ניסים לא נמצא

אהלן חברים, חודש טוב.
השם לא עזב אותנו ואנחנו שוב פה.

לא מזמן התבקשתי כאן להתייחס לנושא "הכיסא הריק" בברסלב.
בעיקרון, הנושא מאוד פשוט וברור, אבל בעוונותינו , אנחנו רואים , שככל שדבר יותר ברור, כך יותר טועים בו.
ממש טאואיזם במיטבו.
השבת הירהרתי בכך, שהנה אני, בפינה עלובה, בעיר סתמית, "עולה לשידור" מדי פעם וזוכה לקבל כל כך הרבה הקשבה ותשומת לב. זאת זכות גדולה ובהחלט היא מדגישה את מידת המחויבות שצריכה להיות לי אל כל הקוראים הנהדרים שלי.
תודה לכם, בואו נתחיל.
ובכן סיפרנו מתחיל, כראוי, בספר בראשית.
יוסף מסתכסך עם אחיו והם אורבים לו ומשליכים אותו לבור.
כך מתאר את הנסיבות עורכו האלמוני של התנ"ך:

. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

זו סיטואציה מזעזעת ואני חושב שלא מספיק מתייחסים כאן למימד האנושי. דמיינו לכם ילד קטן, אהוב ומתוק ותמים, שהאחים שלו תופסים אותו, מפשיטים ממנו את הבגדים וזורקים אותו לאיזה בור אפל ומלוכלך. איזו סיטואציה אכזרית, אלימה וניבזית.
בכל כך הרבה סבל מדובר כאן, בכל כך הרבה אכזריות, בכל כך הרבה אומללות.גם רבנים גדולים וגם קטנים כמוני, קוראים את התנ"ך במין בולמוס כזה למציאת עוד ועוד סודות מיסטיים, ואנו שוכחים תמיד שמדובר בבני אדם אדם, שמדובר ברגשות, שמדובר בזוועה.
אילו היה כאן בודהיסט, זה כל מה שהיה מעניין אותו.
עזוב אותו מגורלות, מתיקונים ומנובאות.
הבודהיסטים מסתכלים על הסבל, על המצוקה ועל האומללות, כי הם אומרים "עזוב אותך מסיסמאות, הזוועה הזו היא השורה התחתונה של יוסף ואחיו. אסור שהמילים הגבוהות תעמעמנה את המציאות המבעיתה שמציג בפנינו התנ"ך".
יכול להיות שעוד נחזור לזה.
ציטטנו כאן פסוק שאומר שאת יוסף השליכו אל הבור, מה רש"י הקדוש כותב על הפסוק הזה?

מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

זאת כאילו השורה התחתונה. רש"י אומר שהבור הריק, מכיל נחשים ועקרבים ודין הכיסא הריק הוא כמו הבור הריק, גם בכסא הריק של רבי נחמן בן פייגא נמצאים נחשים ועקרבים.
אני לא אנקוב בשמות, אנחנו לא עושים את זה כאן וגם אין צורך.
השיטה מאוד פשוטה, אתם רואים מישהו שיושב בכיסא, קלעתם בול.
למעשה, כל מי שבכלל יש לו כיסא, נשרף.
מה הכוונה כיסא? הכוונה בכיסא, כמו בממשלה, גיחי גיחי, נצמדים לכיסא, חושבים רק על הכיסא, רק שבממשלה זה סבבה, זה בסדר.
בברסלב זה לא הולך.
יש כיסא אחד והוא ריק.
אתם יודעים כמה רבנים גדולים יש בברסלב? כמה תותחים יש?
יש את בר לב ויש את אנשין ואת שכטר ואת חשין ואת קוויאק, ואת קלוגר, תותחים. כל אחד מהם יכול להיות אדמו"ר, כל אחד מהם יכול להיות מנהיג, אבל הם יודעים שזה או כיסא או ברסלב.
מי שבוחר בכסא, הוא נגדנו, הוא בחר בצד האפל.

עצם הרצון בשררה, עצם תאוות הכוח, התכסיסנות האיטנטרסנטית, הם מבהירים לנו, שאנשי הכיסאות, האדמור"ים החדשים ועסקניהם, מנוגדים לתהליך הרוחני של ברסלב.
אתה יכול להיות בממשלה ולהיות קשור לברסלב, אבל אסור לערבב, אי אפשר להיות בממשלה של ברסלב, אין כיסאות כאן, יש אחד והוא ריק. רק נחשים ועקרבים שם.

זה ההסבר השיטחי ויש עוד עניין, אבל לפני זה רציתי לחלוק איתכם סרטון נדיר, שממנו ניתן לראות את סוג העבודה הרוחנית בפונה.
בעיקרון, כל סדנה בפונה שעושים בה איזו פעילות תודעתית, נקראת "קבוצה" ו"קבוצות" כאלו דורשות הרשמה ותשלום ולעיתים גם ראיון קבלה. חוץ מהקבוצות והמדיטציות החופשיות, יש בכל ערב גם "הרצאה", שפעם היה נושא אותה אושו בעצמו ואחרי מותו מציגים שם הרצאה מוקלטת, שמקרינים אותה על מסך, היישר מעל הכסא הריק של אושו.

