אלפיים שנה אחרי בודהא


X1


טוב, אז התבקשנו לכתוב על רבי נתן ועל רבי נתן נכתוב.
רבינו נתן מנמירוב זכר צדיק לברכה, הידוע בכינויו גם נתן מברסלב וגם מורנו רבי נתן או בקיצור מוהרנ"ת.

הרב שלום ארוש, שבזכותו הפוסט מסווג כ"תוכן בוטה למבוגרים בלבד", מכנה בחיבה את מוהרנ"ת השם "נתן הקטן". מענין איך היה מוהרנ"ת מכנה את הרב ארוש.

אבל לפני זה, שתי הודעות.
לא מסתייע עניין הנסיעה לאומן. לא פנו אלי מספיק אנשים וכנראה שהעניין לא יצא לפועל. זה לא נורא. כמו שכתוב בחי מוהר"ן אות תל"ה

"וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר.

וגם בענין זה ראוי לנהוג לפי עצת רבינו הק' וכל דבר בזמנו. הציעו לנו לצאת בקבוצה משותפת בחורף בר"ח כסלו ואני לא מת על זה, כיוון שכסלו זה כבר חורף ולא נוכל באמת לחגוג עם גלידות על אגם הברווזים, אלא אם כן נביא את הגלידות איתנו.
טוב, זאת לא כזו בעיה.
דבר שני, אני שמח להציג בפניכם העארס הסקפטי

הוא מאוד מצחיק, אבל חוץ מזה שהוא מצחיק, הוא עושה עבודת קודש, כשהוא מכה באויבי הצדיק.
אנחנו צריכים שזמיר כהן ויצחק פנגר, הם לא סתם ליצנים, הם אויבים אמיתים של נפש האדם, והסיבה שהדיאלקטיקה איתם רק בחיתוליה, היא בגלל שעד עכשיו לא ממש לקחו אותם ברצינות.
צפו בעארס ושתפו.

אוקיי, זוכרים שדיברנו על התאוריה של רבי נחמן כמואר בודהיסטי? אני לא היחיד שמחזיק בה, אבל היא רק תיאוריה ואפשר ללמוד בקלות את תורת ברסלב בלעדיה. חוץ מזה, בתור בודהיסט, רבי נחמן הוא יותר מדי טאואיסט. אין לו את אותו כובד ראש, מחויבות ודקדקנות כמעט צבאית, שקיימת אצל גואטמה.
עם כל זה, קל יותר להבין את רבי נתן , לפי המודל הבודהיסטי , מאשר על פי הניהליזם הטאואיסטי הפרוע, אולי יום אחד נגיע גם אליו.
אם כן, נתחיל מהתחלה.
הנשמה הגדולה ביותר נולדת, היא מזמנת לה את הנסיבות שיאפשרו לה להתפתח בצורה המיטבית, את השקט, את היערות, את הבידוד. כך נחמן בן פיגא מבלה את שנות נעוריו בין היערות והפלגים, כשהוא מדבר עם האלוהות, עד שבערך בגיל תשע עשרה, הוא חוה את הארת הבודהא, את הסאטורי המשולש ופורץ החוצה מעולם האשליות.
כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות. שבתאי צבי ויעקב פרנק צנחו בוערים מהשמיים ולא הייתה לו שום כונה ללכת בדרכם. מה היתה דעתו האמיתית של רבי נחמן על ההלכה האורתודוקסית? שאלה טובה, שכנראה נמשיך להתוכח עליה, אבל תזכרו מה הוא אומר לרבי נתן בחי מוהר"ן:

הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

למי שלא מבין את השפה, נגיד שרבי נחמן אומר לרבי נתן, שאם יש דעה בין הפוסקים שאומרת שאפשר להתיר, אז אפשר להתיר ולא צריך לחשוש. בקיצור, גם אם רבי נחמן אורתודוקס, הרי הוא סופר ניאו ליבראל, בסגנון "קולך" ו"שירה חדשה" ורחוק מאוד מהריאקציונרים של מאה שערים.

