תקציר הפרקים הקודמים

הרבה יותר מדי זמן עסקנו בשטויות.
אני לפחות, עד כמה שקיים כזה דבר לפחות ולכן החלטתי לעשות מאמץ אחרון, לחזור אל המקור, אל הצידוק האמיתי של הבלוג הזה.
בענין זה אושו מצטט את מורה הזן סוזאן:

חזרה אל השורש היא מציאת הממשות, אך רדיפת התופעות, היא החמצת מקורן.
רגע האמת, חודר מעבר ליש ולאין.
רק הבורים חשים בשינוי בתוך עולם דימיוני.

אל תפנו לאמת, רק חידלו מדעת.
חוסר אבחנה, מונע טעויות.
בנכון ובמוטעה, התבונה אובדת.

כל התופעות, מקורן באחד שמוטב שישכח.
כאשר התבונה ניצבת במרחב הניצחי הפתוח, אין מקום לעלבון, אין מקום לפגיעה.
במקום שאלו נמוגות, מסתיימות הדרכים הידועות.
ללא הפליה, ללא אבחנה, תמה התבונה הישנה.

תרגום שלי.
על מה דיברנו?
ברסלב? כן! מחויב המציאות!
רגע, קודם זה:

אז החלטתי לחזור אל השורש, אל ליקוטי מוהר"ן. פעם זה נראה כל כך טיבעי, כל כך טרוויאלי לעסוק בליקוטי מוהר"ן, הרי כולם מתעסקים בליקוטי מוהר"ן. לא שכולם מבינים, אבל לא נורא, הפוך בה והפוך בה.
אבל היום זה כבר לא ככה.
אני יודע כבר קצת יותר מה זה "ליקוטי מוהר"ן", כמו שאמר אסימוב, אלו שידעו יותר, היו רחוקים משאננות. זה מופיע ב"מוסד וקיסרות" איפשהו.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מעיקר עיניינינו, כיון שאם כך נעשה, נחזור לפורום אקטואליה ולא בא לנו.
אוקיי, חלק ראשון, תורה י"ב, לב המאפליה.

ד. וְדַע, שֶׁזֶּה מְכֻוָּן מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֵיזֶה צַדִּיק גָּדוֹל בְּפִיו שֶׁל הַלַּמְדָן
הַיְנוּ הַלַּמְדָן דּוֹבֵר רָעוֹת עַל הַצַּדִּיק
כְּדֵי שֶׁהַצַּדִּיק יִקַּח הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
הַיְנוּ הַשְּׁכִינָה
מֵהַגָּלוּת שֶׁבְּפֶה הַלַּמְדָן
וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְשָׁרְשָׁהּ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה.
מִתְּחִלָּה לִבְחִינַת חִבּוּק
וְאַחַר כָּךְ לִבְחִינַת נִשּׁוּק
וְאַחַר כָּךְ לִבְחִינַת זִוּוּג

אוי אלוהים, עזור לי, אני לא מבין כלום בזה. איפה בכלל להתחיל?
הדבר הראשון והמאוד חשוב שרבינו אומר בתורה הזאת, זה שההתקשרות עם העולם הרוחני, היא עניין קשה מאוד.
אנחנו רגילים לחשוב שכל מי שמתרגל יוגה, מתקשר עם העולם הרוחני, או שכל מי שמטפל ברייקי או לומד קבלה, או עושה מדיטציה, הוא כבר שם, הוא ברוחניות.
אני יכול להגיד לכם, שאנשים שמתעסקים בזה, בטוחים לגמרי שהם רוחנים עד מוות והנה או טו טו שערי שמים נפתחים ומלאכי אלוקים, יורדים וצונחים.ובכן, לא ולא.
דיברנו בפעם הקודמת על כך שעולמות אבי"ע אינם באמת עולמות, אלא רמות תודעה, אבל ישנם עולמות אחרים, שהם עולמות רוחניים.
כל התרגילים האלו שדיברנו עליהם, לא מקרבים אותנו לעולמות הרוחניים האחרים. גם לא המדיטציה, גם לא היוגה, גם לא תהילים ועיניינים אחרים. לאלו יש חשיבות רבה ביחסים של האדם עם עצמו, הם חושפים בפני האדם היבטים שונים וכוחות חבויים, אבל כל אלו נמצאים בפנימיות האינדבדואלית של האדם, לא בעולמות עליונים או אחרים.
העולמות האחרים, הם עניין בליגה אחרת לגמרי.
אפשר לומר, שההתעסקות איתם דורשת משאבים,שאינם מצויים בכלל אצל האדם המצוי וגם אצל הנדירים והמיוחדים, ההתעסקות היא קשה מאוד.
מה שרבינו מספר לנו כאן, זה שאפילו הצדיק לא מצליח לעשות תרגילים בעולמות באופן פשוט ויומיומי. הוא זקוק לעזרה אלוהית.

