קדיש לרשעים


היי, שבוע טוב.
בזמן האחרון, יוצא לי להתעסק הרבה עם "סיפורי המעשיות".
זה כנראה הטקסט הברסלבי הקשה ביותר ומה שיפה בו, זה שאף אחד לא מבין אותו באמת.
אני יודע שהוא זכה לכמות סילופים מאוד גדולה במרוצת השנים וזה צפוי, כי מה שאף אחד לא מבין, גם אף אחד לא מסוגל להפריך.
מצד שני, מורכבותו של הטקסט, אינה אמורה לפתור אותנו מהתעסקות בו, במיוחד שזה דבר בעיתו.

אז במה אנחנו מתעסקים כרגע ב"סיפורי מעשיות"?
במעשיה הראשוה, דההה, "מעשה באבדת בת מלך, עליה דיברנו לא מזמן.
עכשיו עברנו לנושא חדש, שהוא הארמון של הלא טוב.

וּבָא לְארמון אֶחָד וְרָאָה, שֶׁיָּשַׁב שָׁם הַמֶּלֶךְ. בַּעֲטָרָה
וְכַמָּה חֲיָלוֹת שָׁם וְכַמָּה מְשׁוֹרְרִים בְּכֵלִים לְפָנָיו
וְהָיָה שָׁם נָאֶה וְיָפֶה מְאד
וְהַמֶּלֶךְ וְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לא שְׁאָלוּהוּ כְּלָל
וְרָאָה שָׁם מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים טוֹבִים, וְעָמַד וְאָכַל
וְהָלַךְ וְשָׁכַב בְּזָוִית לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם
וְרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה לְהָבִיא הַמַּלְכָּה וְהָלְכוּ לְהָבִיא אוֹתָהּ
וְהָיָה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה
וְהַמְשׁוֹרְרִים הָיוּ מְזַמְּרִים וּמְשׁוֹרְרִים מְאד
בַּאֲשֶׁר שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמַּלְכָּה
וְהֶעֱמִידוּ לָהּ כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּהָ אֶצְלוֹ
וְהִיא הָיְתָה הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל
וְהוּא [הַיְנוּ הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת] רָאָהּ וְהִכִּירָהּ
אַחַר כָּךְ הֵצִיצָה הַמַּלְכָּה וְרָאֲתָה אֶחָד, שֶׁשּׁוֹכֵב בַּזָּוִית וְהִכִּירָה אוֹתוֹ
וְעָמְדָה מִכִּסְאָהּ וְהָלְכָה לְשָׁם וְנָגְעָה בּוֹ
וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: הַאַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?
וְהֵשִׁיב לָהּ: הֵן, אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ
אַתְּ הִיא הַבַּת מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֶבְדָה
וְשָׁאַל אוֹתָהּ: הָאֵיךְ בָּאת לְכָאן?
וְהֵשִׁיבָה: בַּאֲשֶׁר שֶׁאָבִי הַמֶּלֶךְ נִזְרַק מִפִּיו דִּבּוּר הַנַּ"ל
וְכָאן, הַמָּקוֹם הַזֶּה, הוּא לא טוֹב

אוקיי, אז יש את הטקסט הזה, ועל הטקסט הזה ניתן לשאול ואכן שואלים, הרבה שאלות.
אנחנו לא נשאל ולא נתייחס לכולן, כמובן, אבל ננסה לחבר בין התפאורה, שהיא הארמון של הלא טוב, לבין המחזה שהוא אותו שיח בין השני למלכות לבין המלכה.
אנחנו יודעים שקיים הארמון הזה, שקיימת הממלכה הזו, הממלכה הלא טובה, למעשה, אם תסלוח לי, כולנו אזרחים שווי זכויות בממלכת הלא טוב ואנחנו נשלטים על ידי אותו ארמון של לא טוב.
יש לי למישהו התנגדות?
כאילו, למה להתעסק כל כך הרבה בסיפור הזה "אבדת בת מלך", אם הוא לא נוגע לכל אחד מאיתנו?
מה זה השטויות האלו? הבת מלך היא "שורש נשמות כלל ישראל".
אין נשמות לכלל ישראל, כולם מתו.

