סיום ברחוב אלם


היי מתוקות ומתוקים, היי שובבות ושובבים, מה קורה? השבח לאל, תודה לשואל.
הימים האחרונים היו מאוד לא פשוטים.
הגעתי למאה שערים יומיים אחרי ההתפוצצות, אתם יודעים, ובאמת חששתי, אבל המזל היה, שהיה לי "סיום", ז"א גמרתי ללמוד איזה ספר ומיד הדיונים עברו לענייני לימוד וכמה לומדים ואיך צריך ללמוד.
האוירה הייתה בסך הכל טובה, אבל כמובן שיש דרעקים שמנסים לחבל בכל דבר.
יש להם הרבה מה ללמוד ואני לא מתכוון כאן למסכת תענית, עם רש"י ותוספות.
מה שכן, בזכות הצדיק, נתקלתי אתמול בספר מקסים, שמיד שיפר לי את מצב הרוח ואני מקווה בהקדם ממשיך לקרוא אותו.
מדובר בחלק השלישי של הסדרה "יומנה של חנונית" והוא עונג מושלם. מדובר על עלילותיה של טינאייג'רית מחורפנת שמבלה את זמנה בחלומות על תהילה ובסיכסוכים עם מלכת הכיתה.
כיף אמיתי.
עוד משהו.
דיברו איתי על אותו סיפור על "המקל של באשו", שהזכרתי בפוסט הקודם והייתי רוצה את הסיפור במלואו.
הסיפור מופיע בתוך ספר מאוד מפורסם שנקרא, "משקוף ללא שער" שנכתב בימי הביניים על ידי נזיר יפני בשם אומון. (השם האמיתי שלו זה משהו בסגנון אוי-מוי, אבל לא נשבור שיניים כאן, רק בשביל האותנטיות)
הספר בצורה מאוד מעניינת, קודם כל מציגים את הסיפור, שיכול להיות גם דיאלוג של שתי שורות, אחר כך מוסיף אומון, מין פירוש על הסיפור ואחר כך הוא כותב מין חמשיר כזה, שאמור להיות קשור גם כן ונותן איזו השראה רוחנית/לימודית נוספת.

אז אני אביא לכם את הרמות של אומון על הסיפור הזה.

הסיפור

אמר באשו "אם יש לך מקל, אני אתן לך אותו ואם אין לך מקל, אני אקח אותו ממך".

פירוש אומון

באין גשר על פני תהום, המקל יעבירני. כשאצעד באפלת הליל, המקל ילווני, אך אם תכנה אותו מקל, תטוס על השאול, כחץ מקשת.

השיר

עם המקל הזה,
אמדוד את העולם מהשחקים עד למעמקים
המקל נושא את השמיים והוא בסיס לארץ
ובכל מקום שיעבור, תתפשט תורת האמת.

אשרינו.

טוב,
הושענה רבה חלפה ועברה, ראינו את הצל והכל בסדר.
שמחת תורה, הייתה גם נחמדה למדי, חוץ מההקפות השניות.
שם הייתה קטסטרופה.
אתם יודעים שאני גר ליד ישיבת רמת גן? אוקיי אז יש שם קטע לא ברור, כי הישיבה צמודה לגינה, אז בינינו, בלי להעליב, יש היגיון מסויים, שהישיבה תעשה הקפות שניות בחוץ בגינה, כמו בכל העולם, ואנשים מהשכונה יגיעו ויביאו ספרי תורה מבתי הכנסת תהיה איזו דינמיקה סביתית שכונתית, עליזה וצוהלת.
אבל חס וחלילה, הא בהא לא תליא.
לישיבה יש את הסטנדרטים שלה, שאני מקווה שברורים למישהו שם ולכן, עושים הקפות שניות פרטיות, בבית המדרש.
מצד שני, בגינה, חמישים מטר משם, יש עוד הקפות שניות , שהמועצה הדתית מארגנת ומי שמוביל אותם זה סניף בני עקיבא המקומי.
אני לא יודע איזה עדר חתולים שחורים עבר בין בני עקיבא לישיבה, כי אני מוכן לחתום שגם ראש הישיבה וגם הרמ"ים וגם רוב התלמידים בילו בבני עקיבא את שנות ההדחקה המינית שלהם, אבל מה שקורה כאן זה שכל דבר שהישיבה מארגנת בני עקיבא מחרימים וההפך.
בני עקיבא עשו "שוק פורים" לדוגמא, אז אפילו אנשים שפעם למדו בישיבה, לא הציגו את רגלם ולא שלחו את הילדים שלהם וכלום, אפילו אם הם גרים ברדיוס מאה מטר באותו רחוב.
חרם הוא לה'
לא יודע למה. אולי אחד מקוראיי החביבים מישיבת רמת גן, יסכים לפתור את התעלומה.
וככה זה היה. שתי הקפות שניות, צמודות גב אל גב ומתעלמות זו מזו, כמו רמת גן ובני ברק.
כיוון שלא היו לי סנטימנטים מיוחדים לאף אחת מההקפות, ניסיתי ללכת לשתיהן.
אז ככה,
בישיבה, היו התלמידים והיו כל הצעירים החרדלים והמגניבים מגוש דן והסביבה, והאמת, אפשר להגיד שהיה שמח, דאאאאא.

