בלק ג'ק בחצות

לפני שנה ומשהו שאלה אותי אישתי לאיזה פלג בחסידות ברסלב אני שייך.
"ברור שאני שייך לשול מאה שערים" אמרתי לה כמתפלא.
לי זה היה ברור, אצל האנשים האלו למדתי, אצל הרב ברנר, אצל הרב טייכנר וכן הלאה, מה יש לי לחפש בפלגים אחרים?
"אני לגמרי בעד," אמרה לי זוגתי "אבל אתה לא חושב שהגיע הזמן שתתחיל ללכת עם כיפה?"
זאת הייתה אנקדוטה.
ביומים האחרונים ישנה שמחה גדולה בפלג השול, כיון שהמתחרה הגדול, פלג "שובו בנים", עשה לעצמו בושות כשחבריו התקוטטו ואפילו ירו במאה שערים. אולי זו נראית כנחמה פורתא, אבל בשול ישנם חסידי ברסלב אמיתים שמנצלים כל הזדמנות כדי לשמוח. מאז פטירת רבי לוי יצחק בנדר בשנת 1989, לא קמה סמכות רוחנית בפלג השול, מה שאומר, שכל אחד עושה מה שהוא רוצה.

יש כאן עניין שחשוב להסביר, מה שחשוב זה הבפנים.

זה באמת ככה, לא יעזור לכל אלו שמנפנפים בשטריימלים שלהם בוקר וערב ובחלוקי פסים תוצרת שנחאי במסורת עמרם בלוי. רבינו דיבר על זה המון, הפנים הוא העיקר, החוץ הוא פארש. לכן אנשים טועים מאוד בהבנה של הפלגים בברסלב, מאותה הסיבה שהם טועים בהבנת העליה לרגל בראש השנה.

הם מסתכלים על החוץ, והחוץ לא דומה לפנים.
הדעה הרווחת היא שהפסיכים של ברסלב, אלו הנחים שרוקדים ברחובות או "שובו בנים", עם כל ההתנהגויות הביזאריות שלהם, אתם יעודעים, האיסור לאכול במבה וההתגנבויות לקבר יוסף וכל זה. לעומתם ולא רק לעומתם, פלג השול נראים מאוד מיושבים, יושבים, לומדים תורה, מדברים ביישוב הדעת ובנחת.
האמת נחשפת רק בתפילת קבלת שבת.
אני התפללתי כמה פעמים בשובו בנים ומתפללים שם בדיוק כמו אצל המציזרוחניקים בפתח תיקוה, בשינוי אחד. שם מחלקים ביסלי בסוף התפילה, כנראה כדי שאנשים לא יפלו לעוון אכילת במבה. אצל הננחים מתפללים בצורה מאוד "מסורתית". כל כך מסורתית, שזה נראה כאילו ליד כל ננח יושב אבא שלו, ומאיים לבעוט בו אם הוא יפשל.
התפילות ב"שול" , מזכירות יותר מכל סצינות קרב מתוך הסרט "הזירה" (גירסת 2001)

לא כזה הפסד גדול אם לא ראיתם, גם גלדיאטור הוא לא רע, למרות שאז מפספסים את ההופעה הקולנועית היחידה של קרן מקדוגל.

בקיצור, פלג השול זה עולם אחר.
אני אספר לכם משהו מדהים,
ישבנו כמה חבר'ה בשיעור אצל הרב.
הייתה הרגשה ממש קולית, היה קירוב לבבות אמיתי,ברוך השם.
אז אחד הלומדים, שאל את הרב, איך להתמודד עם התמכרות להימורים.
כמובן שהרב לא ידע בכלל מה משמעות המילה, אחרי הכל, זה לא היה אחד מהנושאים המהותיים אצל לוי יצחק בנדר.
לקח לנו בערך שעה להסביר לו ולתאר לו במה מדובר. סיפרנו על בלק ג'ק ורולטות וטוטו ולוטו ומפעל הפיס. תוך כדי כך הוא נזכר שבספר "מנחת הלוי" מזהירים נגד משחק בכרטיסים בלילות חנוכה, אבל הוא אף פעם לא ידע מה הכוונה.
אחרי שיותר מדי זמן ניפחנו לו את השכל עם סיפורי הקזינו, הוא התעשת ואמר לנו ככה:
"אנחנו חסידי ברסלב. אין לנו שום שיטות, אין לנו שום פתרונות, אין לנו שום דרכים שמסוגלות לעזור. רק דבר אחד אנחנו יודעים, לקום בחצות ולהתפלל לריבונו של עולם ולהגיד שאנחנו לא מסוגלים, לא מסוגלים להתמוד לבד ושהוא חייב לעזור לנו. ככה עושים את זה בחסידות ברסלב."
הבנתם?
אני לדוגמא, מכיר הרבה טריקים, על חלק אני אספר ועל אחרים אני עוד אספר בטח.
אבל אי שם מעבר לעולם המתוכנן והמתוחכם, קיים משהו פשוט יותר, משהו שקשה להרגיש בסאון היום ובשטף החיים.
מצד שני, אין בי שמץ של משיכה לפשטות נוסטלגית, אני רק אומר שכדי להלחם לא צריך יריות.
יש אינטרנט.

אני חוזר לישון.