כשהוא זקוק אלוהים עוזר, אבל תראו עד כמה הדרך עקלקלה ומסובכת.
מהי תורה יב'?
הגעתי אליה בטעות. דיבר על תורות מסוכנות בליקוטי מוהר"ן. כל התורות בליקוטי מוהר"ן מסוכנות לקורא הנבון והרגיש, זה ספר נפיץ, ספר שיש לו חיים משלו והוא עשוי יום אחד, לדרוש חיים מאחרים.
אבל הוא לא דיבר עלינו, הרב ברנר, הוא דיבר על אנשים מצויים, והוא גם לא דיבר על תורה יב' בחלק ראשון, אלא על תורה יב' בחלק השני, שהיא תורה מאוד אהובה על כל רבני ברסלב הצעירים והחמודים, עופר ארז ויובל דיין וכל החבר'ה הטובים. עכשיו אתם מבינים על מה אני מדבר ולמה אני מתכוון.וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: 'אִם יאמַר לְך אָדָם, הֵיכָן אֱלקֶיך תּאמַר לוֹ: בִּכְרָך גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי' שֶׁגַּם שָׁם. שֶׁמְּלֵאִים גִּלּוּלִים וַעֲבוֹדָה זָרָה, גַּם שָׁם מֻסְתָּר הוּא יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל וְהַכְּלָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵחִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה
אמרתי לכם שאתם מכירים את זה.
אז זו התורה יב' ההיא, שהרב ברנר שהיא מסוכנת ואני מדבר על תורה יב' אחרת, הראשונה.
תקציר הפרקים הקודמים:
יש שדים שנראים כמו למדנים והם בקיאים גדולים בתורה שבע"פ ולומדים תורה שבע"פ כל הזמן. עוד דבר שהם עושים כל הזמן, זה ללכלך על הצדיק. בעניין הזה אני רוצה לחדד עוד נקודה. שדים כאלו, לא רק שישנם, אלא נמצאים בכמויות גדולות.
כאן, שואל רבינו שתי שאלות ועונה עליהן.
השאלה הראשונה היא איך זה שמישהו לומד תורה ויכול להיות כזה יצור מרושע ומסוכן?"
רבינו די מנפנף את השאלה הזאת, הוא לא מתחמק ממנה, אלא אומר שזה מקרה ברור. אני אצטט כאן את המילים שלו:

וְאֵיךְ מַנִּיחַ הַתּוֹרָה. שֶׁבְּעַל פֶּה אֶת הַלַּמְדָן לֵילֵךְ בְּרִשְׁעָתוֹ ?
תְּשׁוּבָה עַל זֶה
"וַיַּגֵּד יַעֲקב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא"
פֵּרוּשׁ: בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיד הַצַּדִּיק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
הִגִּיד אוֹתָהּ בִּבְחִינוֹת: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
וְזֶה: "כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא" בְּרַמָּאוּת
בִּבְחִינַת "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
"וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא" הַכְּשֵׁרָה
וְזֶה בְּחִינַת "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם"
וְלא עוֹד
וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ
הַיְנוּ זאת הַבְּחִינָה שֶׁל "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
בָּא לוֹ בְּנָקֵל יוֹתֵר
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: 'אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה'
כִּי כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה
נִכְנָס בּוֹ עַרְמִימִיּוּת
וְזֶה: "וַתָּרָץ"
כְּאָדָם שֶׁרָץ בִּמְהִירוּת וּבְנָקֵל
וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ
שֶׁהַתּוֹרָה הִיא מַגֶּדֶת לְהַלַּמְדָן עַרְמִימִיּוּת
וְזֶהוּ: וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ
שֶׁהָעַרְמִימִיּוּת בָּא בְּנָקֵל וּבִמְהִירוּת יוֹתֵר לָאָדָם
כִּי הַקְּדֻשָּׁה צָרִיךְ סִיּוּעַ מִלְּעֵלָּא
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'הַבָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין לוֹ'
אֲבָל הָעַרְמִימִיּוּת פּוֹתְחִין
יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה
וּבָא לוֹ בְנָקֵל

