אחינו על הקרש


נראה לכם שנהיה באומן ולא נכתוב כלום?
סתם משהו קטן, לגימה קטנה, כמו שאמרו רבותינו, לגימה מקרבת והסבירו אנ"ש שגם לגימה קטנה מברסלב, מקרבת לצדיק.
בקיצור, שמעו מעשה נורא שהתרחש באומן, עיר הקודש.
כמו שידוע לכולנו, לכאן, לאומן עיר קודשינו, היו מגיעים עולי רגל, משנים קדמוניות. ובפרט, היו עולים לרגל בימים הנוראים בחודש תשרי ויותר מכל היו מגיעים דווקא ביום הדין, בראש השנה, כיוון שעל ידי ההתקשרות לצדיק, מיד נמתקים כל הדינים ונמחלים העוונות, הזדונות והשגגות, כיוון שהצדיק האמת הוא השופט ביום הדין, ושמח תמיד לעשות טובה למי שמשמח אותו ומגיע להתפלל על ציונו הקדוש.
וכך במשך שנים רבות, היו חסידים,צדיקים ורבנים, עולים לרגל לציון הקדוש בראש השנה ולאחר תפילת שחרית, היו צועדים בשמחה אל האגם הסמוך ומבצעים את טקס התשליך המסורתי ומנערים מעצמם את כל החטאים אל המים הכהים והדוממים ואחרי כן, היו חוזרים בשמחה אל מקומם, ביודעם כי הצדיק, בוודאי ישמע לתפילתם וידאג להם בבית דין של מעלה, להסיר כל גזרות ופגעים מעליהם ומעל בני ביתם.
כך נהגו הצדיקים בימי קדם וגם אנחנו נוהגים כמותם, להבה אל להבה בכבשן האמת האדיר, טיפה לטיפה בנהר האלוהים היוצא מעדן ומשקה את כל העולמות.
חלפו שנים ומאות בשנים והמסורת התפשטה. אל הקדושים ומשרתי האל שפקדו את האגם, נצטרפו גם אנשים פשוטים, תמימים או ערמומיים, עשירים ועניים. גם הם עלו לציון הקדוש מדי שנה בשנה, שפכו את ליבם, נתנו פרוטה לצדקה וירדו לאגם בשמחה, להשליך חטאים ולהתעטף בקדושה.

חלפו עוד שנים, והשמועה שישנו צדיק באומן התגלגלה והתגלגלה, והסיפור על התשליך באגם, עבר מפה לאוזן ומעל גבי העיתונים ומעל גבי האינטרנט המבורכת ואז מה שקרה שעוד ועוד אנשים הגיעו אל הציון הקדוש, לבקש מחילה מהצדיק.
בינהם היו גם אנשים רעים מאוד.
אנשים שפלים, אנשים מתועבים, כל מינ זמרים שחקנים ובדרנים. כל מיני לצים ורמאים וגם קבלני עבודות עפר ואיתם מהמרים, סרסורים ורוצחים. אנסי קטינות, בועלי חיות וסוחרי נשים. מפלצות אדם, אורקים וטרולים שליבם אפל מכל חשיכה וידיהם מגואלות.
וגם הטינופות הללו, כולם הלכו לציון של רבינו הקדוש, נחמן בן פייגא, זכותו תגן עלינו, גם הם שמחו ורקדו וירדו אל האגם האפל, להשאיר בו מעשי זוועה, איומים ואכזריים כמוהם בדיוק.
כך נמשך הדבר שנים על גבי שנים.
פעם אחת הגיע לשם עוד יהודי, יהודי זקן ושנוא, שבימי נעוריו הסתכסך עם כמה מהרבנים. אני לא יודע מה היה שם בדיוק, אבל מאז אותו הסכסוך, שמו של היהודי ההוא, הפך לקללה. הרבנים דיברו נגדו, יהודים ירקו כששמעו את שמו והוא הפך למנודה ומוחרם ומתועב, עד שאפילו כינו אותו בשם "ימח שמו וזכרו".
אחרי שנים, היהודי, כבר כמעט שכח שהוא מזרע ישראל. כבר היה כל כך רחוק מהאמונה הקדושה, כל כך רחוק מתקווה לגאולה, עד שהיה מסכן ואבוד ושקוע במרה שחורה.
אז הגיעה גם אליו השמועה על הצדיק ועל מחילת כל העוונות בראש השנה וכך בכוחותיו האחרונים, הוא ירד אל האגם באומן ונשא תפילה.
ראש השנה חלף, החסידים חזרו שמחים ורוננים לביתם. גם הפריצים והפושעים חזרו למאורתיהם להמשיך לבזוז ולשדוד, להטיל אימה ולרצוח.
רק אותו יהודי נותר, עומד מעל האגם, מתחנן לפני הצדיק, שיעזור לו ושיתפלל עליו שימחלו כל חטאיו. גידיו דל היהודי כבר נמקו, שריריו רפסו והתדלדלו והוא התעקש להמשיך להתפלל. תושבים מקומיים חסו עליו וקשרו אותו לכמה קרשים, לבל יתמוטט והוא עומד בדעתו, מתפלל לצדיק ומיחל ומתחנן.
החורף האוקראיני שב, מקפיא בשר ועצמות. גופו של היהודי, התאבן והחוויר והקור הקשיחו, עד שנהיה כאבן לבנה, אבל היהודי לא זז ולא נע. ממשיך לעמוד ניצב, מעל האגם האפל, ממתין למחילה.
מי יתן שבזכות המסירות שלו וההתקשרות שלו לצדיק, גם הוא, אפילו הוא, יזכה לגאולה.

.

3 מחשבות על “אחינו על הקרש

  1. אדיר
    אני אישית תמיד חשבתי שהפספוס הגדול של שבתאי צבי (ואולי שלנו) שהוא לא נפגש עם רבנו נחמן…

  2. פינגבק: יוסי בוא הביתה. | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s