אנחנו בת המלך, אותנו זרקו אל הלא טוב.
כמו שישו אמר,

לְכוּ־נָא הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֶתְכֶם כִּשְׁלֹחַ כְּבָשִׂים בֵּין זְאֵבִים (הבשורה ע"פ לוקס 3:10

זה קרה לנו, וזה קורה לנו כל הזמן.מזל שיש מישהו שמחפש אותנו,או לפחות האגדה אומרת.
אז כן, יש את הארמון של הלא טוב, Tell me about it.

שתי שאלות נשאלות כאן.
שאלה ראשונה, בשביל מה קיים הארמון של הלא טוב. אז הלא טוב קיים, ניחא, אבל בשביל מה ארמון, בשביל מה מלך? אפשר להסתפק בסתם מזבלה או במגרש גרוטאות. בשביל מה הטורח הזה בארמון, בממלכה, בכל המערכת? זה סתם מבלבל.
אז התשובה מופיעה בשני המשפטים הראשונים של הקדיש "יתגדל ויתקדש שמי רבא, בעלמא דברא כרעותיה"
התרגום הוא כזה "יתגדל ויתקדש שמו הגדול, בעולם שברא לרצונו"
אם נסדר קצת הקטע נקבל משהו כזה "העולם נבנה כרצונו, כדי שיתגדל ויתקדש שמו הגדול"
גם הלא טוב, גם הארמון של הלא טוב וגם יתר הארמונות נבנו ברצון האל, על מנת לגדל ולקדש את שמו הגדול."
באופן נורא כללי, אפשר להגיד שלמחשבת הבריאה, תמיד ישנן מטרות.
אם אלוהים רוצה, לדוגמא, שאני אוכל גלידונית, הוא יכול לבנות מסעדה ברוטשילד ולחכות איתה 18 שנה, עד שבמקרה מישהו יערוך שם איזה אירוע ויזמין אותי ובלבד שאת הגילדונית אני אקבל שם.
דווקא אלו הדברים שקל לריבונו של עולם לעשות, כי כאלו דברים לא ממש משפיעים על הגורל שלנו, הם נראים סתמיים בעינינו.

מה קשה לו לעשות?
אני לא צוחק, קשה לו.
איפה שישנה אינרציה אנרגטית חזקה, קשה להפוך את התמונה, זה מחרפן אנשים.
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב טען שבגלל זה המשיח לא מגיע. שינוים אנרגטיים גדולים, מזעזעים את מבנה העולמות הרוחניים ואני מדבר גם על שינוים אצל אדם אחד, במיוחד אם הוא נשמה גבוהה.

אבל זה היה מהלך ביניים.
אוקי, קל להבין מדוע קים ארמון הלא טוב. הנה, הגיע לשם השני למלכות, אכל מהמעדנים ונח. רק בשביל זה, היה שווה לבנות את הארמון, זו לא בעיה. אין כאן דבר מהותי.

השאלה השניה שנשאלת היא לגבי השמחה בארמון של הלא טוב, כי הרי מספרים לנו שהקליפות מצויות בעצב, כמו שכתוב בליקו"מ כד'

כי הקלפות הם בחינת מותרות והם בחינת עצבות בבחינת (משלי יד): 'בכל עצב יהיה מותר'. והם תקפא דדינא בבחינת (בראשית ו): ויתעצב אל לבו.

