מעטים מול רבים


G

בחנוכה בסוף שנת 1996 , התחיל להיות קריר בהימלאיה. מכיוון שכך החלו אלפי ישראלים לנטוש את דרמאקוט, רישיקש , וארנאסי ופושקאר והחלו נעים בנתיבי הודו העקלקלים אל עבר חופי הדרום החמימים. תופעה זו כנראה מתרחשת כל שנה ושנה , אלא שבשנת 1996 אני שהיתי בפונה , עיר הודית שנמצאת באמצע , בין הצפון והדרום , לא רחוק מהבירה המסחרית של הודו , בומביי.

תושביה הישראלים של פונה , היו הרבה מעל לנדידות העונתיות האלו. אז כמו היום, הם היו עסוקים בפיתוחים  רוחניים אינטנסיביים בהיכלים המהודרים של האשראם האדיר של אושו.

אחחחחחח, קורה לי הרבה שאני נד בראשי   ברחמים כשאני רואה את הסדנאות הרוחניות  בישראל , המתנהלות בכל מיני מתנ"סים או כיתות בית ספר או חדרי הרצאות בבתי מלון. איזו עליבות ופרובינציאליות , איזה חוסר מקצועיות. מי שלא ראה את הקמפוסים בפונה , לא יודע מה זו "כיתה רוחנית".

טוב, כמובן הכל במאמר מוסגר. העיקר הוא שבאותה שנה גם התקרר בהימלאיה וגם התקרב חג החנוכה ולפונה התחילו להגיע עשרות מטיילים ישראלים כל יום , שרובם לא שוהים במקום יותר מיום או יומיים.

אז עלתה השאלה , האם להדליק חנוכיה.

אודה ואתוודה שלי היה דיון אמיתי בעניין. חברי שרובם היו עסוקים בטיפוס בהיררכיה האשראמית וכל הזמן השתתפו בקורסים ובסדנאות ובאימונים ובחלקם כבר הגיעו למדרגת מדריכים ומורים , מאוד התנגדו.

הטענה שלהם הייתה , באופן כללי , שהדלקת חנוכיה באופן פרטי, היא קישקוש בלתי מזיק, אבל באותן נסיבות כשאלפי ישראלים חולפים מדי שבוע ליד האשראם,  החנוכיה יכולה לעולל נזק כבד. הרי אותם מטיילים נבערים יכולים במקרה לבקר באשראם ולהתחבר אל ייעוד רוחני גבוה ונאצל. הדבר האחרון שהם צריכים הוא שמישהו ידליק להם חנוכיה פריטמטיבית וישיר איתם את שירי גן הילדים. זה יחבר אותם באופן מיידי למכנה משותף ישראלי רדוד ונמוך וימנע מהם את הסיכוי לעלות אל מעבר לקיום הבורגני הסתמי שממתין להם בארץ.

אלו היו החברים שלי ואז באמת היו לי חברים על רמה.

מצד שני , היו גם בפונה ישראלים פחות מלוטשים, ופחות מגוייסים רוחנית. ספסרי דירות ,מתווכים , ממשוררים בפרוטה, אמנים בעיני עצמם וסתם בטלנים ויושבי בית קפה. אלו מצידם התלהבו מאוד מהרעיון להדליק חנוכיה, לאכול סופגניות ולשיר שירים. אחד מהם אפילו בנה חנוכיה מאבנים וברזלים ומצא מקום ליד האינטרנט קפה כדי לכנס כמה אנשים ולהדליק.

כמובן , שמרגע זה נגזר עלי לבצע את ההדלקה. למזלי שעת ההדלקה הייתה בדיוק השעה הזו שכל אנשי האשראם המובהקים התכנסו ל"אחוות הגלימות הלבנות" , מה שהבטיח לי שאף אחד מחברי הנעלים, לא יקלע למקום ויעקם את חוטמו האצילי.

כך התאספו במקום חמישה עשר ישראלים ובמספר הזה היו מוסיפים ובאים , והשמש שקעה והאויר התקרר ואני ניצלתי את ההזדמנות  לשאת נאום קצר שלמזלכם רק מעט ממנו אני מסוגל לזכור.

"היום אנחנו זוכרים תקופה בה עמדו מעטים מול רבים." כך אמרתי "רבים שחשבו שהם יכולים לקבוע מה ללבוש , מה לרצות ובמה להאמין. אנחנו זוכרים היום את כוחו של המיעוט להתקומם מול הרוב. את זכותם של המעטים לשמור על התרבות שלהם ועל האמונה שהייתה כל כך חשובה להם. הרבה חברים שלי לא נמצאים כאן היום, לא בגלל שהם לא אוהבים אותי, אלא בגלל שהם חושבים שזה מכוער ופסול לעמוד מול האשראם ולשיר סביבון סוב סוס סוב. זה שמוכיח לנו שגם היום אנחנו יכולים להמצא במצב כזה כמו של המכבים ושגם היום אנחנו לא צריכים לוותר לרוב ולהכנע לו."

אז ברכתי בשם ובמלכות , הדלקתי את הנרות ושרנו "כד קטן" ואפילו חילקנו סופגניות לנאספים. שבועיים אחר כך גיליתי שבזכות הנאום הקטן שלי , משכתי את תשומת ליבה של בלונדינית מקסימה, שבדיוק הגיעה עם גל הנוודים העירה וזה בערך מה שהיה בראש מעייני לפחות באותה התקופה.

