הכלב בפריז

 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.