מאמינים בני מאמינים


XXXאוי, איזה כאב ראש. פעם אחרונה שאני צם בתשעה באב, ב"נ.
נראה לי שגם חטפתי חום. לא מומלץ בכלל.

XXX רק שתדעו.
הבטחתי בזמנו שאני אלמד כאן קצת קבלה, לא שאני מבין בזה משהו, אבל הלימוד הזה דרוש, כאשר אנחנו משתמשים ומדברים במונחים פסאודו קבליים, כמו שנמצאים בליקוטי מוהר"ן ובשאר ספרי ברסלב והמונחים הללו מאוד שגורים ומדוברים, אבל מעטים מאוד באמת יודעים מה משמעותם האמיתית.
אני לא מדבר על דברים עמוקים, אלא ההפך, מונחים מאוד פשוטים שקל מאוד להסביר אותם גם לנערים ולנערות, אבל לא מסבירים אותם אף פעם, אולי בגלל שאפילו את ההסבר הפשוט לא יודעים.
אז אני מתחיל בעניין מאוד מאוד פשוט שהוא ארבעת העולמות, עשיה, יצירה, בריאה ואצילות.
אז כמו שאמרתי, ההסבר הוא פשוט מאוד וגם ההסבר הזה מיותר, בגלל שאין כאלו עולמות.
אף אחד לא עלה אליהם ושום דבר לא יורד מהם.
אין כאלו דברים בכלל.
שהאר"י הקדוש דיבר על "עולמות", גם הוא לא חשב שהם קיימים, אלא שכדי להבין את התופעות שהוא ראה, הוא נזקק למערכת סמלים מסויימת,שאותה הוא שאל מהספרות הקבלית שקדמה לו.
כאן אנחנו מגיעים לטרגדיה היסטורית גדולה ונסתרת.
הרבה טרגדיות אנחנו מכירים, כמו חורבן הבית, כמו גלות ספרד. כל אילו אירועים נוראים שתופסים מקום חשוב בהיסטוריה ובלימודי ההיסטוריה. מצד שני יש טרגדיות נסתרות, שגם להן היו השלכות קשות ביותר, אבל כמעט אף אחד לא יודע עליהן, או מכיר בחשיבותן.
אחת מהטרגדיות האלו, היא מגוריו של האר"י הקדוש דווקא בצפת.
אתם מכירים את צפת?
צפת, במיוחד העיר העתיקה, היא מקום שכולו מדרגות.
אתה צריך למכולת טיק טיק טיק אתה יורד במדרגות.
אתה צריך למקווה, טיק טק טק אתה עולה במדרגות.
הרבה פעמים אתה צריך להגיע לאנשהו, או שאתה צריך לפגוש מישהו וזה טיק טיק טיק, טיק טק טיק, אתה עולה ויורד ויורד ועולה ועולה ועולה ויורד ויורד.
יש צדיק אחד שקבור בצפת, שנקרא לייב בעל היסורים, הייתי מגיע הרבה לציון שלו להגיד תהילים. כל כך הרבה מדרגות יש שם, לרדת ואחר כך לעלות, עד שאתה מתנחם בעובדה שמרוב יסורים, יש לך מכנה משותף רחב למדי עם הצדיק.
שם, בצפת העתיקה, האר"י היה גר וכשהוא יצר את התורה הזאת שנקראת "קבלת האר"י הקדוש", או בשמה ההלכתי "הקבלה הלוריאנית", זה מה שהיה לו בראש. מדרגות.

כך עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, או לכל הפחות, כך הוא עיצב את תורתו המיסטית, שאנחנו כולנו, ביודעין או בלא יודעין, אוכלים את פירותיה, או נושמים חלקיקים ממנה.

וזו הטרגדיה, כי אילו האר"י היה גר בדקוטה, או באשקלון, או בכל מקום שטוח ומישורי אחר, החיים שלנו היו הרבה יותר פשוטים. כמו שנכתב קודם, אנשים חושבים שהמציאות הרוחנית מכתיבה את התיאולוגיה, אבל ההפך הוא הנכון. מרוב שהאר"י חי בתוך המדרגות, כך הוא עיצב את העולמות. העולם הרוחני, הרבה יותר גמיש, ממה שאנחנו חושבים. ה"דומם" שבו, חי יותר מאשר החי בעולמנו ולכן הצדיק הגדול של הדור, יכול לעשות שם הרבה דברים.

רבינו כותב את זה ב"שיחות הר"ן", אבל הוא כותב עוד משהו, שמשנה את התמונה באופן מהותי. הוא כותב, זה במילים שלי, שאומנם הצדיק הגדול, יכול לעצב הרבה דברים כרצונו, אבל הרוחניות, היא לא סטטית. יש לה אינרציה ואחרי שהצדיק מסתלק, הכללים שהוא קבע, מתחילים להשתנות.

זה נכון מאוד אצל האר"י.

