שומרי המערב


אדם שפוי לא זוכר את חייו לטווח של יותר מחצי שנה אחורה. באופן הזה אתה יכול להתגלגל חמישים פעם בלי להשתמש בשירותיו של מלאך המוות או של בית החולים הגריאטרי. החיים לטווח קצר גם הופכים להיות גם הרבה פחות רציניים. הרי אתה לא תתחיל להתגעגע לגלידה שאכלת לפני עשר שנים מול הנמל בסירקוזה , כי עשר שנים זה עמוק בפרהיסטוריה. חצי שנה אחורה זה די והותר .

אז לפני חצי שנה הייתי מגיע באופן קבוע לשיעור של הרב טייכנר בליקוטי מוהר"ן בבני ברק. זה שיעור מאוד מיוחד , כי הוא לא מיועד לחוזרים בתשובה או ל"מתחזקים" , כמו שקוראים לעצמם אנשים שלא נאה להם להיות "בעלי תשובה" או ל"מקושרים" שהם אשכנזים מדי מכדי להתחזק. השיעור היה מיועד לבני ישיבות, לתלמידי חכמים , לבני ברקים מבטן ולידה שהחליטו לעשות משהו מדהים ונועז עם החיים שלהם וללמוד "ליקוטי מוהר"ן".

הקטע הגדול היה בשיעורים האלו , שאני הייתי התלמיד הכי טוב. אני ממש לא מתגאה בזה , אין לי במה להתגאות. אני כל כך עלוב בלימוד תורה , אני כזה פתטי שאני קורא משנה בסדר זרעים וזה בשבילי כמו לקרוא גרמנית בלי בבילון. מה זה עוקצים בכלל ולמה הם חשובים , מישו יכול להגיד לי?

אבל נחזור לשיעור , זה באמת היה מזמן , והזיכרון דועך והולך. הסיבה שהייתי התלמיד הכי טוב אצל הרב טייכנר , זה בגלל שהייתי בפונה וכל מה שנחשב לגמרי אוונגרדי בבני ברק , יכול להחשב בפונה לשיא הבנאליות. לא שאני אמצא איזה רב מברסלב שיספק לי היתר לסדנת Open to intimacy , אבל כן . אצל אושו למדנו מה זאת התעוררות הלב , מה זאת השפעה , מה זה עיבור. מדהים עד כמה הבני ברקים לא תופסים על מה מדובר. אין כאן חלילה ניסיון לייתר את החסידות לעומת פונה. אם תלכו למיסטיקנים הגדולים של ברסלב , לרב מורגנשטרן , לרב שובלי וכמובן לרב עופר ארז שליט"א, תמצאו שערים לעולמות רוחניים שאין לשער בכלל , אבל הרב טייכנר בא ללמד בבני ברק ובבני ברק מבינים בגמרא , הלוואי עלי.

הסוף היה שהפסקתי ללכת לשיעורים של הרב טייכנר , כדי שאני אוכל ללכת לשיעורים של רן וובר , במרכז התהוות , באזור התעשיה של ת"א ושם אני כמובן לא התלמיד הכי טוב , אבל לפחות אני מצליח ללמוד משהו , בלי להתמלא בשחצנות טמאה , מול בעלי בתים בוגרי פונובז' , שמזיעים מאימה כל פעם שהם נתקלים בטקסט בסגנון "זיכרון הלב".

רן ובר הוא מורה מדהים ועוד נכונו לו גדולות ונצורות . לשיעורים שלו הוא קורא "מהפיכת הטוב" , אבל אני קורא להם "שומרי המערב" כי לפניהם הייתי מבוסס בבני ברק החמימה והשמכתית והנה לפתע אני נוהג תחת האורות הקרים וחסרי החיים של רחוב המסגר, בצד הלא נכון של האיילון בניסיון למצוא איזה זיק של אמת באזור התעשיה של עיר השקרים והלכלוך.

אז אולי מישהו יחשוב שכל הפוסט הזה הוא פרובוקציה שנועדה להבריח לתוך בלוג ברסלבי , טעם של פנטזיה פגאנית , אבל זה לא זה.

זה הקסם הזה של הצדיק שיודע להשתמש בכל , גם בפנטזיה , גם בפגניות , גם בסדנאות האלו של פונה , גם באינטרנט ובאייפונים. הצדיק משתלט על הדברים ומנצל אותם במטרה אחת , למשוך את האדם אל האמת.

זה עוד מה שיפה בחיים לטווח קצר , אתה לא באמת יודע בשביל מה אתה שם . כשאומרים לך שהמטוס נחטף , אתה יודע שזה שוב הצדיק ואתה מתכרבל עמוק יותר בתוך השכחה וממתין לגלגול הבא.

