"

מה זה משנה איפה הוא בעולם? השאלה האמיתית שמסתתרת כאן היא "האם אני עדיין שם?"
מצד שני, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו, האם ההתחברות לתאוות, שאותם מסמלים התפוחים בהכרח גורמים להתדרדרות המוחלטת?
????????????????????????????????????????????????????????????????
התשובה שלנו היא שלילית. האכילה היא לא ממש הבעיה כאן.
תראו מה קרה בסיפור שלנו קודם:

וְרָאָה שָׁם מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים טוֹבִים, וְעָמַד וְאָכַל
וְהָלַךְ וְשָׁכַב בְּזָוִית לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם…אַחַר כָּךְ הֵצִיצָה הַמַּלְכָּה וְרָאֲתָה אֶחָד, שֶׁשּׁוֹכֵב בַּזָּוִית וְהִכִּירָה אוֹתוֹ

הוא הלך לארמון, ראה שם מעדנים יפים, אכל אותם והמשיך להיות בשליטה ולא רק שהיה בשליטה, אפילו המלכה הכירה אותו, שהכוונה כאן, עשויה להיות, שהכירה בזה שהוא השני למלכות, ז"א, למרות הכל הוא לא ירד מהמדרגה שלו.

אז מה באמת ההבדל בין הסיטואציות?
בין האכילה והנפילה, לאכילה הקודמת, האכילה המודעת האכילה העוצמתית?
ההבדל הוא קטנטן, הבדל זעיר.
הוא גם כן, מוזכר כבדרך אגב, לפני הפגישה בין המלכה לבין השני למלכות.

וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה

יש לי הרגשה שכל הזמן, אני מדבר על אותו הדבר. יישוב הדעת. כשבנאדם בקריזה, כל דבר יפיל אותו.
תפוחים יפילו ואפרסקים יפילו וקקי של ציפורים יפיל אותו. הוא אבוד, לפני שיצא מביתו.
אבל כשאדם מיושב בדעתו, אזי הוא יכול לעבור באש ובחרב, דרך שבעת מדורי הגהנום ועדיין להיות הוא עצמו ולא ליפול ממדרגתו.

הא הא , איך מתיישבים?
חכו, חכו ותראו.

יאללה, נדבר.

2 מחשבות על “לא מקום ולא זמן.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s