מתים בעיניים פקוחות


היי אתם, נפלאים ונפלאות, היי אתם כבירים וכבירות.
לילה אפל ומתוק לכל קוראותיי וקוראיי המבורכים.

אני לא ממש יודע למה אני כותב את מה שאני כותב, או בכלל למה אני עושה את מה שאני עושה, אבל בזמן האחרון יש לי הרגשה כזו שהזמן מועט והמלאכה מרובה ושמה שאני עושה כאן זה דברים מאוד חשובים.
לא שאני היחיד שפועל, אני יודע מה התפוצה שלי, אחרים עושים הרבה יותר, אבל כל אחד צריך לעשות את שלו וגם אני עושה את שלי ולא עלי המלאכה לגמור.

ובכן שהוכחנו באמצעות כתבי ברסלב, שאין יותר יהודים,שכולם מתו, חוץ מאישתי?
יש לזה כבר הוכחה מדעית והכל מכתבי ברסלב.
מחקר
נכון, שאבותינו האכאים, האטרוסקים, האוסטרוגותים והויזיגותים התגירו כנראה באיזה שלב, אבל אסור היה לגייר אותם ופשוט הגיור לא תפס, אתם יודעים, כמו קידושין של אח ואחות.

אז אם כולם מתים, אפשר לצחוק עליהם, נכון? זה לא שזה אמור להזיז למישהו.
הזדמנות טובה לצחוק על חשבון היהודים, עליהם השלום, נותנת לנו פרשת השבוע, פרשת וישלח.
בפרשה הזו מסופר המשך קורותיו של אחד מאבות היהודים, הלוא הוא יעקב.
ובכן, מי שקורא את התנ"ך ואת מדרשי חז"ל בעיניים פקוחות, יכול ללמוד הרבה מאוד דברים שאף אחד לא חשב עליהם, כשלמד את הטקסטים האלו בבית הספר.
נניח יעקב, הוא יהודי קלאסי, במובן האנטישמי של המילה.
הוא קונה את הבכורה מאחיו, במחיר חיסול, אחר כך מרמה את אבא שלו, אחר כך פוגש את אלוהים ומתחיל להתמקח איתו בסגנון

אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.

אלוהים מצידו,מחליט ללמד את יעקב לקח ומבהיר לצעיר הפזיז, שהוא לא הרמאי היחיד בשטח.
אחרי שבע שנות עבודה, הדוד שלו, לבן, מוכר לו את הבת הפחות אטרקטיבית.
יעקב לא נשאר חייב.
בתרגיל מיסטי גנטי מבריק, הוא מצליח לגבות מלבן שכר עבודה עצום בדמות כבשים ועיזים נקודים ועקודים ואז הוא נמלט באופן הירואי על הרי הגלעד יחד עם נשיו וילדיו ורכושו העצום.
לבן מחליט לרדוף אחרי יעקב ומשיג אותו, אבל כאן אלוהים מתערב ולא מניח ללבן לכלות את זעמו באחינו החכמולוג.
הם כורתים ברית,שהמשמעות שלה היא ניתוק מוחלט בתוך המשפחה המורחבת.
אברהם, סבו של יעקב, נפרד מנחור, סבו של לבן בחרן.
אחר כך, הוא לקח מחרן את אחותו של לבן, כלה לבנו יצחק.
יעקב גם הלך באותה הדרך, כדי לשאת אישה ולמעשה נשא בחרן ארבע נשים. שתים הן בנותיו החוקיות של לבן, רחל ולאה ושתי השפחות שלהן, לפי המדרש היו בנות של לבן מפלגשים.
הברית בגלעד, מסיימת את היחסים, השבט העתיק התפצל סופית ובניו של יעקב לא יוכלו כבר לחזור לחרן.

מה קורה אחר כך?
יעקב גורש למעשה מחרן והוא מטופל בילדים ובנשים ובהרבה מקנה. באופן טיבעי הוא מחליט לחזור לבית אבותיו.
בדרך מהגלעד, אל חברון עיר האבות הוא הופך לפתע מסוחר ממולח לגיבור גדול.

