בין יוסף הצדיק לצדיק הדור – חלק א'


יש אנשים שאסור לתת להם כוח בידיים.

נגיד אני , מהרגע שהודיעו לי שאני אחראי על גביית הכסף באוטובוס ליוסף הצדיק, מיד הפכתי לדיקטטור קטן.

"אף אחד לא עולה בלי לשלם," הודעתי.

סתם , לא אמרתי את זה , פשוט חסמתי את הדלת וקבעתי עובדות בשטח.

אחר כך התקשר אלי המארגן האמיתי , לפני שהלך לישון , וסיפר לי שהתקשרה אליו משפחה אחת ואמרה שלא אספתי אותה.

"איחרנו בעשרים דקות" אמרתי לו את האמת בחיוך סאדיסטי "ועכשיו אנחנו רחוקים משם מאוד מאוד."

השעה אחת אחר חצות ואוטובוס ממוגן עושה את דרכו מרמת גן , לכיוון שכם , כדי לנצל הזדמנות פז בה נפרץ המצור הערבי מסביב לקבר יוסף למשך כמה שעות. הבעיה עם הביקורים האלו שהם נערכים תמיד אחרי חצות וזה לא זמן טוב להשיג בייבי סיטר.

אחת הבעיות הרציניות בנסיעות האלו היא הטרמפיסטים. הצבא מרשה רק לאוטובוסים לעבור את המחסומים ולכן יש הרבה אנשים שמחנים את הרכבים הפרטיים שלהם בצומת תפוח , או ליד הישוב איתמר , ומנסים לעלות לאחד האוטובוסים שמגיעים ממישור החוף או מירושלים. הם כמובן שלא חושבים לשלם עבור הנסיעה , אבל מעבר לזה , האוטובוסים בדרך כלל מלאים או כמעט מלאים והטרמפיסטים פשוט גודשים אותם וממלאים את המעבר עד אפס מקום.

"תשמע," אמרתי לנהג שתפס מהר מאוד מי הבוס "אתה לא פותח דלת לאף אחד, אתה לא עוצר לאף אחד."

"בסדר" הוא אמר בפליאה מסויימת "רק שבתחנת הדלק מחכים שלושה חברים שלי מעימנואל."

"אין בעיה עם עם החברים שלך , כי יש לנו שמונה מקומות פנויים." אמרתי לו "אבל בזה זה יסתיים."

ואכן בצומת תפוח צבאו על דלתות האוטובוס עשרות טרמפיסטים והייתם צריכים לראות את הפרצופים שלהם כשהבינו שאנחנו לא מתכוונים לפתוח להם. כמה קילומטרים אחר כך , עצר אותנו סיור צבאי והעלה אלינו עוד חמישה טיפוסים , שכנראה היה חשש שינסו להיכנס לשכם ברגל. לאחר מכן עברו עלינו שעתיים מתישות בהמתנה לאוטובוס נוסף שהיה צריך להכנס איתנו , ולאוטובוסים אחרים שהיו צריכים לצאת מהציון.

אבל בסוף , אחרי שחטפנו כמה אבנים ממפלצות ערביות צעירות , הגענו , ואני זכיתי לצלם רגעים נדירים של תפילת נשים אצל הציון.

טוב , מה זה קשור לצדיק הדור , אני אספר בהזדמנות אחרת.

4 מחשבות על “בין יוסף הצדיק לצדיק הדור – חלק א'

  1. אני מנסה לחשוב מה הרגשתי כשראיתי את הסרט על תפילת הנשים כשברקע השיר הישן האהוב עלי של Bring me to life

    בהתחלה התחלתי לצחוק, אח"כ כעסתי דמגוגיה של היפוך ערכים פוסט-מודרני ניאו דתי וניו-אייגי. אח"כ פשוט צפיתי בנשים ובצד אחר של האוזן בזמרת שלי מתקופת התיכון שליוותה אותי ברגעי הדכאון(בין האקסית שזרקה אותי לזאתי הבאה שתשבור לי את הלב ולהפסקות הקטנות של חוסר משמעות קיומי קלאסי של גיל הנעורים ותהיות על האמת של הקיום). לבסוף נכנסתי לסוג של אדישות-קומה.