כמובן, שלא תמצאו מישהו מרבני ברסלב שיספר לכם את הסיפור הזה, אולי זגדון.
טוב, לעיניינו.
לוקח לרבי נחמן כמה שנים כדי לגבש תורה מסודרת מכל ההתגלויות שיש לו. יש אומרים שרק אחרי שהגיע לארץ ישראל, התפיסה הרוחנית שלו התייצבה, ויכול להיות שזה נכון.
בכל אופן, אחרי שרבי נחמן היחה סגור, פחות או יותר, על המסר שלו, הוא היה צריך למצוא מישהו שיעביר את המסר הלאה ושיעשה את זה בדיקנות המירבית. האנשים שהיו סביב לרבי נחמן באותה תקופה לא התאימו. נראה לי שהם היו "קולים" מדי. האורות שקיבלו מר"ן מיסטלו, הם היו נון שאלנטים ורבי נחמן לא יכול היה לסמוך עליהם.
הוא היה צריך את ההפך, אדם מיוסר, אדם רדוף.
הוא היה צריך מישהו, שיתייחס אל התורה שלו בשיא הרצינות, שיראה בה עוגן הצלה אמיתי, שיחשוב שהיא הדבר הכי חשוב, כדי שבאמת יעביר אותה, במינימום עיוותים וסילופים.
למצוא בן אדם כזה, זו בעיה.
קשה, קשה להיות מיוסרים בקרבת הצדיק.

אני רואה שאין מנוס מקצת קבלה למטומטמים, בלי להעליב.
אנחנו אומרים ש"אור", זו מהות כלשהי ואילו "כלי" זו האפשרות להכיל אותה.
לדוגמא, אם ארטיק בננה הוא "אור" אז לבן שלי יש "כלים" בשביל להכיל את האור הזה, אבל לנמלה אין "כלים" כאלו.
מצד שני, ל"כלים" הקטנים יש יתרון מסוים. אני הרי לא יכול להסתפק ב"אור" שהם מסתפקים בו, ז"א , בגלל מרחב ה"כלי" שלי, דיאטה של נמלה לא תספק אותי.

זה היה שיעור ראשון.
שיעור שני, הוא שהכלי מושך אליו אור בהתאם לגודלו. הוא מתפקד כמו ואקום.

אוקיי, רבי נחמן חוזר מארץ ישראל לאוקראינה וחושב שהתורה שלו כבר זקוקה לתיעוד ולכן הוא מזמן לעצמו את מוהרנ"ת.
אם אתם זוכרים, אמרנו שרבי נחמן גדל בסביבה הנכונה. אילו רבי נתן היה גדל בסביבה כזו, אז לא היה לו מקום בסיפרנו. אלא שמוהרנ"ת גדל בדיוק בסביבה הלא נכונה. הוא נולד במשפחה של רבנים סוחרים, הוא גדל בעיר שוקקת חיים ותנועה ונישא לאישה דעתנית ומתוחכמת. מגיל צעיר גידלו אותו למנהיגות ולגדולה וזה מה שעשה אותו כל כך מסכן.
הוא היה נשמה ענקית, לא גדולה כמו רבי נחמן, אבל גדולה הרבה יותר מהנשמות של האנשים מסביבו. עכשיו צריך להבין, נשמות גבוהות, מפרות אחת את השניה, גם אם אותם אנשים לא עושים שום דבר מיוחד. האנשים מסביב לרבי נתן, פשוט לא היו ברמה שלו.
אשתו ומשפחתו היו מספיק גדולים כדי לצבור חשיבות בעולם, אבל מוהרנ"ת היה בליגה אחרת. אחרי שהצטיין הן בתורה והן במסחר, הוא מצא את עצמו פחות או יותר אומלל.
אז הוא הגיע לברדיצ'ב, מקום שבו תורת החסידות געשה ובערה.
ברדיצ'ב הייתה אמורה לספק את רבי נתן, אבל מה שקרה הוא, שהיא דוקא תיסכלה אותו. מצד אחד הוא ראה את רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהוא צדיק עצום וקדוש ונפלא ומצד שני, מסביב לרבי מברדיצ'ב היו חסידים שחלקם היו עובדי השם מובהקים וחלקם היו סתם בליינים שנהנו לשתות ביחד.
הבעיה בחסידויות האלו שתמיד מתיישרים שם עם המכנה המשותף הנמוך, פשוט כדי לא להרחיק אנשים והענין הזה הוציא את רבי נתן מדעתו.
הוא לא הבין איך מתבצעת הקפיצה הזו, בין מעגל החסידים ההולל לבין הצדיק הנשגב.

