ברשת הכל בסדר


אחרי עשרים אלף כניסות ל"מחוייב המציאות" באמת אפשר לטפוח על השכם לצדיק , שעשה כאן עבודה טובה.

הכל בסדר אצלכם?

אתמול היה שיעור מדהים אצל הרב ברנר, לצערי הרב, לא הצלחתי להקליט ממנו הרבה ,כי הרב דיבר יחסית בשקט. אולי אני אצליח לארגן הקלטה יותר מוצלחת – הלוואי.

בכל אופן , דיברנו קצת על מעמד האישה , שאישה מקומה בבית והיא לא אמורה לתת צדקה כי היא במעמד של מקבלת ולא משפיעה , אבל העיקר השיעור היה בנושא יסורים.

מה שהרב ברנר אמר זה שמי שיש לו דעת , אין לו יסורים.

מיד תקפתי בשאלה "ואם הוא דורך על מסמר , לא כואב לו?", אבל הרב ברנר לא פראייר, אמנם אין לו ממש רקע בהתמודדות עם אושואיסטים שגדלו על "האדם הנאור אינו סובל,רק חווה אי נוחות." , אבל חיים בתוך הסיר הרותח של בני ברק/מאה שערים ,גרמו לו ליכולת תגובה כמעט גרעינית.

"מה הבדל בין מסמר שנכנס לך ברגל לבין מישהו שנותן לך סטירה?"
"הא " אמרתי "את המסמר בנאדם ישכח למחרת ואילו סטירה הוא יכול לזכור חמש שנים."
"הלוואי חמש שנים," אמר הרב.
הוא סיפר על רב מפורסם אחד שכל לילה בזמן קריאת שמע על המיטה היה אומר "הרייני מוחל וסולח לכל מי שחטא נגדי חוץ מממנו וממנו וממנו"
אנחנו, פליטי הזן בודהיזם, מכירים את המנגנון הזה , שמופיע בספרות הטאואיסטית אצל צ'ואנג צו בסיפור "הסירה הריקה".
מסופר שם על איש שנוסע בסירה ומולו באה סירה אחרת ומתנגשת בו.
אם יש בסירה השניה בן אדם, תיווצר שם מריבה, אולי אפילו מכות , אבל אם הסירה השניה ריקה, לא יקרה כלום.

צ'ואנג צו, בסיפור הזה מנסה לחנך לענווה, כמו מורהו הגדול לאו צו שאמר "ישים עצמו אחרון ויהיה ראשון, האם לא משום מיעוט עניינו בעצמו , עומד עיניינו איתן" (טאו טה צ'ינג , תרגום מאנגלית – שלמה קאלו.)

אז בקיצור, גם בברסלב יש את זה , אבל ברסלב כהרגלה, היא שדרוג של דתות המזרח וכאן קוראים לזה "מי שיש לו דעת, אין לו יסורים", כאילו במקום לרוקן את הסירה , למלא אותה.

אוקי, קצת פיקנטריה לכבוד עשרים אלף הכניסות .
לשיעור שלנו הגיעה הפעם תגבורת בצורת עשרה אברכים מתולדות אהרון, שבאו להשתתף בתפילת מעריב אצלנו, אין לי מושג לנו. הניחוש שלי שהיה להם איזה אירוע בסיבה שהתבטל.
אתם יודעים מה זה "תולדות אהרון", נכון? כובעים שטוחים, מעילים ארוכים שחורים עם פסי זהב, פאות בלונדיות חלקות ונוצצות והסטוריה מפוארת של מלחמה בישות הציונית.
האמת שהם די סבבה, כל האופנה הרטרו חרדית שעל בעלי תשובה נראית אלטע זאכן, נראית על "תולדות אהרן" כמו למבורגיני.
הקיצר, החבר'ה האלו יודעים להתפלל, אין להם מה להתבייש גם ליד הברסלבים הכי ההיפראקטיביים. הם באו וראו שמתפללים בבאלגן וישר הצטרפו לחגיגה וככה היינו כולנו שחורים ומפוספסים בשמחה גדולה, חוץ ממני שלבשתי לה קוסט.
אחרי תפילת שמונה עשרה , יצאתי להפסקה קצרה במדרגות של בית הכנסת, כדי לבדוק כמה אס אמ אסים ולהחזיר צלצולים ואז מה אני רואה? רשת פתוחה מצייצת לי באייפון.
לא האמנתי, אבל הנה אימיילים התחילו ליפול לי לטלפון.
"סבבה" אמרתי לעצמי "רשת פתוחה בלב ירושלים האולטרא החרדית, כאילו אין חרם אינטרנט בעולם." נכנסתי בחזרה לבית הכנסת, שמה עוד היו כמה שעוד לא סיימו את תפילת שמונה עשרה, והתחלתי לעבור על האימיילים.
פתאום ניצנצה בי מחשבה ניבזית "אולי הרשת הזו לא מסוננת?"
רצתי החוצה שוב , העברתי לדפדפן ושאלתי לעצמי איך לעזאזל אני אבדוק עם הרשת מסוננת או לא.
בעוד אני חושב מה להכניס בתור מילת חיפוש בגוגל, אני רואה שני נטורי קרתא, עולים במדרגות.
איך שהאלו עלו, עוד אחד מתולדות אהרון יוצא החוצה ואני כבר משתגע, עוד מעט מתחילים ספירת העומר ואני לא מבין מה הולך כאן.
בלי יותר מדי מחשבות תיקתקתי פנימה קארי ווסטקוט. ישר עלו כל מיני אתרים מהויקיפדיה האנגלית. רציתי להעביר לתמונות אבל ברור שלא הייתה לי כוונה להציג את התוצאות לחסיד תולדות אהרן , עם עשרה חברים בסביבה. אז התחלתי להסתובב סביב עצמי , כאילו אני מנסה לקרוא הודעה והחסיד בינתיים, שלף טלפון מכיס המעיל שלו והתחיל לפטפט באידיש.

