אף אחד לא יודע, אף אחד לא מסביר


דברים מדהימים למדתי על פסח לאחרונה.
זוכרים את האגדות על בני ישראל במצרים? הסיפור על יציאת מצרים נשמע בסדר אם מספרים אותולילדים בגן, או עושים ממנו סרט של דיסני, אבל לקורא הבוגר הוא נראה תמוה וחסר היגיון ריגשי פנימי, כמו כזה שישנו במרבית סיפורי התנ"ך.

ישנן הרבה שאלות שניתן להתקיף בהן את הטקסט המיקראי ואת שלל המדרשים הסובבים אותו.
לדוגמא:
מה זה מ"ט שערי טומאה?
למה אם היו בנ"י ישראל מגיעים לנ' שערי טומאה, לא היו יכולים להגאל?
טוב, אלו נשמעות שאלות קנטרניות, אבל עכשיו אני אעבור למשהו הרבה יותר כבד.
ישנו פסוק יח' בפרק יג' בספר שמות שאומר

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

את הפסוק הזה מפרש רש"י בצורה הבאה

חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

רש"י לא כותב בדיוק למה הם מתו, אבל אנחנו יכולים לקבל רמז לכך מההגדה של פסח. מה אומרים לבן הרשע? "לי ולא לו, אילו היה שם – לא היה נגאל".

אני רק יכול לחזור על מה שאמרו לי, ששמונים אחוז מבני ישראל נהרגו במכת חושך, כי הם לא רצו לצאת ממצריים.
הסיפור הזה כבר נשמע מאוד לא הגיוני מכמה סיבות.
קודם כל, הרי הם עבדים, למה שלא ירצו לצאת? חוץ מזה, את המצרים לא הרגו בכזו סיטונאות, רק בסוף בסוף, באו איתם חשבון על כל הבן הילוד וגם אז, רק הרגו את הבכורים. למה אותם יהודים, היו יותר גרועים מהמצרים ונידונו להשמדה מהירה וכללית?
אז מה שמסבירים, זה שאותם יהודים הגיעו לנ' שערי טומאה, והיו מעבר לכל עזרה, ואם היו נותנים להם לחיות במצריים, אז הניצוצות שלהם, לא היו יכולים לעלות אל הקדושה לעולם, אלא היו נותרים לנצח לכודים בין הקליפות.
האמת שזו די סאמטוחה, לא מכיר אף אחד שמסביר את זה כמו שצריך, וגם אני לא ממש הבנתי, עד ששוחחתי לא מזמן עם אחד מהרבנים והוא אמר לי משפט אחד:

גם אני יכול להיות בנ' שערי טומאה

לי זה הספיק.
עכשיו בואו נעשה הפסקה קצרה.
אתם יודעים מה רבינו נחמן בן פיגא אומר?
הוא אומר, שכשהגויים מציקים לישראל, צריך לשיר את השירים של הגויים, ואז הקדושברוך הוא נזכר ביהודים, שהם נרדפים.
איך לא סיפרו לכם את זה עד היום?
לא יודע.
אבל זה מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ז בסוף.

" וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹלוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לוֹ, אֵיזֶה עַכּוּ"ם מֵצֵר לָנוּ וְכוּ' וְאָמַר, שֶׁעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה וְצָרָה לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם אֲזַי טוֹב לְנַגֵּן הַנִּגּוּן שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמֵּצֵר לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם וְזֶהוּ: "בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" 'רִנָּתָם' דַּיְקָא הַיְנוּ רִנָּה וְנִגּוּן שֶׁלָּהֶם שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמְּצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם

לדעתי האישית, מי שהיום עושה את המוות ליהודים,זה דוקא הבריטים. אנטישמים עוד מתקופת המנדט,הם גם הרגו את ז'אן דארק, שלא לדבר על המחירים שהם דופקים לקפוצ'ינו בלונדון. לצורך טיפול בהם, אני מציע שיר חביב, של לילי אלן המקסימה. כמובן שלפני שמאזינים לו, צריך לעשות התקשרות עם צדיק האמת.

אוקיי, נגמרה ההפסקה.
מה זה שעבוד מצרים?
אני אסביר לכם. מה מייצג את מצריים יותר מכל? נכון, הפירמידות.
הגוף המרחבי הזה אינו דבר סתמי , בכלל , האומנות והארכיטקטורה בעולם העתיק התאפיינו במוטיבים רוחניים ודתיים מובהקים.
אז אילו תכונות מיחדות את הפירמידה? קודם כל יציבות, קל לגלגל כדור, יותר קשה להפוך קוביה, אבל הכי קשה להפוך פירמידה, בגלל מומנטים, מרכז כובד נמוך וכל זה.
עוד מאפיין של הפרמידה זה שיש הרבה למטה ומעט למעלה וישנן הרבה שכבות באמצע.
מה עוד יש בפירמידה? שיפוע – אפשר לעלות ולרדת.
עכשיו שימו לב, כל שלושת התכונות שמנינו משותפות הן לפירמידה והן לחרוט. יש דבר אחד שמבדיל בינהם. אם תסתכלו על פירמידה מלמעלה, תראו קווים ישרים שמחלקים אותה לגזרות. זאת אומרת, גם אם נראה שבפירמידה אתה יכול לנוע למעלה ולמטה, אתה לא יכול לנוע בחופשיות לצדדים, יש לך גבולות תוחמים שמגבילים אותך.