טוב, זה היה בקשר לחנוכה, שתהיה בעוד שבועיים.

לפני חנוכה ישנו עוד חג שנקרא "חג הגאולה" , של חסידי חב"ד . החגיגות שלהם יתקיימו באולמות בכל רחבי הארץ והם יזמינו את כולם לאכול ולשתות ולשמוח בכוחה והצלחתה של חסידות חב"ד. ביום הזה אני תמיד נהנה לדמיין שחסידות ברסלב היא עדיין קטנה ונסתרת כמו שהייתה לפני שלושים שנה ואני מגיע לחב"ד ושר את השירים שלהם ומרגיש "מעטים מול רבים" מחתרתי שכזה.

היום , כמובן , זה כבר לא ככה. הצדיק אוסף את הנשמות העזובות מהרחוב וגואל אותם בתורתו. רק מה, עדיין נחמד להצטרף לחב"דניקים ביום חגם, זכר לתקופות בהם הם עמדו מעטים מול רבים.השנה אני הבטחתי להגיע להתוועדות אצל הרב בני קלי בבית חב"ד בקניון מרום ברמת גן ומן הסתם אני לא אהיה היחיד.

גולת הכותרת של ההתוועדויות האלו היא שירת "ארבע בבות" , שהוא ניגון חסיד מצמרר בעוצמתו שאסור להשמיע אותו סתם והוא מיוחד רק להזדמנויות מיוחדות. הרבה חסידים מנסים לצחוק על החבדניקים ולנגן את הניגון הממממקודש סתם ככה, אבל כל פעם שאני ראיתי כזה דבר ,  הניסיון לא צלח.

ראיתי חסידי ברסלב מצפת מנסים לשיר את "ארבע בבות" שלוש פעמים וכל פעמים מתדרדרים לזיוף נוראי.

טוב, מספיק עם אולטרא אורתודוקסיה קיצונית להלילה. אם כבר דיברנו על הודו אז הנה "ראנג ראנג מיר" , פנינה בוליוודית אמיתית.

אז זהו , הבה וניפרד בברכת חג הגאולה:

"חג שמח , שנה טובה , תיכתבו ותחתמו בלימוד החסידות ובדרכי החסידות"

שבוע טוב!

52 מחשבות על “מעטים מול רבים

  1. דרול, אפרופו סיפורים על הרבי, סיפר לי איזה חבר צפוסי שהרבי אמר שיהודי המתייסר ונענש על ידי השם יתברך על חטאים שחטא, צריך לאהוב גם את הייסורים שהוא נענש בהם. ושאלתי אותו, את אותו חבר צפוסי אם אין סכנה שמרוב שיאהב יהודי את הייסורים ואת העונש – יבוא גם לידי כך שיהיה אוהב את החטא ר"ל. ולא היתה לחברי הצפוסי תשובה מניחה את הדעת בעניין זה. האם תוכל לשאול את הרבי שלך ולהשיב לי תשובה? או שיש לך אפילו תשובה משל עצמך בעניין זה?

    • שאלה מסוכנת והנחה מסוכנת , למרות שאין לי מושג מה התשובה הפורמאלית.
      אני לא רואה שום צידוק ליסורים ואני חושב שעל האדם להמנע מחטא ולהתרחק ממנו , כדי להתקרב לשם ולעבוד את השם.

      כל הסיפור של שכר ועונש הוא בעייתי. חשוב לדעת שלאדם חוטא ופושע אין סיכוי להגיע לפסגות הרוחניות של עובדי השם וחסידים אמיתיים שאוהבים את השם ועובדים אותו בשמחה.

    • ובמידה ונפלו עליו יסורים יקבל זאת בברכה כי עולם זה שאנו חיים בו בית חרושת לסבל הוא, וכשכזה מייצר סבל רב אשר מפיקים ממנו אנרגיה משובחת לבניית הגופים הגבוהים באדם ואם תהיה מודע לאנרגיה המופקת זו תשכלל את הגופים שלך. ועל כן יש לקבל את החיים – את הסבל ואת ההנאה באהבה כי משניהם אתה יכול רק להרוויח.
      ואם נחשפת לבזז או חריץ היה מודע לאנרגיה שעולה בך כי גם בה תוכל להשתמש ותן לה לחזק את בניין הגופים.
      ועכשיו לך תסביר את זה לאדם מן הישוב….

      • כן ,
        אבל ההסבר הזה הוא מיושן.
        הוא הסבר דטרמיניסטי , אימננטי.

        הוא לא לוקח בחשבון שיש לנו בן ברית בדמות הצדיק , שיודע להשלים את העבודה שלנו ולהביא אותנו לגופים הגבוהים בלי יסורים.

        • לא אמרתי בשום מקום שאם יש מעלית או טלאפורטר אז תוותר עליהם…..
          פשוט להשתמש במה שיש בזה הרגע כולל בז'ז' חריץ או צדיק , בוטנים או ארוחה דשנה.

    • הרהרתי בשאלה הזו בזמן שהשתטחתי על הציון של רבינו בעיר הקודש אומן, ושם באמת הבנתי את הבעיה בשאלה שלך.
      אתה כותב

      אם אין סכנה שמרוב שיאהב יהודי את הייסורים ואת העונש – יבוא גם לידי כך שיהיה אוהב את החטא ר"ל.