כה וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ כו וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ כז וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ כח וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃ כט וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

המדרשים לא מפסיקים להלל את הקרב ההירואי בין יעקב לבין ה"איש" הזה, יש רבנים שמעבירים הרצאות שלמות ונמלצות על יעקב שניצח את השטן או את סמאל כוחות הרוע וכן הלאה ואפילו אויבו הדמוני של יעקב מעניק לו את עיטור הגבורה האולטימטיבי ומשנה את שמו לישראל.

כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

יופי ליעקב, נכון?
נלחם באנשים והצליח, נלחם עם מלאכים והצליח, גיבור גדול.
מה קורה למחרת?
למחרת עשיו מתקרב ויעקב מגלה לפתע שהוא כבר לא כזה אמיץ.

וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃ ב וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃

עכשיו בואו נהיה קצת יותר רצינים.
למה יעקב מפחד מעשיו.
שימו לב שבפרק לב' המקרא משתמש במילה "איש" בשתי הזדמנויות.
פעם ראשונה "בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ."
ופעם שניה "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר"
לא סתם המקרא משתמש פעמים באותה המילה באותו הפרק. אותם ארבע מאות איש, הם בסגנון אותו האיש שכמעט הרג את יעקב בלילה.
אז יעקב מבין, שאין לו סיכוי להביס את עשיו.
איש אחד, כמעט הביס אותו.
בשביל ארבע מאות איש, הוא אפילו לא מטרד. הוא יחוסל בן רגע.
זה מה שאני מנסה להסביר לגדעון.
זוכרים מה הוא אמר לי?

יש אנשים שאומרים, אני מתפתח רוחנית וממילא הייצרים מתגמדים, גם זו סוג של מלחמה בייצר. העוסקים במדיטציה, טוענים שדרך המדיטציה אתה מגלה הנאה פנימית שאינה תלויה בחושים, וממילא הרדיפה אחר הייצרים פוחתת. מדוע? כי את הסיפוק אתה מקבל ממקור אחר, ושוב אתה לא צריך כל כך את הנאות החוש, שהן בסך הכל "משכחי-כאבים", שאינם מביאים לסיפוק אמיתי. את הטענה הזו אני יכול להבין, אבל גם זו סוג של מלחמה בייצר, רק בטקטיקה שונה. אבל אי אפשר להפקיר את הזירה להנאות הגוף, ולהתפתח רוחנית, כי אז אתה כל הזמן מוסח-דעת, על ידי הדחפים הגופניים – זה לא הולך!

אתה מסרב ללמוד מנסיונם של אחרים, שעברו את הדרך אל הרוחניות ואומרים אחרת, ומרשה לעצמך לתור אחרי לבבך שלך, בחופשיות גמורה, כאילו שאדם לא משלם על טעויות שהוא עושה בדרך – תצטרך ללמוד בדרך הקשה וחבל. גם לא תמיד, כאשר אנחנו טועים, יש לנו הזדמנות שניה… לכן אין ברירה אלא ללמוד מנסיונם של אחרים.

אתה צריך ללמוד מניסיונם של אחרים, גדעון, אתה צריך ללמוד מיעקב, הוא הבין,שאי אפשר להביס את עשיו, אי אפשר להלחם ביצר.
המלחמה ביצר, זו אשליה. אתה נלחם בהיבט אחד שלו, ומובס בעשרה היבטים אחרים. יש לו מספיק קלפים בשרול, ארבע מאות איש וכל אחד מהם יכול לנצח אותך.

אז מה אנחנו בכל זאת יכולים להפיק מהסיפור היהודי הזה?
בואו נחזור אחורה בזמן, להולדת יעקב.
רבקה עקרה ובעלה מתנדב להתפלל בשבילה כדי שתהרה.

וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ

המפרשים אומרים שרבקה לא התפללה בעצמה, כי היא ידעה שאבא שלה, רשע והתפילה שלה תהיה פלות מוצלחת מהתפילה של יצחק.
גם אשתו של יעקב, רחל, היא עקרה ויעקב לא מתנדב להתפלל עבורה. ההפך.

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃ ב וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃

יעקב מנפנף את רחל, למרות שהוא יודע שהיא סובלת מאותה הבעיה כמו אמא שלו. גם היא אחיניתה של רבקה, עקרה וגם אבא שלה הוא רשע.
מה רחל עושה? מחליטה להתפלל בעצמה, ואלוהים נענה לה.

וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ׃

מה אלוהים זוכר?
אלוהים זוכר הכל, תודה לאל, הוא זוכר את רבקה, הוא זוכר את תפילתו של יצחק.
אולי הוא גם זוכר, שרחל חיה בפחד מפני עקרות, כי שתיים מבנות משפחתה היו עקרות. גם רבקה הדודה וגם שרה, שהייתה איזו בת דודה שניה.
אולי כל הסיבה שרחל נעתרה ליעקב, היתה בגלל שהיא סמכה על התפילה שלו, שבזכותה היא תזכה לבנים.
יעקב ממאן להתפלל ואלוהים נענה לתפילת רחל.
מהתפילה הזו, מורי וגבירותי, מהתפילה הזו נולד יוסף, יוסף הצדיק.
למה כל זה חשוב?
שימו לב מה אומר רש"י על הפגישה של יוסף ועשיו.

"נגש יוסף ורחל" – בכלן האמהות נגשות לפני הבנים אבל ברחל יוסף נגש לפניה אמר אמי יפת תואר שמא יתלה בה עיניו אותו רשע אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה מכאן זכה יוסף לברכת עלי עין

יוסף מנסה להסתיר את רחל מעשיו.
את זה אתם חייבים לזכור, כל פעם שהצדיק מתערב, הוא משנה את כל התמונה.
ככה זה היה.
עשיו שונא את יעקב, עשיו הגיע כדי להרוג את יעקב, לא סתם הוא יצא משעיר ולא סתם הוא הביא איתו את הארטילריה הכבדה הזו של "ארבע מאות איש", ארבע מאות מלאכי חבלה.
הוא נותן ליעקב להתחנף אליו, הוא נותן ליעקב להאחז בתקווה שגם הפעם ינצל, אבל אין לו כונה להשאיר שם מישהו חי.
אז בא יוסף ומנסה להסתיר את רחל ואז קורה דבר מופלא.
המחוה העלובה הזו, פתאום מכניסה את עשיו לפרופורציות.
רחל לא מענינת אותו וגם יוסף לא.
הוא פתאום מבין, שברגע שיעקב נכנע, כל המלחמה נגדו, הופכת להיות חסרת טעם.
אותו ילד קטן שמנסה לגונן על אימו, מול כל כוחות הרשע, מבהירה לעשיו שהוא כבר ניצח ואין סיבה את המלחמה.

זה מה שאנחנו צריכים להגיד ליצר.
אתה מבין גדעון?
זה סוד כל הבחורות בבלוג המחורבן הזה.
אנחנו צריכים להגיד ליצר שהוא ניצח ואז הוא חוזר הביתה, כי למה לו להתעסק איתנו? אנחנו קטנים מדי, הוא יניח לנו להתעסק עם השטויות שלנו, כמו שאומר יעקב, והיה המחנה הנותר לפליטה.

[http://www.youtube.com/watch?v=ZuhqHi-lXPE]

4 מחשבות על “מתים בעיניים פקוחות

  1. יש הרבה דברים שאני קורא ואני מסכים איתם בבלוג הזה,
    ויש הרבה דברים שלא, לדוגמא האמירה "בבלוג המחורבן הזה" היא לא נכונה.
    זה אחד הבלוגים המקוריים והמעניינים שקראתי (ואני עדיין קורא לאחור…).

    אני יוצא למשמרת שלי – לעמוד על החומה,
    כלומר להכנס לעומק הבור,
    כלומר אני יוצא למילואים, כך שלא אוכל להמשיך להגיב כל השבוע הבא,
    ולאחר מכן אני מקווה להכנס לבלוג מחדש.
    אם אצליח לצאת מהבור…
    אחרי הכל, אנחנו לא יודעים כלום.

  2. אדם מתחבט עם עצמו בארץ רחוקה בין גויים , בלי יהודים מסביבו, רק ספרים של רבי נחמן ופתאום בשיטוט באינטרנט מוצא את הבלוג הזה והמאמר הזה ומרגיש כמו שמלאך נשלח אליו וביתק לו את הקשר הגורדי שהפריע לו כל כך תודה לך

    • כן.
      מאז שנסגר מחוייב המציאות , הדברים לא מסתדרים אצלי. לא מסתדרים בכלל.

      הלוואי שיכולתי לחזור.

      טוב לשמוע מילים טובות.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s