משהו אחד צריך להבין, חייבים לרקוד בהקפות.
זה מה שלמדתי בתקופתי הקבלית.
ביום ההוא של השמיני עצרת, אלוהים פשוט מרוקן את כל מחסני האנרגיה שלו על העולם ואומר, "יאללה קחו".
הדרך לקבל את האור, היא לרקוד, לרקוד במעגל. זה עובד.
היו לי שנים כאלו שהצלחתי לעשות את זה כמו שצריך והאנרגיות השפריצו לי מהאוזנים חודשים.
זה אחד מהטריקים הקבליים שעובדים, בניגוד לקמעות ולאותיות ולשאר הקישקושים.
בדרך כלל, זו השיטה לגלות אם טריק עובד.
טריקים לא קונים.
זהו, אז להבא, תדעו, בהקפות לרקוד. "מצוות היום ברגליים" כך קוראים לזה, והסוד הוא, שלרקוד זה מספיק.
לא צריך בבית כנסת, לא צריך ספרי תורה, לא צריך דגלונים, לא צריך.
זה נחמד, יש מי שאוהב את זה, ילדים מתים על זה בזכות הממתקים בעיקר.
אבל זה לא הכרחי, הכרחי לרקוד, אפשר לרקוד בבית, אפשר בדיסקוטק, אפשר במועדון.
זה מה שהקבלה אומרת, לכו להתלונן אצל ברג, הוא מת לפני שבועיים אז מה תעשו לו?
הקיצר,לי מאוד חשוב היה לרקוד בשמחת תורה, כי אם אתם זוכרים, שנה שעברה הייתי כל כך חולה בחג, שלא יכולתי לזוז.
עשיתי סיבוב אחד בבית הכנסת וחזרתי למיטה.

אז לא היה אכפת לי איפה אני ארקוד.
אז הלכתי לישיבה ושם, כבר אמרתי, היו המון צעירים ושמחה ושירה, אלא שהמוסיקה הייתה על הפנים. אני לא יודע איך הם הצליחו להשמע כמו עדר חתולים בהפגזה, אבל ככה זה נשמע. נהיה לי חור בראש.
אז הלכתילהרקדה העירונית ושם הייתה להקה מגניבה בעליל. מוזיקה אמיתית עם כל הלהיטים החסידיים.
אממה, הם שמו כיסאות בשביל הזקנים במרחק חמישה מטרים מהבימה וזה כל השטח שבוא היה ניתן לרקוד.
לא יאמן.
חוץ מזה, בני עקיבא, ניסו להיות חסידי אומות העולם והביאו כמה ילדים נכים בכסאות גלגלים וסובבו אותם בתוך המעגל, שגם ככה היה קטן צפוף ועלוב.
כאילו, אין לי ספק שהיו כונות נפלאות, אבל ראבאק, התוצאה היתה גרוטסקית.
אז אמרתי לעצמי שחבל שלא הלכתי להקפות השניות בגבעתיים,ברחבת הקניון המבורך, לשם מגיעים כל חניכי תנועות הנוער החילוניות והדתיות ומשתוללים, בלי חתולים ובלי כסאות גלגלים.

טוב, לחפש חניה בגבעתיים, זה משהו שעדיף לעשות ביום כיפור.
הקיצר, הלכתי הביתה ועשיתי לעצמי הקפות עם whenever wherever והיה מגניב.

טוב, משהו מדהים על פרשת השבוע.
רבי נתן, בליקוטי הלכות, ציצית ה' , אומר משהו מדהים על נח.
הוא אומר שהסיבה שנוח השתכר, היה בגלל, שהוא לא ברר את הכוח המדמה.
אויש, זה לא מתאים לאמצע הלילה.
מה זה הכוח המדמה? בשפה שלנו זו למעשה ההשפעה של התת מודע, על ההכרה.
הנה הציטוט:

ועל כן נח שלא זכה להתפלל בבחינת דין כנ"ל, על כן כשבא אל היין נשתכר בו. כי לא נתברר המדמה בשלימות שעל ידי זה היין בבחינת יין המשכר. כי שכרות הוא בלבול המדמה כנ"ל, וטעל כן היה התיקון על ידי בחינת ציצית כמו שכתוב ויקחו שם ויפת את השמלה דא ציצית כנ"ל. כי ציצית הוא בחינת חוט של חסד שהוא בחינת השיר והניגון הנ"ל שנמשך מבירור המדמה כנ"ל, ועל כן על ידי זה תקנו פגם נח שפגם בהמדמה על ידי השכרות. כי הם המשיכו בחינת תיקון המדמה על ידי הציצית שנמשכין מבחינת תיקון המדמה כנ"ל.

אם הבנתי נכון, אז הצדיק שברר את הכוח המדמה, גם אם הוא שותה ין הוא לא משתכר, כי אין לו תת מודע ומי שמשתכר מה קורה לו? תת המודע מתחיל לזלוג לו לתוך ההכרה ומבלבל אותו.
יש שם כמובן, עוד איזה סיפור מסובך על נוח שהוא לא הצליח לתקן את חטא אדם הראשון ולכן הנפילה שלו, היתה בזה שהוא נהיה עירום, כמו שהאדם הראשון אחרי חטא עץ הדעת, גילה שהוא עירום.

אוקי, אני הולך לישון. תודה על כל האהבה והחיבה והתמיכה, שאני זוכה מכם, קוראי היקרים, בימים אלו של בלבול מוח.
אני חייב לנריה תשובה סופית ומפורטת לגבי חשבון הבתים בראש השנה, אני מקווה שאני אספיק, לפני שיסגרו אותנו.

הלאה הצנזורה.

2 מחשבות על “סיום ברחוב אלם

  1. פינגבק: כל היד | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s