מילים אינן אמת, שתיקה אינה אמת.

ערב טוב וחג שמח.
העליה האחרונה בסטטיסטיקות של הבלוג מביאה איתה גם יותר תגובות, יותר מכתבים.
זה מצויין, כמובן, זה דורש ממני להערך בהתאם.
יש לי, וגם היו לי חברים גורואים.
העבודה של גורו, היא עבודה די פשוטה.
יש לו שעות פעילות, בהן הוא מגיע לאיזה מקום, יושב על כיסא נוח ונעים ונושא מבט רך ונדיב, אל חבורת מעריציו ותלמידיו ומתבל חוכמה ניצחית עם דאגה לאיכות הסביבה וכולם נהנים.
אחרי שהוא מסיים את ההצגה, הוא חוזר הביתה, מעיף את הכפכפים ורואה NYPD.
זה לאאומר שהוא נביא שקר, חלילה וחס, נביא שקר הוא מי שמטיף לצניעות ושמירת עיניים ובמקביל מנצל מינית כל מיני נשים מטומטמות, או מי שאומר שבשממים כועסים עכשיו כמו בזמן חטא העגל וכן הלאה. לגורו בסך הכל יש עבודה נוחה ומשתלמת וכדי להצליח בה הוא צריך קסם אישי וידע נרחב, שאלו שתי תכונות שאף פעם לא יהיו לי.
אבל היתרון הגדול לדעתי של הגורו, זה שהוא מגיע מוכן לשעות הקבלה שלו. מהבחינה הזו, הוא אף לא מופתע.
אצלי זה אחרת.
אני יכול לאכול פלאפל ובאמצע לקבל איזו פניה או הודעה , שמשאירים אותי עם פה מלא ועם הלשון בחוץ, גם יחד ואז אני שואל את עצמי "באמת בשביל מה?" וגם לזה, אין לי ממש תשובה.
על מה אני מדבר?
הנה, כתבתי בזמנו פוסט בשם נשל הנחש וקיבלתי עליו כל מיני תגובות. אחת מהתגובות הגיעה מבחור בשם אלחי והיא הלכה ככה:

"ועוד אמר כי יש נשמות גדולות שצריכות לילך עד מאן דלית ביה אדם כדי לשוב לבחינת שה תמים וזה בחינת זדונות נהפכין לו לזכויות"
בע"ה נהיה יותר אמיתיים, יותר ענווים, נצא מעצמנו לקבל גם את מה שלא מובן לנו (ואולי נראה קצת טיפש ונאיבי), אולי נוכל לשתוק קצת כי באמת אין לנו מה לומר ולחדש ולצעוק בעולם, קוראים לזה לצאת מהאגו. ואם נהיה אמיתיים מספיק ויראי-שמיים מספיק ונהיה בעמדה של 'גבולות' (=דינים, מה שנקרא- לצמצם את עצמינו) רק אז נוכל להיפתח לחסד בלי גבול, לאהבת אינסוף.

בברכה מעומק הלב

כיוון שלא היה לי מושג מה הבן אדם הזה רוצה ממני עניתי לו "כל הישועות", לא בגלל שאני מזלזל בו או במה שהוא אמר, אלא בגלל שפשוט חשבתי שאין קשר תפיסתי בין הםוסט לבין מה שהוא אמר ולא רציתי להגיד לו סתם "מה אתה מבלבל במוח", כי הוא נראה לי רציני וקיוויתי שהוא איכשהו יבין שאני לא עד כדי כך חכם ושצריך פשוט להסביר לי בסבלנות.

תוך כדי הערב הזה, כשחגגתי עם המוני הרמת גנים האחרים בכיכר אורדע, קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

חשבתי כמה זמן על תשובה שנונה וקצרה ואחריה נקודה. ואז עוד מילה. ושוב נקודה. מין תגובה כזאת שתגרום לך להרגיש כאילו חטפת סטירה של חוסר עניין. סוג של "כן, יופי" מייבש כזה.
אבל אולי אתה צודק. לא מגיע לי יחס. בסך הכול אדם קורא מאמר, שאם להיות כנה יש בו משהו מבהיל.
כשאדם שובר, מה שעשית במאמר הזה ללא ספק, זה מבהיל.
הרפלקס הטבעי שלי הוא לנסות לראות את הדברים באופן חיובי. סוג של 'זדונות נהפכים לו לזכויות' לראות איך הבחור 'האובד ומתבלבל' בסך הכל רוצה לחזור הביתה, אז תוקעים איזה משפט נוסח ר' נחמן בתקווה שהשיפוט הלא-אובייקטיבי שלך כלפיו יגרום לך לתחושה של הבנה, ואלי גם יחלחל קצת. ואז פשוט מחכים שהאדם ישבר ויבכה והצטער ויבין כמה הוא טועה וכמה *אני* צודק.
אני מצטער. זה טעות.
אני לא מסכים עם כל דבר שכתבת במאמר, אבל אם אני אחקור את עצמי באופן אמיתי הבהלה היא בעיקר מהמרחק בין דבריך לבין מקומי.
כשאדם שובר (ע"י לקיחת מה שנראה לאנשים מסוימים כX ולהפוך אותו לY, הוספת תמונות פרודוקטיביות באופן רנדומלי ועוד..) זה מפני שX נראה לו כלא אמיתי מספיק, מזויף.
זה מפני שהוא רוצה לבנות משהו אמיתי יותר, אותנטי יותר, גם אם בדרך הוא שוחט הרבה פרות קדושות.
אז, התנצלותי. אשמח לתגובה או דיאלוג כלשהו.
אם תענה משהו שנון וקצר, אני אעלב וארגיש כמה אתה בלתי מושג וחכם.

