גמר חתימה טובה


את יום הנישואים התשיעי שלי חגגתי עם אישתי בביקור חורפי מאוד באומן. חזרנו מהעיר במונית מיניבוס שהסיעה, חוץ מאיתנו אב ובן מירושלים. במהלך הנסיעה בת שלושת השעות, יצא לנו לשוחח עם האב, שהיה חסיד ברסלב דור שני ממוצא אמריקאי. באופן תמוה למדי, הוא הציע לנו לבוא אליו הביתה לסעוד בחול המועד פסח. החלפנו טלפונים , כמעט בחיוך. אמצע החורף הרי , עוד לא פורים, אפילו. מה פתאום ארוחה בחול המועד?

יותר מחודשיים חלפו והטלפון צלצל.  היינו בדיוק לאחר מעבר דירה מתיש, משכונת העשירים תל גנים, לשכונת המצוקה רמת עמידר, על גבול רמת גן בני ברק. מאוד התאים לנו מסע התאווררות בירושלים, בפרט שהילדים ממילא היו אצל חמותי. עלינו לרכב ותוך פחות משעה , מצאנו את עצמנו נושפים ענני כפור, אי שם מתחת לבית הלוויות , באזור שנקרא קרית בעלז. המארח שלנו המתין לנו מחוץ לבנין, הוא העלה אותנו לדירתו, שם פגשנו את זוגתו וכמה מתוך שמונת ילדיו.

הנשים, כמו תמיד, הסתדרו מצויין ואני נגררתי אל היציאה.

"היום יש הרבה שיעורים." הבטיח לי המארח והכניס אותי למכוניתו "יש אפילו שיעור אחד בעברית, שאולי תוכל להבין. חבל שתפספס, אם אתה כבר בירושלים."

המכונית שלו נדמתה גדולה מדי בשביל הסימטאות הצרות בהן דהרנו. זו הייתה לב האפלה הירושלמית, חשוכה וזוהרת גם יחד. נראה היה כאילו אנחנו נוטשים את העולם המוכר ונכנסים אל ממלכה אחרת זרה ועתיקה, בה חלים חוקים אחרים ובה אני נחשב לזר ונכרי, למרות שגרתי בירושלים יותר משמונה שנים וחשבתי שאני מכיר אותה לא רע.

פתאום כמעשה קסם נסוגו חומות האבן לאחור והרכב חנה במין כיכר קטנה, שכאילו הופיעה משום מקום. ההרגשה לא הייתה הרגשה של הקלה, אלא ההפך. נדמה היה שמתוך הכיכר הזו בוקעות קרני האבן ושוטפות הסביבה. כאילו היא נותנת השראה לסמטאות מסביבה, לחיזריות ולאפלה. כשנפתחה הדלת ראיתי מולי שלט זורח שהמילים "תולדות אהרן" שאגו ממנו בשחור בוטה. ממש פחדתי באותו הרגע. לאן הביא החסיד המשונה שלפני כמה רגעים נראה עוד אמריקאי ונורמאלי, במסגרת הנסיבות?

החסיד הרחיק אותי מהשלט המפחיד והביא אותי אל מבנה שנראה כמו פונדק ימי ביניימי ששלט על הכיכר ממרום שתי קומותיו, שם טיפסנו במעלה גרם מדרגות צר עד שהגענו לאולם לא גדול , שנראה כמו חדר אוכל של בית ספר קטן וישן. האולם היה מלא למחצה באוכלוסיה שנראתה כתחתית החבית של נטורי קרתא. הזברות והשטריימלים שלטו ברמה ופה ושם נראתה גלימה חומה מהקפוטות המקוריות , שהיו חיקוי לעבאיות עותמניות מהמאה ה18.

זו הייתה האפנה הרווחת באותו אולם, שאחר כך התברר לי ששמו "בית כנסת באר שבע", אבל כשסקרתי יותר טוב את היושבים בו קיבלתי את הרושם שלא מדובר בעוד מניין אולטרא חרדי. עיני האנשים היו בורקות וחיות , פניהם היו נמרצות ואמיצות. בהזנחת התלבושות, הם נראו בדיוק כקהל צעיר ואליטסטי שבא לחזות בהופעה של legendary pink dots, או בא לראות לופ של סרטי מד"ב משנות השבעים בהקרנת חצות בסינימטק.