      והבעיה היא שבתורת ברסלב, אין סילוגיזם. אין "אם A אז B". את ההקשרים עושה רבינו באמצעות "הבחינות" שהם המלט המאחד את ליקוטי מוהר"ן כמו לדוגמא

      וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם
      כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ צָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הֵן צָרוֹת בִּכְלָלִיּוּת אוֹ בִּפְרָטִיּוּת
      אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד
      כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִין מוֹסְרִין אוֹתָן. לִשְׁלוּחֵי הַדִּין
      וְהֵם נִקְרָאִים רָצִים
      וְהֵם בְּחִינַת רַגְלִין
      וַאֲזַי הָרַגְלִין כְּבֵדִים מֵחֲמַת הַדָּמִים שֶׁנִּתְפַּשְּׁטוּ לְשָׁם, הַיְנוּ הַדִּינִין
      כִּי דָּמִים בְּחִינַת דִּינִים
      וּכְשֶׁנּוֹלָד הַדִּין אֲזַי יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין
      כִּי בִּשְׁעַת לֵדָה יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵרַגְלֵי הָאִשָּׁה
      וְעַל כֵּן נִצְטַנְּנִין רַגְלֶיהָ
      כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
      וְעִקַּר הַלֵּדָה עַל יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין
      הַיְנוּ שֶׁיּוֹצְאִין הַדִּינִין מֵהָרַגְלִין
      כִּי בִּשְׁעַת עִבּוּר הוּא בְּחִינַת דִּין
      כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
      'בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם עֶבְרָה כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה'
      נִמְצָא שֶׁעִבּוּר הוּא בְּחִינַת דִּין
      וְלֵדָה הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין
      כִּי אָז בִּשְׁעַת לֵדָה יוֹצְאִין הַדָּמִים מֵהָרַגְלִין
      שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַלֵּדָה כַּנַּ"ל

      כך שבתורת ברסלב היקשים לוגיים נחשבים לקליפה ואילו את ההיקשים הנכונים, מקבלים מתוך ספרי ברסלב, כמו שניתן לראות בדוגמא הזו. כך שבמציאות ייתכן שאדם יכול לאהוב את החטא, או שלא, אבל אם כן, זה צריך להיות כתוב במפורש בדיוק כך.

  2. העלית לי זכרונות מפונה…
    גם אם יש שם דברים פחות טובים, אני בהחלט מתגעגע לאוירה בה קבוצה גדולה של אנשים עושים עבודה רוחנית.
    כל אחד בדרכו…

    לנציגי חב"ד שם פחות התחברתי באותה תקופה.
    גם אם הערכתי את היותם במקום אשר מבחינתם הוא לא פשוט בכלל.

    זה השיר שאצלי התנגן אז

  3. דרול,
    אני טוען לך בחיטים ואתה משיב לי בכוסמת. וכי שאלתי אותך על הסיכוי להגיע לשלימות רוחנית או לפסגות גבוהות? שאלתי מתייחסת למה שהמוהר"ן מתייחס אליו הרבה, והוא מה יעשה אדם מישראל שנפל והגיע לכלל חטא, שאין קל מזה. קח דוגמא מעצמך, שאתה מביא פה תצלום של בחורה נאה עם בז'ז'ים חשופים בחלקם העליון והאמצעי, ויש סכנה שיסתכל בזה תלמיד חכם ויבוא לכלל ביטול תורה במקרה הטוב, ונמצא הוא חוטא ואתה מחטיא. ואז, כשאתה (כמחטיא) והוא (כחוטא) צריכים לשאת בעונש, מה תעשו? התאהבו את העונש שאתם נושאים בו או תשנאוהו?

    • מה יעשה אדם שנפל?
      1. ילך למקווה.
      2. יגיד "תיקון הכללי".
      3. יבקש בהתבודדות להתקרב לצדיק האמת ולתלמידיו הקדושים ולקבל מהם דוגמא אישית.

      זו תורת ברסלב , יש לאדם ירידות ועליות אבל כיוונו תמיד למעלה.

  4. דרול,
    צפוסי=צפתי, איש צפת, בלשון העם. וידועים אנשי צפוס שגדולים בתורה וכך גם חברי זה. ועדיין לא השבת לי על שאלתי אם יאהב אדם יסוריו שקיבל בעונשו על חטאו. ועכשיו שאלתי אם מקובלת עליך תשובת חברך ז'ונגלר, שמתקרבת למה שאמר לי אותו צפוסי בדבר עמדתו של המוהר"ן, אלא שלא אמר ז'ונגלר במפורש שאותם סבל וייסורים שהוא מדבר עליהם עניינם עונש או כפרה על חטא או שהם ייסורים וסבל שהם בחזקת סתם ובעלמא. שאם ז'ונגלר מתכוון שהם כעונש על חטא, אני שב וחוזר על תמיהתי: האם מרוב שיהיה אדם אוהב ומקבל בברכה את ייסוריו וסבלו, לא יהיה יוצא מכך שיאהב גם את חטאו, שבגינו באה עליו כל הברכה הזאת? ולא יהיה מתפתה לחזור על חטאו שתבוא עליו שוב הברכה הזאת ועוד ועוד ממנה? ואם אנחנו כבר עוסקים בכגון דא, האם לא קוראים הפרנג'י ובכיוצא בהם בשם מזוכיסטין לכל אלה האוהבים את יסוריהם ואת סבלם? (פרנג'י, דרול, =אנשי ארץ צרפת, וכיוצא בהם, משמע אנשי אירופה שמדברים בלשונות לעז).

