לא גרים שם בני אדם.

הרב שלום ארוש , הרבה פעמים אומר בהרצאות שלו "יצא לי בהתבודדות" ככה או "יצא לי בהתבודדות " אחרת. לא שאני שומע הרצאות שלו, השם ישמור ויציל. הוא בעצמו בנאדם חמוד מאוד, אני מת עליו , כל פעם שאני באומן אני מתאמץ כדי להגיד לו שלום, אבל ההרצאות שלו…. הייתי בטיפולי שורש יותר נעימים. בכל מקרה , הרב ארוש שיהיה בריא , כל פעם יוצאים לו כל מיני דברים בהתבודדויות. לי זה בדרך כלל לא קורה , מה שלי קורה בהתבודדות זה מהשקורה לאנשים אחרים שלוקחים LSD, לא יודע למה, זתומרת יודע גם יודע, אבל זה לא הנושא כרגע.
בכל אופן, לפני יומיים בהתבודדות קרה לי משהו מוזר, קיבלתי מסר שאני צריך לספר פה סיפור אמיתי על כוחה של התפילה . סיפור שהוא מוזר מאוד ואין לו בכלל מוסר השכל ולא סיפרתי אותו לאף אחד וגם לא הייתי מספר, אלמלא אותה התבודדות של לפני יומיים.

באמת סיפור מוזר, לשימחתי כמה מקוראי מכירים אותי כבר 20 שנה והם יכולים להעיד שהוא אמיתי.
אוקיי, אז כשהתגייסתי לצה"ל , שלחו אותי לשרת בקריה בתל אביב.
זה היה מגעיל. לישון בבית השיריון עם שלושה עארסים בחדר, לאכול פעם ביום ולהיות תמיד מיוזע, מלוכלך ומשועמם.
מבחינה נפשית, מצבי לא היה כזה גרוע. הייתי כבר מתרגל מדיטציה מיומן ולמדתי קבלה ויוגה וניצלתי את הזמן כדי להעמיק ההבנה שלי במבנה התודעה.
סתם שתדעו.
אבל מבחינה פיזית, הייתי בזבל. חייל משלומפר, נשכח ואבוד בעיר זרה , צפופה ומתועבת , שמסביבו בעיקר אנשי קבע יאפים ושוטים ואזרחים עובדי צה"ל אוכלי חינם מלוקקים ויהירים.

בשלב מוקדם למדי של שהותי בקריה, אולי אחרי שבועיים, פגשתי מישהו שאני מכיר. הוא סיפר לי על מכר משותף שלנו, שגם הגיע לקריה מהפרובינציה, אבל בניגוד אלי הוא הסתדר יפה מאוד. הוא שכר דירה, התחיל לעבוד באיזו משרד במקביל לשירותו הצבאי והדבר הכי מוצלח שאותו בחור התברך בו , היה חברה מרמת גן.

זרים לא יבינו איזו ברכה הייתה צפונה במילים האלו "חברה מרמת גן" בשביל חיילי פריפריה ששרתו בקריה.
דבר אחד הוא חברה בבית , אותה אתה רואה אחת למי יודע כמה זמן.
דבר אחר הוא חברה חיילת, שגרה אי שם במרחקים, ומטלטלת בנסיעות כמוך וסובלת מתורניות ומתנאי חיים ירודים באיזה בסיס.
אבל חברה מרמת גן הייתה באמת התגשמות כל השאיפות, שהרי רמת גן שכנה בסה"כ חמש דקות נסיעה מהקריה וחברה משם נחשבה לשילוב בין הרכות והמתיקות הנשית, לבין הבית שעליו חלמנו כל הזמן עם מצעים נקיים ומיטות רכות ואוכל טעים וטלוויזיה.

תשאלו , אם כבר אז למה לא חברה מתל אביב?
תל אביב הייתה מקום של פיצוציות ומזללות שווארמה לשם היו אנשי הקבע הולכים לאכול. אף אחד לא האמין שגרים שם בני אדם.

אני חייב לציין כי הסיפור על אותו אחד שהייתה לו חברה מרמת גן, הכניס אותי ממש להתקף זעם.
אילו היה בעולם מעמד שאליו ראיתי צורך לשאוף, היה בדיוק "חברה מרמת גן". זו מבחינתי הייתה מטרתי בחיים ומישהו, שהיה לדעתי אדם מאוד לא ראוי, השיג אותה לפני.
לא שמעתי מרבינו ולא הכרתי את ברסלב באותם שנים.
לא שהייתי אידיוט, הייתי מקשיב קבוע להרצאות בפילוסופיה ב"אוניברסיטה הפתוחה" ושם יוחד מקום של כבוד לנחמן מברסלב תחת הערך "אקזיסטנציאליזם", אבל אני הייתי בטוח שמדובר בעוד במין ורסיה מוקדמת של הדתי היצירתי.