    אז מה הענין? ייאוש קיומי על סף ההתאבדות שפוגש בדמותו של יוסף הצדיק? ההוא שמסמל את מכלול המאבקים המיניים ואת ספירת היסוד מול תרבות שגלשה כבר ממזמן מעבר לסף המיניות? או מפגש בין מתאבדת פוטנציאלית שזועקת לעזרה ממישהו לא ברור, לבין קבוצת מתפללים אחרת שלא נכנסה באישור ובעצם עשתה מעשה התאבדותי? או יוסף כמושיע המתאבדים החדש ככלל?

    • כשהצמדתי את הפס קול לסרט שצילמתי היו לי שני דברים בראש.
      הרדוד יותר היה כמו שאמרת , לקחת סיטואציה אינטימית ונאיבית של בחורות עדינות ותמימות ולכפות עליה כלי רוקנרולי גס וקולני ובכך להשיג אפקט פוסט מודרניסטי מחריש אזניים בלי להתאמץ יותר מדי.
      הדבר השני היה רצון עמוק לתמצת בצורה חדה את המשמעות הרוחנית מיסטית של הסיטואציה.
      הרי בסופו של דבר , גם אני הגעתי ליוסף כדי להתפלל , כדי להתחנן.
      מה מבטא את השאיפה הזו יותר טוב מהמילים הנפלאות

      Call my name and save me from the dark?

      הא?

      • מה שמעניין, שאני שם לב בקריאה מרפרפת בפוסטים שאתה מחפש את הקיק של האפכא-מסתברא מהמציאות הנראית לעין, שבסופו של חשבון מוביל אותך לאישור המסורת כגרעין של אמת.
        יש לזה את הקסם והארומה שלו אני לא מכחיש. אבל בשורה התחתונה כשאני מגיע למסקנה אני מוצא את כל העולם המסורתי מונח לפני עם מגרעותיו(ויתרונותיו) וללא אמירה של ביקורת של שינוי על מה שצריך להשתנות במסורת.

        • הלוואי שלא.
          אני שונא החזרה בתשובה ויותר משאני שונא סתם החזרה בתשובה , אני שונא את כל המניפולציות האלו המתוחכמות שמוכיחות לך באמצעים בומבסטיים שבסופו של דבר הדתיים צדקו.
          בפשטות , העניין של מי צודק או לא צודק , לא השתנה.
          לאו צה צודק , הטאו טה צ'ינג צודק , צ'ואנג צו צודק ושיר המשוגע אמת.
          נכון שרבי נחמן פתח לנו עולם מיסטי חדש ונכון שהרב בנדר הגדיר מחדש את התנועה של האדם אל הרוחניות. נכון שהצדיק הוא הישות האדירה ביותר ונכון שההתקשרות לצדיק היא המהפכה הפרקטית הכי אפקטיבית.
          נכון הכל, אז מה?
          עשרה וחצי רבנים בברסלב מצדיק יסוד עולם , עד צדיק הדור , לא מהווים חותמת כשרות לציוויליזציה יהודית רבנית של אלף חמש מאות שנה.
          הם בסדר, כאילו דא, הם הצודקים , הם האמת , אבל השטאנץ שמסביבם , לא בהכרח מהותי לאמת שלהם.

          נגיד , בתקופת רבי נתן היה יכול חסיד ברסלב לבקר באופרה . ככה נראה לי לפחות.
          היום תנסה לדבר על כזה דבר במאה שערים וישאלו אותך "אופרה? למה לא מסאז' תאילנדי?"
          צריך לדבוק באמת מצד אחד. מצד שני לקרוא לדברים בשמם.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s