מה שרבינו אומר בקיצור, זה שרשעים יודעים תורה ולומדים תורה, ולא רק זה, התורה שהם לומדים, הופכת אותם לרשעים יותר.
מדהים.
השאלה השניה יותר חשובה.
רבינו שואל, בשביל מה זה טוב שישנם שדים שיודעים תורה ולומדים תורה והם תלמידי חכמים. והתשובה היא שזה משהו שאלוהים תכנן כדי לעזור לצדיק להגיע לעולמות העליונים.
איך המנגנון עובד?
יש צדיק שחי ופועל בארץ, בינינו החיים כאן היום והוא רוצה להשפיע בעולמות העליונים והוא לא מצליח, כי זה מאוד קשה.
מה הקדוש ברוך הוא עושה, הוא מביא שד שלומד גמרא ומלכלך על הצדיק.
כל מי שלומד גמרא, נמצא באיזה קשר עם צדיק אחר שנמצא בעולמות העליונים ומי זה הצדיק האחר? אותה תנא או אמורא, שאחראי לאותו הקטע בתושבע"פ שנלמד באותה ההזדמנות.
אבל מה קורא שאותו אחד שלומד את הגמרא הוא שד?
אז הגמרא מסרבת להיות בקשר איתו והיא נמלטת מעלה, אל העולמות העליונים, אל הצדיק שיצר אותה.
כאן מגיע ההזדמנות של הצדיק החי להשפיע על העולמות העליונים.
אם אותו שד דיבר נגד הצדיק החי, אזי התורה הנמלטת, תיקח יחד איתה את ההשפעה של הצדיק החי, אל השמים, מתוך הלוע של השד.
לא סתם רבינו משתמש כאן בדימוים מיניים, כמו זיוג , חיבוק ונישוק.
אתם זוכרים איך היו מדברים באמצע שנות התשעים? "תגיד לי, הגעת לתכלס עם בחורה הזאת?"
המונח "הגעת לתכלס" פירושו קיום יחסי מין מלאים.
עלי אפשר להגיד הרבה דברים רעים, אבל אני לא כמו המחזירים בתשובה המודרנים והדבילים האלו, שמנסים להסביר את הנעשה בעולמות הרוחנים באמצעות משלים סקסואלים, כדי למשוך את לב האספסוף. לא, ולא, כאן צריך להגיד את האמת, הצדיק לא מזדוג עם שום דבר, הוא רוצה לרומם את עצמו, זה התכלס שלו, מדרך רגל בעבר השני.
בסדר, התהליך ברור.
אבל קשה להבין למה רבינו טוען, שכדי להעלות את ההשפעה של הצדיק, צריך להשתמש דווקא בשד תלמיד חכם?
אולי כדי להראות שהצדיק דורך על הרשע כדי להתקדם?
אולי כדי להגיד לנו שהרבה פעמים הדרך עקומה לגמרי, אבל זה לא אומר שהיא לא מביאה אותך לאן שאתה צריך.
יש עניין הנתהפך.

אוקיי, משהו קטן לפני הסוף,
דיברו איתי השבוע וסיפרו לי שמדפיסים את הבלוג במאה שערים ומפיצים אותו שם.
אני לא יודע עם אני אוהב את זה, כי כל זמן שהבלוג באינטרנט, אני שולט על מה שכתוב כאן. עם מדפיסים אותו, אפשר לשנות אותו ולפרסם את זה, כאילו מדובר במקור.
אז מה שאני מבקש מהקוראים החביבים שלי, הנתונים בצרה ובשביה ובאפלה,אל תאמינו לשום דבר שאתם קוראים בבלוג המודפס. אם משהו לא ברור, רוצו לבדוק באינטרנט וכאן גם תוכלו למצוא אחלה תמונות.
במחשב שניה, אולי גם ההדפסות האלו, הם סוג של דרך עקומה, שמסתיימת בשמיים.
להתראות.