מהלך ביניים – דתי יצירתי

הביטוי "דתי יצירתי" אינו ממש ברור, למי מאיתנו שאינו דת"ל או דתל"ש או דתל"ף. גם מי שהוא בעל תשובה עשרים שנה וכבר מכיר את כל ההכשרים ואת כל החופים מהנפרדים , עדיין אין לו מושג מה זה דתי יצירתי. אז לטובת הציבור , נסביר את זה ככה. לאורך רוב שנות המדינה, הדתיים היו נעבכים קלאסיים. הם סבלו מאפליה לא רשמית מצד המפאיניקים השולטים, ולכן הם מצאו את עצמם, הרבה פעמים בתור שואבי מים וחוטבי עצים. נניח בשנות השבעים, דתי שהיה נהג אגד , נחשב אחד ש"הסתדר בחיים". גם היום לא רואים הרבה דתיים בין אוכלי החינם במשרד הביטחון או במשרד החוץ , אבל שלושים שנה קודם, גם למצוא רופא דתי , היה די סיפור. עד כאן היסטוריה.
מה שקרה החל מתחילת שנות התישעים, זה שהתחליה להיווצר אוליגרכיה דתית. זה קרה גם בגלל הסתאבותו של המהפך הפוליטי וגם בזכות העליה מרוסיה, שיצרה פרולטריון חדש ואולי היו כל מיני סיבות אחרות, אבל השורה התחתונה הייתה, שהתחילו לצוץ דתיים עם כסף. התופעה לא הזכירה את אברום בורג, שהיה וגם נותר מין דרדר במדבר, אלא יותר את עורך הדין יעקב ויינרוט. בקיצור, באותה תקופה עלתה במת ההיסטוריה קבוצה של עורכי דין דתיים, או מנכ"לים דתיים או אנשי עסקים דתיים , שהמכנה המשותף המשמעותי שלהם , הייתה העבדה שהיה להם הרבה כסף.
זו הייתה תופעה חדשה.
תמיד היו עשירים דתיים בודדים, אחד פה ואחד שם, אבל רק באותה תקופה , התופעה התרחבה מספיק כדי לאמץ גינונים חברתיים.
אחת מהתופעות הנספחות של אותה חברה דתית עשירה, הייתה הופעתו של מעמד חדש, זה שנקרא הדתיים היצירתיים. חלק מהאנשים האלו היו מין בדרנים. אנשים ששעשעו את הספונסרים העשירים שלהם, במין חיקויי אומנות. ליצני חצר, במילים אחרות. חלק אחר של מעמד הדתיים היצירתיים , היה מין נוער נספח כזה. כל מיני "בני דודים של" ו"אחייניות של" ,שבגלל שהיו נטולי מעוף מצד אחד ועמידים מספיק ,מצד שני, פיתחו לעצמם כל מיני גינונים פסאודו בוהמיסטים , שהתת טקסט שלהם אומר "אילו הייתי חילוני, הייתי בוודאי אומן דגול ומשורר מפורסם, אך דבקותי במסורת ישראל גרמה לי לדכא את הכישרון שלי ולבטא אותו רק בחנוכות בית בגבעת שמואל."
בד"כ, לא היה מדובר בכישרונות אמיתיים.
אלו לא היו גם אנשים שהבינו באוונגארד. הם לא שמעו את killing joke וראו סרטים של פיטר גרינוואי

, אלא מקסימום עישנו מלבורו לייט על רקע החומה של פינק פלויד.
היום הדתיות היצירתית , כבר הפכה לזיהום תרבותי שכיח. יש להם בתי ספר לקולנוע ולמשחק והם עושים תערוכות צילום ומי יודע מה עוד, זאתאומרת, נגיד ההומוסקסואליות הדתית , היא גם סוג של דתיות יצירתית מעוותת במיוחד , אבל אני מדבר איתכם על לפני עשרים שנה, ואז התופעות האלו, היו בעיקר בניצניהן.
בגלל שאני התחלתי לשמוע, על הדתיים היצירתיים האלו , חשבתי ברוב בורותי שגם רבי נחמן בן פייגא הוא כזו תופעה. הוא הרי היה הנכד של הבעל שם טוב וגם זכה לשידוך עשיר, אז בגלל שהוא כבר היה מסודר בחיים, הוא חיפש את עצמו והתעניין בפילוסופיה ובמיסטיקה, כמו דתי יצירתי מהשורה.
זה מפחיד אותי בכלל לכתוב את זה, אבל זו נקודה חשובה שצריך לזכור. אף פעם לא לימדו אותי בבודהיזם על נשמות הענק שכמו כדור שלג, הן צוברות יותר ויותר עוצמה כשהן מתגלגלות. זה קיים בבודהיזם בלי סוף, אבל בפונה ובעידן החדש בכלל , שכחו להכניס את הקטע הזה לתכנית הלימודים.

