פרה משוגעת


היי מקסימות ונפלאים.
מה שלומכם? הכל בסדר?
אתם זוכרים את כל הביקורת שחטפתי על שכתבתי שכולנו גויים?
אמרו עלי שאני שונא מיזרוחניקים ושאני מצפצף על ההלכה וכל מיני דברים כאלו.
מצד שני, קיבלתי לאחרונה חיזוק בלתי צפוי מרבי נתן מנמירוב בעצמו.
תראו מה הוא כותב בליקוטי הלכות אישות הלכה ב'

וְזֶה שֶׁנָּתְנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סִימָן לַמִּשְׁפָּחָה הַכְּשֵׁרָה כְּשֶׁאֵינָהּ בַּעֲלַת מַצָּה וּמְרִיבָה, אֲבָל מִשְׁפָּחָה שֶׁהִיא בַּעֲלַת מַצָּה וּמְרִיבָה זֶה סִימָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּסוּל, כַּמּוּבָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. כִּי הָרַחֲמִים תָּלוּי בַּדַּעַת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּמִי שֶׁאֵין בּוֹ רַחֲמִים אֵין בּוֹ דַּעַת, וְעַל-כֵּן מִשְׁפָּחָה שֶׁהִיא בַּעֲלַת מַצָּה וּמְרִיבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כַּעַס וְדִינִים הֵפֶךְ רַחֲמָנוּת, בְּוַדַּאי אֵין רָאוּי לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם זֶרַע יִשְׂרָאֵל, וּבְוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם פְּסוּל, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַיִּחוּס שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דַּעַת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת הַיִּחוּס שֶׁלָּהֶם בְּחִינַת כֹּהֵן, לֵוִי, יִשְׂרָאֵל תְּלַת מֹחִין, שֶׁהֵם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבְּרִית כַּנַּ"ל, אֲבָל מִי שֶׁהוּא בַּעַל מְרִיבָה, שֶׁזֶּהוּ הֵפֶךְ הָרַחֲמָנוּת, שֶׁזֶּהוּ פְּגַם הַדַּעַת, אֵין רָאוּי לְהִתְחַתֵּן עִמּוֹ,

אז זה דבר ראשון שרבי נתן כותב, שמשפחה שיש בה מריבות, היא משפחה פגומה, שאסור לזרע ישראל להתחתן איתה. אתם חושבים שיש משפחה בלי מריבות? אתם מכירים כאלו?
מה זה אומר? אבל רגע, לפני שאנחנו קופצים למסקנות, נראה את הקטע הבא:

וְעַל-כֵּן יֵשׁ אֻמּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְגַּיְּרִין אֲסוּרִין לָבוֹא בִּקְהַל ה', זֶה מֵחֲמַת שֶׁנֶּאֱחָז בָּהֶם הָאַכְזָרִיּוּת וְהַדִּין כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִים לִכְלֹל בְּתוֹךְ הָרַחֲמִים וְהַדַּעַת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְגַּיְּרִין, וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נְתִינִים דָּוִד גָּזַר עֲלֵיהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם רַחֲמָנוּת כְּלָל, כַּמּוּבָא שָׁם, אָמַר, שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ, רַחֲמָנִים, בַּיְּשָׁנִים, גּוֹמְלֵי חֲסָדִים. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים הַלָּלוּ, רָאוּי לִדָּבֵק בּוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים אֵלּוּ, אֵין רָאוּי לִדָּבֵק בּוֹ

כלומר, יש הסבר הגיוני, לעובדה שהמשפחות היהודיות של היום, אינן מזרע ישראל.
אפילו אם גיירו אותן כהלכה, אזי במקור מוצאן מגוים, שאסור היה לגייר אותם וכך אנחנו יכולים להתמודד עם הטענה ההלכתית.
זאת אומרת, כולם גויים, ולא רק שגויים, אלא גויים שאסור היה לגייר ואז הכל בסדר ושלום על ישראל.