ואת זה קל להסביר, באותה שיטה שכבר הזכרנו, כשמקבילים את מעשה באבדת בת מלך למגילת אסתר.
במגילה כתוב ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב
ובאמת שואלים, איך יכול רשע כמו המן להיות שמח, הרי "ובכן צדיקים יגילו וישמחו". AID113250_0_lge_v1_m56577569845662572
התשובה היא שגם רשעים יכולים להגיע לשמחה, בזמן שהם מקושרים לצדיק. המן באמת לא היה מקוושק למרדכי, כי הוא שנא, אבל היה מקושר לאסתר, כי הוא היה איתה במשתה בדיוק אז.
שימו לב לענין חשוב. המשתה שהמלכה ערכה, למעשה החל את נפילתו של המן, בגלל שמיד לאחר המשתה, הוא רואה את מרדכי ומחליט בעזרת זרש אישתו, לחסל את מרדכי באופן אישי. אילו היה מחכה, היו הורגים את מרדכי ממילא, יחד עם כל היהודים, אבל פזיזותו של המן, הכשילה אותו. היא הביאה אותו לארמון, באותו לילה שבו נדדה שנת המלך.
אתם מכירים את הסיפור.
זאת אומרת, ההתקשרות של הרשעים לצדיקים, באמת גורמת להם שמחה, אבל מטרתה היא להפיל אותם בסופו של דבר.
זה מה שמביא אותנו להבנת עיקרון חשוב, שלא ברור להרבה אנשים.
אנחנו מגיעים לאומן, אנחנו מגיעים לצדיק ורואים שם אנשים רשעים, אנשים מתועבים והם ממש שמחים ומאושרים.
תמיד הייתי מתעצבן, עד שהבנתי. הצדיק לא שם כדי לעזור להם. הוא הביא אותם אליו כדי לחסל אותם.
אבל הדבר שאנחנו באמת צריכים להבין, לגבי הארמון של הלא טוב , הוא משהו אחר.
יושבת שם המלכה והיא בת המלך ומסביבה אנשי הארמון והמלך, שמחים ושרים ורוקדים.
הם שמחים בגלל שהיא שם, הם שמחים בזכותה ובזכות גורלה המר שהביא אותה אליהם.
כך גם אנחנו.
כשאנחנו מסתכלים סביבנו ורואים את כל הרוע, ורואים את העושק, ורואים את הגזל ואת הרשע, נזכור שכל הקיום של האנשים האלו, הוא בזכותינו.
לא שאנחנו בהצלחתם, אבל גדולתם נובעת, כמו שמישהו אמר, מכך שאנחנו כורעים לרגליהם.
דיברתי עם הרב לגבי הדרך ללמוד את "סיפורי מעשיות" והוא אמר לי דבר חשוב.
אי אפשר להבין את סיפורי מעשיות, בלי לחיות את המעשיה.
זה לא סיפור פשוט, אנשים נוטים לחשוב שאם הם קוראים את הסיפורים, הם מבינים אותם, אבל סיפורי מעשיות הם צופן אמיתי, לא צופן אניליטי של פענוח מילות קוד, אלא צופן ריגשי. צריך להרגיש, כדי להבין ולכן רק עכשיו אנחנו יכולים להבין את באמת "את המשמעות של "מעשה באבדת בת מלך".
זו הדרך של הצדיק לספר לנו, עד כמה קשה לו לעזור לנו.
אנחנו בטח עוד נחזור לזה.
בינתיים, שבוע טוב וליל מנוחה.

3 מחשבות על “קדיש לרשעים

  1. רציתי לנסוע בחנוכה לאומן וזה לא הסתייע. אלא שהבוקר התעוררתי עם מחשבה שבכל זאת יש לי חלון הזדמנויות קטן בשבת הקרובה, שבת חנוכה והחלטתי פשוט לנסוע לבדי . חיכיתי שמשרדי הנסיעות יפתחו כבר. …ובבוא השעה התקשרתי והסבירו לי שבשבת חנוכה הציון סגור לנשים.

    זה לא טוב. לא טוב. ובשם כל הנשים לפחות אלה שעוד לא נשטפו לגמרי עם גלי החושך אני מוחה על העוולה הזו, ועל כל העוולות שנעשו לכל נשות תבל מאז ימות עולם.