זו הייתה ההזדמנות שלי , אז מהר העברתי לתמונות וראיתי שאצל קרי ווסטקוט הכל בסדר, אז נרגעתי ונכנסתי בחזרה לבית הכנסת, שמה עדיין הצדיקים והרבנים, או לפחות חלק מהם , לא הצליחו לסיים את תפילת שמונה עשרה. בעוד אני מתרווח במקומי בין שני עילויים מבטיחים שערקו אל הרב ברנר מחסידות קרלין, מבליחה במוחי מחשבה מפחידה , הרי המטומטמים האלו מ"אינטרנט רימון", בטח בכלל לא יודעים מי זו קרי ווסטקוט, היא התפרסמה לפני זמנם ויכול להיות שישנן ברשת תמונות שלה בלי הרבה תגים.
המחשבה הזו שוב הריצה אותי החוצה , כשאני כמעט מתנגש בהוא מתולדות אהרן שבדיוק סיים את שיחת הטלפון שלו.
נכנסתי לגוגל, הפעם עם המילה פליימייט, מילה שהייתי בטוח שתפיל עלי אינטרנט רימון והנה לא נפלתי, רק הררים של תועבה, קיבלתי בחיפוש תמונות בעיקר בגדי ים.
"רגע," אמרתי לעצמי "אינטרנט רימון כבר היה מתפוצץ.אלא מה? כאן במאה שערים, אולי הם לא משתמשים ב"רימון" הפשיסטי ציוני, אלא במסנן אמריקאי הזה שפשוט עושה להם חיפוש בטוח"
בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת אחד מצעירי פלג השול כדי לחפש אותי.
"אני מתקשר אליך" הוא אמר לי "מה קורה לטלפון שלך?"
"כלום ," מיהרתי להצניע את המכשיר "אתה יודע שיש פה רשת אינטרנט פתוחה באמצע מאה שערים?"
הוא עשה לי פרצוף של "גילית לי את אמריקה" וחזר פנימה.
"זה לא מאה שערים כאן." הודיע לי חסיד תולדות אהרן שבדיוק יצא מהשירותים בחזרה לכיוון בית הכנסת "כאן זה בית ישראל."
לשניה וחצי נותרתי לבד על המרפסת, בפנים כבר התחילו לשאוג את הקדיש של אחרי שמונה עשרה והיה קר, קר שם בחוץ.
לא נותרו לי הרבה ברירות או הרבה זמן. זנחתי את החיפוש של גוגל ובאצבע רועדת תיקתקתי http://www.playboy.com , כשאני יודע שאין מסננת בעולם שתיתן לי לגלוש ישר לתוך האתר הזה.
המסך לרגע התעמעם והרשת מיד ההעיפה אותי לתמונה של הפרחה המגעילה בmobile.playboy.com.
בשלב הזה יכולתי לספירת העומר בלב שקט.

היום ארבע ועשרים יום שהם שלושה שבועות ושלושה ימים לעומר.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s