    • אני לא דרול, ולא מתיימר לענות במקומו, אענה רק על התכנים אשר מתייחסים אל דברי:
      אדם שפיו וליבו שווים לא יפול בנקל בבור שופכין פעם נוספת, אדם שליבו מובילו אל הגאולה לא יחפוץ ביסורי הבל , אבל במידה ונפל בשגגה וחטא יקבל באהבה את יסוריו וסבלו עד יעבור הזעם או עד גאולת נפשו.
      וכפי שאמר גוטמא הבודהה משבט סיקמוני: "עדיף לאדם ללכת לבד מאשר ללכת בחברת שוטים" כי השוטה יחזור ויחטא חזור ויחטא…

  5. דרול,
    מה שייך אם אתה מסכים או לא מסכים עם חברי הצפוסי. שהרי אותו חבר רק מצטט את המוהר"ן. רצונך לומר שאי אתה מסכים עם המוהר"ן? זה מותר, כמובן, כשמדובר בברסלב פוסט מודרני.

    ז'ונגלר,

    אם אדם מן היישוב היה משיב לי תשובות כמו שלך – ניחא. אך ממי שמכנה עצמו ז'ונגלר, אפשר לצפות לקצת יותר.

    • תראה איש יקר, יש אנשים שיראו מעבר לחומר, מעבר לצורה באמצעות ליבם ומצפונם, הקריאה חזקה מהחלופי מהגשמי, אתה עובר דרכו, באמצעותו וממשיך הלאה, אין כאן מכשלה .
      בדיוק כמו שוויג'ר חוצה את החלל ללא כח משלה אלא באמצעות כוח הכבידה של כוכבי הלכת שבדרכה, מי שלא ראוי או מיומן יתרסק על פני הכוכב….

    • אם חברך אני לבטח לא מסכים.
      הטענה לפיה חברך מצטט את מוהר"ן, עדיין לא הוכחה ולכן כרגע, היא לא רלוונטית.
      כדי לטעון כזסה דבר ארתה או חברך צריכם להביא מראה מקום מדוייק ממקור מוסמך ובסוגריים אני ארמוז לך, שמשיח על פי תומו , אינו מקור מספיק טוב.

      • חברי הצפוסי ישב עימי בחדר ולפניו היה פתוח ספר בשם "ליקוטי המוהר"ן", ספר לא גדול אך די עבה בעל כריכה לבנה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, ולפי הכתוב שם אמר מה שאמר. חשבתי לפי תומי שלפי שמצאתי בלוג שיש בו התמחות בברסלביות, יוכל מישהו להאיר את עיני באותו עניין. וסופי שאותו מומחה כביכול , בעל הבלוג, מבקש שאני אאיר את עיניו. נראה שלשרלטנות אין שיעור ואין גבול.

        • האמת היא שנראה לי שאני מכיר את כל המו"לים שמוציאים את ספרי ברסלב, לפחות בארץ.
          ישנו "היכל הקודש" ו"משך הנחל" ו"תיקון המידות" ו"אבן השתיה" וכמובן את "קרן רבי ישראל" , הידועה ואני לא זוכר שמישהו הוציא את ליקו"מ בעטיפה לבנה, חוץ מהתרגום באנגלית של הרב קפלן ז"ל.

          גם לא הוצאת "מוסדות תיקון המידות" שהיא הוצאה חדשה ומצויינת .

          ובכלל, הטענה של החבר שלך לא נשמעת כמו משהו שיצא מליקוטי מוהר"ן, למרות שזה ספר גדול ואני לא זוכר אותו בע"פ. לכן, בכדי שניתן יהיה להתייחס לטענת החבר שלך, אתה צריך להביא ציטוט מדוייק או מיקום מדוייק בתוך הספר.

          זו לגמרי לא בעיה, כי הספר מחולק לפרקים קצרים מאוד שנקראים "תורות".

              • הנה קס"ה

                "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹך אֲנִי ה'"
                הַיְנוּ שֶׁתְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה, כָּל הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֶיך
                כִּי רָאוּי שֶׁתֵּדַע, שֶׁלְּפִי מַעֲשֶׂיך אַחַר כָּל הַיִּסּוּרִים וְהָרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְך
                עֲדַיִן הוּא. מִתְנַהֵג עִמְּך בְּרַחֲמִים
                כִּי הָיָה מַגִּיעַ לְך יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לְפִי מַעֲשֶׂיך
                וְזֶהוּ "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך" שֶׁתֶּאֱהַב הָרָע שֶׁבָּא לְך
                הַיְנוּ הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֶיך, חַס וְשָׁלוֹם
                תְּקַבְּלֵם בְּאַהֲבָה
                כִּי כָּמוֹך כְּמוֹ שֶׁאַתָּה הוּא, הַיְנוּ לְפִי מַעֲשֶׂיך
                "אֲנִי ה'", בַּעַל הָרַחֲמִים, עֲדַיִן אֲנִי מִתְנַהֵג עִמְּך בְּרַחֲמִים כַּנַּ"ל.

                בשום מקום הוא לא כותב שצריך לאהוב את היסורים. הוא כותב שצריך לקבל אותם באהבה, כי הם מחליפים דבר גרוע יותר. מכאן שהיסורים מטיבם הם דבר רע שראוי היה לשנוא אותו, אבל מקבלים אותו באהבה כי הוא מסמל את החסד שעושה עימנו הקב"ה, בזה שהוא לא מעניש אותני באמץ.
                מכיוון שלא אוהבים את היסורים, אזי ממילא לא שייך לשאול אם צריך לאהוב את מה שגורם אותם, או שאלו חטאים, או דברים אחרים.

