להשתגע – הגרסה המלאה

שלשום עשיתי מעשה מופרע.
האמת שאני כמעט מתבייש לדבר עליו.
אוקי, נעשה את זה קצר ואם ישאלו , אני אכחיש.
הגעתי למקום שידעתי שהמקווה שם די דפוק והייתה לי סיבה שהייתי צריך טבילה למהדרין.
מה עשיתי? התגנבתי לאיזה אתר דגירה או אתר קינון של ציפרים מוגנות , שם ידעתי שיש בריכה טיבעית.
כמה שהיה קשה להגיע לשם – אל תשאלו. המגבת שלי חטפה שלוש מאות קוצים לפחות.
הטבילה עצמה , הייתה ממש מוצלחת – למרות שהייתה רוויית בוץ, למרות שאני בספק רב , אם אחזור על החוויה בקרוב.
התוצאות כמובן , לא אחרו לבוא. בשנת שבת בצהריים, הופיע בחלומי אחד מצדיקי הדור ונתן לי מספר הנחיות לפעולה, שאת כולן שכחתי. קבלת הוראות בשנת צהרי שבת היא נוהל קבוע אצל המקובלים מאז האר"י הקדוש וגם אם אני לא זוכר השום דבר, אני יכול להתנחם בכך שלפחות נינסתי למועדון, או למעשה חזרתי אליו.

דרך אגב, אחד מגדולי החסידות , אמר ששנת הצדיקים בצהרי שבת, קשה להם וקשה לעולם , כיוון שאז הם מקבלים השגות, בלי לעמול. נו באמת, מי רוצה לעמול?

זו הייתה הקדמה בקשר לשיגעון, עכשיו אני אתייחס לאיחורים.
על שני עיניינים איחרתי לכתוב.
הראשון הוא מצעד הגאווה בירושלים שנערך השנה בסמיכות מפתיעה למותו של הרב אלישיב , מנהיג היהדות הליטאית. ניזכרתי בחיוך שלפני עשר שנים הוא הציע להעביר את מצעד הגאווה לסדום.
המצעד הזה הוא באמת בעיה אמונית. מצד אחד כולנו רוצים להיות ליבראלים יפי בלורית החושפים את ליבם המדמם בפני קהל אוהד המורכב בעיקר מנקבות חטובות ואיכותיות. מצד שני הומוסקסואליות היא רוע. זו לא "תאווה" , זו תועבה. "תועבת מצרים" , כך מכנה את זה הכתוב. צריך לה בין את הביטוי הזה , כי הוא מתאר סילוף רב מימדי של הטבע. לא רק ניגוד להתנהלות ההומוגנית של החיים בכדור הארץ , אלא גם ובעיקר משהו אנטי רוחני. מצרים היא בית העבדים, היא הבור אליו אנחנו נאבקים שלא להתחלק. מצרים היא האבטיפוס של תרבות הקליפות , תרבות החומר, תרבות המוות.
לא שאני שונא חומר. אני אוהב, לגמרי אוהב.
טסתי בשבועות לאומן , וזה היה אחרי תקופה שכל הזמן שרצתי במיקוואות ובשיעורים אצל רבנים. לא היה לי רגע דל. פתאום , אני נכנס לדיוטי פרי וכל כך נהניתי מחגיגת החומרניות הזו, מהנוצצים והמעוצבים והמבריקים והחדישים . כן, אני בעד החומר , אבל כשהוא במקומו הנכון בהיררכיה , כמשהו שמסמל את האור החוזר , את הרצון להתקרב אל הבורא , או במהותו או ביופיו או בתיחכומו ולכל דבר יש מקום שם, גם לטכנולוגיה המתקדמת וגם לאופנה העילית. כולם כולם נועדו להעצים את כוחו של הצדיק בעולם. מצריים היא ההפך. היא לוקחת אותך למטה. היא מעצימה את החומר , בונה פירמידות עצומות כקורבן למוות, מכאן באה ההומוסקסואליות, היא שקר, היא סוף הדרך. גם אושו אמר את זה , גם טיוהר אמר את זה. אין בכך כל חדש.

