ואף על פי כן נוע תנוע

היי חברים, אנחנו כאן במתכונת מצונזרת, כיוון שסוכני העדה החרדית, הצליחו בתוכניתם להשפיע על התכנים, המופיעים בבלוג. אחרי דיון מעיטק ומתיש במערכת, הוחלט להכנע לדרישות שהועלו, מצד נציגי הריאקציה, ולהכפיף את עצמינו לסטנדרטים הריאקציונרים. אלא שאין בכוונתנו להכנע בלא הסתייגות ושלנו תהיה בדומה לזו של גליליאו גליליי זיע"א, שאמר אחרי שנכנע לאינקוויזיציה "אף על פי כן נוע תנוע". כך גם אנו, נוע ננוע, ואם לא כאן אז במקום אחר, והלוואי שיתקיים בנו מה שנאמר על מקלו של חכם הזן באשו, שבכל מקום בו היה, פושטת תורת האמת. ובכן, בימים אלו אני מסיים לצפות בכל הסדרה "קליפוrניקיישן", על ששת עונותיה. זו סדרת טלוויזיה מצויינת המתערת בעיקר התדרדרות נפשית, של סופר בשם הנרי מודי, התדרדרות שמתחוללת בגלל שהוא עובר דירה מניו יורק ללוס אנג'לס. בעקבות המעבר, מאבד הסופר את עבודתו, בת זוגו נוטשת אותו, בתו היחידה מתעבת אותו והוא נכנס לסחרור התרסקות נפשי רווי בשימוש רב באלכוהול, סמים וכולל גם מכלול צפוף של יחסים מיניים, רובם חולניים ובלתי סבירים לגמרי.

הסדרה הזו מאוד מעניינת, כי היא בנויה בצורה פרדוקסלית.
העלילה בה מתנהלת "הפוך על הפוך". הדמויות הדומיננטיות הן תמיד עשירות, יצוגיות, הן ממלאות באופן קבוע ובשפע מגוון גדול של תאוות גופניות, מהסוג שהצופים בדרך כלל, לא חווים בעצמם, אבל היו רוצים מאוד לחוות ואף על פי כן, הן נמצאות תמיד במצוקה, בפחד, הן חות אכזבות ויאוש ונמצאות תמיד על גבול החיסול העצמי.
אני יכול לדבר על התסריט, שהוא בסך הכל מניח את הדעת ומנומר בדיאלוגים מבריקים וגם על הליהוק שהוא דגול מרבבה וכולל כשרונות הוליוודיים מצויינים, אבל אנחנו, למרות הפיקוח הבדצי, עדיין עוסקים כאן בתורת ברסלב ולא בביקורת טלוויזיה אז נניח לזה.

קודם כל, אנחנו צריכים להבין, שניסיון להציג את העשירים, היפים, המצליחים והנהנתנים, כחבורת אומללים אבודה, הוא ניסיון אומנותי, די בנאלי. טולסטוי עשה את זה ב"מלחמה ושלום" ועשו את זה לפניו ואחריו, נגיד ויליאם תקרי ב"יריד ההבלים", או ג'יין אוסטין ב"גאווה ודעה קדומה" ו"אמה". אני יכול להזכיר עוד.
אילו זה היה כל הענין בקליפורניקיישן, היא לא היתה סוחבת כל כך יפה במשך שש עונות. מהשמיים לא היו נותנים לה, כי כל הרעיון מאחורי הבנאליות, זה שאין לה באמת זכות קיום אלא היא מתחלפת.
לכן החלטתי להכנס קצת יותר עמוק לקליפורניקישן, כדי להבין מה מנסה אלוהים להגיד באמצעות הסדרה הזו.