יש היום מחלוקת ברחוב, לגבי הכוונה לגייס בחורי ישיבה.
אני בכוונה לא אומר שיש מחלוקת בברסלב, כי אני לא רואה קשר, בין העיניינים האלו לבין תורת רבינו הקדוש.
ברור שכולם צריכים להתגייס ושיפסיקו לבלבל במוח.
1709507_1183
אבל עם כל זה, ישנו ויכוח ולויכוח הזה ישנן השלכות תיאולוגיות ולכן הוא מעינייננו.
אז ככה.
שיטה אחת אומרת שכל הכוונות לגייס לא רלוונטיות, כי אלוהים מושל בכל והוא מחליט מי ילך ולאן ילך וכל מה שיש לעשות זה להמשיך ולהתפלל.
זו כמובן שיטת הבעלי תשובה וכל מיני ארחי פרחי חדשים.
השיטה השניה, אומרת שצריך להצטרף להפגנות ולמחאות של העדה החרדית בנושא הגיוס ולעשות שם מה שכולם עושים.
זו השיטה של החסידים הישנים ואלו שמקורבים יותר לעדה החרדית.
הויכוח הוא, כמובן, ויכוח דבילי להפליא, כי דעה אחת לא סותרת את השניה.
אפשר להפגין וגם להתפלל, ואפילו בהפגנות של femen או הפגנות אחרות שבהן נמצאות נשים ערומות, אמנם אסור לקרוא קריאת שמע, אבל להתפלל לצורך השעה, אין בעיה.
femen

העניין הוא שהמחלוקת המיותרת הזו, מביאה אנשים לחלוק על אחד מהעקרונות החשובים ביותר בברסלב, שהוא לימוד כף זכות, כמו שכתוב, בין היתר בליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב הידועה בכינויה "אזמרה" וכך נכתב שם:

דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת (תהלים לז י): "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף-על-פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף-על-פי-כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל-ידי-זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על-ידי-זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על-ידי-זה

לכאורה, דבריו של רבינו הקדוש ברורים כשמש ואי אפשר להבין מהם שום דבר אחר.
אבל לאנשים מסויימים התורה הזו מאוד קשה, כי איך אפשר, חלילה, ללמד זכות על אנשים שלא מסכימים לדעת הרבנים, או שיש להם רבנים אחרים, או שחלילה תומכים בגיוס בחורי ישיבות?

כאן יש בעיה קשה, כי לפי תורת ברסלב צריך לדון לכף זכות אפילו רשע גמור וברור שיש אנשים שלא רוצים לדון לכף זכות רשעים גמורים, ואפילו לא רוצים לדון לכף זכות אנשים, שהם לא רשעים גמורים בכלל, אלא סתם אנשים שהם לא סובלים.

לכן באה לעולם המצאה חדשה, שמנסה להסביר שלא חייבים ללמד זכות על רשעים גמורים או על רשעים בכלל.
איך ההמצאה עובדת?
מסתבר שרבי נתן, בליקוטי הלכות כותב שתורה רפ"ב היא כמו אפר פרה אדומה, מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. על פניו נראה שהטענה הזו אידיוטית לגמרי, כי אי אפשר לטעון שאותו "רשע גמור", אותו מזכיר רבינו הקדוש לפחות פעמיים, הוא לפתע פתאום "טהור" שאפר ל"טמא".
עם כל זה, אנשים שכל כוונתם לסלף את תורת ברסלב ובמיוחד להלחם דווקא בתורה רפ"ב, מוצאים בציטוט הזה של רבי נתן איזושהי הצדקה לדרכם.
הם בדרך כלל לא טוענים שהרשע הגמור הוא טהור, אלא טוענים שהם בעצמם טהורים ואם הם מלמדים זכות על רשע גמור, אזי זה מטמא אותם.
כדי לעקור את הטענה העלובה הזאת, לא היה לי ברירה אלא לצאת בעקבות רבי נתן בעצמי, כדי למצוא את הקונטקסט המדוייק שבו נכתבה ההשוואה בין לימוד כף זכות לאפר פרה אדומה.
כבר כתוב בגמרא (יומא לח) הרוצה להיטהר מסייעין לו, וגם לי סייעו, כיוון שרבי נתן זיע"א, החליט להכניס את העיסוק בתורה רפ"ב, ממש בפתיחה של סיפרו הענק "ליקוטי הלכות" ושם מדובר על תורה רפ"ב, בהלכות השכמת הבוקר הלכה א'.

אז מה כתוב שם?
כל ההלכה הזו, היא שיר הלל משולהב ללימוד כף זכות על הרשעים ועל פושעי ישראל. אני לא אביא כאן את כולה אבל כתוב שם לדוגמא שהשם יתברך מלא רחמים וטוב לכל ומאריך אף לצדיקים ולרשעים. כי הוא מטה כלפי חסד ודן את הכל לכף זכות ומוצא נקודה טובה אפילו בפושעי ישראל ועל ידי זה מכריע אותם לכף זכות כנ"ל. או נניח כי הנקודה טובה בעצמו שיש אצל האדם אפילו אצל פושעי ישראל היא נאוה ויפה מאד. וכן הלאה וכן הלאה. אין הסתייגויות. רבי נתן אינו חולק על רבי נחמן והוא מסכים לגמרי שצריך ללמד זכות על רשעים גמורים ופושעי ישראל, בלי להוציא מכלל זה מחללי שבתות, מגייסי אברכים ושונאי שטריימלים.