12 מחשבות על “שומרי המערב

  1. יש לי שאלה אמיתית. איך אתה מחבר בין תורות המזרח – ובפרט דברים שאני מחשיב כאמיתים והכי רצינים כמו יוגה וסישטהא, אשטווקרה גיטה, בהגבן שרי רמנה מהרשי וסוואמי רמדס – לבין היהדות וברסלב?
    אישית אני יכול למצוא דברים אמיתיים גם בברסלב, אבל נראה שיש מסביב הרבה דברים שאין בתורות המזרח ולא נראה שיש להם צורך לפי תורות המזרח שהן מאוד bottom line. מבין מה כוונתי? אני שואל באמת כי זו התלבטות שעולה לי לעיתים.

      • אושו כותב ב"סינג סינג מינג" שמכתה של הודו היא הגורואים. הוא נותן שם משל של איש שהולך בלילה חשוך על יד כביש וכל פעם עוברות לידו משאיות שמסנוורות ומעוורות אותו.
        הנמשל הוא של המחפש הרוחני שכל פעם נתקל איש קדוש ומאבד את חושיו ואת איזונו וכמובן , את כל מה שהשיג בחיפושו הרוחני עד הלום.
        כאשר המחפש נפרד מעם הגורו , המשאית חולפת והאדם נשאר המום בתוך החושך.
        בברסלב מתנגדים לתפיסה הזו. הרב עופר ארז שליט"א הינו דוגמא בולטת של חסיד שבילה עשרות שנים בעבודה רוחנית קשה ומפרכת ועם זאת , הוא טוען שכל מה שיכול להשיג האדם , אינו בזכות עצמו אלא בזכות הצדיקים.
        זה למעשה הגרעין והשורש של החסידות , שמתבסס על כתבי האר"י ולפיו האדם אינו פוסע לצד הכביש עליו שועטים הקדושים , אלא הוא נוסע ברכבת אקספרס שהיא צדיק האמת , יסוד העולם.
        בניסים בהודו קיימים , כדבריך , אבל הם מנותקים מהקונטקסט , כשהם שוללים הן את הסתמיות הבודהיסטית והן את הפאסיביות ההינדואיסטית.
        בברסלב הניסים הם חלק מהדוגמא , הם הוכחה לכוחו של הצדיק , והם חלק מפעולת הצדיק בעולם.

  2. שלום אסף!
    (פוסט נחמד – עוד לא הבנתי מה זה בדיוק שומרי המערב אבל בסוף בעזרת השם אני אבין אחרי שתסביר לי איזה פעמיים שלוש)

    יש שני שלבים בעצם לשאלתך – מה יש ביהדות יותר מהמזרח? ולמה ברסלב זה דבר כל כך מדהים וגדול בתוך היהדות שממש אי אפשר בלי זה?! (סלח לי אם ניסחתי מחדש את דבריך בצורה מוגזמת – זה לצורך ההסבר).

    אז קודם כל – כל הBOTTOM LINE של המזרח הוא לא באמת BOTTOM LINE לפי הבנתי. יש מרוץ להארה אבל אין באמת אינטגרציה עם כל הפרטים הקטנים של החיים. אין תפיסה של בורא שבאמת אוהב אותי (ראה ליקוטי מוהר"ן תורה ד'), אין תפיסה אמיתית של קשר בין האפסי והיומיומי לאינסופי. כל הדברים האלה "מסביב" הם החיבורים והקישורים בין העולמות העליונים לעולמנו הקט. אחד הדברים שהתחיל לחבר אותי ליהדות היה פגישה בניו יורק עם "עץ החיים הקבלי" – עשרת הספרות וההבנה שיש "סולם יעקב" המחבר בין שמיים וארץ – שאפשר לחבר את הרוחניות לתוך החיים המעשיים (מאוד). כמו לחיות עם אשה ושלושה ילדים פלוס ובתוך זה להתחבר למרחבים חסרי גבולות – וכל זאת בתוך הגבול. לעשות עבודה פנימית ורוחנית ובאותו זמן שיהיה לי באמת אכפת משאר האנשים ואעשה גם עבודה חיצונית לתרום ולהעביר לאחרים.

    רציתי להפריד בין היהדות לרבינו הקדוש אבל האמת שזה לא הצליח לי. המתיקות שלו, הניחוח העדין אך העוצמתי חמק לו מבין השורות. רבינו זה רחמים אינסופיים שאי אפשר לתאר. אין דבר כזה בשום מקום בעולם – ראה הוזהרת, זה ממכר ויכול לשנות לך את החיים. בהצלחה