אז שמתי לב למשהו מאוד מעניין בתסריט.
גם הסופר, גם בני משפחתו וגם מרבית המקורבים להם, הם אנשים מאוד טובים.
כל כך טובים שזה כל כך לא אמין, הם נחמדים, הם נדיבים, וותרנים, רחמנים, מחונכים ומנומסים. יש שם פה ושם מניאקים, אבל זה ברמת הבולשיט, אלו דמויות זניחות שמתאיידות אחרי פרק או שניים.
אבל הגיבורים הראשיים,
נשמות טובות, מקסימות, שואפות לאהבה, להתעלות ובכל זאת העלילה מסביבן מסתבכת והם הופכים את החיים של עצמם לגהנום, וגם את החיים של הקרובים שלהם, שגם הם אנשים מקסימים ומדהימים שחיים בזבל.
הם אפילו לא טיפשים, הגיבורים של קליפורניקיישן, יש להם שכל, הם גאונים למעשה, אבל זה לא עוזר להם. האומללות והכאב ניחתים עליהם מידו המרושעת של התסריטאי כרסיסים בסופת ברד.
המציאות שלנו, בוודאי אינה עד כדי כך קיצונית, אבל בכל זאת דברים כאלו קורים, שאנשים מתנהגים כמו עיוורים בדיסקוטק ובועטים וקופצים ובסוף כולם יוצאים פצועים.
אז לא, אני לא מתכוון לצטט כאן את תורה יב מתנינא

כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ
יוּכַל לִפּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים
וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה

זה לא קשור. העברית של רבי נחמן, לא תמיד זהה לעברית שלנו, והכוונה ב"שכלו" היא יותר מכוונת לגורל, שבאותה תקופה נחשב למשהו שממש ניתן להעריך. כמו מישהו שאומר "זה לא היה אמור לקרות לי." היום זה נשמע מטופש, אבל אז האנשים היו הרבה דטרמיניסטים מאשר היום, לכן רבי נחמן כותב "שכלו וחוכמתו".
אילו הייתי צריך לכתוב את תורה יב' בשפה מודרנית הייתי כותב כך "כשאדם מאמין בדברים שנראים לו כמובנים מאליהם, הוא יגיע לטעויות גדולות."
עכשיו זה כבר מצלצל אמיתי, כי "מובן מאליו" הוא דבר נפוץ הרבה יותר ומקובל יותר מאשר דטרמיניזם מוחצן. נניח מישהו שחושב שמובן מאליו שמי שלומד יותר יודע יותר וזה בכלל לא נכון.
אוקי, לא תורה יב' לא קשורה לכאן.
אז תראו מה מצאתי בליקוטי הלכות, בפרק שלושה דיינים הלכה ד' , אות כב'

וְזֶה הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת אֶסְתֵּר שֶׁמִּסְתַּתֵּר וְנֶעְלָם אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מְבוֹאוֹ וְדַרְכּוֹ שֶׁל זֶה הָאֱמֶת, כִּי פְּעָמִים בָּא בַּאֲרֻכָּה פְּעָמִים בָּא בִּקְצָרָה, זֶה בְּחִינַת אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה בָּאֱמֶת וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לֵידַע דַּרְכּוֹ, כִּי פְּעָמִים בָּא בַּאֲרֻכָּה, פְּעָמִים בִּקְצָרָה, פְּעָמִים מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, פְּעָמִים מְקַצֵּר. בְּחִינַת אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁהָעִקָּר שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת וְהוּא צָרִיךְ רַק לְקַבֵּל אוֹר הָאֱמֶת בְּכָל פַּעַם מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם עֶצֶם הָאֱמֶת וּכְפִי הָאֱמֶת שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, כְּפִי מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהָאִיר בּוֹ לְפִי בְּחִינָתוֹ, כֵּן צָרִיךְ לֵילֵךְ וּלְהִתְנַהֵג.

זה דבר מדהים, כיוון שמה שאומר לנו רבי נחמן, שהאמת מסתתרת. לא מספיק שאתה עשיר וחזק ושאתה טוב לב ורוצה להיטיב. אתה לא תדע מה לעשות, כי האמת תברח ממך. אתה תטעה ובמקום טוב, הרבה פעמים תגרום לרע.
זה לא נשמע הוגן, אבל גם הרקליטוס אמר את זה, כבר כתבתי שהוא היה הברסלבי הראשון.
לכן אנחנו צריכים להיות מקושרים לצדיקי האמת, כי הם הערובה שלנו להחלטות הנכונות. הם הכלי שלנו להשאר על הכביש ולא לשרוף את המנוע תוך התחפרות בבוץ.
עכשיו לפני שהבודהיסטים יקפצו עלי , אני יכול להגיד להם שני דברים.
דבר ראשון, לא מספיק שהבדצים מטמטמים אותי, גם אתם צריכים?
חוץ מזה, איפה הייתם בלי הבודהא?

לילה טוב, נתראה בקרוב.