פתאום את דיסנילנד


בשבוע שעבר , הלכתי לסרט קונאן הברברי.

קודם כל , בגלל שרציתי חוויה מתקנת , אחרי שמאוד לא אהבתי את שוורצנגר בתפקיד – ביננו – באוא נודה שהקומדיות שלו יותר מוצלחות מהדראמות.

טוב עזבו את שוורצנגר . הבלוג הזה לא נועד לביקורת סרטים , אני עושה את זה מצויין במקום אחר  . מה שכן היה רלוונטי שבגלל קונאן , פיספסתי את השיעור של הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א , באור יהודה.

קודם כל , אני רוצה להגיד שמדובר בשיעור מדהים מדהים , וכל אחד מוזמן לעשות מסירות נפש כדי להגיע אליו . מעבר לזה אישתי גילתה וממש נלחצה.

"מה זאת אומרת הלכת לסרט?" היא התרעמה "אתה יודע שגם ביום רביעי הבא אתה לא תלך."

נכון , באמת בן דוד שלי מתחתן באותו יום.

ראיתי שאשתי מצטערת והצעתי מיד לנסוע לשיעור הקבוע של הרב ברנר בבית הכנסת "באר שבע" בלב קסבת הסימטאות של מאה שערים.

"יופי!" הריעה הרבנית שתחיה , כאילו הרעיון לא עלה על דעתה , "קח איתך את הילד."

טוב , נו. העיקר להיות בשמחה תמיד. אני מגיע לשיעור כשבידי כרית וזאטוט ישן , אבל ברגע שהגענו לבית הכנסת , הוא התעורר והזכיר לי שהבטחתי לו פעם הפתעה. מיד רצתי למטה , ניכנסתי למכולת כוכית, עשירה במוצרים בעלי תכולת צבעי מאכל מפלצתית וילדים דוברי אידיש עם ציצית על הכיפה וקניתי לו שם את מה שהוא רצה , כלומר צינצנת בצורת כלבלב עם מגבעת , מלאה בחתיכות סוכר בצבעי מלחמה.

חזרתי לשיעור ונתתי לעצמי להתרווח לתוך כיסא הפלסטיק , כשהרב ברנר טווה מסביבנו עלילות צדיקים אפלוליות , מטובלות בעוקצי אידיש מתוקים.

הכל היה בסדר במשך שלוש דקות , עד שליוקו נמאס מהסוכריות והוא התחיל לשאול מתי נלך הביתה.

נשמתי עמוק והבטתי סביבי. המאזינים היו ברובם חסידים בסטייל "שובו בנים" מסולסל הפיאות ומיעוטם תלמידי ישיבה ליטאים , כמעט מגולחים. אמרתי ליוקי להמתין ויצאתי החוצה. לילה ירד על מאה שערים , בסימטאות סביב התנהלו עשרות נשים במטפחות שחורות אטומות כשמדי פעם חותכים אותן צעירי סאטמר בחליפות כהות תמירים או אנשי "תולדות אהרון" בתלבושת פסים כחולה זהובה.

כאן היה מרכז הקנאות , לב האפלה, מפקדת העדה החרדית. לא בדיוק מקום בו אתה מרשה לעצמך להתנהג בטנדרט רמת גני.

מצד שני , אף אחד לא מתעסק עם שובו בנים.

ירדתי לאוטו , הוצאתי את הלפטופ של העבודה, העליתי אותו לבית הכנסת וחיפשתי רשת. קדחת.

הכנסתי מודם אלחוטי , התחברתי ופתחתי את יוטיוב ב"מיקי מאוס". בקטע הזה לא העזתי להסתכל סביבי , כי ממש לא ידעתי לאיזו תגובה לצפות מהקהל, אבל מסתבר שהרב ברנר היה יותר אטרקטיבי מהעיסוקים שלי.

אז תפסתי לילד , הצבתי אותו מול הדיסנילנד וחזרתי לכיסא שלי , להנות מסופו של השיעור המופלא.

אפילו צילמתי אותו , כשאני מציב את הסמרטפון על כוס לנטילת ידיים ומייצב אותו עם מסטיק אורביט לעוס בטעם תפוח.

השיעור בנושא "עיקר התשובה – קבלת ביזיונות" – תהנו!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s