כמו חזיר, ברוך השם


היום בבוקר נסעתי עם אישתי להילולה של שמואל הנביא.
אני מאוד אוהב את הנביא שמואל נ"ע, הוא מחזיר אותי לתקופה שאני מאוד מזדהה איתה, תקופת השופטים. אז לא היו מלכים והיכלות מפוארים, רק איכרים ונוודים ששוטטו ביערות, בין בקתות עץ בהן ניתלו גושי גבינת צ'דר מסשובחת לנקרות חבויות בהן התיישן יין ארגמני ועז טעם. בקיצור, תקופת השופטים מזכירה את הסרט המדהים "דרכים צדדיות" (באנגלית : sideways), סרט שמקים לתחיה את קסמי קליפורניה הכפרית וגם מאשש את עוצמתו של קולנוע האינדי האמרקאי. אם יש בסרט איזשהו מסר , אזי המסר הוא שבמציאות שכולה שקרים , כשלונות , אכזבות ובגידות , ישנם גם רגעים קטנים, מדוייקים ומרהיבים של נצחונות זעירים ,ממוקדים.
אני זוכר משם משפט מדהים אחד שנאחז לי בזיכרון, משפט שהמלצרית האסייתית אמרה לגיבור : אתה לא צריך אירוע חגיגי כדי לשתות יין של גרוזנברג. כל פעם שאתה שותה יין של גרוזנברג זה אירוע חגיגי
אין לי מושג מי גרוזנברג ואיזה יין יש לו. אני רחוק מאוד מפלצני היין ומכל דבר דומה ,אבל המשפט הזה הוא כל כך ברסלבי בעיני. הוא פשוט מעביר את המלחמה לשטח האוייב. במקום לחכות להזדמנות, לחכות ליום הגדול , במקום לארוב בפינות אפלות, לחכות לשעת כושר , המשפט אומר "עכשיו הוא הזמן, השעה הקרובה היא השעה החשובה בחייך."
זה למעשה מה שרבי נחמן מציע לנו בהתבודדות.
הוא אומר, בואו נדלג לרגע על הקטע הזה של החיים, ההזדקנות , הגסיסה , מלחמות הירושה וההלוויה ונדבר ישר עם בית דין של מעלה .

לא הקלה?

אז זה היה שמאול , נביא יערות היפי מגודל שיער בעל גלימה מתנפנפת , אבל העממיות שלו, לא הפכה אותו למין רכרוכי ניו אייג'י . כשהיה צורך לשלוף חרב , לגזור , לערוף ולבתק , הוא עשה את זה בנון שלאנטיות , כמו שצריך, למחות את זכר עמלק.

היה עוד דבר בהילולה של שמואל , שממש גרם לי אושר,

כאילו, וואי וואי , כמה אוכל חילקו שם.
אתה עומד בכניסה , מימינך משאית עם ברזי שתיה , פטל וכן הלאה , משמאלך שולחן עם מה שנקרא מנה מתחלפת.
מגיעה פסטה , אתה לוקח קצת.
מגיע אורז, אתה ממלא חצי צלחת.
לפני שאתה גומר עם האורז נותנים לך שניצל טבעול ופסטה.

בקיצור, אכלתי כמו חזיר , תודה לאל. אותו סיפור היה אצל הרשב"י, שם האוכל היה אשכנזי יותר , קיגלים וכאלו , אבל עדיין , הכל חינם , הכל בשפע.

אז שאלתי את עצמי איך זה קורה , שאם אתה הולך לפסטיבל של חילונים , שודדים אותך. גובים ממך עשרים שקלים לשעת חניה ואחר כך שישים שקל כניסה ואחר כך מפתים את הילדים שלך בקרטיבים במחיר פי ארבע ובממתקים מגעילים , גם כן במחיר מופקע והגעתי למסקנה שכאן הצדיק מאכיל אותך.

הגעת להילולה? בוא תאכל , תרגע , תודה רבה. הרי הצדיר חי איתנו , הוא פועל ביוזמתו בעולמנו ואין לו בעיה למצוא אנשים שיכינו בשבילו אוכל.

אפרופו צדיק, הייתי אצל שמואל , ולפני זה הייתי אצל רשב"י ומחר אני עולה על המטוס לאן ? לאן ? לאומן!
אז כמובן אני אתפלל לזיווג הולם משורש הנשמה לכל קוראי וקוראותי ולרווח והצלה לכל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם אבל חוץ מזה רציתי להזכיר את המקווה של שבועות שהוא הטבילה המרכזית של השנה.
בליל שבועות , שזה יוצא בראשון בלילה , הכי חשוב ללכת למקווה , וזה לפי תורת ברסלב , ובדרך כלל הולכים , כמה דקות לפני עלות השחר , שזה יוצא בערך ברבע לארבע לפנות בוקר .

תבדקו בעצמכם את השעה המדויקת והיא גם לא קריטית.
אנחנו ב"מחוייב המציאות", בהחלט חושבים שגם נשים צריכות לטבול בהקשר הרוחני , לא רק במסגרת הצרה והקטנונית של טהרת המשפחה.