זה בכלל מצחיק, שגם בברסלב וגם בפונה ישנו כיסא ריק, אבל היחס אליו שונה בשני המקומות.
בפונה שומרים על ריקנותו של הכסא מכל משמר, למרות שייתכן שיש מי שראוי לשבת עליו. אולי קיראן, אולי סאנדארשי.
בברסלב, אנחנו לא צריכים לשמור על ריקנותו של הכסא, ברור לנו שרק מנוולים, מטורפים ורשעים, יישבו עליו.
נחזור לפונה ולקבוצות.
ההרצאה של אושו הייתה יכולה להמשך שעה וחצי או שעתיים והרבה פעמים היא עסקה רציניים ומטרידים מאוד, אז מה שעשו שם מדי כמה ימים היה "קבוצת מוזיקה". אושו היה הולך, ועל הבמה היו עולים כמה נגנים ופשוט היו מרקידים את הקהל, כדי להוציא את כל העצבים והמחשבות המשונות.
אני בעצמי הייתי בכמה קבוצות מוזיקה והיה ממש כיף. אז זה מה שנראה בסרטון, קבוצת מוסיקה משנת 1979, כשאושו היה בשיא כוחו.

אלוהים, זה נראה כמעט ננחי, רק חסרים הפונפונים.

אז מה העומק כאן? מה היסוד הרוחני לעניין הכסא הריק?

אני אספר לכם סיפור.

בתחילת שנות התשעים, בעקבות הרפורמה בשירותי הטלפון, ההורים שלי הזמינו לבית, קו טלפון נוסף. מסתבר שהמספר שהמספר שהם קיבלו, היה מספר "משומש" ורצה הגורל שגם היה משומש מאוד. לא עבר יום, שלא קיבלנו שם שיחה אחת או שתיים של אנשים ונשים שחיפשו איזה אחד, ניסים.
באיזה שלב, כל עצבן אותי ואני גם אז, כמו היום, נקטתי במדיניות של "אפס סובלנות", ופשוט הייתי עונה לאנשים האלו בצורה לא נעימה.
אין לי מה להתגאות בזה, האנשים האלו לא היו אשמים, שניסים ההוא לא עדכן אותם על שינוי המספר שלו, אבל אותנו הם הטרידו.
אני זוכר שפעם התקשרה מישהי עם קול מורתי כזה וחיפשה את ניסים.
"ניסים לא נמצא", עניתי לה.
"מתי הוא יהיה?" היא שאלה.
"אני לא יודע," השבתי "הוא אף פעם לא היה כאן."
איך היא כעסה עלי, המורה החביבה. אני מקווה שמאז הטבתי את דרכיי.

כשאנחנו מדברים על הצדיק, למה אנחנו מתכוונים?
אני טוען שהכוונה כאן למה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו:

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִלּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

יש למצב הזה הסבר, לפי מה שמקובל בחסידות ברסלב ולפי מה ששמעתי הרב שמעון טייכנר שליט"א, שאצלו למדתי את התורה הזו.

ההסבר הוא שהנשמות מסודרות בצורת עץ.
רוב הנשמות הם עלים. עלים יש הרבה והעלה הוא תלוי, אבל שום דבר לא תלוי בו, כך גם הנשמות שהן עלים, מושלים עליהן והן אינן מושלות.
בעץ יש גם ענפים קטנים, כל ענף קטן, תלויים הרבה עלים, הוא מולך עליהם, לצורך העניין. מצד שני, גם הענף הקטן הוא אחד מהרבה ענפים קטנים שיוצאים מענף בינוני אחד, שהוא מולך על כולם ולא רק שהוא מולך על על כל הענפים הקטנים שיוצאים ממנו, הוא גם מולך על כל העלים שיוצאים מכל ענף קטן.
כך הענפים הולכים וגדלים וכל ענף גדול משול לנשמה אחת, לאדם אחד ויחיד, שמולך על על ענפים בינוניים ועל כל הענפים הקטנים שיוצאים מהם ועל כל העלים שיוצאים מהענפים הקטנים.
זהו עיקרון "המלכות דאיתכסייה", שלטון הנשמות הסמוי".
קל להבין שבתחתית העץ של הנשמות נמצא הגזע ומתוך הגזע הזה יוצאים כמה ענפים גדולים וכו' ומה שיוצא בסוף זה שהגזע הוא הנשמה הגדולה ביותר והוא שולט על כל הנשמות, הגדולות, הקטנות והזעירות.
אני אומר, מה שאמרו חסידי ברסלב תמיד, שהגזע הזה הוא הנשמה של הצדיק והוא שולט בחשאי על כל הנשמות שבעולם.
נראה לכם שהגזע הזה הוא בנאדם? זה הגיוני?
תראו כמה אנשים יש, תראו בכמה דברים שונים ומשונים הם מתעסקים, תראו כמה חיו בעבר, כמה נולדו ויוולדו, ותבינו שהצדיק מולך על כולם.
לא מדובר כאן באדם, או לפחות, לא אדם כמו שאנחנו מבינים את המושג.
אז מה היה רבי נחמן בן פייגא? מה היה האדמו"ר מברסלב? הרי אני לא הגעתי לכאן כדי לכפור ברבינו הקדוש ולהגיד שהוא אינו צדיק האמת.
אז האמת שרבינו, אותו תינוק שנולד במז'יבוז', שגדל ביערות סביב אוסוטה ואז הפך לאדמו"ר במדווידקה ואחר כך בברסלב ונקבר לבסוף באומן, הוא לא הצדיק. הוא רק מה שאנחנו הצלחנו לראות ממנו.
כמו דולפין שעולה לנשום אחת לכמה זמן, וצולל בחזרה למעמקי האוקיינוס.
הוא מוציא את הראש מהמים , מזנק וחוזר אל התהום. אחריו הוא משאיר כמה בועות של קצף, שמסמנות את המקום בו הוא היה.
הצדיק הוא בן אלמוות, הוא חי לעולם והמציאות שלו, היא משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס.
רבינו נחמן בן פייגא, הוא רק אותו רגע זעיר שראו את הצדיק מזנק החוצה אל האור ואילו כל התורות והספרים והפירושים של ברסלב, הם רק הבועות, שנשארו מהזינוק.
לכן אמר רבי אברהם בר נחמן, שכל מה שאנחנו יכולים להגיד על המדרגה של רבינו, זה שיש לו הכוח לתקן את כל הנשמות, ויותר לנו אסור לנו להגיד, כי אנשים יבינו את זה לא נכון.
זאת אומרת, הכסא ריק, בגלל שהצדיק אף פעם לא היה שם.
מה שהיה שם, זו רק אשליה, זו רק השתקפות רגעית של הצדיק, לכן הכסא ריק ותמיד היה ריק ותמיד יישאר ריק.