סוף מהלך ביניים

נחזור לחברה מרמת גן. אני לא הכרתי אז את תורת ברסלב, אבל הסיפור הזה של החברה מרמת גן ממש עירער אותי וגרם לי תיסכול שגבל בהיסטריה. באותו לילה יצאתי אל החורשה המדולדלת שליד האכסניה הבלה, בה התגוררתי ושם פשוט התייפחתי לפני הקדוש ברוך הוא.
"זה לא ייתכן" צרחתי כלפי מעלה "שאתה נתת לו חברה ברמת גן. לא מגיע לו בכלל. אם מגיעה לו חברה מרמת גן, לי בטח מגיעה."
כך צעקתי לפני אלוהים פעם אחר פעם , עד שנהייתי תשוש והלכתי לישון.
לא חלפו חודשיים וגם אני חבקתי חברה מרמת גן ואפילו אחת שענתה על כל הדרישות. היו לה הורים עשירים ובית מצוחצח ןמקרר מלא (למרות שהם אכלו כמעט אך ורק במסעדות) ואפשר להגיד שמטרתי , מבחינה ציבורית הושגה. מכל הבחינות האחרות , הקשר הרומנטי הזה היה בעיקר מזוויע ואני נוטל את האחריות על עצמי. עד שלא הגעתי לפונה ועברתי כמה סדנאות רדיקליות בהכרה עצמית וביחסים בין אישיים, הייתי רחוק מאוד מלהיות בנוי לקשר. למעשה, חלק מהסיבה שמיהרתי כל כך אחרי הצבא לנסוע להודו , היה בגלל החברה מרמת גן הזאתי, אז למעשה, יש לי הרבה על מה להודות לה, למרות שאני לא אעשה את זה.

חלפו הרבה הרבה שנים והפכתי לרמת גני.
לא, לא פגשתי את האקסית שלי ברחוב, תהילה לאל, אלא רק את הבית של ההורים שלה וגיליתי למרבה הזוועה שהוא בגבעתיים. גם התגלה לי שהתיכון אליו היא הלכה , היה תיכון גבעתיימי קלאסי. לא היה לו שום קשר לרמת גני.
זאת אומרת שהאקסית שלי, שתהיה בריאה, שיקרה לי בנוגע לעיר מגוריה, נושא שמעולם לא עלה לדיון בינינו ולמה שיעלה?
ההבנה הזו חילחלה להכרתי לאט לאט. הרי למה שבנאדם ישקר בעניין כל כך טרוויאלי שאין שום בעיה לבדוק אותו?
רק בגלל סיבה אחת, עשיתי התבודדות ודרשתי חברה מרמת גן.
בוודאי שלא היה אכפת לי שתהיה מגבעתיים, אבל לא ציינתי את זה בתפילתי , כי אז פשוט לא ידעתי מה זה גבעתיים. האמת שעד היום אניט בספק אם אני יודע.
זה כמו תפילתו של לוט מספר בראשית

וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי.

לכאורה, קורה כאן משהו מאוד מוזר.

אברהם אבינו מתפלל על סדום ולא נענה.
לוט מתפלל על מצער ונענה, השם לא נוגע בעיר, למרות שהיא הייתה אמורה לההרס.
וללוט בכלל לא היה אכפת ממצער, הוא בסך הכל לא רצה להמשיך לטפס, זאת הייתה כל הסיבה.

מסביר הרב ברנר, שזה כוחה של תפילה מכל הלב.
אברהם היה צדיק הדור ובאמת רצה מכל בכל ליבו להציל את יושבי סדום , אבל התפילה שלו עדיין לא הייתה בעוצמה המספקת כדי לשנות סידרי טבע.
לוט היה באקסטזה, הוא נמלט על נפשו , איבד את ביתו ואת אישתו בכמה דקות ומסביבו איתני משתוללים , וזה גורם לו לשאת תפילה ברמה אחרת לגמרי, תפילה שנענית בו במקום , למרות שהיא לא ממש תפילה בנושא אקוטי.
זה כוחה של תפילה מעמיקי הלב.

בעזרת השם,
מי יתן ונזכה כולנו למדרגה של "קוראים אל אדוני והוא יענם"!
לילה טוב.