מצטער על רצינות היתר, מתחבאת שם ציניות, עמוק בפנים.

עכשיו כבר הבנתי שהוא נעלב מהתשובה שלי ולכן אני עונה לו, לא בגלל שאני חכם ולא בגלל שאני מבין את השאלה, אלא בגלל שחשוב לי לכבד את האנשים שקוראים וכותבים כאן. אני לא מזלזל בהם, הם חשובים לי, אתם חשובים לי.

ובכן אלחי, בוא תקשיב למשל שכרגע אין לו נמשל.
לוקחים אדם שהוא אנלפבית, לא משנה באיזה גיל ומלמדים אותו אותיות. אלף, בית, מם וכן הלאה. בסופו של דבר הוא שולט באותיות וכשזה קורה אנחנו אומרים לו "מילים אינן אמת, יש גם ניקוד"
אז אנחנו מלמדים אותו הברות דַה, בוּ , מֶה וכשהוא כבר שולט בהברות, אומרים לו "הברות אינן אמת, הברות מצטרפות למילים" וכמובן שהוא רוצה ללמוד מילים ומצליח ללמוד מילים ואז מה קורה?
אומרים לו "מילים זה לא מספיק, צריך לדעת לצרף את המילים למשפטים" וככל שהוא מתאמן בלייצר משפטים ממילים, הוא מבין, כמה קל לשקר.
ממש קל.
עכשיו, הוא כבר יודע להרכיב משפטים והוא שואל אותנו "למה לימדתם אותי לשקר?"
והתשובה שלנו היא כזו "מה אתה חושב לעצמך? שאילו לא היינו מלמדים אותך שום דבר, היית אמיתי?"
זו נראיתתשובה נבזית, ממש כמו "כל הישועות", אבל היא התשובה הנכונה, כיוון שמילים אינן אמת, כמו שהשתיקה אינה אמת.
האמת לא מעניינת אותנו, כי אין לנו שום קשר אליה, אנחנו לא יכולים לתפוס אותה, כי אין לנו את הכלים. יש לנו מילים והמילים אינן אמת.
במקרה הטוב, אנחנו נתקלים באמת במקרה. גם אז,זה מצב זמני, כי התודעה שלנו היא תוצר קונספטואלי ומלאכותי, אין לה היכולת לנוע באותו מימד אמיתי.
מה שאנחנו אומרים בברסלב, זה שהצדיק יש לו כוחות ומה שהוא יכול לעשות, בהקשר הזה, הוא לשגר אותנו בכיון האמת.
גם אז, שיהיה ברור, הפגישה שלנו עם האמת היא זמנית וההכרה שלנו, לא ממש מתמודדת עימה.
אבל זה משנה את המצב, כי כשהצדיק מתערב, הפגישות שלנו עם האמת נעשות תדירות יותר.
מה שאנשים מסרבים להבין, זה שהשינוי במסלול, הוא שינוי חיצוני.
זה לא נראה להם הגיוני בכלל. ההגיון שלנו אומר, ששינוי רוחני, הוא בהכרח שינוי פנימי.
הלוואי שזה היה ככה, היינו חוסכים הרבה אי הבנות, אבל כבר גארי גייגקס ב"מבוכים ודרקונים, ספר השחקן גרסה שניה", מספר לנו שגם אדם מרושע מאוד, עשוי לנהוג בחביבות ונדיבות,אחרי שהוא אוכל סעודה טובה בפונדק חמים.
גם כאן, יכולה להתקיים אותה תופעה, הקרבה לצדיק משפרת את הנפש, אבל במידה מסויימת, גם השינוי הנפשי הזה, הוא שינוי חיצוני.
אז אתם אמרת "לצאת מתוך האגו".
מה זה אגו, בבקשה?
זאת מילה שפםרויד המציא, אבל אנחנו משתמשים בה כדי לתאר מנגנון נפשי רחב מאוד שכולל הכרה,ספיגת מידע,רצונות, סדר עדיפויות, זיכרון וכן הלאה.
באופן מעשי, האגו הוא גם הבית שלנו, גם כלי העבודה שלנו וגם כלי הרכב בו אנו נעים. מה המשמעות שלנו בלעדיו?
אין לזה ממש תשובה, כי "לצאת מהאגו", זו סיסמא לא מעשית. משתמשים בה הרבה פעמים באופן מניפולטיבי, כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם לא בסדר, כדי להוציא מהם משהו, כסף, מין, ציות.
תכל'ס, האגו, זה פחות או יותר, כל מה שיש לך, כשתצא ממנו, תצא מהתמונה.
הבודהא הגדיר את זה מאוד יפה. הוא אומר את המשפט הבא בדהמפדה, נדמה לי בפרק שלישי.

מכוח העצמי נוצר הסבל, מכוח העצמי נגרם העוול, בכוח העצמי ירחיק אדם עצמו מרע ובכוח העצמי האדם נגאל.

חד וחלק. מה שתצליח לעשות, תצליח לעשות בזכות האגו. נכון שהוא גם מפריע לך, אבל זה שיש.
עכשיו אתה יכול לשאול אותי, למה אני מציע לך מילים, ואפילו מילים של הבודהא, בעוד שמקודם אמרתי לך שמילים אינן האמת?
נכון, מילים הן רק מילים, אבל כמו האגו, זה מה שיש.