מהר מאוד הוא ברח מברדיצ'ב, כאשר הוא אפילו עוד יותר מדוכא ממה שהיה לפני שהגיע לשם.
אולי צריך להתעכב על החלק הזה דווקא.
הביוגרף של מוהרנ"ת, רבי אברהם בר נחמן, מספר שבברדיצ'ב היה רבי נתן שייך למעגל מצומצם של חסידים שהיו הקרובים ביותר לצדיק מברדיצ'ב והתפקיד שלהם היה לסייע לצדיק לבצע יחודים עליונים ולעשות כל מיני תיקונים בעולמות הנסתרים. במסגרת תפקידם, הם היו צריכים לאכול ולשתות כל אימת שהצדיק היה מסתגר בחדרו ולומד. למעשה, רוב פעילותם של חסידי המעגל הפנימי התבטא בזלילה וסביאה. לילה אחד הם עושים את שלהם, כלומר עושים מסיבה בזמן שהצדיק מברדיצ'ב מתעסק בעולמות העליונים והמסיבה עד שהאוכל נגמר. ואז מה הם עושים? מטילים גורל, מי יצא אל הלילה הקר, כדי להביא לחבר'ה ערימה של כעכים. רבי נתן עולה בגורל ויוצא לשוטט בחוץ. בנקודה הזאת הוא למעשה נשבר. הוא מבין שהוא חייב לעזוב.

רק אז, היה עניין שרבי נחמן יפגוש אותו.

רבינו משתמש כאן בעיקרון רוחני מאוד חשוב. עיקרון שימור הטראומה. העיקרון הזה אומר, שטראומה תשרוד בתודעה של אדם ולא משנה כמה אנרגיה יזרימו אליו. העיקרון הזה לא קיים בבודהיזם, לא קיים בטאואיזם ולא בזן בודהיזם. עד השנים האחרונות הוא היה במחלוקת גדולה גם בפונה. מי שהכיר בו, היה דווקא רון הווארד בסייטולוגיה ומעטים מדי מעריכים את חסדו.
למוהרנ"ת היו הרבה טראומות כבר מקודם, מהמשפחה שלו, מהמשפחה של אישתו. היו לו כבר חים קשים, אבל זה לא הספיק בשביל להפוך אותו לממשיך דרכו של רבינו.
נדרשה לו הטראומה הגדולה מהצדיק של ברדיצ'ב ובכלל מדרך החסידות של הבעש"ט, כדי שיוכל לשרת את מטרתו.

רבי נחמן, לא ריפא לו את הטראומה, סביר להניח שהוא יכל , אבל אז האפקט היה נעלם.
מה שרבי נחמן עשה לרבי נתן, זה טריק גורואי מפורסם שנקרא הרעלת אנרגיה. עשו לי אותו כמה פעמים, והוא עובד יופי.
כשלאדם ישנן טראומות, הם נראות כמו בורות בתוך התצורה של הנשמה. ככל שהבורות יותר גדולים , ככה הם יותר מטרידים את האדם. מה עושה הגורו? מציף את האדם באנרגיה בכמות שהיא הרבה יותר גדולה, ממה שהבורות יכולים להכיל. קשה לבקש ממכם לדמין את זה, אז בואו נגיד בכלליות כך:

אדם עם טראומות, מצוי בכאב מתמיד.
הגורו יכול בקלות לשתק את הכאב הזה.
שום תיקון לא בוצע באמת, הטראומה עדיין שם מתחת לפני השטח, אבל ההקלה גדולה.
זה לא אומר שאי אפשר לתקן טראומה, אבל בהרעלה זה לא נעשה.
ההפך,
הגורו משתמש בטראומה של האדם כדי למשוך אותו אליו, כי הוא מציע לו הפסקה בכאב.

בשלב הזה, אחרי שמוהרנ"ת מורעל, רבינו יכול להציג בפניו את תורתו.
מה יעשה מוהרנ"ת?
הנסיבות האנרגטיות מחיבות אותו להקדיש את חייו לשימורה של תורת רבי נחמן, כי הוא יודע שרבי נחמן יעזוב באיזה שלב ואז הטראומה תחזור, אלא אם כן תהיה איזושהי דרך לשחזר את אותה אנרגיה, את אותה הרעלה, שקרתה לו. הוא ידע שהיא לא תקרה במקום אחר, כי עצם המחשבה על ללכת בעקבות צדיק נוסף, הביאה אותו לטראומה הגדולה שלו בברדיצ'ב.

אז מה אני אומר, למעשה? שרבי נתן היה כלי למשחק ציני של רבי נחמן?
האם אני לא מרחיק לכת?

לא יודע.
הדבר החשוב הוא, שאלפיים שנה עברו מאז בודהא, ואנחנו כבר הבנו, שאין שום טעם לדבר על ההארה. זה דבר שכמעט אף פעם לא קורה, וכמעט תמיד האזכור הזה גורם לבעיות. רבי נחמן היה אלוף התרגילים האנרגטיים, הוא הכיר אין סוף קיצורי דרך ומשעולים נסתרים רבים, שאפילו היום אינם ידועים חמומחים הגדולים ביותר.

