ונתחיל בפידרוס


לי יש עוד מאמר לכתוב על ראש השנה תשע"ד, המאמר האחרון , שלדעתי הוא החשוב ביותר.
אני יודע, הרבה זמן חלף, ורק לפני יומיים חגגנו את ראש חודש חשוון, סוף וקץ לכל צרותינו.
הפעם לא הצטרפתי לנשות הכותל החביבות בתפילתן, פשוט בגלל שלא היה שייך לנסוע בירושלים ביום שישי.
אני רק לא מבין, השנה דחו גם את תענית אסתר וגם את צום גדליה, אז איך זה שלא מצליחים לדחות ראש חודש?
בכל אופן,
טוב היה לראות שוב את התפילה המקסימה של נשות הכותל, אפילו אם זה היה רק ביוטיוב:

אוקיי, אז בין התלונות המטומטמות על הבלוג הזה , טענו גם שהוא מביא את דבריהם של אפלטון ואריסטו.
זאת כמובן, שטות מוחלטת, בדומה לשטויות אחרות שנטענו לצידה, אבל אדם נבון ישכיל להפיק תועלת גם מקישקושים.
מסיבה זו ראיתי לנכון להביא כאן גם מדבריו של אפלטון, שהם רלוונטיים מאוד לפוסט הבא או לפוסטים הבאים ואפילו לפוסט הזה.
הציטוט נלקח מהדיאלוג "פידרוס", בדומה לציטוט בן האלמוות שפותח את הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע"
בדיאלוג הזה משתתפים הפילוסוף היווני סוקרטס ומלומד צעיר בשם פיידרוס וזה הדיאלוג היחיד, מבין הדיאלוגים של אפלטון, שנכתב ממש כמו מחזה ולא כאילו נשמע על ידי צד שלישי.
וכך אומר סוקרטס לפידרוס:

לא משנה אם אדם ישן או ער, חוסר אבחנה בין נכון למוטעה ובין טוב לרע, הוא אכן מביש, ולא משנה מה חושב האספסוף.

יפה אמר אפלטון.
מה שמביא אותנו לנושא של הפוסט של היום.
זוכרים את החבר'ה האלו?

כן, הם היו אצלנו פעם בתמונת הכותרת, עד שצינזרו אותם. אלו הרב בנדר והרב שפירא שהיו הרבנים הכי חשובים בברסלב והם היו אמורים להיות דוגמא ומופת לחסידי ברסלב בימינו.
אני אומר "אמורים להיות" בכונה, כי בדרך כלל, הרבנים שמכוונים את דרכם של חסידי ברסלב של היום, הם דווקא אלו.
ני ני
אתם חושבים שאני צוחק? תחשבו שוב.
טוב, לעינייננו,
מעשה באדם אחד שבא לרב בנדר ושאל אותו "אם אני לא מצליח לקום מספיק מוקדם בבוקר, כדי לטבול במקוה ולהתפלל ותיקין, מה עלי לעשות? להתפלל עם כולם ולטבול אחר כך, או לטבול ולהתפלל אחר כך?"
ענה הרב בנדר "תקום יותר מוקדם ותתפלל עם כולם."
האיש חשב בהתחלה שהרב לא הבין אותו ושאל שוב "אבל אני לא מצליח לקום כל כך מוקדם".
ענה לו הרב בנדר, את אותה התשובה "תקום יותר מוקדם,תתפלל עם כולם."
וככה כמה פעמים, ההוא מנסנה לשאול ובנדר עונה את אותו הדבר.
בסוף האיש התייאש והלך עם השאלה לרב שמואל שפירא.
אז הרב שפירא אמר לו כך :
"אני מבין אותך, אני יודע מה עובר עליך. כשאתה חוזר מהתפילה, אתה צריך לקחת את הילדים לבית ספר, אחר כך אתה חוזר וצריך לרוץ לכולל להגיע בזמן. אם תתפלל עם כולם, הסוף יהיה שלא תטבול כל היום ואברך חסידי צריך לטבול. לכן אני אומר לך שלא נורא אם לא תתפלל יחד עם כולם. העיקר שתטבול ותשלים את התפילה אחר כך."
עכשיו מששמענו את שתי התשובות, אני אספר לכם עוד משהו.
הרב בנדר, היה איש העולם הגדול, הוא הסתובב הרבה, עסק בעינייני הציבור ואפילו היה דיין בחוץ לארץ ואילו הרב שפירא היה בישן, סגפן ונחבא אל הכלים.
מה אנחנו רואים בסיפור הזה?
הרב בנדר, העסקן נותן תשובה סגפנית "תקום יותר מוקדם ותתפלל עם כולם" ואילו הרב שפירא הסגפן נותן תשובה מאוזנת והגיונית "העיקר שתטבול ותשלים את התפילה אחר כך."
מה ההסבר?
הרב בנדר סומך על כוחו של הציבור, על כוחה של הקבוצה. אם האדם יתפםלל יחד עם כולם, הוא יתרגל לעשות מה שכולם עושים, ואם כולם מתעוררים מוקדם למקוה, בסופו של דבר האינרציה הקבוצתית,תנצח את העצלנות ואותו אדם יצטרף אל חבריו וישכים יחד איתם בבוקר.
הרב שפירא, התעלם מהקבוצה. הוא חשב שאם האדם יתרגל לא לטבול, הוא ימשיך לא לטבול ובסופו של דבר, יעזוב את אורח החיים החסידי ולכן מבחינתו, הטבילה במקווה היתה חשובה יותר מהתפילה בציבור.
אז מי צודק?
לדעתי, בסופו של דבר, הרב שפירא נתן תשובה יותר טובה, כי הציבור מכון בסופו של דבר על ידי מישהו או משהו ואותו אדם שמחליט בשביל הציבור, יש לו יותר מדי כוח. אם הוא טועה, כולם יטעו בעקבותיו.
כל זמן שהרב בנדר מנהיג את הקבוצה, אולי הכל בסדר, אבל כשהרב בנדר יסתלק מההנהגה, אי אפשר לדעת מה יקרה ולכן האדם חיב לסמוך קודם כל, על עצמו וחיב לדאוג שהוא בעצמו ידע מה ההבדל בין נכון למוטעה ובין טוב לרע, כה אמר סוקרטס.

נסיים בעוד פרק מהספר "משקוף ללא שער", זן תמיד נמצא במקום הנכון.

הסיפור

שני נזירים ראו דגל והתווכחו.
אחד אמר "הדגל זז"
השני אמר "הרוח זזה".
האדון השישי שמע אותם ואמר "זה לא הדגל, זו לא הרוח. השכל מתנועע".

פירוש אומון

האדון השישי אמר "הרוח אינה זזה. הדגל אינו זז. רק השכל מתנועע"
אם תבין את דבריון באמת, תראה שהנזירים חיפשו ברזל ומצאו זהב. האדון השישי כבר לא יכול לסבול את טיפשותם, לכן נתן להם, את מה שנתן

השיר

השכל, הרוח, הדגל,
הכל זז וההבנה היא אחת.
ברגע שתפתח את פיך,
תמיד תטעה.

לילה טוב.

2 מחשבות על “ונתחיל בפידרוס

  1. יש בעייתיות מאוד גדולה בתפיסה של אפלטון שהוא בעצם טוטליטרית ומזכירה את האמרה של בן גוריון "לא חשוב מה העם רוצה, חשוב מה רצוי לעם" שהיא לא דמוקרטית במיוחד

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s