נשל הנחש


נדבר היום על האנרגיה המינית, עיתוי מצוין בראש חודש אדר.
הסינים היום חוגגים גם את ראש השנה שלהם, והעיתונים לפחות מספרים שזו שנת הנחש, אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני בעד.כל דבר עדיף מחודש אדר שהוא לגמרי שנוא עלי.
האמת שתמיד שנאתי את פורים, אבל רק שהגעתי לברסלב הבנתי למה.
מה שאנחנו עושים בחסידות ברסלב בפורים, זה טקס אחד גועלי להפליא שעיקרו לשתות אלכוהול, עד שמגיעים למצב של הקאה.
את הטקס המבחיל הזה עושים, בגלל שלפי תורת ברסלב, ההקאה הזו מתקנת את כל שפיכות הזרע האסורות עאלק, שהתרחשו מאז התיקון האחרון.
מילא, אם היינו בברסלב בקטע אלכוהולי כמו חסידויות פולין הממוסטלות, אבל איפה? האלכוהול שנוא בברסלב והחסידים הרציניים מתרחקים ממנו ומכל מה שמזכיר אותו.

כך, כזכור, נוצרה חסידות ברסלב.
נתן מנמירוב נמלט מהמסיבות החסידיות בברדיצ'ב והגיע לברסלב שם פגש את רבי נחמן ומשם התחילה ההיסטוריה.
מדהים עד כמה שזיקני החסידים מבצעים באדיקות את פולחן ההקאות עד היום, לא שהם כאלו חוטאים, אין אנשים יותר טהורים מהחסידים של רבינו, תוכם כברם ועיניהם שקופות, אלא שבברסלב יש קטע כזה של לא לפרוש מהציבור.
אתה אומר "אשמנו בגדנו" גם אם לא אשמת ולא בגדת.
אוקיי, אז העתוי מצויין.
מהי האנרגיה המינית?
האנרגיה המינית היא קודם כל משהו טיבעי וטוב.
האדם נולד, הוא צריך כוחות עצומים כדי להתקיים, כדי לגדול, כדי ללמוד.
ברגע שמצבו הפיזי מתייצב, פחות או יותר באמצע גיל העשרה, אותה אנרגיה שעד עכשיו גידלה אותו, עוברת שינוי ובמקום להיות מונעת גדילה, היא הופכת להיות מונעת התרבות.
הטרנספורמציה הזו, היא תהליך שמתרחש כבר מיליוני שנים, אצל כל החיות המפותחות ואחרי השלב הזה מגיע שלב הקינון וההורות וחוזר חלילה.
אצל החיות זה עובד בסדר גמור,אבל אצל האדם זה טיפה מסתבך.
אני בכוונה מקטין את המשמעות של ההסתבכות, כי היא לא באמת קריטית.
לאדם ישנם שני שלבים שמקדימים את שלב ההורות.
שלב ראשון, ידוע לכל, הוא השלב של בניית האינטלקט.
בדרך כלל השלב הזה מתרחש בין גיל 14 לגיל 20.
אבל זה לא השלב היחידי. ישנו עוד שלב מאוחר יותר , בין גיל 20 לגיל 27, שבו האדם מפתח את כישוריו הרוחניים. כלומר, עד גיל 27 על האדם עוברת תקופה שיש לו אנרגיה מינית זמינה, אבל הוא עדיין לא בשל להורות ולהתרבות.
האנרגיה המינית הזו היא לא מטרד, היא גם לא נטל.
היא המהות האנושית, היא יסוד כוחו של האדם להתקדם ולהתפתח. היא מאפשרת לו להתרח גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינה נפשית. בלעדי האנרגיה המינית, האדם הוא רוח רפאים.
כך הישג רוחני או מחשבתי של האדם, הוא תולדה של אותה אנרגיה מינית , שהיא עצמה גלגול של כוחות החיים של האדם, איתם הוא יצא מהרחם.
זה אומר, שאסור להלחם נגד האנרגיה המינית, אסור לבלום אותה, כי בצורה הזאת האדם מנוון את עצמו ומטמטם את עצמו. דיכוי האנרגיה המינית הוא התאבדות.
זה המצב שבו נמצאים הרבה אנשים, לדוגמא החרדלון הזה שישב לידי פעם פעם, כשהתפללתי באחת מישיבות ההסדר ועשה לי חור בראש עם הצווחות שלו.
הוא והחברים שלו בבעיה. כי יש להם אנרגיה מינית שהלוואי עלי ואין להם ממש מה לעשות איתה.
אנשים נורמאליים שנמצאים בסיטואציה הזו, יכולים כל מיני דברים שאינם כוללים חתונה.
הם מנהלים רומאנים, הם יוצאים, הם צורכים פורנוגרפיה ברמה כזו או אחרת, כל הדברים האלו מקלים על הסיטואציה וכיוון שהם הקלה על מצוקה פסיכופיזית אמיתית, ניתן ללמד עליהם זכות, כפשוטו.
האופציות הללו אינן פתוחות בפני החרדלון הצעיר ולכן הוא די משתגע, עד שהוא שסוף סוף מצליח לזחול אל החופה בגיל 20.
מכאן נראה כי השנים הקריטיות להפתחותו של החרדלון עוברות עליו בשני מצבים עוקבים.
בשלב הראשון הוא מטורף ואכול רגשות אשמה ובשלב השני הוא עוסק בהתרבות כושלת והסיבה שהיא כושלת, היא בגלל לגמרי לא בשל אליה.
מה אתם חושבים שיהיה בסופו החרדלון? האם הוא יגשים את האינדבדואליות שלו? האם הוא יגיע להישגים רוחניים או אינטלקטואלים?
בוודאי שלא.
הוא יפיץ את אותו סינדרום ניווני גם לבניו אחריו., אישיותו הקיצונית והבלתי מפותחת, תצמיח פירות מעורערים ורעילים.
תמיד שואלים בתקשורת "מאיפה האנשים מגיעים?" ובכן, זו התשובה ולא יעזור כלום.
עונשים לא יעזרו וחינוך לדמוקרטיה לא יעזור, כיוון שהבעיה מחופרת בהוויתו האנרגטית של האדם.
אז כמובן שהכי קל להאשים שאני מקלקל את הנוער ואני לא ברסלב אמיתי אלא ניאו ברסלב ואני תומך בפריצות, באוננות, בניאוף ובמסיבות אסיד (יש עוד כאלו?).
אבל זה לא נכון.
האנרגיה המינית, כפשוטה, מחנכת את האדם לעסוק במין.
זו המודעות שהיא מייצרת מטיבה. לא צריך להוקיע את אלו שנכנעים לכוחות הקמעיים הללו ולכן גם רבי נחמן מברסלב אומר שבגיל צעיר אי אפשר להמנע מהדברים האלו.
מצד שני, אותו העיסוק במין אינו מטרתו האמיתי של האדם, גם לא באמצע שנות העשרים.
זו פשוט מודעות לא מפותחת.
מה שצריך לעשות עם האנרגיה הזו, הוא לנצל אותה לתכליתה האמיתית, כלומר להשתמש בה לצורך התפתחות רוחנית.