              • דרול,
                אז ראשית, מתברר שחשדת בשני כשרים, חברי הצפוסי ואני. שלפי דבריך ולפי רמזיך (בעוון בורותך), אפשר היה להבין שהמציא חברי את הדבר והעליל על המוהר"ן (כפי שכתבת לעיל: "ובכלל, הטענה של החבר שלך לא נשמעת כמו משהו שיצא מליקוטי מוהר"ן"), ואפשר היה להבין שאני מעיד שקר או ממציא דברים כאחד הריקים (כפי שכתבת: "נראה לי שאני מכיר את כל המו"לים שמוציאים את ספרי ברסלב, לפחות בארץ…ואני לא זוכר שמישהו הוציא את ליקו"מ בעטיפה לבנה"). נראה לי שעליך לבקש את סליחתנו.
                ושנית, אך מילת תודה על שגאלתי אותך מבורותך והארתי את עיניך הסומות.
                ושלישית, כשאתה מפרש את המילים " הַיְנוּ שֶׁתְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה, כָּל הָרָעוֹת וְהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים עָלֶיך", כאילו ש"בשום מקום הוא (המוהר"ן) לא כותב שצריך לאהוב את היסורים." מעידים על אי הבנת הנקרא ברמה הבסיסית ביותר, או על גרוע מזה – רצון להטעות בכוונת מתכוון את כל הקורא על ידי התחכמות לשונית שאין לה מקום אצל מי שמתיימר להיות איש מאמין.
                ורביעית, משום מה אינך מתייחס לציטוט מס"ה, ששם, אם איני טועה, מדובר אף על הסמיכות שבין השמחה ובין והיסורים או הסבל.
                ולבסוף, וזה עיקר הדבר: איני צריך לך כדי שתפרש לי דברי המוהר"ן, שהרי הוא כותב אותם בצורה ברורה ביותר. ואני עומד על דעתי שמה שיוצא מדבריו הוא, שורה תחתונה, שיש להתייחס (גם) באהבה אל הייסורים. ולפי עניות דעתי (ככל הידוע לי ביהדות מותר לחלוק גם על רבנים גדולים בלי שייגרע כהוא זה מכבודם) יש באמירה כזאת טעות גדולה ביותר, שכן, בין השאר, היא מפחיתה מיכולתו של החוטא להפיק את מלוא התועלת מריצוי עונשו (בחינת מעז יצא מתוק) הבא בסבל וייסורים, אם יהיה מתייחס לעונשו זה באהבה או בשמחה, וזה בלי קשר לתואנה שנותן המוהר"ן לדבר.
                ויוצא שכשם שלחברי הצפוסי לא היתה תשובה לדברי, וכנראה גם לא לרב שלו, תשובה כזאת אין גם לך.

        • מאפיהו , אתה יכול לעמוד על מה שאתה רוצה , אבל פשוט זה לא מה שכתוב שם. אני הבאתי את הציטוט המדוייק מקס"ה. אתה ממציא דברים.
          לקבל את היסורים באהבה זה לא לאהוב את היסורים. אלו שני דברים שונים.
          לגבי ס"ה , הטענה שלך עוד יותר רחוקה מהכתובים.
          הנה ס"ה " אַך עִקַּר הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים. עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁלּוֹקְחִין מֵהָאָדָם הַדַּעַת עַד שֶׁאֵין יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב"
          מה הקשר לחטאים? איך ניתן להסיק מטקסט כל כך ברור, דבר שהוא מניפולציה מתחכמת ותו לא.
          אם אתה לא מבין , עד כמה טועה אתה טועה בדבריך, אני מצטער שאני להבהיר לך את זה יותר.
          אני מציע לך להגיע לאחד מדוברי ברסלב הנגישים ולהעלות את טיעוניך מולם.
          הרב עופר ארז, לדוגמא, מלמד כל יום שלישי בחולון והרב שמחה בר לב מלמד כמעט כל יום בהוד השרון.

          אני מרחם עליך , אז אני לא שולח אותך אל יובל דיין בתל אביב, שלא יותיר ממך אבן על אבן. אבל לך אל האנשים האלו ובוודאי תפיק מכך תועלת , מעבר לזה שתגרום לתלמידי חכמים לפרוץ בצחוק בריא.

          • שוב הוכחת את בורותך התהומית. קבל את הפסוק הנכון מלקוטי מוהרן ס"ה:
            "והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות מאוד, על ידי זה נתמלא שמחה".
            ומה עכשיו? תספר לי ש"נתמלא שמחה" אין משמעותו לשמוח, כמו ש"לקבל באהבה" אין משמעו לאהוב?
            היוונים אמרו שאין להם טעם לדבר עם הברברים לפי שאינם דוברים יוונית.
            ולפי זה, אין טעם לדון בעברית עם מי שאינו מבין עברית.
            ואם אינך יודע תשובה, מה אתה שולח אותי אל המורה שלימד אותך? אם אפשר ללמוד על התלמיד על פי המורה, אולי אפשר גם ללמוד על המורה על פי התלמיד?

            • רגע, אתה טוען שאני בור , בגלל שציטטתי משפט אחר ממך?
              או שאתה טוען שהמשפט שציטטתי בכלל לא נמצא בתורה ס"ה?

