אומר מוהרנ"ת דבר מופלא על דיבור אמת
והעיקר שבכל עת ושעה בכל מה שעובר עליו ידבק א"ע רק אל האמת ויתפלל וישיח לבו לפני הש"י בדיבורי אמת לאמיתו וכמבואר לעיל מזה. כי כוח מעשה בראשית הוא בחי' כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להיפך שבהם כלולים כל עתות האדם כל מה שעובר עליו שעל זה התפלל דוד בידך עתותי וכו' וכ"ש והעתים אשר עברו עליו. ועיקר תקונם להנצל מכל רע בגשמיות ורוחניות ולהפוך כל העתים הרעות ח"ו לטובה הוא רק ע"י האמת
מכאן ברור שלאמירת אמת ישנה חשיבות גדולה ביותר בתורת ברסלב. החשיבות של אמירת האמת אינה רק חשיבות מוסרית , אלא גם ובעיקר חשיבות קיומית. באמת , רואה רבי נתן מברסלב את הכלי העיקרי לחיבור בין האדם , לבין הקיום האלוהי.אפשר להבין את זה, כי האדם מטיבו , מתקיים במציאות בה האמת והשקרים מתקיימים ביחד. לרגע האדם דובר אמת , ברגע שלפני זה או אחרי זה הוא משקר. לרגע אחד הוא מבין את עצמו, מזהה את דחפיו ותשוקותיו , רגע לאחר מכן , הוא שוב הוזה ומפנטז ומהתל בעצמו ובסביבה. כך האדם בנוי, כך הוא מותנה על ידי הסביבה. מכאן אנחנו יכולים להבין ביתר שאת את מה שרבי נתן מברסלב מנסה להגיד. הוא אומר שכשאדם דובר אמת , הוא דוחף את עצמו לכיוון האלוהות. הוא מבצע התקשרות, כיוון שהאל הוא אמיתי וכשאדם בוחר לדבר אמת, הוא בוחר בהתדבקות לאל, הוא בוחר להאמין באל, כיוון שהאמונה, יותר מכל דבר, היא הזדהות ריגשית.עד כאן זה נשמע מסובך, אבל למעשה זה מאוד פשוט. אנחנו מעריצים משהו, אנחנו אוהבים אותו ורוצים להתקרב אליו והדרך שלנו לנסות להתקרב אליו היא להשתדל להראות כמוהו, להיות כמוהו. פשוט כמו הא"ב של מועדוני המעריצים. אלא שהחיים שלנו בעולם המעורפל הזה, אינם כל כך מוחלטים ומוגדרים ויציבים. לא שאני סיפור אחר. הלוואי שהייתה לנו נקודת המבט של הצדיק, זו שמביטה מ"מחוייב המציאות" דרך "אפשר המציאות", אז היינו רואים איך אותה ערבובייה ערפילית אילו היו לנו עיני אמת וראיית אמת , אז היינו מכירים את התופעה הזו שעליה רבינו ש"דבר אלוהינו יקום לעולם" וכל הכופרים והרשעים, כולם עושים את רצונו של ריבון העולמים ומעשיהם הרעים , מקדמים את תוכניתו. אבל אין לנו את הראיה הזו. עדיין לא. אנחנו מאמינים בצדיק, אוהבים אותו ולומדים את תורתו , אבל עדיין קשה לנו להתעלם מדברי שקר ובלע וקשה לנו להבין איך מול האמת של האלוהות , מתקיימים כל השקרים הקטנים וההונאות הגדולות של חיינו. אני אתן לכם דוגמא קטנה. הקטע המעניין הוא עשרים הדקות הראשונות , שמסכמות את מסעותיו של פנגר בתורות המזרח. אם הבנתינכון את כבוד הרב, סיפור חייו הולך בערך ככה. הוא התחיל ללמוד רייקי, נעשה מאסטר ואז במהלך לימודיו אצל גדולי הרייקי בארצות הברית, הוא רצה להבין איך הרייקי עובד, כלומר איך "המנטרות" של הרייקי פועלות. בארה"ב לא היה אף אחד שהבין בזה, אז הם הציעו לו ללכת ללמוד בודהיזם במזרח הרחוק. פנגר הגיע לצפון הודו ואחרי כמה זמן נכנס למנזר בודהיסטי של הדלאי לאמה. אחרי חחצי שנה שהיה שם, התקבלה הוראה מהדלאי לאמה להכניס למנזר מיוחד בו הוא היה אמור לבלות חצי שנה בשתיקה. במנזר הזה היו עוד מספר נזירים שסגדו לכל מיני אלילים, אבל הוא לא התערב במה שהם עשו, אלא היה לו אימון מיוחד שבו הוא היה יכול לחזור על ארבע המנטרות של הרייקי ולעשות תרגילי יוגה מסובכים. אחרי הסיפור הזה, המשיך הרב פנגר לספר על הדרך בא הגיע מהמזרח ליהדות אבל הקטע הזה כבר לא רלוונטי לעיניינינו. ראשית, הביטוי "מנטרות של הרייקי" הוא ביטוי תמוה. דבר שני, "הייתי בטריפים על הצ'אקרות, פגשתי בחורה שסובבה לי את הסאטורי ותפסנו בומים עד שנשברה לנו הקארמה". אין לי כוונה להסיק מסקנות לגבי התנהגותו של הרב פנגר. מסקנות כאלו יכול כל קורא נבון להסיק בעצמו. תפקידי נשלם בזה שפירסמתי כאן את תהיותי לגבי "סיפור החיים" שלו. אילו הרב פנגר היה עובד עם הרב אמנון יצחק בארגון "שופר" , הייתי יכול להבין למה הם שותקים כמו גרביים על חבל כביסה, אבל הרב פנגר לא עובד שם. הוא מרצה בטלביזיה החרדית ונואם במוסדות נורמאליים לחזרה בתשובה, כמו "שמיים" ו"שורשים". הם מפחדים שאם אנשים ידעו את האמת על הבודהיזם , הם יהפכו לבודהיסטים בעצמם? נאמסטה.
|
תודה.
ועוד תודה אחת.
זה הגיע בדיוק בזמן.
אמנם, הוסיף עוד המון מהיות וביבולים, כמו שכל ההתקרבות הזאת לרבינו עושה לי,
אבל עשה כל כך נכון.
עכשיו אני חושבת איך לא לשקר את השקר הקטן שלי שתיכננתי חצי יום.
ואיך אני עושים תשובה באמת.
ברייקי המקורי אותו לימד המייסד ביפן לא השתמשו בסמלים אלא בקוטודאמות שם סוג של מנטרות, כי הם קלטו בהשקעה מרובה את האנרגיות השונות לפי תורות המזרח, הריייקי איך שהוא היום מערב אכן רק עם סמלים, סיפורו של הרב פנגר מתאים למי שבוחר להשקיע ברייקי בצורה המעמיקה ולא הסתפק במה שמלמדים במערב.
יצחק פנגר הוא שקרן וסיפורו מתאים לשקרנים.