זה לא טרוויאלי.
הרבה מורים גדולים בהיסטוריה, טענו ההפך. הם אמרו שהם לא הגיעו לשום הישג רוחני, עד שהתשוקות לא הפסיקו לשגע אותם, אבל זה לא נכון.
יש דרכים להוציא מעז מתוק.
אני נותן לכם כאן משהו קצר ומאוד תמציתי, אבל אל תזלזלו בו, כיוון שהוא סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.
זאת לא האופציה היחידה, ישנם עוד הרבה עיניינים אבל זו התחלה מצויינת ומי שיתקרב, אזי ככל שיתקרב יבין וידע יותר ודרכו תהיה גלויה הלאה ולמעלה.

אני שמח להציג לגם תרגיל שנקרא "אושו קונדוליני". הוא תרגיל שנמשך שעה והוא די פשוט לעשיה.
השעה הזאת בהתחלה נראית הרבה מאוד, אבל היא גואלת אתכם מהייסורים שנמשכים כבר שנים, מבילבולים, מאומללות וחיים בחשיכה.

כאן יש את הטכניקה , ישנו הסבר מפורט והדרכה ומוסיקה והכל.
כל מה שאתם צריכים זה יוטיוב ויש לכם, נכון?

טוב, אני מאחר לשיעור ועוד לא אכלתי.
אז תסלחו לי בשלב זה.

ושתהיה לכם שנת נחש נפלאה.

אתם יודעים שהשנה היא שנת נחש המים, על פי האסטרולגיה הסינית?

אתם יודעים שהיא חוזרת פעם בשישים שנה?

אולי זה כמו החילזון של התכלת, גם הוא עולה לחוף פעם בשישים שנה. אולי זה נחש המים?

די וביי.

תהי תורת רבינו הקדוש צלכם על יד ימינכם לעולמי עד.

23 מחשבות על “נשל הנחש

    • יופי שתרגלת.
      אם תרגלת פעם ראשונה ונרדמת, זה לא נורא.
      התרגיל הזה מטיבו מפחית באופן דראסטי את העומס על מערכת העצבים שלך.
      אתה לא רגיל להיות עירני במצב הזה ולכן, באופן טיבעי, אתה מגיע אליו ונרדם.

      להבא,
      מוטב שלא תמשוך את שלב 4 לתוך שינה.
      אם אתה מאוד עייף, תצא מהשלב, תעסיק את עצמך בדברים פעוטים במשך רבע שעה. אתה יכול לאכול לאכול משהו קל, לכתוב משהו בפייסבוק , להכין לעצמך כוס תה או לצחצח שיניים ולבקר בשירותים ואז תלך לישון.

