סרטים, הכל סרטים


אני אגיד לכם מה עבר בראש אצל המפיקים של "זיכרון גורלי 2012"
הם אמרו לעצמם "הבה נלך לאורו של ג'ורג' לוקאס הגדול. יש לנו רובי לייזר? יש לנו חלליות? יש לנו רובוטים? אז בשביל מה צריך תסריטאי?"
אמרו ועשו.
אלא מה? הלייזר שלהם הוא לא לייזר, והחלליות הן בעצם מכוניות מגנטיות וגם הכאילו תסריט של לוקאס, הרבה יותר טוב ממה שיש להם.
בכל זאת, אתם חחייבים לראות את הסרט בזכות קייט בקינסייל שמתקתקת שם תפקיד ראשי עוצר נשימה ומקפיא דם בתור אישתו המזוייפת של הגיבור. אנחנו יכולים ללמוד מזה דבר חשוב, שגם כשאין תסריט, אפשר לשחק כמו שצריך. אין יאוש.
בברסלב, לא חסרים תסריטאים. יש גם במאים, מפיקים, שחקנים, מעבדים, תפאורנים, יש מה שתרצו. רק קולנוע הם לא עושים.
יודעים על משהו שהם עשו? תגידו.
בקיצור, הכל היה בברסלב, חוץ ממבקר קולנוע, עד שאני נכנסתי לתמונה.
תשאלו בצדק "מה פתאום אתה אומר שנכנסת לתמונה? מי אתה בכלל?"
נכון מאוד.
אף אחד אני, כדברי הדיבוק ב"מגרש השדים".
אני לא לומד אצל גיסין.
אני לא מכיר את אהוד בנאי.
שולי רנד לא הזמין אותי להר מצווה של הבן שלו.
אני לא מתגעגע למאיר אריאל ואפילו אדרבה, לא פירסמו את המכתב שלי.
וזה מה שיפה בלהיות מבקר קולנוע, אתה לא צריך להכיר אף אחד, אתה לא צריך להתגעגע לאף אחד, אתה צריך רק קו DSL ואתה משתין בקשת.

חוץ מזה, ידעתם שסוגרים את אדרבה? כתבו את זה בדף הפייסבוק שלהם.
אולי פעם ניכנס לעומק לסיבות בגינם אלוהים כל כך רצה לסיים עם "אדרבה", אבל היום כבר אמרנו, "סרטים".
אז ראיתי שני סרטים השבוע, זה לעומת זה.
אחד זה ההוביט החדש, (היה גם סרט מצוייר שיצא ב1978) והשני זה "המשגיחים" שהייתי קורא לו "סרט בוסר", בלי לשכוח להזכיר, שבוסר כזה ראוי שלא יבשיל.
זה לא טרוויאלי להשוות בין סרט שעןלה כמו קניון שבעת הכוכבים על כל תכולתו, לבין סרט שתקציבו נע סביב עלות באסטה ירושלמית, אבל אפשר לעשות את זה, כי יש דברים מהותיים שלא עולים כל כך הרבה כסף, לדוגמא תסריטאי.
גם ב"משגיחים" חסכו בתסריטאי, אבל לא הייתה להם את קייט בקינסייל שתציל את הסרט, אלא רק חבורה של עארסים, שבאו כדי להשאר. אני לא יודע אם מדובר בעארסים ממש, או בשחקנים שמשחקים עארסים, או שמא בשחקנים עארסים שמשחקים עארסים, אין לי ממש מושג. עארסים לא מעניינים אותי, בשום מצב צבירה. אני רואה אותם על בסיס יומיומי ואני לא אפתח את המחשב כדי לראות אותם שוב.
לא כדי לראות אותם משחקים שש בש, לא כדי לראות אותם מגלגלים ג'וינט, לא כדי לראות אותם משחקים אותה רגישים ושרמנטיים ליד עארסיות עם עגילים בקוטר מסחרי.
אולי שווה לראות את קטעי המכות, כי אלו יחסית נדירים בקולנוע הישראלי וכאן באמת אני נותן קרדיט ליוצרי "המשגיחים". קטעי המכות אותנטיים וזורמים וזאת נקודת האור היחידה בסרט המעיק הזה.
ברמה הפרקטית, אם יש איזה עארס, שבעקבות הסרט יחליט להתקרב לרבינו, אני רק מציע שיטבול לפני ההתבודדות ולא אחריה, כפי שעשה גיבור הסרט. אחרי טבילה, הכל מסתדר יותר טוב.
אני מכיר וגם יודע כמה התלהבו מ"המשגיחים", כמה עשו ממנו "ניצחון לעולם התשובה" ו"זו יצירה" ובלה בלה בלה ואני אומר דבר פשוט. בחיים לא עשיתי, אבל אני כותב על קולנוע מאז פול וורהובן עשה את אינסטינקט בסיסי הראשון ו"המשגיחים" הוא לא "יצירה", הוא "יציאה". הוא לא ראוי להקרא סרט בורקס.
כשיהודה ברקן וזאב רווח, היו עושים סרט וולגארי כמו "תלווה לי את אשתך" או "הגונב מגנב פטור", היה קטע, הייתה עלילה. האותנטיות הייתה מגיעה מאליה.
אם נחזור רגע לתורת רבינו הקדוש.
היה זה כמדומני הרב אברהם בר נחמן, מנהיג חסידי ברסלב בארץ ישראל לפני שמונים שנה, שכתב בספרו המדהים "כוכבי אור"

אל תתפלאו שהאדם הוא בריה קטנה כל כך ובכל זאת כל העולמות העליונים תלויים בו, כיוון שבידוע מעט מחזיק את המרובה