זה מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן על המקווה של שבועות:

וְעַל כֵּן שָׁבוּעוֹת הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים
וְזֶה בְּחִינַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת
שֶׁהִיא בְּחִינוֹת מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים
שֶׁהוּא שַׁעַר הָעֶלְיוֹן מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שֵׂכֶל וְדַעַת עֶלְיוֹן
בְּחִינַת חֶסֶד עֶלְיוֹן. וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מוֹשִׁיעַ בְּכָל הַצָּרוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה"
כִּי הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן, שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" וְכוּ'
כִּי 'אֵין יִסּוּרִים בְּלא עָווֹן' וְכוּ'
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים
הוּא מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים

לא כתוב כאן "לגברים בלבד" ולכן אני סבור שכל מי שיבצע את הטבילה הזה טרם עלות השחר בשבועות , יעבור תהליך רוחני משמעותי מאוד. אני יודע שלא תמיד ישנה אופציה מאורגנת לנשים לבצע את הטבילה הזו, אבל גם אם לא , יש את הים , יש מעיינות וזה שווה את זה.

עוד תודו לי .

יאללה נסיים במסטר פיס , סיד וישס מבצע את my way  , לתפארת הצדיק ומדינת ישראל.

חג שבועות שמח!

8 מחשבות על “כמו חזיר, ברוך השם

  1. חגיגה לקרוא פוסטים שלך. איך אשתך סובלת את הקריזות שלך? היא הרי "קבלת עול" מוחלטת??
    זה שאתה יורד על חרדים מתחומי מאה שערים שיעופו למחוזות אחרים זכותך. אבל אני מבינה למה הם נדחפים דווקא לכאן. זו מציאות חדשה של דת כפי שאתה מייצג אותה ואני מאד תומכת בדרך הזו זה מתאים גם לי כי גם אני מבוהלת מהנחת תפילין והיום שכחתי. . חג שבועות שמח.

    • ביז מקסימה!
      כמה זמן שלא ראינו אותך פה.
      כבר חשבתי שזהו, ארגנו לך שידוך עשיר ואת מבלה את החודשים האלו בבחירת קרמיקות למטבח.

      חג שמח וברוכה השבה.

      • יום אחד תמחק בסיד את תמונות התועבה. יום אחד תהיה כזה דוס. מה שדת יכולה לחולל. ולעניננו. תודה על קבלת הפנים החמה. לא הגבתי בבלוג ולא בקרתי יותר מדי כי כל ההתרגשות הברסלבאית מפחידה אותי .ומפחיד אותי שיום אחד גם לא תדבר איתי. אני מאד אוהבת את השילוב הזה של הטומאה בקדושה חיבור העולם הגדול עם העולם התורה. אבל השיטה הזו מוקצה בעיני הדתיים שישוו אותה לחילול השם . מה שבטוח לאט לאט מתרבים אלו שקוראים ולא מגיבים בבלוג שלך מחשש לחץ חברתי .

        • אני לא חושב שזה יקרה.
          כל פעם אני בטוח יותר בדעה שלי שנדרשת ברסלביות מסוג אחר.
          ברסלביות לא קנאית , לא חרדית , ברסלביות פלוראליסטית.
          אמנם אני קול אחד בודד , אבל יש מי שמקשיב לי.

  2. פשש, איזו הבחנה דקה בין סגנונות מאכלים. ממש שף במטבח גורמה.
    וגם נוסע לצדיק! בכלל בורכת מותק, מצטרפת לתהייה בנוגע לאשתך. הייתי לא מזמן באיזה מקום (אלא מה?) שם פגשתי את אחת המעריצות/ תלמידות של אשתך שגם הזמינה אותי לשיעור של ה"רבנית" בשביל להיות רבנית צריך להיות אשתו של רב, לא?
    אל תשכח להתפלל עליי מותק, אתה יודע שאני זקוקה לזה.
    ד"ש לרבינו, תבקש ממנו גם שיתפלל שיהיה לי האומץ לבוא שוב.

    • אני לא קשור בכלל לפעילות הזאת של אישתי והיא ממש לא רבנית.
      מה שאני רוצה להגיד זה , שאני חושב שהפעילות הזאת של החברות של אישתי זה הדבר הכי טוב שקרה לברסלב בשנים האחרונות.
      זו אחוות נשים מכל הגילים וכל המגזרים שמה שמאחד אותן זה אהבת חברות ורצון לעבוד את השם.

      אין לא ארגון ולא רב או רבנית ולא עובדים בשביל אף אחד ולא סופרים ראשים ולא קופה רושמת.

      פשוט עזרה הדדית ו"נקודת חבר" אמיתית וכל אחת תורמת ממה שהיא טובה בו. אחת יודעת לנגן , אחת בשלנית , לאחת יש אוטו גדול , אחת גרפיקאית והן מארגנות אירועים ונסיעות ומבצעות עבודה אמיתית בתפילה ובהתבודדות.

      זה ממש מדהים

  3. פינגבק: מרד גטו אומן « מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s