מתוך התורה של רבי נחמן, אנחנו יכולים להפיק היום מפתחות נפשיים אמיתיים. זה לא בא בקלות, פונה הכרחית, גורודייף הכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו, אלא שמי שמכיר את הכלים הללו ויודע להשתמש בהם, ימצא בתורת ברסלב מטמון שאין כמוהו.
את התורה הזו לא היינו מכירים, אלמלא נשא אותה רבי נתן אלינו.

אבל מה על רבי נתן עצמו?
היינו רוצים להאמין שבשלב כלשהו, גם הוא חצה את הנהר והביט על הגדה על השניה באותו שיוויון נפש עדין, אותו ראה אצל רבי נחמן ביום שנפגשו.
היינו רוצים להאמין בזה, כיוון שאנו אוהבים את מוהרנ"ת ומכירים בחסדו, אבל הסוד הזה לא גלוי לנו עדיין ומי יודע, אם אי פעם נדע.

לא בכדי, הביוגרף של מוהרנ"ת , מסיים לא בהתייחסות אל רבי נתן, אלא במשפט על רבי נחמן בעצמו. הוא אומר שם "עשרת אלפים שנה אחרי תחית המתים ולא נבין מילה אחת ממה שאמר רבי נחמן בדיבורו היומיומי."

אם כך,
אלפיים שנה חלפו מאז הבודהא, עשרת אלפים שנה עוד יחלפו והשאלות תישארנה. הרבה אחרינו.

צאו אל ההארה.

22 מחשבות על “אלפיים שנה אחרי בודהא

  1. "טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר, דהיינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם באמת מלהיות חכם ולכפור בכל חס וחלילה…" שיחות הר"ן ק"ג
    כנראה שזו הסיבה העמוקה והפנימית שאני ממשיך לקרוא את הבלוג שלך …
    לך תדע, אולי דבריך הם האמת הצרופה … 🙂
    לא… אני מרמה את עצמי, אני גם מאד נהנה אינטלקטואלית (נראה לי שזו ההגדרה).
    שבוע נפלא !!!

      • למה עיצבן ?
        רשמתי בפרוש שאני נהנה …
        אתה כותב תאוריות נועזות וזה מטלטל קצת … זה הכל.
        בכל אופן טלטול יכול להציל לפעמים ….

          • אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם,
            הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…
            נכון,לרוב העולם אי אפשר אפילו לספר את זה אבל מי שנכנס לפה הוא לא רוב העולם…צריך להמשיך להתפלל שנזכה לעיניים שרואות מעבר לקיים ומבעד למסכי ענן הערפל…
            עכשיו שאלה,
            הרב עופר ארז,
            לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."
            עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו
            על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,
            ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
            אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

            • על העבודה הרוחנית של הרב עופר "סיהדתא שייקמוני בהתגלמותו" נכתב באותו הפוסט שמסביר מה זה "מקום" לפי הרב עופר.עיי"ש

            • כן,
              אני זוכר שאמרתי למישהו , שאני צריך ללכת למקווה לפני שאני עונה לו.
              כאן מקווה הכרחי, אבל לא מספיק. צריך גם השתטחות. אני מקווה שהגרא"מ יקבל אותי בלי הודעה מוקדמת.

              אבל לפני שאני עונה לך, אני רק רוצה לציין שהשאלה שלך היא גילגול של השאלה הקלאסית "למה הם הצליחו בלי כל זה".
              השאלה הזו נשאלת כל הזמן ונענית כל הזמן, בלי הרבה תועלת, לדעתי.

              אבל תקבל תשובה, ב"ה ב"נ, מנומקת ומסודרת.

              • אם על כל השאלה שלי אתה טובל במקווה ו/או משתטח על קברי צדיקים זה נחשב שאני מזכה אותך במצוות?פעם אחת נסעת לסבא,בפעם השנייה נסעת לטבול,בפעם השלישית אתה הולך לטבול + השתטחות,אני בהחלט מעריך….

  2. וואו.מרתק.