      יש לזה סיבות פיזיולוגיות, שאני לא נכנס אליהן כרגע.
      בהצלחה.

    • תודה, בפעם השנייה לא נרדמתי עד אחרי התרגיל. אבל איך שהרגשתי שלשום בפעם הראשונה הזכיר לי את מה הררגשתי לפני עשר שנים כשהלכתי עם חבר מאוחר בערב קריר לטבול בליפתא וגם שחיתי שם, ואחר כך רציתי לישון על האבנים במקום לחזור הבייתה – הרגשתי רק לגמרי.

  1. גם למי שמתפלל ונוהג להתנועע תוך כדי כמו לולב נותן דרור לזרזיף מהאנרגיה המינית לעלות מעלה, לעיתים התנועות הן בלתי רצוניות גם במהלך מדיטציה פסיבית.

    • בסדר,
      אבל אני רוצה להזכיר לך את מה שאישתי תמיד אומרת לי.
      לא די בלהתיש את האדם, אין כאן טרנספורמציה אמיתית , אלא סוג מסוים של איזון טיבעי שהוא באמת חסר , אבל השבתו אינה בבחינת "עשה טוב" , אלא "סור מרע".
      זו לא התפתחות אמיתית , אלא דרך להתמודד עם הנזקים של המחלה.
      "אושו קונדוליני" הוא הרבה יותר מזה.

      הוא דרך באמת להגיע לאיזו התקדמות בנתיב התודעה. להרגיל את האדם לרגישויות אחרות, למגע אלטרנטיבי עם המציאות וזו התפתחות שהאדם מאוד זקוק לה.

      • אני יותר ממבין אותך ומסכים, רשמתי על מנת להראות לאדם שאינו מתרגל כי ניתן לראות סימנים לכך גם בחיי היום יום.

    • ובכן על זה בדיוק דיברנו כאן

      וזהו ריקודין, שמעלה רגלין מתוך שמחה היינו אעפ"י שכבר בא הדין ח"ו הוא מסלק אותו וזהו בחי ריקודין היינו שהרגלין ישמעו השמחה ויקבלו בשמחה ויגביהו א"ע וירקידון ואז יגיע להתגלות אלקותו וזה פירוש, והי עקב תשמעון את המשפטים האלה כל מקום שנאמר והי אינו אלא שמחה היינו שבחי עקב בחי דין בחי ארץ בחי רגלין ישמעו שמחה מאת המשפטים האלה היינו מאת הדינים האלה מאת היסורים ואז ע"י השמחה יזכה להיות צדיק כי צדיק נקרא מאן דנטר ברית כמ"ש בזוה"ק ומאן דנטר ברית זכי למלכות ואז אין צריך לשמור א"ע בשמירת הברית כי השי"ת ישמור אותו

      (ליקוטי תנינא – הוספות

      חבל שלא קראת.

  2. זו בדיוק הנקודה. לפי הטקסט הזה החרדלון, כפי שאתה מכנה אותו, צריך להתגבר על היצר המיני שלו על ידי שיקפץ וירקד והשמחה תסייע לו בכך. יש פה עידוד לאוננות?

    • אנחנו אומרים כאן בדיוק את מה שרבי נחמן אומר, רק שהאושו קונדוליני , יותר מתוחכם מריקד סתם.
      הוא לא רק עושה קתרזיס לאנרגיה המינית , אלא משתמש בה להרחבת התודעה.

      אין ספק שזו דרך שמומלצת לאנשים שהם מקושרים לרבינו וחווים תסכולים מיניים.

  3. הבנתי. המטרה היא לפתור את תסכוליהם המיניים, כי חשבתי שהתמונות שמצורפות כדבר שבשגרה בפוסטים נועדו להנציח את תסכולם. הדיוט שכמוני.

    • לא הבנת עכשיו, כפי שלא הבנת מקודם, וזה מפליא אותי, כיון שאני הסברתי לא פעם מה מטרת התמונות האלו.

      אבל זה באמת לא הנושא כרגע.

  4. נו, אם היית רוצה להרחיק את חבריך האנטי ציוניים היית יכול לצרף תמונה של הרצל והם כבר היו דורשים עליו את המאמר אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך".
    אלא שאתה חפץ לרדת ומתחת לאבנט דייקא. הרב נחמן היה מתגאה?

    מילא לרמוס את מה שמקודש בתורת ברסלב, אבל איפה היושר האינטלקטואלי.

    • אין לנו שום כוונה כאן לרמוס את "מה שמקודש בתורת ברסלב" או לרמוס משהו בכלל והחברים שלי, ציונים ואנטי ציונים וסתם חברים, תמיד רצויים כאן ומוזמנים.