              קודם כל, אני רוצה להרגיע אותך. בתורת ברסלב כתוב במפורש איך להתייחס לחטאים, אין צורך שתעשה מניפולציה על מניפולציה על מה שאתה טוען שהבנת ממה שהחבר שלך קרא ב"ליקוטי מוהר"ן".

              דבר שני, למה אתה כל כך חושש, לפנות לרבני ברסלב עם התיאוריה שלך? מפחידים אותך?

          • סילחו לי שאני מתערבת, אך מכיוון שפה האינטרנט והכל חופשי חופשי מי שואל … 🙂
            מהציטוטים למעלה וגם ממה שלמדתי מעולם לא שמעתי על תופעה של לאהוב את הייסורים עד כדי שנרצה לחטוא כדי לקבל עונש שאנו נהנים ממנו. ואין מה להשוות למזוכיסטים בכלל שמקבלים תענוג מיני ע"י כאב! הם נהנים מהיסורים בזמן שהם קורים ומחפשים ורוצים אותם וגם הסדיסט השותף נהנה להכאיב לשם התענוג. המזוכיסט רוצה את הכאב. ייסורים גורמים כאב אמיתי למי שאינו רוצה אותם ועל כך נקראים יסורים. אישה שרוצה ילדים ואינה מקבלת- יסורים. אדם חולה שרוצה להיות בריא- יסורים. אדם שרוצה אורגזמה וצריך בשביל זה מכה- תענוג ומתנה- לא יסורים. על כך מלכתחילה אם ה' רוצה לייסר אדם לא יתן לו משהו שיגרום לו תענוג.
            הקב"ה אינו נהנה "להעניש" אף אחד ולא רואה זאת כעונש אלא כמתנה וחסד מצידו כי אנו מצד עצמנו היינו ראויים לצאת מן העולם ממזמן, וזה "הדעת" שרבי נחמן רוצה שנשיג. שהקב"ה בעצם עושה עימנו חסד, וכדי להגיע לכך אנו צריכים לעבוד על עצמנו קשה מאוד.

            חומיזה, במאמר מוסגר, בין השורות אני קוראת אצל מאפיהו ממש התלהמות לשמה ולא לשם בירור האמת, כי אם אכן היית רוצה באמת היית הולך מלכתחילה לרב שמבין ולא לבלוג הזוי באינטרנט שמשום מה שאתה חושב שיש לו איזו יומרה להיות מומחה לענייני ליקוטי מוהר"ן, מעולם לא נתקלתי ביומרה כזאת כאן, ולכן אני לא מבינה מאיפה הכעס והציניות שיש לך כלפי אנשים שעושים מאמץ ומנסים לענות על השאלה שלך.

            ההבדל בין לקבל באהבה לבין לאהוב הוא כזה:

            אחרי שאתה מקבל את הייסורים שאתה לא אוהב – תקבל אותם באהבה זה לטובתך, לכן תהיה שמח.

            לאהוב ייסורים- זה אומר שאתה אוהב את הייסורים למכתחילה עוד לפני שקיבלת אותם ובצורה תמידית- מה שאומר שכדאי להתאשפז.

            "לקבל" ו "נתמלא" הינם מצב של אחרי ריקנות וכאב.

            אם יש שמחה ואהבה עוד קודם- אין ייסורים.

            • לילך,
              אני מצטער על העיכוב בתגובה, הייתי עסוק בעניינים אחרים ולא רציתי להשיב לך בחיפזון. צר לי לומר שכשם שלחברי איש צפת לא היתה תשובה לשאלתי וגם לא לרבו, כנראה, כך לא מצאתי אותה גם פה, ולא יועילו הפלפולים התפלים והטפלים בעניין ההבדל בין "לאהוב" ובין "לקבל באהבה", ששניהם צורות שונות לתאר אותו דבר עצמו, שאפשר לקבל באהבה ואפשר לתת באהבה, ושניהם מבטאים יחס חיובי ביותר אל הדבר (במקרה שלנו – יסורים וסבל). ומן הציטוט השני שהבאתי מ-ס"ה ברור שמוהר"ן טוען שאף בשמחה יש להתייחס לייסורים. ולדעתי זוהי גישה מסוכנת ביותר, המבקשת לעקר מן העונש את עוקצו ואת תועלתו. שאם אדם מקבל באהבה ובשמחה את ייסוריו ואת סיבלו, הוא עלול להיזהר פחות (למיצער) מן החטא, אם לא גרוע מזה.
              בעניין "התלהמותי" כביכול, אוכל לומר להגנתי שבדיבור שלי עם בני שיחי אני נוהג מנהג הקוף, כלומר, נוהג מנהג חיקוי: מה זה מדבר אלי בנימוס ולעניין, כך אני מדבר אליו. ומה זה מדבר אלי בלשון עלבונות וגידופים, כך אני משיב לו. זה מתוך מחשבה שעם כל אדם היה מדבר שפה שהוא מבין ולא שפה שאינו מבין, ושפה שהוא מדבר סביר שמבין. אני באתי ושאלתי שאלה פשוטה ביותר ולא עמוקה כלל לפי דעתי, ולא עלה על דעתי כלל שמי שמכנה עצמו ברסלבי ואף עולה לקברו של הרבי, אינו מכיר כלל את כתביו, וצריך לי הקטן , שאיני ברסלבי כלל ואיני מתיימר לבקיאות כלשהי בכתביו, שאשכיל אותו. ואף על פי כן טרחתי ומצאתי, בעיקר למען שמו הטוב של חברי הצפוסי שגם בו הטיל דרול דופי. והנה, על הדרך, בזה הבלוג, ספגתי איחולים שונים ומשונים מצד זה המכנה עצמו ז'ונגלר, ואילו בעל הבלוג גופא מצא לנכון להטיל ספק באמיתות דברי, להעמידני כמי שמבקש לשקר ולהטעות, ולשלוח אותי לרבנים כאלה ואחרים שלפי הנחתו יעשו ממני צחוק גדול, ואני רק השבתי לו בלשונו – ולי את קוראת מתלהם? תמהני.

