בעיניינים שלי


האמת היא שצריך לעשות תשובה.

איך עושים תשובה? זה לגמרי כתוב בליקוטי תניינא תורה עג, הנה:

מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה

זה מה שכתוב, ומין הסתם זה עובד. לכו על זה ואל תטרידו את עצמכם באנשים שיגידו לכם שלא אומרים תהילים בערב. דווקא אז, זה הכי מועיל, כי הרבה פעמים אין כוח פשוט לעשות דברים מורכבים יותר. אני בענייני התשובה האלו במשך הרבה שנים. אני מודה שטעיתי. חשבתי שמי שעושה תשובה, הוא מין מתחרט כרוני כזה, אדם שחי בעבר ומחפש פגמים בכל דבר. האנשים האלו מתחילים את הקריירה שלהם בכל מיני תלונות על השכנים ועל המשפחה ועל העיריה ועל רשויות ובסוף מגיע למסקנה הנכונה והיא שהדג מסריח מהראש, לא מהראש של הדג, כאילו דא, מהראש של המתלונן.

היום אני קצת יותר חכם ויודע שבאמת, קל מאוד להסתבך, ריגשית, נפשית, גופנית, חוקית ומה שתרצו. אנשים מסתבכים כל יום גם בלי להוריד את הרגל מהגז ולכן צריך תשובה . תשובה היא עיסוק מועיל ותהילים מועיל לתשובה.

כל העניין הזה של תשובה ותיקונים, הזכיר לי את המגזין PLAYBOY הישראלי, שהגיליון הראשון שלו יצא לפני חודש. חשבתי בהתחלה לפרגן לו כאן, כי הוא יצא לראשונה בחודש ניסן, שאין כמוהו להתחלות חדשות, אבל אחרי שראיתי את העטיפה של הגיליון הראשון, החלטתי שגם לי יש גבולות. אמנם, לא חסכתי כאן בתשבחות ל"בלייזר", שנכתב על ידי אנשים, שההתמחות שלהם בבדיחות על בלונדיניות, שלא היו משתינות עליהן, גם אילו היו החור השחור האחרון ביקום.

אילו הייתי מראה לכם את העטיפה, הייתם ישר מבינים על מה אני מדבר, אני לא עושה את זה, כי יש בעיה הלכתית בהצגת עטיפה של פלייבוי בציבור. לא שאני כזה מומחה ובקי בהלכה, אבל בעינינים שלי, אני מבין.

בכל מקרה, אפרופו הלכות, הייתי השבוע אצל הרב אברהם זגדון בשיעור. אברהם היה הרבה שנים, הדמות הכי שנואה בחסידות ברסלב, אפילו קוצ'י מוצ'ים אדומי לחיים החרימו אותו וקיללו אותו. סיפרו לי שלפני כמה שנים באומן, שרפו דוכן של הספרים שלו. למה שונאים אותו? תיכף נגיע לזה, רק אני רוצה להגיד שביררתי מה כרגע מעמדו בשול, ומה שאמרו לי זה, שהיום הוא נחשב בסדר, נחשב לאחד מרבני ברסלב הידועים, אבל זה בשול, ובשול מאוד אופנתי להגיד דברים שיעצבנו את הפלגים האחרים.

אז מה לגבי זגדון? למה שנאו אותו?

אני לא כל כך יודע, אבל אני יכול להגיד שהוא לא שם על אף אחד.

הייתי בשיעור שלו עוד קודם בר"ח אייר ומה הוא אמר שם? הוא חיבר בין המילה "בראשית" לבריז'יט בארדו ואמר שמשה רבינו ופרעה היו אותו אדם.

שלא תבינו אותי לא נכון, לא שמעתי שיעור שלו אף פעם, רק שברי משפטים ויכול להיות שיש לו שיחות מאוד מורכבות ומעניינות. פשוט נכנסתי באמצע אחרי שהם גמרו לאכול סעודת שחיתות של בשר על האש, והייתי רעב כמו כלב, אז בעיקר התרכזתי בבטני המקרקרת.
מה שכן, זוכרים שסיפרתי לכם, איך אני מחפש אנשים שיזמינו אותי למנגל בראש השנה באומן? אם אני אמשיך להיות בקשר עם הזגדונים עד אז, נראה לי שמצאתי איפה לאכול.

עם כל זה, אברהם סיפר שם סיפור יפה ואני רוצה לחזור עליו פה.

זה כתוב בספר "חיי מוהר"ן" אי שם לקראת הסוף.

פעם אחת היה איש בברסלב שבנה סוכה מאוד יפה ויקרה ואותו האיש הזמין את רבינו הקדוש שיעשה אצלו קידוש בסוכה.

רבי נחמן הגיע והביא איתו גם את רבי נתן.

איך שרבי ננתן מגיע לסוכה, הוא רואה שהיא בכלל לא כשרה וכמובן שהוא ישר מספר את זה לרבי נחמן.

רבי נחמן מתעלם ממנו, מקדש , מברך ויוצא.

בדרך הביתה שואל רבי נתן את רבינו, אם הוא לא שם לב שהסוכה פסולה.

"אני ידעתי," אמר לו רבי נחמן "אבל רחמנות על הבנאדם."