גם הרב יהודה לייב אשלג, בהתחלה של הספר הגדול שלו "תלמוד עשר ספירות", שהוא פירוש על קבלת האר"י, מודה שמודל המדרגות של האר"י, לא לגמרי מדוייק. מה שהבנתי  ממנו, שהמדרגות, כבר לא כאלו אופקיות, הן מתחילות להשתפע, כלומר, אותה חלוקה קשיחה ומדרגתית של עולמות שהאר"י התווה, מתערערת, כאשר ישנה זרימה מסויימת בין מדרגה למדרגה.

טוב, נסחפנו כאן מעל ומעבר. הניסתרות לה' אלוהינו.
אז מה הם ארבעת העולמות אצילות, בריאה, יצירה , עשיה?
אלו רמות תודעה.
מה הכוונה?
גם אם נצא מנקודת ההנחה, שקיימת מציאות אוביקטיבית אחת ויחידה, אזי יש הרבה מאוד מדרגות שבהן ניתן לתפוס ולהבין אותה.

בואו ניקח דוגמא יותר פשוטה ממדרגות. ניקח לדוגמא כביש.
ברמת תודעה מסויימת, ניתן להבחין בכך שהכביש הוא מישור אופקי ולא אנכי.
ברמת תודעה יותר גבוהה, ניתן להבדיל בין הכביש לבין האדמה או העפר שמסביבו.
ברמת תודעה עוד יותר גבוהה, כבר ניתן להבחין בתמרורים ולהכיר אותם ולפי זה לדעת איך ניתן לנסוע לכביש.
רמת התודעה הכי גבוהה, היא להכיר את המפה ולדעת שהכביש הוא כלי שמסוגל להביא ממקום למקום.
מי שבנה את הכביש, בנה אותו למטרה המסויימת הזאת, אבל מי שנמצא ברמות תודעה נמוכות, אינו מכיר במהות הכביש ומבין אותו בצורה אחרת לגמרי.

אוקיי, עכשיו שהבנו איך באות לידי ביטוי , מדגרות בתודעה בעולם החומרי, יש לנו סיכוי להבין את ההבדלים בין עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שהם הבדלים בין רמות תודעה בעולם הרוחני, הנפשי וכן הלאה.

ובכן, מהו עולם העשייה? בעולם העשייה, אין בכלל צורך במודעות רוחנית.
ברמת התודעה הזו, הכל נעשה ונראה כאילו קיימת חוקיות גשמית מוחלטת וכל תופעה ניתנת להסבר על ידי המדע.
זו הסיבה, שכל ההוכחות, לכאורה, שהמחזירים בתשובה המציאו, בשביל לשכנע את השוטים שאלוהים קיים, או שיציאת מצריים התרחשה, הם שטויות במיץ עגבניות. הוכחות כאלו אינן אפשריות בעולם העשייה, כיוון שמטיבו הוא מאפשר פיתרון אתאיסטי- רציונאלי – מטריאליסטי לכל תופעה.

נכון, קיימות בעולם תופעות לא ברורות שנראות לא טבעיות וזה קורה משתי סיבות, קודם כל המדע עדיין לא מושלם.
הסיבה השניה והחשובה יותר, היא שכוחו של האר"י לחצוב את העולם ממדרגות, מתחיל להתערער והעולמות מתחילים לזרום אחד לתוך השני.

זה מזכיר לי בדיחה מהטכניון, שאומרת "בכל יום ישנה הסתברות של שמונים אחוז להתקל בתופעה לא הגיונית".
זה נחמד, אבל מאחורי הבדיחה מסתתר אחד העקרונות החשובים של חסידות ברסלב, לפיו הצדיק מסוגל לעצב את העולם לפי רצונו. האר"י חשב בצורה מדרגתית חדה, אבל הצדיקים שבאו אחריו ובראשם רבינו, התחילו לשנות את המצב והשינוי הזה משפיע על כל העולם.
דרך אגב, העיקרון הזה שונה לגמרי מכל סוג של יהדות מוכרת. גם בקנה המידה של המזרח הרחוק, הוא מאוד קיצוני.

בואו נעבור לעולם הבא, עולם היצירה.
בעולם הזה, קיימים שני עקרונות שנראים מנוגדים ושניהם ברורים וקיימים באופן מובהק. גם העיקרון של הבחירה החופשית וגם העיקרון של ההשגחה הפרטית.
זה נראה מסובך, אבל זה מאוד פשוט.
נניח שבעולם הנמוך יותר, עולם העשיה, בנאדם מעמיד בקבוק בחצר והבקבוק נופל, אז האדם יודע שהרוח הפילה את הבקבוק. זה הסבר חסר כל רוחניות, לכן מקומו בעולם העשיה.
בעולם היצירה, הכל אותו הדבר, רק שאז האדם יודע שהרוח לא נושבת בלי שאלוהים רוצה, והוא רואה בנפילת הבקבוק סימן ברור מאלוהים. זאת לא "אמונה" , זו הכרה. האדם מודע בעולם היצירה, לרצון הבורא, כמו שבעולם העשיה הוא מודע לכוחות הפיזיקאליים והאטמוספרים, לאיתני הטבע.
המודעות הזאת של עולם היצירה, היא מדרגה רוחנית גבוהה מאוד. נדירים מגיעים אליה באופן קבוע, אבל יש כאלו שמרגישים בה, מדי פעם ברגעים של התעלות דתית. היא חזקה מאוד באומן, או ליד ציון הבעש"ט, שם בקלות, הרבה אנשים מרגישים שישנה כוונה רוחנית מאחורי הנסיבות.