    אני כבר זמן רב חושב על הכיוון הזה ,תמיד הרגשתי שרבי נתן לקח ברצינות תהומית את העניין של רבינו ככה שהוא אפי' מתעד את הדאחקות שלו (ואמר בלשון צחות וכדו') בצורה נורא רצינית וכל דבר הוא ברר ושאל וחפר לרבינו ושוב בדק אם מה שהוא עושה זה נכון(כמו הסיפור עם ה"דער אמיתר אמת" שהציעו למוהרנת להיות רב) ובגלל זה הוא העביר את הכל הכי קרוב למקור שיכול להיות כי הוא לא חשב מה הוא חושב ומרגיש ורוצה אלא מה רבינו .זה לא נקרא כלי משחק אלא תלמיד ולא ניצול אלא ביטול,זה עלול להראות דומה.אשריך לא ידעתי לשים את זה בכלים בודהיסטים אושואיסטים פונאיים ושאר ירקות.

      • זה לא ממש נכון, כי הרעלה, זה משהו שהגורו עושה בכוונה ואילו שימור הטראומה הוא עיקרון טיבעי . טראומה תשתמר אם לא יטפלו בה נקודתית.
        ז"א , אפילו בנאדם שנמצא בטאו, שהוא חווה אנרגיה אינסופית, הטראומה שלו לא תעלם, רק כי החיים שלו, בסדר גמור ומושלמים ואלוהים ורותם סלע מדליקים לו את הסיגריה.

        הוא צריך להתמודד עם הטראומה, אחרת היא נשארת.
        יש על זה מחלוקת קשה וגם אני במשך שנים ארוכות, הייתי בטוח שזה לא נכון.
        כי העיקרון של שימור הטראומה נוגד את הזן בודהיזם, כמו שאני מבין אותו.
        אבל עובדה, גם סידהרתא פעל מתוך טראומה והוא היה נאור.
        ביהדות זה כמובן טרוויאלי, שימור הטראומה הזה.
        כל העניין של "תשובה" , הוא מין משל על שימור הטראומה.

        • לזה התכוונתי שרבינו עושה לך הצפה ואתה יוצא מהכאב הקבוע שתמיד דוקר ואז בגלל העיקרון הנ"ל אתה כבר לא זז בלעדיו.

          • אתה צודק לגמרי,
            זה משהו מאוד דומה, אבל לא בדיוק אותו הדבר.

            מה שאני אומר, זה שרבינו השתמש בטראומה מסויימת אצל רבי נתן.

            תוך כדי המגע של רבי נתן עם רבינו הוא קיבל אורות שהציפו לו גם הטראומות האחרות, זה ברור.

  3. במחוייב המציאות שואלים שאלות קשות. אז אני חייבת לשאול: "תורת ברסלב היא בכלל לא יהדות, היא בקושי חסידות" כתבת
    ו"כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות". סליחה ומחילה ולא נעים לומר אבל זה נשמע כאילו הוא "השתמש" ביהדות כדי להמשיך את תורתו.

    אז אני מבינה מזה וכמובן יכול להיות שאני טועה שהתורה של רבנו מעולם גבוה יותר : תורת משה ככה הבנתי מעולם הבריאה והתורה של רבנו מעולם האצילות לפחות או לא יודעת מאיפה – אז למה הוא קיים מצוות, והמליץ ללמוד הלכה בכל יום ולא זוכרת איפה קראתי שאמר שכדי לזכות לאור החכמה זה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא. וגם אתה למיטב הבנתי מקיים לפחות חלק מהמצוות.

    השאלה לא קנטרנית כמובן. באמת רוצה להבין.

    תודה
    מ.נ.

    • האם רבינו מדבר רק לנשמות גבוהות? והבשורה שלו היא לא לכל העולם ולכל אחד באופן פרטי בכל מקום שהוא?האם מי שכבר התחיל להתקרב לרבנו ו(והרבה בזכות הבלוג הזה) ולא הכיר קודם את תורות המזרח וכו וראה שרבנו מדבר בגנות חכמות חיצוניות בכל זאת יעבור על דבריו כדי להבין אותו יותר טוב?

    • מותר לשאול שאלות קשות, ובאותה מידע, אפשר לא לקבל עליהן תשובות.
      אבל כשאני לא אתן לך תשובה, אני אעשה את זה כבר בפוסט נפרד.

      • ממתינה בסבלנות. תודה.

        שכחתי גם להגיד תודה על סוגיית ההרעלה האנרגטית:
        התפזר לי ענן – מתנה משמיים הבלוג הזה.

        אכן, מסתבר שטוב לפעמים לבקר בשדה רחוק כדי לשמוע כל הזמן: No worries
        ולשוב – כמובן.

        שבת שלום
        מ.נ.

  4. פינגבק: המנון לאתאיזם | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s