אם הזכרנו את אושו, אז זה מה שהיה כתוב על המצבה שלו "מעולם לא נולד, מעולם לא מת"
נשאר עוד נושא קטן ומאוד חשוב, איך זה ייתכן הרי שקיים כסא או מקום שהוא תמיד ריק מטיבו.
בשביל זה אנחנו צריכים להתעסק עם מושג קבלי שנקרא "החלל הפנוי".
החלל הפנוי הוא ריקנות מוחלטת שנמצאת בין האור האינסופי לבין העולמות הנבראים. הריקנות הזו היא הכרחית, כיוון שמבלעדיה, האור האינסופי, היה מבטל מיד את כל הבריאה. היא הייתה נעלמת בתוכו כמו טיפה בים.
מטבע הדברים, הריקנות הזו, החלל הפנוי הזה, חייבת להיות ריק מכל מציאות, כיוון שאם יהיה בו משהו, העולם יתבטל, כי דרך אותה מציאות, אותה השפעה, האור הניצחי יכול לפרוץ אל עולם הבריאה ואז כלום.
ישנה תורה מאוד מסובכת בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד, שם מדובר על החלל הפנוי הזה.
אני לא אצטט כאן את כולה, כי קשה להבין,ף אבל בעיקרון היא אומרת שישנן שני סוגי כפירות.
הסוג הראשון של הכפירה, הוא של העבירות והחוכמות החיצוניות וזאת הכפירה, קרויה הכפירה של הקליפות.
מי שנפל לשם, יכול לצאת, כי הקליפות מטיבן, המקור שלהן הוא באיזה קלקול בקדושה, קילקול באמת ומה שאפשר לקלקל, גם אפשר לתקן. אימרה ברסלבית ידועה.
הסוג השני של הכפירה, הוא הסוג של החלל הפנוי. משם אי אפשר לצאת, כי כל מה ששם נעלם. לא יכול להתקיים שם כלום, כיוון שאם היה קיים, היה סוף לעולם.
לכן נשמות שנפלו לכפירה השניה, זה סופן.
אומר רבי נחמן סתורה ס"ד, סעיף ג':

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה…
וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם

ז"א, החלל הפנוי, הוא יכול להכיל רק את הצדיק הגדול וזה המקום שלו, המקום הריק.
אוקיי,
מקווה שעניתי על משהו מהשאלה,
חוץ מזה, אומן מתקרבת ואני הבטחתי להכין מפת אטרקציות.
חוץ מזה, אתם יודעים איפה הייתי שלשום? בתפילת ראש חודש אלול? כאן:

היה פשוט מדהים, נראה לי שאני אגיע כל חודש.
נראה לכם שזו התגרות ברשעים?
מה שכתוב בתורה ח' בליקוטי מוהר"ן תורה ח:

אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה והרוח שלו גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל ויוכל להזיק לו,

יכול להיות שאתם צודקים, אבל בוודאי שניתן למצוא לזה פיתרון עד לראשון לספטמבר, אז מתכננים בכותל אמירת סליחות חגיגית ובתקווה שגם מוסיקלית.

חודש טוב , אהובים.
חודש הבא באומן.
בראשון לספטמבר