כך גם עובדת האותנטיות בקולנוע.כל זמן שהיא מעט, היא מחזיקה את המרובה. זאב רווח, די לו בשבר משפט בנוסח "ביז'ו יאללה עצבים" כדי להיות אותנטי. הוא לא צריך למלא סצנות ועוד סצנות בסלנג, בצ'פחות ובשאכטות כדי להראות אותנטי. אילו הוא היה עושה את זה, זה היה גרוע, זה היה מוגזם, בקיצור, זה היה מה שישנו ב"משגיחים".
יופי, אז אנשים מתגאים בזה שהם הוציאו כסף מהקרן לעידוד הקולנוע הישראלי ווקנו איתו מדבקות "נ-נח" בשביל ההפקה. טוב, אם זה מה שגורם לכם אושר, גם התבודדות שאחרי הטבילה, בספק עם תעזור.
רק רציתי לציין בהקשר הזה, שאין לי שום דבר נגד עארסים, אני מאוד אוהב עארסים. במיוחד לאכול אצלם.
אני כל כך מקווה שבראש השנה, אחת מחבורות העארסים באומן, תזמין אותי לארוחת "על האש".
כמה אני כבר יכול להתענות עם האוכל האשכנזי החניוקי הזה? ואל תגידו לי "סלט חצילים", סלט חצילים זה לא אוכל. אני לא רוצה סלט חצילים, אני רוצה שישליק נוטף שומן ומדמם.
אוקי, תודה.
דיברנו על מנהיג חסידי ברסלב, הרב אברהם בר נחמן, זכרונו יגיד עלינו. הרב ברנר סיפר לי שהרב אברהם אמר שיש להתכונן לשלושה דברים לחצות, לטלית ולשעבס.
מה הכוונה? הכוונה היא שדווקא את הדברים הקשים, צריך לעשות עם כוונה.
ההיגיון יגיד לנו ההיפך. מעשה שהוא פעוט, יש לכוונה שלו משקל גדול יותר לעומת הכוונה של מעשה משמעותי.
נגיד כמו טבילה במי הקרח של מקווה האר"י. ברור לנו, שעצם מציאותנו בתוך המים, היא החשובה ופחות חשוב עם באמת אנחנו יודעים לכוון בטבילה.
מה שאומר לנו אברהם בר נחמן הוא מתוחכם.
אם יש מישהו שקם בחצות הלילה, הוא צריך להתכונן לזה.
אם יש מישהו שקם לפני הנץ החמה כדי לברך על הטלית בדיוק בזמן, צריך להתכונן.
מה הכוונה להתכונן? להיות בישוב הדעת, לקשר את עצמו, למקד את עצמו במעשה וזה אפילו שהמעשה עצמו הוא מעשה גדול וקשה, שברור שעצם עשייתו היא העיקר.
גם בשבת זה אותו הדבר.
יש אנשים שעורכים שבתות מדוייקות.
אם הם דתיים, הם שרים את כלללללללללללללללל הזמירות ומקפידים להפריד בין הדגים לבשר באמצעות מרק ונחים רק אחרי שהתפללו מנחה גדולה.
אבל אם כדי להגיע לשבת המפוארת, הם צריכים להשתולל ולהשתגע עד הדלקת הנרות, אז השבת אינה מושלמת.
צריך להתכוון לקיים את השבת. צריך להכניס את השבת למודעות ולא רק לייצר אותה טכנית.
אם מסתכלים על דבריו של רבי אברם, אפשר להבין את הסרט ההוביט.
נכון שיש מאה חמישים מיליון דולאר וזה סכום עצום ואדיר וניתן לקנות בו ואכן קנו בו, בלי סוף תחפושות ואיפורים ותפאורות ואנימציות של שדים וזאבים. אבל זה לא הכל. העיקר הוא שכל טרול, שכל גובלין, שכל גמד ב"הוביט" יודע את מקומו. הוא מכיר את הדמות שלו, יודע מה היא רוצה ויודע למה היא שם ולאן היא מתקדמת.
זה נקרא "משחק", זה קולנוע איכותי.
יותר מזה, כל גץ וכל ניצוץ שיוצא מהארובה של הבית של בילבו, נוסק במסלול מדוייק ויוצר את האפקט הנכון.
ככה עושים קולנוע בגלל זה אנחנו טורחים לצפות בו.
אותה כוונה, אותו רצון לממש את הרעיון, לממש את השאיפה, הוא מה שחסידות ברסלב מדברת עליו תמיד.
הרב עופר ארז שליט"א מדבר עליו, הרב ברנר מדבר עליו, הרב קלוגר מדבר עליו וככה אמרו ודיברו חסידי ברסלב מאז רבינו הקדוש ותלמידו המוהרנ"ת ותלמידו נחמן מטולטשין ובנו הצדיק רבי אברהם ב"ר רבי נחמן.
והם דיברו על זה, כדי שאנחנו, כשנהיה בתוך המים הקרים, נדע בשביל מה אנחנו שם ונדע מה אנחנו עושים שם.
כך ביצע את זה הלכה למעשה גם פיטר ג'קסון הבמאי המופלא שהביא לנו את ההוביט ואת שר הטבעות ואת יצורים שמיימיים ובעזרת השם יתברך, עוד היד נטויה.
סוף דבר, הכל נשמע.
רוצו להוביט וכשתראו את האש הבוערת באח אצל בילבו, תזכרו ברב אברהם בן רב נחמן ובאש אחרת, אש ניצחית .

 

4 מחשבות על “סרטים, הכל סרטים

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s