אז מה באמת לעשות עם המצעד?
צריך למחות נגד הפנאטיות , ברור שצריך. במיוחד בירושלים ששמה המצב כל כך גרוע שאפילו חברות הפירסום נכנעות לטליבאן. עם כל זה, אי אפשר לשלב מאבק צודק על חרותו של האדם ועל רוחו של האדם , במשהו שהוא אנטי רוחני ואנטי אנושי.
כאילו, מילא אם ההומואים היו אומרים "אנחנו חולי נפש – טפלו בנו." , אבל הם עושים מזה אופנה, איניות , שיק.
יחד עם זה אי אפשר לצעוד.

אוקי , דבר שני שהחמצתי זה ט"ו באב.
אישתי דווקא קיבלה את המתנה שלה, אבל את הבלוג עדיין צריך לתחזק.
אז ככה, היום לא נדבר לא על אמריקאן פאי ולא על סטוצים ולא על סצנות רומנטיות בהארי פוטר. על אלו אפשר לדבר בכל השנה. היום נדבר מעט ובקצרה על ט"ו באב על פי תורת הקבלה ופנימיות התורה.
ובכן, אומר הרבי מלובביץ' בספר המאמרים, לא זוכר איזה כרך , עמוד קפ"ה שהגמרא במסכת תענית מאוד מוזרה. מה הגמרא אומרת? את זה נראה כולם יודעים "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שהי בנות יוצאות לכרמים בלה בלה בלה".

שואל הרבי "מה פתאום לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב? פסח לא טוב? סוכות לא טוב?"
אז מסבירים שבאמת בט"ו באב השלמות של הלבנה , מסמלת את השלמות במדרגה הרוחנית של היום.
אז שוב פעם צצה השאלה הבאה "גם פסח וגם סוכות חלים בזמן הירח המלא והם נקבעו על ידי התורה, אז איך זה שהגמרא טוענת שט"ו באב , שבכלל לא נקבע על ידי התורה, הוא יותר נעלה עליהם?"
כאן מסבירים החבדניקים שירידה היא תמיד לצורך עליה ושהעליה תמיד צריכה להיות יותר גדולה מהירידה, כי אחרת, מה הטעם בככלל בירידה לצורך עליה? עדיף כבר לא לרדת.
ובגלל זה ט"ו נעלה על כל החגים , כי הירידה שלפניו היא תשעה באב, שהיא הירידה הכי גדולה , היא היציאה לגלות, היא חורבן הבית.

יש במאמר החבדניקי הזה עוד הרבה ניואנסים מדהימים, אבל נניח להם כרגע, כי אנחנו לא חבדניקים כאן ולא סוגדים לתיחכומים לשמם. אני את השיעור הזה שמעתי בבית כנסת של חב"ד והייתה לי עליו שאלה עצומה. השאלה שלי הייתה, איך זה ששלמות הלבנה היא תכלית השלמות?
מה אנחנו , עובדי ירח וכוכבים?
אז מה עם הלבנה מלאה? זה בא והולך.

אז התשובה נעוצה בתורת ברסלב, כמובן. אם אתם זוכרים את המאמר הזה. כאן אנחנו מגלים שהחיסור של הלבנה, מסמל את כל החוסר בעולם ושקידוש הלבנה מסמל את הכוח שיש לנו להביא את העולם לתיקונו ולכן בוודאי שמילוי הלבנה מסמל שלימות וט"ו באב שהוא השלימות שאחרי החורבן הוא השלימות הגדולה ביותר, מעבר לזה שהוא מביא לפריחת המסחר בזרי פרחים, סבונים ריחניים ואמצעי מניעה.

אוקיי חברים, כמעט שזהו זה להיום.
אני רק רוצה לבקש ממכם משהו, תתפללו עלי שאני אצליח לכתוב כאן סיכומים משיעורים של הרב ברנר. יש על זה קיטרוגים. יש אנשים שמתפללים ששום דבר מהרב ברנר לא יגיע לבלוג הזה ומדובר באנשים שיודעים להתפלל.

טוב אני אכניס קטע של שיעור על קריאת שמע, אבל תדעו לכם שאם אני מעלה דברים על הכתב , יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה מאשר ביוטיוב,

אני גם לא יודע למה.

זוכרים מה סיפרתי בהתחלה על הטבילה והחלום?
גם בעולם הרוחני , כמו בעולם הגשמי , לפעמים אתה פשוט לא יודע רוצים ממך.