אז מה לגבי פרה אדומה? איפה רבי נתן מזכיר אותה?
הוא מזכיר אותה בדיוק כאן, שימו לב לקונטקסט:

וזה בחינת מטהר טמאים ומטמא טהורים. כי זאת הבחינה מה שדן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקודות טובות. זאת הבחינה מטהרת טמאים ומטמא טהורים. כי מי שהוא במדריגה התחתונה צריך דוקא למצוא זכות בעצמו כדי שלא יפול לגמרי ח"ו. ועיקר טהרתו ותשובתו על ידי זה דייקא כנ"ל. אבל מי הוא טהור כשיחזיק עצמו במדריגת הטוב בודאי נפגם על ידי זה כי יפול לגדלות ח"ו.

זאת אומרת שכל הבעיה בתורה רפ"ב, היא רק כשאדם יכול לדון את עצמו לכף זכות ולהגיע לידי גאווה.
עכשיו הכל ברור?
צריך ללמד כף זכות על פושעי ישראל, צריך ללמד זכות על רשעים גמורים. כך דורש רבי נחמן, כך דורשת תורת ברסלב.
מתי לא צריך ללמד זכות? רק כשאדם מלמד זכות על עצמו ומגיע לידי גאווה.
עד כאן הכל ברור.
כמעט.

תמיד שאתם לומדים את תורת ברסלב תזכרו שני דברים.
דבר ראשון, בברסלב תמיד מעט מחזיק את המרובה. הקטן מנצח את הגדול, היחיד שווה יותר מהרבים.
דבר שני, ברסלב היא תורה של רשעים, היא נכתבה בשביל רשעים על ידי רשעים מרושעים.
אני לא אומר שרבי נחמן היה רשע ח"ו, אבל כשהוא כתב והוא דיבר, אפשר לומר, שהוא שיחק את הרשע במחזה הקוסמי.
יש לזה סיבות, לא ניכנס לזה כאן.

מה אני מנסה להגיד?
שאם רבי נחמן כתב אלף ארבע מאות מילים על חשיבות לימוד כף זכות ואילו רבי נתן כתב על זה יותר מששת אלפים מילים בליקוטי הלכות, אבל בסך הכל הוא כתבשישים וחמש מילים על כך שלימוד כף זכות על עצמו מביא לגאווה, זה אומר שהמילים המעטות הן הקובעות והן הדבר החשוב.

מה הכוונה?
הכוונה שאם אתה מלמד כף זכות על מישהו ומאמין לרבי נחמן שאומר שעל ידי כך אתה באמת מעלה אותו לכף זכות ואם אתה מאמין לרבי נתן שאומר שעל ידי כף זכות אתה מעלה את כל העולם, עצם האמונה הזו, היא לימוד כף זכות על עצמך, והיא כבר הביאה אותך לידי גאווה.

יאללה, מקווה שנהניתם כמוני.
נתראה.

5 מחשבות על “פרה משוגעת

  1. הגעתי ל"עד כאן הכל ברור. כמעט." ונראה היה לי שהבנתי.
    ואז המשכתי ואני מבין שלפי המועט המחזיק את המרובה, בכל מקרה שאני מלמד זכות אני נופל לגאווה.
    ועכשיו שאלה מעשית: אז כן ללמד זכות על רשע או לא ללמד כדי לא ליפול לגאווה?

    • בדיוק כמו שזאב אמר.
      ברור שצריך ללמד זכות, רק שיש לזה תופעות לוואי.
      כמו שצריך לשטוף ידיים אחרי השירותים.
      אז אתה יכול להגיד "אבל אלוהים ברא אותי ככה, אז מבחינתו אני אמור להיות בסדר, גםבלי לשטוף ידים."
      אבל זה לא העניין כאן.
      אתה מכונה מתפקדת ואתה צריך לפעול לפי כללים מסוימים.
      זה לא הזבל של המחזירים בתשובה, אתה אחראי על עצמך, אתה צריך למצוא את השיטה, אבל תדע שצריך ללמד זכות ואחרכך צריך להתמודד עם הגאוה.

      יש כל מיני שיטות התמודדות, ואפשר לפתח את הנושא, אבל מה שחשוב היה לי לציין, שזה לא קשור ל"הגינות".
      זו פשוט פעולה הכרחית שיש לה השלכות.

  2. פינגבק: מתים בעיניים פקוחות | מחוייב המציאות

  3. פינגבק: קדיש לרשעים | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s