העיקר שאתה חי


כמה דקות לפני שבת, אני מנסה לאסוף כמה מילים, להעלות פוסט.

סוכות, איזה חג, הא?
אני עדיין חולה במין מחלה כזו שנוטלת את כל החיות ואת כל שמחת החיים. נמצא לבד אצל ההורים שלי ומשתגע מרוב געגועים, במיוחד לילדים.
"ושמחת בחגיך " נראה כל כך רחוק ממני במצבי הנוכחי, שזה מצחיק. כמו שתדברו איתי על הבחירות לדירקטריון "אגד".

שבועיים אחרי אומן, אחרי ראש השנה, נראה שהאש הגדולה כבתה.
הזיכרונות מתפוגגים, ההאורות נשכחו. קשה להאמין שלפני כמה ימים בסך הכל היינו בפסגת העולם, שמענו את השירה הגדולה והמראנו אל השחקים.
אני זוכר עובדתית את הרגעים האלו, את התשליך המדהים, את ההתפרעויות בזמן החתונה, את הרב ברנר עולה באש כמו הפניקס מול קהל מריע ומתרגש. אני זוכר עובדתית, אבל כשאני מנסה להיזכר ברגשי ההתעלות, זה רק גורם לי להתייפח כיוון שלא נותר דבר.

כך גם היה לי בסוכה היום בבוקר, כשאמרתי את התפילה המוזרה הזו לפני ברכת הלולב. כשהגעתי למילים "והיו לאחדים בידי" , שמטתי את ארבעת המינים על השולחן ונפלתי אחורה אל הכיסא כשאני ממרר בבכי. אין לי מושג למה.

אחר כך הבנתי.
אני עוד חי.

מוקף מיליוני רובוטים מזמזמים ומסתובבים. מוקף ברוחניות פלאסטית , בדתות אוטומטיות, אני עוד חי ולכן מצליח לבכות עם הלולב.

איזה כיף,
במרחק שבועיים ושנות אור מאומן, רבינו הותיר אותי במשחק.

תודה לאל.

שבת שלום.

7 מחשבות על “העיקר שאתה חי

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s