      אם ישנם אנשים שאני לא רוצה לראות כאן, זה לא העדינים שתמונה של הרצל תפגע ברגשותיהם הדתיים. אני לא ניסיתי להגדיר אותם אף פעם, אבל אני יכול להגיד, שמדובר באנשים שברסלב מהווה בשבילם איזו תחפושת, אנשים שאין להם שאיפות דתיות, או עניין בתיאולוגיה , אלא שהאינטרסים שלהם יותר כוחניים ופוליטיים.

      אני גם לא חושב שיש משהו "מקודש" בברסלב או שברסלב בכלל "מקודשת". זה יכול להיות נכון, אני פשוט לא חושב במונחים כאלו.

      מה שרבי נחמן בן פייגא עשה, זה לתת לנו המון כלים רוחניים שבאפשרותם ניתן להגע להבנות עמוקות מצד אחד וגם להגיע לדבר עצמו, למדרגות הרוחניות , להתפתחות המשמעותית של הנשמה.
      האפקטיביות הזו, היא המבחן התמידי של חסידות ברסלב והיא עומדת בו בכבוד.

      אבל הדברים האלו, הם שקופים בעיניו של האינטרסים.
      מבחינתו המוקד נמצא תמיד אי שם בחוץ.
      הוא שואל מי גדול יותר, מי חזק יותר , מי יכול להשפיע יותר. הוא מחפש את הכוח בחוץ, בעוד האמת של ברסלב נמצאת בפנים.
      זאת הסיבה שנראה לי, שאנשים כאלו, אין להם מה לחפש פה. זה באמת לא בשבילם, הם יצאו מכאן עם כאב לב.

      • "ועוד אמר כי יש נשמות גדולות שצריכות לילך עד מאן דלית ביה אדם כדי לשוב לבחינת שה תמים וזה בחינת זדונות נהפכין לו לזכויות"
        בע"ה נהיה יותר אמיתיים, יותר ענווים, נצא מעצמנו לקבל גם את מה שלא מובן לנו (ואולי נראה קצת טיפש ונאיבי), אולי נוכל לשתוק קצת כי באמת אין לנו מה לומר ולחדש ולצעוק בעולם, קוראים לזה לצאת מהאגו. ואם נהיה אמיתיים מספיק ויראי-שמיים מספיק ונהיה בעמדה של 'גבולות' (=דינים, מה שנקרא- לצמצם את עצמינו) רק אז נוכל להיפתח לחסד בלי גבול, לאהבת אינסוף.

        בברכה מעומק הלב

          • חשבתי כמה זמן על תשובה שנונה וקצרה ואחריה נקודה. ואז עוד מילה. ושוב נקודה. מין תגובה כזאת שתגרום לך להרגיש כאילו חטפת סטירה של חוסר עניין. סוג של "כן, יופי" מייבש כזה.
            אבל אולי אתה צודק. לא מגיע לי יחס. בסך הכול אדם קורא מאמר, שאם להיות כנה יש בו משהו מבהיל.
            כשאדם שובר, מה שעשית במאמר הזה ללא ספק, זה מבהיל.
            הרפלקס הטבעי שלי הוא לנסות לראות את הדברים באופן חיובי. סוג של 'זדונות נהפכים לו לזכויות' לראות איך הבחור 'האובד ומתבלבל' בסך הכל רוצה לחזור הביתה, אז תוקעים איזה משפט נוסח ר' נחמן בתקווה שהשיפוט הלא-אובייקטיבי שלך כלפיו יגרום לך לתחושה של הבנה, ואלי גם יחלחל קצת. ואז פשוט מחכים שהאדם ישבר ויבכה והצטער ויבין כמה הוא טועה וכמה *אני* צודק.
            אני מצטער. זה טעות.
            אני לא מסכים עם כל דבר שכתבת במאמר, אבל אם אני אחקור את עצמי באופן אמיתי הבהלה היא בעיקר מהמרחק בין דבריך לבין מקומי.
            כשאדם שובר (ע"י לקיחת מה שנראה לאנשים מסוימים כX ולהפוך אותו לY, הוספת תמונות פרודוקטיביות באופן רנדומלי ועוד..) זה מפני שX נראה לו כלא אמיתי מספיק, מזויף.
            זה מפני שהוא רוצה לבנות משהו אמיתי יותר, אותנטי יותר, גם אם בדרך הוא שוחט הרבה פרות קדושות.
            אז, התנצלותי. אשמח לתגובה או דיאלוג כלשהו.
            אם תענה משהו שנון וקצר, אני אעלב וארגיש כמה אתה בלתי מושג וחכם.

            מצטער על רצינות היתר, מתחבאת שם ציניות, עמוק בפנים.

  5. פינגבק: מילים אינן אמת, שתיקה אינה אמת. | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s