אז זאת הפירמידה, ולא סתם היא מסמלת את שעבוד מצריים.
זה מה שהיה במצרים. בני ישראל היו עבדים והם היו במעמד הכי נמוך, אבל המבנה של החברה המצרית, הותיר אותם תמיד עם תקווה. הם יכלו להתקדם, להיות קצת יותר קרובים לצלחת, לקבל הנחות לקבל בונוסים. אחרי הכל, היו מיליוני בני אדם המצריים, מתוכם היו גם כן מיליונים של עבדים. הייתה ביורוקרטיה, היו רמות גבוהות ונמוכות, השיטה תמיד פיתתה את האדם ואמרה לו "אם תתאמץ קצת יותר, יהיה שווה לך."
מדינת עבדים, היא מדינה עם הרבה מאוד פיתויים.
לא כולם גוררים אבנים בתוך החול.
יש עבדים שיושבים בצל ועורכים רשימות ויש גם כאלו שמקבלים מדי פעם איזו שפחה עסיסית.
הפיתוי הגדול הוא האפשרותלהעפיל אל הרמה הבאה, להיות אחד מהעבדים הנבחרים וזה עבד.
גם במצב כזה, קשה מאוד להתמרד, כי מאוד כדאי למישהו להלשין עליך, אז כולם הופכים להיות משתפי פעולה עם הנוגשים, לפחות בפוטנציה.
בית העבדים במצרים דאג לכך שתמיד יהיה לעבד מה להפסיד.
גם עם רוב העבדים מצוים בתחתית הפירמידה, הם תמיד מאמינים שישנה דרך פתוחה בשבילם אל הרמות העליונות.
זה גם מה שהם אמרו למשה שהגיע.
רובם אמרו לו "השתגעת? לעזוב את מצרים? תיכף נסתדר כאן,תיכף מצבינו ישתפר. הבטיחו לנו, זה קרה לאחרים ואתה אל תבוא מהמדבר לבלבל לנו במוח."
האנשים האלו הגיעו למה שנקרא נון שערי טומאה. אתם תסלחו לי, כי אני לא ממש בקי באריתמטיקה של הטומאות, אבל כשחז"ל אומרים על מישהו שהגיע לנון שערי טומאה, זאת לא הכונה שהוא ביקר במועדון חשפניות בואגס.זו בכלל לא הכוונה.
הכוונה היא שיש לו אמון מוחלט במערכת האנושית, ביכולת שלה לקדם אותו או להשפיל אותו, הוא חי את הכללים, מצית למגבלות ואין לו שום יכולת להתקשר למימד העל אנושי או להאמין במציאות רוחנית.
המדרשים מספרים שבמכת החושך היהודים האלו מתו(תסלחו לי אם אני אפסיק לכתוב בני ישראל, כי זה מעיק).
אלוהים הרג אותם, כי הם לא הסכימו לצאת ממצרים. אני יודע למה היו צריכים להרוג אותם ולא נתנו להשאר שם, אבל אני לא אכנס לזה, כי זה קבלי, ניצוצות ושמיצוצות וזה לא מעניניינו.
אז אלו שמתו היו הילדים הטובים, אלו שהאמינו בשושלת הפרעונית, בחוכמת החרטומים, בהגיון בשיטה. הם האמינו שיצליחו לטפס בפירמידה ויביאו את עצמם לרמת חיים יותר טובה במצריים.
טוב, אז אם הילדים הטובים מתו, מי נשאר? מי יצא במצרים בסוף?
היהודים שיצאו במצרים, היו אלו שלא כל כך התאימו למסגרת. היו בהם שלוש מדרגות ועל זה נדבר אולי בשבוע הבעל"ט , אבל בעיקרון זה היו החבר'ה היותר סקפטיים. בואו נגיד את זה בפשטות, כדי לכפור בעוצמה של מצרים הפרעונית, כדי לא להתאים להגיון וליציבות של תרבות הפירמידות, האדם היה צריך להיות קצת לא נורמאלי.
יש את האנשים האלו בכל מקום, גם בסניף מייקרוסופט המקורי, גם בועד העובדים של מקורות, אנשים שלא משנה מה מצבם, הם תמיד יתלוננו.
אלו היו אבותינו, סתם, ברור שאין בקרבינו שמץ של גנים עיבריים מקוריים, אז אפשר לומר שאותו מיעוט נודניקי ולא מרוצה, היווה את עיקר האוכלוסיה שיצאה בעקבות משה ולפיכך, אפשר לכנות אותם בשם אבותינו הרוחניים.
פלא שהם עשו את המוות למשה?
את כל היס מנים, הוא הותיר אחריו, מתים.
זאת הסיבה שהם אומרים לו אחרי קריעת ים סוף "זכרנו את סיר הבשר."
סיר הבשר, הוא לא אוכל, אין לו היבט קאלורי. סיר הבשר הוא פסיכולוגי, הוא מגע אנושי בכל הכיונים, הוא התעסקות חברתית אינסופית, הוא מציצנות ושפיטה והתקדמות מרפקנים, הוא כל הדברים שמאפיינים קהילה מאורגנת ומסודרת.
ותראו גם את הקוטרים בימינו, כמה שהם אוהבים להתלונן על המערכת, הם לא יעזבו אותה כל כך מהר, ואם יעזבו אותה, הם יבלו הרבה זמן בלהתגעגע אליה ובלקטר.

יאללה, שבת המלכה, שבת המכה.
אלוהים שישלח לכם שבת שלום ופסח כשר וחסידי.

מי ייתן שתתקים בכם צוואתו של יעקב "אל נא תקברני במצריים"

4 מחשבות על “אף אחד לא יודע, אף אחד לא מסביר

  1. איזה אחושלינג של הסבר.
    הרגו לנו את כל היסמנים. כל המפיריעם עדיין כאן. אובהסתכלות אחרת,
    רק בגלל זה ראוי למנת את אלי יצפאן לשר הביטחון בממשלה הנוכחית.
    אם כבר קטנות ומילי דשטותא, אז עד הסוף.

  2. פינגבק: מקורית אך מגעילה | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s