              • שלום מאפיהו ותודה על התגובה שלך.
                עדיין אני חושבת שההבדל בין לקבל באהבה ייסורים לבין לאהוב יסורים הוא- הוא ההבדל שחסר בגישתך והתשובה לשאלתך. לא על פי תורתו של רבי נחמן אלא על פי שכל ישר, ויכול להיות בכל זאת שהשכל שלי עקום 🙂 לדעתי רק אדם שאוהב יסורים יכול לאהוב את העונש וכן להיזהר פחות או אפילו לחטוא בכוונה כדי לקבל את העונש, ולכן אלו אינם יסורים אלא דבר שגורם לו הנאה ושמחה. לעומת לקבל באהבה יסורים שאכן מייסרים ומצערים את האדם, שכדי להקל על סבלו עליו לקבלם באהבה ולראות את התועלת שיש בדבר.
                האם באמת אתה חושב שזה אותו הדבר?

                ולעניין השני, זכותך לקבל או לא לקבל תשובות שנותנים לך, ולהגיב כרצונך. עדיין מהתבוננות מהצד היה נראה שמנסים להגיב לך ואילו אתה מתעסק בהתלהמות במקום להגיב לגופו של עניין, ומנהג הקוף הוא עניין לקופים ולא לבני אדם… אבל שוב, זו דעתי.
                שים לב, גם בתגובתך אליי. אני השקעתי מחשבה וזמן כדי לענות על שאלתך לפי דעתי ואילו אתה פתרת זאת ב "פלפולים תפלים" ולא ענית לגופו של עניין, ואילו השקעת זמן ומחשבה בהתגוננות על התלהמותך (ואומרים שההגנה הכי טובה היא המתקפה?) ועסקת בלהתקיף את השאר, ואותי על כך שלא קראתי גם או רק לשאר מתלהמים…

          • ועוד משהו, אמרו חז"ל על הייסורים "לא הם ולא שכרם"…

            ורבי נחמן שהיה עושה תעניות וסיגופים (שאלו יסורים מצד עצמו ולא ניתנו מאת הבורא) שהיה אפשר אולי לקרוא להם מזוכיזם אם היה מקבל מהם הנאה, אבל ידוע שהיה עושה זאת כדי להתקרב לקב"ה ולמרק עוונותיו ולזכך נשמתו. בקיצור- רבי נחמן בעצמו אמר שאילו ידע את מעלת ההתבודדות קודם לא היה נאלץ לעשות את כל מה שעשה..

            • לילך,
              על כבודי אני מוחל, אבל מה ההתנשאות הזאת כלפי הקופים? אצלם אין הדרת נשים, למשל, וכמו כן, שלא כמין האדם, הם אינם מזהמים והורסים את הארץ אשר נתן להם (ולנו) האלוהים, אינם חוטאים בהתאכזרות לשמה, ועוד הרבה דברים יש לנו ללמוד מהם.

              • אני מבינה שפגעתי בכבודך? מי אתה?
                ובקשר לקופים- ה' לא נתן להם את הדעת שנתן לנו, במיוחד כדי שנוכל ללמוד, ולהשתנות, ולהתפתח.. וזה יפה שאתה משתמש בו כדי ללמוד מכל מה שיש סביבך.. ישר כוח. וכמובן שאתנשא מעל הקוף, זו הברירה הטבעית.

            • לילך,
              האנונימי כביכול אינו אלא בן שיחך משכבר שמשום מה לא הבחין בכך שלפתע עליו להרשם מחדש מאיזו סיבה לא ברורה. מה שווה "הדיעה" שנתן אלוהים לאדם אם הוא משתמש בה כדי להרוס את ביתו?

              • מאפיהו, על אותו המשקל, מה שווה לענות לאדם שלא רוצה לשמוע שום תשובה אלא רק להשמיע את עצמו? ואתה לא באמת צריך לענות על השאלה כי יש לי תשובה, אלא רק נותנת לך נקודה למחשבה להרהר בה בשאר זמנך הפנוי. בהצלחה. ובזה תמו חילופי הדברים בנינו, או אם תרצה, משום מה, לקרוא לה שיחה, אעדיף לקרוא לה שיח חרשים.

          • דרול,
            ראשית, הטענה לבורות באה בגלל הציטוט המוטעה מס"ה.
            שנית, אתה לא חושב שזה קצת אאוט מצידך לשלוח אדם שאתה לא מכיר להתייעץ עם רבנים? מה אתה, מאבחן תיאולוגי? מומחה למדעי הנפש ולקשרים עם אלוהים? יש לך הסמכה מדאורייתא להפנות אנשים לרבנים? אתה בטוח שזה בכלל בריא בשביל בני אדם לתקשר עם הקב"ה דרך מתווכים? אולי אני בכלל צריך להודות לך על שלא המלצת לי על טיפול נפשי?