מהר מאוד הבנתי שהתגלגלתי בלי כוונה לאיזו חבורה אוונגרדית, משהו בסגנון הבוהמה של מאה שערים.

בקדמת האולם ניצב שולחן מתפרק מברזל ופורמייקה שלידו היה ישוב ישיש בלה מזוקן, בן שמונים לפחות שבפה חסר שיניים הקריא מתוך עותק מהוה של "ליקוטי מוהר"ן".

"זה הרב ברנר," הסביר לי החסיד המארח כאילו הייתי אמור להבין מזה משהו "הוא הברסלב היחיד שמדבר עברית."

קדחת עיברית. המילים שהוציא הרב ברנר מפיו החרב, לא הזכירו כלל את השפה המדוברת ברחבי מדינת ישראל. הוא מלמל משפטים שהתחילו ב"חייעס" ונגמרו "ברעייס". שמעתי מילה אחת מתוך חמש, אבל הבנתי את הכל. היינו בפונדק מהאגדות ומחוץ לקירות האבן העבים השתולל לילה מרושע, שורץ מפלצות וערפדים.

כשתם השיעור, אחרי עשרים דקות, קם הרב להתפלל תפילת ערבית ובפעם הראשונה בחיי הארוכים בצל האורתודוקסיה, הבנתי מה זו באמת תפילה. ראיתי כבר הרבה מתפללים צווחים ומתנדנדים וקופצים ומרקדים. ראיתי את הקיבוצניקים הדתיים מנעימים זמירות ואת החבדניקים נושפים תפילה דרך אפם.

אבל עד שראיתי את הרב ברנר, לא ראיתי מישהו שהתפלל כאילו מישהו באמת מקשיב. כשהוא אמר את המילים "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני מוישה" הרגשתי איך השמיים בעצמם נבקעים ומלאכי אלוהים יורדים כדי לבדוק על מה המהומה.

השנה שעברה עלי אחר כך הייתה מאתגרת , בלשון עדינה, הייתי מובטל כמעט חצי שנה, הילדים חוו קשיים ומשברים בגלל המעבר דירה, אישתי נדדה בין רעיונות לקריירה, לבין עבודות לא ברורות , אבל אני לא שכחתי את הלילה ההוא, בו דרכתי על סיפה של אגדה , שנמוגה כערפל בין הסימטאות של ירושלים החרדית.

יותר משנה אחר כך, לקראת חג השבועות הצלחתי שוב לעלות לירושלים בשעה סבירה. את הכיכר הקטנה מצאתי בקלות , הודות לWAZE ושם זיהיתי במהירות את "הפונדק". למעשה איחרתי. כשסיימתי לדלג במעלה המדרגות, גיליתי שהשיעור כבר הסתיים והרב ברנר היה בדרכו לנטילת ידיים שלפני תפילת ערבית. כך נפגשנו שוב, ליד הכיור ושככה יהיה לי טוב, הוא היה בעשרים שנה יותר צעיר מאשר בזמן פגישתנו האחרונה, בשנות השישים המוקדמות או משהו כזה.

כשראה אותי נעץ בי מבט מעורפל שאמר בוודאות "לקח לך הרבה זמן להגיע". הוא ברך אותי ב"שולם עליכם" וב"ברוכים הבאים" והחווה לי על כיסא כתר פנוי. כך נמשכה היכרותנו כאילו חלף רק יום אחד מאז אותו חול המועד.

למה ניזכרתי ברב ברנר בערב הסילווסטר, כש2011 מתפוגגת מול זריחתה המותחת של השנה הבאה?

לרב ישנה דרך מיוחדת לענות על שאלות. הוא מכוון למטרות שנמצאות הרבה מעבר לאופק ועובר הלאה, בלי להמתין לפידבק. פעם שאלו אותו על חינוך ילדים והוא אמר כזה דבר "אין דבר יותר טוב לילד, מאשר לקום באמצע הלילה ולראות את אבא שלו לומד תורה לאור הנר. זה הרבה יותר טוב לו מאשר לראות את אבא שלו מול הטלביזיה או האינטרנט. אפשר בלילה גם לעשות תיקון חצות , למה שלא תעשו תיקון חצות ? כל העולם מחכה לתיקון החצות שלכם."