    מה יש לכם? ואני לא פונה ממקום פמינסטי. נהפוך הוא. הדבר האחרון שאני רוצה להיות זה גבר. לגברים יש תפקידים ואחריות שאני לא רוצה, וכל בוקר אני שמחה על זה ועל עוד כשאני אומרת "ברוך שעשני כרצונו " אני באמת מודה לקדוש ברוך הוא. אני שמחה בחלקי ובתפקידי אבל כל זה לא אומר שלמישהו יש זכות למדר אותנו ככה.
    מחילה, אבל נשים יודעות להתפלל כמו שרוב הגברים יכולים רק לחלום אז דווקא את כח התפילה (וידוע שעבודת התפילה שייכת יותר לנשים) מוציאים מהתחום ? ועוד אצל רבנו הקדוש? ועוד בחנוכה? ועוד בימים אלה?
    זהו. אני מוחה. מעומק ליבי אני מוחה.

    ובאותו עניין – לא חשבתי לשתף אלא שהבוקר שמעתי שימים קשים באים עלינו אז הנה:
    אחרי שקראתי את הפוסט היפה הזה ביום שישי בבוקר , בלילה לפנות בוקר חלמתי חלום.

    הייתי בעומק הים יחד עם הבת הצעירה שלי מלפננו ים סוער וגועש שאי אפשר לתאר פחד אימים : מערבולות ,גלים נוראים כרישים אימתניים וחושך. ומרחוק רחוק. חוף שהיו בו אנשים.
    משום מה היו לי חבלים, קשרתי את ביתי אל גופי הסתכלתי על הים הסוער שלפני ופתאום ירדה לי תובנה חדה ובהירה: "אין גלים, אין מערבולות , אין כרישים, אין שום דבר – אין עוד מלבדו" והתחלתי לשחות לכיוון החוף. אני זוכרת שעשיתי שתי תנועות שחייה בסגנון חזה עם הרגליים שתי תנועות בדיוק ופתאום מצאתי את עצמי על החוף יחד עם בתי .
    שתי תנועות קפיצת הדרך וחוף מבטחים.

    הרבה רבדים מצאתי בחלום הזה. כל רובד והפירוש שלו ואני מבינה עכשיו שכולם נכונים. ובכל זאת החלק הפלאי הוא החלק החסר , הנסתר לא הגלוי. קפיצת הדרך.

    כִּי צָרִיךְ לְשׁוּם שֵׂכֶל וְחָכְמָה לְהוֹצִיאָהּ וְאֵיךְ שֶׁהוֹצִיאָה לא סִפֵּר- וּבַסּוֹף הוֹצִיאָהּ.

    אני רק יודעת דבר אחד. היה יום שבת בבוקר ואחרי ימים לא קלים התעוררתי שמחה. אין כאן שום דבר, לא ארמון של הלא טוב ולא רוח סערה. לא באמת. הוא קיים בתוך הראש שלנו כל עוד אנחנו נותנים לו קיום ובכל רגע יש לנו בחירה להאמין בטוב ולקפוץ אל זרועותיו. כל השאר לא שלנו. רק חבל, שאני לפחות קופצת רק כשנדמה לי שאין ברירה אחרת. האמת, שכבר מזמן אין ברירה. אף פעם לא היתה ברירה.

    אז חשבתי לנסוע לצדיק כדי להדק את החבלים ולבקש ממנו שייתן כח לנקודת האמונה הפשוטה . חשבתי.

    כן כן אני יודעת שאני יכולה לנסוע במועד אחר ובעזרת השם גם אסע. ועדיין אני מוחה.

    • אהובה.
      נעם לי מאוד לקרוא את שיתופך ואני משתתף בצערך.
      גם אישתי מאוד קיוותה להגיע לשבת חנוכה באומן ונמנע ממנה, בגלל אותה הדרת נשים מתועבת.
      העניין הוא שאין בפני מי למחות, כי המטומטמים שהחליטו על סגירת המקום, יודעים לקרוא רק את הפשקווילים של נטורי קרתא.

      בכל אופן, חשוב מאוד שתסעי לאומן, גם שבת אחר כך, או שתי שבתות אחר כך ומי יתן שתפילותייך תעננה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s