רמת מודעות גבוהה עוד יותר, היא מה שהאר"י מכנה "עולם הבריאה".
שם כבר אין מעשים וגם אין יצירה, כלומר אין כזה דבר שנקרא חופש בחירה.
כל המעשים, כל הבחירות, כל הפעולות, נעשות על ידי הבורא.
אמנם, בעולם הבריאה יש נבראים, אבל הם לגמרי לא פעילים אלא סבילים. הם כמו קוביות לגו במשחק הבריאה.
הרב עופר ארז שליט"א, מאוד אוהב את עולם הבריאה. רמת המודעות הזו, מתאימה מאוד לאג'נדה שלו, לפיו אף אחד לא אחראי לשום דבר.
הוא אומר את זה כל הזמן ויכול להיות שהוא באמת נמצא ברמת מודעות כזו, אני לא כופר בזה בכלל. זה לגמרי הגיוני.
אם נחזור לדוגמא שלנו , בעולם הבריאה, אלוהים בורא אדם, אלוהים יוצר בקבוקים ומפיל אותם. ככה הוא רוצה, הכל עלה במחשבה הראשונית.

נו, אז מה זה עולם האצילות?
בעולם המציאות אין נבראים. ישנה מערבולת אלוהית שיש לה כל מיני גונים.
הגוונים האלו ניתנים להגדרה, המקובלים מגדירים אותם כל הזמן. לסוג אחד של פעילות אלוהית הם קוראים "חסד" לסוג שני קוראים "תפארת" וכן הלאה, אבל הכל שם אלוהות מסוג כזה או אחר. אין בנאדם, אין בקבוק, כמו שאמר המשורר היפני הנפלא גואו אן ביצירה האדירה "עשרת השוורים":

בדהרמה אין שניות, והפר אינו אלא כלי ארעי. כמו השמו השונים למלכודת ולארנב, כמו האבחנה בין הדג לרשת. כמו זהב הנחשף בעפרותיו, כמו הירח הבוקע מבין העננים.
דרך האחד – אורה קר.
הקול הנורא – מחוץ לזמן

גואו אן הבין, שאחרי מדרגה מסויימת הבריאה והנבראים מתאחדים לשלמות אחת, והשמות שנתנו להם הם שמות זמניים, טכניים.
האמת היא שגואו אן מגיע כאן למסקנה חשובה, שישנו דבר אחד שבכל זאת אנחנו יכולים לזהות בעולם האצילות והוא השתנות כפונקציה של הזמן ומתוך ההארה שלו, הוא מזהה מציאות שנמצאת מעבר לאצילות, מציאות שאפילו הזמן לא קיים בה.

אז מי הגיע למדרגת התודעה הזו שנקראת עולם האצילות?
אל תסתכלו עלי, אני שמח שאני מגיע לבית השימוש בזמן.

זהו , כמעט נגמר השיעור להיום. לקח לי הרבה זמן, אני מודה ומקוה לתקן את דרכי.
יש עוד דבר אחד שרציתי להסיר, והוא מה לא נמצא בעולם האצילות.
זה לא שם:

לגמרי לא.
אני יודע, היו לנו כל מיני התבטאויות חסרות אחריות בענין זה בעבר, אבל כרגע אני רוצה להבהיר שאנחנו ב"מחוייב המציאות", מאמינים לכל הסיפורים, לכל המישושים, לכל הליטופים, לכל ההתעסקויות ולכל ההשפרצות. מאמינים לכל הסיפורים, מאמינים בני מאמינים.
למה אנחנו מאמינים? כי אנחנו מאמינים לרבינו, ורבינו אמר שחומרות יתרות זו הטומאה ושריבוי אורות מביא לשבירת הכלים ולטירוף ולקליפות הכי הכי קשות.
מה יש שם? מה יש להם, להולכים בתופת הזה חוץ מהריבוי אורות וחומרות יתרות?
כשמעתי על הגלות החדשה במרוקו, ניזכרתי מיד במאמר הנביא "אחרית גויים מדבר ציה וערבה."
יאללה, מזמן לא שמענו את אונסקנס.

בי בינתים, מי דה פורס.

7 מחשבות על “מאמינים בני מאמינים

  1. נתקלתי בוידאו הזה ומכיון שמדובר ברב עופר ארז שאמרת כאן כמדומני שהוא בעל רוה"ק, תקן אותי אם אני טועה,
    אביא את זה פה.

    • קודם כל, כבוד הוא לי שהגעת לכאן.
      כל מה שאמרת נכון, רק לא הבנת על מה אני צריך לתקן אותך אם אתה טועה.

      אני לא מצאתי טעות.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s