שיהיה ברור, אני לא המצאתי את הסיפור הזה ואפילו הרב זגדון לא המציא אותו. רבי נתן כתב אותו בעצמו, אבל לא תשמעו אותו מוזכר יותר מדי בחוגים דתיים, כי שמה זה הכל בקטע של "זה לא מספיק כשר" ו"זה פסול" ו"הספרדים נוהגים להחמיר גם באכילת אבקת חלב נוכרי" שזה באמת שיא הטימטום, כי אין הבדל הלכתי בין אבקת חלב לחלב סתם.
טוב, הרב זגדון לא הזכיר את הסיפור הזה סתם. זה היה חלק משיחה ומה שהוא אמר, זה שישנם שני סוגים של הלכה. הלכה רגילה והלכה סמויה מהעין. ההלכה הסמויה הזו, מאפשרת לפעמים חריגות נסיבתיות מההלכה הכתובה.
הוא הביא דוגמא סיפור על איזה רב אחד שהגיעה אליו אישה וביקשה שיפסוק לה הלכה לגבי סיר, שהייתה לו איזו בעית כשרות.
הרב התיר לה את הסיר, בלי להסתכל עליו בכלל.
אז שאלו אותו, איך הוא עשה כזה דבר, אז הוא ענה להם "לא הסתכלתי על הסיר, הסתכלתי על האישה ונראה לי שיהיה לה מאוד קשה להסתדר בלעדיו.
זה מה שאברהם זגדון סיפר, וזה גרם לי לחשוב, שאולי אפשר קצת להגמיש את הכללים ובכל זאת להציג כאן את העטיפה של הפליבוי הישראלי.
המחשבה הזאת החזיקה אצלי זמן קצר מאוד, ברוך השם, כי הכריכה של הפליבוי הישראלי, היא פשוט על הפנים.
עם כבר שמים כאן שער של פליבוי, עדיף השער עם בריז'יט בארדו.


נרןע

שבוע טוב!1

12 מחשבות על “בעיניינים שלי

  1. זה יופי שפגשת את אברהם, הוא ממש ברסלב החופשית
    חוץ מזה יש אחלה בשר לפעמים וצחוקים שאתה מת

  2. תקשיב, זה ציטוט לא נכון מספר אבני"ה ברזל – יז. הסוכה הייתה כשרה אך לא מהודרת, ולכן רבינו דיבר על חומרות!

    רבינו אמר לא לזוז משו"ע!

    • הסיפור עם רבינו והשולחן ערוך, הוא שקר וכזב , המצאה של הרבנים המחזירים בתשובה.
      כנראה בגלל זה הם משקרים ומסלפים מה שנכתב בבירור באבני"ה ברזל, מצ"ב.


      לפי הטקסט הזה, הסוכה לא הייתה כשרה ולא שולחן ערוך ולא נעליים.

        • כיוון שכתוב בפירוש "הסוכה אינה על פי דין" ולא כתוב "הסוכה אינה מהודרת" , לא נותר לנו אלא להסיק, כי לדעת רבינו "הדין" הוא גם כן "חומרות". 😉

            • לא הבנתי על מה אתה מדבר.
              כאן אנו לומדים ומלמדים את תורת ברסלב , לדוגמא אותך לימדנו שלא היה מדובר בסוכה "לא מהודרת" ונראה לי שגם ברפורמים אין לך ממש מושג.

              הם אנשים נפלאים.

              • דרור יקירי שבוע טוב.
                האנשים טובים רק דעותיהם פחות.
                בנוגע לרבינו, אבניה הברזל יז..
                זה שרבינו אמר לרבי נתן שרצה לפסול עם החומרות, זה דיי ברור שרבי נתן פעל על פי דין ורבינו על פי חסד והיה לו קולא להכשיר את הסוכה כי הוא חיפש את זה בניגוד לרבי נתן.
                ואם לפי שיטת ההפקרות שלך, אז למה המקרה ה"בעייתי " הזה מתועד? ולמה אין עוד מקרים כאלו? ואיך זה מסתדר עם שיח שרפי קודש – יכול אתה לקמט את ספרי אך אל תפגע ולו בסעיף אחד של שו"ע?
                שמע, בדרך שאדם הרוצה לילך מוליכין אותו…

              • נתחיל מהסוף.
                כבר אמרו רבים וטובים כי הספר "שיח שרפי קודש" אינו מכיל מידע מהימן, אלא הוא רצוף אי דיוקים , הבלים ורכילות בלתי מבוססת.
                לכן כל הסיפור של "קימוט" ליקוטי מוהר"ן ח"ו, שהפך להיות דגלם של המחזירים בתשובה, לא ראוי להחשב לאמין וסביר להניח שהוא מצוץ מהאצבע.

                לגבי השאלה "למה אין עוד מקרים כאלו", זו שאלה מתחכמת ואפולגיטית. אם המקרה נכון, די בו כדי להוכיח את הנקודה.

                עם כל זה, שניים מחוקרי החסידות הבכירים, פרופסור מנדל פייקאז' ז"ל ופרופסור דוד אסף הי"ו, גילו במחקריהם , כי בספרות הברסלבית קיימת צנזורה עצמית קפדנית ונוקשה , שנועדה להגן על החסידים מפני הרדיפות והעלילות של יהודים חרדים אחרים.

                לכן, ייתכן מאוד שהיו גם היו מקרים אחרים שהוסתרו בגלל צנזורה ואילו הסיבה שדווקא המקרה הזה פורסם, היא בגלל שבסוף חייו של ראב"נ , הרדיפות נחלשו ולא היה הכרח להסתיר את האמת.

                היום , אנחנו כמובן, יכולים להפיץ את תורת רבינו כפי שהיא מצד נק' האמת, ולהתעלם מהשקרים והסילופים של רבני העדה החרדית, שונאי רבינו ושונאי ברסלב.

                נסיים בעוד יצירת מופת של היהדות הרפורמית, שיר הלטקה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s