            שלישית, משום מה יכולת התשובה ללילך שרון אינה מופיעה בתום התגובה שלה.

            • עזוב לרגע את הרבנים. נחזור אליהם.
              האם אתה עומד על טענתך שהמשפט שהבאתי , להלן "" אַך עִקַּר הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים. עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁלּוֹקְחִין מֵהָאָדָם הַדַּעַת עַד שֶׁאֵין יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב" לא מופיע בתורה ס"ה בליקו"מ ובגלל אתה טוען שאני בור??
              פתרתי לך את הבעיה עם התגובה של לילך.

              • דרול,
                לי היה נדמה, משום מה, שאנו מדברים בכל הדיון הזה בהתייחסויות החיוביות שלדעתו של מוהר"ן צריך אדם לגלות כלפי ייסורים וסבל שבאים עליו. התייחסויות חיוביות, משמע אהבה או אף שמחה. לא דיברנו בכל מה שיש למוהר"ן לומר בעניין ייסורים וסבל, וברור שהיה לו מה לומר כהנה וכהנה מרוב שהתנסה, ועם רוב דבריו אין לי ויכוח. ואם אני צודק בהנחתי זו, שעל זה נסב הדיון שלנו, על מה מעידה הציטטה שהבאת מתוך ס"ה, בשעה שבאותו ס"ה מצויה ההתייחסות שהבאתי אני ושאליה היתה כוונתי מלכתחילה? רק מתוך כבוד ומתוך רצון שלא להעליב אותך טענתי שאתה בור כשאתה מביא ציטטה שאינה לעניין כלל, שהרי האפשרות האחרת גרועה בהרבה.

  6. אף פעם לא הבנתי את הנהירה ההמונית לאשראמים בהודו, גם אף פעם לא עשיתי מדיטציה… ותמיד חשבתי שאם הייתי עושה מדיטציה אולי הייתי מבינה משהו מכל זה.
    חיפוש רוחני אני מבינה. אני מבינה גם למה אפשר למצוא משהו רוחני במקום כל כך שקט ונעים עם עוד אנשים שקטים ונעימים…

    • לא צריך אשראמים בשביל התבודדות, לא צריך אנשים נעימים בשביל להיות לבד. אבל לאשראמים יש מטרה אחרת – למקד אותך ולהסיר כל הסחת דעת מהתרגול הרוחני.

      • טוב מאז ומעולם התפלספו האם צריך או לא צריך להתבודד (הכוונה ניתוק מהעולם החומרי) כדי להגיע לרוחניות (ראה אשרמים, מערות, כמורה וכו').
        היהדות דווקא גורסת כי התרגול הרוחני (אם אפשר לקרוא לו "תרגול") צריך להתבצע בשילוב. אם כי אני מבינה שהרבה יותר קל בשקט ולבד.

        • אני לא בטוח אם הייתי מגדיר את פונה והעבודה הרוחנית שם כתרגול שקט ונעים…
          יש שם גם מדיטציות אקטיביות וסדנאות שונות.
          כן אוכל לומר שהעוצמה של קבוצת אנשים הממוקדת בחיפוש אחר האמת, ומשקפת אחד לשני חסמים תוך כדי,בהחלט עוזרת.
          המלכוד הוא השארות במקום כזה זמן רב.
          ואז זה עשוי להפוך לבריחה.
          אצלי השהות שם (כשלושה חודשים) פתחה את הלב והרגשות.
          ושיקפה לי לא מעט התניות איתם גדלתי.

          • תודה הרמוני.
            אני מדברת רק ממכלול הסרטים התיעודיים שראיתי בנושא שכללו אנשים בשרוולים בישיבה מזרחית שעשו "אמממ", וכמו שאתה מבין בטח אין לי מושג על מה שאני מדברת. מעניין אותי איך משם הגעתם ליהדות אם בכלל?
            הלוואי והייתי יכולה לעבור חוויה שכזאת, נראה לי שהייתי משתגעת להיות באותו המקום שלושה חודשים!

            • יקרה, השם אוהב אותך כל כך.
              אני לא יודע בקשר אלייך, אבל בדרך כלל, אנשים שממגיעים לאשראם מוצלח, מגלים קושי גדול לצאת משם.

              זו סביבה תומכת, זו חברה מאוד רוחנית ומאוד רגישה ואת לא נמצאת במצב שאת מסיימת סדנא ונופלת לתוך המציאות האכזרית, אלא את עוברת סדנא ומתיישבת שלושה ימים בבית קפה ומדברת עם אנשים שמאוד מתעניינים.
              או שהם עשןו את זה או שהם מעוניינים לעשות,
              בקיצור,
              אשראם זה אשראם.

    • יש הרבה אשראמים לא נעימים ולא נקיים, אבל האשרם של אושו בפונה הוא ממש גן עדן. כולו מדשאות , בריכות ומזרקות ויש כיתות מדיטציה במרתפים ממוזגים עם שטיחים וכריות ומוזיקת רקע.

      כזה דבר פשוט לא ראית.

      לפני שנתיים וחצי עשיתי סדנה פונאית בבית אורן, ובאמת השתדלו לארגן את זה כמו שצריך, אבל פשוט אי אפשר להשוות.

      מה שכן, לפונה יש את המכות שלה, כמו כל מיני זקנים אמריקאים חרמנים שמרחרחים אחרי בחורות.

  7. פינגבק: מזל טוב מזל טוב « מחוייב המציאות

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s