ישנם חילוקי דעות רבים ביהדות לגבי התאריך המדוייק בו נגזר הדין הסופי על האדם בשנה החדשה. המשפט נערך, כידוע, בראש השנה , אבל גזר הדין נחרץ אחר כך. יש שאומרים ביום כיפור, יש מי שאומר שבהושענה רבה, יום לפני שמחת תורה. לחבדניקים יש תאריך מיוחד כ"א כסליו , או משהו כזה.

רבי אברהם מאפטא, מחבר הספר "אוהב ישראל", היה טוען שגזר הדין הסופי נחרץ דווקא בסילווסטר. הוא היה מסביר שבלילה הזה רואה הקדוש ברוך הוא את הגויים משתכרים ומשתוללים בערב השנה החדשה שלהם ואז נזכר במה עשו היהודים בראש השנה שלהם. איך הם עמדו לבושי לבן בבית הכנסת והקשיבו לתקיעת השופר. ואז אלוהים מביט על הגויים ביאוש ורץ מיד לקרוע את כל הדינים מעכל היהודים ומחליף אותם בפסק חדש המבטיח שנה טובה ומתוקה.

הרב מאפטא היה מברך בליל הסילווסטר את כל היהודים שפגש בשנה טובה וגמר חתימה טובה"

כמו הקדוש ברוך הוא, גם אני נזכר במה שעשיתי בראש השנה היהודי , איך בעשרים לשלוש לפנות בוקר, ניצמדתי לציון הקדוש של רבי נחמן ואמרתי תהילים. כן גם לי מגיע הלילה גזר דין חדש ומבהיק.

במיוחד אם בחצות הלילה , אני אתיישב על הרצפה , אדליק גפרור ואמרח מעט אפר בין העיניים במקום "פוג'ה" ואומר תיקון חצות.

כל העולם מחכה.

9 מחשבות על “גמר חתימה טובה

    • האמת ,
      לא היה לי כוח לספר את כל הסיפור, הייתי חייב לשחרר את הפוסט לפני חצות.

      אחר כך סיפרו לי שהרב נותן שיעור שבועי באור יהודה, מרחק עשר דקות נסיעה ממני והתחלתי לנסוע לשם באופן קבוע ואחרי הגיעה גם אישתי.

      עם כל זה, לשמוע אותו באמצע הקאסבה של מאה שערים , זה אחרת. האוויר סמיך יותר ובכל שאיפה ממלאים את הלב.

      • הי דרול.

        רציתי לדעת:

        מתי השיעורים של הרב באור יהודה?
        האם גם "חילוני גמור" (שקצת למד, אבל לא הרבה) מתקבל בברכה?
        האם אבין משהו, אולי עדיף להתחיל יותר "לייט"?

        תודה

        • כולם ברוכים הבאים.
          השיעורים מתקיימים בבית הכנסת ברחוב המעפילים באור יהודה בימי רביעי בשעה 9:00.
          בית הכנסת נמצא למעשה מאחורי מסעדה ענקית שנקראת "מסעדת פארוק" , היא ממוקמת ברחוב מרדכי בן פורת ולא ניתן להחמיץ אותה.
          יש לה גם חניה גדולה.

          אם אתה רוצה, אני אודיע כאן , בע"ה , אם יש איזה שינוי, תיכנס ביום רביעי אחה"צ.

          לגבי הרמה שלך, תשמע ,
          יש סרטון של הרב ברנר , כאן ב"מחוייב בוידאו" , ויש הרבה ביוטיוב. אם מתאים – סבבא, אם לא בא לך , הצטרף אלינו לשיעור בחולון, עם הרב עופר ארז בימי שלישי בשעה 10:00 בלילה בבית הכנסת ברחוב פנחס לבון 1.

          כל הישועות.

          אל תלך לאחרים, חבל.

  1. פינגבק: פי שניים ברוחך אלי | מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s