  3. אני יודע שלא סיימתי את כל הבלוג עדיין, אבל אני עושה הפוגה. בשביל התגובה. תכף אמשיך בקריאה. לפני יומיים התחלתי, קראתי בסוכה את כל הבלוג, עד לפני הפוסט הזה. עכשיו, אחרי הפוסט הזה החלטתי שהגיע הזמן להגיב. אני נהנה מאד לקרוא את הבלוג. כמעט עם כל נושא שהעלית, הרגשתי שייך, מקושר. לא אומר שתחושות הסתייגות לא עלו לי פה ושם, בפרט עם הקימברלי וחברותיה. אבל יחד עם ההסתייגות הרגשתי את האמת, את הטוהר בלומר ולהציג אמת נקיה למרות שהיא לא פוליטיקלי קורקט. קינאתי בזה, רציתי גם. אם הבנתי נכון אז אנו שונים בכמה מישורים, אפשר להגדיר את זה שמבחינה חיצונית אני יותר עמוק בברסלב, עם דגש על ה"חיצונית". אבל זה לא משנה, אני עדיין מקנא. באמת הנקיה. ללא רבב.
    עכשיו שאני חושב, אולי הקנאה הזו היא הנקודה הטובה שמצאתי בעצמי בליל הושענא רבה הזה.
    מועדים לשמחה, אילן.

    • קראתי את התגובה שלך ועמדו לי דמעות בעיניים.
      לפעמים אני חושב שאני בסיטואציה שנכפתה עלי , שאני לא באמת רוצה לחיות ככה , אבל אז אני נזכר במה שאמר הרב ברנר באומן בראש השנה הזה.
      "קחו עימכם דברים" – עימכם , במקום בו אתם נמצאים.
      אז אני לפעמים מאמין שאני לא חי לשווא ולמקום שאני נמצא יש משמעות , כל עוד אני לוקח איתי דברים , נגיד מהרב ברנר.

      הייתי באומן השנה?
      זוכר את זה?

      • כן, הייתי השנה באומן. עם הבן. זכיתי לסחוב גם את אחי הגדול, שהוא כשלעצמו סוחב וואחד חבילה … מאז אני מתעסק בנסיון להחדיר לוריד את האמונה בראש השנה של רבנו, שתהיה לי באמת ובתמים שמחה מקיום הציווי הזה. קשה. מלחמה. השגרה של ח"י השנים האחרונות + ההתקדמות (ח..ח..ח..) הרוחנית שנראית לעין מאז + כל החבילה שכוללת אשה, ילדים, קשיי פרנסה וכו', כל זה מרפה את ידי כמעט עד לכדי שיתוק במלחמה הזו. בדבר אחד אני חזק ואני מקווה שאכן יתברר שכך – עמוק בפנים, גם עמום מאד וגם ברור מאד יושבת לי איפשהו השגה שאני לא אעזוב לעולם, לא אפסיק לנסות, לא אתייאש. בע"ה.
        והשיר הזה הוא הלהיט במחשב של הילדים אצלי בבית 🙂

        • לקחת את הילד לראש השנה? איזה אומץ. לא הייתי חולם לקחת את שלי , אלא אם כן הייתי ב"שדה צופים" או משהו מאורגן בנוסח. הוא היה איתי בשבועות האחרון ומאוד נהנה . מצא חברים וכל זה.
          אבל ראש השנה , ראש השנה פשוט נראה לי מסוכן מדי. אם הוא ירצה , שיסע כשיהיה גדול.
          רק רציתי להבהיר שאני מחזיק את קימברלי וחברותיה אצלי בבלוג , רק כדי להכות בחסידי הרב ארוש , אם יקלעו הנה בטעות וגם על זה יש לי הרהורי תשובה.
          נו אשרינו שזכינו להרהואי תשובה כבר בשמחת תורה.

          שנה טובה וחתימה טובה

  4. כמנהגנו, אני לוקח כל ילד לפני גיל 7 בע"ה ובלי נדר .עד עכשיו היו שלושה, שתיים TO GO . בשנתיים האחרונות לא היה "לפני 7" רלוונטי מהשתיים הנשארים, קטנים מדי, לכן בא איתי הגדול לאחר שהתאמץ ואסף חלק גדול מהסכום. אני כמעט לא רואה אותו שם כל השבוע, הוא מסתובב, לרוב עם חבריו בישיבה, נותן לו לשאוף לראותיו את האויר הזך שמסביב לציון בכוחות עצמו, בלי התערבות מצדי.
    את ה"עניין" שיש לך עם הרב ארוש או עם תלמידיו עדיין לא הבנתי, ולמרות שיצר הסקרנות מדגדג לי, לא בטוח שנחוץ שאבין.
    תודה לך על ההיכרות שערכת לי עם האנרגיות של איימי לי ולהקתה, זה מסוג המוזיקה שגורם לך להרגיש באיזור עצם הבריח ובמעלה הגרון לזעוק עד השמיים …
    אסרו חג שמח, אשרינו.
    אילן.

    • כן , איימי לי מאד מיוחדת. גיליתי אותה רק השנה.
      בכל אופן , נעים להכיר.
      בוא תקפוץ לבקר, אני מנסה להעלות פוסט לפחות פעם בשבוע.
      חוץ מזה , אם אתה גר באזור , הרב ברנר נותן שיעור מחתרתי באור יהודה כל שבוע.
      שבעס.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s